הדף היומי בתע"ס | חלק א' עמוד כ | שיעור 19

216

כ               חלק         תלמוד עשר הספירות         ראשון

הקליפות, ס"א, והרשעים, שהם נחתכים לגמרי על ידה משורש החיים. שז"ס הכתוב ורגליה יורדת מות, פי', רגליה, מורה על לשון סוף דבר, ואומר שרגליה של המלכות, שהיא בחי' הרצון להנות, שישנו בהתפשטות אורו ית', בסוף משתלשלת הימנה בחי' המות לס"א, ולהניזונים ונמשכים אחרי הס"א.

בהיותנו ענפים נמשכים מא"ס, לכן הדברים

הנמצאים בשורשנו, הם לנו לתענוג, ושאינם

בשורשנו, יהיו לנו לטורח וליסורין.

יט) אמנם אפשר להקשות, כיון ששינוי, הצורה הזה של הרצון לקבל מחויב להמצא בבריות בהכרח, דאם לא כן, איך תהיינה נמשכות הימנו ית' ותצאנה מכלל בורא לכלל נברא, שלא יצוייר זה, אלא על ידי שינוי הצורה כנזכר לעיל. ועוד, הרי שצורה זו של הרצון להנות, היא עיקר טיב כל הבריאה, אשר מחשבת הבריאה סובבת עליה, והיא ג"כ מדת כמות הטוב והעונג, כמו שהארכנו לעיל, שע"כ נקראת מקום, ואיך נאמר עליה, שנקראת חושך, והיא נמשכת עד לבחי' מות, כי עושה במקבלים התחתונים, בחי' הפסק ופירוד מחי החיים ח"ו. ועוד צריכים להבין, מה ענין החרדה הגדולה הזאת המגיע למקבלים מחמת שינוי הצורה מעצמותו ית', ולמה חרי בה, האף הגדול הזה.

וכדי להסביר לך די באר את הענין הדק הזה, צריך לבאר מקודם, מוצא כללות התענוגים והיסורים, המורגשים בעולמנו. ותשכיל זאת, בידוע, אשר כל ענף יהיה טבעו שוה לשורשו, ולכן כל הענינים הנהוגים בשורש, יתרצה בו גם הענף ויאהב אותם ויחמדם, וכל הענינים שאינם נהוגים בשורשו, גם הענף מתרחק מהם, לא יסבול אותם, וישנא אותם, והנה חוק זה, נוהג בכל שורש עם הענף שלו, ולא יעבור. ומשום שהוא ית' וית', הוא שורש לכל בריותיו אשר ברא, וע"כ כל הענינים הכלולים בו ית',

ונמשכים לנו הימנו בהמשכה ישרה, יבושם לנו, ויונעם לנו, משום שטבענו קרוב לשורשנו. וכל הענינים שאינם מצויים בו ית', ואינם נמשכים לנו הימנו בהמשכה ישרה, זולת על פי קוטבה של הבריאה עצמה, יהיו אלו נגד הטבע שלנו, ויהיה קשה לנו לסבלם. דהיינו, אנו אוהבים את המנוחה, ואנו שונאים מאד את ענין התנועה, עד שאין אנו עושים שום תנועה, זולת בשביל השגת המנוחה. והיה זה, בשביל שהשורש שלנו אינו בעל תנועה, אלא בעל מנוחה, שאין התנועה נוהגת בו כלל, וע"כ הוא ג"כ נגד טבענו והיא שנואה, עלינו, ועד"ז, אנו אוהבים את החכמה והגבורה והעושר וכל המעלות הטובות, היינו משום שהמה כלולים בו ית', שהוא שורשנו, ושונאים אנו מאוד את הפוכם, כמו הסכלות, החולשה, העניות, והבזיונות, וכדומה, היינו בשביל שאינם מצויים כלל ועיקר בשורש שלנו, וע"כ הם מאוסים ושנואים עלינו עד אין לסבול.

אמנם צריך לחקור, איך אפשר שתמשך לנו איזו המשכה, ולא תהיה ישר ממנו ית', כי אם מקוטבה של הבריאה עצמה. אלא למה דבר זה דומה, לעשיר אחד שקורא לאדם מן השוק, ומאכילו ומשקהו ומעניק לו מכסף וזהב בכל יום ויום, וכל יום מרובה משל חברו, ותבחין שהאדם הזה טועם במתנותיו העצומים של העשיר, ב' טעמים, משונים זה מזה, בבת אחת. כי מצד אחד טועם תענוג גדול לאין קץ מכח ריבוי מתנותיו, ומהצד השני קשה לו לסבול ריבוי ההטבה, ומתבייש בעת קבלתו, שהדבר מביא לו אי סבלנות, מחמת ריבוי המתנות שמרבה עליו בכל פעם. וזה ודאי שהתענוג שיש לו מן המתנות, נמשך לו ישר מן העשיר הנותן, אמנם קושי הסבלנות, שהוא טועם במתנות, אינו נמשך לו מן העשיר הנותן, אלא מתוך מהותו עצמו של המקבל, שמתעוררת בו בושה, מחמת הקבלה, ומתנת החנם, ובאמת שגם זה מסבב לו העשיר כמובן, אבל באפן בלתי ישר.

סיכום
בשיעור הקודם אמרנו שמהי מחצבת הנשמה ? היא רצון לקבל מלא באור. היא לא רק אור.
היות והיא רצון לקבל אז אחרי הצמצום, כשנפרד ממנה האור נשארה רק רצון לקבל שהוא בשינוי צורה מן האור ואז נוצר הבדל בין הרצון לטומאה לרצון לקדושה- שהוא רצון לקשר- כלי דאור חוזר.
וזה כל ההבדל בין צד הטומאה לצד הקדושה
היום למדנו:
יוצר אור ובורא חושך
ישנן ב' המשכות
א- כל המושכלות הנעימים– כולם כלולים בו ית'
ב- כל המושכלות הבלתי נעימים – באו מהחושך ובאו בהמשכה בלתי ישרה
השורש לכל הסבל הוא מה שברא יש מאין.
כלל- בהיותנו ענפים הנמשכים מאינסוף אז מה שבשורשנו- התענוג והמנוחה והחכמה נמשך ממנו בהמשכה ישרה
מה שאינו בשורשנו- לטורח וליסורים- למשל תנועה- שאלות- חסרונות- אני מרגיש שחסר לי אני סובל. כשאני עייף, רעב, לא יודע….
כל זה למה? מגיע אלי מכיוון שאינו נמצא בשורשנו.
לדייק זה- ככה זה נוהג אצלנו בהרגשה שלנו והענף הזה נובע מב' צורות והתיקון של זה שאם נייצר צורה גם ברצון לקבל אבל עם צורה של בעל מנת להשפיע נוכל לקבל. בעל הסולם אומר שאם לא היה בורא את הרצון לקבל- לא היתה בריאה
יש שלמות תלויה של הרצון לקבל ובלתי תלויה- של האור
אם הגוף רוצה להיות אור אינו יכול וסובל
הרצון רוצה שלמות כמו האור ויכול לקבל אבל צריך להיות בדבקות
כל הרצון לקבל יש בו שלמות אבל הוא תלוי בדבקות שלו באור- זוהי שלמות תלויה
סיכום קצר
1. הנשמה היא רצון לקבל מלא באור אבל זה מה שמבדיל את הנשמה מהכל, מהבורא
2. כל ההבדל בין חלק הטומאה לקדושה האם אני מקבל את האור בכלי דאור חוזר או בפרטיות שלי ?
3. כל המוחשות והמושכלות הנעימות שבעולם נמשכים יש מיש בסוד יוצר אור
4. כל המוחשות והמושכלות הבלתי נעימים שבעולם נמשך יש מאין בסוד בורא חושך בהמשכה בלתי ישרה מאיתו
5. מה שנמצא בשורשנו הוא לנו לתענוג
מה שאינו נמצא בשורשנו יהיה לנו לטורח וליסורים
6. הבריאה שהיא רצון לקבל למרות שכל היסורים באים ממנה, מחויבת להיות אבל יחד עם זאת ממנה יבוא כל הטוב אם נדבק בבורא.
7. ישנה שלמות בלתי תלויה שהיא של הבורא ושלמות תלויה של הנברא.

אין תגובות

להגיב