הדף היומי בתע"ס | חלק א' עמוד כב | שיעור 21

212

תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק א'- שיעור 21
הסתכלות פנימית עמוד כ"א- כ"ב ד' אייר תשע"ט
למדנו אתמול עניין מאד חשוב- ראינו את ההבדל בין צדיקים לרשעים. כי יש תפקיד לנברא, הוא נמצא במצב שהוא רצון
לקבל, מכיוון שבזה יצא מעצמותו. כאשר הוא רצון לקבל הוא לא יכול לקבל את ההטבה לכאורה כי הוא נפרד מהבורא
לאחר הצמצום ואינו יכול לקבל את האור כי אין השוואת צורה ויש חוק. מה יעשה?
האור התפשט עד למציאות של עולם הזה. נהיה בין השפע לרצון לקבל, להשתוקקות, הפרדה מאד גדולה. כאשר יש
הפרדה כל כך גדולה אנחנו שואלים- איך לעבוד? מה עושה רשע?
א. כשמרגיש חיסרון – כואב לי
ב. רשע- כשמקבל את המילוי מעולם לא מצליח לשבוע
מה הפיתרון? איך נוהגים הרשעים?
א. כאשר יש להם חיסרון, מתלוננים
ב. כאשר יש להם הצלחה, הם מתגאים
כאשר נעים בין לילית הרשעה לס"מ. יללה וגאווה. משאיר את האדם בצורה נפרדת מהבורא. אם אני כזה גדול, אני בגאווה
ומגיע לי ואם מגיע לי ואין לי אני עובר לתלונה, ליללה. ואז, אני לוקח אפילו בשקר, מקבל שפע של עוה"ז, כבוד מזויף….
הטבע הוא שלפעמים הגאווה היא שאני נהנה. כשטוב לי ואני נהנה אני מרגיש שמגיע לי יותר.
ומה נכון? הפיתרון הוא:
– כשאני מרגיש חיסרון, אני צריך לומר אני באתי לעבוד. חיסרון הוא חומר גלם לעבודה.
– כשנותנים לי זה לא שלי, זה של הכלל.
על זה מפרש הבעש"ט אם אין אני לי מי לי- אם יש לי חיסרון, אז אני צריך לעשות עבודה. באתי לעבוד.
ואם אני לעצמי מה אני- אחרי התוצאה צריך להגיד שהכל שלו.
זו הדרך לעבוד.
שהאדם לא יגיד אבל אני חושב אחרת. אלא מה יגיד, המחשבה היא כלי שאיתו אני משתמש כדי להפעים את נפשי.
עובד למען הכלל.
היום אנחנו רוצים להבין מהיכן באים היסורים.
כותרת פרק ה' – מחשבת הבריאה מחייבת כל הפרטים שבמציאות לצאת זה מזה עד לגמר התקון.
יש פה נקודה שהיא חוק. מחשבת הבריאה מחייבת. את מי? למה? נדון בכך:
כב( ועכשיו שזכינו לכל הנ"ל, יובן לנו באפס מה, עוצם יחודו יתברך וית', אשר לא מחשבותיו מחשבותינו וכו',
אצלנו המחשבה באה עם חיסרון ואצלו לא
"וכל ריבוי הענינים והצורות המושגים לנו, בכל המציאות הזו אשר לפנינו, כל זה מתיחד אצלו ית', במחשבה יחידה אחת,
דהיינו, מחשבת הבריאה "כדי להנות לבריותיו", אשר המחשבה היחידה הזאת, מקפת את כל המציאות באחדות גמורה עד
גמר התיקון, כי היא כל מטרת הבריאה כנ"ל. "
האם חסר לו ובגלל זה רוצה להיטיב? האם רצון אינו אומר חיסרון? איך אני יודע שאצלו אין חיסרון?
כלל- כל הגדרה של כל פרט היא ביחס לכלל ממנו נובע.
למשל- האם יכול הבורא לברוא אבן שהוא לא יכול להרים? מי הכלל של האבן? הבורא. אני לא יכול להגדיר אבן כזו כי זה
סותר את הבורא. תמיד הכלל הוא זה שמוביל. שום הגדרה של פרט בבריאה לא יכולה לסתור את הכלל. זה יוביל אותנו
להבין את היסורים.
מה זה שמחשבתו היא להיטיב לנבראיו? זה אומר שבסוף נהיה מאושרים. מצד הבורא אנחנו כבר מאושרים. מצד הנברא
עוד לא הגענו לשם.
והיא הפועל. כלומר, ע"ד כח הפועל בנפעל, כי מה שהוא אצלו ית' רק מחשבה יהיה בנבראים חוק מחוייב בהכרח
כח הפועל- הבורא.
אין עוד מלבדו- מה זה? הפירוש- אין עוד מלבד הכח של הבורא. כח הפועל. הכח של להיטיב לנבראיו.
תמיד תפיסת הנברא היא מהפרטים לכלל. מהבלתי שלם לשלם.
מי שרוצה להתנהג כאילו הוא הבורא, הוא כמו עשו, – רוצה לקבל את הכלל בלי הפרטים )הלעיטני נא וכו'(
אתה לא יכול להשיג את האור בלי יגיעה. את השבת בלי ימי החול. יגיעה היא מחויבת. אנחנו הנפעל והכח של הבורא
בתוכנו.
כח הפועל בנפעל. זה חוק.
אתה רוצה לגלות אותו- את כח הפועל.
"וכיון שחשב עלינו להנות אותנו נתפעל בנו בהכרח הענין הזה, להיות מקבלים שפעו הטוב. והיא הפעולה. "
הפעולה – קבלת ההטבה
הנפעל- אנחנו
ציור 1
ההטבה בטוח תצא לפועל. כל מי שאומר אי אפשר להגיע לשלמות אינו אלא כופר.
בטוח שכח הפועל בנפעל.
"כלומר, אחר שהוטבע בנו החוק הזה של הרצון לקבל הנאות, אז מוגדרים אנו לעצמנו בשם פעולה, שמחמת שינוי הצורה
הזאת, יוצאים אנו מכלל בורא לכלל נברא, ומכלל פועל לכלל פעולה, כנ"ל. והיא היגיעה והעבודה, שמחמת כח הפועל
בנפעל כנ"ל, מתגברת והולכת כמות חשק הקבלה שבנו, ע"ד השתלשלות העולמות, עד לבחי' גוף נפרד בעוה"ז, דהיינו
בהפוך הצורה מחי החיים, שאין בגדרו להשפיע מחוצה לו כלל וכלל, שהוא המביא לגופים את המיתה, וכל מיני יסורים
ויגיעות לנשמה כמו"ש עוד. "
למה הגיעה קרן הבריאה? נפרדות גמורה. מצד אחד הבורא מצד שני הנברא. הנברא רוצה חזרה את השפע. אז יש לו
עבודה. איזו? תורה ומצוות.
מה אומרת התפיסה הגופנית? חסרונות וגאווה. מגיע לי זה שלי. תפסיק ליילל ותפסיק להתגאות.
שוב חוזר על דרך העבודה הנכונה:
באתי לעבוד
זה לא שלי, זה של הכלל.
למה קשה לנו? כי מרגישים את התענוג כשמתגאים ומרגישים משמעותיים בזה שחסר לנו.
לא שאני לא פוגש חיסרון- השאלה מה אני עושה איתו. אומר ה' הכנתי לכם דרך של עבודה בתורה ומצוות והגוף מרגיש
מוות.
אתה לא יכול לא לרצות.
למה בני אדם מתלוננים? להרגיש קיימים הם אומרים אני חסר, משמע אני קיים.
מה אתה עושה עם זה שחסר לך?
דוגמה-נותנים לאשה קמח, בו
מאיפה באים היסורים. מהתייחסות לא נכונה לחיסרון ולשפע שמקבל בעקבותיו.
כשנותנים לך אתה מתייחס לא נכון לכך שיש לך קמח/ עבודה….
"והוא ענין עבודת השי"ת בתורה ומצוות. "
להתייחס לחיסרון בדרך של עבודה ולא של תלונה.
כי ע"י הארת הקו במקום המצומצם, "
לא החיסרון אלא הרגש החיסרון. במקום הפנוי לתיקונים.
"נמשכים השמות הק', התורה, והמצוות. וע"י העמל בתורה ובמצוות על מנת להשפיע נ"ר ליוצרו, לאט לאט מתהפכים כלי
הקבלה שבנו, לכלי השפעה. וזהו כל השכר המקווה לנו. שכל כמה שכלי הקבלה אינם מתוקנים, אי אפשר לנו להרחיב פינו
לקבל שפעו ית', "
איך יהיו מתוקנים?- באתי לקבל את היחד.
האם באתי לקבל את היחד לייצר אותו לגלות אותו ? מהי ההגדרה הנכונה?
באתי לייצר את הגילוי שלו. ליצור צורה שתגלה את היחד.
אני הופך להיות יצרן . עובד בצורת התייחסות חדשה. אם תהיה לי צורה של בעל מנת להשפיע- אני אגיע.
והיינו משום פחד של השתנות הצורה, בסוד מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה. כי משום זה היה הצמצום הא',
כנ"ל. אבל בהיותנו מתקנים את כלי הקבלה שלנו, שיהיה ע"מ להשפיע, משווים אנו בזה את הכלים ליוצרם, וראויים אנו
לקבל את שפעו עד אין קץ.
כמה צריכים להיות מאושרים? עד אין קץ .
"והנך רואה שכל אלו הצורות ההפוכות שבכל הבריאה הזו שלפנינו, דהיינו צורת פועל ונפעל, וצורת הקלקולים והתקונים
וצורת העבודה ומתן שכרה, וכו', כל זה הוא נכלל רק במחשבתו היחידה ית', הנ"ל, ובתכלית הפשטות, דהיינו "להנות
לנבראיו" בדקדוק, לא פחות ולא יותר. "
אז מה? גם הרגל בא להנות את הפיל? גם הראש? גם הכל? כן, כל עוד הם חלק מהכלל.
אם אתה לא חלק אלוק ממעל- אתה כמו ראש כרות על הרצפה.
ועל הדרך הזו הנ"ל נכללים ג"כ במחשבה ההיא, כל ריבוי המושכלות, הן המושכלות שבתורתנו הק', והן החכמות החצוניות
וכל ריבוי הבריות והעולמות, ושינוי ההנהגות שבכל אחת, כל אלו יוצאים ונובעים רק מהמחשבה היחיד
הכל נכלל בו.
אות כ"ג כותרת – מלכות דא"ס, פירושה, שהמלכות איננה עושה שם בחינת סוף
ב' דברים כדאי לנו לדעת
א. אין לדבר מהאור טרם הגיע לכלי–אם מדבר מאור שמתפשט – מסקנה באור המתפשט יש מלכות
ב. מלכות היא דבר שלם ולא כפי הנדמה דבר העושה סוף. )הבריאה היא שלמות(. מה שלאחר הצמצום עושה סיום זה
רק כדי לקנות יתר שלמות.
" כג( ובהנ"ל יובן, המובא בתיקוני זוהר מבחי' המלכות דא"ס ב"ה, שע"ז נרעשו הספים מקול המתמיהים, דהיתכן לכנות
שם מלכות בא"ס ב"ה, דא"כ יש גם שם ט' ספירות ראשונות וכו'. "
יש החושבים שאין מלכות / רצון באינסוף. זו טעות גמורה.
"ובדברינו מתבאר היטב, דענין הרצון לקבל הכלול באור א"ס ב"ה בהכרח, כנ"ל, הוא נקרא מלכות דא"ס ב"ה, אלא ששם
לא עשתה המלכות בחי' סוף וגבול על האור א"ס ב"ה, משום שעוד לא נגלה בה שינוי צורה מחמת הרצון לקבל, לכן נק'
א"ס ב"ה, כלומר שהמלכות אינה עושה שם בחי' סוף וכו', לאפוקי מאחר הצמצום ולמטה, נעשה בכל ספירה ופרצוף בחי'
סוף בכח המלכות."
הבריאה מטבעה שלמה מיוחדת וכו' רק לא מרגישה כך. כשהיא פועלת מצדה עצמה יש לה סוף. יכולה להגיע שלא יהיה
לה סוף. איך ? הנבראים צריכים להיות ראויים לקבל את שפעו עד אינסוף. הנברא יכול להגיע לזה עי השוואת צורה. איך
מגיעים להשוואת צורה? על ידי תורה ומצוות בלי ליילל ובלי להתגאות.
סיכום שיעור
למדנו בשיעור הקודם שיש הבדל בין רשעים לצדיקים. מה ההבדל?
רשעים פועלים רק לקבל לעצמם. אחרי שנגלה עניין הגוף הם פועלים את רצון הגוף. הם לא פועלים את האידאה שלשמה
התגלה להם הגוף.
הגוף התגלה ואז הרשעים, מה עושים? רוצים לקבל את האור בגאווה גדולה. הם אומרים:
אם אני רצון לקבל- אם הגעתי לנקודה של העולם הזה- אתלונן.
ואם כבר אקבל את השפע אגיד- זה שלי אני גדול.
אז מה לעשות? אומר בעל הסולם- הצדיקים עושים אחרת- עובדים בענווה למען הכלל. אני צריך לעבוד לכן איני יכול
להתלונן שחסר לי. לכן צריך לראות שאם בן אדם רוצה להרגיש משמעותי בחיים זה לא על ידי שרוצה. אלא אם רוצה
להרגיש משמעותי יראה מה התפקיד שלו ביחס לכלל.
אני רוצה משמע אני קיים. זה טבע הבריאה. אלא העבודה בבריאה היא שאני יש לי תפקיד ביחס לכלל וזה נותן לי את
המשמעות האמיתית. אני עובד וזה לא שלי.
תסתכלו בהיסטוריה האנושית כולה- כל מי שעבד רק למען עצמו ירד מטה מטה. אז רשעים בחייהם נקראים מתים, צדיקים
באים לעשות עבודה לטובת הכלל.
עד לפה בשיעור הקודם- היום למדנו שאנחנו רוצים להבדיל בין הבורא לנברא.
הבורא- תפיסת האינסוף – שם מוצגת מחשבת הבריאה. שהיא להנות לנבראיו וזה שונה ממחשבתנו.
מחשבתו היא יחידה ומקפת את כל המציאות בבת אחת ללא גילוי של פרטים נפרדים. היא מורכבת מפרטים רק שאינם
גלויים. וכח הפועל הזה נמצאת בנפעל. כי מה שהוא אצלו מחשבה זה חייב להתקיים בנו – אנו חייבים לקבל את ההטבה
השלמה. הבורא חשב ובנו זה נפעל.
יש פועל פעולה ונפעל.
אז כח הפועל שמתראה בפעולה יפעל בנפעל.
זה חייב להתפעל בנפעל.
לכן צריכים לראות שצריך דרך להגיע למציאות זו שיצאנו למציאות נברא שאני מרגיש שחסר לי, בעיקר חסר לי. ומה אתה
עושה אם חסר לך? האם אתה מתלונן כי חושב גוף ?
כשאתה חושב באתי לעבוד- זה נקרא עול מלכות שמיים – אני יכול להיות עובד.
אם באתי להנות- העיקר שנהנה- זה בא משורש שהוא אמיתי. שהבורא ברא כדי להיטיב לנבראיו אבל לא להתבלבל.
מה צריך לעשות? צריך לייצר את הגילוי של השוואת הצורה של היחד. זה התפקיד שלי.
כשאקבל את השפע צריך לקבלו בענווה כמו משה. אם עושים עבודה זו אז משווים את הכלים ליוצרם. אנחנו עושים את
התנועה לאינסוף וחזרה.
מתחתית הגילוי של הרצון- פה נתנו לי את הקמח- תעשה ממנו לחם טעים.
מי יאכל את הלחם ? החברים יאכלו את הלחם .
אני רוצה משמע אני קיים. לא . צריך לשאול- מה התפקיד שלי ביחס לכלל? כל הזמן .
רשע אם לא נותנים לו- יכול להיכנס לדיכאון או להתגאות. זו תנועה מפחידה אצל הרשעים. כשמקבלים את השפע אם אני
כזה גדול מגיע לי . לא אכפת להם אפילו לגנוב. רוצים הרגשה . לא מעניין אותם כלום. רוצים תענוג ואם לא מתרגזים.
לנו ניתנו תורה ומצוות ודרכם יכולים לעבוד בצורה של נשמה.
נקודה נוספת שלמדנו- מלכות דאינסוף פירושה שלא עושה סוף. כלומר בטיבה שלמה ולא חסרה.
למה מרגישים את חסרונה? כי יצאנו לגלותה.
שם באינסוף לא עשתה המלכות סוף. אנחנו צריכים לגלות מצידנו. עובדים בדרך של כלל.
שואלים- מה באתי לעבוד? ואז אומרים והכלל יקבל את זה.
כמעט התאבדות נראה אבל זו העבודה.
איך עושים את העבודה ומה פירוש העבודה. זה בשיעור הבא בע"ה.
סיכום קצר-
1 .דיברנו על ההבדל בין רשעים לצדיקים . רשעים רוצים לקבל אך לעצמם וצדיקים כדי להשוות צורה.
2 .מחשבת הבורא שונה ממש הנברא. בכך שמחשבתו של הבורא מקפת את כל המציאות באחדות גמורה עד גמר תיקון.
3 .מה שהוא אצלו רק מחשבה יהיה בנבראים חוק בהכרח – חייבים להיות מאושרים.
4 .מחויב בתור נבראים שיהיה בנו חיסרון
5 .כל היסורים מגיעים מכך שמתייחסים בצורה גופנית לחיסרון. מתלוננים במקום לעשות עבודה.
6 .כל העבודה שלנו בתו"מ זה להשוות צורה ואז ראויים לקבל את שפעו עד אין קץ
7 .מלכות דאינסוף היא שלמה זהו שאומר שהבריאה היא שלמה ורק הצמצום נתן לנו אפשרות שגם נרגיש את השלמות
הזו אם נעשה את העבודה.

אין תגובות

להגיב