הרב אדם סיני

719
הרב אדם סיני. תלמיד הרבי ברוך שלום הלוי אשלג זצוק"ל (בנו בכורו וממשיך דרכו של בעל "הסולם"), עומד בראש בית המדרש "הסולם", ובנוסף, הוא מנהיגה של קהילת חסידיו – קהילת "הסולם" המעטירה.
הרב אדם סיני למד אצל הרב אברהם ברנדויין (הבן) ולאחר מכן עבר למורו הצדיק הקדוש המקובל אדוננו מורנו ורבנו הרב"ש זצוק"ל בנו בכורו וממשיך דרכו של בעל הסולם. (רבי ברוך שלום הלוי אשלג) ולאחר פטירתו של הרב"ש זצוק"ל למד הרב אצל ממשיך דרכו של הרב"ש רבי הלל גלבשטיין זצוק"ל.
הרב פונה בשעוריו למעמקי התודעה הנפשית של האדם, ומצליח להביא את החוקים הרוחניים המצויים בחכמת הקבלה אל כל אחד, דתי או חילוני, מבוגר או צעיר. לאחר שרות צבאי ביחידה מובחרת בצה"ל, פנה ללימודים אקדמיים, אך משהבין כי לא שם ימצא את הידע האמיתי על החיים, החל לחקור את האמת דרך דתות ותורות רוחניות שונות כגון דתות המזרח, הקבלה הנוצרית והמוסלמית ושיטות פילוסופיות מגוונות.
לבסוף, גילה את חכמת הקבלה בבית מדרשו של רבי ברוך שלום, בנו של "בעל הסולם". הקבלה הביאה את הרב לנטוש את כל תורות העולם האחרות, ולדבוק ביהדות מתוך ראיית העומק המצוי בתורת הקבלה בדרכו של בעל ה"סולם".
החל משנת 2002 התקבץ סביב הרב גרעין תלמידים המשתוקקים לשמע דבריו, ויחד החליטו להקים את בית מדרש "הסולם", שיהווה מקום של חיבור ואהבה לכלל הציבור על ידי חכמת הקבלה הנפלאה.
הרב מעורר את האדם לשאול שאלות אודות עולמו הנפשי, אודות פנימיות העולם, ובכך מעלה את נקודות המודעות הפנימיות ביותר הקיימות בו. תחומים הנחשבים כשנויים במחלוקת מקבלים הגדרות ברורות ובהירות, עפ"י חכמת הקבלה ותורת ישראל. נדמה כי בשעוריו מצליח הרב להזרים את נפש התורה, את פנימיותה אל כל פסיק ופסיק ממנה, תורתו היא תורת הנפש, לא תורת הגוף.
 בעזרת בקיאותו הרבה במרחבי חכמת הקבלה ותורת ישראל מקנה הרב לתלמידיו את הצוהר הנפשי דרכו אפשר להתבונן על עולמנו בצורה פנימית, ללא כל נטיות חיצוניות, ועם כוונת הלב הראויה לעבודת ה'.
 אחת מתכונותיו הבולטות של הרב היא ראיית הדברים דרך נפש האדם, לימוד החכמה במושגים של הנפש, של פנימיות האדם ובכך מנטרל הרב את הגשמיות האופפת אותנו כל כך, וב"ה בונה גרעין רוחני, המושתת על התודעה הרוחנית הגבוהה הנובעת מחכמת הקבלה, אך אינה מרחפת ומנותקת.
 הרב מעביר שיעורים גם לקהל הרחב ולציבור הכללי בנושאים הקשורים לחיינו כגון חינוך, זוגיות, תפילה, מודעות יהודית ועוד, ובשעורים אלה נותן הרב מענה ומזור למשימות רבות הניצבות בפני אדם החי בעולמנו, וכל זאת על פי ערכי חכמת הקבלה ורבותינו המקובלים.
 בט"ו בשבט תשס"ט ראה אור ספרו הראשון של הרב "התורה האדם ומה שביניהם", ספר עצום המקבץ בתוכו חוקים, רשמים, ידיעות, שאלות ותשובות, והכל מתחום הרוח. הספר, מעניק לקורא הכרות רעיונית עם תורת ישראל דרך חכמת הקבלה, הספר מעלה שאלות חשובות ויסודיות ומפרש אותן דווקא על דרך רוחנית, בכל פרשה בחר הרב להתמקד בחוק רוחני אחד מחכמת הקבלה להאיר את הפרשה כולה על פיו, הספר מכיל תרגולי מודעות שבועיים המהווים פראקטיקה קבלית לשכלול נפש האדם על פי היסוד הרוחני הנלמד באותו השבוע, והכל בחבור והרמוניה מושלמים.
כמו כן הרב הוציא ספר חדש על חגי ישראל ומעגל השנה היהודי  המכיל בתוכו אוצר עצום של תובנות ודרך עבודה לכל חג וחג.

ספר הרב "מועדי ישראל האדם ומה שביניהם" מאגד בתוכו סדר שלם של תובנות. החל ממהות החג, דרך מאמרים מרכזיים המתייחסים למשמעות החג וסימניו, המשך בפירושים צחים ובהירים על משניות וקטעי גמרא נבחרים העוסקים בחג וכלה בפירוש מעמיק לדרושי שער הכוונות של האריז״ל, פירושים הפותחים שער לבוא במבואות חכמת הנסתר של האר"י הקדוש.
בספר יכול האדם למצוא משמעות חדשה לחגי ישראל, משמעות צלולה וברורה מכפי שידע עד היום. הספר מבוסס על יסודות חכמת הקבלה המפורשים בשפה הידועה לנפש כל אדם. הספר מחולק על פי רצף חגי ישראל.

להזמנת ספריו של הרב: 050-314-1111.
הפנית שאלות לרב.

1019

בס"ד

חלק ג שיעור 21 עמוד קכג

א"ס ה"ס אפס, ואחריו הכתר הנקרא תהו, ואחריו בהו, הכולל ד' יסודות .

ג) והענין הוא, כי הא"ס נקרא אפס, כי אין בו שום תפיסה, ג שאין שם חומר ד ולא צורה כלל, ואחריו יצא ה התהו והוא הכתר, ואחריו יצא הבהו הכולל ד' יסודות חו"ב תו"מ.

בתהו יש שורש ד' יסודות שבנאצל, בכח ולא בפועל.

ד) וביאור הדבר, כי הנה בהכרח הוא, שתהיה מדרגה אמצעי בין המאציל אל הנאצל, כי יש הרחק ביניהן כרחוק השמים מן הארץ, ואיך יאיר זה בזה, ואיך יברא זה את זה, שהם ב' קצוות, אם לא יהיה דבר ממוצע ביניהן ומחברם, ויהיה בחינה קרובה אל המאציל וקרובה אל הנאצל. והנה בחינה זו, הוא כתר הנקרא ו תהו, כי אין בו שום יסוד, כי על כן אינו נרמז בשם הויה כלל, רק בקוצו של יוד, אמנם הוא בחינת אמצעי כנ"ל. והוא, כי הנה כתר, הוא דוגמת החומר הקודם הנקרא היולי, שיש בו שורש כל הד' יסודות, בכח ולא בפועל, ולכן נקרא תהו, כי הוא מתהא מחשבות בני אדם, באמרם, הנה אנחנו רואים, שאין בו צורה כלל, ז ועכ"ז אנחנו רואים שהוא נאצל, ח ויש בו כח הד' צורות.

ג) עי' לוה"ת ח"ב אות כ"ו, שרצון לקבל שבנאצל ה"ס אור שנתעבה, והוא כללות החומר שבנאצל, שממנו נצטיירו ונעשו כלי קבלה שלו. וזה ודאי, שבא"ס ב"ה לא נמצא מבחינת רצון לקבל זה ולא כלום. (כמ"ש לעיל באו"פ ח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם) וז"ש הרב "שהא"ס נק' אפס, כי אין בו שום תפיסא, שאין שם חומר" וכו', דהיינו מבחי' הרצון לקבל הנ"ל, ואין שום השגה באור בלי כלי, כנודע.

ד) הד' הבחינות חו"ב תו"מ, מכונות "ד' צורות", להיותן שיעורי מדרגות זו למטה מזו, המצטיירות בחומר של הנאצל, (כמ"ש באו"פ ח"א פ"א אות נ' ד"ה עתה) שכ"ז אינו בא"ס ב"ה, כמבואר בדיבור הסמוך, ובאו"פ שם.

ה) דהיינו אמצעי בין מאציל לנאצל, משום שבו כבר נמצאים כלולים שורשי ד' הצורות של הנאצל "בכח" אבל לא בפועל.

ו) כלומר שד' בחינות חו"ב תו"מ נקראות ג"כ ד' יסודות, שבתוהו אין בו שום בחינה מהם, כנ"ל.

ז) כלומר, שכבר יצא מכלל מאציל שהוא א"ס המכונה אפס, והבן.

ח) היינו הד' בחי' חו"ב תו"מ, שנק' ג"כ ד' צורות, כנ"ל בסמוך. אמנם הן בו רק בכח" ולא בפועל, כנ"ל. אמנם "בוהו", שה"ס ניצוץ נברא כנ"ל, כבר יש בו שרשי הד' צורות בפועל ממש, שה"ס התפשטות הא"ס לעשות כלים בהכאה על המסך, (כנ"ל בדברי הרב ח"ג פ"א אות א') שכבר ד' בחינות דאור ישר שנתפשטו מא"ס, מלובשות באור חוזר העולה ממטה למעלה, ועצמות א"ס כבר מלובש באו"ח זה, בסוד "ראש" מדרגה. אמנם הכלים האלו, נקראים שרשי כלים, ואינם נגמרים, אלא אחר התפשטותם ממטה למסך כנ"ל.

סיכום שיעור קצר 21- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ו' עמוד קכ"ד. כ"ט תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
בשיעור הקודם למדנו שיש לנו בחינת ממוצעת בין כל שתי מדרגות והיא לא נמנית עם המדרגה שמתחתיה ובכל זאת שייכת אליה וגם שייכת למדרגה שמעליה.
ראינו שיש רק ארבע בחינות חכמה ,בינה, תפארת ומלכות שמקבלות אותיות יקו"ק והכתר הוא קוצו של י' אבל לא ניתן לומר שהוא לא נמצא, כפי שלמדנו עשר ולא תשע .
יש משהו שקודם לתוהו הנקרא אפס
לכן אנחנו אומרים כך :
− שיש לנו אפס
− ממנו לאחר מכן יש את הכתר
− ולאחר מכן יש את הגוף, את הנברא
− שהנברא יש לו יקו"ק
− והכתר- הוא קוצו של יוד
− והאפס- לא יודעים
− הכתר הזה בנוי מתוהו ובוהו
− שהם שורש בכח ושורש בפועל
− האפס בלתי נתפס
− הוא כמו המאציל העליון
− הכתר הוא נאצל ביחס לאפס
ומאציל ביחס לנאצל שהוא ד 'בחינות- כמו הגוף. −
זה כמו ראש וזה כמו גוף −
יש משהו מעל הראש −
לכן זה כמו משפך שיש לו חלק צר וחלק רחב −
יש בו את שני הצדדים, גם של העליון שלו שהוא בחינת תוהו שמתהה מחשבות אדם. שורש בכח ,ואני לא מבין אותו . −

מצד שני יש בו צד, שאני יכול לראות בכח מה יצא ממנו. ובכל מקום אם אנחנו תופסים את הנקודה, רוצים לתפוס קשר בין העליון לתחתון הוא בא מהמקום הזה וכל זה חייב להיות באמונה, צריכים לקבל את זה.
כי הבוהו זה כמו חוק עליון, חוק שורשי. שהכל נובע ממנו.
והתוהו זה אמונה בדבר שהוא למעלה מאיתנו. שזה כמו אמונה א' בבורא .
וב 'זה כמו התורה הבוהו. שממנה יש שורש של כל מה שיקרה אחר כך .
אז אלה שתי הבחינות וככה זה בנוי:
באפס אמרנו שאין שום תפיסה, אין חומר ואין צורה בנאצל יש חומר ויש צורה
ובתוהו זה מחולק ואפשר לראות את זה בכל מדרגה אומר גם שהכתר הוא כמו חומר ראשון שנקרא היולי שאני לא תופס בו .אש, רוח, מים, עפר- הם כבר בנאצל.

סיכום בנקודות שיעור 21- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ו' עמוד קכ"ד. כ"ט תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. אינסוף הוא אפס, שאין שם לא חומר ולא צורה ואין לנו בו שום תפיסה והוא בבחינת המאציל העליון, מעבר למדרגה.
2. בחינת הכתר הוא אמצעי בין מאציל לנאצל. אין בו שום חיסרון, דהיינו חומר, כפי שיש בנאצל.
3. הכתר בנוי כאמצעי בין האפס לנאצל והוא בנוי מב' בחינות, תוהו ובוהו.
4. תוהו הוא בחינת שורש בכח ובוהו הוא שורש בפועל והוא מהווה אמצעי בין האפס לנאצל, בהיותו נאצל לאפס ומאציל לנאצל.
5. הכתר הוא בחינת האמונה שיש בה שני ערכים, התוהו בבחינת אמונה בעליון, בקיום שלו, גם ללא תפיסה. ובוהו הוא אמונה בצורך, בנאצל ובהתפשטות שלו על פי חוקים עליונים, דהיינו אמונה ביתר דבקות.

סיכום: בשיעור קודם למדנו שיש לנו בח' ממוצע בין כל שתי מדרגות ואמרנו שבח' זו אינה נמנית עם המדרגה שתחתיה אבל שייכת לה וגם למדרגה שמעליה.

ראינו שיש רק ד' בח' ח"ב תו"מ שמקבלות אותיות י.ה.ו.ה והכתר הוא קו"י שלא מקבל אות אבל נמצא, כפי שלמדנו 10 ולא 9.

יש קודם לתוהו הנקרא אפס. לכן אנחנו אומרים כך: יש אפס ממנו יש כתר וממנו יש את הגוף. הנברא. הנברא יש לו י.ה.ו.ה והכתר הוא קו"י והאפס לא ידוע. 

הכתר בנוי מתוהו ובוהו. שורש בכח ושורש בפועל. האפס בלתי נתפש. הוא כמו המאציל העליון. הכתר נאצל ביחס לאפס ומאציל ביחס לנברא. לכן כמו משפך שיש לו חלק צר וחלק רחב. יש בו את שני הצדדים – העליון שלו בח' תוהו – שורש בכח בלתי מובן. מצד שני שיכול לראות בכח מה יצא ממנו, ובכל מקום שתופשים את הנקודה – הקשר בין העליון לתחתון הוא במקום זה שכולו חייב להית באמונה.

הבוהו כמו חוק עליון, שרשי שהכל נובע ממנו.

התוהו הוא אמונה בדבר שלמעלה מאיתנו. אמונה בבורא. ב בתורה – בוהו.

אלה שתי הבח' וכך זה בנוי. באפס אין שום תפישה, אין חומר ואין צורה.

בנאצל יש חומר ויש צורה, ובתוהו זה מחולק.

אפשר לראות את זה בכל מדרגה. 

אומר גם שהכתר נקרא חומר ראשון – היולי, שאין תפישה בו.

א.ר.מ.ע הם כבר בנאצל.

הירשם\התחבר לאתר על מנת לצפות בשיעורים

נרשמת בעבר? מלא את הפרטים והתחבר אוטומטי

Designed by Laisner