האם מותר ללמוד קבלה בגיל צעיר?

95
האם צריך ללמוד חכמת הקבלה?
מה ההבדל בין חכמת הקבלה לפנימיות התורה?
מהי חכמת האמת? מדוע מי שלא לומד קבלה צריך להתגלגל שוב לעולם הזה? מהי דרך האמת?

 

לפני שנתחיל נפתח בתמצית דבריו של בעל הסולם בהקדמת פי חכם:

 

הקדמת פי חכם בעל הסולם:

"הנה נודע מפי סופרים ופי ספרים אשר לימוד חכמת הקבלה הוא מחויב בהחלט לכל אדם מישראל, ולו למד אדם כל התורה כולה, ובקי בש"ס ופוסקים בע"פ, גם ממולא במידות ובמעשים טובים יותר מכל בני דורו ולא למד חכמת הקבלה, הוא מחויב להתגלגל ולבא עוד פעם בעוה"ז כדי ללמוד רזי תורה וחכמת האמת, שזהו מובא בכמה מקומות במדרשי חז"ל.

וז"ל הזוהר "שיר השירים" בביאור הפסוק "אם לא תדעי לך היפה בנשים וכו'", שפירשו חז"ל על הנשמה הבאה לפני כסא הכבוד לאחר פטירתו של אדם, שאומר לה הקב"ה "אם לא תדעי לך היפה בנשים", אע"ג שאנת יפה בנשים, וזכאה אנת בעובדין טבין יתיר ויאה מכל הנשמות, אם לית לך ידיעה ברזין דאורייתא, "צאי לך בעקבי הצאן", פוק לך מהכא ותוב לעלמא דין, "ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים", תמן תלכי אל בתי מדרשאות ותילף רזי דאורייתא מפומייהו דרבנן עש"ה. עד כאן לשון קודשו.

עוד אומר במאמר תורת הקבלה ומהותה בפרי חכם: {קטעים מרוכזים מהמאמר}

"היוצא מדברינו, שענין החכמה האמורה, אינה מוגבלת כלל בלשון של חכמת הקבלה, כי עיקרה הוא אור רוחני, היוצא ומתגלה מעצמותו ית' בסוד הכתוב, "התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו". דהיינו, על שני הדרכים הנ"ל: מעילא לתתא, ומתתא לעילא. והדברים והדרגות האלו, באים ומתפשטים על פי לשון מותאם להם, שהם באמת כל הויות הבריות ומנהגיהם שבעולם הזה, שהמה ענפיהם. כי, "אין לך עשב ועשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה, שמכה אותו ואומר לו גדל". והיינו שהעולמות יוצאים ונחתמים זה מזה כחותם ונחתם, וכל שבזה, נוהג בזה. עד לעולם הגשמי, שהוא ענף אחרון שלהם, אבל כולל את העולם העליון ממנו כנחתם מחותם. בזה נקל לדעת, שאפשר לדבר מעולמות העליונים, רק על פי ענפיהם הגשמיים התחתונים הנמשכים מהם, או מהנהגות, שהם לשון התנ"ך. או על פי חכמות חיצוניות. או על פי הבריות, והוא לשון המקובלים. או על פי שמות מוסכמות, וזה היה נוהג בקבלת הגאונים מזמן גניזת הזוהר." |

לאור האמור לעיל מתבאר לנו, שפנימיות חכמת הקבלה, אינה אחרת, מפנימיות התנ"ך, התלמוד, וההגדה. וכל ההפרש ביניהם, הוא רק בדרכי ההגיון בלבד, והדבר דומה, לחכמה שהעתיקוה לארבע שפות. מובן מעצמו, שעצם מהות החכמה לא נשתנתה כלל, עקב שינו השפה, וכל מה שיש לנו לחשוב הוא רק, איזה העתקה היא הנוחה יותר ומקובלת יותר למסירת החכמה אל המעיין. |עד כאן לשון קודשו.

 

האם צריך ללמוד חכמת הקבלה?

לפני שנענה על השאלה ראוי להבין, שעיקר התורה נקראת חכמת האמת, וכמו כן נקראת פנימיות התורה. חכמת האמת שהיא עיקר התורה ונמצאת בכל התורה ובכל הלשונות, פשט רמז דרש וסוד, מקרא משנה הלכה גמרא מדרש קבלה וכו. היא נקראת גם לעיתים חכמת הקבלה, מכיוון שחכמת הקבלה היא הקרובה ביותר לחכמת האמת.

 

מה ההבדל בין חכמת הקבלה לפנימיות התורה?

אומר הרב אדם סיני  "שהתורה מחולקת לפרד"ס – פשט, רמז, דרש, סוד. סוד כנגד חכמת הקבלה, אומנם יש משהו מעל כולם שכולל את כולם: פנימיות התורה, חכמת האמת דרך העבודה." עכ"ל

חכמת הקבלה זו אחת הדרכים המסוגלות ביותר בדורנו ויש לדייק היחידה שניתן ללמוד ולפשוט דרכה את פנימיות התורה, את חכמת האמת.

חכמת האמת היא הכלל שמעבר לפרטים.

חז"ל וכל הצדיקים גם אלה שלא עסקו בקבלה, תמיד עסקו בחכמת האמת, כפי שאמר המרח"ו "כי לא על חנם כפי רצונם פסקו טמא טהור אסור והיתר כשר ופסול אלא מתוך פנימיות התורה כנודע"

כמו כן כל סיפורי הגמרא חז"ל לא למדו אותם רק בחיצוניות חס ושלום. לא למדו על שור וחמור חיצונים בלבד כמו שלומדים רק היום, אלא עיקר הלימוד שלהם היה חכמת האמת שבגמרא, הם ידעו להפיק והפיקו את פנימיות התורה מתוך הגמרא.

למשל שור זה בחינת ידיעה, חמור צד הרגש שבחומר הבהמי כפי הכתוב "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו וגו" שצריך להתגבר עליהם, כנגד עבודת הגאווה והאנוכיות שבאדם. {גאוותו אומרת שמגיע לו שכר מהבורא בעולם הבא. החמור שלו אומר לו שאם הוא נהנה מהמצוות והתורה שיקיים אותה}

מאמתי קוראים קריאת שמע? דהיינו מאימת ה', יראת הרוממות קוראים אותה וכו'

שאבותינו היו לעיתים עובדים עצים ואבנים חס ושלום, אין מדובר על עצים שרואים במפעל שולחנות, ודאי שוטה גמור מי שחושב שעל זה מדובר, אלא הכוונה על מדרגות רוחניות כפי שבעל הסולם מסביר במאמריו.

עובדי כוכבים ומזלות, זה מי שעובד את הרצון לעוצמה וידיעה, את המדע, את הרגש המיסטי, את ההשתוקקות. אין המדובר למי שמשתחווה למשו חיצוני רק. {כוכב מלשון כוח-בו- רצון לידע וגאווה. מזל – שיבוא לי בחינם בלי עבודה אלא בגורל}.  כאשר אנו מסתכלים כך על התורה,  פתאום מגלים שיש לנו עוד המון עבודה לעשות.

יציאת מצרים היא לא יציאה ממצרים הגשמית רק, במקום או זמן גשמי, יציאת מצרים היא יציאה מקליפה של צרות אנוכיות אגו ופרטיות, שנמצאת בכל אחד מאיתנו.

המן, אוזני המן, אסתר מרדכי וכו'. לא מדובר רק על דמויות בסיפור חס ושלום כפי שמסביר הזוהר, אלא הכל מדרגות רוחניות וסודות התורה. וכן הלאה יש המון דוגמאות בכתבים.

כאשר המיקוד שלנו הוא רק על המעשה שבתורה, הצד החיצוני-  צד הגוף, ללא הנשמה. יוצא שכרנו בהפסדנו. כאשר אדם מסתכל מעבר למעשה החיצוני, פתאום הוא מגלה עולם שלם של עבודה התקדמות והתפתחות שיש לו לעשות.

לכן ראוי לזכור ולהפנים שהכלל- היא חכמת האמת, ולא חיצוניות התורה. 

12440703_1006535039385525_8548726132614500482_o

אומר הרמבם במורה נבוכים:
[תפוחי זהב במשכיות כסף]
אמר החכם:
תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו

התבונן כמה נפלא הוא הדבר הזה בתיאור המשל המחוכם! לפי שהוא אומר כי הדבר שהוא בעל שני פנים, כלומר: שיש לו פשט וסוד, ראוי שיהא פשטו נאה ככסף, וראוי שיהא תוכו יותר נאה מפשטו, עד שיהא תוכו ביחס לפשטו כזהב לגבי הכסף; וראוי שיהא בפשטו מה שיורה למתבונן על מה שיש בתוכו, כמו התפוח הזהב הזה, שכוסה ברשת של כסף שנקביה דקים מאוד, אשר כאשר רואים אותו מרחוק או בלי התבוננות מעמיקה, אפשר לחשוב בו שהוא תפוח כסף, וכאשר יתבונן בו היטב בעל עין חדה, יתברר לו מה שיש בתוכו, וידע שהוא זהב.

וכך הם משלי הנביאים ע"ה, פשטיהם חכמה מועילה בעניינים רבים, מכללם תיקון מצבי החברה האנושית כפי שנראה מפשטי משלי ודברים הדומים לכך, ותוכן חכמה מועילה בהשגת הדעות האמיתיות כפי אמיתותן.

ודע כי המשלים הנבואיים יש בהם שני דרכים:
– מהם משלים שכל מלה שבאותו המשל כוללת עניין,
– ומהם אשר כל המשל מורה על כל העניין הנמשל, ויבואו באותו המשל מלים רבות מאוד שאין כל מלה מהן מוסיפה דבר באותו העניין הנמשל, אלא נאמרו ליפות המשל והסדרת הדברים בו, או כדי להוסיף בהסתרת העניין הנמשל. ויהיה סדר הדברים כפי מה שראוי לפשט אותו המשל, והבן זה היטב. עד כאן לשונו

דהיינו אומר לנו בקצרה- שיש משו פנימי מאחורי המשל והמשל לא בא בשביל עצמו ולא בשביל לספר סיפורים!

12525454_1012397545465941_1598369418675366117_o

יוצא מכך שהכלל של כל התורה, היא חכמת האמת, החכמת האלוקית- סודות התורה, פנימיות התורה.

וכל חלקי התורה, שזה הפרדס – פשט רמז דרש סוד, הם האמצעים להשיג ולהכיר את חכמת האמת, הם כמו הלבוש שמגלה את הנסתר.

משל למה הדבר דומה? {רק משל לא להיתפס} יש לחם, אבל הלחם הוא מורכב: מעמילן, העמילן מורכב מפחמימות, הפחמימות מורכבות משרשרות של סוכרים וכו', מה שהגוף באמת צריך זה את האנרגיה שאגורה בסוכרים {ATP}, אבל אנו פושטים את האנרגיה הזו דרך לבוש, אפשר לפשוט ע"י בורקס, אפשר לפשוט ע"י חיטה מלאה, ועוד..

אין עניין בלחם בלי האנרגיה, אם יתנו לנו לחם מזויף שנראה בדיוק אותו דבר, עם טעם מדומה אפילו, אבל שעשוי מפלסטיק שעובד במעבדה עם חומרים כימים שהוסיפו לו טעם- אבל בלי הפנימיות של המזון שאנו צריכים, זה לא יזין אותנו! אין עניין בלבוש מצד עצמו, כל שכן שהוא לבוש שלא בא לגלות.

כמו כן אם נהיה בחדר מלא צמחים מאוד יפים, אבל מפלסטיק שלא באמת מייצרים חמצן, שלא באמת משחררים אנרגיה של התנועה האנרגטית החיובית שטמונה בהם, האם נכון ואפשרי לפשוט מהם את החמצן? או שצריך לחפש תחבולות חדשות?

חכמת האמת מלובשת בתוך לבושים שבאים לגלות לנו אותה, יש את הטובים יותר ואת הפחות מסוגלים, יש אפילו את השגויים כמו בתורת אחרות, שוודאי יש בהם גם נקודות אמיתיות, אבל הם שבויות בקליפה מעוותת, ואם לדייק לא סתם קליפות, אלא ג' קליפות הטמאות.

למשל – במזרח אומרים שצריך להשפיע, אחת המצוות שלהם היא לשרת- הדבר נשמע מאוד אמיתי לכאורה וזה באמת נכון מנקודה מסויימת, אבל אם חוקרים רואים שזה לא מייצג לגמרי את האמת ויש להם הרבה טעויות {נעסוק בהם במאמרים אחרים} ולמרות שזה בפשטות דומה, בדיוק כמו שצמח מפלסטיק דומה לצמח אמיתי.. זה שונה מקצה אל הקצה.. הזוהר הקדוש אומר, "כל חסד דעבדין לגרמיהו דעבדין" משמע שיש פה משו מעבר למה שרואים בעין החיצונית.

יוצא מכך הלחם של התורה היא חכמת האמת.

השאלה עכשיו מה הדרך הטובה ביותר לפשוט את חכמת האמת? האם לימוד פיזיקה קוונטית?

לימוד גמרא הלכה אגדה תהילים או מה? 

כמו כן ראוי לשאול למי ניתנה מלמעלה הרשות או הזכות להוריד אלינו את חכמת הקבלה, בצורה הכי טובה מבוארת ופרקטית?

אנו רואים שהיו יחידי סגולה בדורות קודמים שכן הגיעו להשגה ותפסו את חכמת האמת ללא חכמת הקבלה, כמו למשל הרמב"ם, ועוד גדולים רבים. השאלה אם זה תקף לגבינו, לגבי כלל העם או רק לצדיקים יחידי סגולה? והאם זה תקף בכלל בדור הזה?

בקצרה נענה שאין אפשרות בדורנו ככלל וכלל למרבית העם להגיע להשגה- להגיע ללשמה או להשיג את חכמת האמת וסודות התורה ללא חכמת הקבלה. {ראו הקדמה לתע"ס}. מכיוון שאין באפשרותנו את הכוח או היכולת או הזכות והרוממות לעשות זאת, אלא רק ע"י חכמת הקבלה.

{לא לשמה- באופן כללי הינה מדרגה שהאדם מקיים רק את המצווה החיצונית ללא כוונה, אך על זה נאמר שאם לא זכה לכוונה נעשית לו סם המוות חס ושלום וכבא על אישה מנאפת (פירוש השל"ה בגמרא שמה) כמו כן מצווה בלי כוונה כגוף בלי נשמה {ראו מאמר לסיום הזוהר \הקדמה לתע"ס\הקדמת ספר הזוהר מאמר הפיקודין} כמו כן אומר הצדיק האביר יעקב זצ"ל שהתורה מתרעמת עליו וגדול עונו מנשוא וכו'

12832502_1140818385962455_1645465449241694279_n

לכן מוטל עלינו להבין שעניין התגלות חכמת הקבלה וחובת ההתעסקות בה, זהו מהלך קוסמי וזה לא סתם ככה, שרק חכמת הקבלה יכולה להצילנו ולהביאנו לדבקות בה'. אלא זה סדר קוסמי שטבוע במציאות ואין דרך אחרת. {ראו בהקדמה להספר הזוהר – בעניין דורות ראשונים ואחרונים)

מסבירים לנו המקובלים, שאין האדם נברא אלא כדי לעסוק בחכמת הקבלה, ולא משנה עם כמה מעשים חיצוניים טובים יעלה לשמים, אם לא השיג סודות הפנימיות, יחזור בגלגול עד שישיגם, על כן למה לנו להתמהמה? על מה למה וכמה? כדאי להתעורר. חודש אדר סגולה לדבר זה, להגביר את מעלה פנימיות התורה על מעלת חיצוניות התורה.

טעות היא לחשוב שדרך חיצוניות התורה לבד אפשר להיות שלם, האדם בדר"כ מאמין או מסתפק בשכר שיקבל רק מחיצוניות התורה ולכן מסתפק במעשים שקנה ובשכר שיקבל על כך לאחר פטירתו מהעולם הזה. אבל האמת היא שאין שכר על חיצוניות זה מספרים לנשים וקטנים.

כפי שאומר הרמב"ם "לפיכך שמלמדים את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארצות אין מלמדים אותם אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה הדעת ויתחכמו חוכמה יתרה, מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לעניין זה בנחת עד שישיגוהו.." { נשים הם בחינת נקב, נקב זה חיסרון, שפועלים מתוך חיסרון למלאות את תאוותן. קטן שאין לו רצון חזק וחשיבות לדברים אמיתיים, אלא דברים חולפים וזמניים.

 

אין בעולם הבא חומר גשמי, רק סודות התורה, מי שיבוא לשמה בלי סודות התורה? מה יעשה שמה? {ראו מאמר סגולת זכירה בעל הסולם ואלפי ציטוטים בזוהר}

אומר המדרש ששואלים את האדם כשעולה לשמים, הלכה למדת? משנה למדת? סודות התורה למדת?

אם לא למד חוזר בגלגול עד ישיג את סודות התורה.

לכן כמו שבעל הסולם מורה לנו, על כל אחד לקבל על עצמו להגביר את מעלת פנימיות התורה על חיצוניות התורה, ולא להניחה בקרן זווית בשעה שלא יום ולא לילה, אלא להחזיר עטרה ליושנה ולתת לפנימיות שהיא השושנה שבין החוחים {בין החיצוניות שמנסה להסתיר את הפנימיות} להתגלות ולגדול לתפארת!

בקטע מוסגר ראוי להדגיש– שאין זה אומר שהחיצוניות לא חשובה, אלא מכיוון שהחיצוניות היא הפתח לפנימיות ואף מגרה אותה היא מאוד חשובה כאמצעי ולכן צריך ללמוד ולעסוק בהלכה גמרא משנה תלמוד וכל מה שאדם יהודי צריך כדי להשלים את עצמו. גם דומם צומח וחי, שהם כנגד הנגלה חשובים ועוזרים לאדם להתפתח ולהשלים את עצמו,  אבל זה לא מספיק. צריך להתקדם למדרגת האדם, שזו פנימיות התורה.

לכן צריך את הנגלה. רק כאשר החיצוניות עומדת בפני עצמה בלי קשר לפנימיות, זה כמו בריאה בלי בורא, וזה מוות ונפרדות. דרך האמת היא לחבר בין החיצוניות לפנימיות – שהלא לשמה יביא ללשמה, שהנגלה יביא לסוד, שהשפחה תשמש את הגבירה, שההלכה תשמש את הכוונה, שהגוף ישמש את הנשמה, שהגוי ישמש את ישראל, וכו'.  וזו הדרך לשלמות הרצויה.

לסיכום: צריך לעסוק בכל חלקי התורה, אבל את רוב זמננו אומרים המקובלים בדורנו שיש להקדיש, לפנימיות התורה.

כפי שאומר המקובל הרב איזיק מקומרנו זצ"ל "אם דורי היה שומע לי, היה לומד כבר מגיל תשע ספר הזוהר, וכך היה יורש יראת שמים במקום יראה חיצונית".

ושנזכה להתחזק ולהידבק בחכמת הקבלה, ולפשוט ממנה את חכמת האמת.

10633270_1006514816054214_4443840676798379664_o

 

אין תגובות

להגיב