מערכת הספירות

81

בס"ד

חלק ג שיעור 26 עמוד קכט

גם אחר שכבר נתתקן מיעוט המלכות, נשארה המלכות להיות עתיק בבריאה .

ג) ואמנם זה היה בזמן מיעוט הלבנה בבריאת העולם. אבל אחר שכבר נתקנה, וחזרה למקומה אב"א, וברא לאדה"ר, והוא החזירה פב"פ ט כבתחילה, ואח"כ על ידי חטאם של התחתונים חזרה ונתמעטה, וירדה, כי זה כל סוד תפילתינו, לתקנה בעת תפילתינו, ואח"כ, חוזרת כבראשונה, כי אין בנו כח יותר מזה. והנה י כל דבר שבקדושה, עושה רושם במקומו אע"פ שנסתלק משם, ותמיד נשארה בחינת נקודה זו בראש הבריאה.

ט) זה ענין ארוך שאין המקום לפרשו כאן.

י) כי אין ענין העדר נוהג ברוחניים וכל שינוי ומיעוט וכדומה, אין הפירוש שבחינה ראשונה נעדרה ובמקומה באה בחינה אחרת חדשה, אלא הפירוש הוא שבחינה ראשונה נשארת כמו שהיתה, ודבר השינוי שאנו אומרים בה היא בחינה נוספת על הראשונה. באופן, שבכל מקום שנאמר שאיזו בחינה נשתנתה, הכונה היא, שנתוספה בחינה על בחינה ראשונה. וצריכים לזכור זה, כי אי אפשר להזכיר הדבר תמיד. וז"ש הרב "כל דבר שבקדושה עושה רושם במקומו, אע"פ שנסתלק משם לעינינו, ותמיד נשארה בחינת נקודה זו בראש הבריאה, דהיינו כמבואר, שענין עליתה של הנקודה וחזרתה למקומה לאצילות, אין זה גורם שום העדר בנקודה שירדה לבריאה, כי אין העדר ברוחני. וע"כ יש להבין ענין חזרתה של הנקודה לאצילות, לענין נוסף שנתחדש, כמו המדליק נר מנר ואין הראשון חסר, באופן שהנקודה נשארת בראש הבריאה, וגם עלתה לאצילות, ויש עתה ב' נקודות, והבן היטב.

בזמן שהסתלקות ט"ס המלכות היא מחמת חטא התחתונים, אין הט"ס שלה עולות לז"א, אלא שהן נופלות לקליפות .

ד) אמנם בזמן, אשר המיעוט שלה על ידי פגם התחתונים, אז הט' נקודות אחרות שמסתלקות ממנה, אינן חוזרות אל ז"א, אל מקורם ממקום שבאו, אבל יורדות בעונותינו עד הקליפה, בסוד שכינה בגלות, ואין להאריך בזה.

כמו שנקודת המלכות דאצילות ירדה ונעשתה עתיק בכתר הבריאה , כך היה בכל עולם ועולם, שמלכות דעולם העליון, נתלבשה בכתר דעולם התחתון ממנו.

ה) ונחזור לענין, כי נקודה זו כ היתה תחלה זנב לאריות בסוף אצילות, כי ל חוה זנב לאדם היתה, ואח"כ ירדה ומעטה עצמה בסוד נקודתה, והיתה ראש לשועלים, ראש לבריאה ממש. וכן היתה בכל עולם ועולם, כי נקודה דמלכות דיצירה, ירדה בראש עשיה, וכן דבריאה בראש יצירה. וכן היה ג"כ בראש אצילות, בסוד כולם בחכמה עשית. כי אור א"ס נתלבש בחכמה עליונה שלמעלה מאצילות, מ וירדה אותה החכמה עצמה, ושברה המסך שעל גבי אצילות, וירדה מציאת עצמה ונתלבשת באצילות, ועל ידה מקבל אצילות אור א"ס. וז"ס כולם בחכמה עשית, הנזכר בעולם אצילות כנ"ל.

כ) כלומר, סיום לכל ספירות דאצילות, המדומות במשל כלפי ספירות דבריאה, כמו אריות כלפי שועלים. וירדה המלכות מסיום הספירות דאצילות, ונעשתה ראש לספירות הבריאה כנ"ל.

ל) ז"א ומלכות, מכונים בשם אדם וחוה, ומלכות הוא סיום של כל ספירות דז"א, כנ"ל. וע"כ דרשו חז"ל באדם הראשון בטרם בריאה של חוה, שחוה היתה זנב לאדם, כלומר, בחינת הסיום שלו.

מ) כלומר, שהמלכות דא"ק, שבתוכה מתוקן המסך דבחי"ג, שהיא קומת חכמה, אותה מלכות ירדה ונעשתה עתיק באצילות.

סיכום: ראשית הזכרנו שיש לנו בזיווג דבכאה לראות ב' הבח' – 1. כשהגיע האור כדי לחדור לעבור מעולם אצילות לבריאה אז הוא נתקל במסך.2 בקע ועבר את המסך. בזיווג דהכאה הוא ירד למטה עם חוקים מסויימים הנקרא עולם המחשבה. חוץ מזה ירד למטה עם עוד הבחנה שנקראת עתיק. מלכות דמלכות ירדה למטה בלי להתחשב במסך שאינו מפריע לה, כמו אור שעובר דרך החלון. החלון לא מפריע לאור לעבור. גם כאן – המסך לא מפריע למסורת לאמונה לעבור דרכו. אלו 2 הבח' הנקראות תוהו ובוהו.

למדנו מי זו מלכות דמלכות דעתיק שגדלה מאצילות, סוד הלבנה שאמרו לה 'תמעטי עצמך'. אמרה הלבנה 'אין שני כתרים משתמשים בכתר אחד. עשית אותי גדולה וגם את החמה גדולה. מי ישלוט – ההשפעה או הקבלה בעולם. הלבנה היא קבלה והשמש השפעה. מעטי עצמך ושימי עצמך תחת ההשפעה. שואלת מדוע, רק כי שאלתי? עונה לה שלטובתה לא תוכל להשתמש בכח הקבלה אם לא תרד למטה'.

כדי לקבל את הרעיון הזה, המנוגד לנפש האדם כי רוצה לקבל תענוג. אם ימעט עצמו, כמו בעקדת יצחק, רק אז יהיה ללבנה טוב. את זה צריך לקבל באמונה.

כשמיעטה עצמה בצימצום, בעקדה, במעבר מעולם לעולם – הויתור על הרצון בעולם העליון הפך להיות אמונה בעולם התחתון. יוצא שבגלל שבחרה במיעוט קיבלה אמונה חזקה לפעול הלאה בעולם יותר תחתון. כשאתה מסכים, למשל בעולם המחשבה-האצילות, לוותר על הרצון שבא לפעול אז האמונה בתחתון מנהלת אותך. הצורה הזו היא חזקה ונקראת מיעוט הלבנה'.

למדנו היום שע"י התפילות אנחנו צריכים לתקן את המלכות שלא תתמעט כ"כ. שהרצון לקבל יחזור להיות פעיל ולא רק נקודה, כלום. רוצה להגדיל רצון לקבל – לקבל תענוג כי ברא את הבריאה לענג את נבראיו – ע"י מועדים, השראה, מצוות ותפילות המלכות עלתה ולא משמשת רק כאמונה למטה, ואומר שלא – ממשיכה לשמש. כל דבר בקדושה עושה רושם במקומו אפילו אם הסתלק משם.

הרחבנו והראינו מהי דרך העבודה של האדם. אל תפחד לעבוד ולעשות פעולות חיוביות, גם אם אח"כ תראה שלא שמרו לך טובה, לא העריכו, התפללת אתמול והיום לא זכרת. מה שעשית נשאר, כמו שמלמדים ילדים שהכל נרשם. אין היעדר.

עוד למדנו שאם המיעוט לא נעשה בגלל רוחניות אלא בגלל עוונות אז המיעוט יורד לקליפות. המיעוט שיורד לקליפות מצריך אח"כ עבודה יותר קשה, לכן צריך להזהר. אם ממעט בבחירה ולא בגלל עוונות אז פועל בחשק גדול, ואם לא אז פועל מיסורים. אין ברירה כי תתייסר. אם העליון ירד לתחתון בגלל מיעוט מבחירה, או בגלל חטא כמו המרגלים או אדה"ר. שלא יאמר שלא נורא ויפגום ויוכל לתקן. אלא שרק מתוך בחירה אם תמעט עצמך – אז תייצר אמונה. אחרת לא מייצר אמונה.

עוד סיפר משל ואמר שעולם אצילות הוא כנגד אריות ועולם הבריאה הוא שועלים. אומר 'היה זנב לאריות ולא ראש לשועלים'. פירוש – אם אתה יכול לשמש בעולם אצילות – להשתמש ברצון לקבל בע"מ להשפיע זה עדיף מאשר לפעול בעולם הבריאה כראש לשועלים. יש עדיפות יותר גדולה להיות אריה מאשר שועל. אם אין ברירה – תפעל באמונה של שועל שבא מהאריה. אם אתה יכול להשתמש ברצון לקבל תעלה אותו למעלה בתפילות. אם לא יכול – יהפוך לך להיות אמונה לשאלות וחקירות בעולם הבריאה.

 

 סיכום בנקודות שיעור 26- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג' 

פרק ז' עמוד קכ"ט.   ו' אב תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. למדנו שעל ידי מיעוט הלבנה, היא ירדה להיות אמונה בעולם התחתון ממנה.
2. מיעוט הלבנה, שהוא מיעוט המלכות, הוא הויתור על הרצון לקבל כפי שהיה בצמצום, כפי שהיה בעקידה וכן בכל מקום שהאדם מתוך מחשבה ומתוך בחירה מוכן לוותר על הרצון לקבל שבו ולהיות תחת הרצון להשפיע, מידת החסד, של השמש.
3. על הטענה של הלבנה, שאמרה – אין שני מלכים משמשים בכתר אחד, אמר לה –  את צודקת וכדאי לך שהוא, מידת החסד, צד הבורא, צד העליון, ימשול בך.
4. מה שירדה לבחינת נקודה ולאחר מכן, על ידי תפילות ומועדים, היא עולה חזרה למעלה, אין זה אומר, שנקודת האמונה למטה נפגמה, משום שאין העדר ברוחני.
5. למדנו חוק חשוב שיש לו מוסר גדול בענייני עבודה. החוק הוא- כל דבר שבקדושה עושה רושם במקומו אף על פי שנסתלק משם.
6. העולמות מסודרים כך, שהבחירה בעולם העליון על ויתור הרצון, הופך להיות אמונה ועתיק בעולם התחתון וזאת הבניה הנכונה של מערכת הרצונות בנפשו של האדם ובעולמות בכלל.
7. עולם אצילות משול לאריה ועולם הבריאה לשועל. המלכות של האריה נקראת זנב לאריות והיא זו שירדה להיות ראש בעולם הבריאה, דהיינו ראש לשועלים
8. עדיף להיות זנב לאריות ולא ראש לשועלים, דהיינו להשתמש ברצון לקבל אם הוא בקדושה, אבל אם לא בקדושה אז עדיף להיות ראש לשועלים.

99

בס"ד

פרק ג שיעור 25 עמוד קכח'

בתחילה היתה המלכות גדולה כז"א, וקטרגה, דהיינו שרצתה לשלוט בלבדה, אז נאמר לה, שתמעט את עצמה מט' ספירות דאצילות, ותרד לבריאה ושם תשלוט. וט"ס אלו שנסתלקו ממנה נתחברו בשרשן בז"א . ואז ירדה ונעשתה עתיק בבריאה .

ב) תוהנה, סוד נקודה זו ענינה היא, כי הלא נודע, איך היו ב' ה המאורות באצילותן, בקומתן נבראו שוין זה לזה. ו וכאשר קטרגה הלבנה ונתמעטה, פירוש, שמה שהיתה בסוד פרצוף שלם, נתמעטה ועמדה, בסוד נקודה קטנה כלולה מי"ס, ז והט' נקודות אחרות פרחו ממנה, כנודע, ששרשה מתחילה אינו רק נקודה אחת, ואח"כ באו בתוספת על ידי ז"א, תשעה נקודות אחרות, כי לכן נקרא ח אספקלריא דלית לה מגרמה כלום, לכן חזר ז"א ונטלם, ונשארה בסוד נקודה קטנה, ואז לא יכלה לעמוד אצלו מרוב קטנותה, ואז ירדה במקום זה בראש הבריאה.

ה) ז"א ומלכות נקראים ב' המאורות, להיותם משפיעים בעולמות התחתונים כי מג"ר כתר חכמה בינה, אין התחתונים יכולים לקבל, וע"כ ז"א ומלכות בלבדם מאירים לתחתונים, ועל שם זה מכונים מאורות. ובשעה שנאצלו, היו קומתם שוה זה לזה, כלומר, שמלכות קיבלה שפעה מבינה, ולא על ידי ז"א, שבאופן זה שניהם שוים, כי כמו הז"א נאצל מבינה ומקבל שפעו מבינה, כן הנוקבא מקבלת שפעה מבינה, משא"כ כשמלכות אינה ראויה לקבל מבינה, אלא על ידי ז"א, אז היא נבחנת שהיא למטה מז"א, כי המקבל הוא למטה מהמשפיע שלו, כמובן, וטעם הדבר יתבאר במקומו.

ו) כבר נתבאר בדיבור הסמוך, אשר הלבנה שה"ס מלכות, היתה שוה עם ז"א, שה"ס שמש עש"ה. והנה אז היו קומת שניהם קומת ו"ק: חג"ת נה"י, שניהם חסרי ראש היו, חסרי ג' ראשונות, אלא שהיו יונקים מבינה, שנקראת כתר. וז"ש חז"ל (חולין ס' ע"ב) שאמרה אין שני מלכים משמשים בכתר אחד, דהיינו אמא, אלא שמלכות היתה רוצה לשלוט לבדה ואז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, דהיינו שתצא מאצילות לבריאה, ושם תשלוט.

ומה שהיתה מלכות באצילות פרצוף שלם של ע"ס, נתמעטה על ידי ירידתה בבריאה, ועמדה שמה בסוד נקודה קטנה כלולה מע"ס "בכח" ולא בפועל. ויתבאר עוד לפנינו.

ז) כלומר, שנשארו בז"א באצילות, ולא ירד לבריאה אלא בחינת מלכות דמלכות לבד.

ח) אספקלריא פירושה "מאור", כי מלכות נקראת מאור כנ"ל. ואומר דלית לה מגרמה כלום, מטעם ששרשה מתחילה אינה אלא נקודה אחת, כמ"ש הרב מקודם, וכל ט"ס שהיו לה בהיותה עוד באצילות אינן בחינתה עצמה, כלומר, מבחינת אור ישר של מלכות, אלא רק מבחי' או"ח שהעלה ע"י המסך ממנה ולמעלה אל ז"א, הנה או"ח זה חוזר מז"א אל מלכות ממעלה למטה, ובונה את מלכות בע"ס (כנ"ל באו"פ פ"ב אות ג') וזהו שאומר הרב שבאו בתוספות ע"י ז"א ט' נקודות אחרות. ולפיכך, בשעה שנתמעטה המלכות וירדה לבריאה, לא ירדה אלא עצמות המלכות, וכל הט"ס הראשונות, שהן מבחינת או"ח נשארו באצילות בז"א בשורשן. וז"ש הרב "וחזר הז"א" ונטלם. וע"כ נקראת אספקלריא דלית לה מגרמה כלום.

ט) זה ענין ארוך שאין המקום לפרשו כאן.

 

סיכום: היום למדנו נושא בעמוד קכח' שהוא עלום – למה הביא אותו כאן בעה"ס, אומר שרוצה להסביר מבט כללי איך העליון נותן הארה לתחתון. 

בא ואומר – הצורה שבה העליון נותן לתחתון דרך זה אפשר להבין קצת יותר מה זה עתיק – תהליך שקורה בעליון הגורם לכך שתהיה ירידה מהעליון לתחתון של נקודה הנקראת עתיק.

יש לנו את עולם אצילות, ויש עולם בריאה. באצילות מחולק לראש וגוף. בגוף קורה משהו – בגוף יש 2 הבח' – מלכות וז"א. הראש הוא כנגד חב"ד או כח"ב. הגוף כנגד ז"א ומלכות בו הבחנה של ז"א והבחנה של מלכות שמשום מה בגלל מאורע כלשהו המלכות הפכה גדולה כמו ז"א. למעלה כיוון שיש לנו כח"ב – אז גם ז"א וגם מלכות באותו גודל, שניהם מקבלים מבינה שהופכת להיות כמו הכתר שלהם. באה המלכות ואומרת 'אין ב' מלכים יכולים לשלוט בכתר אחד'. לכן נאמר לה 'לכי מעטי את עצמך. 

קורה מצב א' (ציור) ומצב ב' – נשאר למעלה כח"ב וז"א נשאר, אבל המלכות נשארת רק נקודה שמתוכה היא מעבירה נקודה שנקראת עתיק בעולם התחתון ואת כל ט' בח' מחזירה לז"א ממנו היא באה, ואז מתחילה לבנות לעצמה עוד עולם במקום…

אח"כ עושה זיווג דהכאה עושה שנותן לה עוד בחינות, יש את עתיק ואח"כ ע"י זיווג דהכאה בעליון מקבלת את כל צד הבח' שלה למטה הנקראים חב"ד חג"ת נה"י, ואת נקודת עתיק וא"א מזיווג דהכאה שעוד לא דיברנו עליו.

את נקודת עתיק מקבלת מאותה מלכות שהתמעטה לנקודה ממנה קיבלה בצורת בקיעה את העתיק שלה – הנובעת ממלכות של העליון שהתמעטה – סוג של רגש שניתן לתחתון. האדם מרגיש כאינטואיציה עליונה מלמעלה שאותו רוצה לקבל. הנקודה כ"כ חזקה שמאירה למטה בצורה שאין בה שכל. האדם לא יודע מנין קיבל, אבל מרגיש שאמיתי. זו נקודה הנקראת אמונית, כי נובעת ממלכות שלמה הנובעת מלמעלה. אומרים לה 'אם תעלי את האינטואיציה הזו למקום עליון, שם אפשר להתחבר לז"א'.

הנקודה הזו נקראת המלכות דאצילות – השכינה הקדושה. אם היא גדולה ויכולה להתבטל או לעשות זיווג עם ז"א אז היא גדולה. אבל קודם כל צריכה לעלות למקום העליון.

צריך לזכור נקודה אחת – שהיתה מלכות גדולה למעלה, וכדי שהעליון יתן לתחתון מה שלמדנו בשיעור הקודם – שישנן ב' הבחנות – א. שיורדת נקודה ממלכות דמלכות לבח' עתיק. ב' – א"א שיורדת בזיווג דהכאה. המלכות דמלכות שיורדת היתה פעם גדולה בעולם אצילות וירדה להיות נקודה ממנה תקבל עתיק למטה.

למה התמעטה, מה קרה שם, אין טעם לדבר פה בכלל. מפרט נושא זה כאן כדי שיהיה לנו מושג איך עולם בנוי. אנחנו מדברים על הנושא הכללי – איך ד' בח' דאו"י הפכו לד' עולמות. 

אומר שכנגד או"ח דבח' ד' נעשה עולם  א"ק, כנגד ג' אצילות, ב' בריאה וכו'. איך הם עוברים מאחד לשני. אומר שמעולם עליון לעולם תחתון יש צורת מעבר מהמלכות של העליון משם עוברת בח' האמונה לתחתון. לכן התפילה היא בח' נקבה, שם הכח הגדול של האמונה שלא באה בשכל שהוא צד הזכר. אם אתה רוצה לחפש ולהגדיל אמונה – צריך לעשות עבודה שבלב. משם באה האמונה.

 

סיכום בנקודות שיעור 25- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג' 
פרק ז' עמוד קכ"ח.   ה' אב תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בתחילה, המלכות של העליון היתה גדולה כמו ז"א של העליון. לאחר איזשהו תהליך, שנקרא מיעוט הלבנה, או מיעוט הנקבה, היא ירדה לבחינת נקודה
2. מהנקודה הזו שהתמעטה, נוצרה בחינת אמונה או מדרגת עתיק, שבקעה וירדה למדרגה התחתונה ונעשתה עתיק בעולם התחתון.
3. המלכות של העליון נקראת נקודה שאין לה מעצמה או מאור שאין לו מעצמו כלום אלא מקבל רק מהעליון שלו
4. המלכות הזו שירדה לתחתון שנקראת עתיק דבריאה נעשתה לנקודת קשר קבועה בלתי משתנה בין העליון לתחתון והיא נקראת אמונת התחתון בעליון
5. פרט לנקודת עתיק, התחתון גם מקבל, על ידי זיווג דהכאה, את הבחינות האחרות שלו.
6. עניין זה דומה למלכות דאינסוף, שהיתה גדולה וקיבלה את כל ההארה למעלה, בחרה ביתר דבקות ולכן צמצמה את עצמה עד כדי נקודה, ואת כל ההארה קיבל רק צד הזכר שנקרא קו. והנקודה הזו ירדה לבחינת נקודה בסיום רגלין של עולם אדם קדמון שהיא נקודה חשוכה לגמרי.

הירשם\התחבר לאתר על מנת לצפות בשיעורים

נרשמת בעבר? מלא את הפרטים והתחבר אוטומטי

Menu Title
Designed by Laisner