הדף היומי בתע"ס חלק ח' | סיכום בנקודות |שיעור 12 – עמודים תרכ-תרכא

104

חלק ח – תרכ-תרכא
1. הנקבה דעתה קלה היות וצד החסדים שהם הדביקות באידיאה אין לה מצד עצמה אלא שמקבלת מצד הזכר ואצלה זה רק בהתכללות ולכן דעתה קלה.
2. כל עולם אצילות נבנה מצד זכר ונקבה שצריכים להוות מציאות קבועה שלא נשברת יכולה לעלות ולרדת למצב קבוע שלא נשבר.
3. הנקבות שבאו מעולם הנקודים הם אלו שעלולות להישבר בשונה מהזכרים שבהם אין שבירה.
4. שני השיעורים האחרונים למדנו על הנקבות כיצד צריכות להיבנות שלא תשברנה ותהוונה את הקביעות של האני .
5. הנקבה של עתיק הם גו"ע דכתר וגו"ע דאו"א ועוד שהן בחינות שאינן צריכות תיקון כך צריכה להיות אמונתו של האדם שהיא בחינת העתיק שלו.
6. א"א לוקח לנקבה את האח"פ דכתר שזה צד המדע שאינו יורד לגוף ונמצא בראש שהוא לא נגוע בבחינה עצמית כך א"א שמהווה את חכמת האדם צריך לקחת נקבה שלא תלויה בהרגשתו אלא רק בחכמתו בראשו.
7. או"א שהם צד התודעה של האדם שצריכה להתקשר גם לגופו לוקח את אח"פ דאו"א שאמנם ירדו לגוף אבל לא מחמת עצמם הייתה הירידה אלא כי לא היה בהם שימוש לאחר השבירה אולם אם יהיה בהם שימוש אז הם יהיו בלתי נופלים .
8. זו"ן לקחו את הכלים דקטנות דנקודים למרות שנשברו לא היה זה מחמת עצמם וחשוב שקביעות האדם תבנה גם ממצבי קטנות שאם לא ידע האדם להיות קטן ובגאוותו ירצה תמיד להיות בגדלות לא יוכל להחזיק קביעות היות וכל זמן שלא בלע המוות לנצח חייבים להיות לו מצבי קטנות.

בס"ד

חלק ח שיעור 12 עמוד תרכ

סיכום: בהמשך לשיעור הקודם, למדנו היום על אצילות בקביעות.

הנקודות שלמדנו בשיעור הקודם זה על הזכר של עתיק, שלקח נקבה שהיא גדולה ממנו. ז"א לא כל הנקבות (מלשון נקב, שצריכה תיקון) צריכות תיקון. לא כל רצון צריך תיקון. יש רצונות שמגיעים לאדם שהם שלמים. לא לגעת בהם, הם בסדר. אל תרצה לתקן דבר שלא צריך תיקון. 

עתיק לקח את הנקבה שנקראת ג"ע דכתר וג"ע דאו"א, שהם מצד עצמם שלמים. ברגע שהדבר שלם לא נוגעים בו. אם רוצה לתת לו גדלות, במצב הגדלות, כשרוצה להגדיל אותו הוא מצויין להגדלה. אבל עתיק לקח לנקבה בח' שהיא גבוהה ממנו. למה לקח אותה? במה הוא הזכר והיא הנקבה? התשובה היא שלקח אותה רק בגלל שבגדלות הוא צריך לתקנה. זה הכל. 

א"א לקח גם מצב שהוא מתוקן. לא לגמרי, יש לו קצת תיקון, אבל גם הנקבה שלו היא נקבה שלקח מאח"פ דכתר של עולם הנקודים, ואח"פ דכתר ירדו למקום ג"ע דאו"א, שג"ע דאו"א הם ראש. יש להם עדיין שלמות. ובאמת במצב גדלות יש לו מה לתת להם, למרות שבקטנות עוד יכול לתת להם איזושהי בח'. 

מה שמעניין אותנו כרגע זה בח' או"א. בשיעור הקודם למדנו שהאישה, האמא, הנקבה דעתה קלה. כך אומרים חז"ל וזה אולי מתסיס את האנשים שאומרים 'אישה דעתה קלה', אבל הכוונה בדעתה קלה היא שדעתו של הזכר, אומר, שלם. אבל הנקבה דעתה קלה. דעת זה חיבור בין חסדים וגבורות. גבורה זה המסכים, והמסכים באים מצד המלכות. אבל כל מה שמקבלת הנקבה לתיקון היא מקבלת מהזכר. זה התיקון שהיא מקבלת. והתיקון זה היכולת לנהל את הרצון. כשאני נפגש עם המציאות אני צריך לנהל את הרצון שלי. כי כשרואה משהו מחוצה לי זה מעורר בתוכי רצון שאותו צריך לנהל. היכולת שלי לנהל את הרצון, היא ע"י מסכים. והמסכים האלה הן הגבורות שנמצאות על הרצון. הנקבות שהיו מתוקנות בעתיק וא"א דעתן לא קלה. דעתן גדולה. הן יודעות לנהל עצמן. אבל באו"א כבר דעתן קלה, כי את התיקון שלה, שזה צד הגבורות היא צריכה לקבל מהזכר. 

הדעת שהיא חיבור, לא בנויה רק מצד זה שאני יכול עם המסך לדחות. צריך גם להתחבר לצד האידאי. החסד מחבר אותי לצד זה. לכן דעת זה חיבור, כמו 'וידע אדם את חווה אשתו'. החיבור של המפגש שלי עם המציאות מתקיים גם עפ"י זה שיכול לפעול שלא באופן אוטומטי, אבל גם אחרי שלא פעלתי ועשיתי את העצירה – להתחבר לאידאה, כמו שעשינו בזיווג דהכאה בצ"ב. לא מספיק או"ח הנדחה, צריך גם להתחבר לאידאה של הרצון ליתר דבקות. לכן השילוב בין הדברים – החיבור לאידאה ויכולת ההתנגדות, הגבורות. זה נקרא דעת המחבר חסדים וגבורות.

אנחנו רואים שלזכר הגבורות של הנקבה שהוא צריך לתת לה עוברות דרכו. החסדים ודאי נמצאים אצלו, כי הוא צד החסד. יש לו גם חסדים וגם גבורות במלאות. לעומת זאת האישה דעתה קלה, כי הצד של החיבור לאידאה לא קיים, והיא צריכה לקבלו מהזכר, בהתכללות, אז צריכה את הזכר שיחבר אותה לאידאה. ולכן דעתה קלה. ולא מדובר על אישה. מדובר על כל אחד מאיתנו. 

כשמתעורר צד הנקבה שבאדם, צד הרצון שבו, שידע שכשאתה מרוגש מידי ממה שאני רוצה – דעתך קלה. לך לצד הזכר שבך, עזוב את החשקים הגדולים שלך ותוכל לחשוב בדרך תורה. לכן כשאתה בא ללמוד, ואתה רוצה דעה שלמה ולא קלה – עזוב עצמך בבית. שים את עצמך בצד, ולמד קודם כל את האמת. זו נקראת דעה שלמה. עד כאן בשיעור הקודם. קצת הרחיב מה נקרא 'דעתה קלה'. 

עוד למדנו בשיעור זה, שכל עולם אצילות, שזה האני הקבוע של האדם, צריך להיות שלא נשבר שוב. לא יורד לדיוטה כזו שבה אתה נשבר ומתפרק. אתה יכול להיות בעולה ויורד, אבל שיהיה לך מצב של קביעות שממנו לא יורד. 

מספרים לנו איך זה נבנה בעולם אצילות. מבח' אישית מה זה בדיוק אח"פ דכתר וכו', כל זה צריך כ"א לפי מה שמשער ליבו. אבל קודם כל לעזוב עצמנו, ולהבין מה זה בעולמות.

בעולמות, מספר לנו, שבעולם אצילות, היות ומלכות שהיא הנקבה של עולם אצילות נגנזה ברדל"א, אז לעולם אצילות אין נקבה מצד עצמו, ולכן לוקח נקבה מהב"ן, מעולם הנקודים. לכן מסתכלים איזה צד של נקבה לוקחים כדי להשאר בקביעות. וכיצד בנוי עולם האצילות – מפרצופים, שאותו מידע שעלה מעולם הנקודים, עלה כמידע כזה, רשימות שלא כמו בעולמות הקודמים – עלה והתחלק. יצאו פרצופים עתיק, א"א, או"א שבתוכו ישסו"ת, וזו"ן, וכ"א מהם יצא כפרצוף נפרד מצד הזכרים. עכשיו הם צריכים נקבות.

עתיק כבר גנז את מלכות ברדל"א ואמר שלא משתמש במלכות זו שהיא גדלות כלי הקבלה, מלכות גדולה מידי, אותה נקודה אמצעים שבאמצע ממש, עליה היה צ"א, נשאיר אותה לגמה"ת. במה שכן יכול להשתמש זה בנקבות אלה של עולם הנקודים, אבל רוצה לבנות את עצמי בלי להשבר. אז עתיק שהוא הכתר הכי גדול לקח את הנקבה הכי גדולה. נקבה כזו שכלל לא צריכה תיקון. היא לא נשברה ולא התבטלה. אצלה הכל טוב ושלם. עתיק זה כתר, האמונה, שהוא נעתק מהשגה. למדנו לפני כמה שיעורים שעתיק ניתן בצורה של בקיעה. לא בצורה של מחשבה. זו אמונה שהיא למעלה מכל דעת. איך בונים אותה? עם נקבה שהיא שלמה מצד עצמה, ולא צריכה תיקון. ככה אתה בונה את האמונות שלך ולא משנה במה אתה מאמין. 

למשל, מאמין בעסק שלך, בזוגיות או במשפחה שלך. לא משנה במה – תבנה אותה ע"פי דבר שלא צריך תיקון. כך נבנה הכתר. 

את החכמה שהיא אח"פ דכתר, צד המדע שבך, אותו תבנה על ידיעות שהם אח"פ דכתר, שזה כן גדלות. כבר כן מה שרוצה להשיג, אבל שאינו תלוי בך, כי זה אח"פ שנפלו לאו"א, לאיזושהי גדלות שהיא שלמה. אח"פ דכתר מקבלים מג"ע דאו"א, ז"א שאת כל המדע אתה בונה על משהו שלם שאינו תלוי בך. צריך לתת לו תיקון, צריך ללמוד אותו. יכול להשיגו, להבינו אבל זה תלוי בך ועומד בפני עצמו, ולכן א"א לקח את אח"פ דכתר לתיקון.

באו"א כבר יש מצב שהוא מצב קצת יותר בעייתי, כי או"א צריכים קצת להתחיל לעשות פעולות. וכשהם עושים פעולות ולקחו את אח"פ דאו"א שנפל לגוף, אז כבר נופל לרגישויות שלך. כבר נוגע לך, כי זה תלוי ברגישויות שלך. או"א אלה שלקחת מצד הרגישויות שלך שנפלו לגוף, אל תדאג שאתה לוקח אותם, רק תזכור שזה או"א שבמצב של עולם הנקודים, מדובר על מצב של פב"א, משם לקחת את האח"פ שלך, שפב"א עדיין נותנים אור לגוף, לשם נפלו כי אין מה לעשות איתם. את כל או"א לוקח ממצב הרשות ולא ממצב הפגם. ממצב הרשות כי עיקר העבודה שלנו כרגע היא במצב הרשות. יש לך רשות ללמוד או לא ללמוד. אתה מספיק שלמדת את המעט. יש לך רשות לעשות יותר טובות או פחות טובות לבני אדם, וכיוב'. עובדים באו"א במצבי רשות, מצב פב"א.

מצב הזו"ן אלה כלים דקטנות. שמרגיש קטן. אומר, תבנה את הקטנות שלך כי להיות קטן זה לא רע. אם אתה לא תבנה במצב הקביעות שלך מצב של קטנות אתה תמות, תישבר, כי אם אתה רוצה להיות רק גדול כל הזמן אתה לא יכול. לכן בתוך המבנה של האני שלך, שזה האני השלם שלך, האני הקבוע שלך (ציור) שבלתי נשבר וצריך לשכלל אותו, אבל הוא הקבוע, האני הקיומי שלך, שממנו אתה עולה, אתה צריך גם מצבי קטנות, ויותר מזה – עיקר האני שלך הוא מצב של קטן, ואם תסכים לקבל את הקטנות הזו, אז תוכל להיות שלם. לשים לב שזה אני מאוד מורכב. כשאדם בא לבנות את הזהות העצמית שלו, כך הוא צריך לבנות אותה. יש הרבה מה לדבר מזה – אם אדם ידע לבנות אותה בצורה הזו אז יהיה שלם. 

תובנה משעור 12 בחלק ח׳
קביעות הזהות עצמית

בשעור זה ראינו כיצד יש לבנות את בסיס האני האמיתי של האדם.
עולם אצילות שיצא לאחר השבירה ובא לתקנה, לוקח נקבות שחלקן למות וחלקן נדרשות לתיקון. אין הוא לוקח נקבות כאלו שנשברו מחמת עצמן.
מצב הקטנות, זכרים ונקבות, של עולם האצילות מותקן באופן כזה שאין אפשרות לרדת ולקלקל את הקיום- שהוא הקטנות. אפר להוסיף ולהשתכלל. אך גם נרד לא נרד אלא למצב הקביעות.

פרצוף עתיק- שהוא בחינת הכתר- אמונתו של האדם – מתבסס על רצון שלם שאינו נדרש לתיקון קיומו (גו״ע דכתר ואו״א)
פרצוף א״א – שהוא בחינת החכמה – הידיעות שעל האדם לרכוש מתבססות על ידיעות שהם למעלה מההרגש הגופני. ידיעות שאינן תלויות במעשה האדם. ותפקידנו יהיה לגלות אותן ולחקור בהן.
פרצוף או״א – בחינת ההכרה (או״א) והתודעה (ישסו״ת) כבר מעורבות עם ההרגש הגופני מכיון ונפלו לגו״ע דזו״ן עם חזרת הפרצוף לקטנות. לכן יש לערוך בהן בירורים.
פרצוף זו״ן – בחינת הגוף – התקנתו וקיומו הוא בקטנות, ממנו עלינו ללמוד איך להתנהג במצבי הקטנות שלנו, שבהם עיקר התפקיד יהיה לשמור על הקביעות, על הברית וההשלכות מהן.

כך בונים ע״י מגוון רצונות המבוסס על ד׳ הבחינות ושרשן כפי שבא לידי ביטוי באצילות את בסיס הזהות העצמית הנכונה של האדם.

אין תגובות

להגיב