תלמוד עשר הספירות – חלק י"ג שיעור 76 | עמודים אלף תמז – סיום

59

תלמוד עשר הספירות – חלק י"ג שיעור 76 | אלף תמ"ז – סיום

יש ארבע סוגי דעות.

מה זה דעה?

דעה זה מה שמחבר בין איזה שהוא השראה אלוקית שמגיעה לבין הצורך שלנו לארגן אותה.

לארגן אותה באופן הראוי והנכון לאותה מסגרת.

הדעת הראשונה היא באוירא.

מה הדעת שם?

הדעת היא אסור לעבוד על הכל בבת אחת.

רוצים לקבל ג"ר דחכמה כמו שקיבלו בעץ הדעת וזה דבר שהוא אסור לכן צריך להיזהר מזה מאוד.

הדעת הראשונה שלנו צריכה להיות שהיות ואנחנו נמצאים בעולם של תיקון אז עבודה צריכה להיות לאט לאט וצריך ללמוד לעצור את עצמנו מאבל אני רוצה.

אבל זה דבר גדול ואני עכשיו עכשיו רוצה לחיות כאילו אני בגאולה שלמה.

אסור לעשות את זה הקרומא דאוירא היא בחינת הדעת הראשונה שאומרת אני מוציאה את האפשרות הזאת ונשארים באוירא.

אוירא זה כוח מאד מאד גדול של חסדים מכוסים כשבא אור הזה יש את הכוח לפעול בחסדים מכוסים דהיינו בלי ערוב עצמי בכלל היכולת לנתק את עצמנו לגמרי מכל רצון ותענוג אישי אלא פועלים באמונה שלמה זה אוירא.

הדעת שבמצחא גם מתקיימת בעליה א' והיא אומרת צריכים לנהל את העולם אבל כשאנחנו באים לנהל את העולם אז צריכים לנהל אותו דרך חכמה דרך הרצון לקבל דרך הרצון לקבל שבא"א והרצון לקבל שבא"א הוא מנהל את החכמה אבל בצורה כזאת שהחכמה שמגיעה וזה חכמה מאד מאד חזקה שהחכמה הזאת באה ואומרת צריכים לעבור מקטנות לגדלות אבל רק גדלות מאד מאד מדודה

לא גדלות של צמצום א' גדלות חדשה אבל צריך גדלות אי אפשר להישאר קטן כל הזמן כי אנחנו צריכים להתקדם.

אם אנחנו לא נתקדם בחיים לא נגיע למטרה שלשמה באנו לעולם לתקן לכן צריך להמשיך לתקן.

וב' בחינות של דעת אחרות הם דעת עליון דמזלא ודעת שבכתפין דא"א.

הם באים בעליה הב'.

אז הוא אומר שצריך שיהיה לנו את הכוח לעלות את בחינת החג"ת דאריך לראש דאריך.

אבל חג"ת דאריך שעולים לראש דאריך יש שם בעיה שהתפארת היא מצמצום ב'

ואנחנו רוצים אור גדול אור של גדלות.

אז המסך הזה של צמצום ב' לא יכול לשמש שם.

אז מה אנחנו עושים?

אנחנו משתמשים בסערות הנפש שלנו ואותם אנחנו מעלים ואיתם אנחנו משתמשים אבל למעלה.

זאת אומרת לוקחים את הדיקנא ומעלים אותה מכניסים אותה פנימה ופועלים מהחוץ לפנים.

לוקחים את הסערת הנפש מכניסים אותה לפנימיות ופועלים דווקא עם המלכות של סערת נפש לא עם המלכות הרגילה לא לבוא להגיד אני שקט שום דבר לא מפריע לי אני בן אדם שלוו מזה אתה לא יכול להתקדם.

אלא הפוך דווקא בסערות נפש יש את הרצון לשלמות.

כי למה בן אדם סוער?

למה בן אתה מתרגז למה בן אדם כועס?

בגלל שלא עושים מה שהוא רוצה.

למה הוא רוצה שיתקיים רצונו?

כי יש בטבע שלו שאם יתקיים הרצון שלי יהיה לי טוב.

והבורא הרי רוצה להיטיב לנבראיו.

אז הוא סוער.

עכשיו זה נותן לגיטימציה.

אה אז זה בסדר שאני סוער.

לא זה לא בסדר.

כי הסערות אצלנו באות עם קליפה.

הסערות שם בא"א היו בלי קליפה.

רק אצלנו זה כדוגמת הסערות.

אנחנו עושים תיקון מיוחד בסערות נפש שלנו שאנחנו מעלים אותם למעלה ואנחנו גם צריכים לתקן אותם.

אבל אותו דבר היה בא"א רק התיקון היה של טוב מן טוב כי זה בעולם אצילות ושמה בבחינת לא יגורך רע.

אבל אצלנו כשיש לנו סערת נפש אנחנו חייבים להוריד את הקליפה מסערת הנפש.

הראש של כל הקליפות מהו?

המצב קובע זה הראש של כל הקליפות.

אם לא משתחררים מזה לא משתחררים מכלום.

לכן צריכים קודם כל להשתחרר מזה.

אז אם לא המצב קובע מה כן קובע?

צורת ההתייחסות צריך לבוא למקום הפנימי זה עבודה פנימית.

כל מי שלא בא לנקודה הפנימית הזאת סערות הנפש שלו תמשכנה והוא לא יוכל לצאת מאותן סערות נפש בטח לא לתקן על ידן אלא הם יגררו עוד סערות נפש ועוד האשמות ועוד תסכולים ולא כדאי ללכת באופן הזה.

צריכים ללמוד לוותר על הרצון החיצוני.

כשמוותרים על הרצון החיצוני אז אפשר לבוא לנקודה הפנימית.

והוא נבחן לדעת העליון בלבד.

מה זה דעת עליון?

אומר אתה עולה למעלה לבקש אור גדול כזה של חכמה להבין מה נקודת הגדלות שלך אבל אתה יכול לקבל את זה בינתיים רק למעלה ואתה לא יכול להתפשט עם זה למטה למרות שאתה מבין אתה עדיין לא יכול ליישם את כל מה שאתה מבין זה נקרא דעת עליון שנמצא רק בראש.

אח"כ הוא יורד לכתפין כי אין ממנו התפשטות ממעלה למטה כי אין בו זיווג בעת שא"א יורד למקומו.

זאת אומרת א"א עולה לעתיק עושה שם זיווג על גדלות יורד למקומו אומרים לו

מה שעשית שם זיווג על גדלות וראית את כל הטוב והיופי הזה אתה במקומך לא יכול לקבל את זה.

אומר אז בשביל מה עליתי למעלה?

עליתי למעלה לראות כמה יפה וטוב ועכשיו אני לא יכול לפעול מזה כלום.

אומר זה ירד לב' כתפין דהיינו לבחינת נושא עול שבכתפין אתה צריך לשאת את העול של מלכות שמים.

אתה אומר שם בשמיים כשעליתי למעלה זה היה מה שאני צריך לעשות ראיתי את זה חוויתי את זה ירדתי למקומי אני לא יכול לקיים את זה אני צריך לקבל על עצמי את העול של התיקונים הנצרכים כדי לפעול את זה נראה את זה היום בראש חודש תמוז נראה איך אחד הדברים שאדם למשל צריך ללמוד איך לשנוא.

אם אדם לא יודע לשנוא לא כמו אותם איך נקרא להם שיהיה מילים נקיות המדומיינים הרוחניים או הרוחניים המדומיינים בדמיונות כוזבים זה יפה ככה להגיד לא? זה נקי.

יש לי מילים יותר עסיסיות אבל לא יפה להגיד אותם כי הרבנית פה אז נגיד ככה המדומיינים הרוחניים בדמיון כוזב אלה שאצלם הכל נחמד יפה אומרים תודה אפילו אם נותנים להם סטירה על הכל תודה תודה זה אלה שהכל טוב אצלם זה שקר.

אנחנו לא אומרים את השקר אנחנו אומרים צריך לקחת עול של דרך.

העול שצריך לקחת זה ללמוד לשנוא.

מי שלא יודע לשנוא לא יכול ללכת בדרך אמת.

מה עד כדי כך?

כן אפילו השם שונא את הגופים גם אנחנו צריכים לשנוא נראה דווקא בחודש תמוז מה צריך לשנוא.

זה מעניין מאד זה הדעת שבכתפין.

הדעת שבכתפין דא"א הם אותם קומה של הדעת שהוא במזלא במצב העלייה אח"כ יורד למקומו אשר ברדת א"א למקומו אין בו עוד זיווג הוא לא יכול לפעול את מה שהיה למעלה אבל הוא רואה גם מה מפריע למטה והוא נעשה לבחינת ו"ק וגם לבחינת אחוריים והוא יורד מראש לבחינת אחורי התפארת שנקרא כתפין.

בזה מסתיים החלק אבל אני רוצה לעשות איזה שהוא סיכום קטן על החלק.

מה למדנו בחלק הזה?

אולי סיכום קצר על התע"ס מה למדנו עד לכאן?

למדנו שטרם שנבראו הנבראים ונאצלו הנאצלים היה אור אינסוף ממלא כל המציאות ולא היה שום מקום בבחינת אויר ריקני וחלל אלא היה הכל ממולא מן אור אינסוף ההוא.

הבורא בורא שלמות.

השלמות הזאת שיש באינסוף היא נפגמת ע"י כך שהנברא אומר אני רוצה יתר דבקות אני רוצה להיות שותף הוא בוחר בכך אין לו חיסרון יש שלמות אינסופית באינסוף והוא בוחר ביתר דבקות.

יוצא לעולם הצמצום.

עצם הבחירה הוציאה אותו לכתר דעולם הצמצום.

בכתר דעולם הצמצום המחשבה זאת הבחירה הזאת שנמצאת במלכות דאינסוף והופכת להיות כתר דעולם הצמצום היא מתפתחת לד' בחינות עד שמגיעה למלכות שלה.

במלכות דעולם הצמצום יש הרגשה שאם בחרתי ביתר דבקות אני רואה שאין לי את היתר דבקות אז אני מרגיש בושה לא באינסוף בעולם הצמצום אני מרגיש בושה אז אין לי ברירה אז אני מסלק את האור מצמצם את הרצון ע"י כך מסתלק האור ואז אני מגלה את עולם העיגולים.

עצם הבחירה לצמצם את עצמי זה היה במלכות דעולם הצמצום שהפכה להיות לכתר דעולם עיגולים.

ואחרי ד' בחינות דאו"י התסתלק כל האור מעולם העיגולים והתגלה הרצון שברא הבורא מגולה שהוא הרצון לקבל שהיא ההשתוקקות העצמית.

בהשתוקקות העצמית הזאת אסור לקבל יותר את האור.

כי רצון בעליון הוא חוק מחויב בתחתון ואין האינסוף נדבק בעיגול ואסור יותר לקבל את האור בעיגול שזה חוק השלילה.

לאחר מכן מתחילים לפעול כדי לקבל כדי ליישם את אותה בחירה.

איזה בחירה?

איפה הייתה הבחירה?

במלכות דאינסוף.

בחרנו ביתר דבקות התחלנו לפעול פה מתחילים העולמות.

כמו שכותב שאין יותר כלי אלא רצון לקבל בעל מנת להשפיע כלי דאור חוזר.

עיגול כבר לא נקרא רק כלי.

זה שאתה רוצה זה אתה משתוקק לא נקרא כלי לקבל יותר.

מי שרוצה יסתכל בחלק ה' באות ה' כך הוא כותב שם שואל שם בהערה הרב"ש אז מה הכלים שיש הרי אמרת לי מקודם שזה כלי.

אומר כן אבל ברגע שיש קו זה כבר לא כלי.

הכלי הוא רק כלי דאור חוזר כלי של היחד רק שם אפשר לקבל את האור.

אז לכן יצאנו למסע הזה מעולם א"ק.

עולם א"ק זה לא קוף.

עולם א"ק זה בחינה של היכולת

קדמון זה מלשון סיבה ותוצאה זה קודם ונמשך.

האדם הקדמון דהיינו הסיבה לבחינת האדם זה הרצון להגיע ליתר דבקות שנקראת אהבה.

ככה התחיל פרצוף עולם א"ק שיצא בג' פרצופים גלגלתא ע"ב ס"ג.

ס"ג בגלל יכולת מיוחדת כך למדנו בחלק ו' התפשט למטה מטבור כדי ואז התכלל עם רצונות גדולים שלמטה מטבור.

למה היה צריך את הרצונות שלמטה מטבור?

כי האדם צריך לקבל את כל האור.

וכשיצא גלגלתא ע"ב ס"ג הפרצופים הראשונים הם יצאו למעלה מטבור ברצונות יותר קטנים.

הרצון הגדול שהוא למטה מטבור עוד לא בא לידי קיום.

אומר בעל הסולם בפתיחה לחכמת הקבלה שצריך לברוא את האדם מהמלכות.

מה זה מהמלכות?

מגדלות כלי הקבלה מהרצון הגדול והעצום שהיה באינסוף מהנקודה האמצעית אשר באמצע בממש.

שאני בשום פנים ואופן לא ארצה קצת אני צריך לרצות הכל אני אדם אני צריך לקבל את כל מה שהבורא רוצה להשפיע לי מטעם מתנת ידו התברך הרחבה.

אז הוא רוצה להשפיע לי הכל אז אני צריך לרצות הכל.

אם אני רוצה הכל יש בעיה אני לא יכול לקבל שם אור.

אז היה פטנט שנקרא צמצום ב' כך למדנו בחלק ו' שמלכות עלתה לבינה כמו רות שהתכללה בנעמי.

אותו רצון גדול התכלל בבחינת השפעה בצד הבורא שבנברא שזה נקרא בינה או תפארת דגוף

תפארת נקראת בינה דגוף.

לאחר מכן אמרו אוקי אז יופי אז אפשר לעלות כבר למעלה ולקבל את האור באותה מלכות גדולה אבל הלכו קודם עשו זיווג על הקטנות כי מלכות עלתה לבינה וחצתה את המדרגה פתאום גילו שהמדרגה של המלכות חצויה לשתיים יש את הרצון להשפיע ויש את הרצון לקבל הגדול.

אז פעלו על הרצון להשפיע קיבלו אור אבל זה הקטנות אז באו ואמרו אוקי גמרנו עם הקטנות עכשיו נבוא נקבל על הגדלות.

באו לקבל על גדלות ונשברו שזה היה עולם הנקודים זה למדנו בחלק ז'.

בחלק ט' אמרנו אוקי אז אנחנו רואים שככה זה לא הולך.

אז התחלנו ללמוד בחלק ט' איך זה כי אני יכול ללכת רק אם תהיה נקבה שיש לה רחם שלוקחת את הרצון הזה כשרוצים להוליד אותו ולפני שמולידים אותו היא תעשה לו עיבור.

מה זה עיבור?

תכנון.

כמו הרהור. לא אני רוצה וישר מקבלים צריך להיות איזה שהוא הרהור לתקן את הרצונות לארגן אותם לסדר אותם.

ועיקר התיקון שכל הרצונות יעבדו יחד זה נקרא אהבת חברים שלא כל אחד יבוא ויגיד אני אמלוך היחד יכול לנצח.

לכן נהיה תיקון מיוחד אחרי השבירה של עולם אצילות שצריך עיבור כך למדנו בחלק ט' איך נבנה הרחם איך נבנה המקום שבו מתקנים.

איך נבנית נקבה מה זה הנקבה שבעזרתה אנחנו מתקנים שהיא נקראת בחינת רחם.

למדנו על ב' דלתות וב' צירים ום' סגורה מקום סגור שאני מנתק את עצמי מהעולם.

קודם כל עושה איזה שהוא הרהור פנימי מתקן את עצמי ורק אח"כ יכול להיוולד חזרה להתחיל לתקן.

לפני שאני מתחיל לתקן אני צריך את המקום הזה של הרחם שיארגן לי את הרצונות לפני שבכלל אני יוצא לתיקון.

ממקום הרחם הזה צריך התבטלות גמורה לכן חלק ט' למדנו רק מה זה רחם מה זה נקבה.

עכשיו מה שנשבר בעולם התיקון צריך להתחיל לעשות זיווג כדי להוליד אותו.

 

עברנו קודם כל לחלק ח' בחלק ח' למדנו איך בנוי עולם אצילות שאותו אנחנו רוצים לתקן אז הראה לנו באופן כללי את המבנה של עולם אצילות וגם את מבנה של אדם הראשון קצת נגע בזה ועולמות בי"ע זה חלק כללי כזה שמבאר לאן צריך להגיע פחות או יותר זה היה בחלק ח'.

בחלק ט' הראה לנו את הנוקבא המתקנת.

בחלק י' הוא הראה לנו איזה זיווג צריכים לעשות או"א כדי להוליד את הזו"ן מחדש כי אי אפשר להוליד אותם כמו שהולדנו אותם בעולם הנקודים כי הם נשברו.

אז באנו לחלק י' ולמדנו איך עושים את הזיווג לצורך עיבור של זו"ן של אותו אדם אותו השורש של אדם שנקרא זו"ן דאצילות ז"א ונוקבא כמו איש ואישה.

בחלק י"א למדנו את העיבור מה קורה בתוך העיבור של אותם זו"ן שנמצאים בעיבור ברחם של האמא.

בחלק י"ב למדנו על קטנות.

בחלק י"ג מה היינו צריכים ללמוד אחרי הקטנות?

לכאורה על הגדלות.

אבל אמרנו רק רגע לפני שלומדים על הגדלות בוא נלמד על השורש של המוחין שצריכים להינתן לגדלות.

איך בכלל נותנים גדלות ולפי השורשים האלה כך נלמד על אותה גדלות.

וזה מה שלמדנו בחלק י' על השורשים של הגדלות.

חזרנו ללמוד על עתיק א"א ואו"א שהם הראש של עולם אצילות שצריכים להוליד את זו"ן.

אז אנחנו עכשיו למדנו עליהם על כל עניין התיקונים שעובר א"א מעתיק שהם נקראים שבעת התיקונים שעתיק מתקן את ראש דאריך.

ולאחר מכן י"ג תיקונים שעובר א"א שזה שערות הזקן כדי שדרכן יוכל לתת את האור לז"א.

זה החלק י"ג בתוך זה למדנו הרבה חלקים.

איך מתבצעים העליות מה זה כל התיקונים וראינו סדר מאד יפה של איך צריך לסדר בכלל את המוחין שאתה רוצה לבוא לגדלות.

למדנו שצריך לבוא לסערות נפש שזה ב' מיצרי הזקן לעלות למעלה לשפה עילאה כדי להביא את זה למקום הבינה.

למדנו אח"כ שצריך לעשות אורחא כדי לתת את ההארה המועטת כדי לרדת מהראש לגוף.

ירדנו לשיבולת הזקן שזה ירידה לגוף והאורחא התחתונה וכן הלאה למדנו את כל סדר התיקונים כדי שיהיה לנו סדר איך נותנים את המוחין.

בהסתכלות פנימית בחלק י"ג הוא עשה לנו סדר שלם כדי להבין את התנועה שיש בתוך עולם אצילות בין מצב הקטנות למצב הגדלות וזה לימד אותנו על ג' יציאות וג' העליות כדי לתת את אותה גדלות. אין מה להרחיב בזה פה רק נגיד שג' היציאות זה יציאה מג"ר דחכמה יציאה מו"ק דחכמה יציאה מג"ר דחסדים וזה קיבלנו את הו"ק שהוא ישסו"ת וזו"ן ואותם כמובן אנחנו צריכים לתקן.

בכלל עוד לא התחלנו לדבר על תיקון שלהם.

בחלק י"ד שאנחנו הולכים אליו שמה אנחנו נצטרך טיפה לחזור קצת על התיקונים שעשינו ואז ללמוד על הגדלות של ז"א כשנבוא לדבר על הגדלות של ז"א נראה שז"א כשהוא גדול אז יש איתו את הנקבה.

ולכן הנקבה הזאת צריכה להתנסר ממנו כי אי אפשר שהנקבה לא תהיה עצמאית כי איך יגיעו לאהבה.

אז נלמד בחלק י"ד את גדלות ז"א ולקראת סוף י"ד נלמד על איך הנוקבא מתחילה את הנסירה או מי הנוקבא שמתנסרת על לאה ורחל שמתנסרות מהז"א.

בחלק ט"ו נלמד על המשך הנסירה וגדלות איך גדלה הנקבה ואח"כ נראה את היחסים של הנקבה ככל שהיא עולה יותר ככה נלמד קצת על המועדים איך הם קורים בעלית הנקבה כל פעם שהיא משתכללת יחד עם ז"א והם עושים עלית עולמות אז נלמד על המועדים על ראש השנה על סוכות על יום הכיפורים על שבועות על פורים על פסח נלמד על כל המועדים.

ולאחר מכן בחלק ט"ז נלמד על לידת אדם הראשון ועולמות בריאה יצירה ועשיה ועל חטא אדם הראשון.

ובב' שער הכוונות נלמד גם על היישום של כל הבחינות האלה איך הם קרו מצד סיפורי התורה ועל הקליפות ושורשי הקליפות ואיך אפשר לנצל את כל המציאות הזאת כדי לעלות חזרה לאינסוף.

זה כך בנוי תלמוד עשר הספירות סדר מאד מאד מדויק סדר מאד מאורגן ומי שלומד אותו ורואה את התמונה הכללית עכשיו צריך לעבור על הפרטים.

אז אם כך סיימנו ללמוד על שורשי המוחין בחלק י"ג בע"ה נתחיל ללמוד על המוחין עצמם בחלק י"ד ולקראת סופו על נסירת הנקבה מהז"א.

בע"ה שנזכה כפי שסיימנו את חלק י"ג ככה נמשיך ללמוד נסיים גם את החלקים הבאים ככל שאפשר בדרך ישרה בדרך טובה עם לימוד גם קצת על נפש האדם איך אפשר לעבוד עם הדברים.

בע"ה ביחד זה הזדמנות גדולה כל מי שמשתתף פה בסעודה כמו מכה בפטיש כמו שותף לסיום חלק י"ג ואפשר גם אם לא מבינים הכל להשתתף בחלק י"ד גם אם מבינים מעט המעט הזה זה יהלומים גדולים לעומת הרבה חול שיש בדברים אחרים.

כדאי להשקיע בלימוד התע"ס כי זה מסדר את הנפש גם אם לא מבינים זה מסדר את הנפש ועדיף גם להשתדל להבין מה שאפשר.

אז תודה רבה שבע"ה נעשה ונצליח.

אמן.

​​ 


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

אין תגובות

להגיב