הדף היומי בתע"ס | חלק ג' עמוד קלא-קלב | שיעור 28

פרק ג' שיעור 28 עמוד קלב-קלג

בכל המדרגות שבעולמות, נחשבת העליונה למאציל, והתחתונה לנאצל שבה ד' בחינות. ויש בחינה אמצעית ביניהן, הנקראת כתר, שבו בחינת מאציל ונאצל. והכתר, מצד שהוא מלכות דעליונה, הוא נקרא אני. ומצד שהוא כתר לתחתונה, נקרא אין. וז"ס אני ראשון ואני אחרון.

י) ודע, כי עד"ז הוא בכל הי"ס שבכל עולם ועולם, וכן בפרטות בכל פרצוף ופרצוף, כי לעולם כל בחינה ובחינה, הנקרא עליונה מאציל, ותחתונה נאצל. פ ואין הנאצל פחות מד' אותיות הוי"ה, אפילו בי"ס פרטיות ופרטי פרטיות, ויש בחינה אמצעי ביניהן הנקרא כתר, והבן זה מאד, כי בו יובנו כל הדרושים שנבאר. וזהו אני ראשון ואני אחרון, כי הכתר הוא ראשון והוא אחרון, צ והוא אי"ן והוא אנ"י, כי בבחינת מלכות של מאציל אשר בו, הוא אחרון, ונקרא אנ"י, שהוא המלכות. ובבחינת שורש הנאצלים אשר בו, שהוא בחינת כתר, הוא הראשון, ונקרא אי"ן, שהוא אותיות אני.

פ) ד' אותיות הוי"ה, הן חו"ב תו"מ כנ"ל, ותפארת לבדו כולל ו' ספירות, ובחינת האמצעי בין מאציל לנאצל, נקרא כתר, והן יחד עשר ספירות, וכל ספירה פרטיות מעשר ספירות ההן, הכרח הוא, שכלולה לפי עצמה ג"כ מע"ס, וכן בפרטי פרטיות, כמו שנתבאר באורך בהסתכלות פנימית חלק ב' (אות צ"ו).

צ) יש כאן רמז נכבד ביותר, כי מלת "אין" הוראתה על אפיסת ההשגה, והיפוכו מלת "אני", שהוראתה על תכלית ההשגה על שלימותה האחרונה. ואע"פ, שאין לך ב' ענינים הפכים המכחישים זה את זה, יותר מב' מלות הנ"ל "אין אני", כמו שנתבאר, עם כל זה, אותיותיהן שוות ודומות זו לזו, שהוא פליאה נשגבה. וז"ס הכתוב "אני ראשון ואני אחרון", להורות, שאינם כלל ב' דברים ח"ו, אלא אחד ממש, כמ"ש הרב, "כי בבחינת מלכות של מאציל אשר בו, הוא אחרון ונקרא "אני", שהוא מלכות. ובבחינת שורש הנאצלים אשר בו, שהוא בחינת כתר, הוא ראשון ונקרא "אין", שהוא אותיות "אני", עכ"ל. והדברים הללו, עמוק מכל עמוק וגבוה מכל גבוה, וע"כ מעיר אותנו הרב כאן ואומר "והבן זה מאד כי בו יובנו כל הדרושים שנבאר".

כי צריכים להבין מאד, סוד ב' ענינים ההפכים, שבכאן, שאינם אפילו ב' בחינות מיוחדות, אלא שצריכים להבינם כבחינה אחת, שמצד היותו מלכות דעליון ועצמות דעליון, שבקע ושיבר המסך, כמ"ש לעיל, שעל נקודת המלכות דעליון אין פעולת הגבול שבמסך פועל ולא כלום, הנה מטעם זה נקרא כתר, "אני" אחרון, שפירושו תכלית השלימות, כי המלכות דעליון מקבלת מכל ע"ס שבעליון, אשר ע"ס הללו כוללות בהכרח כל המדרגות והפרצופים הראוים להתפשט בהעולמות למטה מהם, ונמצא על כן אותה הנקודה כלולה משלימות הסופית, וזהו "אני אחרון". וה"ס כתר, שנקרא עתיק, ונקרא תוהו, ונקרא ניצוץ בורא, ונקרא א"ס ב"ה. אמנם מצד היותו שורש להנאצלים אשר בו, שהרי הוא בחינת הכתר להתחתון הנאצל, ה"ס "אני ראשון", שנקרא "אין" אותיות "אני", כלומר, שכלפי הנאצלים, מצטרפים אותיות ההם עצמם של "אני" לצירוף "אין", שהוא משמעות הפוכה מן הצירוף "אני", להיותה גם כן מלכות דעליון, אלא מבחינת "אור מתמעט ועובר דרך המסך" כמ"ש לעיל באורך שהוא כולל משום זה את הד' הבחינות חו"ב תו"מ בפועל, עש"ה. וע"כ נקרא ראש הנאצל, שכל מה שישנו בגוף נמשך מראש. ונקרא "אין", כי כל המדרגות והעולמות שמתחתיו, המה הולכים ומגלים מה שיש בראש, ובטרם שגומרים המוטל עליהם, הרי הראש בבחינת "אין", בסו"ה אני ראשון, דהיינו רק התחלת הגילוי ושרש לגילוי. ונקרא אריך אנפין, ונקרא בוהו ונקרא ניצוץ נברא, ונקרא כתר, ודו"ק בדברים, אולי תזכה ותמצא את הפתח לחכמה. אמנם מ"ש, אשר בחינת עתיק נקרא "אני אחרון", אין זה אמור, אלא מצד עלותו לאצילות ביום השבת, שחוזר ונעשה שם מלכות דעליון, כמ"ש הרב, והבן.

סיכום: למדנו היום שמה שגורם לקשר בין עליון לתחתון היא שמלכות דעליון נעשתה לכתר דתחתון. זה מה שמקשר בין העולמות, אם רוצים לעשות עליית העולמות כמו בשבת אז העליה נעשית דרך אותה מלכות.

עוד נקודה – כל נאצל בנוי מד' בח' חב תו"מ יש כתר המחבר ביניהם. אמרנו שעלולה להיות תמיהה – 10 ולא 9. ע"ס ד' בח'. אם מצד הספירות יש ע"ס. אם מדבר מצד הפרצופים אז מדבר מצד גובה הקומה – 5 פרצופים, ולמה לא 10 – כל בח' ז"א הן גובה קומה של א'. חשוב שנשאר בידיעה לפיה הנאצל בנוי מד' בח', וכתר הוא המחבר בין עליון לתחתון.

על כתר זה נדבר כי הוא המפתח לכל החכמה. אומר עליו תכונה מיוחדת, שנקרא 'אני ראשון ואני אחרון' – להסתכל על המילה 'אני' אותן אותיות 'אין'. אני זה מצד הכתר שמצד התחתון נקרא 'אין' ומצד העליון נקרא 'אני' וכאן המפתח לחכמה, וזה נקרא אני ראשון ואני אחרון.

אומר שזו פליאה נשגבה – איך הפכים אלה יכולים להיות אחד, שלכאורה ניגוד. 

מסביר שאם אתה רוצה לעשות עבודה של התקשרות לעליון, לגבוה ממך, צריך שיהיה את הדבר המקשר – בח' הכתר. צריך להשיג את הכתר, בשתי צורות: א. להאמין שמצד העליון שעשה אותך יש הכל ולא חסר דבר. ב. מצידך, ביחס למקומו אתה כלום. מה שאפשר לתת באמת זה ביטול בפניו. כבוד לעליון והתבטלות גמורה – זה הכתר שלך. אומר שלא שאין בך כלום אבל אם אתה רוצה את הקשר בין מאציל לנאצל אז אתה כלום וזה מה שמקשר בינך לעליון. ואם בכל זאת רוצה להגיד את דעתי אומר – דעתך לא חשובה, כי כל מה שתגיד – אתה מספר כך וכך ומפרט, אומר לך – כל מה שאתה מספר לא חשוב. החשוב הוא הפנימי וכל מה שאתה מספר חסר משמעות, כי לא קשור למה שיקשר בינך ובין הסיבה שאתה רוצה לתפוש, שהיא מעל מה שקורה פה. שם מצוי הכל. אתה לא מבין כלום בנסיבות ובפרטים, אומר שלא צריך ולא קשור. אם אתה רוצה להבין מה שמעליך תעזוב את הסיפורים והפרטים. עזוב את כל הד' בח' אם אתה רוצה לתפוש מעליך תהיה פתוח ותקבל שבעליון יש הכל ובך כלום. אם תבין את זה תוכל לעבד בזה דברים שאתה מכיר בנאצל. כדי לעלות לעליון אתה צריך לעזוב את עצמך לגמרי כדי להתקשר לעליון – אני כלום והוא הכל. זה הכתר שאם תקבל תוכל לעלות. אחרת לא תעלה.

אתה לא יכול לדחוף את האוטו מבפנים. צריך נקודת משענת חיצונית. קבל את הנקודה החיצונית שבה יש הכל. אומר, שאם נבין את זה נמצא הפתח לחכמה, וזה נוהג בכל המקומות. לא מפריע לקשר בין תחתון לעליון, לשיח משותף, כך שהתחתון יתן את הצד שלו ליחד. יש נקודת קשר כזו שבה האדם מבין שביחס לעליון הוא כלום, רק מבטא את העליון. זה הקשר עם הקב"ה – אנחנו כלום מולו, ובכל דבר הכי קטן שבו יש הכל. אם יכול לתפוש את זה אז נוצר שורש הקשר אליו. 

שיעור 28 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קל"א-קל"ב – ח' אב תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. הכתר הוא המקשר בין עליון לתחתון ובגינו מתקשרים העולמות זה בזה
2. היכולת של האדם לעלות לעולם גבוה יותר הוא להתקשר לסיבות הגורמות לתוצאה ולא לחיות רק את התוצאה
3. הנאצל יש בו ד' בחי' והכתר הוא רק המקשר בין התחתון לעליון.
4. הכתר מוגדר במושג אני ראשון ואני אחרון
5. אני ואין הם אותם אותיות והם לכאורה ב' הפכים שנמצאים בכתר וזהו מצב שהכתר הוא בחי' ניצוץ בורא וניצוץ נברא, תהו ובוהו, עתיק וא"א, עליון ותחתון
6. כדי שתחתון יוכל להתקשר לעליון הוא צריך לקבל שבעליון שנמצא בכתר שלו יש את הכל ובו שהוא בחי' אין, אין כלום. זוהי נקודת הקשר בין עליון לתחתון – "אני כלום והוא הכל". ללא תפיסה זו, אין קשר ואפשרות לעלות למדרגה עליונה יותר
7. נקודה זו היא הפתח לחכמה ואם נתבונן בה באופן אמתי ופנימי בהשתדלות גדולה ובהרבה מקרים. מהמשותף ביניהם, אומר לנו בעה"ס אולי נזכה למצוא את הפתח לחכמה

אין תגובות

להגיב