הדף היומי בתע"ס | חלק ג' עמוד קב | שיעור 2

חלק ג שיעור 2

תקון המסך לעכב את אור העליון מלהתפשט בכלי מלכות. 

והוא מפסיק בין עולם האצילות לשאר העולמות.

ב) כ והנה כאשר הגיע התפשטות הנ"ל עד המלכות דאצילות, ראה המאציל העליון, ל שאין כח בתחתונים לקבל האור ההוא אם יתפשט יותר, ואז מ כאשר נגמר הכלי העשירית דאצילות, נ נעשית שם מסך ופרגוד אחד, ס המפסיק בין האצילות לשאר העולמות שלמטה הימנו.

בכח הכאת אור א"ס במסך, חוזר האור למעלה בסוד או"ח המלביש את אור העליון. 

עד המקום שמגיע קו האור הא"ס, נקרא עולם האצילות..

ג) ע ואז הכה אור אין סוף יתברך, המתפשט עד שם, במסך ההוא,

אור פנימי

נתבאר בחלקים הקודמים, ואין להאריך בהם עתה (עי' או"פ ח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם).

י) התלבשות, פירושו כמו התעלמות, כי המלבוש מעלים את הלובש, אלא, שהוא מפאת הרצון שלו להתגלות, ומשום שבלי התיקון של העלמה הזאת, אי אפשר לו להתגלות, ע"כ מתעלם בו ומתגלה על ידו. ותיקון כזה, נק' תמיד בשם מלבוש או לבוש. הרי שלבוש משמש לב' דברים להעלם ולגילוי. ובעניננו ג"כ, משום שאי אפשר, שיהיה השגה לתחתונים באור מבלי כלי, לכן האור מתלבש ומתעלם בכלי, כדי שהתחתון יוכל להשיג אותו, על ידי הכלי ההוא שמתלבש בו, והבן זה היטב.

כ) כלומר, אחר שכבר התפשט האור בג' בחינות ראשונות, שנק': חכמה, בינה, ז"א, ולאחר שגמר התפשטותו בז"א, הגיע להתפשט לבחי"ד שנק' מלכות. ומטרם שנתפשט האור בג' בחי' הקודמות אי אפשר שיתפשט במלכות להיותם גורמים זו לזו בדרך סבה ומסובב.

ל) כי כח הצמצום רוכב על בחי"ד, ומשום זה אין כח בבחי"ד, שהיא התחתונה מכולם, לקבל אור. (עי' לה"ת ח"א אות פ"א, ועי' ח"א פ"ב אות ב').

מ) דהיינו בחי"ד שנקראת מלכות. ומשמיענו בזה להבחין, שכלי מלכות ומסך שבו, הם ב' ענינים מיוחדים: כי כלי מלכות הוא האור שנתעבה לבחי"ד כנ"ל, שעליה רוכב כח צמצום כנ"ל. ומסך ופרגוד שעליה, נתקן בה לאחר כך. (עי' לוח התשובות ח"ב אות מ"ג).

נ) מסך ופרגוד הם דבר אחד, כלומר, שנעשה שם כח מעכב כעין מחיצה המגנת ממעל למלכות, שאור העליון לא יפרוץ לתוכה. (עי' לה"ת ח"ב אות מ"ג).

סיכום:

למדנו אתמול שהרצון לקבל מתהווה ע"י התפשטות האור. הרצון לקבל הוא המלכות והתפשטות והתהוות העולם מתרחשת כשקודם יש התפשטות כדי לגלות את הכלי ואח"כ האור בא לכלי. זה נקרא עצמות – האור, וכלים – ההשתוקקות. נקרא גם עיגול ואור.

היום למדנו שכאשר מגיעה ההתפשטות עד למקום של הרצון העצמי, אז חייב להתקין מסך כדי שיהיה כח להשתוקקות העצמית כדי להשפיע. אלו שני דברים סותרים. או שאתה רוצה לסיפוק העצמי או לתועלת הביחד. אם הסיפוק העצמי נהיה לוואי לביחד אז זה מותר. אבל מהי הכוונה? האם הכוונה היא לביחד? צריך משהו שיעצור את הקבלה להשתוקקות העצמית.

למעצור קוראים מסך הנדרש כי אין לנו כח לקבל בהשתוקקות העצמית לאידאה. זה מה שמבדיל בין קדושה לטומאה.

לעתים יכולת לחשוב שהמסך וההשתוקקות חד הם. אומר לך 'לא'. אלה ב עניינים. עולם העיגולים שהוא ההשתוקקות בנפרד. בעולם א"ק כשבאת לבנות כלים דאו"ח אז אתה רואה את הנבדלות. 

כשאתה מגיע למחשבה או התמודדות שיפוטית אם לקבל את התענוג או לא, כי התגובה האוטומטית היא לקבל לעצמו ויש לעצור אותה, את צורת המחשבה. מדוע? הרי אני רוצה ליהנות. אומר שנכון אבל זה לא התענוג האמיתי. 

בפגישה עם המציאות האור עובר דרך כח"ב ז"א – האור מגיע עד העצמיות, וחייב לעבור דרך בחינות אלה כדי להגיע להרגשה, אבל זו הרגשה עצמית בנפרד. כאן צריך לשים מסך, אחרת לא תקבל אלא כאוס, עצבנות ודיכאון. זה אם תעבוד רק או אפילו קצת על הסיפוק האישי. זה יפריע. זה יהיה מדומיין. ההתרסקות תגיע.

צריך לעשות מסך. תפקידו לייצר 'כסף' – כיסופים לביחד. התקשרות לאידאה במקום לרצון העצמי, ואז יש במה לשלם. התשלום הוא לייצר כיסופים לביחד. זה תפקיד המסך.

בשיעור למדנו שאחרי בניית ההשתוקקות העצמית צריך לבנות מסך כדי לאפשר את האידאה כדי שלא ליפול לטומאה. צריך לייצר כלים חדשים שבהם מותר לקבל. 

אין תגובות

להגיב