תלמוד עשר הספירות חלק י"ד | א'תקפז-תקפח | שיעור 48

134

סיכום: תלמוד עשר הספירות – חלק י"ד שיעור 48 | אלף תקפ"ז-תקפ"ח | הדף היומי 

מה למדנו היום?

עיקר הלימוד היום הוא להבדיל בין דעת דז"א לדעת דנוקבא.

כדי להבין זה התחקנו על המקור של דעת דז"א.

מי זה בכלל דעת דז"א?

והסברנו שהדעת דז"א מקבלת ממקום מאד גבוה מא"א.

והוא שואל איך א"א בכלל מגיע להאיר לז"א הוא הרי עלי עלי עליון שלו.

כי יש בינו לבין ז"א גם את או"א וגם את ישסו"ת אז איך הוא מאיר?

אז הוא הראה לנו את הסדר איך מתקיימת ההארה הזאת.

הוא אמר לנו שאו"א כדי להיות במוחין של גדלות דחיה כי זה לא טבעם הרגיל בעולם אצילות

זה לא הקביעות שלהם בעולם אצילות.

בקביעות שלהם בעולם אצילות יש לאו"א רק בחינת חג"ת נה"י קטנות של מדרגת חיה.

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יד תעס\שיעור 48 חלק יד\תמונה שיעור 48 חלק יד a.jpg

כדי לעלות למצב של גדלות של מדרגת חיה אז החג"ת נה"י מתחלקים:

שתי ש"ע של בחינת חג"ת עולים לבחינת חב"ד

ש"ת דחג"ת וש"ע נה"י הם בחינת חג"ת

ב' ש"ע של החג"ת שעלו לחב"ד זה מה שאיפשר לאו"א לרשת את החכמה מא"א.

אז א"א מאיר חכמה ל"ב נתיבות החכמה לב' ש"ע דחג"ת שעלו להיות חב"ד.

הש"ת דחג"ת שלא עלה להיות חב"ד הוא בחינת ב' כתפין שממנו יונק ז"א.

למה יונק ממנו?

כי כשז"א עלה לעיבור לקבל חכמה אז הוא עלה לחג"ת.

ומאיפה קיבל חכמה בחג"ת?

מהב' כתפין.

כשהוא קיבל במצב העיבור מהב' כתפין כשהוא יורד למקומו

אז הוא לוקח את הכוח הזה של הב' כתפין גם למקומו לדעת

אז כל זה כבר למדנו.

אבל הוא מזכיר לנו את זה פה רק כדי להסביר לנו מי זה הדעת דז"א הוא בא ממקור של ראש.

עכשיו אחרי שהבנו שהוא בא ממקור כזה גבוה אז הוא ​​ בא ואומר לנו

ראו נא יש הבדל בין דעת דז"א לדעת של נוקבא.

ההבדל הוא בזה שדעת של ז"א הדעת שלו יכולה לעלות ביקוש של ראש.

והדעת של נוקבא לא יודעת לעלות ביקוש לראש.

הביקוש שלה נשאר בגוף.

מבחינת השקפה מבחינת עבודה ההבדל הוא האם אני מבקש תענוג או מבקש ידיעה.

לבקש ידיעה לשבת ללמוד תורה אני רוצה לדעת את זה לא להרגיש את זה לדעת את זה, זה שייך לצד הזכר.

לכן לימוד תורה שייך לצד הזכר ולא לצד הנקבה.

לא מדובר על אישה.

נקבה היא לא צריכה לדעת היא צריכה להרגיש.

העיקר שמרגישים בלב מה זה משנה מה הידיעה

זה דעת של נקבה.

דעת של זכר אני רוצה להבין את העניין.

אני רוצה שיהיה לי דעת והדעת היא מעל הגוף.

היא דעת מופשטת שמתפשטת גם לצורת תענוג כזאת.

אז עכשיו הוא רוצה הוא אומר קודם כל זה ככה

למה זה ככה הוא נותן לנו פה ב' טעמים:

הטעם הראשון מכיון שז"א משמש לזיווג של חכמה ובינה בצורה של דעת.

והיות והוא שימש להם אז הוא קונה את הבחינה הזאת של מה שהוא עשה של התהליך שהוא השתתף בו.

כי הוא עולה לראש כדי ליצר זיווג בין חכמה לבינה זה נקרא דעת.

דעת המזווג זה עושה הזכר.

זה נקרא דעת.

מי הנקבה שם?

הנקבה היא עולה יחד איתו ומשמשת אותו לגבורות.

אבל לא היא זו שעושה את הזיווג בראש.

זה נקרא תלת בחד נפקין.

מאיפה יש את הדעת בראש?

מזה שיש ביקוש גופני שעולה לראש כדי לדעת.

חסר לי משהו אז אני רוצה להבין.

אני לא מבין איך ירד הגשם אז אני הולך ולומד איך ירד הגשם.

אני רוצה לדעת את זה.

מה פתאום אני רוצה לדעת למה אני לא רוצה רק להרגיש את זה?

הידיעה היא שייכת לזכר כי הוא משתתף בזיווג הזה של הדעת.

אז גם הוא מקבל את הכוח הזה של הדעת.

אז גם בו עצמו גם כשיורד למקומו נשארה לו התכונה הזאת.

של היכולת לעלות ביקוש מהגוף לראש בשביל לדעת.

לעומת זאת הנקבה היא לא שמשה לזה.

זה נכון היא שמשה אותו אבל היא לא עיקר הזיווג שם.

היא רק גורמת לחסדים שיש שם לא לגבורות.

זה הטעם הראשון.

הטעם השני למה הנקבה מבקשת רק תענוג ולא דעת

מכיון שהתפקיד שלה שהיה בזיווג דהכאה היא נקראת עיטרא דגבורה היא רק אור חוזר

והיא לא נושאת להארת חכמה שבמוחין זה הטעם השני.

והמסכים שלה הם להפך הם דוחים חכמה מבחינת צר וקצר.

והעיקר שלה זה לבוש חסדים.

חסדים המתפשטים בגוף.

זה נכון שהחכמה לא מתלבשת אלא בלבוש חסדים.

אבל הם לא חשובים שיתמשכו מגוף לראש בשביל זה.

לכן רק ז"א הוא הנושא האמיתי להארת חכמה משורשו באור ישר.

ובינה מחזיקה אותו בראשה כדי לקיים ולהעמיד את המוחין שלו.

ולכן יש הבדל בין הדעת של ז"א לדעת של נוקבא.

אז כל הזמן אדם צריך לראות מה הוא מחפש

אם הוא מקבל רק דעת דנקבה זה כמו נקבה שעומדת בלי זכר זה מוות.

אם הוא לא מחפש דעת להבין את הדברים, ללמוד אותם

אני רק פועל עזוב אותי מלדעת זה לא צד של זכר זה צד של נקבה.

צריך את שני הצדדים.

צריך גם לדעת איך להנות איך לעזוב את הדעת ואז לבוא לתענוג אבל זה אח"כ.

הטעם הראשון הוא בעליה והטעם השני הוא במקומם.

סיכום בנקודות:

  • בשיעור זה למדנו שתי נושאים: נושא אחד מקור הארת הדעת של ז"א. נושא שני ההבדל בין דעת דז"א לדעת דנוקבא.

  • מקורו של הדעת דז"א בש"ת דחג"ת דאריך שהם ב' כתפין שלשם עולה ז"א בעיבור ומשם הוא יונק וכשנולד ויורד למקומו לוקח גם הארה זו.

  • יוצא מכך שהארת הדעת של ז"א היא ממקור גבוה דהיינו מא"א, אומנם דרך ש"ת דחג"ת דאו"א שהם ב' כתפין אבל הם מקבלים מא"א.

  • בנושא השני הבדלנו בין דעת דז"א שבו הגוף עולה לראש לבקש דעת בעוד שבנקבה אין הדבר כך.

  • להבדל זה למדנו ב' טעמים:

  • טעם ראשון היות וז"א הוא העיקר שעולה לאו"א בסוד דעת המזווג הנושא להארת חכמה בעוד שהנקבה רק משמשת בבחינת אור חוזר בלבד בשביל הז"א.

  • טעם הב' עיקר הנוקבא זה המסכים שלה שדוחים חכמה מבחינת צר וקצר ועל כן אינם חשובים דיים שיתמשכו מגוף לראש ורק ז"א הנושא האמיתי להארת חכמה משורשו באור ישר בו יש את הכוח לעלות לראש לבקש דעת.

  • כאשר אדם מפעיל את בחינת הזכר שבו הוא מבקש דעת ולימוד כשמפעיל את צד הנקבה שלו מבקש את התענוג והנכון ביותר הוא לבקש את הזיווג ביניהם שיהיה תענוג בגוף עם החזקת הדעת בראש.

עד כאן היום. תודה רבה.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

אין תגובות

להגיב