הדף היומי בתע"ס חלק ח' | שיעור 22 – עמודים תרלח-תרלט

131

בס"ד

חלק ח שיעור 22 עמוד תרלו

סיכום: למדנו בשיעור הקודם שיש צורך להבין איך נולדים הפרצופים. למדנו את כל פרצופי אצילות כמצב. למדנו שיש מצב שהם נולדים כפרצופים נפרדים: עתיק על כתר דמ"ה, א"א על חכמה דמ"ה, או"א וישסו"ת על בינה דמ"ה, וזו"ן על ז"א ומלכות דמ"ה. כ"א לוקח נקבה ולמדנו את הנקבות שהם לוקחים. עתיק לוקח ג"ע דכתר וכו', א"א לוקח אח"פ דכתר, וכ"א לוקח את המתאימה לו מעולם הנקודים, כדי לתקן אותה. 

אחרי שלמדנו זה מבח' מצב, רוצה ללמד את התהליך שזה קורה. התהליך הוא מורכב, אבל בלי להתבלבל, לזכור שזה המצב שלנו: יש את עתיק שיוצא בצורה הזו מהפה דנקודים ועד הטבור דא"ק יוצא הראש שלו, ויש לו גוף עד הפרסה. מתחתיו יוצא א"א ומלמטה או"א וישסו"ת וזו"ן. כך בנוי עולם אצילות.

בתוך זה רוצים להבין את התהליך, ואגב הבנת התהליך, בעה"ס מאתגר אותנו בשאלה, ודרך התשובה לשאלה הוא מלמד אותנו את התהליך. השאלה שלו, אמר שמצד א' אומרים (ציור) שמסתכלים על עתיק וא"א, לעתיק יש ראש וגוף, שזה חב"ד, חג"ת ונה"י. הראש דאריך נמצא מלביש על מקום חג"ת. חב"ד שנקראים ראש, או מוחין. 

אומר ב' דברים: א. א"א מקבל למוחין שלו את הנה"י של עתיק. ב. הראש שלו מלביש על חג"ת דעתיק. אומר שיש פה מחלוקת. לא מלביש על נה"י דעתיק. הראש מלביש על חג"ת, אז למה אומר שמקבל את המוחין שלו מהנה"י של עתיק? באמת יש פה מחלוקת ואמר  שלא מדבר על נה"י אלה, אלא על נה"י שנמצאים בראש של עתיק. נה"י זה או"ח. 

עתיק הוא בח' כתר. כתר זה בח' ד'. א"א הוא חכמה, בח' ג'. אומר, עתיק עושה זיווג דהכאה על כתר, ויוצא לו גוף אבל יוצא רק פב"א. שרוצה לעשות זיווג כדי להוליד את א"א בגדלות, הוא צריך לעשות זיווג כדי לתת לו את הנקבה שלו, כדי שיעשה איתה זיווג. אז התהליך שעתיק עושה, יש פה איזושהי תנועה שמתרחשת כך: הנקבה של עתיק זה ג"ע דכתר. הנקבה של א"א זה אח"פ דכתר. כשעתיק מקבל גדלות אז הנקבה שלו אומרת שהיא רוצה לקבל בחזרה את האח"פ שלה, כי גדולה ומקבלת מהאח"פ שלה. היה לה ג"ע דכתר בצד הנקבה, ואז אומרת שהרשימות, לא אח"פ דכתר האמיתיים, אלא הרשימות של אח"פ דכתר שנמצאים בכלל הרשימות של הנקבה שעלו לראש, אומרת שרוצה את אח"פ דכתר, אבל הם באים רק בבח' ג'. אז עתיק עושה זיווג דהכאה על בח' ג'. על הבח' של א"א. על  בח' אח"פ דכתר שעלו אליו, אבל רק בבח' א"א. עושה זיווג דהכאה בראש. פה יש לו נה"י מצד כתר. ונה"י מצד בח' ג'. או"ח מבח' ג'. האח"פ דכתר אלה הם הנקבה של א"א. אז הנקבה הזו בעצם מתעברת בראש, בדיוק כמו שלמדנו בגלגלתא. הרשימות עולות לראש וגלגלתא עושה זיווג על ע"ב הפנימי, על ג', ולכן הרשימות של ג' מקבלות או"ח של בח' ג'. את הנה"י דאו"ח מקבלות מבח' ג' ויורדות לגוף כי הוכר עביותן. אותו הדבר קורה פה: ברגע שעתיק עושה זיווג על האו"ח אז הם יורדים לגוף ועושים זיווג דהכאה על בח' ג'. הם קיבלו נה"י דכתר בראש כשהיו בו, נה"י מהעליון ואלה המוחין שלהם, כי קיבלו או"ח של בח' ג'. זה נקרא שקיבלו נה"י דעליון למוחין כשהיו בראש. וכשירדו לגוף להיות פרצוף עצמאי, אז קיבלו רק מהחג"ת כי עליו מלבישים. 

אלה ב' הבח'. פה הסביר לנו למה פעם אומר נה"י ופעם חג"ת, וכל זה שאל רק כדי להסביר איך נולד פרצוף. עכשיו אומר שפה יש פרסה, כשהוכר עביותם, כשנעשה זיווג בראש אז הם יורדות למקום שמשם באו הרשימות. בעולם הנקודים כל המסך שהעלה רשימות לראש הס"ג, העלה רשימות ממה שקרה בגוף, ומה שקרה שם הוא שהיתה שבירה. הרשימות נפלו גם למטה מפרסה למקום בי"ע כי למטה מפרסה זה מקום בי"ע. אומר, כשהוכרו הרשימות שבאו מגוף, מנקודים, אז נפלו לפה (ציור). ברגע שרצה להוליד נפלו כל הרשימות האלה למקום בי"ע. לפה נפל א"א ואז לעתיק יש פה ב' דדי בהמה. וא"א יונק מב' דדי בהמה. א. יונק לקיום שלו. ב. לעלות לאצילות. איך לעלות? ע"י זה שיתחיל להוריד את מה שלא שייך לאצילות. לקיים תו"מ, אז קיומו זה הקיום בעוה"ז. צריך לייצר, ללכת לעבודה, לפרנס, לתקן את הרכב. צריך להיות בעוה"ז. אבל זה רק כדי שלא ימות בבי"ע, שהקליפות לא יאחזו בו. 

עוד שלב פה, השלב העיקרי של יניקה מדדי הבהמה, מאותו עתיק שירד לבי"ע, מאותה תורה שירדה לעוה"ז כדי לתקן את הקליפות ולעלות לעולם האצילות. כדי לקיים את האני האמיתי צריך לינוק ולעלות, כך שכל החכמה שמנהלת את האני, שזה א"א, צריכה לינוק מתו"מ ולעלות למקומה באצילות. לא בפעם אחת, אלא בתהליך מתמשך, וכל בח' שמוליד, כל הבנה, צריכה לעבור את התהליך הזה. שאתה יונק מב' דדי בהמה. א. לקיום בעוה"ז. ב. מצוות להעלות את האני למקום עליון, וכך נולד פרצוף. לכן בזה הסביר לנו בינתיים ב' בח' נה"י שיש לעתיק: את שלו עצמו ואת מה שהיה צריך לתת לא"א. יש לו עוד בח' – של או"א שנולדים תחת א"א. בשיעור הבא נראה איך הם מגיעים אליו. 

1. כל פרצוף שנולד באצילות פרט לעתיק יורד למקום ביע יונק מב' דדי בהמה ועולה למקומו באצילות
2. כשעתיק מעבר את אא עושה זיווג על בחינה ג' מתפשט לגוף של עצמו בפנים בפנים לא על מדרגת עצמו שהיא כתר אלא על מדרגת
חכמה שהיא מדרגת אא ומשם נותן אור לראש דאא.

3. כאשר עושה זיווג על הרשימות של אא שנמצאות אצלו הרשימות יורדות ונולדות במקום ביע יונקות מב' דדי בהמה
ועולות ומתמקמות בעולם האצילות במקום חגת דעתיק.

4. לאחר שאא משיג את גדלותו פנים באחור הוא מעבר את זכר ונקבה דאוא במצב זה מתחבר לאחד עם הנקבה של עתיק
ועושים זיווג על בחינה ב' שהיא מדרגתו של בינה.

5. שהוכר שהרשימות של בינה באו מגוף הם יורדות למקום ביע וינקות מב' דדי בהמה ועולות להתמקם באצליות במקומם הקבוע
שהוא חגת דאריך ונהי דעתיק.

6. יוצא שלעתיק יש ג' בחינות נהי א. על בחינת כתר של לעצמו ב. נהי דחכמה על בחינת אא ג. נהי על בחינת בינה לצורך אוא

תובנה מחלק ח׳ – שעור 23

המשך סדר לידת הפרצופים
בשעור זה המשכנו לדון בנושא לידת הפרצופים זה מזה.
לידת הפרצוף מתרחשת כאשר לעליון יש גדלות פב״א. כדי לתת מוחין דגדלות לתחתון לאחר שכבר נולד נצרך העליון לעשות כבר זיווג פב״פ על קומתו של התחתון. וכל התחתון יכול להוליד את התחתון שלו.
במצב זה לעלי עליון יש פב״פ על קומת התחתון. לעליון יש פב״א, והתחתון נולדד למציאות של אב״א.

עוד ראינו שיש ג׳ מיני נה״י דעתיק (לבושי מוחין, אור חוזר שעושה העליון לצורך עצמו ולצורך התחתונים ממנו).
נה״י הא׳ – נה״י דכתר לצורך זיווג פב״א בקומתו שלו. (לא מתפשט לגוף).
נה״י ב׳ – נה״י על קומת חכמה – להשפיע גדלות פב״א לא״א. (מתפשט לגוף על בחינה ג׳).
נה״י ג׳ – על קומת בינה – להשפיע מוחין לבינה לצורך זיווג פב״א שלה (מתפשט לגוף על קומת בינה).

נה״י הא׳- הוא בבחינת הראש של עתיק
נה״י הב׳ – הוא בבחינת החג״ת דעתיק המשפיע לראש דא״א.
נה״י הג׳ – הוא בבחינת הנה״י דעתיק המלביש ומשפיע למקום או״א.

עוד ראינו שכשאר פרצוף נולד הוא נולד במקום שממנו עלו הרשימות. כלומר תחת הפרסא משם הוא יונק מב׳ דדי בהמה- את ג״ר דנפש, בבחינת אור האמונה. מה שמאפשר לו לעלות לאחר מכן לאצילות למקומו הקבוע.

אין תגובות

להגיב