הסולם | תלמוד עשר הספירות | חלק א' עמוד ט"ז | שיעור 15

231

 תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק א'- שיעור 15

הסתכלות פנימית עמוד ט"ז- כ"ז ניסן תשע"ט
למדנו עד כה:
בשני השיעורים הראשונים באותיות א'-ג' למדנו על 3 נושאים:
1. תפיסת הבורא- הבורא אחד יחיד מיוחד
2. תפיסת השפע- השפע מופשט הנברא מפרש
3. תפיסת הנברא- התחלנו לדבר על הנשמה
א. שאלה על דברי המקובלים- איך אפשר להבין שהנשמה היא חלק מהאלוקיות?  במה היא חלק?
ב. תשובה (שמקרבת לנו את התשובה אך היא עדיין לא תשובה)- השוואת צורה מקרבת ושינוי צורה מרחיק . בשונה מהגשמיות.
ג. ישנן ב' הבחנות במציאות א. המציאות מטרם הצמצום שהכל היה בלי גבול ובלי סוף. ב. אחרי הצמצום כשיש גבול ומידה.
ד. בוא נסתכל במציאות האינסופית ואם נבין מדוע אינסוף מוגדר בשם בשונה מעצמותו, זה יתן פתח להבין מיהי הנשמה ומה המקובלים אמרו לנו. הרי אינסוף יצא מעצמותו בזה שיש לו רצון לקבל.
ה. הנשמה היא אלוקות אבל לא שלמה. השלמות שלה שלמות תלויה.
ו. הבנו שהרצון לקבל מפריד בין עצמותו לבין אינסוף.
עד כה התעסקנו בכך כדי לקרב את התשובה אבל עוד לא ענינו לגמרי.
אות ו'- כותרת- ביאור על מ"ש ז"ל לכן הוכן עבודה ויגיעה על שכר הנשמות, כי  מאן דאכיל  דלאו דיליה בהית  לאסתכולי  באפיה
כלומר- מי שאוכל שלא משלו- מתבייש להסתכל בפניו של הנותן- דהיינו שבני אדם אינם רוצים לקבל מתנת חינם.
" ולהבין באפס מה במקום גבוה זה, צריכים להרחיב הדברים. ונחקור, בקוטב כל זו המציאות שלפנינו, ותכליתה הכללית, שכלום יש לך פועל בלי תכלית"
ברור לגמרי שאם ברא את הבריאה, יש לה תכלית. שואלים- בשביל מה ברא את המציאות הזו?
וממשיך ושואל " וא"כ תכלית זו מה היא, אשר לסיבתה, המציא ית' כל המציאות הזו שלפנינו, בעולמות העליונים ובעולמות התחתונים"
לסיבתה- לסיבתה התכליתית. כי לבורא אין חסרונות. חז"ל נתנו לנו על זה תשובה-
" שכל העולמות כולם לא נבראו אלא בשביל ישראל המקיימים תורה ומצוות" – כלומר התורה ניתנה בשביל הכלל שנקרא ישראל. כל זה מפורסם. זה לא הנושא. בעל הסולם  אומר: הבנתי את העניין שכל העולמות שנבראו, נבראו כדי להנות לישראל. שכל חלק בבריאה בא לשמש את האדם כדי שיקבל את ההטבה השלמה. אבל, איננו יודעים למה צריך כל פרט.?
פה שאלו חז"ל שאלה חזקה שעליה עונה בעל הסולם.
" אם הכונה של בריאת העולמות, היא בשביל להנות לנבראיו, א"כ, מה היה לו ית', לברוא את העוה"ז הגשמי, העכור והמלא יסורים, ובלי זה, ודאי שהיה יכול להנות לנשמות כמה שרוצה, כביכול, ולמה הביא את הנשמה בגוף עכור ומזוהם כזה."
אם הקושי של סיבת בריאת העולמות נפתר בכך שרצה להנות לנו, אז בשביל מה להביא אותנו לתודעה הגשמית הזאת. בשביל מה צריך אותה. היא מלאה יסורים? עד כדי שנאמר שיש יותר יסורים בעולם הזה מאשר תענוגות.
" ובלי זה, ודאי שהיה יכול להנות לנשמות כמה שרוצה, כביכול ולמה הביא את הנשמה בגוף עכור ומזוהם כזה. ותירצו על זה, דמאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה וכו', פירוש דבכל מתנת חנם נמצא פגם של בושת פנים, וכדי למנוע מהנשמות הפגם הזה, ברא את העוה"ז, שישנה כאן מציאות של עבודה, ונמצאו נהנים לעתיד מיגיע כפיהם, כי נוטלים שכרם משלם, חלף יגיעם, וניצולים ע"י מפגם של בושה ע"כ."
אם רוצה לתת לנו הטבה שלמה אבל בהטבה הזו יש בושה. אז היא הופכת להיות לא שלמה. אם נציע לחברנו סעודה גדולה הוא נהנה אבל מתבייש גם. מתנה טובה לאדם היא שנותנים לו לעבוד בשביל מה שמקבל. יהיה לו יותר טוב ממתנת חינם. כשאין ברירה וזה הכרח אז בסדר. אבל עד כדי כך הנקודה חשובה אצל הנברא כי הרי בחרנו ביתר דבקות.
סיכום עד פה
ודאי שהבורא ברא את הבריאה עם תכלית. מהי ? לתת לעם ישראל את התענוג השלם כי מקיים תורה ומצוות.
כלומר הבנתי למה צריך את כל העולמות, אבל למה את העולם הזה שהוא עכור?
תשובה- כדי שיוכל להתייגע חלף שכרו.
בעה"ס אינו מסתפק בתשובה זו- היא לא הגיונית. הוא שואל – איזה יחס יש בין גודל העבודה לגודל השכר?
אם אתה רוצה שיקבלו שכר,  אתה לא יכול להגיד לאדם תעבוד שלוש דקות ותקבל מיליון דולר. היחס אינו שווה. אז עדיין נשארה מתנת חינם. עדיין יש בושה. שואל בעה"ס איזו מין עבודה זו ? זה לא חלף יגיעתי.
וממשיך- " ודבריהם ז"ל אלו, מוקשים מאד סביב סביב, מתחילה קשה, הרי עיקר מגמתנו ותפילתנו הוא, מאוצר מתנת חנם חננו, ואמרו ז"ל שאוצר מתנת חנם, מוכן הוא, רק בשביל הנשמות היותר גדולות בעולם. וביותר קשה עיקר תירוצם. שתירצו, אשר במתנת חנם נמצא חסרון גדול, דהיינו בושת הפנים הנמצא לכל מקבל מתנת חנם, שלהשלמה זו, הכין ית' את עוה"ז, שיש בו מציאות של יגיעה ועבודה, כדי שבעוה"ב יטלו את שכרם, חלף טרחתם ויגיע כפם, ותירוצם תמוה מאד, הא למה זה דומה, אל אדם האומר לחברו, עבוד עמי רגע אחד קטן, ותמורת זאת אתן לך מכל תענוגי העולם ושכיות החמדה, בכל ימי חייך. שאין לך מתנת חינם גדולה מזו, משום שהשכר אין לו שום השתוות עם העבודה, שהרי העבודה היא בעוה"ז, עולם עובר, שאין לו ערך של כלום, כלפי השכר והתענוג של העולם הנצחי, שאיזה ערך יש, לכמות העולם העובר, נגד כמות העולם הנצחי. ואצ"ל באיכות היגיעה שאין בה ערך של כלום, כלפי איכות השכר, וכמו"ש ז"ל, עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, וכו', ואין לומר, שמקצת השכר נותן השי"ת חלף טרחתם, והשאר במתנת חנם, שא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם, שהרי נשאר הפגם של בושת הפנים, בשאר המתנה, אלא שאין דבריהם אלו מובנים כפשוטם, אלא יש כאן כוונה עמוקה."
אומר- אולי אני אגיד, שמקצת השכר נותן חלף טרחתם, אבל עדיין לא תהיה שלמות בהטבה. כי על החלק שלא עבד תמורתו, מקבל מתנת חינם, אז הקושיה נשארת- הרי מה הועילו חכמים בתקנתם?
סיכום עד כאן:
יש תכלית שהבריאה תקבל את  ההטבה השלמה. אז נשאלת שאלה, איזו מין הטבה הוא העולם הזה?
נותן תשובה כדי שנעבוד וחלף העבודה נקבל שכר
שואל – העבודה קטנה מידי לעומת השכר…
כאן יש להבין את עומק תשובתם של חז"ל.
כותרת אות ח'  עוצמתית מאד-  " במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות, והיא הפועלת, והיא עצם הפעולה, והיא מציאות השכר המקווה, והיא מהות היגיעה"
במחשבה אחת של להיטיב לנבראיו כל המציאות נאצלה- הכל נמצא בה ביחד….
ומסביר: " וטרם שאנו נכנסים בביאור דבריהם ז"ל, צריכים להבין, במחשבתו ית', בבריאת העולמות והמציאות שלפנינו, שלא יצאו פעולתם לפניו, בדרך ריבוי מחשבות, כמו דרכינו. כי הוא ית', אחד, יחיד ומיוחד, כנ"ל, וכמו שהוא פשוט, כך אורותיו הנמשכים הימנו, פשוטים ומיוחדים, בלי שום ריבוי צורות, כמ"ש, לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי וגו'. ועל כן תבין ותשכיל, שכל השמות והכינויים, וכל העולמות העליונים והתחתונים, הכל אור פשוט א', יחיד ומיוחד, שאצל השי"ת, האור הנמשך,ועל פי  זה תשפוט ותשכיל והמחשבה, והפעולה, והפועל, וכל מה שהלב יכול לחשוב ולהרהר, המה אצלו דבר אחד ממש.
ועל פי זה תשפוט ותשכיל, שבמחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות הזו, עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכל בגמר התיקון. אשר אותה המחשבה היחידה, היא הפועלת את הכל, והיא עצם כל הפעולות, והיא מקבלת התכלית, והיא מהותה של היגיעה, והיא עצמה מציאות כל השלימות והשכר המקווה"
אמר לנו כבר שיש מציאות שהיא שלמה וכל זה. איך זה עונה לנו?
קודם כל כשאתה מסתכל על היגיעה אתה רוצה לענות מטעם הבורא- אתה לא יכול. אין עולם הזה באינסוף. לפי מציאות א' אני לא יכול להבין זה. הרב אומר שיגיד מה התשובה למרות שבעל הסולם לא נותן אותה פה:
אנחנו לא מקבלים שכר חלף עבודתנו, אלא כל היגיעה באה כדי לייצר צורה של אהבה. אם יש אהבה אין בעיה לקבל . זוהי התשובה ונצטרך ללמוד אותה.
סיכום
 רצינו להבין מהי הנשמה
 היא צריכה לקבל את ההטבה היא חלק אלוק ממעל
 למדנו היום שודאי שהבורא פועל עם תכלית והתכלית היא לתת את ההטבה השלמה לנבראים.
 עיקר הנבראים הם עם ישראל, לא מספר לנו למה רק אומר שכל העולמות לא נבראו אלא בשבילם שמקיימים תורה ומצוות ובשל כך הם אלה שצריכים לקבל את ההטבה.
 אם כך-  כל העולמות נבראו כדי להיטיב לנשמות.
 אומר בעל הסולם- אני מבין . אבל למה את העולם הזה המלא יסורים? – יש פה ניגוד אינטרסים- למה אתה עושה לי רע?
 תשובה- כל הרע סוג של יגיעה כדי שלא תהיה בושה בשכר.
 שואל בעל הסולם איך יכול להיות שנותן לי אור נצחי ועבודה של 70 שנה. לא הגיוני. עדיין נשארת בושה ?
 עונה-  התשובה קצת יותר עמוקה- יש לנו יסוד שצריך להתקבע בנפשנו שאומרים שבמחשבה אחת נברא העולם. אחד יחיד ומיוחד. אין בעיה ביגיעה ובמה שרואים כאן יסורים- מצד מחשבת הבורא הכל כלול. איני רואה את הרעב כחיסרון.
 אז זה אומר שהיסורים הם רק מהתפיסה שלך. אתה לא שופט על פי הבורא אלא על פי הרגשתך.
 אנחנו אמרנו את התשובה – כל היגיעה שלך באה כדי להגיע לאהבה. היגיעה אינה תשלום,  זה יצירת אהבה יצירה, של השוואת צורה
סיכום
1. חזרנו על השיעורים הקודמים שאינסוף שלם,  מצידו כל השפע מופשט ומי שמקבל היא הנשמה . כרגע דנים במי היא הנשמה.
2. היום למדנו:
א. הבורא פועל עם תכלית הטבה לנבראים
ב. כל העולמות נבראו בשביל לאפשר את ההטבה
ג. קושיה- אם העולם בשביל הטבה למה לנו העולם הזה העכור כל כך?
ד. תשובה- כדי שלא תהיה בושה במתנת חינם היות ויש יגיעה בעולם הזה ואז מקבלים תמורה.
ה. קושיה של בעל הסולם- אין התאמה בין העבודה לשכר. השכר גדול מאד לעומת העבודה.
ו. תחילת התשובה- לא מדובר מצד תפיסת הבורא. הכל נמצא אצלו. הוא אינו רואה רעב למשל כחיסרון.
ז. תשובה שלמה לא כתוב, נתנו תשובה עתידית- כל היגיעה שלנו באה כדי להגיע לאהבה ואז לא תהיה בעיה של מתנת חינם.
זה יכוון אותנו בהמשך.
באתי כדי לייצר אהבה.

אין תגובות

להגיב