הדף היומי בתע"ס חלק ח' | שיעור 5 – עמודים תרז-תרח

133

בס"ד

חלק ח שיעור 5 עמוד תרז

סיכום: היום למדנו שבפעם הראשונה כעת, כשיוצא עולם האצילות, יוצאים זכר ונקבה. שכל עולם יוצא זכר והנקבה בתוכו. פה פעם ראשונה שיש נקבה שהיא מחוצה לו, שהוא לקח אותה כנקבה אליו. הפרצופים שיצאו בעולם אצילות הם עתיק, א"א, או"א, ז"א ונוקבה. כל אחד מהם לקח נקבה מהב"ן. לידיעה – כל מה שיצא עולם אצילות שהוא צד הזכר, בא לתקן את עולם הנקודים שנשבר והתבטל. לכן יש לו צד של זכר וצד של נקבה. זו הידיעה הראשונה היום. פעם ראשונה שיוצא זכר ונקבה. 

ידיעה שניה, שעולם אצילות יצא לכאורה מרשימות שעלו מעולם הנקודים והרשימות באות מהגוף. כשעלו רשימות בעולם א"ק ראינו שמכל רשימות, למשל גלגתא הזדכך יוצא פרצוף אחד – ע"ב. פה יוצאים כמה פרצופים מהרשימות. זה לא שנגיד שגם בעולם הנקודים ראינו שיצאו כמה פרצופים: או"א, ישסו"ת. אומר שפה שונה: כאילו היה אומר, בא בח' ב' א' ולא יצא רק כתר בז"ת דנקודים, אלא יצא מהרשימות שעלו, לא רק פרצוף אחד שאח"כ יצאה גדלות ד' ג' והתפרט. פה יצא מהרשימות שעלו מנקודים, לא רק פרצוף אחד (ציור) אלא יצאו הרשימות הללו והתחלקו לע"ס. התחלקו הרשימות מהנקודים לכח"ב זו"ן וכ"א מהם יצא פרצוף. זו חלוקת הפרצופים. לא חלוקת כי היה שם ד' ג' שהלך והתמעט, אלא הרשימות שעלו מנקודים הם התחלקו לע"ס ועל כ"א מהספירות יצא פרצוף. ז"א הוא ו' בח' יחד.

ידיעה שלישית היא שהפרצופים שיצאו בעולם אצילות יצאו והסתיימו בפרסה. לא כמו בעולם הנקודים שראינו שהתפשטו למטה מפרסה ונשברו. פה היה תיקון מיוחד שאומר, שהם מסתיימים, כותב מעט למעלה מסיום רגלי א"ק. בעה"ס מסביר, מסתיימים בפרסה. זה חשוב כי רצינו לבנות את עולם האצילות כך שלא תהיה שבירה נוספת. היתה כבר טראומה מהשבירה. הם מסתיימים בפרסה, כי אסור להתפשט למטה ממנה. כל ההתפשטות למטה מפרסה גרמה לשבירה. עכשיו אין התפשטות נוספת למטה מהפרסה. 

כמובן, שנוצרת פה שאלה: אם אתה אומר שפרצופי אצילות באו לתקן את הנקודים, ומסתיימים בפרסה, אז איזו בעיה נוצרת? שלא מתקנים את מה שלמטה מפרסה. מה נעשה עם זה? הרי שלמטה מפרסה נפלו כל הכלים ואנחנו רוצים לתקן אותם. אז אתה בונה את עולם האצילות למעלה, וכל הכלים שנפלו למטה מפרסה נשארים ללא תיקון. נראה בהמשך דרך להעלות את הכלים למעלה ולתקנם. ומה שלא יעלה למעלה לתיקון, יצאו עולמות בי"ע, יצאו נשמות והנשמות יתקנו למטה, כי הן מתחילות מבריאה ולמטה. 

מספר עוד, שעולם אצילות נקרא 'מלך הח" כמו שכתוב בתורה, נקרא הדר ושם אשתו מהיטבאל. ז"א שנקרא בח' שורש, אחרי שיצאו ז' מלכים. ת"ת התחלק לב' ונקראים ח' מלכים, אחרי שהתחלק למלכים הללו, יצא עוד מלך. שמו מלך הח', עליו יצאה בח' אצילות. 

עוד מספר, שהפרצופים האלה בעולם אצילות מלבישים זה על זה, וכל עליון הוא כמו נשמה לתחתון כי ממנו הוא מואר. לא כולם יצאו ומקבלים מס"ג, אלא רק עתיק מקבל מס"ג ונותן לא"א, לאו"א והם לזו"ן. כ"א כמו נשמה לתחתון שלו ויוצאים מפה ולמטה של העליון. 

דבר נוסף שאומר, שיצא פה דבר חדש, שנקרא עיבור. יצא עיבור מכיוון שהפרצוף מתחלק לכח"ב שנקראים גדלות, כך יצאו בעולם א"ק כח"ב כנגד גלגלתא, ע"ב וס"ג. הם יצאו כולם בגדלות ונולדו זה מזה בגדלות, כמו שראינו בפרצופים שיצאו גלגלתא ע"ב, ס"ג. ע"ב נולד מגלגלתא ישר גדול. ע"ב נולד מס"ג ישר גדול. אבל שנולד ז"א נולד קודם קטן, ואח"כ גדלות, כי מכיוון שז"א הוא בח' א', ובבח' א' יש קטנות, עביות קלושה. אבל שורש, שהיא מלכות הוא צריך עוד תיקון שנקרא עיבור, כי הוא מצד עצמו לא יכול לעשות כלום. חייב מישהו שיטפח אותו כי אין לו שום עביות והרגשה עצמית בכלל. עיבור נקרא 'ירך אימו', כמו חלק מהגוף שלה, כי הוא את עצמו לא יכול לטפח. לא משתמש במסכים אלא של אימו. אין לו כח מצד עצמו, כמו מלכות שלא יכולה לעבוד מצד עצמה. היא צריכה להתעבר בעליון וכשנולדת אז היא בח' א'. לכן נולדים תינוקות קטנים שיונקים עדיין, אבל בהתחלה של המלכות, מכיוון שעומדת בפני עצמה, לא יכולה לעמוד בפני עצמה, היא צריכה עיבור בעליון עד שתוכל להתפתח כדי לבוא לבח' א'. כשנולדת היא בח' א'. 

בעיבור זה יש ז' חודשים, ט' חודשים ויב' חודש, ואמר שלא לומדים עליהם פה. 

עוד נקודה שלמדנו – שכאשר אנחנו מתחילים לדבר על עיבור, אומרים שנקראים נה"י. המושג נה"י זה שפה של ג' קווים שצריך להתרגל אליה, ובשפת ג' קווים לנשמה קוראים חב"ד, לרוח (ז"א) – חג"ת ונפש מצד אורות ומלכות מצד כלים קוראים נה"י, כי זה בג' קווים. 

 

תובנה משעור היום בחלק ח׳:
כתוב באות י׳ שהמ״ה נעשה לזכר והס״ג לנקבה.

והרי לא יתכן ס״ג שהוא מפרצופי א״ק, יהיה לתחתון למ״ה שהוא אצילות.
אלא שמדובר בכלים דנקודות דס״ג בהם השתמש עולם הנקודים בקטנות.
ומכיון ופרצופי הנקודים נשברו פנים ואחור גם את כלים אלו יש לתקן.

ומה הרעיון הנפשי שהסביר הרב (להבנתי)
שגם אם קיבלת משימה או עבודה שנראית גדולה עליך, אם היא ניצבת לתיקונך אל תאמר שאינך מסוגל לה. אל תאמר: ״זה גדול עלי״.
לא לבכות ולא להתלונן, אם תפקידך הוא להיות זכר- עליך להיות מתקן, את הנקבה שהיא בחינת החסרון העומד לתיקון.

אין תגובות

להגיב