הדף היומי בתע"ס – חלק ה | שיעור 36 עמודים שנ"ו – שנ"ז

65

חלק ה' שיעור 36 עמוד שנו'

סא) וכן הענין תמיד אחר הפעם הראשון, כי לעולם הזו"ן נשארין בכלי הזכר, ושם מזדווגים ביחד, נמצא כי היו"ד שהוא הכלי של הזכר, שם היו שניהן זו"ן, ואז כאשר הם מזדווגים אין הנוקבא סובלת אור הזכר רק מן הו"ק שלו, ומזווג זו"ן אלו אשר נכללו באות י' פשוטה, אז יוצא מהם דוגמתן ב' בנים זו"ן, והם סוד ו"ד מילוי יו"ד.

סא) אין הנוקבא סובלת אור הזכר רק מן הו"ק שלו: והוא משום אור החכמה הנשאר בהראש תחת המלכות משום שאחוריו למטה, ומונע הארת ג"ר מן הכתר דגוף, (כנ"ל באו"פ דף שכ"ד ד"ה ויש להבין עש"ה). ושם נתבאר זה, אצל פרצוף החכמה, ואותו הדבר גם בפרצוף הבינה, כי טעם אחד לשניהם, שהוא, משום האור הנשאר בהראש, שאינו יכול להתפשט לגוף בעצמו, הנה אע"פ, שהרשימו שלו מאיר בגוף, מ"מ נבחן הארה כזאת שהוא בדרך אחורים, המונע הארת ג"ר. וזה אמרו אין הנוקבא סובלת אור הזכר רק מן הו"ק שלו.

ומזווג זו"ן אלו אשר נכללו באות י' פשוטה אז יוצא מהם דוגמתן ב' בנים בזו"ן, והם סוד ו' ד' דמילוי יו"ד. פירוש, כי כמו שהזו"ן דכתר שבפרצוף החכמה דא"ק האצילו את הזו"ן לכלי דחכמה של אותו הפרצוף, כן הזו"ן דכתר שבפרצוף הבינה שבכאן, הוציאו ג"כ ע"י זווגם יחד את הזו"ן לכלי דחכמה שבכאן, אלא ההפרש הוא בשיעור הקומה, כי בפרצוף החכמה, הרי נבחנים הזו"ן דכלי דחכמה לבחי' י"ה. כנ"ל בדברי הרב (דף ש"נ אות נ"ג, עש"ה). אבל כאן, שאפילו בזו"ן דכתר אין שם אלא בחינת אור הבינה, ע"כ הזו"ן דחכמה שנאצלו ע"י זווגם, כבר אין בהזו"ן הזה בחינת ג"ר, אלא בחינת ו"ק דג"ר כי הוא דומה להזו"ן דכלי דבינה שנאצלו מהזו"ן דחכמה, אצל הפרצוף דחכמה דא"ק. כי קומת הזו"ן דכתר של פרצוף הבינה שוה לקומת הזו"ן דחכמה שבפרצוף החכמה דא"ק. כמ"ש באורך באו"פ לעיל (דף שמ"א ד"ה ועתה, עש"ה), ולפיכך אין הזכר שבכלי דחכמה שבכאן נקרא בשם י' אלא ו', כי הו"ק מכונה תמיד בשם ו'. וזה אמרו שהם סוד ו"ד דמילוי י' שהוא בדומה להזו"ן שבבינה דפרצוף החכמה.

סב) והעניו הוא, לפי שהזכר אינו מזדווג בנוקבא רק בסוד ו"ק שלו לבד, לכן גם הבן שלו הוא צורת ו' ג"כ. אמנם הנוקבא היא צורת ד', לפי שיש לה כל הי' כלים, רק שהאור ו"ק שלה בטלים בד' ראשונים שלה, לכן נקרא ד' הרי מילוי יו"ד שהוא ו"ד, וכל זה נקרא יו"ד שהם זו"ן.

ואח"כ היא אות ה' של י"ה שהוא הכלי של הנוקבא. ושם נשארת המלכות של הנוקבא כנ"ל. והנה כאשר עולין הד' אורות התחתונות באות ה' זו, אז היא מתמלאת באות י', ונעשית ה"י כנז"ל. אמנם צורת ה' זו כזה ו"ד, לפיכך הוא עשרה.

סב) שהזכר אינו מזדווג בהנוקבא רק בסודו"ק וכו' הוא צורת ו' וכו' הנוקבא היא צורת ד': כי הזכר נמשך מזכר שהוא בחינת אור החכמה כנ"ל, אמנם כיון שאין מזדווג בשביל הזו"ן אלו אלא מבחינת ו"ק שבו, ע"כ אין לו להזכר אלא ו"ק דחכמה, וע"כ הוא נקרא בשם ו'. והנקבה נמשכת מהנוקבא דכלי דכתר, שהיא קומת הבינה, והיא נקראת בשם ד' כי אע"פ שיש לה ג"ר, אמנם הו"ק שלה נכללים בג"ר. 

הרי מילוי יוד שהוא ו"ד. ונתבאר בזה, ענין עליות האורות של פרצוף הבינה, שאומר שאם עולים ה' אורות עולים כולם אל הזכר. ונתבאר הטעם, שהוא משום שאין להם להזו"ן שבפרצוף הזה אלא כלי אחת שהוא כלי דזכר שנקרא י'. גם נתבאר שכל אלו ה' אורות שעלו לכלי דכתר, נכללים באורות עליונים שהם הזו"ן דחכמה, המכונים ו' ד' גם נתבאר שז"ס ו"ד דמילוי יוד. כי כשהם עולים אל כלי דזכר שנקרא י' ואורות העולים נק' ו"ד, ואז חוזר הזווג אל הפרצוף כנ"ל. והוא המסקנא שרצה להשמיענו בדרוש הזה. ולקמן מביא ג"כ העליות של פרצוף החכמה, להכלי דנוקבא של הכתר. 

כאשר עולים הד' אורות התחתונים באות ה' זו, אז היא מתמלאת באות י' ונעשית ה"י. היינו המסקנא של חלוקה שניה כשעולים ד' אורות, דהיינו בפרצוף החכמה, אז עולים להנוקבא דכלי דכתר. ונתבאר שהכלי של הנוקבא דכתר, נקרא ה' והאורות העולים אליה, ה"ס המילוי שלה, להיותם מחזירים לה את זווג העליון ונתבאר למה ד' הארות אלו מכונים בשם י', שהיא על שם ספירה העליונה שבהאורות האלו, שהוא בחינת הזכר של הכלי דחכמה (שהוא בחי"ג ואור החכמה הנמשך ע"י הארה מזו"ן דכתר לזו"ן דחכמה כנ"ל) הנקרא י', וכל האורות העולים נכללים בו. ולפיכך הה' הזו מתמלאת באות י' ונעשית ה"י כמבואר. 

והנה הרב אומר לעיל (דף שנ"ב אות נ"ה), ג' חלוקות בענין עליות אורות למעלה והתכללותם בזו"ן דכתר. הא' שעולים ונכללים בהנוקבא דכתר. הב' שנכללים בהדכורא דכתר. הג' הוא שנכללים קצתם בנוקבא וקצתם בדכורא. והנה ב' חלוקות הראשונות לבד, הם שנתבארו כאן, וחלוקה הג' לא ביאר לנו כלל. 

אמנם חלוקה ג' הזו כבר ביאר לנו לעיל דף רצ"ו אות ז'. כי שם התחיל לדבר מג' מיני התכללות הללו. כי אומר שם ג' מיני כללות: הא' הוא שנכללים הזו"ן זה בזה בכלי אחד. הב' הוא שנכללים הארותיהם זה בזה, בהיותם בב' כלים. הג' הוא בהיותם נכללים זה בזה כשהם ב' אורות בלתי כלים. עש"ה. ופירוש הדברים, הוא, כנ"ל. כי כללות הא' שהזו"ן נכללים בכלי אחד, היינו בפרצוף הבינה דא"ק שאין שם הכאת הרשימו ואור הבינה זה בזה וע"כ לא יצא הכלי בשביל נקבה דכתר, ולכן הנקבה מתלבשת בכלי דזכר, כנ"ל. וכללות הב', שיש להזו"ן ב' כלים, הוא בפרצוף החכמה דא"ק, שיש שם הכאת הרשימו ואור החכמה זה בזה, ויצאו ב' כלים: א' לזכר, וא' להנקבה, כנ"ל. וכללות הג' הוא, בעת דלא מטי בכתר, והזו"ן בעצמם עולים להמלכות של הראש, שאז הם נמצאים מתפשטים ויוצאים מהכלים שלהם דגוף, והם ב' אורות בלי כלים. 

והנה ב' הכללות הראשונות לא ביאר שם הרב כלום, והוא משום שסמך עצמו על מה שנתבאר כאן באורך, כנ"ל, כי ב' הכללות האלו הם ב' חלוקות הראשונות שבכאן שנתבארו היטב לפנינו. וחלוקה הג' מה שלא ביאר אותה כאן, הוא הכללות הג' אשר שם, שהרב ביאר אותה שם באורך. ומבאר שם, כי יש להם להזו"ן שעלו להראש, ב' זווגים: זווג א' שהנקבה נכללת בהזכר, והזווג יוצא על עביות של בחי"ד כמדת הזכר, שאז ממשיכים האור בקומת כתר עליון. והזווג הב' שהזכר נכלל בהנקבה, והזווג יוצא על מדת העביות של הנקבה, דהיינו בבחי"ג, שאז ממשיכים האור רק בקומת החכמה, עש"ה, ובאו"פ שם דף רצ"ז ד"ה שמזדכך.

ונתבאר שם, באו"פ דף רצ"ד ד"ה לא מטי. שבעליה זו אל הראש של הזו"ן, כלולים כל הספירות שלמטה מהכתר גם כן, אלא שכולם בטלים בהזו"ן דכתר, וע"כ אינם עולים בשם עש"ה. והנה כאן עלו כל ה' האורות שבפרצוף, וגם אור החסד הכולל ז"ת נכלל ג"כ בזו"ן האלו ע"ש, ואז נמצאים ה' האורות קצתם כלולים בהכלי דנקבה, וקצתם כלולים בהכלי דזכר, דהיינו בשעה שנכללה הנקבה בהזכר והזווג נעשה בבחינת הזכר, אז נכללו הה' אורות בהזכר. ובהזווג הב' שנכלל הזכר בהנקבה, ונעשו הזווג בבחינת הנקבה, נכללו גם ה' האורות בהנקבה, באופן, שה' האורות נתכללו מקצתם בהזכר ע"י זווג הא' ומקצתם בהנקבה ע"י זווג הב' כמבואר. 

צורת ה' זו כזה ו' ד' לפיכך היא עשרה: כי יש ה' שצורתה ו' ד' ויש ה' שצורתה י' ד'. ואומר, שה' זו הרומזת על הנקבה דכתר, צורתה ו' ד', שהוא בגימטריא עשרה, הרומז שיש לה לה' זו עשרה כלים, כלומר שכל הע"ס של הקומה נכללים בה', כמ"ש לעיל, שכל הקומה החדשה שיצאה בהתפ"ב, שהיא קומת החכמה, היא בחינת אור הנקבה דכתר.

סיכום: למדנו היום שכל המחשבה שמופיעה לנו, או כל סוגי הידיעה שיש לנו, אותם אנחנו לומדים במטו"מ, בשונה ממה שלמדנו באידרא זוטא, את סדר המחשבה בצ"ב, כאן לומדים את סדר הידיעות בצ"א. שידיעה תמיד בנויה מרצון והארה המתלבשת בתוך הרצון, שנקרא ע"ב, שזה התלבשות אורות בכלים. הארה זו נקראת הרגשה או ידיעה. במקרה שלנו זה ידיעות, כי מדובר על ראשים כרגע, אבל זה נכון לגבי הרגשה כי גם היא נובעת מהתלבשות אור בכלי.

סיפר לנו מה זה מטו"מ, שיש פרצוף ע"ב ופרצוף ס"ג. אומר דבר מעניין, שיש פה ג' חלוקות שנראות כך: (ציור) א', ב', ג'. א' זה בגלגלתא. ב' בע"ב, וג' בס"ג. 

בס"ג רק זכר. בע"ב נקבה שזה עיקר הזיווג בה. בגלגלתא יש זכר לחוד ונקבה לחוד. פה הזכר נמצא ונכלל בנקבה, ופה הנקבה נכללת בזכר. בגלגלתא הזכר והנקבה נפרדים. צריכים להבין את הרעיון שפה. בגלגלתא כשעלו רשימות ד' ג' אז היו ב' זיווגים: זיווג של זכר וזיווג של נקבה. זיווג של זכר נקרא מופשטות, זה מעשיות שמתפשטת לגוף. זו לא מתפשטת לגוף. כך קורה שבראש עלו רשימות ד' ג' לראש בגלגלתא אחרי הביטוש, ובראש דגלגלתא נעשים שני זיווגים – זיווג דהתלבשות ושל עביות. דהתלבשות זה שעושים ד' ג' על הזכר, ובעביות הזכר בגלל שהנקבה עזרה לו, הוא מתכלל בנקבה כי היו ביחד, ואז עושים זיווג ומתפשטת לגוף. זה בשורש בגלגלתא. אם כך קורה שם אז צריך להתבטא גם במה שנובע מגלגלתא, אבל כל גלגלתא מסודר כך שאחרי הזדככותו עלו רשימות לראש, עלו ד' ג' ויצאו מהראש ב' זיווגים. מספר לנו שאם בראש בכתר, גלגלתא קורה כך אז יש לזה ביטוי אח"כ גם בסג. למדנו מטו"מ בצורה נרחבת, מספר לנו שהתהליך בע"ב, ששם כשבא אור בהביטוש הזה וקבע לנו שיהיה פה כלי חדש שיוצר מציאות לה יש ביטוי בע"ב וס"ג. מגיע אור חכמה לרשימה שנשארה והזיווג הזה יוצר ביטוש ביניהם שהוא עניין שיוצר זכר ונקבה, אבל הזכר נכלל שם בנקבה, יוצא שהזיווג דנקבה הוא העיקרי, אבל יש שם זיווג של זכר המתכלל בנקבה. יוצא שיש לנו בע"ב שהנקבה היא העיקרית ולעומת זאת אח"כ יוצא פרצוף ס"ג ובו כשבא האור להאיר במדרגה, אור של ב', אז פוגש זיווג דהתלבשות ב' עביות, ואין לו הכאה עם ב' דעביות. למדנו שם למה אין לו, אבל אין התנגדות, הם שונים בטבעם ואין להם התנגדות מי ישלוט. שניהם יכולים להיות שם ולא נוצר סוג של מאבק, ולכן יש פה רק זכר ולא נקבה, כי לא היה ביטוש ולא נוצר כלי דנקבה. צריך ללמוד את התהליך אבל אפשר להבין בצורה מופשטת דבר יפה. אומר לנו, שיש לנו את גלגלתא שזה עולם א"ק, ויש לנו פרצוף ע"ב וס"ג שמלביש עד הטבור. יוצא שכאשר רוצים לעשות זיווג דהכאה, או כאשר מסתכלים על גלגלתא שהוא שורש א"ק, יש לו שני פרצופים עיקריים שממלאים אותו, והוא כמו הראש, ומה שקורה בראש קורה בגוף רק הפוך. בראש קרה זיווג זכר ואז זיווג נקבה, אח"כ כשיורד ללמטה קורה זיווג נקבה ואז נקבה. בזיווג זכר יש זכר ונקבה. זיווג זכר יש רק השפעה. יוצא שבפרצוף לגלתא כשיש נקבה יש אהבה. וכשאין נקבה ויש רק זכר יש שמחה ללא אהבה. יוצא שאהבה יוצאת לפני השמחה איך יכול להיות? אומר שכך היה בגלגלתא וזה אחד הדברים שמטעים את האנשים שרוצים לחזור מצ"ב לצ"א, שרוצים שאהבה תהיה לפני שמחה, כמו אהבה לפני יראה, לפני השפעה. בלתי אפשרי. בצ"ב קרה הפוך שהיראה קודמת לאהבה. בכל גלגלתא, גם בגוף קבלת האור היתה קודם ואח"כ לא יכלו לקבל. קודם בח' קבלת האור זו האהבה ואח"כ היראה. בצ"ב כשנלמד נראה שזה הפוך: באה היראה לפני האהבה ואי אפשר ואסור אחרת. מה קורה כשכבר מתוקנים ויש אהבה, כשכבר אוהב את אישתי, אז בתוך האהבה מייצר תנועה כדי שהיראה תחזיק את האהבה. כשיש אהבה היראה היא תנועה שאני עושה בתוך מסגרת האהבה ואז היא קודמת. אבל כשרוצה לבנות את האהבה, בגלל שבירת הכלים, חטא אדה"ר כבר בצ"ב שזה סוג של גלות, צריך לייצר קודם יראה ואז את האהבה. נראה איזה יופי קורה בעולם העקודים. אומר, יצא גלגלתא ואח"כ יצא ע"ב דס"ג. ואז במטו"מ שמראה לנו את צד האהבה, כי יש כלים דזכר ונקבה יש כלים דכתר בעליון. בס"ג יש רק השפעה, כי אהבה יוצאת לפני השמחה לפני היראה. וכל זה נמצא כבר בשורש. יש לזה הרבה השלכות שהם דברים ממש מופלאים. 

סיימנו את חלק ה'. נעשה סיום בסעודה בע"ה. נדבר ונסכם את חלק ה'. הרב מציע שכ"א יעשה לעצמו סיכום ויראה שהוא זוכר את המבנה של חלק ה' שיש בו הרבה פרטים שלמדנו במהירות. כדאי להשקיע שנה למי שיש זמן, ולמי שאין, שיעבור לחלק ו' בלי בקיאות בחלק ה'. 

שיעור 36 – תלמוד עשר ספירות- דף היומי- חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שנ"ו- שנ"ז – י' טבת תש"ף
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בשיעור זה אנו מבדילים בין כלי דכתר במטי ולא מטי בע"ב לבין כלי דכתר במטו"ל בס"ג.
2. הכלי דכתר נקרא י' פשוטה כשה – ו' וה-ד' דמילוי הם כלי דחכמה של ס"ג, שכאשר הם עולים בבחינת מ"ן לכלי דכתר, אז הכלי דכתר נקרא יו"ד.
3. כלי זה נקרא י היות והוא זכר ללא נקבה נפרדת, היות ולא היה ביטוש בין האור שבא לרשימה שנשארה בכלי דכתר. בשונה מפרצוף ע"ב.
4. בפרצוף ע"ב היה כלי דנקבה ולכן הוא נקרא ה', שהוא צד נקבה. זאת היות והיה ביטוש בין אור החכמה שהגיע לכלי דכתר ובטש ברשימה דהתלבשות שנשארה בכלי דכתר.
5. כאשר אנו מסתכלים באופן כללי על חלק ה', אנו משלימים פה את מה שכתוב ברצ"ו, די בתחילת בחלק, על ג' סוגי חלוקות שהן:
א' רשימות פשוטות שנמצאות בראש דגל' לאחר הביטוש שלו
ב' בפרצוף ע"ב שיש כלי דנקבה וכלי דזכר שהנקבה שם היא הביחנה השולטת, היא עיקר הבית
ג' פרצוף ס"ג שבו יש רק כלי דזכר ללא כלי דנקבה.
6. החלוקה שאנו רואים כהשקפה ניתן לראות אותה כשורש שהוא בכתר ואהבה שהיא בחכמה, שצד הנקבה זולט בה. ויראה או שמחה שצד הזכר שולט בו. אנו רואים שבשורש העליון של א"ק, האהבה קודמת ליראה, דהיינו שהאהבה היא השולטת והיראה היא תנועה שעושים כאשר אוהבים כדי שלא תופסק האהבה – יראה המשמרת את האהבה.
לעומת זאת כאשר נלמד צ"ב, נראה שכדי לבנות את האהבה, חייבת היראה להיות קודמת לאהבה. וכל זאת אנחנו רואים בג' החלוקות שממנה יש עוד הרבה השלכות שכאן דיברנו על השלכה אחת.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב