al

30685 POSTS 0 COMMENTS

850

שיעור 36 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קמ"א – י"ט באב תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. למדנו חמש בחינות של כתר שהתעכבנו היום על הבחינה הרביעית שהיא מגדירה את העולם א"ק ואיך הוא יוצא על גובה קומה של כתר. החי' הה' של הבחנת הכתר היא כתר פרטית דהיינו שרש של כל אחת מהעולמות או הפרצופים
2. כל עולם מהווה כלל לכל השנגל"ה שנמצא בתוכו
3. כל השנגל"ה שבא"ק הם שורשים, השנגל"ה שבאצילות נשמות, השנגל"ה שבבריאה גופים, השנגל"ה שביצירה לבושים, שבעשיה היכלות
4. כל אחת מהבחינות שבעולמות "נותנת" את בחינתה לכל שאר העולמות. למשל עולם א"ק נותן שורשים לכל העולמות. מנשמה שבא"ק הוא נותן שורש לעולם אצילות, מגוף שבא"ק הוא נותן שורש לעולם הבריאה, מלבוש שבא"ק הוא נותן שורש לעולם היצירה ומהיכל שבא"ק הוא נותן שורש לעולם העשיה.
5. כמו א"ק כך גם שאר העולמות. למשל: עולם אצילות נותן נשמות לכל העולמות. שורש של עולם אצילות נותן נשמה לעולם א"ק. וגוף דעולם אצילות נותן נשמה לעולם הבריאה ולבוש של עולם אצילות נותן נשמה לעולם היצירה והיכל של עולם אצילות נותן נשמה לעולם העשיה.
6. כפי שאמרנו בשתי הנקודות הקודמות כך גם כל פרטים של שאר העולמות נותנים לפרטים האחרים וזאת נקראת התכללות

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

2101

והנה כתר דאור ישר, מובא לעיל (ח"ג פ"א אות א') בדברי הרב, בשם התפשטות א"ס ב"ה בסוד כלים, ובסוד זווג דהכאה, הרי שא"ס ב"ה הוא שורש לד' הבחינות דאור ישר, שנק' כתר דאור ישר, ותדע, שה"ס א"ס ב"ה שמטרם הצמצום. שאין לך חידוש אור בהעולמות, שלא יהיה נמשך מאור א"ס ב"ה שמטרם הצמצום. וכבר ידעת, שאלו ד' הבחינות דאור ישר, נוהגות בשוה בלי שום הפרש מראש הקו עד סוף העשיה, וכן סוד כתר שלהם.

אכן כתר שנק' עתיק, הכולל ד' בחינות בכח, כנ"ל בדברי הרב (ח"ג פ"ו אות ד'), וכן כתר שנק' א"א, הכולל שורשי הד' בחינות בפועל, כלומר, שהוא שורש גמור להנאצלים, כנ"ל בדברי הרב (ח"ג פ"ו אות ו'), הם ענינים נבדלים לעצמם לגמרי מבחינת הכתר דאור ישר הנ"ל, כי הם נבחנים לראש העולם, או של פרצוף, שהם כוללים ע"ס דאור ישר וע"ס דאו"ח, ע"ד שנתבאר לעיל, באו"פ, שבכל מקום שאו"ח עולה ממטה למעלה, נקראים ע"ס ההן בשם ראש או כתר, אלא שהרב מבחין בראש הזה, ב' בחינות כתר: לראשון מכנה עתיק או אני אחרון, שהוא כולל הד' בחינות בכח. ולשני מכנה, א"א או אני ראשון, (עי' באו"פ ח"ג פ"ז אות צ') שהוא כולל הד' בחינות בפועל. וההבחן שבין ב' הכתרים האלו, כבר נתבאר לעיל באו"פ הנ"ל. ובהסת"פ כאן יתבארו בטעמם ונימוקם באורך.

וכתר הכולל לכל העולמות, הנקרא אדם קדמון, הוא ענין נבדל ומשונה, מכל ג' בחי' כתרים הנ"ל: כי כתר דאור ישר, נבחן לא"ס ב"ה שמטרם הצמצום, כנ"ל. וב' כתרים שנקראים עתיק וא"א, נבחנים על פי זכותם, להיות שהמסך משמש בהם ממטה למעלה, שהאו"ח הזה אינו יכול להעלות עמו מעביות שבמסך, כנ"ל, ואין כאן שום חשבון, עם שיעור קומה של הע"ס האלו, כמבואר, כי אפילו ביצירה ועשיה נבחנים ב' הכתרים הללו, עתיק וא"א, כבדברי הרב (ח"ג פ"ו אות ז' ופ"ז אות ה'), אמנם עולם אדם קדמון, שנקרא כתר, הוא רק מטעם שיעור קומה בלבד, התלוי ומשוער בעביותו של מסך, אשר ממסך דבחי"ד, נמצא או"ח עולה ומלביש עד כתר דאור ישר, משא"כ מסך דבחי"ג או"ח שלו קצר מלהלביש הכתר, ואינו מגיע רק עד החכמה (כמ"ש באורך בהסת"פ ח"ב אות ס"ה ד"ה ומהמתבאר).

ומתוך שמסך דבחי"ד אינו משמש רק בעולם הראשון, שנקרא א"ק, לכן רק בעולם ההוא נמצאת קומת הע"ס עד כתר, ולא בשום מקום אחר שמטעם זה נחשבות כל המדרגות שבאותו העולם לבחינת כתר, ואפילו מדרגות הגוף והמדרגות שלמטה מטבור עד הסיום, כולן נבחנות לקומת כתר, מהטעם המבואר.

אמנם יחד עם האמור, צריכים לידע, אשר ג' מיני כתרים הנ"ל, ישנם ג"כ בא"ק גופיה, ואע"פ שהוא כולו כתר מראשו עד סופו: כי בהכרח, הכתר דאור ישר שבו, הוא בחינת א"ס שמטרם הצמצום, כנ"ל. וכן נוהג ב' בחינות כתר, הנקראים "ראש", אשר או"ח שלו ממטה למעלה, כנ"ל, שבראש זה נבחן תמיד ב' כתרים, עתיק וא"א כנ"ל, אלא, שהם נקראים כתר הפרטי דא"ק גופיה, להיות גם בו ראש וגוף, והראש, הוא כתר הפרטי שלו. גם בראש גופיה, יש כתר דאור ישר, שהוא השראת אור א"ס ב"ה שמטרם הצמצום, שהוא כתר הפרטי דראש עצמו.

וז"ש הרב "כתר שבא"ק הוא ד' שרשים מן ד' בחינות של י"ס שבו, שהן: נשמות, וגופים, ולבושים, והיכלות, וזהו דרך פרט". פירוש, כאן מדבר מבחינת ראש הנקרא כתר, משום שהמסך משמש בו ממטה למעלה כנ"ל, שאז אין או"ח המלביש שום עביות כלל, ומטעם זה נבחן רק לשרשי כלים, כלומר ד' שרשים לד' בחינות הכלים חו"ב תו"מ שיתגלו אח"כ בגוף דא"ק, המכונים: נשמה, גוף, לבוש והיכל. ומשום שהמה רק שרשים בלבד, לפיכך מכנים אותם בשם כתר, כי כל שורש נקרא כתר, אמנם ד' הבחינות הנמשכים אח"ז ממעלה למטה, הנה הן כלים גמורים בפועל, והמה הנקראים גוף דאדם קדמון, (כמ"ש בטעמו ונימוקו בהסת"פ ח"ב אות כ"ב ד"ה והנה נתבאר) וע"כ מכנה הרב את ראש זה דא"ק, בשם "כתר בדרך פרט", כלומר, כתר פרטי, שהוא ד' שורשים, לד' בחינות שממעלה למטה שבו, וז"ש הרב, "אמנם בדרך כלל הוא מ"ש עתה, כי כללות בחינות הנשמות שבא"ק, יקראו שורש הנשמות וכו'. וכן כללות בחינות גופות דא"ק, יקראו שורש דגופות וכו' וכן כללות בחינת לבושים דא"ק, יקראו שורש הלבושים וכו'. וכללות בחינות היכלות דא"ק, יקראו שורש "ההיכלות" עכ"ל. כי כאן מדבר, מבחינת כתר הנבחן בשיעור קומה, אשר מבחינה זו נקראים כל הבחינות שישנן בא"ק מראשו עד סיומו לבחינת כתר כנ"ל עש"ה, ולפיכך נבחנות בשם כתר, גם ד' הבחינות שבו, שלמטה מראש, דהיינו הנקראים כלים גמורים, שאו"ח יורד ממסך ולמטה כנ"ל. ואע"פ, שבערך א"ק גופיה בפרטיותו, אינן נקראות כתר, כי רק הראש שבו בלבד נקרא כתר, אלא שהן נקראות נשמה גוף לבוש והיכל, שהם ד' הספירות חו"ב תו"מ, עכ"ז כלפי ההבחן של שיעור קומה, נקראים גם הם כתרים לכל העולמות, מטעם הנ"ל, שקומת כתר אינו בנמצא אלא רק בעולם א"ק. ולפיכך אומר הרב, שהחכמה שלו המכונה נשמה, אע"פ שנמצאת למטה מראש דא"ק, מ"מ נבחנת לכתר לכל החכמות שנמצאים, בהעולמות, ובינה שבו המכונה גוף, הוא כתר לכל הבינות הנמצאים בכל העולמות. וז"א שבו, שנק' לבוש, הוא כתר לכל ז"א הנמצאים בהעולמות. ומלכות שבו, המכונה היכל, היא הכתר לכל המלכיות הנמצאים בכל העולמות. כי לכולם טעם אחד, דהיינו, משום שמסך דבחי"ד משמש בהם לבדם, ולא בשום עולם אחר, כמבואר.

סיכום: בשיעור הקודם למדנו שישנן ה' בח' כתר. אמר שהשפה היא קצרה וצריכים ללמוד את בח' הכתר הללו. אומר שכתר בכל מקום ולא ברור מה אומר, למה כל זה. אמר לנו למעלה: 'נמצא כי א"ק כולל שורש כל ה' בח' הנ"ל בכל עולם ועולם כי כתר שבעולם א"ק הוא ד' שורשים ד' בח' של י"ס שבו שהם נשמות לבושים גופים והיכלות בדרך פרט. הראש א"ק הוא שורש לכל הנשמה גוף לבוש היכל שבא"ק בדרך פרט שהוא שורש. זה בא להסביר מה אומר שהראש של א"ק הוא כתר בדרך פרט. אם קראת לו כתר בדרך פרט מסביר שהשפה היא קצרה ומספר כיצד מבחינים שהשפה היא קצרה.

לצורך כך מסביר הרב שיש 5 בח' מושגי כתר שלמדנו – יש הרבה בח' מתוכן למדנו 5. מספר עליהן כדי להראות מה זה על דרך פרט. נאמר מראש שבח' ב' וג' של מושגי הכתר שיש בתוך מושג הד' שבכתר מושג על דרך פרט.

הכתר הראשון שמדברים בו זה התפשטות האור הנקרא כתר. האור מתפשט כדי לגלות ד' בח' דאו"י שזה התפשטות האור לכל העולמות. בכל מקום יש גילוי הרצון בהתפשטות האור, בכל זיווג דהכאה גם אם אין הכאה ואין זיווג יש גילוי הרצון. ברגע שיש התפשטות אא"ס בכל אדם בכל עולם, האור מגלה את ההשתוקקות מא"ס. לזה נקרא כתר. זה בח' אחת.

יש עוד ב' מושגי כתר – השייכים לראש כל מדרגה. בכל ראש מדרגה מהעולמות יש ניצוץ בורא ונברא – עתיק וא"א. עתיק זה שורש בכח. א"א זה שורש בפועל. כמו אמונה ומדע-חכמה. השורש בכח זה מחשבה מופשטת המקושרת עם העליון במחשבה אמונית – כמו בעתיק. מחשבה מופשטת, כמו אידאל, קשור למשהו גדול ממנו. הגיע מהעליון בצורת בקיעה, בלי זיווג דהכאה. לעומת זאת יש מחשבה מעשית – א"א – איך לפעול, איך לשמש את הגוף, מה יהיה בגוף. הרי הגוף כולל נגל"ה. למדנו שנגל"ה – הראש נקרא שורש הבנוי מב' בח' – עתיק וא"א, בכח ופועל. כשאומר כתר מדבר על ראש פרצוף וצריך לבדוק אם ראש דהתלבשות או מחשבה, שורש בפועל. מחשבה היא ראש שפועל ממטה למעלה, כמו בזיווג דהכאה. למדנו שבזיווג כזה יש התפשטות כמו כתר הראשון שלמדנו, ויש זיווג דהכאה שעושה או"ח. כי פועל מלמטה למעלה כל הכלים נקראים שורשי כלים כי כח הדין לא פועל ממקום מצוא (?) ולמעלה, אז כל ראש נקרא כתר.

לא למדנו ההבדל בין ראש להתלבשות וראש דעביות אבל למדנו מה זה עתיק וא"א. אומר שבין כל שני עולמות יש מציאות למשל אם יש עולם אצילות או עולם בריאה, כאשר רוצה לבנות את עולם בריאה יש בקיעה של מלכות, ומלכות דמלכות שיורדת ונהיית עתיק בעולם בריאה, זיווג דהכאה על בח' ב' כי בריאה זה בח' ב' ויצירה בח' ג. יורד או"י מלובש באו"ח הנקרא א"א ממנו יוצא למטרה נגל"ה. מכל ראש יוצא נגל"ה שהראש נקרא שורש הכולל עתיק וא"א ששניהם נקראים שורש, או כתר. בין כל עולם יש ב' שורשים עתיק וא"א, שנקרא כתר דבח' ב' ובח' ג'. שורש בכח מתפשט בגוף שורש בפועל גם מתפשט בגוף.

יש עוד בח' ד' – עולם א"ק הרי יצאו עולמות, למדנו שכל עולם יוצא עפ"י זיווג דהכאה, לפי גובה קומה. גובה קומה בח' ד' יצא א"ק. בח' ג – אצילות. ב- בריאה א-יצירה ושורש – עשיה. עולם א"ק נקרא עולם כתר, עולם כתר מצד עולמות חוץ מהמושגים הקודמים או"י והראש של כל פרצוף. 

אלה ד' בח' שלמדנו בשיעור זה. בא ואומר מה שכתוב למעלה על הבח' של שורש הפרטי בתוך עולם א"ק. למדנו ד' מושגים של כתר שמספיקים כדי לפרש מה נקרא שורש בדרך פרט, כי מדבר על עולם א"ק. למדנו שהעולמות מחולקים – יש לנו את עולם א"ק שמתפשט בתוכו מטבור ולמעלה – 3 שלישים. עולם אצילות יצא. שני שלישים של א"ק מטבור ולמטה. בשליש התחתון יצאו בי"ע. כך יצאו העולמות. יש פרסא מפרידה וטבור שמפריד בין אצילות לא"ק. כל א"ק נקרא כתר, בתוך עולם א"ק יש ראש נקרא שורש ונקרא כמו עתיק וא"א שהם בח' ב' וג' של מושגי הכתר שלנו. חוץ משורש יש עוד מושגים – שנגל"ה. בא לדבר על השורש של א"ק ואומר – יש שורש פרטי בתוך עולם א"ק שזה שנגל"ה – בח' ב' וג' של כתר בעולם א"ק שהוא גם כתר. אגב כך נדע שיש גם בעולם אצילות עתיק וא"א שהם גם כתר. גם בבריאה יש עתיק וא"א. בכל עולם יש. רק כאן יש פרטי בעולם א"ק שנקרא כתר. 

שיעור 35 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' ק"מ – י"ח באב תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. למדנו שישנם חמישה מושגים של כתר כפי שלמדנו עד כה, והיות והשפה קצרה – יש לבאר את ההבחנה ביניהם
2. האבחנה בין הכתרים נועדה להסביר את הכתוב למעלה מהו שורש הפרטי בעולם א"ק מתוך שנגל"ה
3. המושג הראשון של כתר הוא התפשטות או"י המגלה את ד' בחי' הרצון.
4. מושג השני והשלישי של כתר הם נקראים עתיק וא"א שהם בחי' ראש של כל מדרגה וכל עולם. והאבחנה ביניהם היא שעתיק הוא שרש בכח וא"א בפועל, דהיינו שמתפשט ממעלה למטה.
5. המושג הרביעי של בחי' הכתר הוא מצד העולמות, והוא הנקרא עולם א"ק. היות והעולמות נבחנים עפ"י גובה קומה וא"ק יוצא על בחי' ד' שהוא גובה קומה של כתר.
6. מה שכותב לנו וזה בדרך פרט הכוונה לשורש מתוך שנגל"ה של א"ק שהוא בחינה פרטית של כתר ממושגי ב' וג' דהיינו עתיק וא"א של בחי' כתר מצד העולמות שנקרא אדם קדמון.

1045


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 35 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' ק"מ – י"ח באב תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. למדנו שישנם חמישה מושגים של כתר כפי שלמדנו עד כה, והיות והשפה קצרה – יש לבאר את ההבחנה ביניהם
2. האבחנה בין הכתרים נועדה להסביר את הכתוב למעלה מהו שורש הפרטי בעולם א"ק מתוך שנגל"ה
3. המושג הראשון של כתר הוא התפשטות או"י המגלה את ד' בחי' הרצון.
4. מושג השני והשלישי של כתר הם נקראים עתיק וא"א שהם בחי' ראש של כל מדרגה וכל עולם. והאבחנה ביניהם היא שעתיק הוא שרש בכח וא"א בפועל, דהיינו שמתפשט ממעלה למטה.
5. המושג הרביעי של בחי' הכתר הוא מצד העולמות, והוא הנקרא עולם א"ק. היות והעולמות נבחנים עפ"י גובה קומה וא"ק יוצא על בחי' ד' שהוא גובה קומה של כתר.
6. מה שכותב לנו וזה בדרך פרט הכוונה לשורש מתוך שנגל"ה של א"ק שהוא בחינה פרטית של כתר ממושגי ב' וג' דהיינו עתיק וא"א של בחי' כתר מצד העולמות שנקרא אדם קדמון.

1899

אדם קדמון הוא עולם הכתר, לד' עולמות אבי"ע. ויש בו ה' בחינות כח"ב תו"מ, 

שבכל אחת מהן יש ד' שרשי נגל"ה .

א) א והנה אדם קדמון, הוא כדמיון כתר אל היוד ספירות שבכל עולם ועולם, באופן זה, כי א"ק הוא כתר לד' עולמות אבי"ע, נמצא כי א"ק, הוא כולל שורש כל הה' בחינות הנ"ל, שיש בכל עולם ועולם: כי כתר שבו, הוא ד' שרשים מן ד' בחינות של יוד ספירות שבו, שהם: נשמות, וגופים ולבושים, והיכלות. ב וזה דרך פרט, אמנם בדרך כלל הוא מה שיתבאר עתה בע"ה.

                                               אור פנימי

א) כבר נתבאר לעיל, שבד' בחינות דאור ישר, אין שום הבדל מעולם לעולם או מפרצוף לפרצוף, מראש הקו, עד סוף עשיה. כי אין שום מדרגה, שלא תהיה בה ד' הבחינות דאור ישר, שהן: חכמה, בינה, ת"ת, ומלכות. וכל ההפרש שבין המדרגות, הוא רק בשיעור קומה של או"ח, (או"פ ח"ג פ"ג אות ה') ושיעור קומה, תלוי בעביות המסך, שבמלכות של המדרגה: שמסך דבחי"ד מעלה או"ח ומלביש עד קומת כתר. ודבחי"ג, מעלה או"ח עד קומת חכמה, והוא חסר קומת כתר ומוכרח הכתר דאור ישר להתלבש בפנימיות החכמה ואינו ניכר שם. ומסך דבחי"ב, מעלה או"ח רק עד קומת בינה, והוא חסר גם מקומת חכמה, אשר ע"כ כתר וחכמה דאור ישר, מתלבשים כאן בפנימיות הבינה. ומסך דבחי"א, מעלה או"ח רק עד קומת ת"ת שנק' ז"א, והוא חסר גם מקומת בינה, אשר ע"כ ג"ר כח"ב מלובשים בו בפנימיות ת"ת, ואינם ניכרים משום זה. (ועי' היטב בהסת"פ ח"ב אות ע"ב ד"ה ובכדי) עש"ה כל ההמשך להבין הדברים הנ"ל בטעמם ונימוקם.
ובזה תבין, אשר ה' העולמות הנקראים: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, שהם כוללים כל המציאות שמהצמצום ולמטה, הם נחשבים ג"כ, לעשר ספירות הכוללות כל המציאות, והן נבחנות ע"פ ערכי שיעור קומה, שבה' בחינות מסך. כי בחי"ד, שעליה היה הצמצום א' והזווג דהכאה הראשון, הנה הע"ס הראשונות האלו, הן הנקראות, ע"ס או ד' בחינות דאדם קדמון, ושיעור קומתן הוא, עד קומת כתר דאור ישר, כנ"ל, ולפיכך נקרא אדם קדמון עולם הכתר.

והנה אחר שנשלמו הד' הבחינות דא"ק, נזדכך המסך דבחי"ד עד בחי"ג, ואור א"ס שאינו פוסק, חוזר ומתפשט בד' בחינות דאו"י על מסך דבחי"ג זה, בזווג דהכאה, וכאן, שיעור קומתן רק עד חכמה, כנ"ל, והן הנקראות ע"ס, או ד' בחינות דעולם האצילות. ואחר שנשלם עולם האצילות, חזר ונזדכך המסך לבחי"ב, ויצאו ע"ס בקומת בינה, שהן נק' עולם הבריאה. ואח"ז נזדכך לבחי"א, ויצאו ע"ס בקומת ת"ת, הנקראות ע"ס, או ד' בחינות דעולם היצירה. ואח"ז, כשנזדכך לגמרי, ולא נשאר במסך שום עביות, אלא רק מבחי' שורש לעביות בלבד, אז אין בו הכאה כלל, ואין בו אלא ע"ס שבקומת מלכות לבד, שהן נקראות ע"ס או ד' בחינות דעולם העשיה. והטעם והגורם להזדככות זו נת' (בהסת"פ ח"ב אות ע"ב הנ"ל).

והנה נתבארו היטב עשר ספירות הכוללות כל המציאות: שעולם א"ק הוא כתר הכולל, ועולם האצילות הוא חכמה הכוללת, ועולם הבריאה הוא בינה הכוללת, ועולם היצירה הוא ז"א הכולל, שהוא נבחן לשש ספירות חג"ת נה"י כנ"ל, ועולם העשיה הוא מלכות הכוללת. אמנם בכל עולם ועולם מה' עולמות הללו, יש ג"כ עשר ספירות פרטיות, כמ"ש להלן בדיבור שלאחר זה. ואע"פ שבכל עולם יש קומות זו למטה מזו, ואפילו בעולם אדם קדמון. אבל כמו בקומות הפרטיות של ע"ס, אנו חושבים את מדת אור קומה על פי ספירה עליונה שבה, שאם ספירה עליונה היא כתר, יש בכל הספירות אור כתר. ואם ספירה עליונה היא חכמה, יש בכל הספירות חכמה. עד"ז אנו חושבים את מדת האור של כל עולם, על פי פרצוף ראשון שבו. שבא"ק הוא בקומת כתר, ובאצילות בקומת חכמה, ובבריאה בקומת בינה. וכו'.

ב) הנה כדי להסביר היטב הדברים הללו, צריכים לאריכות גדולה, וית' כאן בהסת"פ, אמנם אבאר במקום הזה איזה שיעור, שיספיק עכ"פ, לסדר הדברים לבל נתבלבל בהשמות המרובים הדומים זה לזה, דהיינו הכללים והפרטים, והפרטי פרטיות, המובאים בשיעור שלפנינו. ומתחילה נתבונן "בספירת כתר". כי מצאנו כאן בדברי הרב, ה' בחינות כתר, שהוא מכנה לכל אחד בכינוי מיוחד: א', הוא כתר דד' בחינות דאור ישר. ב', כתר הכולל ד' בחינות בכח. ג', כתר הכולל ד' בחינות בפועל. ד', כתר הכולל עולם שלם שנק' א"ק. ה', כתר דכל מדרגה פרטית, שבכל העולמות כולם, שנוטלים מעולם א"ק. ותדע, אע"פ שכל בחינות כתר האמורות, מובאות תמיד בחכמה הזאת, רק בשם כתר סתם בלי פירושים, מ"מ הן רחוקות זו מזו בהרבה לאין ערך, ואי אפשר להכיר ביניהן, זולת לפי הענין המדובר בו, אשר ע"כ מוכרחים לידע מקודם בדיוק מקורי, את ההבחן המיוחד לכל אחת. והנה כתר דאור ישר, מובא לעיל (ח"ג פ"א אות א') בדברי הרב, בשם התפשטות א"ס ב"ה בסוד כלים, ובסוד זווג דהכאה, הרי שא"ס ב"ה הוא שורש לד' הבחינות דאור ישר, שנק' כתר דאור ישר, ותדע, שה"ס א"ס ב"ה שמטרם הצמצום. שאין לך חידוש אור בהעולמות, שלא יהיה נמשך מאור א"ס ב"ה שמטרם הצמצום. וכבר ידעת, שאלו ד' הבחינות דאור ישר, נוהגות בשוה בלי שום הפרש מראש הקו עד סוף העשיה, וכן סוד כתר שלהם.

סיכום: היום המשיך את הנושא הקודם של חלוקת העולמות לפי גובה קומה, של בח' ד' מייצר אור כתר ועושה זיווג דהכאה עד עולם כתר ולכן עולם הראשון שיוצא, עם הכח הכי גדול הוא של א"ק ויוצא על מסך דבח' ד' והמסך קובע שכל העולם הזה הוא עולם כתר. כל הפרטים בעולם זה הם של כתר, כמו שאם אדבר על ראובן, גם היד שלו היא של ראובן, או אם אדבר על פיל גם הרגל שלו כלולה בו. רק שלו. כל אחד עם הבח' שלו. כך בא ותיאר לנו את כל המדרגות שהן גובה הקומה של המסך קובע את העולם, העולם הופך להיות כלל שכל פרטיו משוייכים אליו.

לכן עולם א"ק הוא כתר הכולל, עולם אצילות הוא חכמה הכוללת, עולם הבריאה הוא בינה הכולל, עולם היצירה הוא ז"א הכולל, הנבחן לו"ק חג"ת נה"י, ועולם העשיה הוא מלכות הכוללת, וכל זה גובה קומה מד' עד שורש, מא"ק עד עשיה.

לאחר מכן הסביר שהשפה היא קצרה – אמר שבכל מקום שנדבר צ"ל מאיזו מסגרת מדברים ורק כשנדע זה – נדע לייחס לשם המדובר במקומות האחרים. 

אחת הב' שרוצה לדבר היא ה' בחי' כתר, למרות שאומר כתר בכמה מקומות – בכל מקום תהיה לו הוראה אחרת ע"פי ההבחן המיוחד למקומה.

5 בח' כתר שלמדנו פה – הגדיר כשמות שנלמד בשיעור הבא.

בח' א' היא כתר ד' בח' או"י. ב' כתר הכולל ד' בח' בכח. ג' כתר הכולל בח' בפועל. ד' עולם א"ק. ה' כתר דכל מדרגה פרטית.

שיעור 34 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קל"ט – י"ז באב תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כל עולם נבחן עפ"י גובה הקומה של המדרגה שייצר המסך עפ"י עוביותו. כאשר עביות זו דבחי"ד מייצרת קומת כתר, ג' חכמה וכן הלאה עד שורש שמייצרת מלכות
2. כל עולם הוא כלל ל כל הפרטים הנמצאים בו והכלל נקבע עפ"י המדרגה העליונה ביותר שלו
3. עולם א"ק הוא כתר הכולל, עולם אצילות הוא חכמה הכללת, בינה בריאה, ז"א יצירה, עשייה מלכות הכוללת.
4. השפה היא שפה קצרה, וכל מושג צריך ללמוד עפ"י המסגרת בה ההוא מדובר
5. ישנם ה' בחי' כתר שהם: כתר דד' בחי' דאו"י, ב' כתר הכולל ד' בחי' בכוח, ג' כתר הכולל ד' בחי' בפועל, ד' כתר הכולל עולם שלם הנקרא א"ק, ה', כתר דכל מדרגה פרטית שבכל העולמות כולם שנוטלים מא"ק.
6. בשיעור הבא נלמד בהרחבה כל אחת מבחי' כתר אלה

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

811

שיעור 34 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קל"ט – י"ז באב תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כל עולם נבחן עפ"י גובה הקומה של המדרגה שייצר המסך עפ"י עוביותו. כאשר עביות זו דבחי"ד מייצרת קומת כתר, ג' חכמה וכן הלאה עד שורש שמייצרת מלכות
2. כל עולם הוא כלל ל כל הפרטים הנמצאים בו והכלל נקבע עפ"י המדרגה העליונה ביותר שלו
3. עולם א"ק הוא כתר הכולל, עולם אצילות הוא חכמה הכללת, בינה בריאה, ז"א יצירה, עשייה מלכות הכוללת.
4. השפה היא שפה קצרה, וכל מושג צריך ללמוד עפ"י המסגרת בה ההוא מדובר
5. ישנם ה' בחי' כתר שהם: כתר דד' בחי' דאו"י, ב' כתר הכולל ד' בחי' בכוח, ג' כתר הכולל ד' בחי' בפועל, ד' כתר הכולל עולם שלם הנקרא א"ק, ה', כתר דכל מדרגה פרטית שבכל העולמות כולם שנוטלים מא"ק.
6. בשיעור הבא נלמד בהרחבה כל אחת מבחי' כתר אלה

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1201

שיעור 33 פרק ט עמוד קלח'

פרק ט'

פרק ט' מבואר ששלמות הנרצה היא שכל הספירות שבה' עולמות א"ק ואבי"ע, יתקשרו יחד לבחינת אדם העליון שבגופו מלובש השורש והנשמה, ומתלבש בלבוש, ויושב בהיכלו. ובו ד' ענינים:

א. כללות כל המציאות נחלקת לחמשה עולמות הנקראים א"ק ואבי"ע כנגד חמש בחינות כח"ב תו"מ, המכונים: שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל. ובפרטות יש בכל עולם ה' בחינות שנגל"ה. שכל בחינה מהן מתחלקת שוב לה' בחינות שנגל"ה. דהיינו כ"ה בחינות פרטי פרטיות, בכל עולם ועולם מא"ק ואבי"ע. וכל כ"ה בחינות שנגל"ה שבא"ק נבחנות לשורשים, דהיינו כתרים. וכל כ"ה בחינות שבעולם אצילות נבחנות לנשמות. דהיינו חכמות. וכל כ"ה בחינות שנגל"ה שבעולם הבריאה נבחנות לגופות, דהיינו בינות. וכל כ"ה בחינות שנגל"ה שבעולם היצירה נבחנות ללבושים, דהיינו ת"ת. וכל כ"ה בחינות שבעולם עשיה, נבחנות להיכלות, דהיינו מלכיות. ב. כ"ה בחינות שנגל"ה הפרטיות שבה' עולמות א"ק ואבי"ע, מתקשרות זו בזו באופן זה: שה' הכתרים שבא"ק ואבי"ע הנקראים ה' שורשים מתקשרים זה עם זה לקשר שנגל"ה שבשורשים. שכתר א"ק הוא השורש, וכתר אצילות הוא הנשמה שבהן, וכתר דבריאה הוא הגוף שבהן, וכתר דיצירה הוא הלבוש שבהן, וכתר דעשיה הוא ההיכל שבהן, ועד"ז ה' החכמות שבא"ק ואבי"ע, הנקראות ה' נשמות מתקשרות זע"ז לקשר שנגל"ה דנשמות שחכמה דא"ק היא השורש שבהן. וחכמה דאצילות היא הנשמה שבהן. וחכמה דבריאה היא הגוף שבהן. וחכמה דיצירה היא הלבוש שבהן. וחכמה דעשיה היא ההיכל שבהן. ועד"ז ה' בינות שבא"ק ואבי"ע, הנקראות ה' גופות, מתקשרות זע"ז לקשר שנגל"ה דגופות. שבינה דא"ק היא השורש שבהן וכו'. ועד"ז ה' ת"ת שבא"ק ואבי"ע. ועד"ז ה' מלכיות דא"ק ואבי"ע. ועד"ז בפרטי פרטיות דשנגל"ה דא"ק ואבי"ע. ג. ה' בחינות שנגל"ה נקראות ג"כ: יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש. ד. וכן הן רמוזות בד' אותיות הוי"ה: שקוצו של הי', הוא שורש. והי' היא נשמה. וה' ראשונה היא גוף. והו' היא לבוש. וה' תחתונה היא היכל.

אדם קדמון הוא עולם הכתר, לד' עולמות אבי"ע. ויש בו ה' בחינות כח"ב תו"מ, 

שבכל אחת מהן יש ד' שרשי נגל"ה .

א) א והנה אדם קדמון, הוא כדמיון כתר אל היוד ספירות שבכל עולם ועולם, באופן זה, כי א"ק הוא כתר לד' עולמות אבי"ע, נמצא כי א"ק, הוא כולל שורש כל הה' בחינות הנ"ל, שיש בכל עולם ועולם: כי כתר שבו, הוא ד' שרשים מן ד' בחינות של יוד ספירות שבו, שהם: נשמות, וגופים ולבושים, והיכלות. ב וזה דרך פרט, אמנם בדרך כלל הוא מה שיתבאר עתה בע"ה.

א) כבר נתבאר לעיל, שבד' בחינות דאור ישר, אין שום הבדל מעולם לעולם או מפרצוף לפרצוף, מראש הקו, עד סוף עשיה. כי אין שום מדרגה, שלא תהיה בה ד' הבחינות דאור ישר, שהן: חכמה, בינה, ת"ת, ומלכות. וכל ההפרש שבין המדרגות, הוא רק בשיעור קומה של או"ח, (או"פ ח"ג פ"ג אות ה') ושיעור קומה, תלוי בעביות המסך, שבמלכות של המדרגה: שמסך דבחי"ד מעלה או"ח ומלביש עד קומת כתר. ודבחי"ג, מעלה או"ח עד קומת חכמה, והוא חסר קומת כתר, ומוכרח הכתר דאור ישר להתלבש בפנימיות החכמה ואינו ניכר שם. ומסך דבחי"ב, מעלה או"ח רק עד קומת בינה, והוא חסר גם מקומת חכמה, אשר ע"כ כתר וחכמה דאור ישר, מתלבשים כאן בפנימיות הבינה. ומסך דבחי"א, מעלה או"ח רק עד קומת ת"ת שנק' ז"א, והוא חסר גם מקומת בינה, אשר ע"כ ג"ר כח"ב מלובשים בו בפנימיות ת"ת, ואינם ניכרים משום זה. (ועי' היטב בהסת"פ ח"ב אות ע"ב ד"ה ובכדי) עש"ה כל ההמשך להבין הדברים הנ"ל בטעמם ונימוקם.

סיכום: בפרק ט מראה לנו ששלימות הנרצה יש בה עניין גדול – מה נרצה מכל המציאות והבריאה הזו – שכל ה' ספ' בעולמות א"ק ואבי"ע יתקשרו לאדם העליון – אם תסתכל על עצמך כאדם, כעולם כנאמר בזה"ק. אומרים לך שכל מה שרוצים ממ זה להיות אדם – שנגל"ה. צריך לרצות להגיע להיות האדם העליון. תראה בכל אחד מהעולמות יש שנגל"ה – האדם שנמצא באותו עולם. נזר הבריאה שצריך לקבל את ההטבה העליונה. מעניין איך לבנות אותו כך שיוכל לקבל את האורות שנותן הבורא כדי להיטיב עם נבראיו, וכך צריך כלי לקבל את האור הזה. זו הבניה העצמית. יחסים מעניינים.

למדנו הרבה פעמים ומסביר כאן שוב באו"פ – אין שום הבדל מעולם לעולם, מפרצוף לפרצוף, מראש הקו עד סוף העשיה. כולם בנוים ע"ב ד' בח' של או"י י.ה.ו.ה ואם כך גם השנגל"ה בנוי בצורה כזו. שבכל עולם ועולם יש שנגל"ה ויש פירוט ופירוט לפירוט, לכאורה ללא הבדל אלא בגובה הקומה. כמו שלבני אדם יש גובה קומה אחר ודמיון במאפיינים אישיים, לכולם יש רגליים וידיים וכיוב'.

אותו דבר העולמות השונים זה מזה בגובה קומת המסך הקובע מי הם. י בח' ד', ג', ב', שורש ובהתאמה הנקראים א"ק, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה לפי גובה קומתם. חזר וסיפר שבכל עולם מאבדים בח' עליונה אבל משלימים בתוכם. למשל בעולם אצילות חסר בח' כתר. יש גובה קומה של בח' ג' אבל הכתר נמצא בתוכו, שלא תחשוב שלאדם נמוך כמו ז"א ביצירה אין ראש. הראש ישנו אבל נמוך יותר. הראש פועל בצורה אחרת, כמו הגוף של א"ק וכל דבר ילמד במקומו.

עיקר הלימוד היום – שהשנגל"ה מתחלק בכל עולם ועולם וההבדל בין העולמות הוא בגובה הקומה.

 

1. בפרק ט' אנו לומדים ששלמות הנרצה מהאדם והעולמות שהם יתקשרו יחד לבחי' אדם העליון
2. להיות אדם זה אומר שבגוף מלובש השורש והנשמה והוא עצמו מתלבש בלבוש ויושב בהיכל, דהיינו שהוא בחינת שנגל"ה
3. אין שום הבדל מעולם לעולם או מפרצוף לפרצוף מראש הקו ועד לסוף עשיה, והשווה בין כל החינות הוא שבכל אחת מהן יש את ד' הבחינות הוי"ה ושרשן, כנג חו"ב ת"ת ומלכות והכתר בהתאמה
4. הוא חוזר לספר לנל על ההבדל בין עולם לעולם, שהבדל זה מתבטא בשיעור קומה שתלוי בעביות המסך, כך שעולמות א"ק ואבי"ע יש לכל אחד מהן עביות מסך שונה. ובהתאמה ד', ג', ב', א', שרש כנגד א"ק ואבי"ע

896


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 33 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קל"ח – ט"ו באב תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק ט' אנו לומדים ששלמות הנרצה מהאדם והעולמות שהם יתקשרו יחד לבחי' אדם העליון
2. להיות אדם זה אומר שבגוף מלובש השורש והנשמה והוא עצמו מתלבש בלבוש ויושב בהיכל, דהיינו שהוא בחינת שנגל"ה
3. אין שום הבדל מעולם לעולם או מפרצוף לפרצוף מראש הקו ועד לסוף עשיה, והשווה בין כל החינות הוא שבכל אחת מהן יש את ד' הבחינות הוי"ה ושרשן, כנג חו"ב ת"ת ומלכות והכתר בהתאמה
4. הוא חוזר לספר לנל על ההבדל בין עולם לעולם, שהבדל זה מתבטא בשיעור קומה שתלוי בעביות המסך, כך שעולמות א"ק ואבי"ע יש לכל אחד מהן עביות מסך שונה. ובהתאמה ד', ג', ב', א', שרש כנגד א"ק ואבי"ע

949

סיכום בנקודות שיעור 31- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ח' עמוד קל"ה י"ג אב תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בכל אחת מהבחינות שנגל"ה ישנה חלוקה משנית לשנגל"ה שבשורש, שנגל"ה שבנשמה, שנגל"ה שבגוף וכן בלבוש ובהיכל.
2. כל מה שיש בעולם אצילות, נחתם בעולם הבריאה וכן ביצירה ובעשיה כך שכל ההבחנות שנגל"ה שיש בעולם אצילות, ישנן גם בכל עולם ועולם.
3. ההבדל בין עולם ועולם הוא בכך שבכל עולם יש מסך שונה. בעולם אצילות מסך של בחינה ג', בעולם בריאה מסך של בחינה ב', בעולם היצירה מסך של בחינה א', בעולם עשיה מסך של בחינת שורש. בזה הם שונים זה מזה.
4. היות והשורש מחולק לשנגל"ה. כל אחת מההבחנות הפרטיות של השורש מהווה שורש לכל שאר הבחינות של השנגל"ה. למשל גוף של השורש, מהווה שורש לגוף ולבוש של השורש, מהווה שורש ללבוש.
5. ההבחנה שמראה לנו את בחינת המבנה של שנגל"ה בכל העולמות, מאפשרת לנו ללמוד ממקום למקום, לגרות בנפשנו אם נתנהג על פי דגם זה, שהוא דגם של מבנה האדם, ואף בעולמנו, בתודעה הגשמית, אם נפעל באופן זה, של שנגל"ה, נוכל לגרות את השנגל"ה שבעולמות העליונים וכך לעלות את תודעתנו לגילוי עולמות עליונים שבתוכנו.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

962

סיכום בנקודות שיעור 32- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ח' עמוד קל"ו – קל"ז. י"ד אב תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני

1. למדנו היום את המושג אור של תולדה, שזה מגדיר לנו את האור שעובר מהעליון לתחתון, שמלובש כבר באור חוזר, ועובר דרך מסך לתחתון. לפיכך היות וכח התחתון מעורב בו, הוא מוגבל במידת הכלים והשיעור קומה שבמסך.
2. כל מה שיש בעליון, ישנו גם בתחתון. בשיעורים הקודמים למדנו את ההגבלה הזו מצד הפרצופים, המרכיבים כל עולם ועולם והחוקים שבהם צריכים להתנהל הפרצופים.
3. כפי שלמדנו על המעבר ועל החוקתיות בין הפרצופים, כך אנו לומדים על מבנה האדם המורכב משנגל"ה, שיהיה אותו מבנה בכל העולמות. אולם, צורת ההתבטאות שלו תהיה שונה בין עולם לעולם.
4. החוקים הקבועים של האדם עוברים בין העולמות דרך מלכות דמלכות דעליון להיות ניצוץ בורא בתחתון והוא נקרא עתיק או שורש של כל אדם בכל עולם.
5. המעבר של צורת ההתבטאות בין העולמות של האדם, תהיה על ידי זיווג דהכאה ואור של תולדה שעובר מעולם לעולם הוא נקרא בוהו.
6. לסיכום נאמר שכל אדם צריך להתנהג על פי החוקים הקוסמיים באמונה שלמה אולם בכל עולם ועולם צורת ההתבטאות של החוקים הקוסמיים יהיו שונים בהתאם לתולדה, דהיינו למסך, שיש לכל אדם ואדם בעולמו ובזה נצטרך לכבד כל אדם במקומו ובזמנו.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

962

 פרק ג שיעור 31 עמוד קלה'

ד' הבחינות, נשמה גוף לבוש היכל, ה"ס חו"ב תו"מ. וכתר הוא חמישי אליהם, 

שבו שרשי ד' בחינות נגל"ה האלו.

ז) ואלו הד' בחינות, הם בחינת היוד ספירות, המתחילין מחכמה הנ"ל, ויש בהם ד' בחינות כנ"ל, ועוד, יש בחינת הכתר, שהוא בחינה החמישית הנ"ל, שורש לכולם, ויש בה ג"כ שורש הד' בחינות הנ"ל.

ז) סיום המדרגות בכל מקום שהוא, אינו, אלא בסיבת המסך שבכלי מלכות שבהן, כמ"ש היטב בחלקים הקודמים, באופן שנבחן, שהתפשטות המדרגות מא"ס ב"ה להנאצל, נפסק ונשאר "עומד" מלהתפשט בשעת נגיעתו במסך, כדמיון העומד על הקרקע ממעל לה, שהקרקע אינה נותנת לו להתפשט בקרבה ובתוכה, כן המסך מעמיד האור שלא להתפשט בקרבו ובתוכו, ולפיכך מכונה המסך בשם "קרקע".

וכבר נתבאר לעיל, באו"פ (ח"ג פ"ג אות ו') שע"ס דעולם הבריאה נבראו על ידי הזדככות המסך דבחי"ג, שבעולם אצילות, לבחי"ב, עש"ה (ועי' בהסת"פ ח"ב אות ע"ב ד"ה ובכדי עש"ה בכל ההמשך) וז"ש, שדרך המסך שהוא קרקע היכל האצילות האיר למטה וכו', כלומר בסיבת הזדככותו, כמבואר שם.

 

בכל אחת מד' בחינות נגל"ה שבאצילות, יש ע"ס חו"ב תו"מ . והנשמה שבכתר שורש לע"ס חו"ב תו"מ דנשמה שבאצילות . וגוף דכתר שורש לע"ס חו"ב תו"מ דגופים. ולבושים דכתר שורש לע"ס חו"ב תו"מ דלבושים . והיכל שבכתר שורש לע"ס חו"ב תו"מ דהיכלות .

ח) ונמצא, שבחינת האור והנשמה שבכתר, שורש לי"ס הנשמות דאצילות, המתחילין מחכמה כנ"ל, ו ובחינת הגוף שבכתר, הוא שורש לי"ס הגופות שבי"ס דאצילות, המתחילין מחכמה כנ"ל, ובחינת הלבושים שבכתר, הוא שורש לי"ס הלבושים שבי"ס דאצילות, המתחילין מחכמה כנ"ל, ובחינת היכל שבכתר, שורש לי"ס ההיכלות שבי"ס האצילות המתחילין מחכמה כנ"ל. 

ח) כלומר כמו שהנחתם אינו חסר כלום מכל הצורות שנמצאות בהחותם, כן יוצאות בעולם הבריאה כל הצורות הנמצאות בעולם אצילות. ועל שם זה מכונה זה בשם חותם ונחתם. ויש עוד טעם מקורי ביותר, כי כל ביאת האור העליון להבריאה, הוא מכח מה שאותו או"ח העולה מכח זווג דהכאה על מסך דבחי"ב שבקרקע אצילות, ממנה ולמעלה באצילות גופיה, הנה אותו האו"ח ממש, חזר והתנוצץ ועבר דרך המסך והרחיב את כלי מלכות לעשר ספירות מינה ובה, ונתפשט בה ממעלה למטה (כמו שנתבאר היטב לעיל באו"פ ח"ג פ"ב אות ג'), שבזה נמצא שכל הבחינות שהאו"ח הלביש באצילות מהקרקע ולמעלה, חזרו, ונמשכו ובאו גם מהקרקע ולמטה. והרי האו"ח הזה דומה לגמרי, כמו חותם, שכל מה שנחקק בו, נמצא מעתיק על הנחתם ממנו, כן האו"ח ההוא, כל הבחינות והשיעור קומה שהלביש ממטה למעלה, חזר והביאם לבריאה ממעלה למטה, והעתיק אותם שמה בבריאה בלי חסרון ושינוי כל שהוא, ולפיכך מכנים פעולה זו בשם חותם ונחתם.

כל מה שיש בעולם האצילות נחתם בעולם הבריאה. 

ט) אח"כ, נברא עולם הבריאה, על דרך הנ"ל, ממש, כי דרך ז המסך, שהוא קרקע ההיכל דאצילות, האיר למטה, ונחתם שם ח חותם כל מה שהיה בעולם האצילות, ונקרא עולם הבריאה, יען הוא ט אור של תולדה, ואינו אור עצמו העליון, ואמנם, כיון שהוא חותם האצילות, צריך שיהיו בו כל הבחינות אשר באצילות.

ט) זהו הכלל, כל מקום שנבחן אשר האו"ח עולה ממטה למעלה, נמצא שמלובש שם באו"ח הזה עצמות אור העליון, שזה יורה התפשטות אור א"ס ב"ה לעשות כלים, שמדבר בו הרב לעיל (ח"א פ"א אות א'), אמנם, במקום הנבחן שאו"ח מתפשט מלמעלה למטה על דרך הנ"ל בע"ס דבריאה, כמ"ש לעיל בדיבור הסמוך, הנה האור העליון המלובש כאן באו"ח זה, כבר אינו עצמותו של אור העליון, אלא נבחן כמו "אור של תולדה", הנמשך מאור העליון "ואינו אור עצמו של אור העליון". והטעם הוא, להיותו נמשך בכח המסך המעלה או"ח מפאת עיכוב שבו, כנ"ל, ולפיכך כבר כח התחתון מעורב בו, וגם הוא מוגבל במדת הכלים והשיעור קומה שבמסך, משום שהמסך קודם להתפשטות ע"ס ההן. כלומר, שהמסך הוא הסיבה הגורמת הופעתן של ע"ס אלו, ומשום זה מוגבל האור על ידו, וכבר יצא מכלל עצמות אור העליון ונחשב לאור של תולדה, משא"כ או"ח העולה ממסך ולמעלה, אינו יכול להעלות מעביותו שם אפילו משהו. (כנ"ל ח"ג פ"ד באו"פ אות נ') עש"ה. אמנם זה אמור מעולם הבריאה ולמטה, אבל באצילות אין שם מסך כלל כנ"ל, וע"כ כל אור אשר שם עד סיום רגלין נבחן לעצמות האור.

הכתר דאצילות, החתים ד' שורשי נגל"ה בכתר דבריאה. ומנשמה שבכתר דאצילות נחתם הנשמה שבכתר דבריאה. ומגוף שבכתר דאצילות נחתם הגוף שבכתר דבריאה. ומלבוש,לבוש. ומהיכל, היכל.

י) והוא, כי בחינת הכתר, שהוא בחינה החמישית הכלולה מד' בחינות הנ"ל, החתים כתר בראש הבריאה כמוהו, ומאור הכתר דאצילות, נחתם אור הכתר דבריאה, ומגוף כתר דאצילות, נחתם גוף כתר דבריאה, ומלבוש כתר דאצילות, נחתם לבוש כתר דבריאה, ומהיכל כתר דאצילות נחתם היכל כתר בריאה.

י) כי מלכות דעליון מכונה משום זה ניצוץ בורא, כנ"ל, להיותה הממשיכה והמאצילה את המדרגה התחתונה ממנה, כמ"ש לעיל אשר כל המדרגות והפרצופין והעולמות מראש הקו עד סוף עשיה, יוצאים ונאצלים זה מזה בדרך עילה ועלול, והיינו שמלכות דמלכות של כל עליון יורדת למטה מדרגתה, והוא הממשיכה לכל ד' הבחינות של התחתון, כמבואר היטב באורך בחלק ב' בהסתכלות פנימית פרק ה' אות נ"ט. (כי כל הדברים הללו היו נחוצים לכתבם כאן, לולא חסתי על הוצאות הדפוס).

סיכום בנקודות שיעור 31- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ח' עמוד קל"ה י"ג אב תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בכל אחת מהבחינות שנגל"ה ישנה חלוקה משנית לשנגל"ה שבשורש, שנגל"ה שבנשמה, שנגל"ה שבגוף וכן בלבוש ובהיכל.
2. כל מה שיש בעולם אצילות, נחתם בעולם הבריאה וכן ביצירה ובעשיה כך שכל ההבחנות שנגל"ה שיש בעולם אצילות, ישנן גם בכל עולם ועולם.
3. ההבדל בין עולם ועולם הוא בכך שבכל עולם יש מסך שונה. בעולם אצילות מסך של בחינה ג', בעולם בריאה מסך של בחינה ב', בעולם היצירה מסך של בחינה א', בעולם עשיה מסך של בחינת שורש. בזה הם שונים זה מזה.
4. היות והשורש מחולק לשנגל"ה. כל אחת מההבחנות הפרטיות של השורש מהווה שורש לכל שאר הבחינות של השנגל"ה. למשל גוף של השורש, מהווה שורש לגוף ולבוש של השורש, מהווה שורש ללבוש.
5. ההבחנה שמראה לנו את בחינת המבנה של שנגל"ה בכל העולמות, מאפשרת לנו ללמוד ממקום למקום, לגרות בנפשנו אם נתנהג על פי דגם זה, שהוא דגם של מבנה האדם, ואף בעולמנו, בתודעה הגשמית, אם נפעל באופן זה, של שנגל"ה, נוכל לגרות את השנגל"ה שבעולמות העליונים וכך לעלות את תודעתנו לגילוי עולמות עליונים שבתוכנו.

 

890

סיכום בנקודות שיעור 32- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ח' עמוד קל"ו – קל"ז. י"ד אב תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני

1. למדנו היום את המושג אור של תולדה, שזה מגדיר לנו את האור שעובר מהעליון לתחתון, שמלובש כבר באור חוזר, ועובר דרך מסך לתחתון. לפיכך היות וכח התחתון מעורב בו, הוא מוגבל במידת הכלים והשיעור קומה שבמסך.
2. כל מה שיש בעליון, ישנו גם בתחתון. בשיעורים הקודמים למדנו את ההגבלה הזו מצד הפרצופים, המרכיבים כל עולם ועולם והחוקים שבהם צריכים להתנהל הפרצופים.
3. כפי שלמדנו על המעבר ועל החוקתיות בין הפרצופים, כך אנו לומדים על מבנה האדם המורכב משנגל"ה, שיהיה אותו מבנה בכל העולמות. אולם, צורת ההתבטאות שלו תהיה שונה בין עולם לעולם.
4. החוקים הקבועים של האדם עוברים בין העולמות דרך מלכות דמלכות דעליון להיות ניצוץ בורא בתחתון והוא נקרא עתיק או שורש של כל אדם בכל עולם.
5. המעבר של צורת ההתבטאות בין העולמות של האדם, תהיה על ידי זיווג דהכאה ואור של תולדה שעובר מעולם לעולם הוא נקרא בוהו.
6. לסיכום נאמר שכל אדם צריך להתנהג על פי החוקים הקוסמיים באמונה שלמה אולם בכל עולם ועולם צורת ההתבטאות של החוקים הקוסמיים יהיו שונים בהתאם לתולדה, דהיינו למסך, שיש לכל אדם ואדם בעולמו ובזה נצטרך לכבד כל אדם במקומו ובזמנו.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1181

חלק ג פרק ח שיעור 30 עמוד קלד'

עשרה כלים הם בגוף, שהם עשר ספירות בגבול ומדה שיש באצילות. והוא בינה .

ד) ונחזור לענין ג הגוף, כי זה הבחינה הוא יוד ספירות עשר מדות, כי יש בהם גבול ומדה, כמ"ש בפרקי ההיכלות בשיעור קומה, שהוא רל"ו אלפים רבבות פרסאות וכו'.

ג) סובב על דבריו לעיל (פ"ה אות א') שחכמה הוא נשמה, ובינה הוא גוף, וז"א הוא לבוש, ומלכות הוא היכל. וכבר נתבאר שמצד האור אין שום גבול, ולא עוד אלא שאינו מקפיד על הגבול שבכלים, כי על כן עושה הכאה (כנ"ל פ"א אות ע' באו"פ), והכלים המגבילים, מתחילים בעשר ספירות רק מבינה ולמטה, שהם: גוף, לבוש, היכל, שהם בחי"ב ובחי"ג ובחי"ד, אמנם בחי"א שהוא חכמה, שנקראת נשמה, אינה נחשבת לכלי, וז"ש הרב, כי ע"ס דגוף הן נקראות עשר מדות, משום שמבחי"ב, מתחילים הכלים העושים גבול ומדה, משא"כ ע"ס דנשמה, דהיינו בחי"א שנקראת חכמה, "אין בהן מדה כלל", כי בחי"א אינה נחשבת לעביות, כמ"ש באו"פ הנ"ל, וע"כ אין בה בחינת כלי ומדה.

והגוף דאצילות מלובש בלבושים. והוא ז"א, המלביש את הבינה .

ה) וגוף הזה, מלובש תוך לבושי דאצילות, וכמו שאמרו רז"ל, ביוד לבושים נתלבש הקב"ה, לבוש של גאוה שנאמר ה' מלך גאות לבש, וז"ס הנזכר בפרקי היכלות, כי שם ד החלוק של הבורא ית' נקרא זהריא"ל וכו'. אך בנשמה שבפנים אין מדה כלל, אמנם ה בערך הא"ס, נוכל לכנותם בשם מדות וספירות גם אל הנשמה.

ד) הוא לבוש.

ה) כלומר, שבערך כתר שנקרא א"ס, נבחנת גם חכמה שיש בה עביות, כי בא"ס אין בו מרצון לקבל ולא כלום כמ"ש כל זה באורך (באו"פ ח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם) כי ע"כ מכונה בשם בחי"א.

הלבושים שוכנים תוך הבתים, שהם ז' היכלות דאצילות, שהם המלכות . וכללותם יחד, 

נבחן, שאדם העליון, שהוא נשמה מלובשת בגוף, והגוף בלבושים, נתון בהיכל מלך.

ו) והנה, המלבושים האלה, הם בתוך בחינת הבתים, שהם ז' היכלות דאצילות שהם בחינת העולם בעצמו, שהם השמים והארץ, והאויר שביניהן, כי כל זה, בחינת הבתים, והם נקראים עולם אצילות, אשר בתוכו יושב האדם העליון, שהוא נשמה וגוף, ולבושי מלכות נתונים בהיכל מלך עליון, שזה כללות עולם האצילות.

ו) כמ"ש לעיל , אשר גם בכתר, נבחנים הד' בחינות שנקראים: נשמה, גוף, לבוש, היכל, שהם חו"ב תו"מ, אלא בבחינת שורשים בלבד.

ד' הבחינות, נשמה גוף לבוש היכל, ה"ס חו"ב תו"מ. וכתר הוא חמישי אליהם, 

שבו שרשי ד' בחינות נגל"ה האלו.

ז) ואלו הד' בחינות, הם בחינת היוד ספירות, המתחילין מחכמה הנ"ל, ויש בהם ד' בחינות כנ"ל, ועוד, יש בחינת הכתר, שהוא בחינה החמישית הנ"ל, שורש לכולם, ויש בה ג"כ שורש הד' בחינות הנ"ל.

ז) סיום המדרגות בכל מקום שהוא, אינו, אלא בסיבת המסך שבכלי מלכות שבהן, כמ"ש היטב בחלקים הקודמים, באופן שנבחן, שהתפשטות המדרגות מא"ס ב"ה להנאצל, נפסק ונשאר "עומד" מלהתפשט בשעת נגיעתו במסך, כדמיון העומד על הקרקע ממעל לה, שהקרקע אינה נותנת לו להתפשט בקרבה ובתוכה, כן המסך מעמיד האור שלא להתפשט בקרבו ובתוכו, ולפיכך מכונה המסך בשם "קרקע".

וכבר נתבאר לעיל, באו"פ (ח"ג פ"ג אות ו') שע"ס דעולם הבריאה נבראו על ידי הזדככות המסך דבחי"ג, שבעולם אצילות, לבחי"ב, עש"ה (ועי' בהסת"פ ח"ב אות ע"ב ד"ה ובכדי עש"ה בכל ההמשך) וז"ש, שדרך המסך שהוא קרקע היכל האצילות האיר למטה וכו', כלומר בסיבת הזדככותו, כמבואר שם.

סיכום: למדנו על החלוקה של שנגל"ה – חלוקה של צד האדם המחולק לשורש, נשמה, גוף, לבוש והיכל. חלוקה זו היא בסיסית לכל מקום – כח"ב תו"מ. 

יוצא שכל החלוקה הזו כשמדובר באדם – רוצים לראות על איזו בח' מדובר – מה הם הפרטים. החלקים המרכיבים את האדם כנ"ל. צד האדם זה נזר הבריאה – שליח הבורא בבריאה. יש באצילות, א"ק, בריאה, יצירה ועשיה. אמר הרב שרוצים לדבר באדם מעולם אצילות וממנו נלמד את השאר.

אמר לנו שהנשמה היא כמו האור שבאצילות. האור בכל מקום נקרא נשמה, כמו אמא שקוראת לילד 'נשמה'. ואין תפישה באור בלי כלי אז הכלי מתנהג כמו נשמה. בבח' א אור וכלי באו כאחד, לכן אין אפשרות לתפוש את הכלי שם. לעומת זאת כשמדברים בגוף מדברים על חלקיו, שם כבר יש הגבלה. א' מחולק לע"ס הגוף בח' בינה שבאדם. הנשמה בח' א שבאדם. בח' ב שבאדם הנקראת גוף מחולקת. מדובר בגוף במרכיביו, אבל אם מדברים מצד אצילות מדובר על ע"ס הספירות – עשר המידות שבאדם – הגבול תפקידו שדרכו תתבטא הנשמה, אחרת תתפשט ללא אור ותבוא ללא גוף, ללא ביטוי. סוג התודעה של האדם דרך הלבושים. 

הנשמה היא האור שבאצילות והגוף שמגביל את הנשמה מדרגת בינה, ויש את הלבושים כמו למשל 'השם מלך גאות לבש'. גאות היא אחד הלבושים בהם מתבטאת הנשמה. יש למשל 'חרון אף' גם הוא לבוש. לבושי כהן גדול – 8 לבושים. ויש את הבית – היכלות. ביתו של האדם. אומר, אם מסתכל על השמים ועל הארץ של עולם אצילות. האויר שביניהם הוא הבית, שמחולק לחדרים, כמו שהשמים מורכבים ממדבר, חצר, בית וכו'.

אחרי שאמרנו שהבית מחולק, גם השורש מחולק, גם בו רואים מידות. השורש הוא צד האדם שניתן לו מהעליון בשתי צורות – בקיעה וזיווג דהכאה – הקבה, אב ואם ששותפים בבריאה, כמו שלמדנו מעבר מעולם לעולם, שבכל עולם יש מדרגה יותר נמוכה.

שואלים אם הלבושים הם מידות. גם הם מידות וגם ההיכלות הן מידות, לכל מקום אלך בלבוש אחר. 

 

סיכום בנקודות שיעור 30- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ח' עמוד קל"ד י"ב אב תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. החלוקה באדם היא של שורש, נשמה, גוף, לבוש והיכל וראשי תיבות שנגל"ה.
2. החלוקה שבאדם היא חלוקה כמו בכל מקום שלמדנו כנגד מלכות דא"ס שמחולקת לחכמה, בינה, ת"ת ומלכות ושורש.
3. בעולם אצילות האדם מחולק באופן הבא, האור שבעולם אצילות הוא צד הנשמה. הכוונה היא, כמו בחינה א' שזה האור המלובש בכלי שהכלי מתנהג כמו אור, באופן זה אנחנו אומרים, שהנשמה היא בחינת אור.
4. הגוף של אדם דאצילות הוא מדרגת בינה וגם בו יש חלוקה, כפי שאנחנו רואים בחוש, שיש לאדם ראש וזרועות וגוף ורגלים וכדומה שהם בחינת הספירות שבו.
5. התפקיד של הגוף הוא להגביל את התפשטות הנשמה, שהיא מתפשטת ללא גבול, כי היא מתנהגת כמו אור. מצד כוחות הנפש, הגוף נקרא תודעה.
6. בחינת הלבוש שבאדם גם הוא מחולק למידות, כפי שכתוב ה' מלך גאות לבש, וישנן עוד מידות
7. הבחינה הרביעית שבאדם היא בחינת ההיכלות, שהם כנגד הבית שבו יושב האדם, שנמצא בין שמים לארץ או בין תקרה לרצפה של המסגרת בה מדברים.
8. ישנה גם הבחינה החמישית שהיא השורש של האדם, שהיא בחינת הכתר, שהיא עליונה מכולם שהיא מגיעה מהעליון של כל עולם, והיא נקראת ניצוץ בורא וניצוץ נברא או שורש שבאדם.

606

סיכום בנקודות שיעור 30- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ח' עמוד קל"ד י"ב אב תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. החלוקה באדם היא של שורש, נשמה, גוף, לבוש והיכל וראשי תיבות שנגל"ה.
2. החלוקה שבאדם היא חלוקה כמו בכל מקום שלמדנו כנגד מלכות דא"ס שמחולקת לחכמה, בינה, ת"ת ומלכות ושורש.
3. בעולם אצילות האדם מחולק באופן הבא, האור שבעולם אצילות הוא צד הנשמה. הכוונה היא, כמו בחינה א' שזה האור המלובש בכלי שהכלי מתנהג כמו אור, באופן זה אנחנו אומרים, שהנשמה היא בחינת אור.
4. הגוף של אדם דאצילות הוא מדרגת בינה וגם בו יש חלוקה, כפי שאנחנו רואים בחוש, שיש לאדם ראש וזרועות וגוף ורגלים וכדומה שהם בחינת הספירות שבו.
5. התפקיד של הגוף הוא להגביל את התפשטות הנשמה, שהיא מתפשטת ללא גבול, כי היא מתנהגת כמו אור. מצד כוחות הנפש, הגוף נקרא תודעה.
6. בחינת הלבוש שבאדם גם הוא מחולק למידות, כפי שכתוב ה' מלך גאות לבש, וישנן עוד מידות
7. הבחינה הרביעית שבאדם היא בחינת ההיכלות, שהם כנגד הבית שבו יושב האדם, שנמצא בין שמים לארץ או בין תקרה לרצפה של המסגרת בה מדברים.
8. ישנה גם הבחינה החמישית שהיא השורש של האדם, שהיא בחינת הכתר, שהיא עליונה מכולם שהיא מגיעה מהעליון של כל עולם, והיא נקראת ניצוץ בורא וניצוץ נברא או שורש שבאדם.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1095

בס"ד

פרק ח' שיעור 29 עמוד קלג'

פרק ח'

מבאר כי ד' בחינות חו"ב תו"מ דומות כמו אדם שנשמה מלובשת בגוף שלו, והגוף מלובש בלבוש, והוא יושב בהיכלו: חכמה ה"ס כללות האורות שבעולם אצילות, והיא נשמת כל אצילות, ונקראת אדם העליון. והוא מלובש בבינה, שה"ס כללות הכלים המכונה גוף דאצילות. ועל הגוף  מלביש ז"א, שהוא לבוש. ומלכות היא היכל לכולם. ובו ד' ענינים:

א. ד' הבחינות חו"ב תו"מ מכונות: נשמה, גוף, לבוש, היכל. וה"ס עולם אצילות שבתוכו יושב אדם העליון שהוא נשמה מלובש בגוף, ובלבוש, ובהיכל מלך. ב. כתר הוא שורש אליהם, ומתחלק לד': שורש לנשמה הוא חכמה שבכתר. ובינה שבכתר הוא שורש לגוף. וז"א שבכתר הוא שורש ללבוש. ומלכות שבכתר הוא שורש להיכל. ג. וכל זה שנתבאר בעולם אצילות נוהג ג"כ בעולם הבריאה שה"ס אור של תולדה. כי הבריאה נחתמה מעולם אצילות. באופן, שכתר דכתר דאצילות החתים כתר דכתר בבריאה. וחכמה דכתר החתימה חכמה דכתר בבריאה, דהיינו נשמה דכתר. ובינה דכתר החתימה נשמה דכתר בבריאה וכו' וכן היא בכל הספירות. ד. אין האורות נמשכים ישר מכתר דאצילות לכתר דבריאה, כי אין עולם הבריאה מקבל, רק דרך מלכות דאצילות. וכל מה שיש בעולם אצילות החתימה מלכות דאצילות בעולם הבריאה. ועד"ז בעולם היצירה ועשיה.

* א) ואחר שבארנו, כי כל הנאצלים כולם בחינה א', הכוללת כל ד' יסודות, שהם ד' אותיות הוי"ה, שהם ד' עולמות אבי"ע, ושיש להם בחינה עליונה חמישית, אמצעי בינם לבין א"ס, נבאר עתה, כל עולם ועולם בכללות, ואח"כ, נחזור בהם בע"ה, לבאר יחד כולם בכללות א'.

* עץ חיים שער מ"ב פרק ב'.

כל מה שיש בכל עולמות אבי"ע, אינן אלא ד' בחינות חו"ב תו"מ, שהן ד' אותיות י"ה ו"ה. והן, נשמה , גוף, לבושים, בית.

ב) והנה כל מה שנברא בעולמות כולם, אינם רק ד' בחינות, שהם הוי"ה כנ"ל. והם: בחינת רוחני א הנקרא נשמה ובחינת אברי הגוף, ובחינת המלבושים, ובחינת הבית.

האור שבאצילות , הוא הרוחניות הנקראת נשמה. והיא חכמה . 

והנשמה מלובשת בכלים דאצילות הנקראים גוף.

ג) ונדבר בעולם האצילות, ומשם יובנו כל השאר. כי הנה פנימית כל האצילות, הוא הרוחניות הנקרא נשמה, והיא מלובשת תוך אברי הגוף הנקרא כלים, שהם ב הי"ס הנקרא ראש וזרועות וגוף.

סיכום: התחלנו את פרק ח' ולאחר שביארנו איך בנויים העולמות ואיך יוצא עולם מעולם, ואיך בכל עולם יד ד בח' וכתר מעליהם, ולמדנו בהרחבה איך בנוי הכתר – מניצוץ בורא וניצוץ נברא, ולמדנו איך ממלכות דעליון ע"י 2 צורות יוצא התחתון ע"י בקיעה שניצוץ בורא עובר דרכה – עתיק, וע"י זיווג דהכאה עובר א"א שזה צד החכמה – ניצוץ נברא.

דיברנו בהרחבה על העולמות, כעת נדבר על האדם שנמצא בתוך העולמות. העולם הוא לא העניין אלא האדם שהוא הבחירה ביתר דביקות ומדובר לא על עיגולים אלא קו. מה שלא דיברנו עליו – איך האדם רואה את העולם, כקו. אם האדם מודד הוא רואה שהעולם עגול אבל מראיית האדם העולם הוא שטוח. זאת הבחנת האדם – זו תפישתו וכך צריך לראות.

האדם בנוי כך – יש הקבלה לעולמות. האדם בנוי משנגל"ה (שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל). שורש כנגד הכתר נגל"ה כנגד חכמה, בינה, ת"ת ומלכות, כמו ד' בח' באותה סכמה. כך האדם בנוי. 

נתרגל למושג שנגל"ה כאמור. לא נתבלבל עם נרנח"י – פה הנשמה היא בח' חכמה. האדם יותר עליון מהעולם. התגלותו אח"כ אחרי העולם – לא אומר שהוא קטן מהעולם. כל מה שיש בעולמות משמשו. כשמדברים על האדם משתמשים בשנגל"ה.

על זה אמר, בוא נבחן את הדבר באצילות ואח"כ נבין בכ"א מהעולמות בי"ע. נראה את השנגלה בכלל העולמות.

בעולם אצילות הצד הרוחני הוא מעל הגוף, כי הגוף תופש תמיד לפי חוקי אותו עולם, והרוחניות היא למעלה מאותו עולם – צד הנשמה, והגוף באצילות הוא האברים המלבישים את הנשמה. 

למדנו בתשובה יד' חלק ב' – הגשמי נתון לזמן ומקום. רוחני הוא מעבר לזמן ומקום, כי הגוף תלוי בהם אבל המחשבה לא. 

ההגדרה השניה – משפיע ומקבל. הגשמי נקרא מקבל ורוחני נקרא משפיע.

כשמדבר על הצד הרוחני מדבר על צד הנשמה. כל הרוחניות של האדם. נרנח"י, חוץ מזה יש גוף הנקרא בינה.

בינה היא גוף הנשמה, והבינה הכללית נקראת גוף. 

שיעור 29 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קל"ג – י"א אב תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק ח' אנו דנים באדם שבעולמות
2. האדם מורכב מחלקים הנקראים שנגל"ה שהם ראשי תיבות של שרש נשמה לגוף לבוש היכל והיחס ביניהם הוא כנגד כתר חכמה בינה ת""ת ומלכות
3. כל הרוחניות שבאדם שלמדנו שנקראת נרנח"י היא כלולה בשם אחד הנקרא נשמה והיא בחינת חכמה והיא כנגד עולם אצילות, ששם נמצאת הרוחניות של האדם והיא בחינת שבת.
4. כל מה שיש בכל עולמות אבי"ע נובע מהמורכבות של מלכות דא"ס שהייתה בנויה מאותן ד' בחינות ושורש, שעל כן גם צד האדם מורכב מד' בחינות כפי שלמדנו בעולמות.
5. בפרק זה נלמד על מבנה האדם בעולם אצילות ומשם יובנו כל השאר.

847


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 29 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קל"ג – י"א אב תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק ח' אנו דנים באדם שבעולמות
2. האדם מורכב מחלקים הנקראים שנגל"ה שהם ראשי תיבות של שרש נשמה לגוף לבוש היכל והיחס ביניהם הוא כנגד כתר חכמה בינה ת""ת ומלכות
3. כל הרוחניות שבאדם שלמדנו שנקראת נרנח"י היא כלולה בשם אחד הנקרא נשמה והיא בחינת חכמה והיא כנגד עולם אצילות, ששם נמצאת הרוחניות של האדם והיא בחינת שבת.
4. כל מה שיש בכל עולמות אבי"ע נובע מהמורכבות של מלכות דא"ס שהייתה בנויה מאותן ד' בחינות ושורש, שעל כן גם צד האדם מורכב מד' בחינות כפי שלמדנו בעולמות.
5. בפרק זה נלמד על מבנה האדם בעולם אצילות ומשם יובנו כל השאר.

1222

פרק ג' שיעור 28 עמוד קלב-קלג

בכל המדרגות שבעולמות, נחשבת העליונה למאציל, והתחתונה לנאצל שבה ד' בחינות. ויש בחינה אמצעית ביניהן, הנקראת כתר, שבו בחינת מאציל ונאצל. והכתר, מצד שהוא מלכות דעליונה, הוא נקרא אני. ומצד שהוא כתר לתחתונה, נקרא אין. וז"ס אני ראשון ואני אחרון.

י) ודע, כי עד"ז הוא בכל הי"ס שבכל עולם ועולם, וכן בפרטות בכל פרצוף ופרצוף, כי לעולם כל בחינה ובחינה, הנקרא עליונה מאציל, ותחתונה נאצל. פ ואין הנאצל פחות מד' אותיות הוי"ה, אפילו בי"ס פרטיות ופרטי פרטיות, ויש בחינה אמצעי ביניהן הנקרא כתר, והבן זה מאד, כי בו יובנו כל הדרושים שנבאר. וזהו אני ראשון ואני אחרון, כי הכתר הוא ראשון והוא אחרון, צ והוא אי"ן והוא אנ"י, כי בבחינת מלכות של מאציל אשר בו, הוא אחרון, ונקרא אנ"י, שהוא המלכות. ובבחינת שורש הנאצלים אשר בו, שהוא בחינת כתר, הוא הראשון, ונקרא אי"ן, שהוא אותיות אני.

פ) ד' אותיות הוי"ה, הן חו"ב תו"מ כנ"ל, ותפארת לבדו כולל ו' ספירות, ובחינת האמצעי בין מאציל לנאצל, נקרא כתר, והן יחד עשר ספירות, וכל ספירה פרטיות מעשר ספירות ההן, הכרח הוא, שכלולה לפי עצמה ג"כ מע"ס, וכן בפרטי פרטיות, כמו שנתבאר באורך בהסתכלות פנימית חלק ב' (אות צ"ו).

צ) יש כאן רמז נכבד ביותר, כי מלת "אין" הוראתה על אפיסת ההשגה, והיפוכו מלת "אני", שהוראתה על תכלית ההשגה על שלימותה האחרונה. ואע"פ, שאין לך ב' ענינים הפכים המכחישים זה את זה, יותר מב' מלות הנ"ל "אין אני", כמו שנתבאר, עם כל זה, אותיותיהן שוות ודומות זו לזו, שהוא פליאה נשגבה. וז"ס הכתוב "אני ראשון ואני אחרון", להורות, שאינם כלל ב' דברים ח"ו, אלא אחד ממש, כמ"ש הרב, "כי בבחינת מלכות של מאציל אשר בו, הוא אחרון ונקרא "אני", שהוא מלכות. ובבחינת שורש הנאצלים אשר בו, שהוא בחינת כתר, הוא ראשון ונקרא "אין", שהוא אותיות "אני", עכ"ל. והדברים הללו, עמוק מכל עמוק וגבוה מכל גבוה, וע"כ מעיר אותנו הרב כאן ואומר "והבן זה מאד כי בו יובנו כל הדרושים שנבאר".

כי צריכים להבין מאד, סוד ב' ענינים ההפכים, שבכאן, שאינם אפילו ב' בחינות מיוחדות, אלא שצריכים להבינם כבחינה אחת, שמצד היותו מלכות דעליון ועצמות דעליון, שבקע ושיבר המסך, כמ"ש לעיל, שעל נקודת המלכות דעליון אין פעולת הגבול שבמסך פועל ולא כלום, הנה מטעם זה נקרא כתר, "אני" אחרון, שפירושו תכלית השלימות, כי המלכות דעליון מקבלת מכל ע"ס שבעליון, אשר ע"ס הללו כוללות בהכרח כל המדרגות והפרצופים הראוים להתפשט בהעולמות למטה מהם, ונמצא על כן אותה הנקודה כלולה משלימות הסופית, וזהו "אני אחרון". וה"ס כתר, שנקרא עתיק, ונקרא תוהו, ונקרא ניצוץ בורא, ונקרא א"ס ב"ה. אמנם מצד היותו שורש להנאצלים אשר בו, שהרי הוא בחינת הכתר להתחתון הנאצל, ה"ס "אני ראשון", שנקרא "אין" אותיות "אני", כלומר, שכלפי הנאצלים, מצטרפים אותיות ההם עצמם של "אני" לצירוף "אין", שהוא משמעות הפוכה מן הצירוף "אני", להיותה גם כן מלכות דעליון, אלא מבחינת "אור מתמעט ועובר דרך המסך" כמ"ש לעיל באורך שהוא כולל משום זה את הד' הבחינות חו"ב תו"מ בפועל, עש"ה. וע"כ נקרא ראש הנאצל, שכל מה שישנו בגוף נמשך מראש. ונקרא "אין", כי כל המדרגות והעולמות שמתחתיו, המה הולכים ומגלים מה שיש בראש, ובטרם שגומרים המוטל עליהם, הרי הראש בבחינת "אין", בסו"ה אני ראשון, דהיינו רק התחלת הגילוי ושרש לגילוי. ונקרא אריך אנפין, ונקרא בוהו ונקרא ניצוץ נברא, ונקרא כתר, ודו"ק בדברים, אולי תזכה ותמצא את הפתח לחכמה. אמנם מ"ש, אשר בחינת עתיק נקרא "אני אחרון", אין זה אמור, אלא מצד עלותו לאצילות ביום השבת, שחוזר ונעשה שם מלכות דעליון, כמ"ש הרב, והבן.

סיכום: למדנו היום שמה שגורם לקשר בין עליון לתחתון היא שמלכות דעליון נעשתה לכתר דתחתון. זה מה שמקשר בין העולמות, אם רוצים לעשות עליית העולמות כמו בשבת אז העליה נעשית דרך אותה מלכות.

עוד נקודה – כל נאצל בנוי מד' בח' חב תו"מ יש כתר המחבר ביניהם. אמרנו שעלולה להיות תמיהה – 10 ולא 9. ע"ס ד' בח'. אם מצד הספירות יש ע"ס. אם מדבר מצד הפרצופים אז מדבר מצד גובה הקומה – 5 פרצופים, ולמה לא 10 – כל בח' ז"א הן גובה קומה של א'. חשוב שנשאר בידיעה לפיה הנאצל בנוי מד' בח', וכתר הוא המחבר בין עליון לתחתון.

על כתר זה נדבר כי הוא המפתח לכל החכמה. אומר עליו תכונה מיוחדת, שנקרא 'אני ראשון ואני אחרון' – להסתכל על המילה 'אני' אותן אותיות 'אין'. אני זה מצד הכתר שמצד התחתון נקרא 'אין' ומצד העליון נקרא 'אני' וכאן המפתח לחכמה, וזה נקרא אני ראשון ואני אחרון.

אומר שזו פליאה נשגבה – איך הפכים אלה יכולים להיות אחד, שלכאורה ניגוד. 

מסביר שאם אתה רוצה לעשות עבודה של התקשרות לעליון, לגבוה ממך, צריך שיהיה את הדבר המקשר – בח' הכתר. צריך להשיג את הכתר, בשתי צורות: א. להאמין שמצד העליון שעשה אותך יש הכל ולא חסר דבר. ב. מצידך, ביחס למקומו אתה כלום. מה שאפשר לתת באמת זה ביטול בפניו. כבוד לעליון והתבטלות גמורה – זה הכתר שלך. אומר שלא שאין בך כלום אבל אם אתה רוצה את הקשר בין מאציל לנאצל אז אתה כלום וזה מה שמקשר בינך לעליון. ואם בכל זאת רוצה להגיד את דעתי אומר – דעתך לא חשובה, כי כל מה שתגיד – אתה מספר כך וכך ומפרט, אומר לך – כל מה שאתה מספר לא חשוב. החשוב הוא הפנימי וכל מה שאתה מספר חסר משמעות, כי לא קשור למה שיקשר בינך ובין הסיבה שאתה רוצה לתפוש, שהיא מעל מה שקורה פה. שם מצוי הכל. אתה לא מבין כלום בנסיבות ובפרטים, אומר שלא צריך ולא קשור. אם אתה רוצה להבין מה שמעליך תעזוב את הסיפורים והפרטים. עזוב את כל הד' בח' אם אתה רוצה לתפוש מעליך תהיה פתוח ותקבל שבעליון יש הכל ובך כלום. אם תבין את זה תוכל לעבד בזה דברים שאתה מכיר בנאצל. כדי לעלות לעליון אתה צריך לעזוב את עצמך לגמרי כדי להתקשר לעליון – אני כלום והוא הכל. זה הכתר שאם תקבל תוכל לעלות. אחרת לא תעלה.

אתה לא יכול לדחוף את האוטו מבפנים. צריך נקודת משענת חיצונית. קבל את הנקודה החיצונית שבה יש הכל. אומר, שאם נבין את זה נמצא הפתח לחכמה, וזה נוהג בכל המקומות. לא מפריע לקשר בין תחתון לעליון, לשיח משותף, כך שהתחתון יתן את הצד שלו ליחד. יש נקודת קשר כזו שבה האדם מבין שביחס לעליון הוא כלום, רק מבטא את העליון. זה הקשר עם הקב"ה – אנחנו כלום מולו, ובכל דבר הכי קטן שבו יש הכל. אם יכול לתפוש את זה אז נוצר שורש הקשר אליו. 

שיעור 28 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קל"א-קל"ב – ח' אב תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. הכתר הוא המקשר בין עליון לתחתון ובגינו מתקשרים העולמות זה בזה
2. היכולת של האדם לעלות לעולם גבוה יותר הוא להתקשר לסיבות הגורמות לתוצאה ולא לחיות רק את התוצאה
3. הנאצל יש בו ד' בחי' והכתר הוא רק המקשר בין התחתון לעליון.
4. הכתר מוגדר במושג אני ראשון ואני אחרון
5. אני ואין הם אותם אותיות והם לכאורה ב' הפכים שנמצאים בכתר וזהו מצב שהכתר הוא בחי' ניצוץ בורא וניצוץ נברא, תהו ובוהו, עתיק וא"א, עליון ותחתון
6. כדי שתחתון יוכל להתקשר לעליון הוא צריך לקבל שבעליון שנמצא בכתר שלו יש את הכל ובו שהוא בחי' אין, אין כלום. זוהי נקודת הקשר בין עליון לתחתון – "אני כלום והוא הכל". ללא תפיסה זו, אין קשר ואפשרות לעלות למדרגה עליונה יותר
7. נקודה זו היא הפתח לחכמה ואם נתבונן בה באופן אמתי ופנימי בהשתדלות גדולה ובהרבה מקרים. מהמשותף ביניהם, אומר לנו בעה"ס אולי נזכה למצוא את הפתח לחכמה

991


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 28 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קל"א-קל"ב – ח' אב תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. הכתר הוא המקשר בין עליון לתחתון ובגינו מתקשרים העולמות זה בזה
2. היכולת של האדם לעלות לעולם גבוה יותר הוא להתקשר לסיבות הגורמות לתוצאה ולא לחיות רק את התוצאה
3. הנאצל יש בו ד' בחי' והכתר הוא רק המקשר בין התחתון לעליון.
4. הכתר מוגדר במושג אני ראשון ואני אחרון
5. אני ואין הם אותם אותיות והם לכאורה ב' הפכים שנמצאים בכתר וזהו מצב שהכתר הוא בחי' ניצוץ בורא וניצוץ נברא, תהו ובוהו, עתיק וא"א, עליון ותחתון
6. כדי שתחתון יוכל להתקשר לעליון הוא צריך לקבל שבעליון שנמצא בכתר שלו יש את הכל ובו שהוא בחי' אין, אין כלום. זוהי נקודת הקשר בין עליון לתחתון – "אני כלום והוא הכל". ללא תפיסה זו, אין קשר ואפשרות לעלות למדרגה עליונה יותר
7. נקודה זו היא הפתח לחכמה ואם נתבונן בה באופן אמתי ופנימי בהשתדלות גדולה ובהרבה מקרים. מהמשותף ביניהם, אומר לנו בעה"ס אולי נזכה למצוא את הפתח לחכמה

2964

חשיבות ספר הזוהר – מדברי הרמח"ל
ידוע מה שנכתב בזוהר הקדוש, שבאמצעות ספר הזוהר אפשר לזכות לצאת מהגלות ברחמים, דהיינו ללא ייסורי חבלי משיח. הרמח"ל (רבנו משה חיים לוצאטו הקדוש) מסביר בספרו אדיר במרום מה עומד מאחורי הדברים הללו של הזוהר. השורה התחתונה: כדאי מאוד דווקא עכשיו לדבוק בקריאת ספר הזוהר הקדוש (כידוע, אמרו המקובלים שספר הזוהר פועל גם אם לא מבינים את המילים שקוראים).
להלן חלק מהדברים שמביא הרמח"ל:
"תניא אמר ר’ שמעון לחבריא עד אימת נתיב בקיימא דחד סמכא"
מן התיקונים הגדולים שנתקנו בעולם היה ספר הזוהר, כאשר נאמר שבחיו בכמה מקומות ממנו עצמו, כי הוא לגאולה הוכן, ולהצמיח קרן ישועה לבית ישראל. ויתבאר בו דבר זה בכמה מקומות ברעיא מהימנא, ובתיקונים כמה וכמה פעמים. וגם פה בפרשת נשא (קכ"ד ב): "ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי" (ובגלל שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזוהר הזה, ייצאו בזכותו מהגלות ברחמים)
והענין הזה תלוי הוא בעיקרים גדולים מעיקרי החכמה, ומושרש בעומקי ההנהגה, אשר הכין ופעל האדון היחיד על עמו ועל נחלתו, לנחותם הדרך אשר יגיעו בו אל רב טוב המכוון בראשית המחשבה. וצריך שתדע כמה חסרו ישראל בגלותם, ומה תיקונים צריכים הם להם להחזירם לקדמותם. ובחשוב המשורר (דוד המלך ע"ה) על הענין הזה, והבין החסרונות הגדולים האלה, היה מתאונן ואומר: "אותותינו לא ראינו, אין עוד נביא" וכו’ (תהלים עד, ט). כי באמת חכמה רבה ויקירא אבדה מישראל, וחז"ל אמרו "מיום שחרב בית המקדש, שרו חכמיא למהוי כספריא" כו’ (סוטה מ"ט א). והיה המשורר מתפלל על זאת ואומר: "עד מתי אלהים יחרף צר" כו’ (שם עד, י). ובפסוקים אלה נכללים סודות גדולים מאד בענין הזה, שמע והבן:
…ונמצא שבריחת רבי שמעון בר יוחאי עשתה ענין התיבה, שבסודה נעשה הזוהר, אשר בו נכללו כל הששים ריבוא נשמתין, כמוזכר בתיקונים. ואז נחשב זה לבריחה כללית לכל ישראל, עד שבסוף הימים לא יצטרך אלא יציאה. וזהו שנאמר (ישעיה נב, יב): "כי לא בחפזון תצאו, ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניכם ה’ ומאסיפכם אלוקי ישראל"…
והאמת, כי ספר הזוהר נשאר אחריו (אחרי רשב"י) לברכה, שכל מי שיתדבק בו נקרא שבורח מן הסטרא אחרא, עד שלא יצטרך לו (באחרית הימים) אלא יציאה. ואודיעך מה תועלת נמצא בזה. והאמת כי תועלת גדול הוא, כי הוא הצלה מחבלי משיח.
והענין: כי חבלי משיח לא היו צריכים, אלא כמו חיבוט הקבר הצריך להפריד מן האדם הזוהמא שנדבק בו, כן היו צריכים החבלים (חבלי משיח) כדי להפריד מישראל [את] זוהמת הגלות, כדי שיוכלו לברוח כנ"ל, ואחר כך יחזרו לצאת. וזה סוד [מאמר חז"ל] "הקב"ה מעמיד עליהם מלך שגזירותיו קשות כהמן ומחזירם למוטב" (סנהדרין צז ב), כי זהו כלל גדול: בעוד שהאדם תוך תגבורת הסטרא אחרא אינו יכול לתקן התיקון הצריך. וצריך שהסטרא אחרא תישאר כפותה וקשורה תחת ישראל כנ"ל, ולכן צריך להם שתי הפעולות:

לצאת מן הקליפות ההם בדרך בריחה, כי בדרך יציאה אי אפשר בראשונה.
ואחר כך שיצאו ממש מן הקליפות ביד רמה, שהקליפות תשארנה כפותות תחתם.
אך כיון שנדבק הרבה בהם הזוהמא, לא היה אפשר להם לברוח אלא על ידי החבלים (חבלי משיח), שאז היו חוזרים בתשובה שהיא "אימא" עיר מקלט, וזאת היא הבריחה.
ואודיעך בזה סוד גדול מה שאמר הכתוב: "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה וכו’ ושבת עד ה’ אלהיך" וכו’ (דברים ד, ל)
דע, כי התגברות הסטרא אחרא לגזור ח"ו גזירות על ישראל, נמשך לפי עלייתה להתאחז ולינק במדרגות, כי כפי עלותה כך מתגברת. והנה היא עולה ומתגברת בספירות זו"ן, ואז נדחקים ישראל דוחק אחר דוחק. עד שהיא מגעת ל"אימא", והיא חושבת להתדבק שם גם כן, בסוד, "אימא דינין מתערין מינה" (זוהר ח"ג סה א), אך באמת אינה יכולה, כי אימא היא חירות. ואז אדרבה, ישראל מתדבקין בה ובורחין בסוד התשובה.
ולכן היה צריך המלך שגזירותיו קשות, שהולך ומתגבר מספירה לספירה עד שמגיע לאימא ושם נשבר כוחו, כי אדרבה מתעוררת התשובה לישראל. והוא סוד "לפני שבר – גאון" (משלי טז, יח),
ועל כן גם בריחת משה ורשב"י היו על ידי הגזירה. וכיון שבבריחה זאת נעשה ספר הזוהר, הנה כבר ענין התיבה קיים ועומד לכל מי שיזדמן אליו, דהיינו: הנדבק בספר הזוהר כבר מגיע ל"אימא" ויצא מן הסטרא אחרא, ואין צריך לו חבלי משיח, כמוזכר ברעיא מהימנא פרשת נשוא, בענין שהבאתי למעלה בתחלה.

והנה, עם כל זה, לא נתגלה הזוהר אלא בזמן הרבה אחרי העשותו, כי הלא הפעולה הזאת אינה צריכה להימצא אלא בזמנה, פירוש: שיברחו ישראל בסוד הזוהר הזה, כי פעולתו אינו אלא בסוף יומיא בדרא דמלכא משיחא (בסוף הימים, בדורו של מלך המשיח).
והנה, בימינו אנו, זכינו שספר הזוהר נגיש לכל אדם בכל קצוות תבל, בלחיצת כפתור בלבד, וללא כל תשלום, ונראה שזו כוונת הדברים שפעולת ספר הזוהר (שאמנם נתגלה בתקופה מאוחרת יחסית לתקופת רשב"י) צריכה להימצא לכלל ישראל בסוף הימים, בדורו של מלך המשיח, כלומר בדורנו אנו, ולכן נראה שהנגישות הגדולה של ספר הזוהר בימינו אינה מקרית כלל ועיקר.
וכבר קראו כל גדולי הדור את הציבור לקריאה בספר הזוהר בתקופה זו. ושמעתי בשם גדולים, שנכון שאדם יקציב לעצמו אפילו קריאה של דבר מועט בספר הזוהר מדי יום, ובכך יוכל בע"ה לדבוק בספר הזוהר. והאמת, שמעבר לדברים האמורים למעלה בעניין כוחו של ספר הזוהר לבטל את חבלי משיח עבור האדם הדבק בו, הרי ידוע שספר הזוהר ממרק את נשמת האדם מכל דבר רע, והקריאה בו היא סגולה לכל הישועות וההצלחות.
אגרת ט"ו (רמח"ל לרב"ך)
אמנם, ליקר נפש כ"ת אשר יקרה מאד, מוכרח אני לגלות לו מסתרי אלקים, כאשר הורשיתי וכאשר יוכל המכתב שאת. ויראה ויבין עין שכלו היקר והטהור עומק הדברים, אשר עמקו מחשבות ה':
השתלשלות החכמה אחרי החרבן
כאשר פתוח לרוחה היה פתח ההשפעה בהיות בית המקדש קיים, כן נסתם בזמן חרבנו, ולקח הס"א כח ככח אשר לקחה על פי חטאי אבותינו אשר חטאו. ומאותה השעה – גלגולי דברים נתגלגלו למעלה, לפי המדרגות הצריכות להתקן. וכל יום מאור חדש הוא, ולפי טבע המאור ההוא, ולפי הפגם הנפגם בו, ולפי התיקון הפרטי הצריך לו, כך נמשכו דברים למטה בעולם הזה. וכמה תיקונים נתקנו לישראל בזמן גלותם, הלא המה תיקון המשנה, תיקון הגמרא, תיקון המדרשים, שכולם הם תיקונים פרטים, כולם צריכים איש בזמנו דוקא, והם נעשים בזמן שבו הגיעה להאיר מדרגה אחת, שבה תלוי התיקון ההוא ליתקן.

עיקר התיקון ע"י הזוהר
אך תיקון הזוהר הוא העולה על כולם. והנה סודו הוא הוא הפנימיות עצמו, כי כל הפשט בחיצוניות הוא, וכאשר כל ההנהגה עיקרו בפנימיות – על כן עיקר התיקונים הוא הזוהר. ויותר בפרט אבאר הדבר. כי הזוהר הוא דוקא בחי' הטפה היוצאת מן היסוד, ועל כן נקרא זוהר הרקיע. וכבר נודע, שכל ההנהגה ע"י הזיווג היא, וכולה נכללת בהשפעת הטפה. והנה כשיהיה זכות, שהטפה הזאת תגיע בחינתה עד למטה בעולם השפל – הנה כל הדברים יהיו מתתקנים על ידה תיקון גדול. כי בה נעשה הכל לכל הצדדין. והנה זכה רשב"י להיות הכלי האמצעי להמשיך תיקון זה, ועשה הזהר.
אבל האמת, שלא יצא אלא חלק אחד אור מאותה הבחינה, וזה לצורך מה שיקיים ישראל וכל העולם בזמן הגלות. אך התיקון האמיתי הוא שיהיה ענין זה קיים תמיד, שלא יפסק. כי כן ההשפעה תצא חדשה, בסוד "חדשים לבקרים" כי זה סוד המן הבא בזכות משה, שהוא כללות הס' [השישים] ריבוא, וממשיך השפעת הזיווג בכח כלם כאחד.
והנה אחרי הרשב"י ע"ה [עליו השלום] חזרה הס"א וסיתמה, כי לא היה תיקון אלא לשעה. וסוד הענין: כי התיקונים הנעשים לפי ההכנה שנשלמה במקבלים – זה יעמוד, כי נמשך מכח היות הדברים בהקבלתם כראוי. אבל יש פעמים שלפי המדרגה המתעוררת – תתגבר הארה העליונה, ומבלי הכנת התחתונים תתגבר ותעבור ותעשה הדבר ההוא. ואז לא תעמוד הרבה, כי תסתלק אחר כך. אלא שתיקונה ישמר לימים ארוכים להתגלות. והאות על זה: גדלות יציאת מצרים. ועל כן אחר רשב"י נסתמו הדברים. ואחר כך בהגיע מדרגות הארות להאיר נראו תיקונים אחרים. עד שבא האר"י זלה"ה , ואז האירה הארה מבחינת ההארה הראשונה, שהאירה בזמן הרשב"י עליו השלום. ואז ניתן לו לפרש דוקא ענין הזוהר של רשב"י עליו השלום, והוא שלימות הארה הראשונה.
והנה יראה כבוד תורתו, שלא דמתה ההכנה שהוצרכה לרשב"י להכנת האר"י. כי לזה הוצרך מערה ועל ידי בריחה ובזקנותו, ולזה הוצרך פרישות מבחירתו בילדותו. וכמה אחרים, שעשו פרישות וסגופים וחסידות יותר שנים ממה שעשה האר"י זלה"ה, ואף על פי כן לא היו כמוהו, ולא קרוב אליו.
אך האמת, כי כמו שיש הרבה קצים לגאולה, כי בהרבה מדרגות יכולים להגאל, כמו שכתב האר"י עצמו בענין "וירא ה' כי סר לראות" ולפי המדרגה הגואלת – כך הם סדרי הגאולה. כך הוא בכל הארה, שלפי המדרגה המאירה – כך היא ההכנה הצריכה לה. והנה מזמן האר"י והלאה עמדו גדולים בישראל, וכלם מבחי' ההארה ההיא שנסתלקה באותו הזמן. והלכו הדברים מדור לדור.
והנה עתה אגיד להדרת כבוד תורתו אמרים אמת, כאשר הודיע ה' אלי על דברת כבוד תורתו, כי ראש שבטי ישראל הוא. וכבר זיכהו ה' להיות שמו הטוב הולך עד אפסי ארץ. אך תלמידים מובהקים לא זכינו שיעמדו לפניו. ומאת ה' כל דבר – אם קטון ואם גדול הוא. אך אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו. על כן לא אומרים אלא ראשי פרקים, מה שאי אפשר זולתם, להראות לכבוד תורתו אמתו של דבר: כי עד כבוד תורתו הגיעה ההארה מהארת האר"י זלה"ה, ובהיות כבוד תורתו משרש קין, משרש יחזקאל הנביא, ובו נשלם תיקון ההארה הראשונה – על כן הנה בעוונותינו חטאינו הוא נשא, ומכאובינו הוא סבלם. וגם העברת הערלה נמסרה לו. כי "האי מאן דבמאדים" וכו', והוא משרש גבורה אשר זכרתי.
אמנם בהיות כבר שלם התיקון הראשון – על כן לא היה צורך לתלמידים אחרים, כי אין צורך לאותה ההארה להתפשט עוד.
רמח"ל – הארה חדשה מעין הארת הזהר
ועתה ברצות ה' להיטיב לעמו רצה לגלות עוד אורה חדשה מבחינת הזוהר גם כן, שהוא מהארת הטפה כנ"ל. והוא בחסדו בחר בי. ומה אומר בזה, אם על הכנתי ידרוש? הן אמת, שרק חסד ה' עשה זאת, ולא כהכנתי. אך האמת הוא, כי שנים שקדתי על ענין היחודים ליחד יחודים, כמעט בכל רביע שעה יחוד אחד, כאשר אני מתמיד גם עתה ת"ל. וגם ראיתי לעמוד בטהרה. אך תעניות לא עשיתי הרבה, כי אם זאת היתה לי – התמדת היחודים. ושרש הכל – הארת המדרגה אשר שלטה בזמן ההוא, ולקח הקב"ה אותי לכלי כאשר חפץ.
גילוי המגיד לרמח"ל–
אך הצעת המעשה בקיצור. ביום ראש חודש סיון התפ"ז , בהיותי מיחד יחוד אחד, נרדמתי ובהקיצי שמעתי קול אומר: "לגלאה נחיתנא רזין טמירין דמלכא קדישא". ומעט עמדתי מרעיד, ואחר נתחזקתי. והקול לא פסק, ואמר סוד מה שאמר.
ביום הב' בשעה ההיא השתדלתי להיות לבדי בחדר, וחזר הקול ואמר סוד אחר. עד שאחר כך ביום אחד גלה לי שהוא מגיד שלוח מן השמים , ומסר לי יחודים פרטים לכוין בכל יום. ואז יבא. ואני לא רואה אותו, אלא שומע קולו מדבר מתוך פי. ואחר כך נתן לי רשות לשאל גם כן. ואחר כך כמשלש חדשים נתן לי תיקונים פרטים לעשות בכל יום, כדי שאזכה לגילוי אליהו ז"ל. ואז צוה לי לחבר ספר על קהלת, שהוא היה מפרש לי הסוד של הפסוקים כל אחד. ואחר כך בא אליהו, ואמר סודות מה שאמר. והוא אמר שעתה יבוא מט' שרא רבא. ובבואו ידעתי שהוא הוא, מפני דברי אליהו שאמר לי . ומאז והלאה הכרתים, כל אחד בפני עצמו. וגם יש נשמות מתגלות, שאיני יודע שמם. ובכתבי החידושים אשר אומרים, אכתוב היום האחד אתי. וכל הדברים האלה בנפלי על פני אני עושה. ורואה את הנשמות האלה הקדושות, כמתוך חלום ממש בצורת אדם.
ובאמת ובאמונה אני אומר, שעדיין לא הגעתי עד מחצית השגת האר"י זלה"ה, רק שהוא לא הורשה לכתוב, ואני צויתי לכתוב. ואני גלה לי, ת"ל, המגיד בפנימיות החכמה דברים נפלאים, אשר לא נודעו מהרבה. כי דברי האר"י סתומים מאד. ובפרט ענין הקשיא איך קו הא"ס יעבור בתוך עשיה .
כללות החכמה: שלשה דברים–
וכללות הענין ג' דברים הם כללות החכמה: פרטיות ההנהגה, ירידת האור בהדרגת כחו, והרכבת המאורות. כי כל הצורות מה שאנו מציירים – לא מראות ערך הכמות, אלא ערך האיכות. והוא הפך מעניני הגשמיות, כי כל החכמה היא רק סדרי ההנהגה לפי מזג החד"ר. וכבר כל הדברים האלה יראה כבוד תורתו בכללים אשר שלחתי למורי ורבי כמוהר"ר חתנו נר"ו. כל אלה הדברים דחקתי וכתבתי להפיק רצון כבוד תורתו. ומאשר יהיה בסוף הדברים- אין לי רשות לדבר כלל, כי סתומים וחתומים.
אגרת פ"ו (רמח"ל למהר"י בסאן)

שרפת פרה אדומה ושרפת התורה–
ואל אשר שאלני על ענין גזירת הספרים אשר במדינת הכומר , כבר יודע כ"ת אשר אני משכתי ידי מדבר דבר בענינים האלה. אך אם כך אני לאחרים – לא אהיה כך עם כ"ת כל אשר אוכל, כ"ש שאין זה דבר קטן אלא גדול מאד. ובתחלה אומר ענין זה של גזירות התורה שהיו בעו"ה מאין יצאו, כי אין דבר בלא שרש . וסוד זה "זאת חקת התורה" ותרגומו 'דא גזירת אוריתא', ונודע שכאן נרמז ענין זה. וסוד הדבר הוא ממש ענין הפרה האדומה, שהשכינה מוסרת עצמה לשריפת הדין החזק להציל את ישראל, והיא הניתנת לטהרת טמאים שאין להם טהרה אלא היא. הם הנטמאים בטומאה היותר תקיפה – דהיינו טומאת מת, שלכן אין להם תיקון אלא זה. והיא עצמה הטומאה של הגלות בסוד "הושיבני במחשכים כמתי עולם", וע"כ "היא העולה על מוקדה כל הלילה" כו'. אבל צריך שיהיה התעוררות לזה למטה, ולכן בזמן שהיה בה"מ [בית המקדש] קיים היתה אפר הפרה. וכיון שחרב הבית ואין פרה, הוצרכה התורה עצמה בעה"ר [בעוונות הרבים] לימסר כך לשריפה בעבור ישראל, וזה מתקן ג"כ גלות התורה. והנה כמו שכשכלתה פרה אחת היה צריך לעשות אחרת, כך תיקון אחד מתקיים עד זמן שמתקיים, אבל בהתגבר הקטרוגים ח"ו – צריך תיקון אחר. והאמת, כי הגדר לזה הוא שיהיו ישראל ממיתים עצמם על דברי תורה, ולכן נאמר "זאת התורה אדם כי ימות באהל" כמו שדרשו ז"ל. וע"כ הושם זה הפסוק לידרש כן בפרשה זאת ולא בפרשה אחרת.
ועתה אמת הוא ודאי, שקטרוג גדול נתעורר על ישראל והיתה צריכה התורה לימסר על ישראל ח"ו אפילו לשריפה, לא תעלה ולא תבוא. ובזה לא אוכל לגלות הרבה כי לא עתה התחיל, והיה לו זמן. וזה אמת, כי התורה מראה עצמה כאלו נמסרת לזרים ושם נאמר: צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי (ישעיה ח, טז) , כי אדרבא מסתלקת מידם וניתנת תחת שמירה עליונה של גיבורים מגבורי ישראל, ולכן "וחיכיתי לה' המסתיר פניו" וכו' (שם ח,יז), כי עכ"פ א"א לימלט מהסתר פנים. אך יש תקוה, כי לא ניתנה ביד טמאים, והדברים עתיקים. ואת הכל ת"ל הראנו אלקינו, ולא אוכל להרחיב. והאמת, כי במקומות האלה היו קטרוגי התורה יותר, כי יותר לא המיתו עצמם והלכו אחרי הנאות העולם, כי כן בכל איטליא.
ביטול הגזרות על ידי לימוד הזוהר בלי הפסק–
וזאת ידעתי אגיד, כי ודאי כבר נתרבה הקטרוג עד שהיה יכול להגיע ח"ו אל מקום גדול. ואנו ת"ל הקדמנו וירצה ה', יהיה לכל ישראל רפואה למכה. כי זה ה' חדשים בקירוב כבר ראינו את הנולד והתחלנו בתיקון גדול, כאשר אומר עתה לכ"ת. וזאת העצה היעוצה לכל קהלות קדש בני איטליא, ישמרם צורם, לינצל מרשת זו טמנו שונאיהם. ובודאי היה להם לפקח על זאת ולא יחדלו, כי רב הדבר ועצום מאד. זה הסדר אשר שמנו בבית מדרשנו, כי כבר ידענו מ"ש רשב"י בס' הזוהר פ' ויצא דף קנא ע"א: 'בעוד דהאי קול לא פסק דבור שלטא ויכלא וע"ד לא אצטריך אוריתא למפסק', ושם למעלה מעט: 'כל זמנא דחכימיא ייחדון בה באוריתא לא יכיל סמ' בהו'. וע"כ שמנו עצמנו לקבוע לימוד שלא יהיה לו הפסק כלל.
זה משפטו [של בית המדרש] . שבעה בחרנו אשר התנדבו לזה לקיים להם להיות בין כלם לומדים תמיד מן הבקר עד הערב, כל הימים לא יחשו. והם עשו בניהם תנאי, שהלימוד הזה לא יהיה אלא לתיקון כל ישראל. וע"כ כלם כאיש אחד יחשבו, ולא יעשה שום אחד בשביל עצמו, אלא בשביל כל ישראל. ובסדר זה יתחילו: מיד אחר תפלת שחרית ישב אחד במקום אחד אשר הוכן לזה ושם ילמוד שיעור קבוע לו עד בוא ב' ויקח ממנו הספר עצמו, וממקום שהוא מסיים שם יתחיל, עד בוא השלישי ויקח ממנו. וכן יקיפו וילכו עד צאת הכוכבים, דבר יום ביומו. וכל אחד בשעת לימודו יהא דינו כמתפלל י"ח, שלא יוכל להפסיק בשום מין הפסק שבעולם. ולא יסיים לימודו עד שיתחיל הב', באופן שרגע אחד לא יפסק קול התורה. והלימוד הוא ס' הזוהר, תיקונים וזוהר חדש – ונמצינו לומדים בכל שבוע כל זה. וזה ידענו כי בחר ה' בזה לבטל כל גזירות קשות, ובפרט להיות לחומה אל הגזירה הקשה ח"ו.
ועתה אל ישליכו חכמי ישראל את הדבר הזה אחרי גום, כי אני אלמלא איישר חילי הייתי קובע דבר זה בכל מקום. אבל כ"ת יקח את העצה הזאת ויהיה לו לזכות, כי אין כמוה לטובה לכל ישראל ,וכל א' במקומו יוכל לעשותו, כי לא דבר קשה הוא כלל. ואנחנו מצליחים בזה ת"ל, ועוד לנו סדרים רבים ונאים בענין הלימוד הזה.
אגרת ג' – תקנות הישיבה של הרמח"ל—
בהנו"א. אלה דברי הברית החוקים המשפטים והתורות אשר קבלו עליהם החברים הקדושים, אשר באו על החתום, לקיים עליהם לשם יחוד קו"ש [קודשא בריך הוא ושכינתיה] כולם – [יבכש"ב] יפתח בדורו כשמואל בדורו – כי נעשו כולם להיות כאיש אחד לעבוד את העבודה הזאת עבודת ה' להחשב אחד מהם ככולם לכל העבודה הזאת.
וזה אשר קבלו עליהם:
ראשונה, לקבוע לימוד תמידי אשר לא יפסיק בבה"ת [בבית התפילה] הקדוש הזה בספר הזהר הקדוש. ללמוד כל איש מהם חלקו זה אחר זה מאחר תחלת הבוקר ועד עת תפלת מנחת ערב כל הימים תמיד, חוץ משבת, יום טוב ופורים, ט' באב וערב ט' באב ומערב שבת וערב יום טוב מחצות והלאה, לפי התנאים אשר התנו בלמוד הזה לפני ה':
א: שלא יהיה הלימוד הזה עליהם נדר, דהיינו שלא להתכשל חס ושלום בעוון נדרים, אבל יהיה עליהם בכל תוקף וחומר גדול שיוכל לדבר ולב להרהר.
ב: שלא יפסיק הלימוד כלל אלא בבא אחד למלא מקום חברו, יתחיל הב' הבא טרם יפסיק הראשון למען לא יפסיק הלימוד כלל.
ג: שאם אחד מהחברים ילך בדרך רחוקה או קרובה, חבריו הנשארים ישלימו בעדו ויחשב לו כאילו היה גם הוא עמהם.
ד: שלא יהיה הלימוד הזה לא על מנת לקבל פרס בשום צד ציפוי שכר או לשום צד מחשבה ופניה אחרת חלילה, כי אם רק לתיקון השכינה הקדושה ולתיקון כל ישראל עם ה' לעשות נחת רוח ליוצרם ולא יהיה להם שכר מזה כי אם לזכות לעשות עוד תיקונים כאלה וכאלה וליחד קו"ש ולתיקון כל ישראל.
ה: שאם חס ושלום איזה אונס או טעות או שכחה יארע להפסיק הלימוד הזה באיזה צד שיהיה, לא יעשה הפסק זה שום רושם רע לא למעלה ולא למטה כלל ועיקר, ויהיה מעשיהם בלימוד הזה רק לתקן ולא לעוות כלל ועיקר.
ו: שיוכלו לצרף ללימוד הזה הלימוד הכללי של כמוהר"ר משה חיים רבם נר"ו, הלימוד שהוא לומד בישיבה בחצי היום.
ז: שיוכלו כל אחד מהחברים לזכות לפעמים גם לאחר אשר לא מכלל החברה הקדושה הוא. שיוכל ללמוד במקומו בשעתו ויחשב כאלו למד אחד מהחברים הקדושים עצמם.
ח: קבלו עליהם לחבר גם כן יום בלילה בלימוד הזה.
ט: שלא יחשב הלימוד הזה לשום אחד מהחברים לתיקון פרטי אפילו לכפרת עוונות, רק תהיה בו הכונה שלימה לגמרי לתיקון השכינה הקדושה ולתיקון כל ישראל.
י: שלא יהיה שום זמן קבוע לשום אחד מהחברים ללימוד הזה, אלא כל אחד יבוא ככל אות נפשו בזמן שיהיה ביכלתו.
ויהיו החתומים כורתי אמונה על הברית הזה:
כ' ישראל חזקיה בכמ"ר מיכל טריויס, כ' יצחק בכמוהר"ר שבתי מריני, כמהח"ר יקותיאל בכמוהר"ר יהודה ליב מוילנה, כמהח"ר יעקב ישראל בכמהח"ר אברהם חזק, כ' שלמה בכמ"ר אברהם דינה, כ' מיכל בכמ"ר גד טירני, כ' יעקב חיים בכמ"ר אשר קאסטיל פראנקו.

הירשם\התחבר לאתר על מנת לצפות בשיעורים

נרשמת בעבר? מלא את הפרטים והתחבר אוטומטי

Designed by Laisner