בס"ד
חלק ג שיעור 26 עמוד קכט
גם אחר שכבר נתתקן מיעוט המלכות, נשארה המלכות להיות עתיק בבריאה .
ג) ואמנם זה היה בזמן מיעוט הלבנה בבריאת העולם. אבל אחר שכבר נתקנה, וחזרה למקומה אב"א, וברא לאדה"ר, והוא החזירה פב"פ ט כבתחילה, ואח"כ על ידי חטאם של התחתונים חזרה ונתמעטה, וירדה, כי זה כל סוד תפילתינו, לתקנה בעת תפילתינו, ואח"כ, חוזרת כבראשונה, כי אין בנו כח יותר מזה. והנה י כל דבר שבקדושה, עושה רושם במקומו אע"פ שנסתלק משם, ותמיד נשארה בחינת נקודה זו בראש הבריאה.
ט) זה ענין ארוך שאין המקום לפרשו כאן.
י) כי אין ענין העדר נוהג ברוחניים וכל שינוי ומיעוט וכדומה, אין הפירוש שבחינה ראשונה נעדרה ובמקומה באה בחינה אחרת חדשה, אלא הפירוש הוא שבחינה ראשונה נשארת כמו שהיתה, ודבר השינוי שאנו אומרים בה היא בחינה נוספת על הראשונה. באופן, שבכל מקום שנאמר שאיזו בחינה נשתנתה, הכונה היא, שנתוספה בחינה על בחינה ראשונה. וצריכים לזכור זה, כי אי אפשר להזכיר הדבר תמיד. וז"ש הרב "כל דבר שבקדושה עושה רושם במקומו, אע"פ שנסתלק משם לעינינו, ותמיד נשארה בחינת נקודה זו בראש הבריאה, דהיינו כמבואר, שענין עליתה של הנקודה וחזרתה למקומה לאצילות, אין זה גורם שום העדר בנקודה שירדה לבריאה, כי אין העדר ברוחני. וע"כ יש להבין ענין חזרתה של הנקודה לאצילות, לענין נוסף שנתחדש, כמו המדליק נר מנר ואין הראשון חסר, באופן שהנקודה נשארת בראש הבריאה, וגם עלתה לאצילות, ויש עתה ב' נקודות, והבן היטב.
בזמן שהסתלקות ט"ס המלכות היא מחמת חטא התחתונים, אין הט"ס שלה עולות לז"א, אלא שהן נופלות לקליפות .
ד) אמנם בזמן, אשר המיעוט שלה על ידי פגם התחתונים, אז הט' נקודות אחרות שמסתלקות ממנה, אינן חוזרות אל ז"א, אל מקורם ממקום שבאו, אבל יורדות בעונותינו עד הקליפה, בסוד שכינה בגלות, ואין להאריך בזה.
כמו שנקודת המלכות דאצילות ירדה ונעשתה עתיק בכתר הבריאה , כך היה בכל עולם ועולם, שמלכות דעולם העליון, נתלבשה בכתר דעולם התחתון ממנו.
ה) ונחזור לענין, כי נקודה זו כ היתה תחלה זנב לאריות בסוף אצילות, כי ל חוה זנב לאדם היתה, ואח"כ ירדה ומעטה עצמה בסוד נקודתה, והיתה ראש לשועלים, ראש לבריאה ממש. וכן היתה בכל עולם ועולם, כי נקודה דמלכות דיצירה, ירדה בראש עשיה, וכן דבריאה בראש יצירה. וכן היה ג"כ בראש אצילות, בסוד כולם בחכמה עשית. כי אור א"ס נתלבש בחכמה עליונה שלמעלה מאצילות, מ וירדה אותה החכמה עצמה, ושברה המסך שעל גבי אצילות, וירדה מציאת עצמה ונתלבשת באצילות, ועל ידה מקבל אצילות אור א"ס. וז"ס כולם בחכמה עשית, הנזכר בעולם אצילות כנ"ל.
כ) כלומר, סיום לכל ספירות דאצילות, המדומות במשל כלפי ספירות דבריאה, כמו אריות כלפי שועלים. וירדה המלכות מסיום הספירות דאצילות, ונעשתה ראש לספירות הבריאה כנ"ל.
ל) ז"א ומלכות, מכונים בשם אדם וחוה, ומלכות הוא סיום של כל ספירות דז"א, כנ"ל. וע"כ דרשו חז"ל באדם הראשון בטרם בריאה של חוה, שחוה היתה זנב לאדם, כלומר, בחינת הסיום שלו.
מ) כלומר, שהמלכות דא"ק, שבתוכה מתוקן המסך דבחי"ג, שהיא קומת חכמה, אותה מלכות ירדה ונעשתה עתיק באצילות.
סיכום: ראשית הזכרנו שיש לנו בזיווג דבכאה לראות ב' הבח' – 1. כשהגיע האור כדי לחדור לעבור מעולם אצילות לבריאה אז הוא נתקל במסך.2 בקע ועבר את המסך. בזיווג דהכאה הוא ירד למטה עם חוקים מסויימים הנקרא עולם המחשבה. חוץ מזה ירד למטה עם עוד הבחנה שנקראת עתיק. מלכות דמלכות ירדה למטה בלי להתחשב במסך שאינו מפריע לה, כמו אור שעובר דרך החלון. החלון לא מפריע לאור לעבור. גם כאן – המסך לא מפריע למסורת לאמונה לעבור דרכו. אלו 2 הבח' הנקראות תוהו ובוהו.
למדנו מי זו מלכות דמלכות דעתיק שגדלה מאצילות, סוד הלבנה שאמרו לה 'תמעטי עצמך'. אמרה הלבנה 'אין שני כתרים משתמשים בכתר אחד. עשית אותי גדולה וגם את החמה גדולה. מי ישלוט – ההשפעה או הקבלה בעולם. הלבנה היא קבלה והשמש השפעה. מעטי עצמך ושימי עצמך תחת ההשפעה. שואלת מדוע, רק כי שאלתי? עונה לה שלטובתה לא תוכל להשתמש בכח הקבלה אם לא תרד למטה'.
כדי לקבל את הרעיון הזה, המנוגד לנפש האדם כי רוצה לקבל תענוג. אם ימעט עצמו, כמו בעקדת יצחק, רק אז יהיה ללבנה טוב. את זה צריך לקבל באמונה.
כשמיעטה עצמה בצימצום, בעקדה, במעבר מעולם לעולם – הויתור על הרצון בעולם העליון הפך להיות אמונה בעולם התחתון. יוצא שבגלל שבחרה במיעוט קיבלה אמונה חזקה לפעול הלאה בעולם יותר תחתון. כשאתה מסכים, למשל בעולם המחשבה-האצילות, לוותר על הרצון שבא לפעול אז האמונה בתחתון מנהלת אותך. הצורה הזו היא חזקה ונקראת מיעוט הלבנה'.
למדנו היום שע"י התפילות אנחנו צריכים לתקן את המלכות שלא תתמעט כ"כ. שהרצון לקבל יחזור להיות פעיל ולא רק נקודה, כלום. רוצה להגדיל רצון לקבל – לקבל תענוג כי ברא את הבריאה לענג את נבראיו – ע"י מועדים, השראה, מצוות ותפילות המלכות עלתה ולא משמשת רק כאמונה למטה, ואומר שלא – ממשיכה לשמש. כל דבר בקדושה עושה רושם במקומו אפילו אם הסתלק משם.
הרחבנו והראינו מהי דרך העבודה של האדם. אל תפחד לעבוד ולעשות פעולות חיוביות, גם אם אח"כ תראה שלא שמרו לך טובה, לא העריכו, התפללת אתמול והיום לא זכרת. מה שעשית נשאר, כמו שמלמדים ילדים שהכל נרשם. אין היעדר.
עוד למדנו שאם המיעוט לא נעשה בגלל רוחניות אלא בגלל עוונות אז המיעוט יורד לקליפות. המיעוט שיורד לקליפות מצריך אח"כ עבודה יותר קשה, לכן צריך להזהר. אם ממעט בבחירה ולא בגלל עוונות אז פועל בחשק גדול, ואם לא אז פועל מיסורים. אין ברירה כי תתייסר. אם העליון ירד לתחתון בגלל מיעוט מבחירה, או בגלל חטא כמו המרגלים או אדה"ר. שלא יאמר שלא נורא ויפגום ויוכל לתקן. אלא שרק מתוך בחירה אם תמעט עצמך – אז תייצר אמונה. אחרת לא מייצר אמונה.
עוד סיפר משל ואמר שעולם אצילות הוא כנגד אריות ועולם הבריאה הוא שועלים. אומר 'היה זנב לאריות ולא ראש לשועלים'. פירוש – אם אתה יכול לשמש בעולם אצילות – להשתמש ברצון לקבל בע"מ להשפיע זה עדיף מאשר לפעול בעולם הבריאה כראש לשועלים. יש עדיפות יותר גדולה להיות אריה מאשר שועל. אם אין ברירה – תפעל באמונה של שועל שבא מהאריה. אם אתה יכול להשתמש ברצון לקבל תעלה אותו למעלה בתפילות. אם לא יכול – יהפוך לך להיות אמונה לשאלות וחקירות בעולם הבריאה.
סיכום בנקודות שיעור 26- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
סיכום:
סיכום: 
סיכום:
הקודם