al

29756 POSTS 0 COMMENTS

2189

בס"ד

חלק ג שיעור 26 עמוד קכט

גם אחר שכבר נתתקן מיעוט המלכות, נשארה המלכות להיות עתיק בבריאה .

ג) ואמנם זה היה בזמן מיעוט הלבנה בבריאת העולם. אבל אחר שכבר נתקנה, וחזרה למקומה אב"א, וברא לאדה"ר, והוא החזירה פב"פ ט כבתחילה, ואח"כ על ידי חטאם של התחתונים חזרה ונתמעטה, וירדה, כי זה כל סוד תפילתינו, לתקנה בעת תפילתינו, ואח"כ, חוזרת כבראשונה, כי אין בנו כח יותר מזה. והנה י כל דבר שבקדושה, עושה רושם במקומו אע"פ שנסתלק משם, ותמיד נשארה בחינת נקודה זו בראש הבריאה.

ט) זה ענין ארוך שאין המקום לפרשו כאן.

י) כי אין ענין העדר נוהג ברוחניים וכל שינוי ומיעוט וכדומה, אין הפירוש שבחינה ראשונה נעדרה ובמקומה באה בחינה אחרת חדשה, אלא הפירוש הוא שבחינה ראשונה נשארת כמו שהיתה, ודבר השינוי שאנו אומרים בה היא בחינה נוספת על הראשונה. באופן, שבכל מקום שנאמר שאיזו בחינה נשתנתה, הכונה היא, שנתוספה בחינה על בחינה ראשונה. וצריכים לזכור זה, כי אי אפשר להזכיר הדבר תמיד. וז"ש הרב "כל דבר שבקדושה עושה רושם במקומו, אע"פ שנסתלק משם לעינינו, ותמיד נשארה בחינת נקודה זו בראש הבריאה, דהיינו כמבואר, שענין עליתה של הנקודה וחזרתה למקומה לאצילות, אין זה גורם שום העדר בנקודה שירדה לבריאה, כי אין העדר ברוחני. וע"כ יש להבין ענין חזרתה של הנקודה לאצילות, לענין נוסף שנתחדש, כמו המדליק נר מנר ואין הראשון חסר, באופן שהנקודה נשארת בראש הבריאה, וגם עלתה לאצילות, ויש עתה ב' נקודות, והבן היטב.

בזמן שהסתלקות ט"ס המלכות היא מחמת חטא התחתונים, אין הט"ס שלה עולות לז"א, אלא שהן נופלות לקליפות .

ד) אמנם בזמן, אשר המיעוט שלה על ידי פגם התחתונים, אז הט' נקודות אחרות שמסתלקות ממנה, אינן חוזרות אל ז"א, אל מקורם ממקום שבאו, אבל יורדות בעונותינו עד הקליפה, בסוד שכינה בגלות, ואין להאריך בזה.

כמו שנקודת המלכות דאצילות ירדה ונעשתה עתיק בכתר הבריאה , כך היה בכל עולם ועולם, שמלכות דעולם העליון, נתלבשה בכתר דעולם התחתון ממנו.

ה) ונחזור לענין, כי נקודה זו כ היתה תחלה זנב לאריות בסוף אצילות, כי ל חוה זנב לאדם היתה, ואח"כ ירדה ומעטה עצמה בסוד נקודתה, והיתה ראש לשועלים, ראש לבריאה ממש. וכן היתה בכל עולם ועולם, כי נקודה דמלכות דיצירה, ירדה בראש עשיה, וכן דבריאה בראש יצירה. וכן היה ג"כ בראש אצילות, בסוד כולם בחכמה עשית. כי אור א"ס נתלבש בחכמה עליונה שלמעלה מאצילות, מ וירדה אותה החכמה עצמה, ושברה המסך שעל גבי אצילות, וירדה מציאת עצמה ונתלבשת באצילות, ועל ידה מקבל אצילות אור א"ס. וז"ס כולם בחכמה עשית, הנזכר בעולם אצילות כנ"ל.

כ) כלומר, סיום לכל ספירות דאצילות, המדומות במשל כלפי ספירות דבריאה, כמו אריות כלפי שועלים. וירדה המלכות מסיום הספירות דאצילות, ונעשתה ראש לספירות הבריאה כנ"ל.

ל) ז"א ומלכות, מכונים בשם אדם וחוה, ומלכות הוא סיום של כל ספירות דז"א, כנ"ל. וע"כ דרשו חז"ל באדם הראשון בטרם בריאה של חוה, שחוה היתה זנב לאדם, כלומר, בחינת הסיום שלו.

מ) כלומר, שהמלכות דא"ק, שבתוכה מתוקן המסך דבחי"ג, שהיא קומת חכמה, אותה מלכות ירדה ונעשתה עתיק באצילות.

סיכום: ראשית הזכרנו שיש לנו בזיווג דבכאה לראות ב' הבח' – 1. כשהגיע האור כדי לחדור לעבור מעולם אצילות לבריאה אז הוא נתקל במסך.2 בקע ועבר את המסך. בזיווג דהכאה הוא ירד למטה עם חוקים מסויימים הנקרא עולם המחשבה. חוץ מזה ירד למטה עם עוד הבחנה שנקראת עתיק. מלכות דמלכות ירדה למטה בלי להתחשב במסך שאינו מפריע לה, כמו אור שעובר דרך החלון. החלון לא מפריע לאור לעבור. גם כאן – המסך לא מפריע למסורת לאמונה לעבור דרכו. אלו 2 הבח' הנקראות תוהו ובוהו.

למדנו מי זו מלכות דמלכות דעתיק שגדלה מאצילות, סוד הלבנה שאמרו לה 'תמעטי עצמך'. אמרה הלבנה 'אין שני כתרים משתמשים בכתר אחד. עשית אותי גדולה וגם את החמה גדולה. מי ישלוט – ההשפעה או הקבלה בעולם. הלבנה היא קבלה והשמש השפעה. מעטי עצמך ושימי עצמך תחת ההשפעה. שואלת מדוע, רק כי שאלתי? עונה לה שלטובתה לא תוכל להשתמש בכח הקבלה אם לא תרד למטה'.

כדי לקבל את הרעיון הזה, המנוגד לנפש האדם כי רוצה לקבל תענוג. אם ימעט עצמו, כמו בעקדת יצחק, רק אז יהיה ללבנה טוב. את זה צריך לקבל באמונה.

כשמיעטה עצמה בצימצום, בעקדה, במעבר מעולם לעולם – הויתור על הרצון בעולם העליון הפך להיות אמונה בעולם התחתון. יוצא שבגלל שבחרה במיעוט קיבלה אמונה חזקה לפעול הלאה בעולם יותר תחתון. כשאתה מסכים, למשל בעולם המחשבה-האצילות, לוותר על הרצון שבא לפעול אז האמונה בתחתון מנהלת אותך. הצורה הזו היא חזקה ונקראת מיעוט הלבנה'.

למדנו היום שע"י התפילות אנחנו צריכים לתקן את המלכות שלא תתמעט כ"כ. שהרצון לקבל יחזור להיות פעיל ולא רק נקודה, כלום. רוצה להגדיל רצון לקבל – לקבל תענוג כי ברא את הבריאה לענג את נבראיו – ע"י מועדים, השראה, מצוות ותפילות המלכות עלתה ולא משמשת רק כאמונה למטה, ואומר שלא – ממשיכה לשמש. כל דבר בקדושה עושה רושם במקומו אפילו אם הסתלק משם.

הרחבנו והראינו מהי דרך העבודה של האדם. אל תפחד לעבוד ולעשות פעולות חיוביות, גם אם אח"כ תראה שלא שמרו לך טובה, לא העריכו, התפללת אתמול והיום לא זכרת. מה שעשית נשאר, כמו שמלמדים ילדים שהכל נרשם. אין היעדר.

עוד למדנו שאם המיעוט לא נעשה בגלל רוחניות אלא בגלל עוונות אז המיעוט יורד לקליפות. המיעוט שיורד לקליפות מצריך אח"כ עבודה יותר קשה, לכן צריך להזהר. אם ממעט בבחירה ולא בגלל עוונות אז פועל בחשק גדול, ואם לא אז פועל מיסורים. אין ברירה כי תתייסר. אם העליון ירד לתחתון בגלל מיעוט מבחירה, או בגלל חטא כמו המרגלים או אדה"ר. שלא יאמר שלא נורא ויפגום ויוכל לתקן. אלא שרק מתוך בחירה אם תמעט עצמך – אז תייצר אמונה. אחרת לא מייצר אמונה.

עוד סיפר משל ואמר שעולם אצילות הוא כנגד אריות ועולם הבריאה הוא שועלים. אומר 'היה זנב לאריות ולא ראש לשועלים'. פירוש – אם אתה יכול לשמש בעולם אצילות – להשתמש ברצון לקבל בע"מ להשפיע זה עדיף מאשר לפעול בעולם הבריאה כראש לשועלים. יש עדיפות יותר גדולה להיות אריה מאשר שועל. אם אין ברירה – תפעל באמונה של שועל שבא מהאריה. אם אתה יכול להשתמש ברצון לקבל תעלה אותו למעלה בתפילות. אם לא יכול – יהפוך לך להיות אמונה לשאלות וחקירות בעולם הבריאה.

 

 סיכום בנקודות שיעור 26- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג' 

פרק ז' עמוד קכ"ט.   ו' אב תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. למדנו שעל ידי מיעוט הלבנה, היא ירדה להיות אמונה בעולם התחתון ממנה.
2. מיעוט הלבנה, שהוא מיעוט המלכות, הוא הויתור על הרצון לקבל כפי שהיה בצמצום, כפי שהיה בעקידה וכן בכל מקום שהאדם מתוך מחשבה ומתוך בחירה מוכן לוותר על הרצון לקבל שבו ולהיות תחת הרצון להשפיע, מידת החסד, של השמש.
3. על הטענה של הלבנה, שאמרה – אין שני מלכים משמשים בכתר אחד, אמר לה –  את צודקת וכדאי לך שהוא, מידת החסד, צד הבורא, צד העליון, ימשול בך.
4. מה שירדה לבחינת נקודה ולאחר מכן, על ידי תפילות ומועדים, היא עולה חזרה למעלה, אין זה אומר, שנקודת האמונה למטה נפגמה, משום שאין העדר ברוחני.
5. למדנו חוק חשוב שיש לו מוסר גדול בענייני עבודה. החוק הוא- כל דבר שבקדושה עושה רושם במקומו אף על פי שנסתלק משם.
6. העולמות מסודרים כך, שהבחירה בעולם העליון על ויתור הרצון, הופך להיות אמונה ועתיק בעולם התחתון וזאת הבניה הנכונה של מערכת הרצונות בנפשו של האדם ובעולמות בכלל.
7. עולם אצילות משול לאריה ועולם הבריאה לשועל. המלכות של האריה נקראת זנב לאריות והיא זו שירדה להיות ראש בעולם הבריאה, דהיינו ראש לשועלים
8. עדיף להיות זנב לאריות ולא ראש לשועלים, דהיינו להשתמש ברצון לקבל אם הוא בקדושה, אבל אם לא בקדושה אז עדיף להיות ראש לשועלים.

1343

בס"ד

פרק ג שיעור 25 עמוד קכח'

בתחילה היתה המלכות גדולה כז"א, וקטרגה, דהיינו שרצתה לשלוט בלבדה, אז נאמר לה, שתמעט את עצמה מט' ספירות דאצילות, ותרד לבריאה ושם תשלוט. וט"ס אלו שנסתלקו ממנה נתחברו בשרשן בז"א . ואז ירדה ונעשתה עתיק בבריאה .

ב) תוהנה, סוד נקודה זו ענינה היא, כי הלא נודע, איך היו ב' ה המאורות באצילותן, בקומתן נבראו שוין זה לזה. ו וכאשר קטרגה הלבנה ונתמעטה, פירוש, שמה שהיתה בסוד פרצוף שלם, נתמעטה ועמדה, בסוד נקודה קטנה כלולה מי"ס, ז והט' נקודות אחרות פרחו ממנה, כנודע, ששרשה מתחילה אינו רק נקודה אחת, ואח"כ באו בתוספת על ידי ז"א, תשעה נקודות אחרות, כי לכן נקרא ח אספקלריא דלית לה מגרמה כלום, לכן חזר ז"א ונטלם, ונשארה בסוד נקודה קטנה, ואז לא יכלה לעמוד אצלו מרוב קטנותה, ואז ירדה במקום זה בראש הבריאה.

ה) ז"א ומלכות נקראים ב' המאורות, להיותם משפיעים בעולמות התחתונים כי מג"ר כתר חכמה בינה, אין התחתונים יכולים לקבל, וע"כ ז"א ומלכות בלבדם מאירים לתחתונים, ועל שם זה מכונים מאורות. ובשעה שנאצלו, היו קומתם שוה זה לזה, כלומר, שמלכות קיבלה שפעה מבינה, ולא על ידי ז"א, שבאופן זה שניהם שוים, כי כמו הז"א נאצל מבינה ומקבל שפעו מבינה, כן הנוקבא מקבלת שפעה מבינה, משא"כ כשמלכות אינה ראויה לקבל מבינה, אלא על ידי ז"א, אז היא נבחנת שהיא למטה מז"א, כי המקבל הוא למטה מהמשפיע שלו, כמובן, וטעם הדבר יתבאר במקומו.

ו) כבר נתבאר בדיבור הסמוך, אשר הלבנה שה"ס מלכות, היתה שוה עם ז"א, שה"ס שמש עש"ה. והנה אז היו קומת שניהם קומת ו"ק: חג"ת נה"י, שניהם חסרי ראש היו, חסרי ג' ראשונות, אלא שהיו יונקים מבינה, שנקראת כתר. וז"ש חז"ל (חולין ס' ע"ב) שאמרה אין שני מלכים משמשים בכתר אחד, דהיינו אמא, אלא שמלכות היתה רוצה לשלוט לבדה ואז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, דהיינו שתצא מאצילות לבריאה, ושם תשלוט.

ומה שהיתה מלכות באצילות פרצוף שלם של ע"ס, נתמעטה על ידי ירידתה בבריאה, ועמדה שמה בסוד נקודה קטנה כלולה מע"ס "בכח" ולא בפועל. ויתבאר עוד לפנינו.

ז) כלומר, שנשארו בז"א באצילות, ולא ירד לבריאה אלא בחינת מלכות דמלכות לבד.

ח) אספקלריא פירושה "מאור", כי מלכות נקראת מאור כנ"ל. ואומר דלית לה מגרמה כלום, מטעם ששרשה מתחילה אינה אלא נקודה אחת, כמ"ש הרב מקודם, וכל ט"ס שהיו לה בהיותה עוד באצילות אינן בחינתה עצמה, כלומר, מבחינת אור ישר של מלכות, אלא רק מבחי' או"ח שהעלה ע"י המסך ממנה ולמעלה אל ז"א, הנה או"ח זה חוזר מז"א אל מלכות ממעלה למטה, ובונה את מלכות בע"ס (כנ"ל באו"פ פ"ב אות ג') וזהו שאומר הרב שבאו בתוספות ע"י ז"א ט' נקודות אחרות. ולפיכך, בשעה שנתמעטה המלכות וירדה לבריאה, לא ירדה אלא עצמות המלכות, וכל הט"ס הראשונות, שהן מבחינת או"ח נשארו באצילות בז"א בשורשן. וז"ש הרב "וחזר הז"א" ונטלם. וע"כ נקראת אספקלריא דלית לה מגרמה כלום.

ט) זה ענין ארוך שאין המקום לפרשו כאן.

 

סיכום: היום למדנו נושא בעמוד קכח' שהוא עלום – למה הביא אותו כאן בעה"ס, אומר שרוצה להסביר מבט כללי איך העליון נותן הארה לתחתון. 

בא ואומר – הצורה שבה העליון נותן לתחתון דרך זה אפשר להבין קצת יותר מה זה עתיק – תהליך שקורה בעליון הגורם לכך שתהיה ירידה מהעליון לתחתון של נקודה הנקראת עתיק.

יש לנו את עולם אצילות, ויש עולם בריאה. באצילות מחולק לראש וגוף. בגוף קורה משהו – בגוף יש 2 הבח' – מלכות וז"א. הראש הוא כנגד חב"ד או כח"ב. הגוף כנגד ז"א ומלכות בו הבחנה של ז"א והבחנה של מלכות שמשום מה בגלל מאורע כלשהו המלכות הפכה גדולה כמו ז"א. למעלה כיוון שיש לנו כח"ב – אז גם ז"א וגם מלכות באותו גודל, שניהם מקבלים מבינה שהופכת להיות כמו הכתר שלהם. באה המלכות ואומרת 'אין ב' מלכים יכולים לשלוט בכתר אחד'. לכן נאמר לה 'לכי מעטי את עצמך. 

קורה מצב א' (ציור) ומצב ב' – נשאר למעלה כח"ב וז"א נשאר, אבל המלכות נשארת רק נקודה שמתוכה היא מעבירה נקודה שנקראת עתיק בעולם התחתון ואת כל ט' בח' מחזירה לז"א ממנו היא באה, ואז מתחילה לבנות לעצמה עוד עולם במקום…

אח"כ עושה זיווג דהכאה עושה שנותן לה עוד בחינות, יש את עתיק ואח"כ ע"י זיווג דהכאה בעליון מקבלת את כל צד הבח' שלה למטה הנקראים חב"ד חג"ת נה"י, ואת נקודת עתיק וא"א מזיווג דהכאה שעוד לא דיברנו עליו.

את נקודת עתיק מקבלת מאותה מלכות שהתמעטה לנקודה ממנה קיבלה בצורת בקיעה את העתיק שלה – הנובעת ממלכות של העליון שהתמעטה – סוג של רגש שניתן לתחתון. האדם מרגיש כאינטואיציה עליונה מלמעלה שאותו רוצה לקבל. הנקודה כ"כ חזקה שמאירה למטה בצורה שאין בה שכל. האדם לא יודע מנין קיבל, אבל מרגיש שאמיתי. זו נקודה הנקראת אמונית, כי נובעת ממלכות שלמה הנובעת מלמעלה. אומרים לה 'אם תעלי את האינטואיציה הזו למקום עליון, שם אפשר להתחבר לז"א'.

הנקודה הזו נקראת המלכות דאצילות – השכינה הקדושה. אם היא גדולה ויכולה להתבטל או לעשות זיווג עם ז"א אז היא גדולה. אבל קודם כל צריכה לעלות למקום העליון.

צריך לזכור נקודה אחת – שהיתה מלכות גדולה למעלה, וכדי שהעליון יתן לתחתון מה שלמדנו בשיעור הקודם – שישנן ב' הבחנות – א. שיורדת נקודה ממלכות דמלכות לבח' עתיק. ב' – א"א שיורדת בזיווג דהכאה. המלכות דמלכות שיורדת היתה פעם גדולה בעולם אצילות וירדה להיות נקודה ממנה תקבל עתיק למטה.

למה התמעטה, מה קרה שם, אין טעם לדבר פה בכלל. מפרט נושא זה כאן כדי שיהיה לנו מושג איך עולם בנוי. אנחנו מדברים על הנושא הכללי – איך ד' בח' דאו"י הפכו לד' עולמות. 

אומר שכנגד או"ח דבח' ד' נעשה עולם  א"ק, כנגד ג' אצילות, ב' בריאה וכו'. איך הם עוברים מאחד לשני. אומר שמעולם עליון לעולם תחתון יש צורת מעבר מהמלכות של העליון משם עוברת בח' האמונה לתחתון. לכן התפילה היא בח' נקבה, שם הכח הגדול של האמונה שלא באה בשכל שהוא צד הזכר. אם אתה רוצה לחפש ולהגדיל אמונה – צריך לעשות עבודה שבלב. משם באה האמונה.

 

סיכום בנקודות שיעור 25- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג' 
פרק ז' עמוד קכ"ח.   ה' אב תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בתחילה, המלכות של העליון היתה גדולה כמו ז"א של העליון. לאחר איזשהו תהליך, שנקרא מיעוט הלבנה, או מיעוט הנקבה, היא ירדה לבחינת נקודה
2. מהנקודה הזו שהתמעטה, נוצרה בחינת אמונה או מדרגת עתיק, שבקעה וירדה למדרגה התחתונה ונעשתה עתיק בעולם התחתון.
3. המלכות של העליון נקראת נקודה שאין לה מעצמה או מאור שאין לו מעצמו כלום אלא מקבל רק מהעליון שלו
4. המלכות הזו שירדה לתחתון שנקראת עתיק דבריאה נעשתה לנקודת קשר קבועה בלתי משתנה בין העליון לתחתון והיא נקראת אמונת התחתון בעליון
5. פרט לנקודת עתיק, התחתון גם מקבל, על ידי זיווג דהכאה, את הבחינות האחרות שלו.
6. עניין זה דומה למלכות דאינסוף, שהיתה גדולה וקיבלה את כל ההארה למעלה, בחרה ביתר דבקות ולכן צמצמה את עצמה עד כדי נקודה, ואת כל ההארה קיבל רק צד הזכר שנקרא קו. והנקודה הזו ירדה לבחינת נקודה בסיום רגלין של עולם אדם קדמון שהיא נקודה חשוכה לגמרי.

1901

בס"ד

חלק ג שיעור 24 עמוד קכז

אור פנימי

ג) בקיעה, פירושה, התגברות האור על גבול שבמסך, ואינו משגיח על כח העכוב שבו, והוא פורץ ועובר ומאיר גם מלמטה ממסך. וצריך שתזכור היטב מה שביארנו לעיל, בפירוש הכאת אור העליון על המסך, (באו"פ פ"ב אות ג'), אשר המסך מפסיק לאור העליון, המתפשט לעבור גם מלמטה מגבולו, ומחזירו למקומו, כנ"ל בדברי הרב (ח"ג פ"א אות ג'). והנה עם כל זה, פרץ איזה חלק מאור העליון, ולא חזר לאחוריו, אלא שירד למטה ממסך והאיר שמה, שזה דומה כמו שבקע ושיבר ועשה חור בגוף המסך, ועבר את דרכו ממנו ולמטה. אמנם, אין כאן שום דמיון, לבקיעה וחור גשמי מדומה ומוחש ח"ו, אלא שהוא ענין השגת גבול בלבד: כי מסך, הוא מגביל את האור כנודע. וקצתו של אור העליון, שהמסך לא הגבילו ולא עכבהו, מכונה, שחלק הזה בקע להמסך, כלומר לגבול והעיכוב שבו, ועבר גם ממסך ולמטה.

וחלק זה שהשיג את גבולו של מסך, ועבר למטה, מכונה בשם מלכות דמלכות שבמדרגה עליונה או בשם נקודה דמלכות דעליון.

ולפיכך, יש לפנינו להבחין בזווג דהכאה הנ"ל, ב' הבחנות: הבחנה א', הוא, אשר המסך התגבר על האור והחזירו למקומו, שבזה נעשה האו"ח לבוש על ד' בחינות שבאור העליון ממטה למעלה, אשר מכח זה התרחבה המלכות לע"ס מינה ובה ממסך ולמטה, באופן, אשר כל ע"ס שיצאו ממסך ולמעלה, התנוצצו הארתן גם ממסך ולמטה, והחתימו דוגמתן שמה ממעלה למטה כנ"ל (באו"פ פ"ב אות ג') וזהו הבחנה הא' שבזווג דהכאה.

הבחנה ב', הוא, אותו חלק מאור העליון שבקע ושיבר למסך, ועבר למטה ממסך בלי עזרת אור חוזר, כנ"ל, אלא בבחינת עצמותו ממש. דהיינו כמבואר לעיל, שחלק זה נקרא נקודה דמלכות דעליון, או מלכות דמלכות דעליון, שביטלה הגבול ולא השגיחה כלל על כח עיכוב שבמסך, והבן היטב, אשר כלפי הנקודה ההיא נחשב המסך, כמו שאינו במציאות כלל, כי ע"כ דייק הרב לומר "משברת ובוקעת את המסך", שהוא מטעם המבואר. וע"פ ב' הבחנות הללו המבוארים, תבין את כל המשך דברי הרב.

ד) כלומר, בחג"ת דא"א, שהם ג"ר שלו, משום שא"א זה דבריאה, אין לו אלא ו"ק: חג"ת נה"י לבד, ונמצאים חג"ת הג"ר שלו, כנ"ל ותבין כאן, אשר אותה הנקודה דמלכות דאצילות, שבקעה ועברה ממסך ולמטה בסוד הבחנה ב', הנ"ל, בדיבור הסמוך, ה"ס א"ס המכונה לעיל בשם "תוהו", שיש בו מבחינת א"ס כנ"ל, ואין בו שום בחינה מד' בחינות חו"ב תו"מ, אלא ד' בחינות כלולות בו "בכח" ולא בפועל. ואותן הג"ר דא"א הנ"ל אשר נקודה דעליון התלבשה בתוכן, הנה ג"ר אלו באות מהבחנה א', הנ"ל בדיבור הסמוך, ונקרא "בוהו", ובו יש ד' שורשים של ד' בחינות חו"ב תו"מ "בפועל ממש", כלומר, ע"י התלבשות או"ח, שהם בחי' כלים בפועל, וזכור זה.

סיכום: היום הרחבנו את המושג 'בקיעה'. 

למדנו בשיעור הקודם שישנן ב' הבחנות במעבר בין עליון לתחתון.

הבחנה א' נקראת בח' זיווג דהכאה שעושה העליון עבור התחתון – הוא מעביר בדרך זו לתחתון – מוליד את התחתון עם אותם דרכי הגיון שאותן הוא נותן לו. כמו שור ופרה שמולידים את העגל עם הגיון עגל, כבשה לכבשה, אדם לאדם, עגבניה לעגבניה. אותם חוקים עוברים בלידה מהעליון לתחתון בזיווג דהכאה.

כמו בהולדת אדם – ג שותפים – אב ואם גימ' 44 גימ' אדם. א – אלופו של עולם, לא צריך זיווג דהכאה, זה בא מלמעלה. הדברים הלא ברורים בחיים עוברים בדרך אמונה – עתיקא קדישא, בדרך אמונה הנקרא תוהו.

אם אדם רוצים להבין את זה הוא מתבלבל. כותב בהקדמת הזוה"ק – חבל מחנק לגרונו. לא צריך לתהות על הראשונות. לא צריך 'מי השם אשר אשמע בקולו'.

הבחנה שניה שבאה מלמעלה היא 'עתיק' – אמונה שלא מתחשבת בגבול המסך. יש נקודה כזו באדם – השורש של הרצון לחופש. הרצון לחופש מגיע בלא גבול, מגיע ממושג הבקיעה – משהו שדוחק ועובר את המסך ולא מתחשב בגבול. כח זה הוא ההרגשה 'רוצה חופש', רק שהטעות היא שרוצה את זה בגוף במקום בנפש. אם אתה רוצה חופש עליך להיות בעל חופש בחירה עצום. האם אתה מסוגל לבחור או שאתה רדוף בתאוות. האם יכול לצום ב-ט' אב? אתה פוחד שלא תוכל להתגבר על התאוות שלך? אתה חושב שאם תפעל את התאוות שלך תזכה בחופש? אדם צריך לשאוף לחופש נשמתי הבא מצד האמונה. מפרש אמונה כאמונה והקליפה אומרת 'בקש הפקרות'. כדי לברר את הקדושה מהקליפה צריך לקחת את ניצוצות החופש לחופש נפשי ולבחור. זו עבודת 'בעל פעור' – פוערים עצמם מול האליל ואומרים שהכל מותר ללא גבולות. 

בנשמה אפשר לאהוב, להיות שלם. אלה מקומות החופש. בלי מתח. שם צריך חופש. לא בהפקרות. זו הבקיעה האומרת – לא מתחשבים במסך מלכות דמלכות דעליון יורדת לתחתון בח' עתיקא קדישא – עולם האמונה. ויש עוד עולם המחשבה שבא לידי זיווג דהכאה שעושה העליון עבור התחתון. פה יש כבר מסך בודק – מי יכול להכנס – רק מי שיש לו או"ח המלביש. החליפה דרכה יכולים להכנס. 

בהבחנה ב' אין חליפה. כל אחד יכול להכנס חופשי. כולם עומדים בתור לבדיקה. כל ידיעה ומחשבה נבדקת אם אפשרית או לא. יש מי שלא נבדק – זו אמונה. בלי שכל. כמה מתרכזים האנשים שאומרים להם 'בלי שכל'. צריך לראות את שתי ההבח'.

כשזה יורד למטה רוצה לומר הידיעה השניה שלמדנו – כל מה שבא מלמעלה למטה, רק צד הגוף בזיווג דהכאה יורד למטה וראש הגוף הופך לראש המדרגה התחתונה. נקרא חג"ת – בוהו – א"א עולם המחשבה. נקודה שעוד לא למדנו מספיק. איך בנוי כל פרצוף וכו' – נלמד בחלקים הבאים.

סיכום בנקודות שיעור 24- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ז' עמוד קכ"ז. ד' אב תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כל מעבר של פרצוף או עולם מעליון לתחתון נוהג בב' בחינות: בחינה ראשונה נקראת בקיעה בחינה שניה דרך זיווג דהכאה.
2. בקיעה זה מעבר ללא גבול בין מדרגה למדרגה. לעומת זאת, הבחינה השניה היא מעבר רק אם יש לבוש של אור חוזר המלביש.
3. השורש של רצון לחופש נובע מבחינת הבקיעה . הטעות היא שרוצים את החופש, את האמונה, לבחינת גוף, במקום לרצות אותה רק לנשמה שזה מכיון שהניצוץ השתלטה עליו הקליפה.
4. מה שעובר דרך הבקיעה, הוא נקרא תוהו, נקרא עתיק וזה עולם האמונה. מה שיורד לעולם התחתון על ידי זיווג דהכאה, נקרא בוהו והוא בחינת אריך אנפין, שהוא עולם המחשבה.
5. מה שעובר דרך זיווג דהכאה מעליון לתחתון, עובר רק בחינת הגוף של העליון, הנקרא חג"ת נה"י, ולא יורד החב"ד של העליון לתחתון. מהחג"ת של העליון שירד לתחתון, נעשה הראש של התחתון.
(אין טעם בשלב זה של הלימוד להתעכב על הידיעה הזו).

סיכום בנקודות שיעור 24- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ז' עמוד קכ"ז. ד' אב תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כל מעבר של פרצוף או עולם מעליון לתחתון נוהג בב' בחינות: בחינה ראשונה נקראת בקיעה בחינה שניה דרך זיווג דהכאה.
2. בקיעה זה מעבר ללא גבול בין מדרגה למדרגה. לעומת זאת, הבחינה השניה היא מעבר רק אם יש לבוש של אור חוזר המלביש.
3. השורש של רצון לחופש נובע מבחינת הבקיעה . הטעות היא שרוצים את החופש, את האמונה, לבחינת גוף, במקום לרצות אותה רק לנשמה שזה מכיון שהניצוץ השתלטה עליו הקליפה.
4. מה שעובר דרך הבקיעה, הוא נקרא תוהו, נקרא עתיק וזה עולם האמונה. מה שיורד לעולם התחתון על ידי זיווג דהכאה, נקרא בוהו והוא בחינת אריך אנפין, שהוא עולם המחשבה.
5. מה שעובר דרך זיווג דהכאה מעליון לתחתון, עובר רק בחינת הגוף של העליון, הנקרא חג"ת נה"י, ולא יורד החב"ד של העליון לתחתון. מהחג"ת של העליון שירד לתחתון, נעשה הראש של התחתון.
(אין טעם בשלב זה של הלימוד להתעכב על הידיעה הזו).

1002


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1821

פרק ג שיעור 23 עמוד קכו'

פרק ז'

מבאר איך מלכות דאצילות ירדה והיתה לכתר בעולם הבריאה,

ובו עשרה ענינים:

א. בעולם הבריאה אין בראש א"א אלא חג"ת בלבד, וחסר כח"ב. ב. ראש דכל פרצוף אינו מתלבש בתחתון. ג. ב' בחינות יורדות ממסך שבעולם העליון לעולם התחתון: א) הע"ס דאו"י ואו"ח היוצאים מן המסך ע"י זווג דהכאה. ב) אור מלכות דמלכות שבעולם העליון הבוקע את המסך, ויורד להיות כתר בעולם התחתון. ד.בתחילה היתה מלכות גדולה כמו ז"א, וקטרגה, שרצתה לשלוט בלבדה, ונאמר לה לכי ומעטי את עצמך לרדת לעולם הבריאה ושם תשלוט. והיינו נקודת המלכות שנעשתה לכתר בעולם הבריאה. ה. בעת המיעוט נסתלקו ט"ס תחתונות ממלכות ועלו לשורשם לז"א. ו. אם ט"ס דמלכות מסתלקות מחמת פגם התחתונים, אז אינן עולות לז"א אלא נופלות לקליפות. ז. כמו שנקודת המלכות דאצילות ירדה ונעשתה כתר לבריאה, כך הוא בכל עולם ועולם. ח. בסבת מלכות דעליון הנעשית כתר לתחתון מתקשרים העולמות זה בזה. וג"ר דבריאה יכולות לעלות בשבת לעולם אצילות. ט. כשחושבים הנאצלים בפועל הם רק ד' דהיינו חו"ב תו"מ, וכשחושבים את השורש עמהם הם ה' דהיינו כח"ב תו"מ. י. ועד"ז בכל פרצוף ופרצוף ובכל ספירה וספירה נקרא העליונה מאציל והתחתונה נאצל, ויש בחינה ממוצעת ביניהן הנקראת כתר, הכל כמ"ש בהעולמות וז"ס אני ראשון ואני אחרון. כי כתר הוא אחרון בהעליון, והוא ראשון בתחתון.

ב' בחינות יורדות מעולם העליון לעולם התחתון: א) הע"ס דאו"י המלובשות באו"ח, שמתפשטות ע"י המסך בזווג דהכאה. ב) הבחינה האחרונה דעולם העליון, שהיא מלכות דמלכות, שיורדת ונעשית עתיק בעולם התחתון. והיא אינה מתפשטת ע"י האו"ח שבמסך,אלא בוקעת את המסך ויורדת .

* א) מצאתי להר' גדלי' הלוי ז"ל, א כי הג' הראשונות של הו' קצוות דא"א דבריאה, שהם חג"ת, אשר נשארו ב מגולין בלי התלבשות, הנה אלו הג' הם בסוד מסך. ופירוש הדברים הם כך, כי הלא ביארנו, כי בכל עולם מג' עולמות אלו יש להם מסך א', ואמנם המסך שבין אצילות לבריאה, כאשר עברו בתוכו דמות כל האורות דאצילות, לעשות כנגדן י"ס דבריאה, הנה אלו, ג לא בקעו אותו מסך ועברו בו, רק עבר בו אור שלהם דרך המסך ההוא, ונחקקו כל הי"ס של הבריאה. והנה גם ג' ראשונות של א"א דבריאה, שהם חג"ת, הם ג"כ עוברים דרך המסך ואינם בוקעים המסך, רק הם אור המתמעט עובר קצתו דרך המסך. אבל אותה הנקודה דמלכות דאצילות הנ"ל שירדה, להתלבש בג"ר אלו דא"א, הם אור עצמו של המלכות דאצילות, על כן הוא משברת ובוקעת את המסך עצמו, ויורדת ד ומתלבשת בג"ר דא"א (דבריאה).

א) עה"ס דבריאה כולן הן בקומת אור בינה, ואפילו כתר וחכמה (כנ"ל פ"ד אות ב')_ וכיון שקומת בינה דאצילות מלבשת על חג"ת דא"א, לא יוכל להמשך ממנו לעולם הבריאה זולת חג"ת נה"י שלו בלבדם, שהם ו"ק שלו. וע"כ נבחנים חג"ת דא"א דבריאה, לג"ר דא"א אשר שם, ויתבאר עוד במקומו.

ב) הראש דכל פרצוף אינו מתלבש בפרצוף התחתון, כי הלבשת התחתון מתחילה מפה דראש העליון ולמטה, כמ"ש במקומו. וכיון שחג"ת דא"א הם ראש, ע"כ הם מגולין בלי התלבשות.

סיכום:  התחלננו פרק ז' ועיקר הלימוד בא לבאר איך יצא פרצוף מפרצוף ובעיקר דבר מפתיע, שמבאר שיש משהו שבא מהעולם העליון לתחתון בצורה שנקראת בקיעה – לא מתחשב במסך. עובד דרכו בלי להתחשב בו.

אגב כך, מסביר לנו מה שעובר לא בדרך בקיעה.

שני דברים שעוברים מהעולם העליון לתחתון. עובר כפרצופים. יש מבנה של עולם הבנוי מא"א, או"א ז"א וזו"ן. למדנו שעובר בזיווג דהכאה. העליון עושה זיווג דהכאה עבור התחתון ועפ"י זה עוברים כל החוקים מהעליון לתחתון. רוצה לתת לנו ידיעה על צורת המעבר, ועוד ידיעה חשובה הנקראת שהמלכות דמלכות של העולם העליון יורדת לתחתון להיות בו עתיק. כלומר נעתק מהשגה, ועובר בצורת 'מסורת'. כי לא צריך לעשות זיווג דהכאה שלא פועל שם. עובר ובוקע את המסך וזה מסורת כי לא צריך בזה שכל. כך זה מגיע מהעליון. כמו שלמדנו במסכת אבות שמשה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע ויהושוע לזקנים, והזקנים לנביאים והנביאים לאנשי כנסת הגדולה. כך המסורת עוברת מדור דור ולא צריכים שכל עבורה. זה נקרא בקיעה.

הכתר של עולם התחתון בנוי כמו העולם העליון, מעתיק וא"א. 

עתיק עובר מעולם לעולם בדרך בקיעה וא"א עובר בדרך של מסך. המסך הוא מחשבה. עולם המחשבה זה א"א. עולם האמונה הוא עתיק. הכתר בנוי משניהם – אמונה ומחשבה, ועתיק הוא גבוה מא"א, כך צריך שבכל עולם יהיה לנו עתיק המקשר בין העליון לתחתון, ועובר ללא בקיעה. הוא נקי שאין לעסוק בו במחשבה. בח' 'במופלא ממך אל תחקור'. זו הבח' העליונה.

על א"א אומר שעובר לתחתון עובר בזיווג דהכאה אבל לא הכל עובר. רק צד הגוף עובר. 

מה עובר? ע"ס מהוות ראש וגוף. הראש חב"ד. הגוף חג"ת נה"י שרק הם עוברים. זיווג דבח' ב'. על ג' לא מדובר. ההבדל בין הב' של אצילות לב' של בריאה – אומר ב' כי אצילות עושה זיווג על בח' ב' כי כל אצילות היא בח' ג. אז כדי שאצילות יתן לתחתון יכול לקבל רק על ב' ואז צריך לעבד ב' זה בתוכו. לכן לא נותן את כל הב' אלא רק את הגוף. זה ההבדל בין אצילות לבריאה.

אומר שחג"ת דאצילות שירד הופך להיות ראש לתחתון, לבריאה. יוצא שגוף העליון הוא נשמה לתחתון ונלמד בהמשך.

נתן לנו את זה כאן כדי שנבין את רעיון הבקיעה. שיש משהו שעובר כחוט השני בכל העולמות וזה העתיק שבלעדיו הקשר בין העליון לתחתון היה רק של מחשבה בלי אמונה.

אם היה רק קשר של מחשבה יכולנו לכאורה לפתור הכל רק במחשבה, אבל אומרים לנו שיש משהו שלא תלוי במחשבה ומיותר לנסות לחשוב עליו. יש משהו שבא מהעליון לתחתון בלי שום אפשרות להבין ולכן אין מה לחקור בו. 

סיכום קצר שיעור 23- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג' 

פרק ז' עמוד קכ"ו.  ג' אב תשע"ט

בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני

התחלנו היום פרק ז', עיקר הלימוד בא לבאר איך יצא פרצוף מפרצוף ובעיקר דבר מפתיע, שאנחנו לומדים פה, שהוא מבאר לנו שיש משהו שבא מהפרצוף העליון ומהעולם העליון לתחתון בצורה שנקראת בקיעה ,כלומר, שאינו מתחשב במסך. עובר דרך המסך בלי להתחשב בו .

אגב כך מסביר לנו גם על מה שעובר שלא דרך בקיעה. כי יש שני דברים שעוברים מהעולם העליון לעולם התחתון. משהו שעובר כפרצופים הרי יש איזשהו מבנה של עולם. שעולם בנוי מאריך אנפין, אבא ואמא וזו"ן. אז המבנה הזה צריך לעבור למטה. איך הוא עובר?

כבר למדנו בפרקים הקודמים שהוא עובר על ידי זיווג דהכאה. שהעליון עושה זיווג דהכאה עבור התחתון. ועל פי זיווג דהכאה שהעליון עושה עבור התחתון, על פי זה עוברים כל החוקים מהעליון לתחתון.

אז בא ומספר לנו כאן שבאמת זה קורה ככה

הוא רוצה לתת לנו איזשהי ידיעה על הצורה שהעליון עובר לתחתון. יחד עם זאת רוצה לתת עוד ידיעה שהיא מאד חשובה- שהמלכות דמלכות של העולם העליון יורדת לתחתון להיות עתיק במקום התחתון. עתיק זה אומר נעתק מהשגה ,זה אומר בצורה של מסורת. למה מסורת ?כי לא צריך לעשות על זה זיווג דהכאה.

הזיווג דהכאה לא פועל שם.

זה עובר ובוקע את המסך.

וזה מסורת כי לא צריך בזה שכל.

ככה זה בא מהעליון ,

ככה זה בא ממשה רבינו.

כמו שלמדנו במסכת אבות:

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע

ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים

ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.

אז ככה המסורת עוברת מדור דור. ואנחנו לא צריכים שכל בשביל מסורת. זה נקרא בקיעה. ככה אנחנו רואים שהכתר של עולם התחתון בנוי כמו עולם העליון מעתיק ואריך אנפין. כמו שלמדנו בשיעור הקודם. רק יש הבדל בין עתיק ואריך אנפין .

מה ההבדל ביניהם?

עתיק עובר מעולם לעולם בדרך של בקיעה ואריך אנפין עובר מעולם לעולם בדרך של מסך.

אז מה זה המסך שעובר? מה זה אריך אנפין שעובר ?זה מחשבה.

עולם המחשבה  זה אריך אנפין.

עולם המחשבה זה עתיק, שנעתק מהשגה.

זאת אומרת שהכתר שלנו בנוי משניים גם מאמונה וגם ממחשבה.

עתיק הוא גבוה מאריך אנפין כך שצריך בכל עולם שיהיה לנו עתיק. עתיק הוא גם המקשר בין העליון לתחתון.

ועתיק עובר בבקיעה ולכן זה משהו מאד נקי שאתה לא יכול להבין אותו על ידי המחשבה. אתה לא יכול להתעסק בו על ידי המחשבה, במופלא ממך אל תחקור, זה הבחינה העליונה, אז זה מה שהבנו על עתיק.

רוצה לתת לנו עוד ידיעה על אריך אנפין. אומר- דע לך – אריך אנפין שעובר לתחתון ,עובר על ידי זיווג דהכאה אבל לא כל מה שיש בעליון עובר לתחתון, אלא העליון בנוי מראש וגוף. רק צד הגוף של העליון עובר לתחתון. מי זה הגוף של העליון .

למשל אם העליון בנוי מעשר ספירות ועשר ספירות מהוות ראש וגוף, כיצד הן מהוות ראש וגוף?

הראש נאמר הוא חב"ד הגוף הוא חג"ת נה"י.

אז אומר לנו שרק הגוף עובר לתחתון

אז רק חג"ת נה"י של העליון עובר לתחתון.

אז אם זה נקרא אריך אנפין של העליון, חב"ד חג"ת נה"י,

אז רק חג"ת נה"י שלו עובר לתחתון.

כמובן שמדובר על זיווג על בחינה ב'.

על זיווג דבחינה ג' בכלל לא מדובר.

אבל מה יהיה ההבדל בין הב' של אצילות, לב' של בריאה?

למה אני אומר ב'? כי אצילות עושה זיווג על בחינה ב' לטובת עולם הבריאה. כי כל אצילות הוא ג'. העוביות שלו הוא על בחינה ג' וכל הבריאה ב'. אז כדי שאצילות יתן לעולם הבריאה, חוץ ממה שעושה לעצמו זיווג על ג', הוא עושה זיווג על ב 'לעולם התחתון. כי התחתון מקבל רק על ב '. ואחר כך הוא עוד צריך לעבד את הב' בתוכו. אבל הוא מקבל רק על ב.'

אז אותו רעיון פה ,כשעושה על ב' לטובת התחתון הוא לא נותן את כל הב'. הוא נותן רק את הגוף. וזה ההבדל בין ב' של אצילות לב' של בריאה. עד כדי שהוא אומר שהחג"ת שירד מאצילות הוא הופך להיות ראש לעולם הבריאה. יוצא שהגוף של העליון הוא נשמה לתחתון. נלמד את זה בהמשך בצורה יותר מפורטת אבל נתן לנו להבין את כל זה כאן כדי שנלמד את הרעיון של בקיעה שיש משהו שעובר כחוט השני בכל העולמות וזה העתיק הזה. ובלי העתיק הזה שעובר מהעליון לתחתון לא היה קשר בין העליון לתחתון. היה קשר רק של מחשבה. אם הוא היה רק קשר של מחשבה, אז היינו יכולים לכאורה לפתור הכל על ידי מחשבה. פתאום באים ואומרים לנו שיש משהו שבכלל לא תלוי במחשבה. אז לא יעזור לך לחקור במדע עוד ועוד… שאם תגיע לדקות המחשבה, אז תבין. לא, יש משהו שלא תבין אף פעם. למה? כי הוא בא מהעליון לתחתון בלי שום בחינה שאתה יכול להבין. אז אין לך מה לחקור בזה .

שיעור 23 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קכ"ו – ג' אב תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק ז' אנו לומדים על התהוות העולם התחתון מהעליון.
2. ב' בחי' יורדות מהמסך שבעולם העליון לתחתון – האחת בדרך של זיווג דהכאה והשניה ע"י בקיעה
3. הבחינה שעוברת ע"י זיווג דהכאה נקראת אריך אנפין והיא כנגד עולם המחשבה שעובר מהעליון לתחתון, שעובר בדרך של זיווג דהכאה עם כל חוקי ההיגיון שהעליון נתן לתחון
4. הבחינה שעוברת דרך בקיעה היא ממלכות דמכלות של העליון ונקראת עתיק בעולם התחתון שהיא בח' עולם המסורת שעובר מהעליון לתחתון שלא מצריך זיווג דהכאה ולא מתחשב כלל בהגבלות או בדין שיש במסך ולכן לא שלוט בו מחשבה ואי אפשר לחקור אותו כלל וכלל
5. כל מה שעובר דרך זיווג דהכאה לתחתון לא עובר בצורה מלאה אלא רק הגוכף, דהיינו חג"ת נה"י של העליון – זה מה שעובר לתחתון ומזה נעשה פרצוף שלם של חב"ד חג"ת נה"י בתחתון.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1782

שיעור 23 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קכ"ו – ג' אב תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק ז' אנו לומדים על התהוות העולם התחתון מהעליון.
2. ב' בחי' יורדות מהמסך שבעולם העליון לתחתון – האחת בדרך של זיווג דהכאה והשניה ע"י בקיעה
3. הבחינה שעוברת ע"י זיווג דהכאה נקראת אריך אנפין והיא כנגד עולם המחשבה שעובר מהעליון לתחתון, שעובר בדרך של זיווג דהכאה עם כל חוקי ההיגיון שהעליון נתן לתחון
4. הבחינה שעוברת דרך בקיעה היא ממלכות דמכלות של העליון ונקראת עתיק בעולם התחתון שהיא בח' עולם המסורת שעובר מהעליון לתחתון שלא מצריך זיווג דהכאה ולא מתחשב כלל בהגבלות או בדין שיש במסך ולכן לא שלוט בו מחשבה ואי אפשר לחקור אותו כלל וכלל
5. כל מה שעובר דרך זיווג דהכאה לתחתון לא עובר בצורה מלאה אלא רק הגוכף, דהיינו חג"ת נה"י של העליון – זה מה שעובר לתחתון ומזה נעשה פרצוף שלם של חב"ד חג"ת נה"י בתחתון.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1312

הכתר ביחס א"ס אפשר לקראו נאצל וביחס הנאצלים הוא מאציל.

ה) נמצא, כי אפשר לקוראו א"ס ומאציל, כמו שהוא דעת קצת המקובלים, שהא"ס הוא הכתר. ואפשר לקוראו בשם נאצל, כי ודאי א"ס גדול ממנו, ועכ"ז הזהירו בו חכמים, במופלא ממך אל תדרוש. אמנם תכלית מה שאנו יכולים לדבר בו הוא, כי הכתר הוא בחינת ממוצע ממאציל ונאצל. והטעם הוא, כי הוא הבחינה היותר אחרונה מכל האפשר בא"ס, אשר הוא ט האציל בחינה אחת, אשר בה שורש כל הי"ס בהעלם ודקות גדול, שאי אפשר להיות לנאצל יותר דקות ממנו. י כי תהו, אשר למעלה ממנו אין עוד זולת האפס המוחלט, כנ"ל.

ט) היינו, המכונה "בוהו", שכבר מכונה בשם ראש להמדרגה, כנ"ל בדיבור הסמוך, עש"ה. 

י) סובב על תחילת הדברים, דהיינו, שבחינה יותר אחרונה מכל האפשר בא"ס, נקרא תוהו.

בכתר, יש ב' בחינות, בחינה אחרונה מא"ס, שהאצילה בחינה שניה, שהיא שורש הנאצלים.

ו) ונמצא, כי יש בבחינה זו ב' מדרגות: א', הוא הבחינה היותר תחתונה ושפלה מכל בחינת א"ס, וכאלו נאמר דרך משל, שהוא בחינת מלכות שבמלכות, ואע"פ שאינו כך, כי אין שם דמות וספירה ח"ו כלל, רק לשכך האוזן נדבר כך. והנה בזו המדרגה התחתונה שבא"ס יש בה כללות כל שלמעלה הימנו, ומקבלת מכולם, כנודע, שהמלכות מקבלת מכולם. מדרגה זו התחתונה, היא האצילה את בחינה השנית, שהוא המדרגה העליונה מכל מה שבכל הנאצלים, ויש בה שורש כל הנאצלים, והיא משפעת לכולם. באופן, שהיותר קטן מכל המאציל, האציל היותר מובחר שבכל הנאצלים, ואין ביניהן מדרגה אחרת כלל, כי אחר המאציל הזה, אין נאצל יותר קרוב אליו ודומה לו כזה.

בחינת המאציל שבכתר, נקרא עתיק. ובחינת שורש הנאצלים שבכתר, נקרא אריך אנפין.

ז) וכללות שתים אלה הבחינות, היא בחינה אחת הנקרא כתר, שבערך בחינה א' אשר בה קראוה קצת המקובלים א"ס, ובערך בחינה ב' שבה קראוה קצת המקובלים כתר, שהוא במנין הי"ס. אבל אנחנו, סברתינו, לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא היא בחי' אמצעית בין א"ס לנאצלים, ויש בה בחינת א"ס ובחינת נאצלים. וב' בחינות אלו, הם הנקרא: עתיק, ואריך אנפין. ושניהן נקרא כתר, כנודע אצלינו, והבן זה מאד.

בחינה אחרונה שבאצילות, שהיא מלכות דמלכות דאצילות, נעשה עתיק בעולם הבריאה, ומתלבשת בא"א שבבריאה .

ח) וזה שכתוב במקום אחר, כי המלכות שבמלכות שבעולם האצילות המתלבשת בראש הבריאה, שהוא הכתר הנקרא אריך אנפין, הוא בחינת עתיק של עולם הבריאה, והבן זה מאד.

סיכום: למדנו שהכתר נמצא כממוצע, כמקשר בין האפס לנאצל. 

היות והוא נאצל מהאפס אפשר לקרוא לו נאצל. היות והוא מאציל את הנאצל עצמו שהוא הגוף אפשר לקרוא לו מאציל, ז"א שבכתר עצמו יש 2 בח' – צד המאציל וצד הנאצל – תוהו, ובוהו. 

לאפס עצמו שהוא בח' א"ס – אין לו חומר ולא צורה. 

בח' הכתר כמו משפך – צד עליון וצד תחתון. הצד העליון נקרא תוהו. אומר עד"מ יכולים לומר שהחלק הכי תחתון של העליון, כמו מלכות דמלכות של האפס – הפכה להיות תוהו של הכתר. שורש בכח של הנברא, והבוהו כמו שורש הנאצל בפועל שנמצא בכתר שנמצא כמקשר = אמונה המקשרת בין העליון והתחתון. כמו משפך – צד רחב וצד צר. קו"י מתאר שהכתר אינו חיסרון, אינו שייך לנאצל ולא למאציל אלא באמצע ולכן צריך לכלול את שני הדברים.

אומר שכמו מלכות דמלכות של האפס זה קשה כי הא"ס אינו מחולק, לכן אומר עד"מ כי בעולמות התחתונים כן קיים כך. היחס בין עולם א"ק לאצילות אז יש כתר שהוא ממוצע ביניהם. עולם א"ק הוא כמו האפס ויש גם כתר של עולם אצילות, שהוא בנוי משניים – תוהו ובוהו. עתיק בח' תוהו בכתר וא"א בוהו שבכתר. א"א לומר, כמו שחלק מהמקובלים אומרים, שהתוהו הוא הא"ס, האפס. וגם א"א לומר שא"א לבד הוא הכתר, אלא שניהם הכתר, כי הכתר צריך להיות מקשר בין העליון לתחתון. צריך להכיל ניצוץ בורא וניצוץ נברא.

ניצוץ בורא בח' עתיק. ניצוץ נברא א"א. לכן גם האמונה צריכה להכיל את ב הניצוצות האלה.

בח' תוהו נקראת שורש אבל בהיעלם ודקות דקות מאוד. שורש כלפי התחתון בדקות גדולה שאי אפשר להשיג. הבוהו הוא שורש בפועל והוא צריך להתפשט לתחתון.

כמו בעולם אצילות יש פרצופים או"א, ישסו"ת וזו"ן. ויש א"א שלא בכתר, למרות שנלמד בהמשך שפעם קורא לא"א כתר ופעם לעתיק כתר. נלמד בחלק ח'.

ממשיך ואומר – המושג הנלמד של ניצוץ בורא וניצוץ נברא תוהו ובוהו, עתיק וא"ק, לא נמצא רק בין עתיק לא"ק נמצא גם בין אצילות לבריאה. המעבר מתואר בפרק הבא. רוצה לומר שגם בעולם הבריאה, גם שם יש כתר המחבר לאצילות. הכתר תמיד הוא האמצעי. 

הכתר של בריאה בנוי מתוהו ובוהו, הנקראים עתיק וא"א. גם לבריאה יש כתר הבנוי כעתיק וא"א. עתיק הוא כמו מלכות דמלכות דאצילות שיורדת לתחתון, וא"א הוא כמו הראש של בריאה שעתיק מתלבש בתוך א"א וביחד מהווים כתר של עולם הבריאה.

אותו הדבר בין בריאה ליצירה ובין יצירה לעשיה. בכל שתי בח' יש בח' כתר. ויש בזה דבר גדול מאוד להבין מבח' משמעות תפישת החיים. הרי א"א לתפוש שום דבר מבלי לקשרו לדבר גדול ממנו, ובכל פעם שמנסים לקשר משהו רק לעצמו זה כאילו אין בו כתר, אין בו אמונה. 

אחת השגיאות הגדולות היא שלכאורה מה שיש היא רק המציאות הנחקרת לבדה. צריך לקשר אותה למשהו גדול ממנה, כך עד א"ס, לכן חייב להיות כתר לכל בח', בחינת אמונה בלעדיה א"א להתחיל לחשוב. 'כולם בחכמה עשית'. מציאות האמונה נמצאת גם במדע, הנקראת אקסיומה שאינה נחקרת. למה לא נחקר? 

אותו הדבר כאן – יש עתיק וא"א שמהווים את הכתר ויש בהם ניצוץ בורא וניצוץ נברא.

סיכום שיעור קצר 22- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'

פרק ו' עמוד קכ"ה. א' אב תשע"ט

בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני

למדנו שהכתר הוא נמצא כממוצע, כמקשר, בין האפס לבין הנאצל. היות והוא נאצל מהאפס )אותו כתר( אז אפשר לקרוא לו נאצל. היות והוא מאציל את הנאצל עצמו )שהוא הגוף( אז אפשר לקרוא לו מאציל.

זאת אומרת שבכתר עצמו ישנן שתי בחינות, צד המאציל וצד הנאצל .שתי הבחינות האלה נקראות תוהו ובוהו.

לאפס עצמו, שהוא בחינת הא"ס, אין חומר ואין צורה. בחינת הכתר הוא כמו משפך ,שצריך להיות בו גם הצד של העליון וגם הצד של התחתון.

הצד של העליון הוא נקרא תוהו.  אומר על דרך משל היינו יכולים להגיד שהחלק הכי תחתון של העליון כמו מלמכות דמלכות של האפס, היא הפכה להיות לתוהו שהוא השורש של הכתר ,שורש בכח של הנברא. והבוהו כמו שורש של הנאצל בפועל שנמצא בכתר. אז הכתר בגלל שהוא מקשר, תמיד בין העליון לתחתון, זה כתר. והכתר זה אמונה.  אז האמונה שמקשרת בין העליון לתחתון צריכה לכלול שניים גם את העליון וגם את התחתון.  לכן כמו במשפך היא כוללת את הצד הרחב ואת הצד הצר .והקוצו של יוד מתאר לנו את זה שהכתר הוא לא חיסרון, הוא לא שייך ממש לנאצל, אבל הוא לא שייך ממש גם למאציל, הוא נמצא כממוצע באמצע ולכן צריך לכלול את שני הדברים.

אומר בעה"ס מה שאמרתי לך שהיא כמו מלכות דמלכות של האפס, זה קשה להגיד כי באמת האפס, האינסוף, הוא לא מחולק אז אני לא יכול להגיד שמלכות דמלכות של אינסוף. אומר על דרך משל. למה על דרך משל ?כי בעולמות  התחתונים זה כן קורה כך. למשל, אם נלך ליחס בין עולם א"ק לעולם אצילות אז גם יש כתר שהוא ממוצע בין עולם א"ק לעולם אצילות. שעולם א"ק הוא כמו האפס ויש גם כתר של עולם אצילות. שכמו כל כתר אמרנו שהוא בנוי משניים, הוא בנוי מתוהו ובוהו שעתיק הוא בחינת התוהו שבכתר ואריך אנפין הוא בחינת הבוהו שבכתר.

אי אפשר לומר, כמו שחלק מהמקובלים אומרים, כך אומר האר"י הקדוש, שהתוהו הוא האינסוף, הוא האפס. וגם אי אפשר לומר שאריך אנפין לבד הוא הכתר. אלא צריך לומר ששניהם ביחד הם הכתר. כי הכתר תמיד צריך לכלול כמקשר בין העליון לבין התחתון אז הוא צריך להכיל, אותה הבחינה צריכה להכיל ניצוץ בורא וניצוץ נברא. ניצוץ בורא זה בחינת עתיק ניצוץ נברא זה בחינת אריך אנפין .לכן גם האמונה צריכה להכיל את ב' הניצוצות האלה.

הבחינה תוהו היא נקראת שורש אבל  בהעלם ודקות גדול מאד. זה בכל זאת שורש אבל כלפי התחתון, הוא בדקות גדולה מאד ואי אפשר להשיג אותו. והבוהו הוא שורש בפועל והוא צריך להתפשט לתחתון.

פה בעולם אצילות, יש את הפרצופים המתארים את עולם אצילות, אבא ואמא, ישסו"ת וזו"ן  .אבל יש את אריך אנפין שהוא לא לבד בכתר. למרות שנלמד בהמשך שפעם קורא לאריך אנפין כתר, פעם הוא קורא לעתיק כתר .חלק ח' נלמד את זה.

ממשיך ואומר לנו שהמושג הזה שאנחנו לומדים עכשיו של ניצוץ בורא וניצוץ נברא של תוהו ובוהו ,עתיק ואריך אנפין, כמו שראינו שהוא לא נמצא רק בין א"ס לא"ק ,הוא נמצא גם בין עולם א"ק לאצילות, הוא נמצא גם בין אצילות לבריאה. איך זה קורה המעבר הוא יספר לנו קצת בפרק הבא ,אבל רוצה לומר לנו שגם למשל בעולם הבריאה, גם שם יש כתר כדי לחבר אותו לעולם אצילות . אז הכתר הוא תמיד האמצעי. איך הכתר בנוי של עולם הבריאה? ממה הוא בנוי?. מתוהו ובוהו. שאיך הם נקראים ?עתיק ואריך אנפין. אז גם לעולם הבריאה יש כתר שבנוי מעתיק ואריך אנפין .עתיק הוא כמו מלכות דמלכות דאצילות שיורדת לתחתון ואריך אנפין הוא כמו הראש של עולם אצילות שעתיק מתלבש בתוכו של עולם הבריאה, בתוך האריך אנפין ושניהם יחד מהווים כתר של עולם הבריאה.

אותו דבר יהיה בין בריאה ליצירה, אותו דבר בין בריאה לעשייה ,לכן אנחנו רואים שבין כל שתי בחינות יש בחינת כתר.

ויש בזה דבר גדול מאד להבין מבחינת המשמעות של התפיסה שלנו בחיים. הרי אי אפשר לתפוס שום דבר בלי לקשר אותו למשהו גדול ממנו. וכל פעם כשאנחנו מנסים לקשר משהו, רק לעצמו, כאילו אין לו כתר, אין לו אמונה ,אני רוצה לתפוס אותו רק מצד הנאצל שבו, שאחת השגיאות הגדולות שהאמונה היא רק מה שלכאורה נאצל, מאמינים רק במציאות הנמצאת ונחקרת אבל היא לא יכולה לעמוד בלבדה, צריך משהו לקשר אותה למשהו גדול ממנה.

אז מה גדול ממנה ככה עד אינסוף? והאינסוף הוא מייצג לנו את המאציל עצמו. לכן חייב להיות לנו כתר , כתר לכל בחינה. והכתר היא בחינת האמונה לכן בלי אמונה אתה לא יכול להתחיל לחשוב בכלל. לא יכול להתחיל להגיד שיש משהו ,כי המחשבה מתחילה את הכל, כולם בחכמה עשית, אבל המציאות הזו של אמונה נמצאת גם במדע.

הם קוראים לזה אקסיומה שהיא לא נחקרת .דרך שתי נקודות עובר קו אחד זה לא נחקר. למה לא נחקר? משם אני מתחיל לחשוב. אותו דבר פה .יש לנו את עתיק ויש לנו את אריך אנפין שהם מהווים את הכתר ויש בהם ניצוץ בורא וניצוץ נברא.

סיכום בנקודות שיעור 22- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ו' עמוד קכ"ה. א' אב תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. הכתר מהווה אמצעי בין האפס לנאצל, בהיותו כזה הוא יכול להיקרא גם מאציל וגם נאצל. נאצל- ביחס לאפס, ומאציל- ביחס לנאצל.
2. בהיות הכתר בבחינת ממוצע, יש בו את שתי הבחינות. צד האפס שבו נקרא תוהו וצד הנאצל שבו נקרא בוהו. כאשר התוהו הוא שורש דשורש, והבוהו הוא שורש בפועל לנאצל.
3. לא יהיה נכון לקרוא לתוהו אפס ולא לבוהו בלבדו כתר, אלא יש לומר שהכתר מכיל את שתי הבחינות, כי הוא חייב להוות גשר בין מה שמעליו למה שמתחתיו וכך צריך להיות כל מגשר.
4. כפי שיש כתר המקשר בין א"ס שהוא אפס לבין עולם א"ק, כך יש כתר שמקשר בין עולם א"ק לעולם אצילות. כתר זה בנוי משתי בחינות הנקראות עתיק, כנגד התוהו, ואריך אנפין, כנגד הבוהו, וכן יהיה גם בקשר בין עולם אצילות לעולם הבריאה.
5. כתר הוא בחינת האמונה והיא זו המקשרת בין כל תפיסה של הנברא למה שיש מעליו, שהוא לא ניתן כלל להשגה.
6. האמונה חייבת לכלול שני מרכיבים: צד העליון וצד התחתון. כאשר המחשבה, היא צד התחתון, וקבלת העליון ממך, שהוא למעלה מכל חוק, הוא צד העליון שבאמונה. רק בזכות ב' האמונות האלו, אפשר להבין משהו בתחתון ולקבל את העליון והוא המהווה את הקשר האמיתי והשלמות שמתאפשרת לתחתון.

1757


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1286

בס"ד

חלק ג שיעור 21 עמוד קכג

א"ס ה"ס אפס, ואחריו הכתר הנקרא תהו, ואחריו בהו, הכולל ד' יסודות .

ג) והענין הוא, כי הא"ס נקרא אפס, כי אין בו שום תפיסה, ג שאין שם חומר ד ולא צורה כלל, ואחריו יצא ה התהו והוא הכתר, ואחריו יצא הבהו הכולל ד' יסודות חו"ב תו"מ.

בתהו יש שורש ד' יסודות שבנאצל, בכח ולא בפועל.

ד) וביאור הדבר, כי הנה בהכרח הוא, שתהיה מדרגה אמצעי בין המאציל אל הנאצל, כי יש הרחק ביניהן כרחוק השמים מן הארץ, ואיך יאיר זה בזה, ואיך יברא זה את זה, שהם ב' קצוות, אם לא יהיה דבר ממוצע ביניהן ומחברם, ויהיה בחינה קרובה אל המאציל וקרובה אל הנאצל. והנה בחינה זו, הוא כתר הנקרא ו תהו, כי אין בו שום יסוד, כי על כן אינו נרמז בשם הויה כלל, רק בקוצו של יוד, אמנם הוא בחינת אמצעי כנ"ל. והוא, כי הנה כתר, הוא דוגמת החומר הקודם הנקרא היולי, שיש בו שורש כל הד' יסודות, בכח ולא בפועל, ולכן נקרא תהו, כי הוא מתהא מחשבות בני אדם, באמרם, הנה אנחנו רואים, שאין בו צורה כלל, ז ועכ"ז אנחנו רואים שהוא נאצל, ח ויש בו כח הד' צורות.

ג) עי' לוה"ת ח"ב אות כ"ו, שרצון לקבל שבנאצל ה"ס אור שנתעבה, והוא כללות החומר שבנאצל, שממנו נצטיירו ונעשו כלי קבלה שלו. וזה ודאי, שבא"ס ב"ה לא נמצא מבחינת רצון לקבל זה ולא כלום. (כמ"ש לעיל באו"פ ח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם) וז"ש הרב "שהא"ס נק' אפס, כי אין בו שום תפיסא, שאין שם חומר" וכו', דהיינו מבחי' הרצון לקבל הנ"ל, ואין שום השגה באור בלי כלי, כנודע.

ד) הד' הבחינות חו"ב תו"מ, מכונות "ד' צורות", להיותן שיעורי מדרגות זו למטה מזו, המצטיירות בחומר של הנאצל, (כמ"ש באו"פ ח"א פ"א אות נ' ד"ה עתה) שכ"ז אינו בא"ס ב"ה, כמבואר בדיבור הסמוך, ובאו"פ שם.

ה) דהיינו אמצעי בין מאציל לנאצל, משום שבו כבר נמצאים כלולים שורשי ד' הצורות של הנאצל "בכח" אבל לא בפועל.

ו) כלומר שד' בחינות חו"ב תו"מ נקראות ג"כ ד' יסודות, שבתוהו אין בו שום בחינה מהם, כנ"ל.

ז) כלומר, שכבר יצא מכלל מאציל שהוא א"ס המכונה אפס, והבן.

ח) היינו הד' בחי' חו"ב תו"מ, שנק' ג"כ ד' צורות, כנ"ל בסמוך. אמנם הן בו רק בכח" ולא בפועל, כנ"ל. אמנם "בוהו", שה"ס ניצוץ נברא כנ"ל, כבר יש בו שרשי הד' צורות בפועל ממש, שה"ס התפשטות הא"ס לעשות כלים בהכאה על המסך, (כנ"ל בדברי הרב ח"ג פ"א אות א') שכבר ד' בחינות דאור ישר שנתפשטו מא"ס, מלובשות באור חוזר העולה ממטה למעלה, ועצמות א"ס כבר מלובש באו"ח זה, בסוד "ראש" מדרגה. אמנם הכלים האלו, נקראים שרשי כלים, ואינם נגמרים, אלא אחר התפשטותם ממטה למסך כנ"ל.

סיכום שיעור קצר 21- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ו' עמוד קכ"ד. כ"ט תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
בשיעור הקודם למדנו שיש לנו בחינת ממוצעת בין כל שתי מדרגות והיא לא נמנית עם המדרגה שמתחתיה ובכל זאת שייכת אליה וגם שייכת למדרגה שמעליה.
ראינו שיש רק ארבע בחינות חכמה ,בינה, תפארת ומלכות שמקבלות אותיות יקו"ק והכתר הוא קוצו של י' אבל לא ניתן לומר שהוא לא נמצא, כפי שלמדנו עשר ולא תשע .
יש משהו שקודם לתוהו הנקרא אפס
לכן אנחנו אומרים כך :
− שיש לנו אפס
− ממנו לאחר מכן יש את הכתר
− ולאחר מכן יש את הגוף, את הנברא
− שהנברא יש לו יקו"ק
− והכתר- הוא קוצו של יוד
− והאפס- לא יודעים
− הכתר הזה בנוי מתוהו ובוהו
− שהם שורש בכח ושורש בפועל
− האפס בלתי נתפס
− הוא כמו המאציל העליון
− הכתר הוא נאצל ביחס לאפס
ומאציל ביחס לנאצל שהוא ד 'בחינות- כמו הגוף. −
זה כמו ראש וזה כמו גוף −
יש משהו מעל הראש −
לכן זה כמו משפך שיש לו חלק צר וחלק רחב −
יש בו את שני הצדדים, גם של העליון שלו שהוא בחינת תוהו שמתהה מחשבות אדם. שורש בכח ,ואני לא מבין אותו . −

מצד שני יש בו צד, שאני יכול לראות בכח מה יצא ממנו. ובכל מקום אם אנחנו תופסים את הנקודה, רוצים לתפוס קשר בין העליון לתחתון הוא בא מהמקום הזה וכל זה חייב להיות באמונה, צריכים לקבל את זה.
כי הבוהו זה כמו חוק עליון, חוק שורשי. שהכל נובע ממנו.
והתוהו זה אמונה בדבר שהוא למעלה מאיתנו. שזה כמו אמונה א' בבורא .
וב 'זה כמו התורה הבוהו. שממנה יש שורש של כל מה שיקרה אחר כך .
אז אלה שתי הבחינות וככה זה בנוי:
באפס אמרנו שאין שום תפיסה, אין חומר ואין צורה בנאצל יש חומר ויש צורה
ובתוהו זה מחולק ואפשר לראות את זה בכל מדרגה אומר גם שהכתר הוא כמו חומר ראשון שנקרא היולי שאני לא תופס בו .אש, רוח, מים, עפר- הם כבר בנאצל.

סיכום בנקודות שיעור 21- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ו' עמוד קכ"ד. כ"ט תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. אינסוף הוא אפס, שאין שם לא חומר ולא צורה ואין לנו בו שום תפיסה והוא בבחינת המאציל העליון, מעבר למדרגה.
2. בחינת הכתר הוא אמצעי בין מאציל לנאצל. אין בו שום חיסרון, דהיינו חומר, כפי שיש בנאצל.
3. הכתר בנוי כאמצעי בין האפס לנאצל והוא בנוי מב' בחינות, תוהו ובוהו.
4. תוהו הוא בחינת שורש בכח ובוהו הוא שורש בפועל והוא מהווה אמצעי בין האפס לנאצל, בהיותו נאצל לאפס ומאציל לנאצל.
5. הכתר הוא בחינת האמונה שיש בה שני ערכים, התוהו בבחינת אמונה בעליון, בקיום שלו, גם ללא תפיסה. ובוהו הוא אמונה בצורך, בנאצל ובהתפשטות שלו על פי חוקים עליונים, דהיינו אמונה ביתר דבקות.

סיכום: בשיעור קודם למדנו שיש לנו בח' ממוצע בין כל שתי מדרגות ואמרנו שבח' זו אינה נמנית עם המדרגה שתחתיה אבל שייכת לה וגם למדרגה שמעליה.

ראינו שיש רק ד' בח' ח"ב תו"מ שמקבלות אותיות י.ה.ו.ה והכתר הוא קו"י שלא מקבל אות אבל נמצא, כפי שלמדנו 10 ולא 9.

יש קודם לתוהו הנקרא אפס. לכן אנחנו אומרים כך: יש אפס ממנו יש כתר וממנו יש את הגוף. הנברא. הנברא יש לו י.ה.ו.ה והכתר הוא קו"י והאפס לא ידוע. 

הכתר בנוי מתוהו ובוהו. שורש בכח ושורש בפועל. האפס בלתי נתפש. הוא כמו המאציל העליון. הכתר נאצל ביחס לאפס ומאציל ביחס לנברא. לכן כמו משפך שיש לו חלק צר וחלק רחב. יש בו את שני הצדדים – העליון שלו בח' תוהו – שורש בכח בלתי מובן. מצד שני שיכול לראות בכח מה יצא ממנו, ובכל מקום שתופשים את הנקודה – הקשר בין העליון לתחתון הוא במקום זה שכולו חייב להית באמונה.

הבוהו כמו חוק עליון, שרשי שהכל נובע ממנו.

התוהו הוא אמונה בדבר שלמעלה מאיתנו. אמונה בבורא. ב בתורה – בוהו.

אלה שתי הבח' וכך זה בנוי. באפס אין שום תפישה, אין חומר ואין צורה.

בנאצל יש חומר ויש צורה, ובתוהו זה מחולק.

אפשר לראות את זה בכל מדרגה. 

אומר גם שהכתר נקרא חומר ראשון – היולי, שאין תפישה בו.

א.ר.מ.ע הם כבר בנאצל.

934


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1190

בס"ד

פרק ג שיעור 20 אות קכג'

פרק ו'

מבאר שספירת כתר כוללת ב' בחינות: א) בחינה אחרונה מאין סוף, למשל, מלכות דמלכות דאין סוף ונקראת עתיק. ב) היא שורש הנאצלים והיא נקראת אריך אנפין. וכללות שתיהן נקרא כתר. ובו ד' ענינים:

א. אין יותר בע"ס מד' בחינות חו"ב תו"מ וחכמה היא ראשית. ב. כתר לפעמים הוא במנין הספירות, ולפעמים שלא במנין הספירות, ובמקומו נמנה דעת. ג. כתר הוא ממוצע בין מאציל לנאצל ובו ב' בחינות: א) בחינת מאציל דהיינו למשל מלכות דמלכות דא"ס, ונקרא תוהו, ועתיק. ב) היא בחינת נאצל, שהוא שורש הנאצלים, ונקרא בוהו או א"א. ד. עד"ז מלכות דמלכות דעולם אצילות היא עתיק בעולם הבריאה.

אין יותר בכל נאצל מד' בחינות חו"ב תו"מ, וחכמה היא ספירה ראשונה שבנאצל.

א) ועתה נחזור לדבר בעולמות העליונים, אחר שבארנו המשל נבאר עתה הנמשל, ונאמר, כי א הנמשל אינו רק מד' בחינות יסודות לבד, שהם ד' אותיות הויה, שהם: חכמה, בינה, ת"ת, ומלכות, כנ"ל, ע"כ נמצא שהחכמה נקרא ראשית.

הכתר, לפעמים נמנה בין הע"ס, ולפעמים אינו נמנה, ובמקומו נמנית הדעת .

ב) גם בזה תבין מ"ש, כי לעולם ב הכתר הוא בחינה עליונה, שאינה מכלל העולם ההוא, אלא, דומה אל כתר המלך, שהוא למעלה מראשו ואינו מכללות ראשו, וע"כ, אינה מכלל הספירה, ובמקומו נמנה הדעת, הנזכר בספר יצירה. ועכ"ז, לפעמים אנו מונים אותו בכלל היוד ספירות. והענין יתבאר עם הנ"ל, שיש בחינה אמצעית בין כל בחינה ובחינה, דומה למ"ש חכמי הטבע והביאו הרמב"ן ז"ל בתחילת הפסוק, והארץ היתה תוהו ובוהו, וכתב ג"כ בשם ספר הבהיר, כי קודם שברא הד' יסודות, ברא חומר א' הנקרא היולי, שהוא דבר המוכן לקבל צורת הד' יסודות אחר כך, אבל הוא אינו לובש שום צורה כלל ועיקר. ומה שהוא קודם התהו, נקרא אפס, וכמו מאפס ותהו נחשבו לו.

סיכום: התחלנו פרק ו' בו לומדים רעיון יסודי ביהדות, שאומר שהכתר לא נמנה, הוא מעל הראש ואינו חלק מהבריאה, אלא ממוצע בין בורא לנברא. לא נמנה לא כי לא שייך. שייך אבל לא נספר כי לספור אומר לראות את הפרטים שבדבר, אבל הוא לא עוד פרט. משהו אלוקי שקיים בכל דבר, מעבר לחומר שבכל חומר, מעבר למקרה שבכל מקרה, בלעדיו הדבר אינו שלם, ורק עם המעבר למקרה יכול להתקשר לדבר, אבל הוא לא נמנה.

אומר להתבונן בשם י.ה.ו.ה יש 4 אותיות כנגד ח"ב תו"מ. החכמה היא הספירה הראשונה הנקראת ראשית. הראש נקרא ראש והראשון ראשון. ומי לפני הראשון – אם הוא ראשון אז הוא נמנה. מה יש לפניו? אפס או עשר לפני האחד.

אם למשל סופר עד 20 ומציין 21. מהו ה-20? כתר המדרגה הבא מהעליון ולא שייך לתחתון. לא יכול לתפוש, למנות או לחקור אותו. לא בא בצורת זיווג דהכאה. אין חקירה כי במצב חקירה אפשר להחזיר לעליון. כך נעשתה הבריאה.

אומר שיש ד' אותיות, נמצא שהחכמה היא ההתחלה. אומר שיש בח' ממוצעת כמו בטבע – קוף, אדני השדה, אלמוגים, ובאדם – רביעית הדם, שערות וציפרניים, אוהלים. הבח' הממוצעות שייכות אבל לא נימנות באותה המדרגה.

מנסים לחפש מהי ההתחלה. הכתר אמור להתחיל את המדרגה. אי אפשר להבין בחקירה מה מתחיל את הנקודה. לא עניין של שכל. כמו בחג שבועות – מונים 49 עד שמגיעים למדרגת שבועות שהיא מדרגת ה-50 שבא ממילא. לא צריך להימנות. לא בא לכלל חקירה. כמו רגש. זה נקרא עתיק – נעתק מההשגה. ניצוץ בורא שנמצא בנברא. 

שיעור 20 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קכ"ג תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

קודם, שאלות חזרה
מדוע חכמה נקרא ראשית ועל מה זה מצביע?
מדוע הכתר אינו נמנה ובכל זאת שייך?
מהו המושג היולי?
האם הבחי' הממוצעת בין כל ב' בחי' נמנית או שאינה נמנית? ומדוע?

1. הבחי' הממוצעת בין כל ב' מדרגות אינה נמנית עם המדרגה שמתחתיה
2. רק ד' הבחי' חו"ב ת"ת ומלכות נמנות בספירות והכתר נמצא אך אינו נמנה
3. הכתר הוא מה שניתן מהעליון לתחתון והוא מבטא בצד האמונה מעבר לכל חקירה.
אין בו חיסרון ולכן לא יכול להיות חלק מחקירה ולכן אינו נמנה
4. מה שהוא קודם התהו נקרא אפס שאנחנו נלמד בשיעור הבא
5. מה שאנו אומרים שכתר אינו נמנה לא מבטל את הכתוב בספר היצירה עשר ולא תשע, היות והוא נמצא אבל לא נמנה. ויתרה מכך, אפילו ממחויב שהוא ימצא ובלעדיו לא יהיה קיום ויחד עם זאת אינו נמנה.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1835

שיעור 20 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קכ"א – כ"ז תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

קודם, שאלות חזרה
מדוע חכמה נקרא ראשית ועל מה זה מצביע?
מדוע הכתר אינו נמנה ובכל זאת שייך?
מהו המושג היולי?
האם הבחי' הממוצעת בין כל ב' בחי' נמנית או שאינה נמנית? ומדוע?

1. הבחי' הממוצעת בין כל ב' מדרגות אינה נמנית עם המדרגה שמתחתיה
2. רק ד' הבחי' חו"ב ת"ת ומלכות נמנות בספירות והכתר נמצא אך אינו נמנה
3. הכתר הוא מה שניתן מהעליון לתחתון והוא מבטא בצד האמונה מעבר לכל חקירה.
אין בו חיסרון ולכן לא יכול להיות חלק מחקירה ולכן אינו נמנה
4. מה שהוא קודם התהו נקרא אפס שאנחנו נלמד בשיעור הבא
5. מה שאנו אומרים שכתר אינו נמנה לא מבטל את הכתוב בספר היצירה עשר ולא תשע, היות והוא נמצא אבל לא נמנה. ויתרה מכך, אפילו ממחויב שהוא ימצא ובלעדיו לא יהיה קיום ויחד עם זאת אינו נמנה.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1599

בס"ד

חלק ג שיעור 19 עמוד קכא

הבחינה הממוצעת, כלולה מב' ניצוצין, מניצוץ בורא, המתלבש בניצוץ נברא, 

שבו שרשי נרנ"ח שבאדם .

ה) והכונה, שיש ט ניצוץ קטן מאד, שהוא בחינת אלהות, נמשך י ממדרגה אחרונה שבבורא, וזהו כ הניצוץ, מתלבשת בכח ניצוץ אחר נברא, שהוא נשמה דקה במאד מאד, הנקרא יחידה, ובניצוץ זה, יש בה ל שרשי ד' בחינות הרוחניות, שהם: מ נפש, רוח, נשמה, חיה.

בין הרוחניות שבאדם לבין הגוף, יש בחינת רביעית דם שבנפש, המורכבת משניהם. שהנפש היא רוחנית, ורביעית דם, שהנפש מתלבשת בה, היא גוף.

ו) וכן בין בחינת הרוחניות לבחינת הגוף, יש בחינה אחת, כוללת שתיהן, והוא בחינת רביעית דם של הנפש, כי יש בה ניצוץ אחרון של הנפש, שהוא הרביעית שבנפש, פירוש, בחינת נ נפש שבנפש, ולכן נקרא רביעית. וזה הניצוץ, מתלבש ברביעית דם הנזכר לעיל, והכל אחד, וכמ"ש, כי הדם הוא הנפש, הנאמר על רביעית דם הזה. וזה הרביעית דם, הוא היותר מובחר מכל ד' בחינות הגוף הנזכרים לעיל, אשר כל חלק נחלק לד' כנ"ל, והוא רביעית הראשון והעליון מבחינת העצמות של המוחין, שהוא החיות שבתוכו, שהוא הדם המתפשט בהם להחיותם. ובזה הרביעית שבדם העליון, כלול כל שרשי ד' בחינות הנ"ל, באופן, כי הוא בחינת אמצעי בין הרוחניות אל הגוף, והיא מורכבת משניהם.

ט) והבן, שאין הפירוש ח"ו בגדלות וקטנות מדומה, אלא הכונה על אפיסת השגה, כי דבר שאינו מושג מכונה קטן מאד. גם שם ניצוץ אל תטעה בו, לפרש כפשוטו, שהוא ניצוץ אש מדומה ח"ו, אלא, ניצוץ פירושו או"ח (עי' לוה"ת ח"ב אות ב') כי אור ישר מכונה בשם אורות, ואור חוזר מכונה בשם ניצוצין, וזכור זה.

י) היינו בחי"ד שהיא מלכות.

כ) דהיינו בכתר, שה"ס יחידה. וניצוץ בורא ה"ס א"ס ב"ה. וניצוץ נברא, ה"ס כתר של המדרגה, המכונה ג"ר, ראש המדרגה, שיש בו עצמו ד' בחינות דאו"י, שא"ס התפשט בהם לזווג דהכאה, המעלה או"ח, ומלביש את האו"י ממטה למעלה, שבזה נעשו שרשי כלים (כנ"ל בהסת"פ ח"ב אות ר"ב ד"ה והנה נתבאר) עש"ה, כ"ז נקרא בשם ניצוץ נברא או יחידה. ונק' "ניצוץ", על שם או"ח העולה אשר ניצוץ בורא מתלבש באו"ח זה, כמ"ש לעיל. וז"ש הרב, "וזה הניצוץ מתלבש בכח נצוץ אחר נברא" והבן היטב.

ל) כי התלבשות א"ס באו"ח העולה ממטה למעלה אינו עושה כלים גמורים, אלא שרשים לכלים, וז"ש הרב "שרשי ד' בחינות" והבן.

מ) כבר ידעת, שהנפש מתלבשת במלכות, ורוח בז"א, ונשמה בבינה, וחיה בחכמה, שהכלים ההם ה"ס ד' בחינות הנ"ל כדברי הרב (ח"ג פ"א אות ד').

נ) כי גם נפש יש לה לעצמה לבדה ד' בחינות: חו"ב, תו"מ, המתפשטים מן מלכות עצמה. ונפש שבנפש מלובש בבחינת מלכות דמלכות.

 

בין הגוף לבין הלבושים, יש בחינת שערות וצפרנים של האדם הכוללות שניהם . 

ובין הלבושים לבין הבית, יש בחינה ממוצעת שהיא האוהלים .

ז) וכן בין בחינה הב' אל הג', יש בחינה ממוצעת, והם, שערות וצפרנים של האדם, כנודע, כי זה היה לבוש של אדם הראשון בתחילה. והנה הם דבוקים בעור של האדם, ודומין אל הגוף של האדם עצמו. אמנם בהסתלקותן משם, נעשה מהם לבוש מאותן השערות, ע"ד שעושין מצמר הרחלים והעזים, וכיוצא. ולא עוד, אלא שאף גם בהיותן דבוקים בגוף האדם, הם דומים למלבוש, דמיון הבהמות וחיות, ששערותיהן מלבושיהן. והמופת לזה, הוא אדם הראשון, בענין הצפרנים. ומצינו בנבוכדנצר, שזה היה לבושו, כמ"ש, עד די שערה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרי כו'. וכן בין בחינת הלבושים לבחינת הבית, הם אוהלים, הנעשין מצמר ופשתים, שהם בחינת לבושים, וגם הם משמשים לבחינת בתים. וזו הבחינה של אוהלים, צריכה עדיין עיון, אם הוא כך או אם יש בה דבר אחר.

סיכום: קכא קכב – חזרנו מעט על מה שלמדנו בשיעור הקודם – שיש בח' ממוצעת בין כל שתי בח'. ראינו את המשל בין דצח"ם – בחינות ממוצעות בין אלמוגים, אבני השדה והקוף, כדי להבין שבין כל בורא ונברא יש בח' ממוצעת. והבחינה הממוצעת הזו נקראת ניצוץ בורא שמתלבש בניצוץ נברא.

אמרנו שניצוץ הוא תמיד או"ח כי מדברים מצד הנברא. ניצוץ בורא הוא החלק הכי תחתון שבחלק הכי תחתון שבעליון. למשל, אם מדבר מצד העליון אז לא מלכות דעליון אלא מלכות דמלכות של העליון שצריכה להתלבש בכתר דכתר של התחתון שהיא ניצוץ נברא. זה נקרא ניצוץ בורא וניצוץ נברא. 

בניצוץ הנברא יש שורש בכל מה שיתפשט לנברא, ובניצוץ בורא יש את כל מה שהבורא רוצה לתת לתחתון. ניצוץ מאציל וניצוץ נאצל היא הגדרה טובה יותר כי אי אפשר לדבר על הבורא. במאציל אפשר לכלול כל עליון ותחתון. נשארים במושגים אלה כי כך כתב האר"י הקדוש. 

אנחנו מבינים שיש בח' ממוצעת לבורא ונברא ומראה דוגמאות. אומר נבדוק את האדם, בו למדנו שבנוי מרוחניות – גוף, לבושים ובית, ובין כל בח' יש בח' ממוצעת. בין רוחניות לגוף זו רביעית הדם. נקראת כך כי זה החלק הרביעי של הנפש. הדם הוא הנפש. האדם עצמו הוא הבחירה העליונה ביותר שבנאצל, שבגוף. יש בו נפש שנקראת רביעית הדם. בין רוחניות לגוף זו הבח' הממוצעת – רביעית הדם. המשל של זה הוא שבלי הדם אין נפש, כמו הנקודה הגבוהה ביותר של הגוף ולכן את החולי בודקים דרך הדם. הדם בונה את בח' הגוף. ראינו זאת בהסתכלות בשער הכוונות על פסח, או חלק יד' בתע"ס. צד הזכר נותן את דם החסד והנקבה את דם הגבורה והערבוב של אלה יוצרים את הדבר השלם – האיברים והגידים היוצרים את האדם, ומה שלא צריך יוצא החוצה – דם נידות וכיוב'. השאר נבנו כאברים בעובר. 

יש לנו ממוצע בין רוחניות לגוף שנקרא רביעית הדם. ממשיך ואומר שבין גוף ללבושים גם ממוצע הנקרא שערות וציפרניים. לאדה"ר הלבוש היה ציפרניים, כמו לבוש אבל לא ממש. לבוש הוא דבר אחר הדבוק לגוף, כמו בצב שהבית נמצא עליו. זה נקרא שערות וציפרניים, שיש בהם קדושה אבל אנחנו נמנעים מהם כי הקליפה רוצה להאחז בהם ואם הם לא בטהרה מלאה אסור לגדלם. לכן רק כשיש טהרה מלאה, כשגבר או אישה הולכים למקוה בודקים את הציפרניים כדי לראות שאין בהם לכלוך כלל, כי שם הקליפה רוצה להאחז.

שואלים מה זה הדיבורים הגשמיים על שיער, אוהלים, דם – כל אלה משלים לדברים רוחניים. צריך להתנהג לפי ההלכות אותן אפשר ללמוד בשיעור נפרד. המשל בין לבוש לבית הוא אוהלים, שאינם לבוש אבל גם לא בית קבוע אלא דבר נייד. צריך לראות מה אומרים אוהלים שהם לא הבחינה הראויה לומר שהם הממוצע. הנקודה העיקרית היא שיש בח' ממוצעת בין כל שני דברים.

סיכום בנקודות שיעור 19- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ה' עמוד קכ"א-קכ"ב. כ"ז תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בין כל בחי' ובחי' יש בחי' ממוצעת הכוללת שניהם
2. בין בורא לנברא יש בחינה ממוצעת המורכבת מניצוץ בורא וניצוץ נברא
3. ניצוץ בורא הוא החלק הקטן (הכוונה בלתי מושג) שיש בעיון שהוא נותן לתחתון
4. ניצוץ נברא הוא החלק העליון, דהיינו הכלל, שממנו אח"כ יתפשט כל התחתון
5. כפי שלמדנו באופן כללי על בח' ממוצעת, כך גם בתוך האדם יש בח' ממוצעת בין החלקים המרכיבים אותו. האדם בנוי מרוחניות גוף לבושים ובית ובין כל שניים כאלה יש בחינה ממוצעת
6. הבח' המממוצעת בין רוחניות לגוף נקראת רביעית הדם, בין גוף לבושים נק' שערות וציפורנים ובין לבושים ובית נקראת אוהלים ועל בח' אוהלים יש עוד לדבר אם זה כך או דבר אחר.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

900


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1479

בס"ד

חלק ג שיעור 18 עמוד קכ

וכל בחינה מד' בחינות שבאדם כלולה מד'. הרוחניות, היא חיה, נשמה, רוח, נפש. הגוף הוא עצמות, גידין, בשר, עור. הלבושים, הם כתונת, מכנסים, מצנפת, אבנט. הבית, הוא בית, חצר, שדה, מדבר.

ב) ג וכל בחינות אלו, כלולות מד' בחינות, ואלו הם: בחינה א' של הרוחניות, הנה: ד נשמה לנשמה, ונשמה, רוח, נפש. בחינה הב' שהוא הגוף, הוא: העצמות, שבהם המוח מבפנים, והגידין, והבשר, ועור. וכמש"ה, עור ובשר תלבישני ועצמות וגידין תסוככני. בחינה ג', שהם הלבושים, הנה הם נודעים, שהם לבושים המוכרחים אל כהן הדיוט: כתונת, ומכנסים, מצנפת, ואבנט. כי אותן הד' דכהן גדול, הם לבושים היותר עליונים מאלו, כנזכר בזוהר, שאלו הם לבושים של שם אדני, ואלו הם לבושי שם הויה, אבל עיקרם, אינם אלא ד' בחינות. בחינה הד', והוא הבית, יש: בית, וחצר, ושדה, ומדבר.

בין כל בחינה ובחינה, יש בחינה ממוצעת הכוללת שתיהן.

ג) אמנם, בכל אלו הד' בחינות הפרטיות, יש ה בחינה אחת כוללת כולם, והיא ו ממוצעת בין בחינה ובחינה, הכוללת שתיהן. דוגמא מ"ש חכמי הטבע, כי בין הדומם וצומח, הוא הקוראלי, הנקרא אלמוגים. ובין הצומח והחי, הוא אדני השדה, הנזכר במסכת כלאים, שהוא, כמין כלב, גדל בקרקע, וטבורו נשרש בקרקע, ויונק משם, וכשחותכין הטבור שלו מת. ובין החי והמדבר, הוא הקוף.

בין בורא לנברא, שהוא הרוחניות שבאדם, יש בחינה באמצע, שעליה נאמר, בנים אתם וגו', אלקים אתם. האבות הן המרכבה .

ד) וכעד"ז יש בכאן, כי בין הבורא ית', ז ובין הנברא, שהיא הבחינה הכוללת הרוחניות, יש בחינה באמצע, אשר עליה נאמר בנים אתם לה' אלקיכם, אני אמרתי אלקים אתם, ונאמר, ויעל אלקים מעל אברהם, ואמרו רז"ל, ח האבות הן המרכבה.

תלמוד עשר הספירות
תלמוד עשר הספירות

אור פנימי

ג) ענין התכללות הזאת, הוא מטעם של הזדככות המסך, הנוהגת בחיוב בכל מדרגה ומדרגה, כמ"ש בהסת"פ (ח"ב פרק ז' אות ע"ב ד"ה ובכדי) עש"ה בכל ההמשך.

ד) הוא אור החכמה, ונקרא ג"כ אור חיה. ואור יחידה הוא כנגד כתר, שהוא בחינת מאציל. וכן המוח שבעצמות, הוא כנגד כתר.

ה) כלומר, הכוללת את ד' הבחינות, והיינו בחינה שניה של הכתר, כמ"ש להלן (פ"ו אות ב'). שהוא השורש להתפשטות הד' הבחינות. והאור של כתר, נק' בשם יחידה.

ו) כלומר, שבחינה שניה שבכתר נבחנת, שהוא ממוצעת בין מדרגה עליונה למדרגה תחתונה, דהיינו בין בחינת מאציל לבחינת נאצל, כל עליונה, נבחנת תמיד לבחינת מאציל כלפי תחתונה, כמ"ש לעיל (פ"ה אות א'), עש"ה.

ז) מדבר כאן מב' העולמות: אצילות ובריאה, שאצילות נקרא בורא, וד' בחינות, שבעולם הבריאה בכללה, נקראות נברא. וכן בכל פרט שבעולם הבריאה, יש בו ד' בחינות כנ"ל. ונשמות הצדיקים מושפעות מאצילות לבריאה כנודע, וז"ש הרב, "שבין הבורא ית' ובין הנברא שהיא הבחינה הכוללת הרוחניות", דהיינו, שיש בחינה ממוצעת, בין הבורא ית' ובין הכתר, שהוא אור היחידה הכוללת הרוחנית של אדם, והיינו, הרוחניות של אדם הנזכר לעיל בדברי הרב (אות א'), הנקרא, נפש, רוח, נשמה, חיה. ויחידה, שה"ס כתר שלהן כוללת כולן, כנ"ל בדיבור הסמוך.

ח) כלומר, שהיחידה של האבות, היא המרכבה לאותה, הבחי' הממוצעת, שבין הבורא ית' ובין היחידה שבהם. מרכבה, פירושה השראה, כדמיון הרוכב השורה על המרכבה המיוחדת לו, כן האלקיית שורה על האבות.

סיכום: עשינו חזרה כללית על מה שלמדנו עד כה. דיברנו על חלק א בו למדנו על הא"ס, שלמותו ועל הצימצום שיצר כלים דעיגולים. למדנו בחלק ב' על אידאת הדבקות הנקראת קו והיחס בין הקו לעיגול.

בחלק ג למדנו על התפשטות האור המחלקת את כלל הבריאה לעולמות בהם חלוקת משנה.

חלוקת אבי"ע והקשר שבין העליון לתחתון. העליון מוליד את התחתון ע"י זיווג דהכאה. כל יח' כזו מובחנת לפי גובה הקומה שבאותה מדרגה וכך מתחבר העיגול לקו לפי האו"ח שבה. 

עד פה מעניין העולמות. בפרק זה למדנו שחלוקה זו הולכת ומתרחבת ומתפרטת לעוד בחינות ועיקר העניין הוא צד האדם – הרוחניות – גוף, לבוש, והיכל, והפרטים שבכ"א מבח' אלה.

הרוחניות מחולקת לנרנח"י והגוף מחולק לעצמות, גידים, בשר ועור, והלבושין מתחלקים לכתונת, מכנסים, מצנפת,  ואבנט שהם לבושי כהן גדול. והבית מחולק לבית, חצר, שדה ומדבר.

כל בחינה מחולקת.

סיפר לנו שבין כל בח' ובח' יש בח' ממוצעת הכוללת את שתיהן, והראה לנו משל מהטבע ואמר שיש בין כל שתי בח' בח' ממוצעת, בין דומם לצומח – אלמוגים, ובין צומח לחי – אדני השדה, ובין החי למדבר – קוף. כך יש ממוצע בין בורא לנברא ואותו אנחנו רוצים להכיר.

מדרגת היחידה, כתר, מלכות דכתר היורדת לנברא הנקראת אמונה, על זה נרחיב בשיעור הבא.

המרכבה היא בח' השראה המחברת אותנו בין העליון לתחתון ואותה צריך ללמוד. כדי ללמוד מהי השראה נלמד בחלק זה בשיעורים הבאים כדי להבין אותה יותר טוב. 

שיעור 18 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קכ, כ"ו תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. כפי שהעולמות מתחלקים לד' בחינות אבי"ע, כך בתוך כל עולם ועולם יש חלוקות משנה
2. בחי' האדם מחלוקת גם כן לארבע בחינות הנקראים רוחניות גוף לבושים ובית.
3. כל אחת מבחינות האדם מחולקת אף היא: הרוחניות לחיה נשמה רוח ונפש, הגוף לעצמות גידין בשר ועור, הלבושים לכתונת, מכנסים, מצנפת ואבנטו, הבית – לבית חצר שדה ומדבר
4. לכל ב' בחי' יש בחינה ממוצעת המגשרת ביניהם, למשל בין דומם לצומח יש את האלמוגים, בין הצומח לחי יש את אלמוגי השדה, בין החי למדבר יש את הקוף
5. כפי שראינו במשל, כך גם ברוחניות יש בחי' ממוצעת בין הבורא לנברא שהיא הרוחניות שבאדם. לכן רק דרך הרוחניות ולא דרך הגדוף אפשר להתקשר לבורא
6. הנק' הרוחנית היא תמיד מעבר לחוקים שמנהלים את הגוף של אותו עולם והיא נקראת אמונה ורק דרכה אפשר להשיג את אותה רוחניות המקשרת בין המאציל לנאצל

1808


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 18 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קכ, כ"ו תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. כפי שהעולמות מתחלקים לד' בחינות אבי"ע, כך בתוך כל עולם ועולם יש חלוקות משנה
2. בחי' האדם מחלוקת גם כן לארבע בחינות הנקראים רוחניות גוף לבושים ובית.
3. כל אחת מבחינות האדם מחולקת אף היא: הרוחניות לחיה נשמה רוח ונפש, הגוף לעצמות גידין בשר ועור, הלבושים לכתונת, מכנסים, מצנפת ואבנטו, הבית – לבית חצר שדה ומדבר
4. לכל ב' בחי' יש בחינה ממוצעת המגשרת ביניהם, למשל בין דומם לצומח יש את האלמוגים, בין הצומח לחי יש את אלמוגי השדה, בין החי למדבר יש את הקוף
5. כפי שראינו במשל, כך גם ברוחניות יש בחי' ממוצעת בין הבורא לנברא שהיא הרוחניות שבאדם. לכן רק דרך הרוחניות ולא דרך הגדוף אפשר להתקשר לבורא
6. הנק' הרוחנית היא תמיד מעבר לחוקים שמנהלים את הגוף של אותו עולם והיא נקראת אמונה ורק דרכה אפשר להשיג את אותה רוחניות המקשרת בין המאציל לנאצל

2021

תלמוד עשר הספירות

חלק ג שיעור 17 עמוד קיט'

חלק ה'

מבאר שכל נאצל ונברא כלול מד' בחינות עביות הנ"ל שהן נקראות חו"ב תו"מ, שאור העליון מתפשט בתוכם לזווג דהכאה על מסך שבמלכות. ושורשם הוא המאציל הנקרא כתר. ומשום שכל בחינה משונה מחברתה, צריך להיות בחינה ממוצעת ביניהן הכוללת שתי   הבחינות. ובו ז' ענינים:

א. בכל נאצל ונברא יש ד' יסודות ארמ"ע, כנגד ד' אותיות הוי"ה, שהן חו"ב תו"מ, וה"ס טנת"א, ואבי"ע. ב. וה"ס ד' בחינות שבאדם התחתון: א) הרוחניות שבו; ב) הגוף; ג) המלבושים; ד) הבית שיושב בו. וכל אחת מהן כלולה מד'. ברוחניות שבו יש, נפש, רוח, נשמה, חיה. בגוף שבו יש, עצמות, גידין, בשר, עור. במלבושים יש כתונת, מכנסים, מצנפת, אבנט. בבית יש, בית, חצר, שדה, מדבר. ג . בד' בחינות שבאדם יש, בחינה אחת הכוללת את כולן. וכן יש בחינה ממוצעת בין כל בחינה ובחינה מהן הכוללת שתיהן. ד. בחינה הכוללת את כולן נקראת אור יחידה. ובה ב' בחינות: ניצוץ בורא, וניצוץ נברא. ה. הבחינה הממוצעת בין בחינת הרוחניות שבאדם שהיא נרנח"י, לבין בחינת הגוף, היא רביעית דם שנפש דנפש מתלבשת בה. ונמצאת כוללת הרוחניות והגוף. ו. הבחינה הממוצעת בין הגוף לבין המלבושים היא שערות וצפרנים של האדם. ז. הבחינה הממוצעת בין המלבושים לבין הבית היא, אוהלים הנעשים מצמר ופשתים.

 

יש מאציל ונאצל. כל נאצל נחלק ע"פ ד' בחינות ההתעבות, שהאור מתפשט בהן ממאציל, להיות כלים לנאצל, והן סוד חו"ב תו"מ . וה"ס ארמ"ע. וה"ס ד' אותיות הוי"ה. וה"ס טנת"א. וה"ס ד' בחינות שבאדם: נרנ"ח, גוף, לבושים, בית שיושב בו. כי אין נאצל פחות מד' חלקים.   

* א) הנה יש א מאציל ונאצל, ב והנאצל יש בו ד' יסודות: אש, רוח, מים, עפר. והם ד' אותיות הוי"ה, והם: חכמה, ובינה, ת"ת, ומלכות. והנה הם: טעמים, נקודות, תגין, אותיות. והם הם: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. שהם הם ד' בחינות שבאדם: א', אדם הפנימי, שהוא הרוחניות הנקרא: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. ב', הוא הגוף. ג', הוא המלבושים שע"ג הגוף. ד', הוא הבית שיושב בתוכו האדם, וגופו, ומלבושו.

אור פנימי

א) כל פרצוף עליון נק' מאציל כלפי הפרצוף שלמטה ממנו, מפני, שכן יצאו הפרצופין זה מזה בבחינת עילה ועלול מראשית הקו עד סוף העשיה, אשר כל פרצוף, נאצל על ידי העליון ממנו.

ב) כל אלו, הם סוד ד' בחינות, הנזכרות לעיל בדברי הרב (ח"ג פ"א אות ד'), אשר תחילת הכל התפשט הא"ס ב"ה לעשיית כלים על ד' בחינות עד שפגש במסך שבכלי מלכות וכו' עש"ה. והרבה כינויים יש לד' בחינות ההן, מפני שאין לך פרט קטן בכל המציאות שלא יהיה מסתדר על בחינות ההן, וכן כללות כל המציאות יחד מסתדרת בהן, שהם ד' העולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, הכוללים כל המציאות. ותבין אמנם, שהגם, שסדר הד' בחינות נרשמות בכל הפרטים שבהמציאות עם כל זה, אין הפירוש, שכל הפרטים שוים מחמת זה, אלא יש בזה ערך מיוחד לכל פרט, לפי מדת כלי הקבלה שלו.

תלמוד עשר הספירות

סיכום: התחלנו את פרק ה', לאחר שלמדנו בחלק א' של תע"ס, החלק הראשון בחלק א' היה על איך נראה הא"ס השלם בכל השלמויות. אח"כ למדנו על הצמצום בא"ס שגרם לכך שנהיו כלים דעיגולים. 

חלק ב' למדנו את היחס בין העיגולים לקו. נוצר קו – צינורות. בסוף חלק ב' למדנו עניין זיווג דהכאה במסך.

אחרי זה התחלנו בחלק ג' ללמוד מבט כללי – יש מאציל ויש עצמות שזה אור וכלים, והתפשטות האור מייצרת את ההתפרטות של אותה מלכות דא"ס, והתפרטות זו מתחלקת לד' עולמות, ובכל פרקי חלק ג' למדנו את המעברים בין העולמות וקיומם. למדנו שכל עולם נבחן לפי המסגרת שבו נמצא, הנקבע לפי גובה קומה של המסך. אם גובה קומה יהיה ד' הוא א"ק, אם ג' אז אצילות וכן הלאה.

עוד למדנו שכל עולם נאצל מהעולם הקודם לו (כמו בציור). כל עולם חוץ מאשר המסגרת שלו (למשל א"ק שעושה זיווג על ד, עושה גם על ג כדי להוליד אצילות ג). למדנו בג' פרקים ראשונים את המציאות או המסגרת של כ"א מהעולמות, שכל אחד יש לו גובה קומה שונה המייצר את המסגרת, וגם זה שמולידים אחד את השני ע"י הזיווג בעליון וכל הפרטים שבזה.

חלק א' – א"ס שלם וצמצום.

חלק ב' – עיגולים וקו והיחסים ביניהם.

חלק ג' – הרצון התחלק לד' עולמות שיש ביניהם מאציל ונאצל

כעת מתחיל ללמד פרטים בכל העולמות שנוצרו.

כל נאצל מתחלק לד' בחינות, כי בכל מקום שיש התפשטות של אור היא מחלקת את צד הנאצל שבאור לד' בח' – חכמה, בינה, תפארת ומלכות.

אם מדבר על התפשטות החומר (כלים( ארמ"ע – יסודות החומר. החומר מתחלק לבח' אלה.

אם מדבר על התחלקות האורות המתלבשים בכלים – צורות ההתפעלות הנפשית של האדם – החלוקה תיקרא נרנח"י.

כשמדבר על האדם התחתון של ד' בח' – נאמר שיש נרנח"י, גוף, לבושים והבית שיושב בו.

כך החלוקות.

בא לומר – א. יש מאציל ונאצל. ב – כ"א מה' בח' הגיעה להתפשטות של אור ויש בזה הרבה כינויים וזה דבר יפה: אין לך פרט קטן במציאות שלא מסתדר לפי הבחינות האלה. בכל מאמרי בעה"ס הכל מסודר באופן הזה.

הכל לפי המסגרת שנקבעת ע"י גובה הקומה.

סיכום בנקודות שיעור 17- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ה' עמוד קי"ט כ"ה תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. עשינו חזרה ממש כללית במבט מאד גדול על מה למדנו עד כה היום.
 בחלק א' הלימוד היה על האינסוף שהוא שלם ועל הצמצום שבעקבותיו היו כלים דעגולים.
 בחלק ב' על העיגולים ועל הקו והיחס ביניהם, שהקו הוא כלים דיושר.
 בחלק ג' עד כה למדנו על כך שד' הבחינות שהיו באינסוף, על ידי התפשטות קרן הבריאה שהיא התפשטות האור, מתחלק באופן כללי לד' עולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשיה והשורש.
2. כאן בפרק ה' אנחנו לומדים על חלוקות משנה נוספות של ד' הבחינות שיש בכל נברא ובכל מקום.
3. כל עליון נקרא מאציל ביחס לתחתון שלו שנקרא נאצל.
4. כל התפשטות של אור בכל מקום שהוא מייצרת ד' בחינות פרטיות של אותה ההתפשטות. והן מתחלקות לשמות שונים על פי חכמה, בינה, ת"ת ומלכות וגם האדם התחתון מתחלק באופן זה.
5. התחלקות של האדם התחתון היא הרוחניות שבו, שזה נרנח"י, הגוף שלו, המלבושים, הבית שיושב בו וכדומה.
6. אין לך פרט קטן בכל המציאות שלא יהיה מסתדר על פי הבחינות האלה.
7. למרות שהשמות של כל הפרטים הם שמות דומים על פי ד' החלוקות, כל אחד שונה מהאחר על פי המסגרת שבה הוא נמצא ומה שקובע את המסגרת, זה גובה הקומה של המסגרת שבה הוא נמצא, וזה קובע המסך.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

הירשם\התחבר לאתר על מנת לצפות בשיעורים

נרשמת בעבר? מלא את הפרטים והתחבר אוטומטי

Designed by Laisner