הדף היומי בתע"ס | חלק ג' עמוד קנ"ט-ק"ס | שיעור 49

94

בס"ד

חלק ג שיעור 49 עמוד קנט

אור ישר         עץ חיים         ואור חוזר קנט

ה) א וכאשר שבהסתכלות, כל הדבוק יותר אל שרשו, הוא יותר עליון, ב כי כתר (נ"א הכתר) הסמוך לעין יצאה אחרונה, והמלכות יצאה ראשונה ג וכשמכה וחוזר, אז כל בחינת הכלים שוין: ד שאם היסוד היה מתפשט לפנים יותר מן המלכות (הי' שוה אל המלכות) הוא משום המלכות (אף שהוא יסוד שהרי נתפשט יותר), כי היסוד מרוב אורה (על) של המלכות היה בו כח להתפשט יותר, ה ואין בו מעלה יותר על המלכות, אלא מפני שזה ההתפשטות הוא בסוד אור חוזר, שהוא חוזר ומתקרב אל מקורו, אבל בבחינת הכלים עצמם הן שוים.

ו) וכשחוזר האור ומלביש ההבל, נמצא כשהוא סמוך לפה, גדול הבל הפה מהבל האזן, כי הבל הפה, הוא עתה סמוך לפה בבחינת ראש, והבל האזן עדיין הוא בבחינת שאר הגוף עד שיעלה נגד האזן.

    אור פנימי

א) פירוש, שבע"ס דאו"ח היוצא מזווג דהכאה הנקרא הסתכלות, נמצא המלכות, שה"ס הפה המכונה "את" היא שורש לע"ס דאו"ח. ומשום זה נמצא, דכל הדבוק יותר אל שרשו, דהיינו לבחינת המלכות שבפה הוא חשוב יותר ועליון יותר כי ממנה נמשך ויצא האו"ח ממטה למעלה כמ"ש לעיל.

ב) פירוש כי בע"ס דאור ישר נמצא הכתר הסמוך לעין הוא שיצא ראשון והוא שורש לכל ע"ס דאור ישר, ונבחן קומתו עליון יותר מכולם. אמנם בע"ס דאו"ח היוצאות ע"י הסתכלות במלכות, נמצא להיפך, כי המלכות שבפה נעשה לשורש לע"ס דאו"ח והיא נותנת האור לכל עשר הספירות. ונמצא יסוד הוא שני במעלה, והוד שלישי, וכו' עד הכתר הסמוך לעין שהוא המקבל האחרון וזה אמרו כי כתר הסמוך לעין יצאה אחרונה, כלומר שהוא המקבל האחרון את התפשטות האו"ח מן המלכות.

ג) פירוש, כיון שמצד האור ישר נמצא הכתר הראשון במעלה, והמלכות האחרונה במעלה, משום שהיא המקבלת באחרונה, ורחוקה יותר מן השורש. ומצד התפשטות האו"ח נמצא להיפך, אשר ספירת המלכות היתה לשורש, והיא ראשונה במעלה וכתר הוא האחרון. נמצא שמכח הלבשת האו"ח את האו"י משתוים כל הכלים בקומה אחת ממש. דכל המשובח יותר בע"ס דאו"י נבחן לגרוע יותר בע"ס דאור חוזר. ולהיפך כל המשובח יותר בע"ס דאו"ח נבחן לגרוע יותר בע"ס דאו"י. ונמצאים כל בחינת הכלים שוים. והבן.

ד) פירוש, כי ע"י או"ח שיצא ממלכות ממטה למעלה, נתפשטו ועלו כל הספירות בקומה שוה עד הכתר הסמוך לעין, כנ"ל. אמנם כל זה הוא משום המלכות שבפה כנ"ל. וזה אמרו שמה שהיסוד מתפשט לפנים יותר, כלומר, ואע"פ שהוא נמצא יותר מבפנים מן המלכות שהרי המלכות מלבשת עליו מבחוץ כנודע, מ"מ אין זה נחשב למעלה, משום דכל התפשטותו עד לכתר הוא, הוא משום כחה של המלכות, ונמצאת המלכות שורשו בהתפשטות קומתו ושבחו זה. וזה אמרו כי היסוד מרוב אורה של המלכות היה בו כח להתפשט יותר, כלומר, שאו"ח של המלכות גרם לו להתפשט בקומתו יותר משיעורו בע"ס דאור ישר. ע"כ אינו משובח מן השורש שלו שהוא המלכות.

ה) פירוש דמכל מקום יש מעלה ודאי ביסוד על המלכות שהרי כל שבחה של המלכות הוא רק בבחינת אור חוזר לבד משא"כ היסוד עדיף ממנה, שהוא קודם בע"ס דאור ישר דעדיף הרבה מאו"ח כנודע. אמנם זהו רק בערך האורות לבד, אמנם בערך הכלים, הרי עיקרם רק מאו"ח, וזה אמרו אבל בבחינת הכלים עצמם הן שוים, כי שיעור הקומה והמעלה של הכלים נמשכים רק מאו"ח והבן. ועי' בחלק א' בפנים מסבירות ענף ג' שם נתבאר כל זה באורך.

סיכום: המשכנו את פרק יג' ואומר כאן דברים שלמדנו – כאשר יש זיווג דהכאה אז יש כלל חשוב – כל הדבוק בשורשו הוא יותר חשוב. יש ערך גדול מאוד מבח' עבודת האדם. ככל שאדם מכיר את השורש- הכתר שלו כך ידע איך לבנות חשיבות ולמה לתת משמעות בחיים. אדם מחפש משמעות וכשמוצא וחי את המשמעות אז הוא מאושר.

לכן האדם צריך בכל מערכת בה הוא נמצא, לשאול עצמו מה החשיבות שלי, איך ידע? אם יכיר את הכלל שלו. אדם בתוך זוגיות, ישאל מה החשיבות והתפקיד שלו בזוגיות, וככל שיעשה תפקידו יותר מסור לכלל או למשפחה כאב או אם – כך יהיה יותר חשוב. החשיבות נקנית מהיכולת להיות קרוב לכלל. קרוב פירושו לא במעשה או קירבה גופנית, אלא קרוב נפשית. כשבנפש מרגיש קרוב, אוהב את השוואת הצורה עם אותו הכלל – כך חשוב יותר.

לכן כ"א יבדוק בעצמו למי הוא קרוב יותר. פה בזיווג דהכאה אנחנו רואים ב' כללים. א': נקרא כתר דאו"י שבא מלמעלה למטה. ב': כתר של או"ח שבא מלמטה למעלה. לכן אומר הרב שיש מצב שאני אומר על כתר שיצא בסוף. כתר זה הוא של או"י שיצא בסוף, במלכות. מי הכתר שלי? אומר שיש בילבול – הבורא הוא הכתר, או שאני הכתר שלי, מה שאני עושה או"ח. נראה מה כל דבר ונחליט מהו הכתר. יש עניין גדול.

כשאני אומר שרוצה לעשות או"ח ויש חשיבות למי שאני, אז אם יש חשיבות למי שאני – אז אני רוצה להיות אדם ערכי. אני רוצה להיות אדם שפועל את מה שאני בחרתי. מה הבריאה בחרה? יתר דבקות. אז ככל שרוצה לפעול את הערכים, הדביקות שלי, אז יותר קרוב לשורשי. לשורש דאו"ח. מצד שני אני רוצה להיות קרוב גם לכתר השני שלי. הבורא נותן לי את האור, הרצון לקבל את ההשתוקקות העצמית שלי, לא את הרצון ליתר דבקות, שאדע ממה אני נהנה, מה רוצה, מה משמח, מה מרגיש, ואז מרגיש קרוב לעצמי. לאיזה עצמי? לעצמי שהבורא נתן לי. זה עצמי מאוד חזק. יש כאלה שלא יודעים מה רוצים, לאן עם עצמם ומה לעשות ולעסוק. רוצים שיהיה כבר משהו וזהו. אדם כזה אינו קרוב לעצמי שהבורא נתן.

אלו ב' השורשים. נסכם אותם: השורש הערכי שלי של המטרות שלי להגיע באהבה בכל הנגזרות והערכים שלי, זה שורש. יש עוד שורש שהוא השורש שנתן הבורא לקרבה למה שאני רוצה ומרגיש. לא מצד הערכים, לא מצד השכל והתבונה הערכית אלא מצד מה שמתחשק לי. אז מי אני? אתה השילוב של שניהם. אתה לא רק זה או זה. לא מכונה שפועלת את הערכים אבל לא מכיר את עצמך ורצונותיך, זה לא אתה. אותו דבר הפוך. רק השילוב של שניהם זה האני האמיתי. זה נקרא זיווג מצד בורא לצד נברא שבך. מצד אחד ההשתוקקות העצמית ומצד שני האני הערכי. שילוב של שניהם הוא האני האמיתי. הרבה אנשים רגשנים רגישים לעצמם ושוכחים את הערכים. צריך לעבוד על האיזונים כדי להכיר את האני האמיתי שבנוי משני הדברים ביחד. זה נקרא זיווג דהכאה, ואז בכל פעם שבא לתנועה שעושה בחיים אז אומר לנו…

אומר על מה שמתחשק לי אינו לבוש הקליפה. למשל, מתחשק לי עכשיו לאכול שוקולד. אז מסיר את הקליפה – האמת שמה שמתחשק לי זה לההרגיש אנרגיה, כח לפעול. זה החשק הגלמי, בקליפה של שוקולד. כשמחפש את האני האמיתי מצד שורש או"י – צריך לחפש מה מתחשק באמת וצריך את זה לחבר עם ערך. 

כשברורים שני השורשים ומכח הפעולה המשולבת אז הכל שווה – כל דבר הוא חשוב, וכל מה שעושה נחשב עליון, גם שתיית כוס מים וגם לימוד תורה. גם פגישה עם חבר וגם לימוד תורה. הכל חשוב כי כל דבר עושה מהאני האמיתי. נמצא שכל בח' הכלים שווים כשפועל את האני שבנוי משני הגורמים יחד. כי כולם עשר. כי אם החשק הוא קטן אבל החשיבות של הערך היא גדולה, אז משתווים. ואם החשק מאוד גדול והערך קטן – גם לזה חשיבות גדולה, שאפעל את מי שאני ולא אאבד את עצמי מצד מה שהבורא נתן. אם אני מנהיג אסור לי לשכוח את זה. אם אני יודע לתת שמחה בעולם – אסור לשכוח את זה. צריך לפעול את זה. יש מקומות שיכול לפעול יותר ויש פחות. כל דבר במקומו וכל הבח' שוות בי. אני לא יכול לפעול את כל החשק שנתן לי הבורא, יכול לפעול רק קצת אבל ערכי זה גם דבר גדול ושווה בעיני.

באות ד' אומר עוד – נותן מקרה פרטי לכל שאומר שלמשל יסוד, למרות שיש בו או"י ובמלכות אין בכלל או"י, למרות זה ביסוד, אפילו שהוא פנימי ואפילו שעליון הוא לא גדול מהמלכות, כי למלכות יש או"ח יותר גדול ממנו. אז לפעמים כשלא מרגיש כלום מצד או"י, לא רואה את החשק שלי בכלל ועושה על זה או"ח גם זה דבר חשוב במציאות. כל דבר במקומו.

סיכום בנקודות שיעור 49 – תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג' פרק י"ב עמוד קנ"ט-ק"ס ד' אלול, ה'תשע"ט בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. ככל שאדם או מדרגה קרוב יותר לשרשו, כך הוא חשוב יותר
2. על כל אדם לחפש ולמצוא אתשרשו ולהשתדל להיות קרוב אליו, דהיינו בהשוואת צורה איתו שיאהב את שרשו שהשרש הוא כלל אליו הוא שייך
3. ישנם שני שורשים לאדם, שהוא צריך ללמוד לאזן ביניהם. האחד הוא ההשתוקקות שנתן לו הבורא ממעלה למטה והשני הוא הצד הערכי שלו שהוא בחר ביתר דבקות וכל הערכים הנגזרים ממנה.
4. אני אמתי הוא אני שמשולב משני הכללים שלו, שאותם הוא הופך לכלל אחד, הקשר בין שני הכללים דהיינו בין או"ח לאו"י נקרא הסתכלות או זיווג
5. כאשר אדם עושה זיווג כל הבחינות שבו שוות. לעתים האו"ח גדול ועתים האו"י גדול. אך תמיד הן באיזון ולכם כולם שווים.
6. האדם צריך לשאוף לייצר את הזיווגים הללו כדי להגיע לשלמות פנימית ואיזון בין ב' בחינות האני כאשר המאתגר יותר הוא לפעול את האו"ח דהיינו את האני הערכי, שזה חסר בעולמנו. אבל גם אין להזניח את היכולת של האדם להרגיש את עצמו ולא להיות נתון למאוויהם של אחרים ובטח שלא לקליפה

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

אין תגובות

להגיב