חלק ג  שיעור 3

בכח הכאת אור א"ס במסך, חוזר האור למעלה בסוד או"ח המלביש את אור העליון. 

עד המקום שמגיע קו האור הא"ס, נקרא עולם האצילות..

ג) ע ואז הכה אור אין סוף יתברך, המתפשט עד שם, במסך ההוא,
ואז, פ בכח ההכאה של הירידה, ופגע שם, חזר לעלות צ בסוד אור חוזר למעלה למקומו, ק ואז נגמר עולם האצילות בבחינת הכלים, ר ואז חזר הא"ס להתלבש בהן בסוד העצמות, כנ"ל, לכן ש עד המקום שמגיע אור א"ס, על דרך הנ"ל, נקרא עולם האצילות: ת כי האור עצמו הוא, רק שהוא אחר התעבותו כנ"ל.

ע) פגישת אור א"ס במסך מדומה לב' דברים קשים, שאחד רוצה לפרוץ לגבול השני, אשר השני מזדקף לנגדו בכל תוקף ומונע אותו מלהשיג משהו מגבולו, הנה פגישה כזו מכונה הכאה. ולאפוקי, מפגישת נוזלים, שאינם מונעים זל"ז מלהשיג גבול, ומתערבים יחד, וע"כ אין הכאה מובנת בהם. וכן ב' דברים רכים, אין הכאתם נרגש כל כך, משום שמניחים זה לזה, לכנוס מעט בגבולו, ולדחקו על קליפתו החיצונה במשהו. משא"כ דברים קשים, שאחד אינה מרשה לחבירו לזוז אותו אף במשהו מגבולו, הרי פגישתם מובנה לבחינת הכאה.

והנה להיות, שכל עיקר הצמצום היה מצד הנאצל, ולא כלל מצד המאציל, לפיכך אין אור א"ס מקפיד כלל, באותו הצמצום שיש במלכות, אלא שהוא נמשך ויורד להתפשט גם בתוך מלכות. ומובן ג"כ שיורד לשם בכח, והוא, מחמת שבא"ס מטרם הצמצום, היה ממלא שם גם בחי"ד (כמ"ש לעיל ח"א פ"א באו"פ אות כ' ובאות נ' ד"ה והנה עש"ה) וע"כ אין לו ענין לשנות דרכו, ויורד תמיד למלאות גם את כלי המלכות באורו ית', אמנם המסך והפרגוד הנעשה במלכות, מעכב עליו ומפסיק האור, ואינו נותן לו להתפשט בתוכו אף משהו, ולפיכך מובן "אשר אז הכה אור א"ס ית', המתפשט עד שם, בהמסך ההוא" (עי' לה"ת ח"ב אות מ"ג).

פ) כבר נתבאר לעיל בדיבור הסמוך. 

צ) כלומר, אותו שיעור אור שהיה ראוי להתקבל במלכות, ולא קיבלתו מחמת עיכובו של המסך, כל זה השיעור, חזר ועלה למעלה, והלביש את כל הג' הבחינות של האור העליון, דהיינו, עד חכמה, שנחשבת "למקומו" של אור חוזר זה, כמ"ש להלן. וז"ש הרב "חזר לעלות בסוד אור חוזר למעלה למקומו". (עי' ח"ב בהסת"פ אות ס"ב). 

ק) כי עליית האור חוזר והלבשתו את

אור העליון ממטה למעלה, כנ"ל, עושה בחינת כלים על אור העליון.

ר) כלומר, אחר שהאור חוזר עולה למעלה כנ"ל, נמצא אור א"ס מתלבש באו"ח הזה, בסוד העצמות המלובש בכלים.

ש) היינו עד מסך שבכלי מלכות, כי המסך החזירו למעלה ולא נתנו להתפשט יותר, כנ"ל.

ת) רוצה לומר, שכח עיכוב שבמסך, לא פעל כלום על ספירות דאצילות שלמעלה ממלכות, אלא רק ממלכות ולמטה, וע"כ מתפשט אור א"ס ב"ה עד מסך שבמלכות בבחינת אצילות, בלי שום עיכוב כלל. משא"כ אור א"ס המתנוצץ ועובר דרך מסך ולמטה, נמצא מתמעט ביותר מכח הסבה הזאת, ואינו נבחן עוד לעצם אור א"ס ב"ה, כמ"ש לפנינו.

סיכום: 

ראשית חזרנו לשיעור הקודם וראינו שחייב מסך כדי שאפשר יהיה לייצר את הכלים דרכם אפשר יהיה לקבל את האור. בלי המסך שהוא הכלי המייצר את היחד, מהווה את 'מכונת הכסף' שלי – הכיסופים ליחד. איך יהיה לי כיסופים ליחד? בכלים דעיגולים הרצונות הם רק עצמיים. המסך הוא המייצר את הרצון ליחד. 

היום אנחנו לומדים איך עושים את זיווג דהכאה. שני דברים רכים אין הכאה. בלי ויכוח בו כל אחד יודע את עמדתו והיא ברורה לו – לא יהיה ביחד. שני חלשים כמו מים שמוכנים להתפשט הם אנשים שלא יכולים להתחבר אלא שהם מתערבבים ואף אחד מהם לא מחזיק את האישיות שלו. לכן רחמנים מתערבבים עם אכזרים, וכל המרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים, כי הוא מתפשט, אוהב את כולם. אין לו עמדה משלו כי רוצה להיות בסדר עם כולם, רק שלא תהיה מלחמה. זה שלום רדוד שיוצר מלחמה יותר גדולה. עדיפה מלחמה שמביאה לשלום – הכאה שמביאה לזיווג.

אדם בנוי משתי עמדות עיקריות – הראשונה: אני רוצה להיות מאושר. השניה: אני רוצה אהבה ויחד. אם מוותר על אחת מהעמדות הוא לא יהיה אדם, לא יגיע לתכלית בחיים. כל פעם משהו אחר יאתגר אותו. אם מוותר על אהבה ורדוף תענוגות והרצון לאושר יותר חזק (זה היצה"ר) שלא מאפשר לבוא ליתר דביקות. המלחמה הפנימית הזו ינצח בה הרצון לאושר. אדם צריך לעמוד על הרצון לבוא לביחד.

הבריאה אומרת לבורא – אני מבינה אתה רוצה שאהנה אבל אני רוצה להתדבק בך. הדעה הראשונית היא יראת השם – הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. זו העמדה שלי. אמנם נתת לי אפשרויות להנאות אבל אני רוצה להידבק בך. אני לא רוצה את התענוג אלא את נותן התענוג – אהבה, יחד, משמעות למציאות. זהו זיווג דהכאה.

משל מים שאין להם עמדה. הם מתערבבים. שני מוצקים, חזקים ואיתנים בדעתם – שני אנשים גדולים בעלי עמדות יכולים לייצר אהבה אם יודעים להתחבר. צריך ללמוד איך מנהלים את הקונפליקט. ניהול הקונפליקט אינו בויתור אישי, אלא במציאת מקום היחד – או"ח המלביש. הויכוח בתוך הנברא הוא שהאו"י מגיע אומר 'אני רוצה ליהנות', אבל אז עוצר, דוחה ומייצר או"ח הנדחה. רק דוחה ולא מבטל. הרצון להיות מאושר לא מתבטל, אלא בדיקה – איך משתלבים ביחד לכלל קדושה.

כוח השיח הוא דבר גדול שמייצר את היחד. זה או"ח המלביש. כמה שהצלחנו לייצר את היחד בין שתי הדעות – הרצון לקבל תענוג מול הרצון ליחד. 

הרצון ליחד הוא רצון להיות חבר למשל. אם איני יודע את תפקידו של החבר בחברות אז אנסה להשתלט עליו. אין אהבה בשליטה,  אלא אם נותנים לכל אחת מהעמדות להביע את עצמה ולהביא משלה לביחד. זהו זיווג דהכאה. 

ככל שההשתוקקות לאושר יותר גדולה אז אני צריך עמדה יותר חזקה לרצון לדביקות. כח מסך להתגברות על התענוג, וגם האידאה צריכה להיות יותר גדולה. אז השילוב של שניהם נותן את הכח הדרוש.

מקום הראש, המחשבה, נקרא או"ח המלביש שהוא תוצאת תהליך זה. התהליך נפלא שמשחק לנו בראש. כאדם אני צריך לחשוב על תענוג ואהבה, תענוג ויחד. אם הצלחתי לשלב אז הצלחתי. לא על כל אחד מהם בנפרד. 

כל המקום הזה נקרא אצילות, ולמטה נקרא אבי"ע. 

סיכום בנקודות חלק ג' שיעור 3, עמוד קג
1. המסך הוא הכלי והאמצעי כדי לבנות את האהבה, את או"ח המלביש
2. אין זיווג אמתי ללא הכאה.
3. הכאה מתקיימת רק כאשר יש שתי עמדות ברורות, יציבות, אמתיות שאסור לפגוע בהן, מותר רק לעכב אותן כדי לייצר את היחד ביניהן
4שתי העמדות הבסיסיות שבאדם שלא ישתנו לעולם ען – 1 הרצון להיות מאושר, 2 הרצון ליחד
5. היות והרצון להיות מאושר בא מהבורא, הוא מורגש אצל האדם כגדול יותר מהרצון ליחד, לכן המסך דוחה את האור העליון שהוא הביטוי לרצון להיות מאושר – רצון ליהנות וזאת לא כדי לבטל אותו, אלא כדי לדמות אותו עד שיבנה היחד עם הרצון ליתר דבקות.
6. הכלי שנוצר בראש נק' או"ח המלביש שהוא שילוב של בק' הרצונות ורק הוא יכול להתפשט לגוף
7. כל הראש נקרא אצילות והגוף כנגד בי"ע
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps