הדף היומי בתע"ס | חלק ג' עמוד קה | שיעור 5

תע"ס חלק ג שיעור 5

ו והז"א, אינו מקבל האור, כי אם דרך חלון ונקב צר, אשר בתוך החלון ההוא עובר עצמות האור בלתי מסך כלל, אלא שאין דרך רחב רק צר מאד ז אבל הוא קרוב ח כי מן הבינה אל הז"א אינו רחוק. אבל ט נוקבא דז"א, נמשך לה האור דרך נקב וחלון, כמו הז"א, אך שהוא בהרחקה.

אור פנימי

ו) פירוש: כי גם בינה דרכה להתעבה בגמר התפשטותה, והוא, מטעם שהרחיקה ממנה את אור החכמה, ונודע, שאור החכמה הוא עיקר חיותו ועצמותו של הנאצל, ולפיכך בגמר התפשטותה התגבר בה הרצון לקבל הארת החכמה לתוך אור דחסדים. ומתוך, שכל ההפרש בין הרוחנים, הוא רק מפאת שינוי צורה, ע"כ יצאה הארה חדשה זו, דהיינו האור דחסדים שבתוכו הארת החכמה, וקנה שם בפני עצמו, דהיינו השם זעיר אנפין. ונקרא כן, כי אור חכמה מכונה אור "פנים", בסו"ה חכמת אדם תאיר "פניו", ומתוך שיש לו רק הארה מחכמה, אבל עיקרו הוא רק אור דחסדים של בינה, ע"כ נקרא זעיר אנפין, שפירושו הוא קטנות הפנים, כלומר, רק שיעור מועט מאור חכמה, והבן זה.

ונקרא ג"כ בחי"ג. ועביות שבו, מכונה חלון ונקב צר, כי נתבאר לעיל (ח"ב פ"ב או"פ אות ע') שמסך הבא בעליון מחמת התכללות התחתון בו נקרא בשם חלון. משום שאין בו דינים, רק סיבה להארה כמו חלון ע"ש. ומתוך שכל עביות ומסכים שבאצילות באים מחמת התכללות בי"ע שבה, ע"כ מכונה עביות דז"א בשם חלון להארת אור גדלות. ובשם נקב צר להארת קטנות. אבל בחי"ב אינה נקראת אפילו חלון, אלא הרחקה.

ז) כלומר שאין בו אותו הרחקת חכמה שיש בבינה, כנ"ל משום שכל ההפרש בינו לבינה, הוא, משום שיש בו הארה מאור חכמה. וז"ש הרב "אבל הוא קרוב", כלומר שאין בו הרחקה.

ח) כלומר, התפשטות אור בינה לבחי"ג שהוא ז"א, אינה גורמת הרחקה, אלא אדרבה, שגורמת קרבת חכמה כנ"ל. וכבר נתבאר לעיל, אשר "קרוב" "ורחוק" המה גדרים של חכמה.

ט) פירוש, אחר שנתפשטו ג' בחינות עביות במילואם עד גמר התפשטותו של ז"א, אז נתעורר רצון לקבל בשעורו השלם הראוי לקבלה. "והוא הנקרא: בחי"ד או מלכות או נוקבא דז"א (עי' לעיל או"פ ח"א פ"א אות ל' ד"ה ועתה), ובו היה הצמצום, כנ"ל (ח"א פ"א אות מ'), באופן שמצמצום ואילך, אין הבחי"ד הזו מקבלת עוד את אור א"ס ב"ה, וע"כ בחינת העביות שבה נקרא "הרחקה". וגם בה ב' מדרגות חלון ונקב צר, כמו בז"א, שהשפעת הגדלות נקרא חלון, והשפעת הקטנות נקרא נקב צר. ויש הפרש גדול בין הרחקה שבבחי"ב להרחקה שבבחי"ד, כי הרחקה דבחי"ב, היא הרחקה מרצון, בסו"ה. כי חפץ חסד הוא, שחושקת לחסדים ולא לחכמה. אבל הרחקה דבחי"ד, היא הרחקה מאונס, דהיינו מחמת מסך שנתתקן בבחי"ד.


סיכום:

המשכנו את השיעור הקודם, בו למדנו על ד בחינות בהתעבות האור העליון. האור מתפשט.

עם התפשטות האור נוצרת התעבות. בכל פעם שיש מעבר ממדרגה למדרגה אומר שהיתה עוד סוג של התעבות. בכל מדרגה יש שמות – הכתר הוא א"ס והמאציל, ההתפשטת הראשונה – הא"ס של כל מדרגה המחוייבת לקבל שפעה מהמקור הראשון – אור האמונה, הנותן, המשפיע, שחייב להיות יותר גדול מהמקבל. זו האמונה. לקבל שיש גדול ממנו. 

עם ההתפשטות, בסוף תפיסת המשפיע יש מקבל ולכן יש התעבות מצד המקבל, ולכן ההתפשטות הראשונה מראה שיש נאצל ראשוני החש השראה, במסגרת מה שהעליון נתן.

אחרי ההשראה והתפשטות ראשונה – הנאצל רוצה להרגיש את עצמו. הולדת הנאצל נקראת בינה, כמו בריאה, משהו נולד במאציל. מה שנולד זו מודעות עצמית, זו הרחקה ממטרת הבריאה. הנתינה היא 'מה שאני רוצה שיקבל' אבל לנאצל יש רצון משלו. 

כשהעליון רוצה עבור התחתון, התחתון צריך להתעורר עם רצון משלו אחרת לא תהיה קבלה אמיתית.

כשיש התפשטות צריכה להתעורר מודעות עצמית הנקראת הרחקה. הילד רוצה לפרוש כנפיים ויש לכבד זאת. התחתון רוצה להשפיע בעצמו, זו בחינת בינה – מודעות עצמית. אחריה הבינה אומרת שיש מודעות עצמית אבל אומרת שצריכה לקבל חכמה מהכתר וזו פתיחת נקב צר. רוצה לקבל אך רק במידת ההכרח – מוכנה לקבל משהו אבל רוצה לשמור על הרצון שלה. מקבלת את החכמה דרך חלון ונקב צר, כי ממשיכה לשמור על מעט הרחקה. קצת יותר קרובה. חסדים בהארת חכמה זה נקרא ז"א בסוד 'חכמת אדם תאיר פניו'. מעט חכמה, פנים קטנות. מעט חכמה. זו מדרגת חלון ונקב צר – הכרח + יכולת הבחירה.

הבחינה האחרונה נקראת מלכות – הרחקה ויש בה צמצום – השתוקקות שלמה שהיא גדלות הרצון לקבל. כאן צריך לקבל בצמצום, בהרחקה. בשונה להרחקת הבינה כי כאן זה באונס מטעם הצימצום בעוד שהרחקת הבינה היא מרצון, מטעם שרוצה להשפיע.

לכן מבדילים בין הרחקת המלכות והרחקת הבינה. 

סיכום בנקודות שיעור 5- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק א' עמוד ק"ה י"א תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני

1. מה שלמדנו באות זו זה ד' הבחינות מטעם מטרת הבריאה, דהיינו הגילוי של הרצון לקבל את האור לאחר הצמצום, בשונה מחלק א' שלמדנו את ד' הבחינות מטרם הצמצום.
2. כתר של כל מדרגה הוא הא"ס, הוא המאציל, ומבחינה נפשית הוא בחינת אמונה שיש עליון שמשפיע.
3. הבחינה השניה היא חכמה שהיא התפשטות ראשונה, המבטאת את הנאצל הראשוני, שמבחינה נפשית נקראת השראה.
4. בינה נקראת הרחקה מרצון, שחכמה בסופה מתעבית ואומרת "אני רוצה להשפיע" והבחינה הנפשית שלה היא מודעות עצמית.
5. לאחר שמסתיימת הבינה, דהיינו במלכות שלה, ישנה התעבות נוספת, הנקראת ז"א, שבחינתה היא חלון ונקב צר. חלון מטעם, שקבלת האור הוא מחמת מסך שבא בעליון מחמת התכללות התחתון שבו, ונקראת בחינה זו גם נקב צר מטעם שמקבל את החכמה רק הארה ולא את כל האור.
6. המושג ז"א מתאר קטנות הפנים, שזעיר זה קטן ואנפין זה פנים. מושג זה בא לתאר שהקבלה של אור חכמה היא רק על ההכרח.
7. ז"א בסופו מתעבה ומקבל שם חדש שהיא מלכות, שבה יש הרחקה השונה מהרחקה של בינה היות והיא באונס, דהיינו בגלל הצמצום אינה יכולה להשתמש ברצון לקבל חכמה, למרות שבה יש את גדלות הרצון לקבל וההשתוקקות המלאה.

אין תגובות

להגיב