הסולם | תלמוד עשר הספירות | חלק א' עמוד ט"ו | שיעור 14

211

תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק א'- שיעור 14
הסתכלות פנימית עמוד ט"ו- כ"ו ניסן תשע"ט
נמצאים באות ג' בהסתכלות פנימית.
למדנו באות א' על המשגיח ועל התפיסה האמונית שלנו בו בבחינת אחד יחיד ומיוחד. אין כמה בוראים . אין כמה אלוקות. יש אלוקות אחת.
יחיד שכל פעולתו היא פעולה של הטבה ומיוחד שיש תכלית לפעולתו. דהיינו תכלית ההטבה השלמה. זאת תפיסת הבורא שלנו בסוד אחד יחיד ומיוחד בסוד הבורא עצמו.
כמובן שאת עצמותו אנחנו לא תופסים וכאשר אנחנו מדברים על הבורא מדברים על אינסוף. מדוע קוראים לו בורא? התשובה היא שבורא מתייחד רק על מה שברא יש מאין וכדאי להסתכל בתשובה י"א. ובאמת אותו בורא שברא יש מאין התפיסה שלנו אותו שהוא אחדותי, משגיח לטובה ויש תכלית לפעולתו.
זאת האמונה שלנו בו. האמונה המשולשת הזו בבורא חייבת להתקבע בנפשנו ולהוות לנו אמת מידה לתפיסתנו בו. כך אנו תופסים אותו.
באות ב' למדנו על השגחת הבורא שלמדנו שההשגחה למרות היותה מכילה חלקים הפוכים זה לזה כמו המן שיש בו את כל הטעמים ולמרות שהם נמצאים ומתראים לנו כדברים שונים אצלו ית' בהשגחה הם דברים אחדותיים והכל תלוי באיך הנברא פועל.
אומר שהאור עצמו הוא פשוט ומופשט מכל הבחינות ואיך אפשר שיהיו ב' הפכים בנושא אחד? אלא אומר שהמקבל הגשמי יכול להבדיל לעצמו הטעם הזה שרוצה. אומר בו הם נמצאים בפאת כל יכולתו יכולים להיות ב' הפכים בנושא אחד אבל הנקודה שהמקבל הגשמי, הכוונה לא גשמיות כמו שאנחנו מכירים פה אלא גשמי הכוונה היא עם הרצון לקבל שלו, יכול להבדיל לעצמו הטעם שרוצה. אם יודע לרצות. זאת אומרת שזה תלוי בהסתכלות המתבונן. ומה האמת?
זה מה שלמדנו בשיעורים הקודמים.
הגשמי צריך להבדיל לעצמו את הטעם שרוצה אבל ההשגחה היא שלמה ומופשטת וזה תלוי במקבל כי ההשגחה תמיד טובה ויכולה להכיל ב' הפכים בנושא אחד אבל כשאנחנו מפרידים אפשר לראות פתאום שיש יסורים בעולם. כעת אנחנו רוצים לדבר מצד המושגח, עכשיו אנחנו רוצים לדבר על הנשמה.
שואל שאלה וכדי להבין אותה רוצה להסביר לנו השוואת צורה ושינוי צורה. למרות שכבר למדנו נותן לנו את זה פה בצורה מסודרת.
אות ג'- כותרת- איך אפשר להבין שהנשמה היא חלק מאלוקיות
"ובזה נבוא להבין מ"ש המקובלים במהות הנשמה, וזה לשונם, אשר הנשמה, היא חלק אלוהי ממעל ממש ואין בה שום שינוי כלל מן ה"כל", אלא במה שהנשמה היא חלק ולא "כל":"
עד לפה זה מה שאמרו רבותינו המקובלים. אתה שואל מהי נשמה- אומרים חלק מהכל.
יש אנשים שהבינו את זה לא נכון. כמו שפינוזה שאמר – אם היא חלק מהכל, אז אולי אם נצרף את כל הנשמות יחד נקבל את הכל שזה הבורא. זה לא שהבורא מתחלק. הבורא לא מתחלק. הבורא הוא אחדותי, הוא אחד.
האם האור מתחלק? לא גם האור לא מתחלק.
יש הכל ויש חלק שנחצב מהכל. לאט לאט רוצים להבין מהו שהנשמה היא חלק אלוק ממעל.
אנחנו רוצים להבין מהו החלק הזה מהכל.
"ודומה לאבן הנחצבת מההר, שמהות ההר ומהות האבן שוות, ואין שום הבחן מן האבן אל ההר, רק בזה, שהאבן היא רק חלק מן ההר, וההר הוא בחינת ה"כל". "
אומר לנו שהנשמה היא חלק אלוק ממעל והיא דומה לאן הנחצבת מהר. מהי הנשמה? מי היא הנשמה הזו של ראובן שמעון וכו'? שואל:
"איך יתכן לדרוש בחינת הבדל וחלק מן האלקיות, עד לדמות, לאבן הנחצבת מההר, דבשלמא ( בשלמא = אם היית רוצה לומר) אבן, היא נחצבת מההר, ע"י גרזן ומקבת, אבל באלקיות, כביכול, איך, ובמה, יתפרדו זה מזה"
במשל זה מובן :יש לך אבן יש לך גרזן. הנפת את הגרזן ויש לך אבן שדומה להר היא באה מההר.
כעת שמים את כל השאלה בצד ורוצים לדעת רק מה מחלק. רוצים גם להבין מיהו הכל הזה שממנו מתחלק.
כותרת באות ד'- הרוחני נבדל בכח שינוי צורה, כמו הגשמי שנבדל ע"י גרזן
עד כה אמרנו את הרעיון את המשל. המשל כאן אבן הנחצבת מהר. השאלה מה גורם לה להיות חלק?
" וטרם נבא אל הביאור, נסביר מהות ענין ההבדלה, הנוהג ברוחניים: ודע, אשר האישים הרוחניים"
מה יוצר את ההבדלה.
אנחנו יודעים שכח ההבדלה הוא כח המחלק את הפרטים. כמו שאומר הבעל שם טוב שהעבודה שלנו היא : הכנעה הבדלה והמתקה. ההבדלה היא קו שמאל.
"אם דבר רוחני אחד, קונה בעצמו שתי צורות, כבר אינו אחד"
למדנו את זה באינסוף שברגע שבחרה ביתר דבקות אז היא כבר צורה אחרת היא כבר לא אינסוף. או שני אנשים שברגע שקיבלו דעות שונות כמו שני אוהדים של מפלגות שונות כבר רחוקים מזה כי דעותיהם שונות. כמו מי שחושב שמוחמד הוא הנביא העליון המוריד את דבר ה' ואחד חושב שמשה רבינו, בצדק, הוא המוריד את תורת ה' לעולם . הנה לנו דעות שונות המפרידות בני אדם.
בדברים מהותיים זה מפריד. לא בדברים קלים.
" ואסביר לך, בנפשות בני אדם, שהם גם כן רוחניים: "
רוצים להסביר ששינוי הצורה עושה את ההבדלה.
" ונודע החוק הרוחני, אשר צורתו פשוטה כנ"ל, וזה ודאי שיש ריבוי נפשות כמספר הגופות שהנפשות מאירות בהן אלא שהן נבדלות זו מזו, ע"י שינוי הצורה שבכל אחת ואחת. וע"ד שאמרו חז"ל, כשם שפרצופיהן אינם שווים זה לזה, כך דעותיהן אינן דומות זו לזו."
רק משל. אתה יכול להגיד מה זה משנה החיצוניות- אחד גבוה אחד נמוך ויש להן את אותה מפלגה, אבל הוא אומר שיש בסגולת הגוף להבדיל בין הנשמות. מה החיצוניות קובעת את הפנימיות? לא, אבל היא מרמזת עליה. שימו לב שהוא לא אומר סיבה. הוא אומר סגולה. נתנו לנו כזו סגולה מלמעלה שהגופים יהיו שונים. יכול להיות שבכלל לא היינו רואים את ההבדלים. עשה סגולה שמי שמסוגל לראות את המבדיל בפרצופים ביניהם, בהתנהגויות החיצוניות, אז זה מצביע גם על הצורות של הנפשות עד להבחין בכל נפש לפי עצמה שזו נפש טובה וזו נפש רעה או זו יותר נסערת, זו יותר שלוה, זו נפש יותר אוהבת, יותר מקנאה וכן הלאה. אתה רואה בפעולות.
אז מה אמר לנו עד כאן?
הוא רק נתן לנו משל- אל תתעסק עם המשל אם אינו מסביר לך את הרעיון. כל הרעיון הוא שאם הם שונים בצורותיהם ודעה זו אחת מהדרכים שמבטאות את הצורה. כי דעה זה משהו זך. בחומר כשהוא מבטא את הצורה השונה. אבל הצורה היא מעבר לדעה. נסביר בהמשך מהי הצורה. אבל כאשר הצורה היא שונה אז הם שונים זה מזה . בסגולת החומר להראות את הצורה. אבל לא חייב.
"והנך רואה שכמו דבר גשמי, מתחלק ונחתך ונבדל, בגרזן, ותנועה בהרחקת מקום בין חלק לחלק, כמו כן דבר רוחני, מתחלק ונחתך ונבדל, בסיבת שינוי צורה מחלק לחלק, "
זאת אומרת אם אני נמצא פה וחברי נמצא בארצות הברית אז אנחנו רחוקים זה מזה. רחוקים במקום, בתנועה שזזו זה מזה. אבל אם אני אוהב את חברי והוא נסע לארצות הברית , אני מרגיש קרוב אליו, אני אוהב אותו והוא אוהב אותי. המרחק לא מפריד בינינו. כמו הרעיון של חופש, שהרבה אוהבים את הביטוי שיש אדם חופשי גם אם הוא בכלא ויש אדם אסיר כשהוא משוחרר. שהחופש הוא בדעות, בהרגשה. באופן שהמקבל הגשמי יכול להבדיל את הטעם שרוצה. זו הצורה שמייצר לעצמו.
"ולפי השיעור של ההשתנות, כן ישוער המרחק מחלק לחלק, וזכור זאת היטב"
מסכם את זה. כאשר מדברים על דברים רוחניים ,שינוי הצורה מבדיל בין חלק לחלק ברוחניות. בשביל מה צריכים את זה- כי אמרנו במשל שהנשמה היא חלק אלוק ממעל. מה מבדיל? שינוי צורה.
כעת מדברים על הנשמה, על המושגח. מה זה נשמה? חלק אלוק ממעל. מה מבדיל אותה להיות חלק – שינוי הצורה.
מהו חלק מכל? את הכל הזה אנחנו רוצים להבין אבל לפני כן רוצה להסביר איך יצויר שינוי צורה בבריאה ביחס לאינסוף.
לומדים כעת מה מנתק אותה? לומדים מהו חלק? מה שמפריד…. כעת רוצה להבין מי היא הנשמה.
שאלה – האם אנחנו גזענים באמירה הזו שאם אנחנו אומרים שאנשים עם אף ארוך למשל דומים. איך אנחנו דנים בזה?
תשובה- אנחנו ממש ממש לא גזענים. אנחנו אומרים שיש שינוי בתודעות של אנשים שבסגולת הגוף להראות לנו אותם. אבל זה לא מוכרח. יש דברים שמראים לנו ויש דברים שאינם מראים לנו. כמו אדם גבוה או נמוך אבל אם נולד לאם יהודיה- סימן מובהק שיהודי לעומת אם גבוה אינו סימן מובהק.
כותרת אות ה' – " איך יצוייר שינוי צורה בבריאה, ביחס אינסוף"
מה השאלה הזו בכותרת? אתה אומר שיש שינוי צורה בין הנשמות שיש בעולם הבריאה לבין אינסוף שהוא נקרא כל. שממנו נחצבנו. נראה שבכל מדרגה ומדרגה יש אינסוף שממנו נחצב הכל.
מה הנמשל?
אבל בדבר הנשמה- שימו לב שמחלק בין נפש לנשמה
איך היא נבדלת מאלוקיות? בבני אדם הבנו שינוי צורה, שינוי דעות. אבל מה בנשמה?
"דכבר ביררנו, שהאלקיות היא אור פשוט, הכולל, כל מיני ריבוי הצורות, והפוך הצורות שבעולם, באחדותו הפשוטה, בסוד אחד יחיד ומיוחד, כנ"ל. וא"כ, איך תצוייר לנו בחינת שינוי הצורה, בנשמה שתהיה משונה מאלקיות, שמשום זה תהיה נבדלת, לקנות שם חלק הימנו ית'."
אז בעל הסולם חוזר על השאלה המקורית. תסביר לי עוד פעם איך המשל נוגע לנמשל. הסברת לי בנפשות בני אדם, מה זה נוגע לאינסוף- שם יש את כל הצורות. מה תאמר, האלוקיות נפרדת? איך יכול ילהיות כזה דבר?
איך באור אינסוף ?
"כי זו המציאות שלפנינו, כל העולמות, עליונים ותחתונים יחד, נבחנים בשתי הבחנות, ההבחן הא', הוא צורת כל המציאות הזו, איך שהיא בטרם הצמצום, שהכל היה אז בלי גבול ובלי סוף, והבחן זה נקרא, אור אינסוף ב"ה. ההבחן הב', הוא צורת כל המציאות הזו, שכבר באה מהצמצום ולמטה, אשר הכל הוא בגבול ומדה, והבחן זה נקרא, ד' העולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה.כמו שהראה לנו באות ג' – הבחן הא' והבחן זה נקרא אור אינסוף ב"ה "
 הבחן הא'- אינסוף מציאות בכח – לפני הצמצום.
 הבחן הב' – אחרי הצמצום, אחרי ההעדר- אחרי שהיה הרגש עצמי. (פה מתחילה התשובה)
זה נכון שאביע" וכל החלקים וכל הבחינות כמו שלמדנו הם באחדות פשוטה באינסוף. אבל אחר כך יש הבדל ביניהם.
" ונודע, שבעצמותו יתברך, לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל, ואין בו שום שם וכינוי, שכל מה שלא נשיג איך נגדירו בשם, שכל שם, ענינו השגה, שמורה, שמושג לנו בבחינת השם הזה. וע"כ, ודאי שבעצמותו ית' אין שום שם וכינוי כלל וכלל, וכל השמות והכינויים, המה, רק באורו ית' המתפשט הימנו " ויש להוסיף- ובא לכלל נאצל.
למה? כי למדנו שגם אורו הוא בבחינת אני הויה לא שניתי.
"אשר התפשטות אורו ית' מטרם הצמצום, שהיתה ממלאת כל המציאות בלי גבול וסוף, היא נקראת בשם אין סוף ב"ה. ולפי זה, צריך להבין במה שאור א"ס ב"ה מוגדר לעצמו, ויצא מכלל עצמותו ית', עד שנוכל להגדירו בשם, כמו שהקשינו בנשמה כנ"ל."
אומר- אני רוצה לבוא יחד איתך למקור של השאלה – באמת בנשמות אני מבחין בהן בעולם הבריאה. אבל יש את העניין המקורי שבכלל יש אינסוף שיצא מעצמותו ולפי שתבין איך אינסוף יצא מעצמותו כך תוכל להבין איך הנשמה יצאה מכל. עוד לא עונה על זה אבל אומר ששם יש את התשובה.
סיכום
מה למדנו עד כה:
 באות א' למדנו על המשגיח שהוא אחדותי, כל פעולותיו להטבה ויש לו תכלית כך אנחנו תופסים את האינסוף שמבחינתנו הוא הבורא.
 אות ב' על האור המתפשט ממנו על ההטבה שניתנת לנו שהיא בצורה מופשטת לחלוטין וכל מה שאנחנו תופסים הוא כי המקבל הגשמי מבדיל לעצמו את הטעם שרוצה. באור יש את כל הטעמים.
 אות ג' היום – מיהו המושגח? – הנשמה היא המושגחת. רצינו להבין מי היא הנשמה?
 דברי המקובלים מובאים על פי משל: הנשמה היא חלק אלוק ממעל והמשל שהיא כאבן הנחצבת מהר.
 על זה שאל בעל הסולם שאלה: מה עושה הבדלה באלוקיות?
 תשובה- שינוי צורה ונתן מספר דוגמאות ששינוי צורה מבדיל בגשמיות (כמו דעות של בני אדם בעניינים מהותיים בעיניהם שמבדילות ביניהם) – אז מרחק וקירבה נמדדים על ידי שינוי ושוויון צורה בנפשות.
 זה כלל- כשאנחנו רואים שני אנשים מאוחדים ביניהם, אנחנו רואים השוואת צורה.
 זה מובן לנו בנפשות אבל עדיין לא מבהיר לנו איך הנשמה נבדלת מאלוקיות.
 כדי להבין את זה, רוצה להבין דרך האינסוף. מזכיר לך שבמציאות יש ב' הבחנות:
– מצב הא' שהכל היה מתוקן שם ולא היה שום פירוד
– אחרי הצמצום ששם היתה הפרדה
 כעת אומר שיש נקודה קריטית שאם נבין אותה, נבין מה ששאלנו בתחילה. נלך למקור. זו דרך טובה להבין דברים – ללכת למקור.
 אינסוף נפרד מעצמותו. אם אבין איך שהוא נפרד עד שאדעהו בשם, כי כל מה שאיני תופס לא אגדירו בשם, אז אבין מה מבדיל ברוחנים.
על כך נסתמך בשיעור הבא:
סיכום בנקודות
1. חזרה על השיעור הקודם, הבורא אחד יחיד מיוחד וההשגחה היא האור מופשט והמקבל הוא מבדיל לעצמו.
2. ההגדרה של הנשמה על ידי המקובלים שהיא חלק אלוק ממעל והמשל כאבן הנחצבת מהר.
3. שאלה על דברי המקובלים- איך אפשר להבין שהנשמה היא חלק מהאלוקיות
4. תשובה (שמקרבת לנו את התשובה אך היא עדיין לא תשובה)- השוואת צורה מקרבת ושינוי צורה מפריד. בשונה מהגשמיות.
5. ישנן ב' הבחנות במציאות א. המציאות מטרם הצמצום שהכל היה בלי גבול ובלי סוף. ב. אחרי הצמצום כשיש גבול ומידה.
6. אם נבין מדוע אינסוף מוגדר בשם בשונה מעצמותו, זה יתן פתח להבין מיהי הנשמה ומה המקובלים אמרו לנו.
עד כה התעסקנו בכך כדי לקרב את התשובה אבל עוד לא ענינו לגמרי.

אין תגובות

להגיב