הדף היומי בתע"ס | חלק ג' עמוד קד | שיעור 4

חלק ג שיעור 4

קג

ד' בחינות בהתעבות האור העליון: א) קבלה מעליון, שהוא חכמה. ב) הרחקה מחכמה 

שהיא בינה. ג) חלון ונקב צר, שהוא ז"א. ד) הרחקה מחכמה ונקב צר שהיא מלכות. 

ד) א וענין התעבות האור הזה הוא, כי הלא הרואה אור גדול מאד, לא יוכל לסובלו, אם לא על ידי הרחקה או על ידי מסך או על ידי שתיהן. 

ב והנה הכתר שבאצילות, מאיר בו האין סוף, בלתי שום מסך ושום הרחקה כלל, לכן נקרא הכתר אין סוף. ג וחכמה, מקבל על ידי כתר. ד אך בינה, קבלה אור א"ס ע"י הרחקה, ה כי עתה הא"ס רחוק ממנה ויכולה לקבלו. 

א) עביות זאת, כבר נתבארה, שאינה מתגלה באור בפעם אחת, להיותה הפוך מהאור, אלא שמשתלשלת ויורדת מהזך אל העב מעט, ואח"כ להעב ממנו, עד שבאה לגדלות העביות, שנק' בחי"ד או מלכות. וד' בחינות אלו, נק': חכמה, בינה, ז"א ומלכות. והן מחויבות להמצא בכל נאצל. והטעם החיוב וההגדרה של ד' בחינות הללו, כבר נתבאר היטב לעיל. (בח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם, ובהסתכלות פנימית ח"ב ד"ה ובכדי ליתן) עש"ה כל ההמשך, שאני סומך עליו ואיני מביאו כאן, מפני האריכות, אע"פ שהוא נחוץ מאד כאן בכל מלה ומלה.

ב) כל עולם וכל פרצוף בכ"מ שהוא, מחויב לקבל שפעו מא"ס ב"ה, וע"כ השראת א"ס המיוחסת לעולם או לפרצוף, מכונה כתר של העולם וכתר של הפרצוף, ומכונה ג"כ בשם מאציל לאותו עולם. וז"ש "והנה הכתר שבאצילות מאיר בו הא"ס." כלומר, אשר שם השראת א"ס ביחסו לעולם אצילות, וע"כ נקרא כתר א"ס, או מאציל.

ג) התפשטות אור א"ס הנמשך מכתר בראשונה לעולם, נקרא בשם אור חכמה. והכרח הוא, שכלול תיכף באור החכמה ההוא, רצון לקבלת האור, דאם לא כן לא היה אור א"ס מכונה בלשון מתפשט, כמבואר (בהסת"פ ח"ב ד"ה עתה עש"ה) אמנם רצון לקבל זה, אינו נחשב לשינוי צורה ולעביות כל כך, מפני שרצון לקבל זה הגיע לה מכח עליון, דהיינו מכתר, כי רצון להשפיע שבכתר מחייב בהחלט את רצון לקבל שבחכמה. וז"ש הרב "שחכמה מקבל על ידי הכתר". כלומר, שבחינת קבלה שבחכמה, הגיע_לה על ידי כתר, ומכחו, וע"כ עביות מחמת רצון לקבל זה קלוש מאד. והוא המכונה בחי"א.

ד) פירוש, כי החכמה דרכה להתעבות בדרך התפשטותה כי בגמר התפשטותה, מתגבר בה הרצון, וממשכת אור דחסדים מא"ס, ומרחקת את עצמה מאור חכמה, כמ"ש באורך לעיל (ח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם). ומתוך, שהתגברות זו עשתה מכח התעוררותה עצמה, ולא מכח עליון, ע"כ נבחן הרצון הזה לבחינת עביות מועטת והיא יתרה מעביות שבחכמה. ולכן בהכרח, שע"י שינוי זה נפרשה מחכמה לבחינה מיוחדת, ונקראת בשם בינה או בחי"ב. וז"ש הרב "שבינה קבלה אור א"ס על ידי הרחקה", כי עביות דבחי"ב הנ"ל, מכונה בשם "הרחקה", משום שהרחיקה את עצמה מלקבל אור חכמה, כדי לקבל את אור דחסדים, כמבואר לעיל. ומ"מ אין התגברות הרצון הזה נחשבת לעביות גמורה, משום שהוא, מבחינת רצון להשפיע, והשואת הצורה להמאציל, כמ"ש לעיל (ח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם), אמנם עבה ביותר מבחי"א כי הבחי"א כל הרצון שבה אינו שלה, אלא על ידי כתר כנ"ל, אמנם בחי"ב כבר פעלה מתוך התגברותה עצמה את הרצון שבה, וע"כ נחשבת בחי"ב שהוא עכ"פ השורש להרצון לקבל השלם, שבזה היא נבחנת לעבה ביותר מבחי"א, והבן היטב.

ה) כלומר, אחר שנתעוררה הבינה להמשיך אור דחסדים מן המאציל, נמצאת שמתרחקת מאור חכמה, דאם לא כן לא היתה יכולה לקבל האור דחסדים: כי אור דחכמה נמשך ברצון לקבל, ואור דחסדים נמשך ברצון להשפיע (כמ"ש ח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם), ועל כן בחי"א ובחי"ב הפוכות הנה זו לזו מתחילת אצילותן. וז"ש הרב "כי עתה הא"ס רחוק ממנה ויכולה לקבלו", כלומר, שנתרחקה ונעשתה למדרגה ג' מא"ס המתמצעת בין בינה לא"ס, ויצאה ממנה, כי עתה שהרחיקה את אור החכמה, ונעשתה למדרגה ג' שחכמה היא בחי"א ושניה לא"ס, ובינה בחי"ב ושלישית לא"ס, הנה עתה יכולה לקבל האור דחסדים שהמשיכה, ואם לא היתה מרחקת את עצמה, למדרגה ג' לא היתה יכולה לקבל, כמבואר. וצריכים לידע שמלת "רחוק", הוא כינוי למיעוט השגת חכמה, בסו"ה אמרתי אחכמה והיא "רחוקה" ממני. גם זה סו"ה, ותתצב אחותו "מרחוק". ואין כאן המקום להאריך בזה.

סיכום: 

למדנו היום מושגים חדשים של ד בחינות דאו"י. סיכמנו את השעור הקודם – ראינו שתפקיד המסך הוא לחבר בין שתי דעות מנוגדות זו לזו, שהם רצון הבורא ורצון הנברא. יש בנברא שני רצונות – הרצון להיות מאושר, והרצון ליתר דביקות – אהבה והשפעה, זה רצון הבורא שבנברא. צריך לחבר בין שני הרצונות שצריכים להיות חזקים מאוד אחרת ישתלטו אחד על השני.

הרצון להיות מאושר גדול מהרצון לדביקות, ולכן מרבית העולם עובדים רק כדי להיות מאושרים בכל תנועה.

צריך לחזק את הרצון ליתר דביקות, ולכן יש תקופות שצריך לוותר על הרצון להיות מאושר כדי לקלוט את הכוח החזק למודעות עצמית, להשפעה, לרוחניות, ליתר דביקות.

לרוב האנשים הרצונות מתערבבים. לפעמים קוראים לזה התעוררות או נפילה וכד'. המסך הוא שמחבר ומאפשר את ההכאה והזיווג בין שתי העמדות, כדי להגיע לאהבה מהרצון לקבל. צריך לבנות את הרצון לקבל וגם את המסך כדי להיות מאושר בו.

בשיעור זה אנו לומדים את ד בח' דאו"י. 

הרב קורא להם כתר א"ס ומאציל, חכמה – התפשטות ראשונה, והחידוש כאן הוא שהבינה נקראת הרחקה. 

בהמשך נלמד שז"א נקרא חלון ונקב צר ובחיד' נקראת הרחקה ונקב צר.

הרחיב לנו הרב במושג כתר המאציל בחינה א – אין שום בריאה, או דבר שלא מתחיל מהכתר. מצד העבודה זו אמונה או תפישה ראשונית. שום דבר לא מתחיל בלי מאציל. כל דבר מחוייב לקבל שפעו מהמאציל של אותה מערכת – הוודאי, האור, האמונה, המסבב, הכתר של אותה מערכת. אין גוף בלי ראש. זה נקרא מאציל.

הבחינה השניה נקראת התפשטות אור א"ס. ברגע שהיתה התפשטות נהיה נאצל ונהיה רצון לקבל שעוד לא נבחן לרצון שלם מכיוון שעדיין אין הרגש ברצון הזה.

הבחינה השלישית נקראת בינה, ונקראת הרחקה, כי הנברא מתרחק מתפקידו בקבלת האור, ממטרת הבריאה, ואומר שלא רוצה לקבל. זה מאפשר לו להיות במודעות עצמית המאפשרת לו להתחיל לעשות משהו אמיתי בחיים.

כדי לקלוט מודעות זו עליו להתרחק מההרגלים האוטומטים שלו, ממה שנראה לו כמוכרח. לא מוכרח לך כמעט כלום. אם אתה לא יכול להתרחק מהמצב הרגיל, מעמדותיך, מתענוגיך – לא תוכל לגדול. אתה רוצה להרגיש חזק את עצמך, ולא תוכל לעשות זאת אם תפעל מהרגלים. איך תגלה עוד מקומות בך אם לא תקשיב ותעזוב את מה שאתה יודע. אם לא תתעקש על עמדתך, תענוגיך ודעותיך. חסר כח המודעות וההרחקה. כח עצום וחזק שאדם חייב לקנות אותו. זה נקרא בינה – הרחקה כדי להרחיק עצמה מקבלת אור החכמה שזו מטרת הבריאה.

הרב אדם סיני
שיעור 4 חלק ג' בתלמוד עשר הספירות
1. למדנו בשיעור הקודם שהתפקיד של המסך הוא לחבר בין ב' רצונות עיקריים באדם שהם הרצון להיות מאושר והרצון ליחד
2. האדם צריך לחזק את ב' הרצונות הללו ולא לוותר על אף לא אחד מהם. הוא יכול וצריך לדחות את הרצון לאושר בבח' או"ח הנדחה "עד שיכין את העמדה השניה שהיא רצון ליתר דבקות" ואז ישלב אותם יחד
3. ד' בח' דאו"י שמתגלות ע"י התעבות האור, מוסברות לנו בדרך נוספת כאן.
4. הכתר הוא בח' א"ס והמאציל והוא מחויב להיות בכל התפשטות ומדרכי העבודה הוא בח' אמונה
5. בחי"א שהיא החכמה היא התפשטות א' שמחויב שיהיה בה רצון לקבל שבזה יצאה מכלל מאציל להיות נאצל אולם רצון זה עדיין לא נותן הרגש של הנאצל את עצמו
6. בחי"ב היא הבינה שבה יש הרחקה, היות ומתרחקת ממטרת הבריאה ומוותרת על קבל אור החכמה
7. הרחקה מאפשרת לאדם להיכנס למודעות עצמית שהיא הבסיס לעבודת השם ועיקרה היא ויתור על ההרגל של מה שאני יודע או מרגיש

אין תגובות

להגיב