בס"ד
פרק ג שיעור 25 עמוד קכח'
בתחילה היתה המלכות גדולה כז"א, וקטרגה, דהיינו שרצתה לשלוט בלבדה, אז נאמר לה, שתמעט את עצמה מט' ספירות דאצילות, ותרד לבריאה ושם תשלוט. וט"ס אלו שנסתלקו ממנה נתחברו בשרשן בז"א . ואז ירדה ונעשתה עתיק בבריאה .
ב) תוהנה, סוד נקודה זו ענינה היא, כי הלא נודע, איך היו ב' ה המאורות באצילותן, בקומתן נבראו שוין זה לזה. ו וכאשר קטרגה הלבנה ונתמעטה, פירוש, שמה שהיתה בסוד פרצוף שלם, נתמעטה ועמדה, בסוד נקודה קטנה כלולה מי"ס, ז והט' נקודות אחרות פרחו ממנה, כנודע, ששרשה מתחילה אינו רק נקודה אחת, ואח"כ באו בתוספת על ידי ז"א, תשעה נקודות אחרות, כי לכן נקרא ח אספקלריא דלית לה מגרמה כלום, לכן חזר ז"א ונטלם, ונשארה בסוד נקודה קטנה, ואז לא יכלה לעמוד אצלו מרוב קטנותה, ואז ירדה במקום זה בראש הבריאה.
ה) ז"א ומלכות נקראים ב' המאורות, להיותם משפיעים בעולמות התחתונים כי מג"ר כתר חכמה בינה, אין התחתונים יכולים לקבל, וע"כ ז"א ומלכות בלבדם מאירים לתחתונים, ועל שם זה מכונים מאורות. ובשעה שנאצלו, היו קומתם שוה זה לזה, כלומר, שמלכות קיבלה שפעה מבינה, ולא על ידי ז"א, שבאופן זה שניהם שוים, כי כמו הז"א נאצל מבינה ומקבל שפעו מבינה, כן הנוקבא מקבלת שפעה מבינה, משא"כ כשמלכות אינה ראויה לקבל מבינה, אלא על ידי ז"א, אז היא נבחנת שהיא למטה מז"א, כי המקבל הוא למטה מהמשפיע שלו, כמובן, וטעם הדבר יתבאר במקומו.
ו) כבר נתבאר בדיבור הסמוך, אשר הלבנה שה"ס מלכות, היתה שוה עם ז"א, שה"ס שמש עש"ה. והנה אז היו קומת שניהם קומת ו"ק: חג"ת נה"י, שניהם חסרי ראש היו, חסרי ג' ראשונות, אלא שהיו יונקים מבינה, שנקראת כתר. וז"ש חז"ל (חולין ס' ע"ב) שאמרה אין שני מלכים משמשים בכתר אחד, דהיינו אמא, אלא שמלכות היתה רוצה לשלוט לבדה ואז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, דהיינו שתצא מאצילות לבריאה, ושם תשלוט.
ומה שהיתה מלכות באצילות פרצוף שלם של ע"ס, נתמעטה על ידי ירידתה בבריאה, ועמדה שמה בסוד נקודה קטנה כלולה מע"ס "בכח" ולא בפועל. ויתבאר עוד לפנינו.
ז) כלומר, שנשארו בז"א באצילות, ולא ירד לבריאה אלא בחינת מלכות דמלכות לבד.
ח) אספקלריא פירושה "מאור", כי מלכות נקראת מאור כנ"ל. ואומר דלית לה מגרמה כלום, מטעם ששרשה מתחילה אינה אלא נקודה אחת, כמ"ש הרב מקודם, וכל ט"ס שהיו לה בהיותה עוד באצילות אינן בחינתה עצמה, כלומר, מבחינת אור ישר של מלכות, אלא רק מבחי' או"ח שהעלה ע"י המסך ממנה ולמעלה אל ז"א, הנה או"ח זה חוזר מז"א אל מלכות ממעלה למטה, ובונה את מלכות בע"ס (כנ"ל באו"פ פ"ב אות ג') וזהו שאומר הרב שבאו בתוספות ע"י ז"א ט' נקודות אחרות. ולפיכך, בשעה שנתמעטה המלכות וירדה לבריאה, לא ירדה אלא עצמות המלכות, וכל הט"ס הראשונות, שהן מבחינת או"ח נשארו באצילות בז"א בשורשן. וז"ש הרב "וחזר הז"א" ונטלם. וע"כ נקראת אספקלריא דלית לה מגרמה כלום.
ט) זה ענין ארוך שאין המקום לפרשו כאן.
סיכום: היום למדנו נושא בעמוד קכח' שהוא עלום – למה הביא אותו כאן בעה"ס, אומר שרוצה להסביר מבט כללי איך העליון נותן הארה לתחתון.
בא ואומר – הצורה שבה העליון נותן לתחתון דרך זה אפשר להבין קצת יותר מה זה עתיק – תהליך שקורה בעליון הגורם לכך שתהיה ירידה מהעליון לתחתון של נקודה הנקראת עתיק.
יש לנו את עולם אצילות, ויש עולם בריאה. באצילות מחולק לראש וגוף. בגוף קורה משהו – בגוף יש 2 הבח' – מלכות וז"א. הראש הוא כנגד חב"ד או כח"ב. הגוף כנגד ז"א ומלכות בו הבחנה של ז"א והבחנה של מלכות שמשום מה בגלל מאורע כלשהו המלכות הפכה גדולה כמו ז"א. למעלה כיוון שיש לנו כח"ב – אז גם ז"א וגם מלכות באותו גודל, שניהם מקבלים מבינה שהופכת להיות כמו הכתר שלהם. באה המלכות ואומרת 'אין ב' מלכים יכולים לשלוט בכתר אחד'. לכן נאמר לה 'לכי מעטי את עצמך.
קורה מצב א' (ציור) ומצב ב' – נשאר למעלה כח"ב וז"א נשאר, אבל המלכות נשארת רק נקודה שמתוכה היא מעבירה נקודה שנקראת עתיק בעולם התחתון ואת כל ט' בח' מחזירה לז"א ממנו היא באה, ואז מתחילה לבנות לעצמה עוד עולם במקום…
אח"כ עושה זיווג דהכאה עושה שנותן לה עוד בחינות, יש את עתיק ואח"כ ע"י זיווג דהכאה בעליון מקבלת את כל צד הבח' שלה למטה הנקראים חב"ד חג"ת נה"י, ואת נקודת עתיק וא"א מזיווג דהכאה שעוד לא דיברנו עליו.
את נקודת עתיק מקבלת מאותה מלכות שהתמעטה לנקודה ממנה קיבלה בצורת בקיעה את העתיק שלה – הנובעת ממלכות של העליון שהתמעטה – סוג של רגש שניתן לתחתון. האדם מרגיש כאינטואיציה עליונה מלמעלה שאותו רוצה לקבל. הנקודה כ"כ חזקה שמאירה למטה בצורה שאין בה שכל. האדם לא יודע מנין קיבל, אבל מרגיש שאמיתי. זו נקודה הנקראת אמונית, כי נובעת ממלכות שלמה הנובעת מלמעלה. אומרים לה 'אם תעלי את האינטואיציה הזו למקום עליון, שם אפשר להתחבר לז"א'.
הנקודה הזו נקראת המלכות דאצילות – השכינה הקדושה. אם היא גדולה ויכולה להתבטל או לעשות זיווג עם ז"א אז היא גדולה. אבל קודם כל צריכה לעלות למקום העליון.
צריך לזכור נקודה אחת – שהיתה מלכות גדולה למעלה, וכדי שהעליון יתן לתחתון מה שלמדנו בשיעור הקודם – שישנן ב' הבחנות – א. שיורדת נקודה ממלכות דמלכות לבח' עתיק. ב' – א"א שיורדת בזיווג דהכאה. המלכות דמלכות שיורדת היתה פעם גדולה בעולם אצילות וירדה להיות נקודה ממנה תקבל עתיק למטה.
למה התמעטה, מה קרה שם, אין טעם לדבר פה בכלל. מפרט נושא זה כאן כדי שיהיה לנו מושג איך עולם בנוי. אנחנו מדברים על הנושא הכללי – איך ד' בח' דאו"י הפכו לד' עולמות.
אומר שכנגד או"ח דבח' ד' נעשה עולם א"ק, כנגד ג' אצילות, ב' בריאה וכו'. איך הם עוברים מאחד לשני. אומר שמעולם עליון לעולם תחתון יש צורת מעבר מהמלכות של העליון משם עוברת בח' האמונה לתחתון. לכן התפילה היא בח' נקבה, שם הכח הגדול של האמונה שלא באה בשכל שהוא צד הזכר. אם אתה רוצה לחפש ולהגדיל אמונה – צריך לעשות עבודה שבלב. משם באה האמונה.