הדף היומי בקבלה

126

פרק ג שיעור 27 עמוד קל'

בסבת מלכות דעליון שנעשה כתר לתחתון, מתקשרים העולמות זה בזה , לקבל הארה זה מזה.

ו) ואמנם כל זה הבחינה שהיתה בכל העולמות, הכל היה לתועלת העולמות, כדי לקשר זה בזה וזה בזה, כדי שיוכלו לקבל הארה זה מזה וזה מזה, על ידי היות סיום האצילות תחילת רישא דבריאה ממש, וכן בשאר העולמות.

בסבת מלכות דאצילות המלובשת בכתר דבריאה, שבהיכל קדש קדשים, 

יכול ההיכל ההוא לעלות לאצילות ביום השבת .

ז) וז"ס יום השבת, כי אז, נתוסף קדושה בעולמות, ואז נ היכל העליון קדשי קדשים דבריאה, חוזר לעלות אל האצילות, ונעשה אצילות גמור ממש לטעם הנ"ל. וכיוצא בזה בשאר העולמות ואין להאריך.

אין יותר בכל נאצל, מד' מדרגות חו"ב תו"מ , ובחינה אמצעית בין מאציל לנאצל, 

שהוא כתר, שיש בו בחינת מאציל ובחינת נאצל.

* ח) הכלל היוצא מזה, כי האמת הוא שהנאצל אין בו רק ד' מדרגות, שהם ד' אותיות הויה, והם אצילות בריאה יצירה עשיה, והם חכמה ובינה תפארת ומלכות. כי לכן התורה התחילה מבראשית, ואין ראשית אלא חכמה, כמארז"ל, ס ואמרו כן בלשון שלילה, כדי לשלול את הכתר. אמנם יש בחינה אמצעית, כולל ב' בחינות: מאציל, ונאצל. והוא הנקרא כתר, וכתר זה יש בו כללות כל מה שלמעלה ממנו, ואף אם הוא קטן מכולם יונק מכולם, ויש בו שורש כל הי"ס הנאצלים, והוא משפיע בכולם.

* עץ חיים שער מ"ב פ"א בסופו.

נ) ראש דבריאה, ששם מלובשת נקודה דמלכות דאצילות, נקרא היכל קדשי קדשים, וכל ההיכל הזה, עולה עם הנקודה לאצילות ביום השבת, מכח הנקודה דאצילות המלובשת שם.

ס) שהיה להם לומר שראשית היא חכמה, ולמה אמרו אין ראשית אלא חכמה, שהמשמעות הוא ולא דבר אחר: והיינו "לשלול את הכתר" ללמדך, שכתר אינו ראשית להעולם, אלא חכמה הוא ראשית העולם, כי גם העולם בכללו יש לו ד' בחינות חו"ב תו"מ, אשר חכמה היא הבחינה ראשונה שבהן, אבל הכתר הוא אינו נחשב מבחינת העולם, אלא אמצעי כנ"ל, והוא בפ"ע ג"כ כולל ד' בחינות, כנ"ל.

כשמונים ד', הוא מספר הנאצלים בפועל. וכשמונים ה', הוא כשאנו חושבים עמהם הכתר, שבו מאציל ונאצל.

ט) ובזה אל תתמה, אם לפעמים אנו אומרים כי ע יוד ספירות, נחלקים לד' אותיות הויה, ופעמים אנו אומרים שנחלקין לה' פרצופין והוא כשאנו אומרים שהוא ד', הוא מנין הנאצלים ממש בפועל, וכשאנו מונין ה' פרצופים, הוא כשאנו מונין שורש המאציל עם הנאצלים עצמם.

ע) אמנם אין העשר הספירות נחלקות לעשרה פרצופין, והטעם הוא, כי שש ספירות חג"ת נה"י אינן עושות ששה פרצופים, להיותן כולן רק בחינה אחת בעביות המסך, ובשיעור הקומה, דהיינו בחי"ג, וע"כ כולן יחד יוצאות מזווג דהכאה אחד, ונחשבות ע"כ פרצוף אחד. וענין ההבחן מבין שש הספירות חג"ת נה"י, יתבאר בשיעורים הבאים בע"ה.

סיכום: למדנו בשיעור הקודם על מיעוט הלבנה שאומר שההסכמה להתמעט צד הבריאה זה מאפשר את האמונה בבחירה ביתר דביקות, העוברת כחוט השני בכל העולמות. אתה פוגש את צד העיגול שהוא צד נעלם. אם אתה מוכן למעט אותו ואומר שהמצב לא קובע, שההשתוקקות לא קובעת אז אפשר לפגוש את הבחירה ביתר דביקות שהיא נקודת העתיק היורד מעולם לעולם.

מיעוט הלבנה גורם לאמונה וכל חודש, ולכן החודשים הבאים מבח' הלבנה הם אמונה, והראשון לחודשים, חידוש הלבנה מצד הבריאה שבחר ביתר דבקות – בניסן, כמו נס הבוקע את המסך. אמונה מעל המחשבה נקראת נס.

הבנו שאותו כתר, אותה בקיעה נמצאת בכל העולמות ונשארת שם תמיד. צריך ללמוד כיצד להתחבר אליה.

מספר לנו שבזכות מלכות דעליון שנעשה כתר לתחתון נעשה קשר בין העולמות, ודרך נקודה זו שהיא קשר לעליון יכולה לחזור ולעלות אליו, מייצר קשר מא"ס עד למקום הכי נמוך שלך – למשל, אם צריך להחזיק עיפרון – גם לזה יש קשר לדביקות. בגלל אותו מיעוט – עתיק שבכל עולם ועולם יכול לעלות ולרדת בזכות האמונה, כמו שבשבת מתווספת קדושה ועולים לעולם יותר עליון – התפילה מאפשרת. צריך לחשוב דרך הסיבות לתוצאות. התוצאה תנהג בך. לחשוב דרך הסיבות והכללים והשורשים.

עוד סיפר לנו שאין יותר בכל נאצל מד' מדרגות – ח"ב תו"מ. ועוד יש בחינה אמצעית בין מאציל לנאצל הנקראת כתר שבו יש מאציל ונאצל. כשסופר את עולם המחשבה, את מה שיכול לספור, לחשוב עליו – סופר ד בח' חב תו"מ, כשמדבר על העולם אומר – ראשית חכמה – אין ראשית אלא חכמה – 'כולם בחכמה עשית'. בא לשלול את הכתר שאינו ראשית, לא לפני או אחרי אלא הכלל – בין מאציל לנאצל וצריך להתייחס אליו ככתר שנמצא על הראש ולא חלק מהגוף. הוא מכתר, מסבב את הכל. הוא הסיבה הראשונית שדרכה עובד הכל. אם נרצה לראות את הסיבה שלו נעלה לעולם יותר גבוה.

פה נוצרה בעיה לכאורה כי למדנו בסהי"צ 10 ולא 9. איך אומר שיש ד' בח' חו"ב תו"מ וד' עולמות אבי"ע, הרי יש ע"ס. יש 2 בעיות – א. איך 10 נהיו רק 5 פרצצופים ולמה ב-5 הפרצופים אומר שרק 4 מהם יש נאצל ובכל עולם יש משהו שאינו שייך לנאצל. אומר שכשמונה ע"ס אז חג"ת נה"י כולם גובה קומה אחת, פרצוף אחד. לכן לא בעיה שיש רק  5 פרצופים מע"ס, וכבר למדנו שכתר הוא הבח' שמקשרת בין 2 העולמות, לכן מונה י"ס שמחולקות לד' אותיות הויה ושורש.

שיעור 27 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' ק"ל – ז' אב תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. מיעוט הלבנה מאפשר שיהיה עתיק, דהיינו אמונה וכתר בכל עולם
2. הכתר נבחן למקשר בין עולם לעולם, נמצא מעל העולם בו הוא מצוי ומתחת לעולם העליון ממנו. אבל יש בו משניהם
3. בהיות הכתר מורכב גם ממאציל וגם מנאצל הוא מאפשר שיהיה קשר בין העולמות, מהעולם התחתון ביותר ועד לאינסוף.
4. הקשר בין העולמות מתהווה ע"י היכולת שמתווספת קדושה ע"י עליית העולמות כמו ביום השבת. לעלות לעולם גבוה יותר, הפירוש הוא לחשוב מהסיבות המהוות את התוצאה. דהיינו מהכללים ולא רק מהפרטים, דהיינו מהרוחניות ולא רק מהמעשה.
5. בכל נאצל יש רק ד' מדרגות חו"ב ת"ת ומלכות ובחינה אמצעית בין המאציל לנאצל שנק' כתר. ואין ראשית אלא חכמה
6. נאמר בצורת שלילה אין ראשית אלא חכמה כדי לשלול את הכתר שהוא לא ראשית אלא בחינה אמצעית.
7 לכאורה נוצרה לנו סתירה למה שכתוב עשר ולא תשע. שהרי הכתר הוא אינו חלק מהנאצל. והתשובה לכך היא, שעשר, לא הכוונה לנאצל אלא לספירות. ולכן יש עשר ספירות יחד עם הכתר. ומה שהם חמישה פרצופים הוא, היות וכל הבח' של ז"א חג"ת נה"י הם בגובה קומה אחד והוא הקובע את הפרצוף.

1. מיעוט הלבנה מאפשר שיהיה עתיק, דהיינו אמונה וכתר בכל עולם
2. הכתר נבחן למקשר בין עולם לעולם, נמצא מעל העולם בו הוא מצוי ומתחת לעולם העליון ממנו. אבל יש בו משניהם
3. בהיות הכתר מורכב גם ממאציל וגם מנאצל הוא מאפשר שיהיה קשר בין העולמות, מהעולם התחתון ביותר ועד לאינסוף.
4. הקשר בין העולמות מתהווה ע"י היכולת שמתווספת קדושה ע"י עליית העולמות כמו ביום השבת. לעלות לעולם גבוה יותר, הפירוש הוא לחשוב מהסיבות המהוות את התוצאה. דהיינו מהכללים ולא רק מהפרטים, דהיינו מהרוחניות ולא רק מהמעשה.
5. בכל נאצל יש רק ד' מדרגות חו"ב ת"ת ומלכות ובחינה אמצעית בין המאציל לנאצל שנק' כתר. ואין ראשית אלא חכמה
6. נאמר בצורת שלילה אין ראשית אלא חכמה כדי לשלול את הכתר שהוא לא ראשית אלא בחינה אמצעית.
7 לכאורה נוצרה לנו סתירה למה שכתוב עשר ולא תשע. שהרי הכתר הוא אינו חלק מהנאצל. והתשובה לכך היא, שעשר, לא הכוונה לנאצל אלא לספירות. ולכן יש עשר ספירות יחד עם הכתר. ומה שהם חמישה פרצופים הוא, היות וכל הבח' של ז"א חג"ת נה"י הם בגובה קומה אחד והוא הקובע את הפרצוף.

153

בס"ד

חלק ג שיעור 19 עמוד קכא

הבחינה הממוצעת, כלולה מב' ניצוצין, מניצוץ בורא, המתלבש בניצוץ נברא, 

שבו שרשי נרנ"ח שבאדם .

ה) והכונה, שיש ט ניצוץ קטן מאד, שהוא בחינת אלהות, נמשך י ממדרגה אחרונה שבבורא, וזהו כ הניצוץ, מתלבשת בכח ניצוץ אחר נברא, שהוא נשמה דקה במאד מאד, הנקרא יחידה, ובניצוץ זה, יש בה ל שרשי ד' בחינות הרוחניות, שהם: מ נפש, רוח, נשמה, חיה.

בין הרוחניות שבאדם לבין הגוף, יש בחינת רביעית דם שבנפש, המורכבת משניהם. שהנפש היא רוחנית, ורביעית דם, שהנפש מתלבשת בה, היא גוף.

ו) וכן בין בחינת הרוחניות לבחינת הגוף, יש בחינה אחת, כוללת שתיהן, והוא בחינת רביעית דם של הנפש, כי יש בה ניצוץ אחרון של הנפש, שהוא הרביעית שבנפש, פירוש, בחינת נ נפש שבנפש, ולכן נקרא רביעית. וזה הניצוץ, מתלבש ברביעית דם הנזכר לעיל, והכל אחד, וכמ"ש, כי הדם הוא הנפש, הנאמר על רביעית דם הזה. וזה הרביעית דם, הוא היותר מובחר מכל ד' בחינות הגוף הנזכרים לעיל, אשר כל חלק נחלק לד' כנ"ל, והוא רביעית הראשון והעליון מבחינת העצמות של המוחין, שהוא החיות שבתוכו, שהוא הדם המתפשט בהם להחיותם. ובזה הרביעית שבדם העליון, כלול כל שרשי ד' בחינות הנ"ל, באופן, כי הוא בחינת אמצעי בין הרוחניות אל הגוף, והיא מורכבת משניהם.

ט) והבן, שאין הפירוש ח"ו בגדלות וקטנות מדומה, אלא הכונה על אפיסת השגה, כי דבר שאינו מושג מכונה קטן מאד. גם שם ניצוץ אל תטעה בו, לפרש כפשוטו, שהוא ניצוץ אש מדומה ח"ו, אלא, ניצוץ פירושו או"ח (עי' לוה"ת ח"ב אות ב') כי אור ישר מכונה בשם אורות, ואור חוזר מכונה בשם ניצוצין, וזכור זה.

י) היינו בחי"ד שהיא מלכות.

כ) דהיינו בכתר, שה"ס יחידה. וניצוץ בורא ה"ס א"ס ב"ה. וניצוץ נברא, ה"ס כתר של המדרגה, המכונה ג"ר, ראש המדרגה, שיש בו עצמו ד' בחינות דאו"י, שא"ס התפשט בהם לזווג דהכאה, המעלה או"ח, ומלביש את האו"י ממטה למעלה, שבזה נעשו שרשי כלים (כנ"ל בהסת"פ ח"ב אות ר"ב ד"ה והנה נתבאר) עש"ה, כ"ז נקרא בשם ניצוץ נברא או יחידה. ונק' "ניצוץ", על שם או"ח העולה אשר ניצוץ בורא מתלבש באו"ח זה, כמ"ש לעיל. וז"ש הרב, "וזה הניצוץ מתלבש בכח נצוץ אחר נברא" והבן היטב.

ל) כי התלבשות א"ס באו"ח העולה ממטה למעלה אינו עושה כלים גמורים, אלא שרשים לכלים, וז"ש הרב "שרשי ד' בחינות" והבן.

מ) כבר ידעת, שהנפש מתלבשת במלכות, ורוח בז"א, ונשמה בבינה, וחיה בחכמה, שהכלים ההם ה"ס ד' בחינות הנ"ל כדברי הרב (ח"ג פ"א אות ד').

נ) כי גם נפש יש לה לעצמה לבדה ד' בחינות: חו"ב, תו"מ, המתפשטים מן מלכות עצמה. ונפש שבנפש מלובש בבחינת מלכות דמלכות.

 

בין הגוף לבין הלבושים, יש בחינת שערות וצפרנים של האדם הכוללות שניהם . 

ובין הלבושים לבין הבית, יש בחינה ממוצעת שהיא האוהלים .

ז) וכן בין בחינה הב' אל הג', יש בחינה ממוצעת, והם, שערות וצפרנים של האדם, כנודע, כי זה היה לבוש של אדם הראשון בתחילה. והנה הם דבוקים בעור של האדם, ודומין אל הגוף של האדם עצמו. אמנם בהסתלקותן משם, נעשה מהם לבוש מאותן השערות, ע"ד שעושין מצמר הרחלים והעזים, וכיוצא. ולא עוד, אלא שאף גם בהיותן דבוקים בגוף האדם, הם דומים למלבוש, דמיון הבהמות וחיות, ששערותיהן מלבושיהן. והמופת לזה, הוא אדם הראשון, בענין הצפרנים. ומצינו בנבוכדנצר, שזה היה לבושו, כמ"ש, עד די שערה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרי כו'. וכן בין בחינת הלבושים לבחינת הבית, הם אוהלים, הנעשין מצמר ופשתים, שהם בחינת לבושים, וגם הם משמשים לבחינת בתים. וזו הבחינה של אוהלים, צריכה עדיין עיון, אם הוא כך או אם יש בה דבר אחר.

סיכום: קכא קכב – חזרנו מעט על מה שלמדנו בשיעור הקודם – שיש בח' ממוצעת בין כל שתי בח'. ראינו את המשל בין דצח"ם – בחינות ממוצעות בין אלמוגים, אבני השדה והקוף, כדי להבין שבין כל בורא ונברא יש בח' ממוצעת. והבחינה הממוצעת הזו נקראת ניצוץ בורא שמתלבש בניצוץ נברא.

אמרנו שניצוץ הוא תמיד או"ח כי מדברים מצד הנברא. ניצוץ בורא הוא החלק הכי תחתון שבחלק הכי תחתון שבעליון. למשל, אם מדבר מצד העליון אז לא מלכות דעליון אלא מלכות דמלכות של העליון שצריכה להתלבש בכתר דכתר של התחתון שהיא ניצוץ נברא. זה נקרא ניצוץ בורא וניצוץ נברא. 

בניצוץ הנברא יש שורש בכל מה שיתפשט לנברא, ובניצוץ בורא יש את כל מה שהבורא רוצה לתת לתחתון. ניצוץ מאציל וניצוץ נאצל היא הגדרה טובה יותר כי אי אפשר לדבר על הבורא. במאציל אפשר לכלול כל עליון ותחתון. נשארים במושגים אלה כי כך כתב האר"י הקדוש. 

אנחנו מבינים שיש בח' ממוצעת לבורא ונברא ומראה דוגמאות. אומר נבדוק את האדם, בו למדנו שבנוי מרוחניות – גוף, לבושים ובית, ובין כל בח' יש בח' ממוצעת. בין רוחניות לגוף זו רביעית הדם. נקראת כך כי זה החלק הרביעי של הנפש. הדם הוא הנפש. האדם עצמו הוא הבחירה העליונה ביותר שבנאצל, שבגוף. יש בו נפש שנקראת רביעית הדם. בין רוחניות לגוף זו הבח' הממוצעת – רביעית הדם. המשל של זה הוא שבלי הדם אין נפש, כמו הנקודה הגבוהה ביותר של הגוף ולכן את החולי בודקים דרך הדם. הדם בונה את בח' הגוף. ראינו זאת בהסתכלות בשער הכוונות על פסח, או חלק יד' בתע"ס. צד הזכר נותן את דם החסד והנקבה את דם הגבורה והערבוב של אלה יוצרים את הדבר השלם – האיברים והגידים היוצרים את האדם, ומה שלא צריך יוצא החוצה – דם נידות וכיוב'. השאר נבנו כאברים בעובר. 

יש לנו ממוצע בין רוחניות לגוף שנקרא רביעית הדם. ממשיך ואומר שבין גוף ללבושים גם ממוצע הנקרא שערות וציפרניים. לאדה"ר הלבוש היה ציפרניים, כמו לבוש אבל לא ממש. לבוש הוא דבר אחר הדבוק לגוף, כמו בצב שהבית נמצא עליו. זה נקרא שערות וציפרניים, שיש בהם קדושה אבל אנחנו נמנעים מהם כי הקליפה רוצה להאחז בהם ואם הם לא בטהרה מלאה אסור לגדלם. לכן רק כשיש טהרה מלאה, כשגבר או אישה הולכים למקוה בודקים את הציפרניים כדי לראות שאין בהם לכלוך כלל, כי שם הקליפה רוצה להאחז.

שואלים מה זה הדיבורים הגשמיים על שיער, אוהלים, דם – כל אלה משלים לדברים רוחניים. צריך להתנהג לפי ההלכות אותן אפשר ללמוד בשיעור נפרד. המשל בין לבוש לבית הוא אוהלים, שאינם לבוש אבל גם לא בית קבוע אלא דבר נייד. צריך לראות מה אומרים אוהלים שהם לא הבחינה הראויה לומר שהם הממוצע. הנקודה העיקרית היא שיש בח' ממוצעת בין כל שני דברים.

סיכום בנקודות שיעור 19- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ה' עמוד קכ"א-קכ"ב. כ"ז תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בין כל בחי' ובחי' יש בחי' ממוצעת הכוללת שניהם
2. בין בורא לנברא יש בחינה ממוצעת המורכבת מניצוץ בורא וניצוץ נברא
3. ניצוץ בורא הוא החלק הקטן (הכוונה בלתי מושג) שיש בעיון שהוא נותן לתחתון
4. ניצוץ נברא הוא החלק העליון, דהיינו הכלל, שממנו אח"כ יתפשט כל התחתון
5. כפי שלמדנו באופן כללי על בח' ממוצעת, כך גם בתוך האדם יש בח' ממוצעת בין החלקים המרכיבים אותו. האדם בנוי מרוחניות גוף לבושים ובית ובין כל שניים כאלה יש בחינה ממוצעת
6. הבח' המממוצעת בין רוחניות לגוף נקראת רביעית הדם, בין גוף לבושים נק' שערות וציפורנים ובין לבושים ובית נקראת אוהלים ועל בח' אוהלים יש עוד לדבר אם זה כך או דבר אחר.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

168

בס"ד

חלק ג שיעור 7

ג) אמנם החילוק שיש בין אצילות לג' עולמות, הוא, שאצילות אור הא"ס נוקב ועובר בו עד סוף האצילות בלתי שום מסך כלל אך משם ולמטה יש מסך. וההבדל בין בריאה ליצירה, בהיות לבריאה מסך ומבדיל אחד, וליצירה שני מסכים, ולעשיה שלשה מסכים, ואמנם בפרטות העולם עצמו ח כמו שיש ד' בחינות באצילות בפרטן, כנ"ל, ט כן יש אלו ד' בחינות בבריאה עצמה וכן ביצירה עצמה.

ה) כי כל ע"ס דאצילות נעתקו ונחתמו בעולם הבריאה, כמ"ש בדיבור הסמוך, וא"כ גם המסך והמלכות נחתמו בעולם הבריאה, וגם נוהג שם אותו הזווג דהכאת אור העליון במסך, ועליות או"ח, העולה ומלביש ממסך ולמעלה לכל ט' ספירות דעולם הבריאה, שאו"ח הזה, נעשה עשרה כלים לעולם הבריאה, אשר עצמות אור של עולם הבריאה מתלבש בהם.

ו) כמו, שאו"ח דמסך דאצילות חזר ונתפשט ממסך ולמטה, והחתים ע"ס דבריאה, על דרך שנתבאר לעיל בסמוך אות ג' ע"ש, הנה ממש על אותו דרך, גם או"ח שעלה ממסך דמלכות דבריאה, חזר גם הוא ונתפשט למטה, והחתים עשר ספירות דעולם היצירה. וכן מיצירה לעשיה.

ז) כמ"ש לפנינו, אשר הבחי"ד הנקראת מלכות שבה נעשה המסך, מתחלקת בעצמה, לד' בחינות מסך, אשר בהן מתפעלות כל מיני שינוים והבדלות המופיעים בהעולמות:ומסך דבחי"ג משמש באצילות, ומסך דבחי"ב משמש בבריאה, ומסך דבחי"א ביצירה, כמ"ש להלן.

ח) היינו ד' בחינות של ההתעבות, שהן חו"ב תו"מ, הנקראות לעיל, התפשטות אור א"ס לעשות כלים, ונקראות ג"כ עשר ספירות דאור ישר, כי ת"ת, כולל שש ספירות, חג"ת נה"י, אשר על ידי זווג דהכאה במסך שבספירת מלכות דאור ישר, חוזר ועולה האור בסוד או"ח, ומלביש כל ע"ס דאור

ישר הפרטיות הנ"ל, ועושה את כולן למדרגה אחת כללית, לפי שיעור הקומה שבהאו"ח, כמ"ש להלן.

ט) משמיענו בזה, שאלו ד' בחי' דאור ישר, נוהגות בכל עולם ובכל פרצוף, בלי שום הפרש בין מדרגה גבוה למדרגה נמוכה וכל ההבדלים שנמצאים בפרצופים ובעולמות הם כולם, רק מפאת המסכים ואור חוזר שבהם, שאין מסך שבזה דומה למסך שבחבירו.

סיכום: ראשית חזרנו על השיעור הקודם וראינו שאנחנו מתעסקים בחלוקת העולמות ע"פי ד בח' דאו"י – כתר כנגד א"ק. חכמה כנגד אצילות, בריאה כנגד בינה, יצירה כנגד ז"א ויצירה כנגד מלכות. ראינו שהאור שמתפשט עד תחתית עולם אצילות הוא בלי מסכים. בכל זאת יש מסכים אבל הם לא בפועל, אלא רק כשרטוט.

עוד למדנו שההבדל בין עולם לעולם או המעבר בין עולם לעולם הוא ע"י התנוצצות של או"ח שנעשה ע"י המסך של כל עולם. כדי שיעבור אור

מעולם אצילות לעולם הבריאה עוברים גם כלים וגם אורות.

הכלים עוברים ע"י האו"ח המתנוצץ והאור מתפשט ביחד עם כלי האו"ח, וכשהוא מתפשט אז הוא מועט יותר וגם הכלים שלמטה הם התנוצצות של או"ח, כמו חותם ונחתם. מה שבעליון כך בתחתון. ההבדל הוא במסכים.

בין אצילות לבריאה יש מסך אחד, בין בריאה ליצירה יש שני מסכים, בין יצירה לעשיה שלושה מסכים.

לכן המסכים גורמים להתמעטות האור, ממילא המסך הדרוש הוא יותר קטן.

בעולם העשיה מסך דשורש, בעולם יצירה מסך א, בעולם הבינה מסך ב, בעולם החכמה מסך ג ובעולם א"ק מסך ד'. זה מראה את גובה הקומה של כל הפרצופים באותו עולם.

גובה הקומה מראה עולם וגם פרצופים פרטיים, שגובה הקומה של כל אחד מהם מתחלק ע"פי ד בח' דאו"י. החלוקה היא של כח"ב תו"מ.

כמו שהתחלק בעולמות לפי שמות עולמות, כך הפרצופים מתחלקים לפי שמות: א"א, או"א, ז"א ונוקבא.

כל שאר העולמות נקראים בשמות אחרים אבל כולם נחתמים כחותם ונחתם – אותם י.ה.ו.ה, אותה התפשטות בין אור לכלי, אותן ע"ס.

אותו המבנה בכל עולם והשונות היא במסך – בדרך לקבל את האור.

החלון והנקב מתארים את ד בח' דאו"י. הן לא התכללות של אור וכלי.

גובה קומה של מסך מראה על עצמתו. כמות המסכים מראה על ההתרחקות מהא"ס וההשפעה של ההפרדות.

הירשם\התחבר לאתר על מנת לצפות בשיעורים

נרשמת בעבר? מלא את הפרטים והתחבר אוטומטי

Menu Title
Designed by Laisner