הדף היומי בתע"ס חלק ו' | סיכום | שיעור 38 – עמוד תס – תסא
חלק ו' שיעור 38 עמוד תס
המשך אות ל'. עמוד תנט' טור ב' למטה.
וכאן נעשה השורש למצב הקטנות של הפרצופים, כלומר, שתתכן בו עליה וגדלות, אבל לא תתכן לעולם, שיתמעט גם מקומת הקטנות שהיה בו, ושמירה זו נמשכת מכח ה"ת שבנקבי העינים דראש הא', הקשורה שם בקשר אמיץ עם הה"ר. ומצב הגדלות נמשך מה"ת שבנקבי העינים דראש הב', כנ"ל.
וכדי להוליד הגדלות דנקודים, היו שתי פעולות: הא' לצורך הראש של הנקודים, שע"י הזווג דע"ב ס"ג, ירדה הה"ת שבעינים שעמדה בהכתר ממעל לחו"ב שהם יה"ו ובאה למטה מאותיות יה"ו אלו, שבזה שבו החו"ב לראש הב', והיה"ו שהיו חג"ת עלו ונעשו לחב"ד. וזה נקרא התלבשות נה"י דכתר בחכמה ובינה. ופעולה ב' היתה לצורך הז"ת שהם הגוף דנקודים האמיתי. כי היסוד דא"ק האיר לתוך החו"ב דנקודים, את נקודת ה"ת בתוך האותיות, בסוד מלאפום: נקודה בהו' שנעשו למ"ן בחו"ב ונזדווגו עליהם, והולידו את הז"ת דנקודים. וזה יתבאר בחלק הבא בע"ה.
לא) והנה אנו מוצאים כאן שלש עשרה פעולות: הא' הוא חיבור ב' הההין ה"ר וה"ת. הב', התכללות המסך בהרשימות של ב' פרצופים, שהם מפרצוף ס"ג ומפרצוף גלגלתא דא"ק. הג' שנעשה הזווג רק על בחינת ה"ר לבד. הד', ירידת המסך לאחר התכללותו בב' הזווגים של ראש, ובא למקום הטבור דא"ק הפנימי. הה', הוא ראש הא' שנקרא ישסו"ת. הו' הוא הראש הב' הנק' ג"ר דנקודים. הז', הוא יציאת הבינה וזו"ן מכל המדרגות לחוץ מהמדרגה. הח', הוא שהוכן המקום לג' עלמין דפרודא הנק' בריאה יצירה ועשיה וקו הא"ס שנפסק מקודם בנקודה האמצעית שהיא נקודה דעוה"ז ובחינת מלכות דנה"י דא"ק הפנימי, נתעלה למעלה לנקודת צמצום חדשה, במקום הבינה דנה"י דא"ק הפנימי. הט', התחלקות ראש הב' עצמו לגו"ע ולאח"פ, שה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. הי', הוא תיקון הפרסא. הי"א, הוא התיקון דגדלות וקטנות. הי"ב, הוא הורדת ה"ת למטה מאותיות יה"ו, שזה היה לצורך הגדלות ופב"פ דג"ר של הנקודים. הי"ג, ביאת ה"ת לתוך האותיות שזה היה לצורך אצילות של הז"ת דנקודים.
לב) ועתה נבאר את הקשר של סבה ומסובב שבהם. הא', שהוא החיבור דב' ההין. נמשכת, מהארת הט"ת דס"ג שהם בחי"ב וה"ר, לתוך הכלים דנה"י הפנימים דא"ק, שהם בחי"ד וה"ת. הב' שהוא התכללות המסך מהרשימות דב' הפרצופים: הס"ג, ונה"י דא"ק הפנימי נמשכת ג"כ מהארת הס"ג להכלים דא"ק הפנימי. הג', הזווג שהיה רק על העביות דה"ר. נמשכת, משום שהרשימו דס"ג הוא העיקר, וה"ת דנה"י דא"ק היא טפילה לה, שנתחברה להס"ג בדרך הארתו להנה"י, כנ"ל. הד' הוא ירידת המסך למקום הטבור. נמשכת, מכח הה"ת הכלולה במסך הזה, וחיבורם של ההין מתחיל מהטבור דא"ק ולמטה, מחמת התפשטות אור הס"ג לשם, כנ"ל, ולא מטבור ולמעלה. הה' הוא, ראש הא'. נמשכת, מהתכללות המסך בעביות של ראש, וע"כ גם בירידתו למטה מוציא מתחלה בחינת הממטה למעלה, שזה דומה לכל הפרצופים. הו' הוא, ראש הב' הנק' ג"ר דנקודים. נמשכת, מן האח"פ שיצאו מראש הא'. הז' הוא יציאתם של הבינה וז"א ומלכות מכל המדרגות נמשכת, מכח ה"ת שנתחברה בה"ר, וקבלה ה"ר לצורת ה' תתאה, ונעשה הזווג בנקבי העינים, ויצאו הבינה וזו"ן לחוץ מהראש, ועד"ז מכל המדרגות.
לג) הח' הוא המקום שנעשה לג' עלמין בי"ע דפרודא. וקו הא"ס שנפסק בהבינה דנה"י דא"ק. נמשכת ג"כ מעלית ה"ת בנקבי העינים, כי הבינה וז"א ומלכות דנה"י, יצאו למטה מן נקודת הצמצום, שהיא נתעלה עתה ממעלה להבינה דנה"י. והבינה הזו נעשה לעולם הבריאה והז"א לעולם היצירה, והמלכות לעולם העשיה.
הט'. הוא התחלקות ראש הב' לה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. נמשכת מהתחלקות פרצוף הס"ג על טעמים ונקודות, הנק' ע"ב וס"ג (עיין לעיל דף תנ"ז אות כ"ה ד"ה פעולה הב'). ולפיכך המסך שעלה משם להראש דס"ג, הוציא שם ב' בחי' ראש: א' מבחינת הטעמים וע"ב, שממנו נמשך פרצוף העליון דמ"ה וב"ן, המתחיל (נ"ב הגהה מכת"י רבינו זצ"ל צ"ע בזה). מפה דס"ג, ומסתיים ממעלה לטבור. וראש ב', מבחינת הנקודות וס"ג דס"ג, שממנו נמשך פרצוף התחתון דמ"ה וב"ן, המתחיל מהטבור ולמטה דא"ק, שהם הע"ס דנקודים. (כנ"ל אות כ"ד וכ"ה כאן). וראש הא' הוא מבחי' ה"ת בהעינים. שענפיו הם שערות רישא. וראש הב' הוא מבחי' יה"ו באח"פ, שענפיו הם שערות דיקנא. (כנ"ל דף שצ"א ד"ה שערות. ודף ת"ח ד"ה ולפיכך). ונתבאר שם, שאע"פ שראש הב' הוא אח"פ דראש הא' מ"מ בערך עצמו הוא ראש שלם. והטעם, כי המסך ירד לבחינת נקבי עינים שלו, ועשה הזווג עם אור העליון על העביות דבחינות הנקודות שבו, והוציא ע"ס ממטה למעלה. כי בכל מקום שנתחדש צורת עביות בהמסך, נעשה בו זווג חדש, כנודע. ומטעם זה נבחן בראש הב' ג' בחינות: הא' שהוא בינה וז"א ומלכות שיצאו מראש הא'. הב', שהוא בחי' ראש גמור, דהיינו שנעשה זווג חדש על בחינת הנקודות שבו, הכלולים מה"ת. הג', שמתחלק בהכרח על גו"ע ואח"פ, שהרי הזווג החדש שנעשה בו לא נעשה אלא בנקבי העינים, דהיינו בבחי"א, ונבחן גם בו שה"ת בהעינים ויה"ו באח"פ, והאח"פ יצאו מהראש.
ונודע, שכל הזווגים שהמסך נכלל מהם בהראש דעליון, הוא מגלה אותם, בכל תכונתם, אחר שיורד למקומו בגוף דעליון. ולפיכך גם למטה נגלה אותם ב' הראשים: ראש הא' מטבור ולמעלה, הנקרא ישסו"ת, ונבחן לטעמים וע"ב. וראש הב' מטבור ולמטה, שבהם יש גם כן אותם ג' בחינות הנ"ל. שהם ראש גמור כלפי עצמו. ואח"פ מבחינת ראש הא', ובחינת התחלקות ה"ת בעינים ויה"ו באח"פ, שהאח"פ האלו יוצאים לחוץ מראש הב' הזה.
סיכום: למדנו שישנן שתי פעולות שיצאו לצורך הגדלות דנקודים:
א. גדלות לצורך ראש דנקודים. נקרא הארה ע"י הטבור, דהיינו, שכתר עשה זיווג על ד' ג' ע"י פסיעה ג'. ה"ת ירדה מנקבי עיניים דכתר לראש דכתר ופה דכתר.
ב. כדי להוציא את גדלות לטובת ז"ת דנקודים. היא התרחשה בעליית רשימות מיסוד דא"ק, נקרא הארה ע"י היסוד, עם ז"ת נקודים עלו לאמא לבקש, ואז אמא עשתה זיווג עם אבא להתפשט למטה. את הארת היסוד נלמד בחלק ז'. רק נדע שדרושה עוד פסיעה כדי שיתפשט עולם הנקודים לגדלות. כדי שזה יקרה צריכים להיות יג' פעולות, למדנו את יג' הפעולות הללו ואת הסיבה שגורמת לכל פעולה.
הפעולה הראשונה, היא חיבור שהיה בנק' דס"ג, בין נק' ס"ג לנה"י דא"ק. לכן החיבור הזה נמשך מזה שנק' ס"ג הנק' ט"ת כי הטעמים נקרא כתר, והנקודות נקראות ט"ת מתוך התפשטותן למטה מטבור, בשונה מע"ב וס"ג, זה מה שגרם למה שהיה התכללות בין ב' הבח' הללו – חיבור ב' ההין.
פעולה ב' היא התכללות המסך מהרשימות של ב' פרצופים, אחרי שירד למטה היתה התכללות ב' א' וד' ג', אותה פעולה של ירידה למטה גרמה להתכללות הרשימות ד' ג' עם ב' א'.
פעולה ג' – זיווג שהיה על עביות ה"ר. אחרי שהעלו רשימות לראש, הזיווג היה רק על ה"ר כי תמיד הזיווג הוא תמיד על הדבר החשוב יותר, ואח"כ על הפחות חשוב. היות וב' א' שבאו מס"ג, הן העצם, לכן ד' ג' רק התכללות, לכן יותר חשובות. לכן עשו עליהן את הזיווג ולא על ד' ג'.
ד' – ירידת המסך למקום הטבור. אחרי שנעשה זיווג בראש, בח' זיווג על בח' השערות. כשהוכרה העביות יורדים למטה לגוף, כמו שקרה בכל לידת פרצוף. ראש שעשינו זיווג על ע"ב הפנימי, שהוכרה העביות שבאה מהטבור, ירד למקומו, למקום שמשם באו הרשימות, ולכן ירד למקום הטבור כי שם המקור.
ה' – ראש א', ז"א אחרי שירדו למקומן, יוצא כדבר ראשון ראש א' ישסו"ת. יוצא ממקום נקבי עיניים. פעם ראשונה שנעשה זיווג מטבור ולמעלה. זה הראש הא'. ה' זה ראש א' נובע מהתכללות המסך בעביות הראש.
ו' – ראש ב', שנקרא ג"ר דנקודים. נמשך מזה שאח"פ יצאו מראש א' ישסו"ת נגרם שיצא עוד ראש שנקרא כתר דנקודים.
ז' – יציאתם של בינה לז"א ומלכות מכל המדרגות. כי היה צ"ב במדרגה זה משפיע על כל המדרגות שכל מה שיצא למטה יצא בצ"ב.
ח' – המקום שנעשה לג' עולמות דפרודא, נובע מעליית ה"ת בנקבי עיניים. גם בראש א' ישסו"ת וגם בנקודות דס"ג, גרם למלכות לעלות למקום הפרסא, לבינה דגוף, ותוציא תשתית ג' עולמות בי"ע. מב' עולים לת"ת יצא עולם הבריאה. מנה"י הנקרא ז"א יצא עולם יצירה, וממלכות יצא עולם העשיה. (פתיחה קיב' והלאה, וגם חלק טז' וחלק ח'). עיקר ההסבר לעולמות בחלק טז'.
ט' – התחלקות ראש ב', גם הוא עצמו שהוא אח"פ, התחלק לכתר ואו"א. הטעם להתחלקות זו היא כיוון שהוא שמשפיע על עולם הנקודים, מחולק לג"ע ואח"פ, כי יצא על צ"ב ומשם הראש מתחלק. דומה למה שקרה גם בחלוקה הכללית בין טעמים לנקודות ובהמשך בין שערות רישא לשערות דיקנא, ובהמשך בין ראש א' ישסו"ת לראש דנקודים, גם שם יש אותה החלוקה בין כתר ואו"א.
