הדף היומי בתע"ס | חלק ג' עמוד קמה | שיעור 39

חלק ג עמוד קמה שיעור 39

פרק י'

מבאר אשר לבוש והיכל נפרדו משורש נשמה גוף ונעשו למקיפים,

וגם ביאורי א"ק ואבי"ע, ונרנ"ח, ועסמ"ב. ובו ח' ענינים:

א. שורש נשמה גופות דבוקים זה בזה. לבוש והיכל נפרדו מהם. ב. שורש נשמה גוף הם כלים פנימיים שבהם כל החיצון יותר הוא יותר גרוע. לבוש והיכל הם כלים מקיפים שבהם כל החיצון יותר הוא חשוב יותר ולפיכך נמצאות הקליפות בין הגוף ללבושים, ששם מקום החושך והגרוע יותר. ג. כשפרצופי א"ק ואבי"ע מתלבשים זה בזה הם מתלבשים כל אחד רק בג' בחינות: שורש נשמה גוף שבו הדבוקות יחד, ושעשר הספירות דגופות אינן מתלבשות בע"ס דלבושים. ד. שורש נשמה גוף דא"ק מתלבשים תוך שורש נשמה גוף דעתיק דאצילות ושורש נשמה גוף דעתיק דאצילות מתלבשים בשורש נשמה גוף דא"א דאצילות. ושנ"ג דא"א מתלבשים באבא וכו' עד"ז. ה. א"ק ואבי"ע כלולים זה מזה, ויש א"ק ואבי"ע בא"ק, וא"ק ואבי"ע באצילות, וא"ק ואבי"ע בבריאה, וכן ביצירה ועשיה. א"א הוא בחינת א"ק שאינו מושג. אבא הוא אצילות. אמא היא בריאה. ז"א יצירה. נוקבא עשיה. מאצילות נמשכות נשמות, מבריאה רוחות, וביצירה מלאכים, ובעשיה אופנים. ו. האדם כולל נפש רוח נשמה חיה מד' עולמות אבי"ע שבכל בחינה מהן ישנן נפש רוח נשמה חיה. ונשמה דנפש חשובה יותר מאור נפש דרוח. ז. אפשר לזכות גם לנפש דאצילות, ויותר למעלה, והזוכה לרוח דיסוד דאצילות יהיה בעלה של השכינה. ח. הוי"ה במילוי ע"ב, ה"ס יו"ד דהוי"ה, שה"ס אצילות. ובמילוי ס"ג ה"ס ה' ראשונה דהוי"ה וה"ס בריאה. ובמילוי מ"ה, ה"ס ו' דהוי"ה, וה"ס יצירה. ובמילוי ב"ן ה"ס ה' תחתונה דהוי"ה וה"ס עשיה.

שורש נשמה גופות דבוקים זה בזה. לבוש והיכל נפרדו מהם

* א) ועתה נדבר בבחינת כל עולם מאלו מה ענינם. א דע, כי השורש והנשמות והגופים הם בחינה א' שאין פירוד ביניהן אך הלבושים והיכלות הם ב' בחינות נפרדות מג' בחינות הנ"ל, ובין ב' אלו, שהם, בין הגופין ובין הלבושים, שם הם מדור הקליפות, והם ממש נדבקים באחור אור הגוף.

אור פנימי

א) יש כאן בדברי הרב ענין עמוק ונכבד מאד, כי ז"ס צמצום ב' שהיה בנה"י דא"ק, המובא בדברי הרב (בעץ חיים שער ח' פרק ב') שדבר הצמצום ב' הזה ה"ס שיתוף מדת הרחמים בדין, שאיתא בדבחז"ל, והבנת הדברים על בוריים תמצא בספרי (פנים מסבירות בענף ט"ו עש"ה) וכאן נקצר. והענין הוא, כי רק בחי"ד של ד' הבחינות הנ"ל נקראת מדת הדין, מפני שעליה היה הצמצום א', כנ"ל בשיעורים הקודמים, אשר בג' בחינות הראשונות לא היה שום צמצום, וע"כ נקראו מדות הרחמים. אמנם, בצמצום ב' דא"ק, נעשה שיתוף וחיבור של בחי"ד ובחי"ב זו בזו, בסו"ה ותלכנה שתיהן, כי המלכות והז"א עלו לבינה, ונמצא מדת הדין שהיא בחי"ד נמתקת במדת הרחמים, שהיא בחי"ב. באופן, שבצמצום הראשון נתצמצמה רק בחי"ד בלבדה, ובצמצום הב' נתצמצמה גם בינה, מטעם התחברותה עם מלכות, כאמור. וענין זה נעשה בנה"י דא"ק שמטבורו ולמטה, וע"כ עשר ספירות הללו, שיצאו בשיתוף במה"ד, נקראות בשם עולם הנקודים, ע"ש עליית המלכות הנקראת נקודה.

והנה ע"כ נבחן, אשר בעולם הנקודים הנ"ל נפרדו ז"א ומלכות מן הד' הבחינות חו"ב תו"מ, כי מאחר שבחי"ד עלתה במקום בינה, ונעשית שמה למסך, הרי אור העליון נפסק על מלכות שבבינה, ואינו מתפשט אל ז"א שנקרא לבוש, ואל מלכות שנקראת היכל, משום שנמצאים למטה מבינה. 

וז"ש הרב "דע כי השורש והנשמות והגופים, הם בחינה א' שאין פירוד ביניהם, אך הלבושים והיכלות הם ב' בחינות נפרדות מג' בחינות הנ"ל", עכ"ל. והיינו כאמור, שמחמת המסך שנתקן בשולי בינה, הנה נפסק האור שמה, ומשם ואילך בכל העולמות, אין אור עליון מגיע לפנימיות ז"א ומלכיות הללו, ויצאו משום זה, לבחינות כלים מקיפים, כלומר, שמקבלים האור מרחוק, כי אין אור העליון מתלבש בתוכם יותר. והלבוש הוא כלי לאו"מ דחיה. והיכל הוא כלי לאו"מ דיחידה.

ובהאמור תבין, אשר אותם ז"א ומלכות הנמצאים בד' הבחינות, שבכל העולמות שמעולם הנקודים ולמטה, הם נבחנים לז"א ומלכות של פרטיות הבינה, וע"כ מתלבש אור העליון גם בפנימיותם, אמנם אותם ז"א ומלכות הכוללים, דהיינו הנמצאים למטה מבינה, הם נפרדו מכלים הפנימים, שבהם מתלבש נשמה, רוח, נפש דאו"פ, והיו לכלים מקיפים דחיה ויחידה.

סיכום: התחלנו את פרק י' שבא לתאר מה שקורה בשנגל"ה. היות והיה צ"ב ושנגל"ה מדובר אחרי צ"ב שבעולם א"ק אינו קורה, אבל מהעולמות התחתונים עולם הנקודים שבא אחרי עולם א"ק ונשבר ולכן אנחנו לא מזכירים אותו, אומר לנו שנעשה צ"ב בעולמות האלה. שיצא לנו עולם א"ק לאחר מכן עולם נקודים שנשבר, לאחר מכן יצא עולם אצילות שלקח על עצמו את עולם הנקודים והתחיל לתקנו, ויצאו גם בי"ע. אומר כשיצא עולם הנקודים קרה משהו: בא"ק המדרגות היו שלמות, כלומר היה פה (ציור) בעולם א"ק שנגל"ה בעולם הנקודים הגיעה מציאות שנגל"ה אז היתה מציאות שהמדרגה התחלקה. מעולם הנקודים ואילך זה לא קרה. זה התהליך שגרם לשבירה, נעשה צ"ב ולבוש והיכל יצאו מהמדרגה ונקראים כלים פנימיים, הינו שרק שנ"ג נשארו כלים פנימיים. ההשלכות בהמשך, אבל קודם מספר מה קרה – אומר שהקליפות נאחזות במקום הזה, מדור הקליפות, בין הדבקים. מה אומר שמלכות עלתה לבינה – רק על ההיכל היה הצמצום. מלכות שעלתה לבינה כמו רות שדבקה בנעמי, על דרך הדרש – העבודה – כאשר אדם מעלה את רצונו העצמי למידת ההשפעה אז יכול לפעול עם מידת הרצון לקבל, כי מקבל תמורה, אבל יש בעיה שמייצרת מיעוט שיוצר פירוד של לבוש והיכל כי יצאו מהמדרגה, ועל זה נלמד בהמשך – את הבח' שיצאו מהמדרגה ומה היחס אליהן.

ז"א נקרא לבוש ומלכות היכל, ועל זה אומרים שנמצאים למטה ממלכות כי מלכות עלתה למקום יותר גבוה.

שיעור 39 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
חלק ג' עמ' קמ"ה – כא באב תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בעולם א"ק שנגל"ה שלמים, דהיינו אין חלוקה ביניהם – כולם נקראים פנימיים.
2. מעולם הנקודים הנקרא גם עולם השבירה, לבוש והיכל יצאו מהמדרגה לכלים חיצוניים שנקראים גם מקיפים. שורש נשמה גוף נשארו במדרגה והם נקראים כלים פנימיים.
3. מה שגרם לחלוקה זו הוא צמצום ב'- צמצום ב' (צ"ב) הוא עליית המלכות המסיימת למקום הבינה של הגוף. ולכן העלתה את הסיום למקום הבינה במקום שתהיה רק במלכות. כתוצאה מכך גם ז"א, דהיינו הלבוש, יצר מהמדרגה.
4. יש להדגיש שהיציאה היציאה זמנית עד שיתוקן צ"ב ונחזור לצמצום א' (צ"א) והלבוש וההיכל יחזרו להיות פנימיים.
5 מדור הקבע של הקליפות הוא בין הלבוש לגוף – בין הכלים הפנימיים לאלו החיצוניים.

אין תגובות

להגיב