הדף היומי בתעס חלק ח' שיעור 22 עמודים תרל"ח תרל"ט

103

בס"ד

חלק ח שיעור 22 עמוד תרלו

סיכום: למדנו בשיעור הקודם שיש צורך להבין איך נולדים הפרצופים. למדנו את כל פרצופי אצילות כמצב. למדנו שיש מצב שהם נולדים כפרצופים נפרדים: עתיק על כתר דמ"ה, א"א על חכמה דמ"ה, או"א וישסו"ת על בינה דמ"ה, וזו"ן על ז"א ומלכות דמ"ה. כ"א לוקח נקבה ולמדנו את הנקבות שהם לוקחים. עתיק לוקח ג"ע דכתר וכו', א"א לוקח אח"פ דכתר, וכ"א לוקח את המתאימה לו מעולם הנקודים, כדי לתקן אותה. 

אחרי שלמדנו זה מבח' מצב, רוצה ללמד את התהליך שזה קורה. התהליך הוא מורכב, אבל בלי להתבלבל, לזכור שזה המצב שלנו: יש את עתיק שיוצא בצורה הזו מהפה דנקודים ועד הטבור דא"ק יוצא הראש שלו, ויש לו גוף עד הפרסה. מתחתיו יוצא א"א ומלמטה או"א וישסו"ת וזו"ן. כך בנוי עולם אצילות.

בתוך זה רוצים להבין את התהליך, ואגב הבנת התהליך, בעה"ס מאתגר אותנו בשאלה, ודרך התשובה לשאלה הוא מלמד אותנו את התהליך. השאלה שלו, אמר שמצד א' אומרים (ציור) שמסתכלים על עתיק וא"א, לעתיק יש ראש וגוף, שזה חב"ד, חג"ת ונה"י. הראש דאריך נמצא מלביש על מקום חג"ת. חב"ד שנקראים ראש, או מוחין. 

אומר ב' דברים: א. א"א מקבל למוחין שלו את הנה"י של עתיק. ב. הראש שלו מלביש על חג"ת דעתיק. אומר שיש פה מחלוקת. לא מלביש על נה"י דעתיק. הראש מלביש על חג"ת, אז למה אומר שמקבל את המוחין שלו מהנה"י של עתיק? באמת יש פה מחלוקת ואמר  שלא מדבר על נה"י אלה, אלא על נה"י שנמצאים בראש של עתיק. נה"י זה או"ח. 

עתיק הוא בח' כתר. כתר זה בח' ד'. א"א הוא חכמה, בח' ג'. אומר, עתיק עושה זיווג דהכאה על כתר, ויוצא לו גוף אבל יוצא רק פב"א. שרוצה לעשות זיווג כדי להוליד את א"א בגדלות, הוא צריך לעשות זיווג כדי לתת לו את הנקבה שלו, כדי שיעשה איתה זיווג. אז התהליך שעתיק עושה, יש פה איזושהי תנועה שמתרחשת כך: הנקבה של עתיק זה ג"ע דכתר. הנקבה של א"א זה אח"פ דכתר. כשעתיק מקבל גדלות אז הנקבה שלו אומרת שהיא רוצה לקבל בחזרה את האח"פ שלה, כי גדולה ומקבלת מהאח"פ שלה. היה לה ג"ע דכתר בצד הנקבה, ואז אומרת שהרשימות, לא אח"פ דכתר האמיתיים, אלא הרשימות של אח"פ דכתר שנמצאים בכלל הרשימות של הנקבה שעלו לראש, אומרת שרוצה את אח"פ דכתר, אבל הם באים רק בבח' ג'. אז עתיק עושה זיווג דהכאה על בח' ג'. על הבח' של א"א. על  בח' אח"פ דכתר שעלו אליו, אבל רק בבח' א"א. עושה זיווג דהכאה בראש. פה יש לו נה"י מצד כתר. ונה"י מצד בח' ג'. או"ח מבח' ג'. האח"פ דכתר אלה הם הנקבה של א"א. אז הנקבה הזו בעצם מתעברת בראש, בדיוק כמו שלמדנו בגלגלתא. הרשימות עולות לראש וגלגלתא עושה זיווג על ע"ב הפנימי, על ג', ולכן הרשימות של ג' מקבלות או"ח של בח' ג'. את הנה"י דאו"ח מקבלות מבח' ג' ויורדות לגוף כי הוכר עביותן. אותו הדבר קורה פה: ברגע שעתיק עושה זיווג על האו"ח אז הם יורדים לגוף ועושים זיווג דהכאה על בח' ג'. הם קיבלו נה"י דכתר בראש כשהיו בו, נה"י מהעליון ואלה המוחין שלהם, כי קיבלו או"ח של בח' ג'. זה נקרא שקיבלו נה"י דעליון למוחין כשהיו בראש. וכשירדו לגוף להיות פרצוף עצמאי, אז קיבלו רק מהחג"ת כי עליו מלבישים. 

אלה ב' הבח'. פה הסביר לנו למה פעם אומר נה"י ופעם חג"ת, וכל זה שאל רק כדי להסביר איך נולד פרצוף. עכשיו אומר שפה יש פרסה, כשהוכר עביותם, כשנעשה זיווג בראש אז הם יורדות למקום שמשם באו הרשימות. בעולם הנקודים כל המסך שהעלה רשימות לראש הס"ג, העלה רשימות ממה שקרה בגוף, ומה שקרה שם הוא שהיתה שבירה. הרשימות נפלו גם למטה מפרסה למקום בי"ע כי למטה מפרסה זה מקום בי"ע. אומר, כשהוכרו הרשימות שבאו מגוף, מנקודים, אז נפלו לפה (ציור). ברגע שרצה להוליד נפלו כל הרשימות האלה למקום בי"ע. לפה נפל א"א ואז לעתיק יש פה ב' דדי בהמה. וא"א יונק מב' דדי בהמה. א. יונק לקיום שלו. ב. לעלות לאצילות. איך לעלות? ע"י זה שיתחיל להוריד את מה שלא שייך לאצילות. לקיים תו"מ, אז קיומו זה הקיום בעוה"ז. צריך לייצר, ללכת לעבודה, לפרנס, לתקן את הרכב. צריך להיות בעוה"ז. אבל זה רק כדי שלא ימות בבי"ע, שהקליפות לא יאחזו בו. 

עוד שלב פה, השלב העיקרי של יניקה מדדי הבהמה, מאותו עתיק שירד לבי"ע, מאותה תורה שירדה לעוה"ז כדי לתקן את הקליפות ולעלות לעולם האצילות. כדי לקיים את האני האמיתי צריך לינוק ולעלות, כך שכל החכמה שמנהלת את האני, שזה א"א, צריכה לינוק מתו"מ ולעלות למקומה באצילות. לא בפעם אחת, אלא בתהליך מתמשך, וכל בח' שמוליד, כל הבנה, צריכה לעבור את התהליך הזה. שאתה יונק מב' דדי בהמה. א. לקיום בעוה"ז. ב. מצוות להעלות את האני למקום עליון, וכך נולד פרצוף. לכן בזה הסביר לנו בינתיים ב' בח' נה"י שיש לעתיק: את שלו עצמו ואת מה שהיה צריך לתת לא"א. יש לו עוד בח' – של או"א שנולדים תחת א"א. בשיעור הבא נראה איך הם מגיעים אליו. 

אין תגובות

להגיב