הסולם | תלמוד עשר הספירות | חלק א' עמוד י"ד | שיעור 13 סיכום

224

תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק א'- שיעור 13
הסתכלות פנימית עמוד י"ד- כ"ה ניסן תשע"ט
למדנו אתמול:
מעין הקדמה-
1. החכמה נלמדת בצורה אלוקית. נבדלת ונשגבת מתפיסת חמשת החושים.
2. בעיה שלומדים דרך החושים. אם התפיסה היא דרך החושים איך נלמד חכמה אלוקית?
3. תשובה נלמד בשפת הענפים
4. שפה עם התמרה בשתי צורות. א. מעבר לזמן ומקום ב. סדר. זה לא אומר שאם אני רואה כוס יש כוס בעולם הרוחני. אלא במקום לתת שמות חדשים למושגים רוחניים, נשתמש במלים ידועות.
5. מהי גשמיות- נתנו תשובה שהיא בבואה של הרוחניות עם עיוות של המראה בזמן, מקום, העדר ותמורה.
6. חייבים להשתמש בכל המושגים שנמצאים בגשמיות כי לא רוצים לאבד שום מילה.
7. מי שלא יודע לעשות את ההתמרה, שיזהר מלעשותה. עלול לבלבל את הלומדים ואת עצמו. בעה"ס נתן לנו את שפת הקבלה המדויקת.
אז נאמר שלומדים תורה רוחנית בשפה גשמית אבל צריך להכיר את המושגים ברוחניות.
כעת לשיעור היום- הסתכלות פנימית פרק א' –
"הדברים הללו צריכים ביאור, דמטרם שנאצלו העולמות, איך היה שם בחינת מקום של מציאות, שהיה האור הפשוט ממלא אותו כולו, וגם ענין עליית הרצון להצטמצם כדי להוציא לאור שלימות פעולותיו,"
בעל הסולם מדייק שלא האור רצה להצטמצם.
"גם ענין הנקודה האמצעית אשר בו ממש, ששם היה דבר הצמצום, שהוא מתמיה מאד, דהא כבר אמר שאין שם ראש וסוף, וא"כ איך יש האמצע,"
כלומר- אין מדידה של שטח של מקום
לפני אות א' פתיח של השאלות שעליהן צריך לדון בפרק.
כותרת אות א' – אין דבר בכל המציאות שלא יהיה כלול בא"ס/ המושגים ההפוכים אצלנו כלולים בו ית' בסוד אחד יחיד ומיוחד
אחד הדברים המיוחדים בחכמה הוא תאור האינסוף במושגים אחד יחיד ומיוחד. תארנו אותו בהוא ושמו אחד וכאן מגדיל קצת את תיאור האינסוף. לכאורה מה שנתפס כהפכים גמורים, אצלו הם לא הפכים. אלא הם באחדות. אם כך אות א' מדברת מצד המשגיח. המשגיח בעצמותו הוא אחד, בפעולותיו הוא יחיד, ובמאורותיו הוא מיוחד.
זו התפיסה האמונית, צורת ההשגחה מבחינתי של הבורא. כל דבר שאחשוב למה קרה זה יהיה לי תפיסה שלו. שהוא אחד יחיד ומיוחד.
אות א'- " דע שאין לך שום מהות של ישות בעולם, הן מן המוחשות אל החושים שלנו, והן מן המושכלות בעין השכל שלנו, שאינו כלול בבורא ית'…"
הרי על הבורא אסור לנו לדבר אלא אנחנו מדברים על הנברא. אנחנו תופסים מהאינסוף שהוא הדבר הגדול ביותר שאותו ניתן לתפוס. אנחנו לומדים שהכל נמצא באינסוף. הכל נמצא בו. אז כלום יש לך נותן מה שאין בו? הרי בבורא אין רצון לקבל, איך נתן רצון לקבל? מדובר על האינסוף, אך אם הכל נמצא באינסוף מה ההבדל? אצלנו הצרוף יכול להיות אחדותי או לא אחדותי.
"אמנם צריך להבין, שאותם המושגים, שהם נפרדים אצלנו, או הפוכים, עד"מ מושג החכמה נבחן בהפרש מן מושג המתיקות, שהחכמה והמתיקות ב' מושגים נבדלים הן זו מזו, וכן מושג הפועל, הוא ודאי בהפרש מן מושג הפעולה, שהפועל ופעולתו בהכרח ב' מושגים נבדלים זה מזה, ומכ"ש המושגים ההפוכים, וכמו המתיקות והמרירות וכדומה, הן נבחנות ודאי כל אחת לעצמה, אמנם אצלו ית', יהיו החכמה והתענוג, ומתיקות, וחריפות, ופעולה, ופועל, וכדומה מן הצורות המשונות וההפוכות, כל זה כלול כאחד באורו הפשוט, בלי שום הכר והבדל ביניהם כלל, אלא במושג אחד יחיד ומיוחד "
התפיסה הרגילה שלנו היא נפרדות אבל אצלו ית' לא. מה זה באור? באורו הפשוט למדנו שהאור והכלי באים יחד. אני רואה בו כמו אור פשוט. מעתה נותן לנו מושג שנקרא אחד יחיד ומיוחד. נזכור שהאחדות של כל המושגים נמצא באינסוף. איך מתוארת האחדות? אחד יחיד ומיוחד.
אחד- בהשוואה אחת- דהיינו הפועל
יחיד- הנמשך ממנו ממה שנראה כריבוי פעולות הוא אצלו פעולה אחת- הטבה.
מיוחד- הגם שפועל ריבוי פעולות- כל הפעולות שוות ומתאחדות …..
לא כל מח יכול להבין זה . אז הפירוש הזה הוא פירוש קצר. גם הרמח"ל מסביר זה הוא היה הווה ויהיה.
איך אנחנו מסבירים כאן?
1. אחד- הפועל
2. יחיד- הפעולה
3. מיוחד- מושא פעולה אחד- התכלית.
כלומר מבחינתו הכל אחד. ודאי נראה כמו הרבה אנשים פועלים שכל פעם פועלים אחרת. עלולים לתפוס כמספר אלים. יש א-ל אחד. לא אל הים והיופי והכוכבים. היית יכול לחשוב שזה אנשים שונים. כמו אדם המחליט לקום בשעה מסוימת וכשקם מחליט שהוא קם בשעה אחרת. כאילו הוא שני בני אדם….
יחיד- אנחנו רואים ריבוי פעולות. שמש, גשם, רעידת אדמה, נולדים ילדים, יש מלחמות. כל הפעולות האלה הן פעולה אחת של הטבה. אבל נראה לי לפעמים טוב ולפעמים לא.
מיוחד- הכל מיוחד לתכלית אחת שהיא קבלת ההטבה השלמה.
גם הפועל, הפעולה ותכלית הפעולה הכל באחדות. כך אנחנו חושבים על הבורא.
אתה לא יכול להגיד
א. שהוא פועל רעות
ב. או שיש הרבה שפועלים
ג. או שאולי לא נגיע לתכלית. לכן שלושת הבחינות נותנים לנו תפיסה של הבורא.
פה מסכמים את אות א' ואומרים שהיא מתארת לנו את היסוד האמוני של תפיסת הבורא מצד אחדותו שהוא אחד , פעולותיו שלמות ואינו פועל בלי תכלית. למרות שאנחנו רואים שינויים. הכל בא ממנו בסוד אחד יחיד ומיוחד. כשאחשוב על הבורא זו הצורה בה אחשוב.
אות ב'
אנחנו לומדים שכל מה שבא מלמעלה מכיל את ההפכים . מה שמתקבל אצל הנברא יכול להיות כביכול בסתירה. כרגע מדבר על האור המושפע ממנו. קח מים שים בכלי עגול תקבל מים עגולים.
"וצא ולמד מאוכלי המן, שהמן נקרא לחם מן השמים, משום שלא נתגשם בהתלבשותו בעוה"ז, ואמרו חז"ל שכל אחד ואחד היה טועם בו כל מה שרצה, ונמצא שהיה בו בהכרח מן הצורות ההפוכות, דהיינו אחד טעם בו טעם מתוק, והשני טעם בו טעם חריף ומר, אשר המן בעצמו, היה בהכרח, כלול משני ההפכים יחד, כי כלום יש לך נותן מה שאין בו, וא"כ איך אפשר שיהיו ב' הפכים בנושא אחד"
איך יכול להיות שיהיה גם מתוק וגם מר. מילא אחד מתוק . אחד מתוק מאד . איך יכול להיות אחד מתוק אחד מר באותו תפוח?
תשובת בעל הסולם: " אלא על כרחך, שהוא פשוט ומופשט מב' הטעמים ורק כלול הוא מהם, באופן, שהמקבל הגשמי יכול להבדיל לעצמו, הטעם הזה שרוצה"
הכל לפי תפיסת הנברא. איך אני תופס את ההשגחה. בעצם אומר לנו שהכל תלוי בתפיסת הנברא, בתפיסת ההשגחה. האם המקבל יכול להחליט שהאש היא מים. התשובה- אם רואה את האש כאש זה בגלל שכך מפרש את האש. אם האדם לא היה מכיר את האש והאש לא אותו גם בתת מודע, לא היה נשרף. כשאני שם את האש בקש צריך לתפוס שהאש תשרוף? אתה רואה שנשרף. זוהי התפיסה שלנו. האם נשרף? אני רואה כך. זה עניין מאד עמוק . בעל הסולם מספר בעוד מקומות שהכל תלוי בתפיסת האדם. יש אמנם תפיסות אוטומטיות.
". ועל דרך זה תבין כל דבר רוחני, שהוא בעצמו יחיד ופשוט, אמנם כלול מכל ריבוי הצורות שבעולם, ובביאתו ליד מקבל הגשמי והמוגבל, אז יעשה בה המקבל צורה נבדלת אחת, מכלל ריבוי הצורות, המתיחדות במהות הרוחנית ההיא."

כמו דף לבן- איזה צורה יש בדף הלבן? כל הצורות יש בו.
מדבר על ב ' בחינות :
א'- כמו המן
ב' – אחר שהגיע השפע לכלל קבלה- מכאן באה תפיסת היסורים וזה לפי תפיסת המקבל.
בהמשך נצטרך ללמוד על הנשמה
סיכום
בשיעור הקודם למדנו על כך שכל הלימוד שלנו של חכמת הקבלה הוא לימוד בעניינים אלוקיים ומכיוון שאנחנו לומדים דרך החושים משתמשים בשפת הענפים ובעל הסולם עשה לנו את ההתמרה. זו שפה. יש ללמוד אותה. שלא נתבלבל. כלומר מדברים בשפת הענפים אבל הכוונה לדברים רוחניים ויש ללמוד את השפה.
היום למדנו:
בעל הסולם שאל כל מיני שאלות שעיקר השאלות היו על המציאות של האינסוף ששם היה הצמצום ורוצה לבאר לפי נושאים המחולקים ל:
א. משגיח
ב. ההשגחה
ג. על הנשמה שהיא המושגחת
אות א'- התפיסה שלנו את הבורא היא שאנו תופסים שהבורא הוא אחד. אין הרבה אלים. בזה מוגדר כאחד.
כיחיד- שכל הפעולות שלו הן פעולה אחת של הטבה.
מיוחד- יש תכלית לפעולתו .
זה יסוד ראשון אמוני שאותו לוקחים כצידה לדרך. כל מחשבתנו תהיה מבוססת על זה.
עוד הוסיף לנו על מהרמב"ם והרמב"ן .
אות ב'- מצד ההשגחה- ההשגחה מופשטת ותלויה באדם המקבל ויכול לראות בה את כל הטעמים וזה תלוי בו. ההשגחה בטבעה שהאור מתפשט אלינו כל הטעמים קיימים בו. נתן לנו את משל המן שירד לחם מן השמים שעוד לא בא להגשמה. לכן צריכים להבדיל בב' בחינות.
שכל מה שבא מלמעלה מכיל את ההפכים . מה שמתקבל אצל הנברא יכול להיות כביכול בסתירה
סיכום
1. הלימוד הוא לימוד אלוקי על פי שפת הענפים
2. תפיסת הבורא היא תפיסה של שלמות בסוד אחד יחיד ומיוחד. כאשר אחד זה שיש רק א-ל אחד. יחיד – פעולה אחת של הטבה.
3. ההשגחה- האור המתפשט הוא מופשט יש בו את כל הטעמים את כל הצורות והצורה המיוחדת תלויה במקבל.
4. בתוך זה צריך לומר שיש הבדל במה שמגיע ב' הבחנות- אחת מה שבא מלמעלה ושניה אחר שהגיע השפע.
אז באות א' למדנו על המשגיח וההשגחה ובשיעור הבא מיהו המקבל, הנשמה….

אין תגובות

להגיב