הדף היומי בתע"ס חלק ט' | שיעור 5 עמוד תשל"ט- תש"מ

46

חלק ט', שיעור 5, תשל"ט – תש"מ
1. נקבה נקראת מקום לתיקון, זכר נקרא בחינת המתקן. והן גם נקראים תחתון ועליון.
2. כל פעם שיש נקבה שרוצה להתקן, היא צריכה לעלות ביקוש לתיקון. היא לבד לא יכולה לעלות ביקוש, אם היא לא קשורה למדרגה של גדלות שיכולה להעלות אותה.
3. אח"פ דכל עליון טמונים במקום גו"ע של תחתון והיות ונמצאים באותו מקום – יש ביניהם השוואת צרוה ונקראים שהם מאוחים זב"ז
4. כשהעליון עולה לבקש על הגדלות שלו שנקראים אחוריים, דהיינו על האח"פ שלו, היות והיה מאוחה עם רשימות של גו"ע של התחתון, לכן מעלה גם אותם לעלי עליון. ושם הם נקראים אחים בכורים.
5. האח"פ נקרא האח הבכור והוא הכלי המעלה מ"ן וגו"ע הם האח השני שעולה למ"ן בזכות האח הבכור.
6. התחתון לא מתעבר בעלי עליון אלא רק בעליון לאחר שמקבל תיקון לאח"פ שלו.
7. כל נקבה או כל מקום לתיקון נקרא ב"ן וכל מקום שמתקן נקרא מ"ה.
8. כל הסדר הזה של עלית מ"ן ע"י העליון מתקיימת עד גמר תיקון עד שיתוקנו כל הפגמים שנוצרו כתוצאה מהשבירה וחאה"ר ואז יבולע המוות לנצח.

שיעור 5 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ט'

תמלול סיכום שיעור עמודים תשל"ט- תש"מ, י"ד תמוז תש"ף

בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

למדנו דבר שהוא נכון לכל החיים שלנו. למה?

אנחנו באנו לעולם כדי לתקן, ומספר לנו איך מתקנים.

שהתיקון תמיד תלוי כך. שיש זה שגדול ממני ירד אלי, כדי להעלות אותי.

"וירד ה' בענן" הוא בא בהסתרה ורק בגלל שירד בענן יכול להעלות אותי.

למה? כי אז הוא יכול לתת לי תורה. מה זו תורה? מצייר אותי כאדם ולא כבהמה כמו אומות העולם, ואז הוא מעלה אותי למעלה ואז אני יכול להיות קשור אליו ולקבל את הקיום שלי.

מה הוא עושה? מבחינה טכנית- אומר לנו שאח"פ דעליון. (יש לנו 3 מדרגות עלי עליון, עליון ותחתון). אני לא רוצה להגיד איזה פרצופים אלה. למה?  כי זה נוהג בכל המקומות בכל הפרצופים, בין אדם לחברו, בכל חיסרון, בתוך האדם עצמו כשהוא גדול או קטן…

לכן זה כל כך שייך לחיים שלנו, כי כל פעם שאתה רוצה להוליד בחינה חדשה, שאתה רוצה להתקדם בחיים, אז אתה רוצה לייצר משהו, אינך יכול לייצר אלא אם כן אתה מקבל שיש גדול ממך שאתה יכול להרגיש אותו.

אבל אם אתה לא מוכן לקבל את הגדול ממך ואתה מזייף ועושה מאחורי הגב, אתה לא מקבל אותו. אתה רק אומר לו שהוא גדול כדי שיתן לך אורות, אבל אתה לא אומר לו שהוא גדול כדי שיתקן אותך. אבל במה הוא גדול ממך? בזה שהוא יכול להעלות אותך למקום שאין לך בו שום השגה. העליון מעלה אותך לעלי עליון . איך ?

קודם כל נדע, מעלה אותך לעלי עליון, מקום שאין לך בו שום השגה, שום תפיסה, שום נגיעה, מעלה אותך למקום שאתה אף פעם לא תשיג. זה סוג של רעיון מופשט שאתה לא מצטייר שם, אין לך בו שום קיום. אז אומר בעלי עליון אתה לא מצטייר בכלל. הביקוש שלך לא מצטייר אבל אתה צריך להסכים לעלות איתו. למה?  כי אם אתה מסכים לעלות איתו, שם בעלי עליון נקראים אחים בכורים. למה? כי כתוב בכור מקבל פי שתיים. הוא מקבל גם בשבילך את האור כדי שאחר כך הוא מקבל גם בשביל עצמו, הוא נהיה גדול, כשאתה בא ואתה בוכה לו "כואב לי". אז הוא מתחיל לחשוב יחד איתך, אבל תסכים שיעלה אותך. תסכים לעלות לרעיון שאתה לא מכיר. שאתה לא יודע. אבל אתה צריך להוריד מגאוותך, צריך להתמסר אליו. וזה נקרא אחים בכורים. שהתחתון שזה אח"פ וגלגלתא ועיניים, הם מאוחים, הם יחד. אז כמובן גם העליון צריך לתת לו הרגשה שהוא איתו. הוא צריך לראות שהחיסרון שלו, הוא מצוי גם עם זה שהוא רוצה לתקן מישהו אחר. אם הוא לא רוצה לתקן מישהו אחר, אין לו את מידת ההשפעה הזו, של הרצון לחנך, של הרצון לגדול. הוא לא יכול להעלות אותו לעלי עליון. אז בגלל שהאח"פ של העליון טמונים בגלגלתא ועיניים של התחתון, מצד הרשימות, ואחר כך זה מתקיים תמיד. למה תמיד? כי לא גמרנו את הרשימות עד שלא נהינו מתוקנים לגמרי. אז נגיד העלתי את האח"פ ואמרתי אני רוצה להיות גדול. עליתי לעליון שלי רציתי להיות גדול, העליתי גם את הגלגלתא ועיניים דתחתון, אז הוא אומר- "אין אשה מתעברת מביאה ראשונה". הגלגלתא ועיניים לא מצטיירים בעלי עליון. מה מצטייר בעלי עליון, האח"פ שנקרא כלי המעלה מ"ן, מיהו המ"ן? זה הביקוש של התחתון. הוא עוד לא קיים, הוא רוצה להיות קיים. הוא נמצא באיזשהו כאוס, באיזשהי נפילה, אז אני מעלה אותו לעלי עליון. מה קורה בעלי עליון? אני מקבל אור בשבילי, בשביל הגדלות שלי, אני מבין את העניין, ועכשיו אני יורד למקומי, אני גדול ורק אז אני מעבר אותו אצלי. לכן בפעם הראשונה ברעיון העליון לא מתעבר. מה זה להתעבר? להצטייר. לעשות ציור. מה זה ציור? לשים את הגבולות הראויים כדי לבוא לידי ביטוי. זה לא קורה לך ברעיון המופשט, בעלי העליון, אז אתה עוד לא יודע איך לפעול. עכשיו הוא יורד למקומו, מקבל את הגדלות שלו מתחיל לצייר אותך. מתחיל לתת לך דרך: אלה הם הגבולות שבהם אתה נוהג, ככה אתה צריך לעשות. ואם אתה מזייף מאחרי הגב ואינך עומד בגבולות, אתה תתפרק. אתה חייב לעמוד בגבולות כמו שנתנו לנו תורה. ככה מציירים את הוולד בעובר. אומרים לו- זה יד, זה רגל. אבל אתה רואה רק שהוא נהיה מוטציה. אתה רוצה להוליד אותו כאדם והוא רוצה לעשות רק מה שהוא רוצה, נולד כעז. נולד כעורב. אדם, אבל בהתנהגות של עורב או עז.

אבל אם לא, לפי הסדר הנכון, רק במקומו אתה מעבר אותו ואז הוא נולד לבחינה עצמאית. ואם הוא נולד כקטן, עכשיו הוא עצמו צריך לבקש גדלות. התהליך הזה קורה כל פעם. זה קורה בכל הפרצופים. למשל בין זו"ן, או"א ואריך אנפין. נגיד שהעליון הוא או"א והתחתון הוא זו"ן, אז אח"פ דאו"א נמצאים במקום גלגלתא ועיניים דתחתון, ברשימות. כשאו"א רוצים גדלות אז הם מעלים את גלגלתא ועיניים שלהם לא"א שהוא העליון שלהם, מבקשים על האח"פ שלהם אבל יחד עם זאת הם העלו גם את הרשימות של גלגלתא ועיניים של התחתון כי הם אחים בכורים. ברגע שעשו פה זיווג אז האח"פ האלה נצטיירו, ירדו למקומם והם כבר נקראים כלי המעלה מ"ן. זה גם כלי שיכול לעבר ולצייר את הגלגלתא ועיניים, את החסרון שעלה מלמטה. ואז הוא מצייר אותו ומוליד אותו למקומו, כלומר שנהיה לו קיום.

יוצא אם כך שכל פעם שאנחנו רוצים לתקן משהו, צריך שיהיה לנו איזשהו עליון שדרכו אנחנו מבינים את הרעיון שהוא מופשט מאיתנו לגמרי, ורק אחר כך אנחנו מאפשרים לו לתת לנו דרך איך להיתקן. וכל פעם מחדש זה קורה עד גמר תיקון.

אין תגובות

להגיב