הדף היומי בתע"ס חלק ח' | שיעור 11 – עמודים תריח-תריט

58

* תובנה משעור 11 בחלק ח׳: *
מתי נבחן שהנקבה גדולה מהזכר?
מתי נבחן שהזכר גדול מהנקבה והיא נדרשת לו כדי לתקנה?
ומהו שנשים דעתן קלה?

דובר בשעור על 3 נקבות מצד הב״ן שנלקחו ע״י צד המ״ה לתיקון.
ראשית נאמר – כאשר באים לבחון את הנקבות – בוחנים אותן על סמך מצב הקטנות של עולם הנקודים.
ראינו שהנקבה של עתיק – שהיא גו״ע דכתר וגו״ע דאו״א (באופן כללי) – יש לה מצד עצמה בחינה א׳ דעוביות שלמה. עתיק לעומתה הוא רק א׳ דהתלבשות ושורש דעוביות. מכאן שהנקבה של עתיק היא גדולה ממנו (בקטנות) ובמצב זה יכולה היא לסייע לו. והוא אין בכוחו לתת לה שום תיקון לצורך עצמותה.

א״א לוקח את אח״פ דכתר, שהתבטלו אמנם לאחר החזרה למצב הקטנות, אך יש להם הארה מגו״ע דאו״א המלבישים עליהם. הארה שלמה של תיקון קוים ובחינה א׳ דעוביות שלמה – ולפיכך גם ״אשתו״ של א״א גדולה ממנו במצב הקטנות.

לעומתם הנקבה דאו״א היא אח״פ דאו״א דנקודים (באופן כללי) – שבעת קטנות מקבלים רק הארת כלים- אור הנפש.
כאשר לוקח צד המ״ה נקבה זו עליו תחילה להתקינה. הוא לוקח אותה תחת חסותו, ואין היא עצמאית במצב זה.

לצורך תיקונה מקבל הוא דעת שלמה הבנויה מחסדים (מצד המ״ה) וגבורות (מצד הב״ן).
עיקר החסדים ושרש הגבורות נותרים אצל הזכר. והתכללות מהחסדים (כח ההשפעה) והגבורות נותן לנקבה ולכן דעתה קלה. שאין לה אלא הארת חסדים.

מכאן אנו למדים שיש מצבים שבהם אין צורך לתקן את הנקבה ולהיפך – היא גדולה מהזכר ויכולה לסייע לו. במצב זה עליו לתת לה עצמאות לבטא את כוחה באני המשותף. וישנם מצבים בהם עליו לתקנה בבחינת חתן (נחות דרגה)- שלוקח על עצמו את חסרונות אשתו כדי לתקנן.

בכל מקרה כל המדובר בשעור זה הוא רק לצורך התקנת הנקבה ולא לצורך גדלותה. לצורך זה נראה שינויים נוספים במערכת התפקידים בין זכר לנקבה.

אין תגובות

להגיב