תלמוד עשר הספירות – חלק ג'

תלמוד עשר הספירות קא 

חלק שלישי

אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים

פרק א'

מבאר ד' בחינות שבעביות שהן סוד ד' כלים, ושורשם. ובו ח' ענינים:

א. בכל העולמות יש בספירות של אותו עולם עצמות וכלים. ב. תחילה נתפשט א"ס בסוד כלים, ואח"כ נתלבש בהם האורות. ג. התפשטות האור מורה התעבות יותר ממה שהיה, דהיינו שנתעבה האור ונעשה עשרה כלים. ד. מסך נעשה בכלי מלכות. ה. מסך זה מפסיק בין עולם אצילות לעולם הבריאה. ו. זווג דהכאת אור א"ס ב מסך שמעלה אור חוזר ממטה למעלה. ז. עד מקום שמגיע אור א"ס הוא עולם אצילות. ח . ד' בחינות בהתעבות אור העליון: א) בהתפשטותו מכתר לחכמה; ב) בהתפשטותו לבינה שנוסף בו הרחקה; ג) בהתפשטותו לז"א שנעשה בו חלון ונקב צר; ד) בהתפשטותו למלכות שנעשה בו נקב צר והרחקה.

יש עצמות וכלים. תחילה נתפשט אור א"ס בסוד כלים. 

ואח"כ נתלבשו בהם האורות, שהם העצמות.

* א) א בכל העולמות יש בחינת ב עצמות ג וכלים. ד ותחילת הכל, ה נתפשט ו הא"ס בסוד יוד ספירות דאצילות בסוד כלים, כי הלא ענין ז התפשטות, מורה, ח התעבות האור יותר ממה שהיה, ונמצא, כי יוד ספירות אלו, הם יוד כלים, ונעשו מצד התפשטות הא"ס עצמו, ט רק שנתעבה האור,

אור פנימי

א) ה' עולמות הם, ונקראים: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. ועולם הוא מלשון העלם, כי אור א"ס ב"ה מתעלם בהם בכל פעם יותר כמו שמבאר הרב לפנינו.

ב) עי' לוח התשובות חלק ב' אות נ"ו.

ג) עי' לה"ת חלק א' אות כ"ה.

ד) כלומר תחילת הכל שבכל עולם ועולם.

ה) עי' לה"ת ח"ב אות י"ד.

ו) פירושו בלתי מושג, ונקרא אין סוף, לרמז, שספירת המלכות המסיימת ומפסקת את כל המדרגות, (עי' בלה"ת ח"א אות מ') אינה עושה כאן סיום והפסק כלל על האור העליון, אלא אדרבה, בה מתחלת השפעת האור.

* ע"ח שער מ"ז פרק א.

ז) התפשטות מורה התעבות האור, יותר ממה שהיה בהמאציל, דאם לא כן במה יצא האור ההוא מכלל מאציל, להקרא בשם, התפשטות האור ממנו ולחוץ. וענין התעבות הזו, היא דבר שינוי הצורה, שקונה האור מפאת ביאתו לכלל נאצל, כמ"ש לעיל (בהסת"פ ח"ב אות ה' ד"ה והנה עש"ה).

ח) עיין לעיל בהסתכלות פנימית ח"ב אות ה' ד"ה והנה.

ט) מלמדנו בזה, אשר הכלים הם תולדות של האור עצמו, כי האור בדרך התפשטותו לקבלת הנאצל, יורד בד' בחינות, חו"ב זו"נ, עד שגורם בנאצל הרצון לקבל אשר הרצון הזה שהוא בחי"ד, הוא עיקר כלי של נאצל, והוא עביות, שהשיג האור בדרך התפשטותו. אמנם ג' הבחינות הראשונות, הנה רק גורמים, שתתגלה בחינה ד'. וענין החיוב והסדר של ד' בחינות הללו,

קב חלק ג        תלמוד עשר הספירות         פרק א

ונעשו כלים על ידי התפשטות. ואחר התפשטות הזה, אשר על ידו נעשים י' כלים. אז י נתלבש עצמות אין סוף בתוכם. וז"ס עצמות וכלים.

תקון המסך לעכב את אור העליון מלהתפשט בכלי מלכות. 

והוא מפסיק בין עולם האצילות לשאר העולמות.

ב) כ והנה כאשר הגיע התפשטות הנ"ל עד המלכות דאצילות, ראה המאציל העליון, ל שאין כח בתחתונים לקבל האור ההוא אם יתפשט יותר, ואז מ כאשר נגמר הכלי העשירית דאצילות, נ נעשית שם מסך ופרגוד אחד, ס המפסיק בין האצילות לשאר העולמות שלמטה הימנו.

בכח הכאת אור א"ס במסך, חוזר האור למעלה בסוד או"ח המלביש את אור העליון. 

עד המקום שמגיע קו האור הא"ס, נקרא עולם האצילות..

ג) ע ואז הכה אור אין סוף יתברך, המתפשט עד שם, במסך ההוא,

אור פנימי

נתבאר בחלקים הקודמים, ואין להאריך בהם עתה (עי' או"פ ח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם).

י) התלבשות, פירושו כמו התעלמות, כי המלבוש מעלים את הלובש, אלא, שהוא מפאת הרצון שלו להתגלות, ומשום שבלי התיקון של העלמה הזאת, אי אפשר לו להתגלות, ע"כ מתעלם בו ומתגלה על ידו. ותיקון כזה, נק' תמיד בשם מלבוש או לבוש. הרי שלבוש משמש לב' דברים להעלם ולגילוי. ובעניננו ג"כ, משום שאי אפשר, שיהיה השגה לתחתונים באור מבלי כלי, לכן האור מתלבש ומתעלם בכלי, כדי שהתחתון יוכל להשיג אותו, על ידי הכלי ההוא שמתלבש בו, והבן זה היטב.

סיכום: התחלנו בס"ד חלק ג המדבר על או"י ואו"ח ויש בו 15 פרקים.

החלק הזה הוא חלק שמדבר על הרבה מאוד כללים, כמו מצייר תמונה ופחות תהליך, ומכיוון שכך הוא מדבר איתנו על עולמות ומצבים שעוד לא למדנו איך הגענו אליהם אבל הם נמצאים.

הדבר הראשון שלומדים כאן הוא שבכל העולמות יש אור וכלי.

לאור קוראים עצמות, והכלים מתהווים ע"י התפשטות האור. ההתפשטות, כמו מהא"ס כך בכל עולם ועולם.

התפשטות האור היא הגעתו לכלל נאצל, אז התפשטותו מגלה יותר ויותר את הכלים, ומראה את התגלות הכלי-הרצון, עד הגיעו לבחיד' שזו התגלות הכלי.

כשהכלי מתעבה ע"י ההתפשטות נעשים כלים. ואחרי שנעשו י' כלים – כנגד י.ה.ו.ה, ובהמשך יש התפשטות של עוד כלים – ד בח', נרנח"י ועוד. כאן יש התגלות של כל מיני צורות י.ה.ו.ה וכל דבר צריך לראות היכן לומדים.

ההתפשטות בעולמות מגלה כלים ואח"כ צריך לעבוד כדי לקבל את האור בתוך כלי.

עוד עניין חשוב הוא שהעצמות, היינו האור נעלם (מתעלם) בתוך הכלי. פירוש – מתלבש כשהלבוש משמש לב דברים – להעלים ולגלות.

ראינו שכל פעם שאדם רוצה לגלות משהו, הוא צריך להעלים. כשרוצה לדבר צריך גם לשתוק. כשרוצה להביע רעיון מופשט הוא צריך להלביש אותו בדבר שיכול לגלותו. גם לבוש, במובן הפשוט וגם במובן המילים הנאמרות כדי לגלות את חכמתו. למשל כעס, אהבה או נינוחות – זה תלוי באילו תנועות זה מתגלה. לפעמים דרך הלבוש, התנועות החיצוניות אנחנו מגלים את הפנים, ולעתים הפוך – דרך ההרגשה הפנימית מחליטים באיזה לבוש לגלות.

אחרת אין תוכו כברו. הדברים צריכים להלום. למשל אדם שרוצה להיטיב לא ישתמש במילים פוגעות. כשמדבר את אותו הדבר הרבה פעמים לא מכבד את חברו. זה לא הולם. הלבוש בא להעלים ולגלות.

למדנו שכשאנחנו רוצים לדבר מהעולמות – יש בהם אור וכלי והכלי הוא ע"י התפשטות האור וגילוי הכלי גורם להתפשטות האור. 

 

בס"ד

תלמוד עשר הספירות קא 

 

חלק שלישי

אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים

 

פרק א'

מבאר ד' בחינות שבעביות שהן סוד ד' כלים, ושורשם. ובו ח' ענינים:

 

א. בכל העולמות יש בספירות של אותו עולם עצמות וכלים. ב. תחילה נתפשט א"ס בסוד כלים, ואח"כ נתלבש בהם האורות. ג. התפשטות האור מורה התעבות יותר ממה שהיה, דהיינו שנתעבה האור ונעשה עשרה כלים. ד. מסך נעשה בכלי מלכות. ה. מסך זה מפסיק בין עולם אצילות לעולם הבריאה. ו. זווג דהכאת אור א"ס ב מסך שמעלה אור חוזר ממטה למעלה. ז. עד מקום שמגיע אור א"ס הוא עולם אצילות. ח . ד' בחינות בהתעבות אור העליון: א) בהתפשטותו מכתר לחכמה; ב) בהתפשטותו לבינה שנוסף בו הרחקה; ג) בהתפשטותו לז"א שנעשה בו חלון ונקב צר; ד) בהתפשטותו למלכות שנעשה בו נקב צר והרחקה.

 

יש עצמות וכלים. תחילה נתפשט אור א"ס בסוד כלים. 

ואח"כ נתלבשו בהם האורות, שהם העצמות.

* א) א בכל העולמות יש בחינת ב עצמות ג וכלים. ד ותחילת הכל, ה נתפשט ו הא"ס בסוד יוד ספירות דאצילות בסוד כלים, כי הלא ענין ז התפשטות, מורה, ח התעבות האור יותר ממה שהיה, ונמצא, כי יוד ספירות אלו, הם יוד כלים, ונעשו מצד התפשטות הא"ס עצמו, ט רק שנתעבה האור,

אור פנימי



א) ה' עולמות הם, ונקראים: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. ועולם הוא מלשון העלם, כי אור א"ס ב"ה מתעלם בהם בכל פעם יותר כמו שמבאר הרב לפנינו.

ב) עי' לוח התשובות חלק ב' אות נ"ו.

ג) עי' לה"ת חלק א' אות כ"ה.

ד) כלומר תחילת הכל שבכל עולם ועולם.

ה) עי' לה"ת ח"ב אות י"ד.

ו) פירושו בלתי מושג, ונקרא אין סוף, לרמז, שספירת המלכות המסיימת ומפסקת את כל המדרגות, (עי' בלה"ת ח"א אות מ') אינה עושה כאן סיום והפסק כלל על האור העליון, אלא אדרבה, בה מתחלת השפעת האור.

 

* ע"ח שער מ"ז פרק א.

ז) התפשטות מורה התעבות האור, יותר ממה שהיה בהמאציל, דאם לא כן במה יצא האור ההוא מכלל מאציל, להקרא בשם, התפשטות האור ממנו ולחוץ. וענין התעבות הזו, היא דבר שינוי הצורה, שקונה האור מפאת ביאתו לכלל נאצל, כמ"ש לעיל (בהסת"פ ח"ב אות ה' ד"ה והנה עש"ה).

ח) עיין לעיל בהסתכלות פנימית ח"ב אות ה' ד"ה והנה.

ט) מלמדנו בזה, אשר הכלים הם תולדות של האור עצמו, כי האור בדרך התפשטותו לקבלת הנאצל, יורד בד' בחינות, חו"ב זו"נ, עד שגורם בנאצל הרצון לקבל אשר הרצון הזה שהוא בחי"ד, הוא עיקר כלי של נאצל, והוא עביות, שהשיג האור בדרך התפשטותו. אמנם ג' הבחינות הראשונות, הנה רק גורמים, שתתגלה בחינה ד'. וענין החיוב והסדר של ד' בחינות הללו,

 


קב חלק ג        תלמוד עשר הספירות         פרק א

 

ונעשו כלים על ידי התפשטות. ואחר התפשטות הזה, אשר על ידו נעשים י' כלים. אז י נתלבש עצמות אין סוף בתוכם. וז"ס עצמות וכלים.

 

תקון המסך לעכב את אור העליון מלהתפשט בכלי מלכות. 

והוא מפסיק בין עולם האצילות לשאר העולמות.

ב) כ והנה כאשר הגיע התפשטות הנ"ל עד המלכות דאצילות, ראה המאציל העליון, ל שאין כח בתחתונים לקבל האור ההוא אם יתפשט יותר, ואז מ כאשר נגמר הכלי העשירית דאצילות, נ נעשית שם מסך ופרגוד אחד, ס המפסיק בין האצילות לשאר העולמות שלמטה הימנו.

 

בכח הכאת אור א"ס במסך, חוזר האור למעלה בסוד או"ח המלביש את אור העליון. 

עד המקום שמגיע קו האור הא"ס, נקרא עולם האצילות..

ג) ע ואז הכה אור אין סוף יתברך, המתפשט עד שם, במסך ההוא,

אור פנימי



נתבאר בחלקים הקודמים, ואין להאריך בהם עתה (עי' או"פ ח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם).

י) התלבשות, פירושו כמו התעלמות, כי המלבוש מעלים את הלובש, אלא, שהוא מפאת הרצון שלו להתגלות, ומשום שבלי התיקון של העלמה הזאת, אי אפשר לו להתגלות, ע"כ מתעלם בו ומתגלה על ידו. ותיקון כזה, נק' תמיד בשם מלבוש או לבוש. הרי שלבוש משמש לב' דברים להעלם ולגילוי. ובעניננו ג"כ, משום שאי אפשר, שיהיה השגה לתחתונים באור מבלי כלי, לכן האור מתלבש ומתעלם בכלי, כדי שהתחתון יוכל להשיג אותו, על ידי הכלי ההוא שמתלבש בו, והבן זה היטב.


 


סיכום: התחלנו בס"ד חלק ג המדבר על או"י ואו"ח ויש בו 15 פרקים.

החלק הזה הוא חלק שמדבר על הרבה מאוד כללים, כמו מצייר תמונה ופחות תהליך, ומכיוון שכך הוא מדבר איתנו על עולמות ומצבים שעוד לא למדנו איך הגענו אליהם אבל הם נמצאים.

הדבר הראשון שלומדים כאן הוא שבכל העולמות יש אור וכלי.

לאור קוראים עצמות, והכלים מתהווים ע"י התפשטות האור. ההתפשטות, כמו מהא"ס כך בכל עולם ועולם.

התפשטות האור היא הגעתו לכלל נאצל, אז התפשטותו מגלה יותר ויותר את הכלים, ומראה את התגלות הכלי-הרצון, עד הגיעו לבחיד' שזו התגלות הכלי.

כשהכלי מתעבה ע"י ההתפשטות נעשים כלים. ואחרי שנעשו י' כלים – כנגד י.ה.ו.ה, ובהמשך יש התפשטות של עוד כלים – ד בח', נרנח"י ועוד. כאן יש התגלות של כל מיני צורות י.ה.ו.ה וכל דבר צריך לראות היכן לומדים.

ההתפשטות בעולמות מגלה כלים ואח"כ צריך לעבוד כדי לקבל את האור בתוך כלי.

עוד עניין חשוב הוא שהעצמות, היינו האור נעלם (מתעלם) בתוך הכלי. פירוש – מתלבש כשהלבוש משמש לב דברים – להעלים ולגלות.

ראינו שכל פעם שאדם רוצה לגלות משהו, הוא צריך להעלים. כשרוצה לדבר צריך גם לשתוק. כשרוצה להביע רעיון מופשט הוא צריך להלביש אותו בדבר שיכול לגלותו. גם לבוש, במובן הפשוט וגם במובן המילים הנאמרות כדי לגלות את חכמתו. למשל כעס, אהבה או נינוחות – זה תלוי באילו תנועות זה מתגלה. לפעמים דרך הלבוש, התנועות החיצוניות אנחנו מגלים את הפנים, ולעתים הפוך – דרך ההרגשה הפנימית מחליטים באיזה לבוש לגלות.

אחרת אין תוכו כברו. הדברים צריכים להלום. למשל אדם שרוצה להיטיב לא ישתמש במילים פוגעות. כשמדבר את אותו הדבר הרבה פעמים לא מכבד את חברו. זה לא הולם. הלבוש בא להעלים ולגלות.

למדנו שכשאנחנו רוצים לדבר מהעולמות – יש בהם אור וכלי והכלי הוא ע"י התפשטות האור וגילוי הכלי גורם להתפשטות האור. 

אין תגובות

להגיב