שרטוטים בתלמוד עשר הספירות

בס"ד

חלק ג שיעור 21 עמוד קכג

א"ס ה"ס אפס, ואחריו הכתר הנקרא תהו, ואחריו בהו, הכולל ד' יסודות .

ג) והענין הוא, כי הא"ס נקרא אפס, כי אין בו שום תפיסה, ג שאין שם חומר ד ולא צורה כלל, ואחריו יצא ה התהו והוא הכתר, ואחריו יצא הבהו הכולל ד' יסודות חו"ב תו"מ.

בתהו יש שורש ד' יסודות שבנאצל, בכח ולא בפועל.

ד) וביאור הדבר, כי הנה בהכרח הוא, שתהיה מדרגה אמצעי בין המאציל אל הנאצל, כי יש הרחק ביניהן כרחוק השמים מן הארץ, ואיך יאיר זה בזה, ואיך יברא זה את זה, שהם ב' קצוות, אם לא יהיה דבר ממוצע ביניהן ומחברם, ויהיה בחינה קרובה אל המאציל וקרובה אל הנאצל. והנה בחינה זו, הוא כתר הנקרא ו תהו, כי אין בו שום יסוד, כי על כן אינו נרמז בשם הויה כלל, רק בקוצו של יוד, אמנם הוא בחינת אמצעי כנ"ל. והוא, כי הנה כתר, הוא דוגמת החומר הקודם הנקרא היולי, שיש בו שורש כל הד' יסודות, בכח ולא בפועל, ולכן נקרא תהו, כי הוא מתהא מחשבות בני אדם, באמרם, הנה אנחנו רואים, שאין בו צורה כלל, ז ועכ"ז אנחנו רואים שהוא נאצל, ח ויש בו כח הד' צורות.

ג) עי' לוה"ת ח"ב אות כ"ו, שרצון לקבל שבנאצל ה"ס אור שנתעבה, והוא כללות החומר שבנאצל, שממנו נצטיירו ונעשו כלי קבלה שלו. וזה ודאי, שבא"ס ב"ה לא נמצא מבחינת רצון לקבל זה ולא כלום. (כמ"ש לעיל באו"פ ח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם) וז"ש הרב "שהא"ס נק' אפס, כי אין בו שום תפיסא, שאין שם חומר" וכו', דהיינו מבחי' הרצון לקבל הנ"ל, ואין שום השגה באור בלי כלי, כנודע.

ד) הד' הבחינות חו"ב תו"מ, מכונות "ד' צורות", להיותן שיעורי מדרגות זו למטה מזו, המצטיירות בחומר של הנאצל, (כמ"ש באו"פ ח"א פ"א אות נ' ד"ה עתה) שכ"ז אינו בא"ס ב"ה, כמבואר בדיבור הסמוך, ובאו"פ שם.

ה) דהיינו אמצעי בין מאציל לנאצל, משום שבו כבר נמצאים כלולים שורשי ד' הצורות של הנאצל "בכח" אבל לא בפועל.

ו) כלומר שד' בחינות חו"ב תו"מ נקראות ג"כ ד' יסודות, שבתוהו אין בו שום בחינה מהם, כנ"ל.

ז) כלומר, שכבר יצא מכלל מאציל שהוא א"ס המכונה אפס, והבן.

ח) היינו הד' בחי' חו"ב תו"מ, שנק' ג"כ ד' צורות, כנ"ל בסמוך. אמנם הן בו רק בכח" ולא בפועל, כנ"ל. אמנם "בוהו", שה"ס ניצוץ נברא כנ"ל, כבר יש בו שרשי הד' צורות בפועל ממש, שה"ס התפשטות הא"ס לעשות כלים בהכאה על המסך, (כנ"ל בדברי הרב ח"ג פ"א אות א') שכבר ד' בחינות דאור ישר שנתפשטו מא"ס, מלובשות באור חוזר העולה ממטה למעלה, ועצמות א"ס כבר מלובש באו"ח זה, בסוד "ראש" מדרגה. אמנם הכלים האלו, נקראים שרשי כלים, ואינם נגמרים, אלא אחר התפשטותם ממטה למסך כנ"ל.

סיכום שיעור קצר 21- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ו' עמוד קכ"ד. כ"ט תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
בשיעור הקודם למדנו שיש לנו בחינת ממוצעת בין כל שתי מדרגות והיא לא נמנית עם המדרגה שמתחתיה ובכל זאת שייכת אליה וגם שייכת למדרגה שמעליה.
ראינו שיש רק ארבע בחינות חכמה ,בינה, תפארת ומלכות שמקבלות אותיות יקו"ק והכתר הוא קוצו של י' אבל לא ניתן לומר שהוא לא נמצא, כפי שלמדנו עשר ולא תשע .
יש משהו שקודם לתוהו הנקרא אפס
לכן אנחנו אומרים כך :
− שיש לנו אפס
− ממנו לאחר מכן יש את הכתר
− ולאחר מכן יש את הגוף, את הנברא
− שהנברא יש לו יקו"ק
− והכתר- הוא קוצו של יוד
− והאפס- לא יודעים
− הכתר הזה בנוי מתוהו ובוהו
− שהם שורש בכח ושורש בפועל
− האפס בלתי נתפס
− הוא כמו המאציל העליון
− הכתר הוא נאצל ביחס לאפס
ומאציל ביחס לנאצל שהוא ד 'בחינות- כמו הגוף. −
זה כמו ראש וזה כמו גוף −
יש משהו מעל הראש −
לכן זה כמו משפך שיש לו חלק צר וחלק רחב −
יש בו את שני הצדדים, גם של העליון שלו שהוא בחינת תוהו שמתהה מחשבות אדם. שורש בכח ,ואני לא מבין אותו . −

מצד שני יש בו צד, שאני יכול לראות בכח מה יצא ממנו. ובכל מקום אם אנחנו תופסים את הנקודה, רוצים לתפוס קשר בין העליון לתחתון הוא בא מהמקום הזה וכל זה חייב להיות באמונה, צריכים לקבל את זה.
כי הבוהו זה כמו חוק עליון, חוק שורשי. שהכל נובע ממנו.
והתוהו זה אמונה בדבר שהוא למעלה מאיתנו. שזה כמו אמונה א' בבורא .
וב 'זה כמו התורה הבוהו. שממנה יש שורש של כל מה שיקרה אחר כך .
אז אלה שתי הבחינות וככה זה בנוי:
באפס אמרנו שאין שום תפיסה, אין חומר ואין צורה בנאצל יש חומר ויש צורה
ובתוהו זה מחולק ואפשר לראות את זה בכל מדרגה אומר גם שהכתר הוא כמו חומר ראשון שנקרא היולי שאני לא תופס בו .אש, רוח, מים, עפר- הם כבר בנאצל.

סיכום בנקודות שיעור 21- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ו' עמוד קכ"ד. כ"ט תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. אינסוף הוא אפס, שאין שם לא חומר ולא צורה ואין לנו בו שום תפיסה והוא בבחינת המאציל העליון, מעבר למדרגה.
2. בחינת הכתר הוא אמצעי בין מאציל לנאצל. אין בו שום חיסרון, דהיינו חומר, כפי שיש בנאצל.
3. הכתר בנוי כאמצעי בין האפס לנאצל והוא בנוי מב' בחינות, תוהו ובוהו.
4. תוהו הוא בחינת שורש בכח ובוהו הוא שורש בפועל והוא מהווה אמצעי בין האפס לנאצל, בהיותו נאצל לאפס ומאציל לנאצל.
5. הכתר הוא בחינת האמונה שיש בה שני ערכים, התוהו בבחינת אמונה בעליון, בקיום שלו, גם ללא תפיסה. ובוהו הוא אמונה בצורך, בנאצל ובהתפשטות שלו על פי חוקים עליונים, דהיינו אמונה ביתר דבקות.

סיכום: בשיעור קודם למדנו שיש לנו בח' ממוצע בין כל שתי מדרגות ואמרנו שבח' זו אינה נמנית עם המדרגה שתחתיה אבל שייכת לה וגם למדרגה שמעליה.

ראינו שיש רק ד' בח' ח"ב תו"מ שמקבלות אותיות י.ה.ו.ה והכתר הוא קו"י שלא מקבל אות אבל נמצא, כפי שלמדנו 10 ולא 9.

יש קודם לתוהו הנקרא אפס. לכן אנחנו אומרים כך: יש אפס ממנו יש כתר וממנו יש את הגוף. הנברא. הנברא יש לו י.ה.ו.ה והכתר הוא קו"י והאפס לא ידוע. 

הכתר בנוי מתוהו ובוהו. שורש בכח ושורש בפועל. האפס בלתי נתפש. הוא כמו המאציל העליון. הכתר נאצל ביחס לאפס ומאציל ביחס לנברא. לכן כמו משפך שיש לו חלק צר וחלק רחב. יש בו את שני הצדדים – העליון שלו בח' תוהו – שורש בכח בלתי מובן. מצד שני שיכול לראות בכח מה יצא ממנו, ובכל מקום שתופשים את הנקודה – הקשר בין העליון לתחתון הוא במקום זה שכולו חייב להית באמונה.

הבוהו כמו חוק עליון, שרשי שהכל נובע ממנו.

התוהו הוא אמונה בדבר שלמעלה מאיתנו. אמונה בבורא. ב בתורה – בוהו.

אלה שתי הבח' וכך זה בנוי. באפס אין שום תפישה, אין חומר ואין צורה.

בנאצל יש חומר ויש צורה, ובתוהו זה מחולק.

אפשר לראות את זה בכל מדרגה. 

אומר גם שהכתר נקרא חומר ראשון – היולי, שאין תפישה בו.

א.ר.מ.ע הם כבר בנאצל.

הירשם\התחבר לאתר על מנת לצפות בשיעורים

נרשמת בעבר? מלא את הפרטים והתחבר אוטומטי

Menu Title
Designed by Laisner