הדף היומי בתע"ס חלק ח' |סיכום| שיעור 19 – עמודים תרלג-תרלד

22

בס"ד

חלק ח' שיעור 19 עמוד תרלא

סיכום: חזרנו על השיעור הקודם שבו הדגשנו שכל מדרגה מתחלקת לשורשי מוחין, מוחין ומקבלי המוחין.

היות ועולם אצילות באו כולם מהרשימות שבאו מהנקודים, שזה דבר אחד, רק התחלקו לפרצופים שזה למדנו, ולכן אנחנו יכולים לראות את כל עולם אצילות כפרצוף אחד. אמרנו שפרצוף מתחלק לשורשי מוחין, מוחין ומקבלי המוחין. כך מתחלק גם עולם אצילות. כל הפרצופים מתחלקים כך. 

שורשי המוחין נקראים עתיק וא"א. המוחין – או"א וישסו"ת ומקבלי המוחין – זו"ן. 

בשורשי המוחין יש שורש דשורש שהוא עתיק, ושורש שהוא א"א, מקבלי המוחין – או"א וישסו"ת, ועיקר מי שנחשב למוחין זה כשהם מאוחדים יחד או"א וישסו"ת אז הם מקבלים את המוחין, וזו"ן נקראים מקבלי המוחין, וכשהם מקבלים את המוחין, אז יכולים להשפיע לכל בי"ע את ההארות שהם צריכים להם. זה באופן כללי מציאות עולם האצילות, החלוקה שלו לשורשי מוחין, מוחין ומקבלי המוחין. 

בא ומספר לנו, מתחיל, למרות שכבר למדנו זה, להבהיר את הנקבות של עולם אצילות. למרות שכבר למדנו על נקבות, רוצה להרחיב בזה כי יש פה עניין מיוחד שהוא שבינה וא"א יצא מהראש. אומר, זה עניין מיוחד שקרה בעולם אצילות, כי גרם להארה מיוחדת שנקראת 'לב' נתיבות החכמה' שזה עניין מאוד חשוב, ולכן כדי להסביר זה נצרך להסביר את הנקודה הזו: שבינה מא"א והלאה יצאה מהראש. ובעתיק לא. אז מסביר את ההבדל בין עתיק לא"א, למה בינה בעתיק לא יצאה מהראש ובא"א כן יצאה. להמשך אנחנו לא יודעים מה זה אומר, רק יודעים שלנק' זו יש משמעות, שבגללה אנחנו מתחילים להסביר. 

מדברים על הנקבה שלקח עתיק, והנקבה שלקח א"א, ואומר, בינה יצאה מהראש בא"א. מי שקובע שהבינה תצא או לא תצא מהראש היא הנקבה. לכן בודקים מי הנקבה של עתיק ומי של א"א.

אומר שהנקבה של עתיק היא שלמה, שלא נפגמה, לא התבטלה ולא קרה לה כלום. כמו שהיתה בקטנות כך נשארה במצב שלה, וגם בגדלות, כשהגיעה לגדלות גם היתה למעלה מהפרסה, היתה כחלק מהראש, היא נקראת ג"ע דכתר וג"ע דאו"א, שאת זה לקח עתיק לתקן. היא היתה מעל הפרסה, ובמצב ג"ע דכתר נקראת נקבה שלמה, זכה, ואין איתה בעיה, עד כדי כך שמסביר שעתיק כ"כ גדול, כי עתיק הוא מצד עצמו שורש, דומה לס"ג בזה שס"ג מצד עצמו צריך להוליד את עולם הנקודים. אבל עצמו שלם, בצ"א. את עולם הנקודים הוא מוליד בצ"ב, אז יש בתוכו שני צדדים: אחד שהוא צ"א, וצד שעושה בשביל התחתון צ"ב. אותו דבר עתיק. עבור עצמו הוא שלם, כמו צ"א, ובאמת יש לו צד של צ"א, שמתפשט למטה מטבור ולא קורה לו כלום, כי יש בעתיק צד שלם, ובגלל זה הוא צריך נקבה שלמה. לכן לקח נקבה שהיא ג"ע דכתר. ג"ע דכתר אף פעם לא היו מתחת לפרסה, גם לא אחרי השבירה. הכל בהם שלם. 

לכן בינה מראש לא היתה צריכה לצאת ממנו, אנחנו לא יודעים למה, אלא כידיעה – בינה לא יוצאת מראש דעתיק בגלל שהנקבה שלו שלמה. 

מה שקרה בא"א הוא שלקח את הנקבה שלו, שהיא נקבה שנקראת אח"פ דכתר, להם יש גדלות. כשהיו במצב הגדלות קיבלו הארה, כשה"ת ירדה למטה מנקבי עיניים לפה, הם הפכו לחלק מהראש וקיבלו הארה שהסתלקה מהם והם חזרו אחרי השבירה אח"פ שלמטה מפרסה, אז יש בהם קצת פגם שבגללו הם צריכים תיקון. ובגלל שהם צריכים תיקון אז זו לא נקבה שלמה. הנקבה של א"א אינה שלמה ולכן בינה יוצאת מהראשן. כי בינה היא נקבה דראש. 

למה בינה צריכה לצאת מהראש בגלל שהנקבה אינה שלמה, אנחנו עוד לא יודעים, אבל יודעים שכך קורה. 

לסיכום הנקודה הזו – כי בעתיק הנקבה שלמה, היא ג"ע דכתר שאין בה פגם או ביטול, אז הבינה לא יצאה מראש. מא"א ומטה, היות והנקבה שלו נקבה שיש בה איזשהו פגם או ביטול או שבירה, אז שם הבינה כן יוצאת מראש. 

בהמשך אומר, אגב שדיבר על הנקבות של עתיק וא"א אז מזכיר לנו את הנקבות של או"א וזו"ן ואומר שהן עוד יותר פגומות ואפילו נקבה בין חכמה (אבא) לבינה (אמא) אפילו ביניהן יש הבדל, בנקבה שלקחו, בגלל המצבים שלהם בעולם הנקודים, שבאבא כן קיבל חכמה במצב פב"א, ובינה לא קיבלה. אמא לא קבלה חכמה במצב פב"א אלא רק בפב"פ. אפילו בזה יש ביניהם הבדל.

בז"ת דנקודים שנשברו בוודאי יש הבדל מאח"פ. מראה לנו שיש הבדל בין כל הנקבות ברמת הפגם שבהן. כמה צריך לתקן אותן. 

תובנה מחלק ח׳ – שעור 19

יציאת בינה מחוץ לראש

בשעור זה עשינו חזרה על בחינת הנקבות של עתיק וא״א.
כזכור ראש דעתיק – לוקח לנקבה מעולם הנקודים את גו״ע דכתר, גו״ע דאו״א, ז׳ שרשים וחסד דאמא.
מה מיוחד בכל אלו הבחינות? שאין בהן לא שבירה ולא ביטול. הן שלמות מצד קיומן.
כך על אמונת האדם להיות. אותו צד באמונה שהוא מופשט וגבוה מכל בחינה אחרת – צריך להיות נקי מכל חסרון או פגם.

א״א -לוקח לנקבה את אח״פ דכתר.
א״א שהוא שרש המדע, כבר לוקח נקבה כזאת שתהטלה מלתפקד כראש ונזקקת גם במצב הקביעות לתיקון.

כהשלכה מכך- א״א מוציא את הבינה מחוץ לראשו. הבינה ששמשה בעולם הנקודים לזיווג על בחינת ג״ר דחכמה יוצאת בעולם אצילות לבר מראש ומשמשת בבחינת ו״ק בלבד.
בנושא זה עוד נרחיב ונדבר בהמשך, כדי להבין כיצד נמשכים מוחין לתחתונים תוך זהירות שלא לגרום שוב לשבירת הכלים.

אין תגובות

להגיב