הדף היומי בתע"ס חלק ח' | שיעור 7 – עמודים תריא-תריב

49

בס"ד

חלק ח שיעור 7 עמוד תריא

סיכום: אנחנו ממשיכים עם השיעור הקודם, בהבנה, וזה התורף של שיעור זה, הבנת היחסים בין זכר לנקבה בעולם אצילות. 

כפי שלמדנו, בעולם אצילות זו פעם ראשונה שיש לנו זכר שלוקח נקבה מחוצה לו, ממקום אחר, מעולם הנקודים שמספק לנו ב' דברים: א. מספק גם רשימות שעלו לס"ג, שס"ג צריך להוליד את הפרצוף, את העולם הבא – אצילות. ב. מה שנשאר בעולם הנקודים שנשבר, או התבטל מהווה בח' נקבה לעולם האצילות. ז"א שבעולם הנקודים אחרי השבירה נראה כך (ציור). מה שקרה אחרי השבירה – בראש נשאר ג"ע של או"א, ג"ע ישסו"ת, וכמובן גופא דאבא, גופא דאמא שבטלים באו"א וכך גם ישסו"ת, אז באופן כללי מתייחסים לב' פרצופים בעולם הנקודים: או"א וישסו"ת, ששניהם נשברו ויש גם את ראש הדעת. אלה הפרצופים בעולם הנקודים. 

אחרי השבירה נראים כך: הכלים והנצוצין שלהם למטה מפרסה. בראש יש כלים של אח"פ של הראשים, שנמצאים במקום הגוף, ורשימות – אור הזך של הרשימה שנמצא בתוך הכלים הללו, ובראש יש את ג"ע. אז אורות זה הרשימות האלה שחזרו לכלים. יש את הניצוצות שזה אור הע"ב של הרשימה שירד למטה, ואת הכלים שירדו למטה. כך נראה עולם הנקודים. מהמקום הזה לוקחים את הנקבה למה שיוצא בעולם אצילות. כלומר, שעולם אצילות שיוצא לאחר עולם הנקודים, לוקח ממה שנשאר בעולם הנקודים אחרי השבירה, שיש פה כלים שנשארו מעולם הנקודים, ובתוך הכלים האלה יש גם אור הע"ב של הרשימה – ניצוצין בכל מיני רמות. למעלה, באו"א האח"פ של הראשים נפל ויש בפנים אור הזך של הרשימה. זה נקרא אורות, ניצוצין וכלים. כל המציאות הזו היא שנשאר בנקודים, הפכה להיות נקבה לאצילות. כל עולם הנקודים הפך להיות נקודים לעולם אצילות שהוא בח' זכר. 

אז יש לנו זכר ויש נקבה. כל זכר, כל פרצוף מעולם אצילות לוקח נקבה מעולם הנקודים. התהליך הוא שהדבר הראשון שיצא, איך יוצא פרצוף? הרשימות עולות לראש והראש מוליד פרצוף, כמו שלמדנו בגלגלתא – הרשימות יחד עם המסך עולות לראש, הראש עושה זיווג, כשניכר שהרשימות באו מגוף הם יורדים חזרה למקום הגוף, ומוציאים שם פרצוף חדש. אותו הדבר קרה פה: הרשימות עלו מעולם הנקודים לראש של נקודים, אבל ראש של נקודים הוא קטן ולא יכול להוליד, אז עלו לראש הס"ג, שקיבל את הרשימות והוא מוליד עכשיו את עולם אצילות. אבל פה קרו שני חידושים: א. יצאו לא פרצוף אחד שמתפרט, אלא יצאו כמה פרצופים בעולם אצילות, שנקראים עתיק, א"א, או"א, ז"א ונוקבא. הפרצופים הללו, כל אחד מהם הוא זכר, וכל זכר כזה מקבל נקבה. הראשון שיצא הוא עתיק. כי הרשימות האלה הן מתחלקות לפי הספירות: כח"ב וכו', אז מצד המ"ה, שהוא צד הזכר יצאו שעל כל הרשימות האלה ביחד, שקורא להן 'אורות', הם עלו לראש הס"ג. אבל ראש הס"ג הוליד רק את הכתר של הרשימות כעתיק. הוליד, פירוש – עשה זיווג בראש הס"ג, שזה כמו עיבור, וכשהוכרו הרשימות ירד למטה, למקום שממנו באו הרשימות, מנקודים וירדו חזרה לעולם הנקודים שיצא למטה מטבור דא"ק. ירדו מראש הס"ג ללמטה מטבור דא"ק ושם נעצרו. ז"א שאם הרשימות באו מעולם הנקודים, וכל עולם הנקודים הוא מטבור ולמטה. הן צריכות לרדת למטה מטבור. פה נעשה זיווג בראש הס"ג כדי להוליד עולם אצילות, והרשימות ירדו למטה מטבור כדי שיצא שם עולם אצילות. 

יש פה עוד סוגיה: אנחנו רואים שהראש הראשון שנקרא עתיק היה צריך לצאת במקום החזה של הטעמים. אבל ראש דעתיק יוצא במקום הפה של עולם הנקודים כי עולם הנקודים יצא: כתר, ג"ע וג"ע של או"א, במקום הפה. אז אם יצא כתר ואו"א דנקודים, עתיק יוצא במקום שלהם. לפה מולידו. שואל למה לא במקום החזה? למדנו שבכל מקום הראש הבא שיוצא, יוצא במקום החזה, כמו ע"ב שיצא במקום חזה דגלגלתא עד מקום הפה. הרי ס"ג מוליד את עולם האצילות ע"פי הרשימות של עולם הנקודים, אז היינו מצפים שיצא בחזה דנקודים. אומר שלא יוצא בחזה אלא בפה, כי פה היה עניין מיוחד שצריך לתקן גם את הראשים ולא רק את הגופים באצילות. צריך לתקן גם את הראשים של הנקודים ולא רק את הגופים, ולכן יוצא במקום הראש של הנקודים מפה ולמעלה, כדי לתקן גם את הראשים. 

עד פה למדנו שיש זכר ונקבה. שהרשימות עולות לס"ג ולא רק לראש דנקודים ויוצאים מספר פרצופים והפרצוף הראשון של עתיק יוצא במקום הפה ולא החזה.

כעת נלמד נקבות. איך יוצאת נקבה ומי היא. אומר, הנקבות יוצאות מכל מה שקרה בעולם הנקודים. משם יוצאות הנקבות. עולם הנקודים נראה לאחר השבירה בצורה הזו (ציור). מכאן לוקחים את הנקבות. זה מקור הנקבות. מקור הזכרים, מחסן הגברים נמצא ע"פי הרשימות שעלו לראש הס"ג. מקור הנקבות, ממה שנשאר בעולם הנקודים שאותו צריך לתקן. נשים לב שבאנו לעולם לתקן. ואם כך, והעיקר הוא התיקון, אז היא נקראת 'עקרת הבית', העיקר שאותו צריך לתקן. הזכר בא לשמש לתיקון הנקבה, אבל הנקבה היא עניין התיקון. זו לא גאווה אלא מקור למסירות לבוא לתיקון ואז ביחד עושים את רצון השם. 

למה תמיד הנקבות אומרות 'אל תבקר אותי'? אבל באתי לבקר ולתקן אותך, איך אעשה תיקון בלי ביקורת. מכאן שהנקבה שלוקחים לתקן, אומר, עתיק לוקח לתקן את מה שנשאר מגלגלתא דאו"א וג"ע דראש הכתר. היינו, (ציור) עתיק יוצא, הזכר יוצא מפה ולמעלה. לוקח מעולם הנקודים לתקן את ג"ע דכתר, וג"ע דאו"א. יש עוד דברים שלוקח לתקן ונראה בהמשך. 

לוקח לתקן דבר מאוד גבוה שבכלל לא היו לו קלקול. נשאר עם אור אפילו. אומר שנכון, אבל ירד לקטנות, והתיקון שעתיק יצטרך להם הוא של גדלות, ולכן יוצא בד' ג'. לאחריו יוצא א"א וגם הוא לוקח לתקן את אח"פ דכתר. פה יש לנו הרבה מחלוקת למה הוא לוקח דווקא זה ואיזה לוקח? קצת קשה אבל נלמד. 

כל אחד מהפרצופים לוקח איזושהי נקבה לתקן ונלמד לאט לאט אילו נקבות לוקחים לתקן, ומה התפקיד של כל ואחד. 

כך נבנה בחלק ח' את עולם האצילות, כשתהיה לנו ידיעה מי זו הנקבה של כל זכר, ולפי"ז נדע מה צריך להיות התפקוד של כל זכר, כי כל תפקידו הוא להזין את הנקבה, ואם הוא רוצה לעשות זה אז הוא צריך לדעת גם מה צריך לתקן בה. לא יכול להזין נקבה שלא שייכת לו, אלא נקבה ששייכת לו. 

 

תובנה מחלק ח׳ שעור 7

עתיק ואשתו,
לראשונה בעולמות אנו פוגשים מציאות שבה הזכר (מ״ה החדש) לוקח נקבה מחוצה לו (ב״ן).
זאת על מנת לתקן את החזרה לקטנות, הביטול והשבירה שקרו בעולם הנקודים.
כל הרשימות שעלו מעולם הנקודים לראש או״א עולים משם לס״ג וס״ג מוליד לאחר עיבור (אצילות הפנימי) על בחינת הכתר של הרשימות את פרצוף עתיק.

נשאלת שאלה: אם ראינו בפרצופים הקודמים שכל תחתון מלביש מחזה ולמטה דעליון מדוע עתיק מלביש על הראש דנקודים?
והתשובה: מכיון והנקבה שלו היא גו״ע דכתר ו-גו״ע דאו״א שחזרו לקטנות לאחר שבירת הכלים.

מה תפקיד עתיק ביחס לנקבה שלו, והרי היא לא נשברה ואף לא התבטלה?
תשובה: לתת לה גדלות מחודשת, על פי החוקים החדשים שנתהוו בעולם אצילות עם כל המסקנות והתובנות החדשות שנבעו מהארועים הקודמים.

אין תגובות

להגיב