הדף היומי בתע"ס חלק ח' | שיעור 6 – עמודים תרט-תרי

35

בס"ד

חלק ח שיעור 6 עמוד תרז

סיכום: למדנו שבעולם אצילות בשונה מעולם א"ק יש בח' חדשה שנקראת 'עיבור'. את נושא העיבור אנחנו צריכים להפנים היטב בעולם אצילות, כי זו בח' חדשה שלא היתה קודם. 

למדנו שכאשר יצאו הפרצופים הראשונים: כתר, שעליו יצא גלגלתא, וחכמה שעליה יצא פרצוף ע"ב, ובינה שיצא עליה פרצוף ס"ג, כל אלה נחשבים לעקודים ושם נולדו ישר בגדלות. כאשר עברנו לבח' א' שעליה יצא עולם הנקודים, אז יצא קטנות ואח"כ גדלות, שזה נקרא מדרגת יניקה. ובח' כשבאנו להוציא את עולם אצילות, אז אצילות זו עביות דשורש, יצא גם בח' עיבור. אנחנו מבינים שמעצם זה שזו קומת מלכות צריך לצאת בח' עיבור. למדנו שעיבור זה בשפה חדשה: עיבור זו מדרגת נפש ונקרא מצד האורות רק אור הנפש. אור הנפש בג' כלים, בתיקון קווים נקרא נה"י. בשפה החדשה שלמדנו – נפש נקרא נה"י, רוח נקרא חג"ת, נשמה נקראת חב"ד, או כח"ב. זו השפה שאליה נתרגל. 

הבנו שבעולם אצילות נתחדש לנו בח' הנקראת עיבור. 

נקודה נוספת, מצד התכלית, למה בכלל צריך עיבור? התשובה היא כי ראינו שהקטן שאחריו באה הגדלות בעולם הנקודים היא הולידה מוטציה. הולידה מישהו, תינוק שהיה תינוק משוגע, שמת. הולידה ועם הלידה מת התינוק. הולידה עוד תינוק, גם הוא מת. הולידה עוד מישהו, גם הוא מת. אומר, בוא נחזור לרופא, ונאמר לו שכל מה שילדנו בעולם הנקודים, כולם מתו. האמא למעלה נשארה קטנה, אומרת שצריכה לראות מה עושים ולמה תמיד יולדת דבר מת. ז"א, יש משהו בגנים לא בסדר. העיבור בא כדי שכשאני יולדת אכין את הלידה הזו מראש. לא יכולה ישר להוליד. צריכה זמן לעבד את הדבר לפני שהוא יוצא החוצה. לא יכול להיות ספונטאני ואימפולסיבי וישר להוליד, כי אם מוליד באימפולסיביות אז נופל. אומר שצריך הירהור בדבר, לאט לאט, לבנות את המחשבה, לפני שהיא יוצאת לאוויר העולם. כמה זמן? יב' חודש. יב' בח', היינו לראות את כל הפרטים שזה יב', שכל פרט עומד במקומו, מחולק לאברים אברים, יש ידיים, רגליים, עיניים, פה וכו'. כל פרט עומד במקומו ורק אח"כ נולד. לא ישר להוציא. לא אם תפשת רעיון קטן ישר מוריד לעולם. צריך סבלנות ובניה. יש עוד דברים. אם לא, אז תישבר. לכן צריכים את בח' העיבור, שנותן לנו את האפשרות להוליד את התינוק החדש שלנו, את כל הפרצופים בעולם אצילות עם תיקון קווים בז"ת דנקודים. ז"א שיצאו בסדר של ג' קווים, אגב, כי אלה הרשימות שעלו לראש. למדנו עוד בשיעור הראשון שהרשימות שעלו מנקודים, היו בהן שתי התרשמויות עיקריות: א. שצריך להוליד בזיווג על שורש. ב. בתיקון קווים. לכן, עכשיו העיבור נועד כדי שיהיה לנו תיקון קווים. 

עד כאן הבנו שצריך עיבור והבנו גם למה צריך אותו. מעכשיו יודעים – כל פעם שיוולד פרצוף בעולם אצילות אני צריך סדר ראשון של עיבור. אח"כ תהיה יניקה, ואח"כ יהיה מוחין. זה המצב שלנו – עיבור, יניקה, ומוחין. לא רק יניקה ומוחין, קטנות וגדלות, אלא עיבור, יניקה ומוחין. כך מולידים.

הנק' הבאה שאנחנו רוצים להבין זה עוד משהו שקשור לשפה. כמו שלמדנו שיש שפה של ג' קווים, עכשיו מראה לנו שפה של התלבשות אורות בכלים, שבא בג' קווים. מספר לנו שישנה הופכיות כלים ואורות, ועיבור זה כשבא רק אור הנפש בכלי דבינה. כי בצ"ב יש לנו רק ג' כלים – בינה, ז"א ומלכות. וכשאור הנפש בא לכלי דבינה, זה נקרא עיבור, כי זו קומת שורש. אז כשאני רוצה לדבר על קומת העיבור, אני לא קורא לזה אור הנפש בכלי דבינה, כי כבר מדבר בשפה של ג' קווים. אז אקרא לנפש – נה"י, ולבינה – חב"ד. אז כשרוצה לומר 'קומת עיבור' אומר אור הנה"י בכלי דחב"ד. זה מה שנאמר. רק עניין של שפה. כמובן שיש משמעות לשפה הזו, אבל מעכשיו כך קוראים לזה. 

עיבור זה אור הנה"י בכלי דחב"ד. יניקה זה אור חג"ת, נה"י בכלים דחב"ד, חג"ת, ומוחין זה אורות חב"ד חג"ת נה"י בכלים חב"ד חג"ת, נה"י. זו השפה. עוד לא אמר הכל. אמר רק שעיבור זה אור נה"י בכלי חב"ד.

למדנו עד כאן ב' ידיעות: מה זה עיבור ולמה צריך אותו, ולמדנו איך קוראים לו בג' קווים: אור הנה"י בכלי דחב"ד. ב' ידיעות יש לנו: צריך עיבור כי צריך לתקן את ז"ת דנקודים שיהיו בתיקון קווים, אז צריך לעבד את ההרהור מחדש, כי לא הלך לנו מה שעשינו בנקודים. ודבר שני, צריכים לדבר בשפה חדשה – אור הנה"י בכלים דחב"ד.

עוד מספר, שכשהולכים להוליד את הפרצופים, כל פרצופי אצילות, מולידים אותם קודם בעיבור, ונשאלת השאלה – הרי עלו רשימות מהנקודים גם מהגדלות של הנקודים, אז יש שם רשימות של ד' ג', של ג' ב', של ב' א', ולמה אתה הולך להוליד דווקא על שורש ולא על מדרגה יותר גדולה כמו ד' ג' בגדלות? אומר שעצם קודם להתכללות. כל מה שיצא בעולם הנקודים מעבר לקטנות זה תוספות. בב' א' זה היה העצם. אז מה שנשאר מהעצם זה השורש שהוא עצם עולם האצילות, והד' ג' שיבוא זה רק תוספות. לכן תמיד יצטרך לבוא קודם קטנות ורק אח"כ גדלות. שוב, למה חייב עיבור קודם? כי אנחנו צריכים לתקן את הז"ת דנקודים בג' קווים. היינו, את הגוף שיוצא צריך לתקן בג' קווים. בח"ח. כי אם לא אז שוב ישבר. לצורך זה צריך את העיבור. למה צריך להוציא קודם את קומת שורש ואח"כ את הקומות האחרות? כי זה העצם, וקודם מוציאים את העצם. 

עד כאן ג' ידיעות: א. שצריך עיבור כדי לתקן תיקון קווים גם את הז"ת. ב. שפה של עיבור נקראת 'אור הנה"י בכלי דחב"ד. ג. קודם יוצא העצם, אח"כ התכללות. קודם יוצא עיבור בקומת שורש ואח"כ תצא הגדלות בד' ג'. 

עוד דבר, שאמרנו כבר וחוזרים עליו: שכשהתחתון מזדכך הוא עולה לעליון שלו. פה, במקום שיעלה לעליון שלו, הוא עולה לעלי-עליון. שואל למה? יכול לעלות לעליון לכאורה. אז אומר, אבל העליון הוא קטן, איך יעלה אליו. עונה שלא משנה שהוא קטן, היה לו ח"ח ואפשר להוליד בח"ח כמו שהוליד שם קטן. שיוליד אותו כמו שהוא. אומר, א. קטן לא מוליד. ב. בגלל שהיתה לו גדלות אז כבר לא מסתפק בקטנות, רוצה גם את הגדלות. לכן הקטן הזה לא יכול להולידו כי צריך לתכנן גם את מצב הגדלות לאח"כ. ובראש הס"ג מתוכנן כל מה שיצא אח"כ. כמו מחשבת הבריאה. אז הקטן לא יכול להוליד, כי כשהקטן מוליד, הוא מוליד רק את התכנית לקטנות, אבל מי שמתכנן את התכנית, גם על המצב שיהיה גדול. לכן לא מספיק הקטן להוליד. כשגדול מוליד את העובר, נראה בהמשך, בעובר הוא גם טומן מה יהיה כשיהיה גדול. אחרת אחרי הקטנות ימות? צריך לתכנן אותו בעיבור גם למצב הגדלות שלו. לכן הקטן לא יכול להוליד אלא רק הגדול. 

למדנו עוד, שהיות ומדובר בעולם אצילות, יוצא קודם עתיק, קומת שורש, ואח"כ הפרצופים האחרים, לכן קודם עתיק נולד בקומת שורש, שהוא הפרצוף הראשון שנקרא כתר של עולם אצילות, והוא נולד ראשון בקטנות, אח"כ מוליד גדלות, ואח"כ יוולדו הפרצופים הבאים. 

תובנה מדף היומי בחלק ח׳- שעור 6
עיבור:

אחד הטעמים החשובים לשבירת הכלים ומיתת המלכים בעולם הנקודים היא חוסר בתיקון קוים בגופים.
חסרון זה של בחינת חפץ חסד בז״ת דנקודים עולה כאינפורמציה יחד עם כל הרשימות של עולם הנקודים לראש הס״ג.
ראש הס״ג שהוא המקום התודעתי השלם מתכנן את כל עולם התיקון העתידי (אצילות).
ס״ג מוציא ע״י זיווג על בחינת שרש בצמצום ב׳ את פרצוף עתיק בתיקון קוים.
בעיבור נעשית כעין התערבות גנטית על מנת להוציא תיקון קוים בגופים שלא תארע שוב מיתה כפי שארע לכל הילדים (הגופים) שנולדו מראש הנקודים.
באמצעות ז׳/ ט׳ / י״ב חודשי העיבור נוכל לתכנן כל פרט בפני עצמו כך שיהיה מסוגל לבטא את הכלל באופן השלם.

מושג העיבור מכונה גם אור הנה״י (נפש) בכלי דחב״ד (כלי דבינה), מכונה גם תלת כלילין בתלת (שכל הבחינות כלולות בכלי דחב״ד)

אין תגובות

להגיב