#קבלה #תלמוד #עשר #הספירות – חלק א' – שאלות ותשובות| נ"ה-ס"ד | שיעור א'
נה) אין כאן בחכמה הזאת מראשה עד סופה אפילו מלה אחת שיהיה בה מושג מוחשי או דמיוני, כגון מקום וזמן ותנועה וכדומה, וגם ההעדר אינו נוהג ברוחניים. וכל שינוי צורה אין הפירוש שנעדר מצורה ראשונה, אלא שהצורה הראשונה נשארה במקומה בלי שינוי כל שהוא, ואז שינוי הצורה שקנה עכשיו נתוסף על צורתו הא' (או"פ בתחלתו).
נו) שפה זאת היא "שפה של ענפים" המראים על שרשיהם העליונים: כי אין לך אפילו עשב מלמטה, שאין לו שורש למעלה, וע"כ מצאו להם חכמי הקבלה, שפה מוכנה לרמז בענפים וללמד על שרשיהם העליונים (או"פ דף א' והתחלת הסת"פ ד"ה ראשית).
נז) שינוי הצורה מבדיל ומרחיק הרוחניים זה מזה (או"פ אות ל').
נח) הרצון להשפיע שבאור העליון, הוא המחייב את הרצון לקבל בנאצל (הסת"פ אות י"א ד"ה וזהו).
נט) בסיבת צורת הרצון לקבל, המתחדש עם האור העליון בהיותו רוצה להשפיע, יצא החלק הזה שנתחדש, מבחינת מאציל, ובא לבחינת נאצל (הסת"פ אות י"א ד"ה וזהו ואות ט"ו ד"ה ועתה).
ס) הצורה שנתחדשה ויצאה בבחינת "יש מאין" דהיינו ה"רצון לקבל" הנמצא בכל מהות, הוא "החומר הראשון" לכל נאצל ולכל מהות. ולא עוד, אלא כל מה שישנו בנאצל או במהות יותר מהחומר הזה, הרי הוא נבחן לבחינת אור ושפע הנמשך מאור עליון בבחינת "יש מיש" ואינו כלל מבחינת הנאצל והנברא. ואין לתמוה איך צורה נעשית לחומר? כי כן הוא אפילו בגשמיות, שדרכנו לקבוע את הצורה הראשונה של המהות לבחינת חומר ראשון, משום שאין השגה תופסת כלל בשום חומר, במציאות כולה, בהיות החושים שלנו תופסים רק מקרים בחומר, שהם צורות המתגלגלות ובאות בחומר הראשון (הסת"פ אות ל"ה ד"ה ודע).

סא) תיכף בתחילת התרקמות הרצון לקבל בנאצל, דהיינו הנקרא בחינה א' שברצון, הנה כבר יצא מכלל מאציל להיות נאצל (או"פ ח"א פ"ב ג').
סב) אין העדר והפסד נוהגים ברוחניים, ואין החלק הנפרש מחמת שינוי צורה מפסיד ומפחית באור העליון כלום, בדומה למדליק נר מנר שאין הראשון נחסר. ולפיכך כל שינוי צורה הוא תוספת על הראשונה (הסת"פ חלק ב' בענין התכללות ע"ס בכל ספירה).
סג) כל הריבויים והשינויים נעשים רק בהתפעלותם וקבלתם של הכלים מאורו ית', אבל האור העליון ביחסו לעצמו נמצא במצב מנוחה מוחלטת, כלומר, בלי שינוי ובלי חידוש כל שהוא (או"פ ח"א פ"ב א').
סד) אין שום תנועה, דהיינו חידוש, באור העליון, אלא אותו החלק המקובל לנאצל מן האור העליון (שהוא ע"ד מדליק נר מנר ואין הא' חסר) הוא, "המתחדש ומתרבה לפי חידושי הצורות שבכלים", שכל אחד מקבל לפי מידת הרצון לקבל שבו, שבחינותיהן משתנות זו מזו ומשתלשלות זו מזו עד אין שיעור ואין קץ (או"פ ח"א פ"ב א').
סה) עי' בהסתכלות פנימית דף י"ט ד"ה עתה ודף כ', ובדף כ"ד ד"ה ועכשיו.

לחומר נוסף:

תלמוד עשר הספירות

עשר הספירות

בס"ד

חלק ג שיעור 7

ג) אמנם החילוק שיש בין אצילות לג' עולמות, הוא, שאצילות אור הא"ס נוקב ועובר בו עד סוף האצילות בלתי שום מסך כלל אך משם ולמטה יש מסך. וההבדל בין בריאה ליצירה, בהיות לבריאה מסך ומבדיל אחד, וליצירה שני מסכים, ולעשיה שלשה מסכים, ואמנם בפרטות העולם עצמו ח כמו שיש ד' בחינות באצילות בפרטן, כנ"ל, ט כן יש אלו ד' בחינות בבריאה עצמה וכן ביצירה עצמה.

ה) כי כל ע"ס דאצילות נעתקו ונחתמו בעולם הבריאה, כמ"ש בדיבור הסמוך, וא"כ גם המסך והמלכות נחתמו בעולם הבריאה, וגם נוהג שם אותו הזווג דהכאת אור העליון במסך, ועליות או"ח, העולה ומלביש ממסך ולמעלה לכל ט' ספירות דעולם הבריאה, שאו"ח הזה, נעשה עשרה כלים לעולם הבריאה, אשר עצמות אור של עולם הבריאה מתלבש בהם.

ו) כמו, שאו"ח דמסך דאצילות חזר ונתפשט ממסך ולמטה, והחתים ע"ס דבריאה, על דרך שנתבאר לעיל בסמוך אות ג' ע"ש, הנה ממש על אותו דרך, גם או"ח שעלה ממסך דמלכות דבריאה, חזר גם הוא ונתפשט למטה, והחתים עשר ספירות דעולם היצירה. וכן מיצירה לעשיה.

ז) כמ"ש לפנינו, אשר הבחי"ד הנקראת מלכות שבה נעשה המסך, מתחלקת בעצמה, לד' בחינות מסך, אשר בהן מתפעלות כל מיני שינוים והבדלות המופיעים בהעולמות:ומסך דבחי"ג משמש באצילות, ומסך דבחי"ב משמש בבריאה, ומסך דבחי"א ביצירה, כמ"ש להלן.

ח) היינו ד' בחינות של ההתעבות, שהן חו"ב תו"מ, הנקראות לעיל, התפשטות אור א"ס לעשות כלים, ונקראות ג"כ עשר ספירות דאור ישר, כי ת"ת, כולל שש ספירות, חג"ת נה"י, אשר על ידי זווג דהכאה במסך שבספירת מלכות דאור ישר, חוזר ועולה האור בסוד או"ח, ומלביש כל ע"ס דאור

ישר הפרטיות הנ"ל, ועושה את כולן למדרגה אחת כללית, לפי שיעור הקומה שבהאו"ח, כמ"ש להלן.

ט) משמיענו בזה, שאלו ד' בחי' דאור ישר, נוהגות בכל עולם ובכל פרצוף, בלי שום הפרש בין מדרגה גבוה למדרגה נמוכה וכל ההבדלים שנמצאים בפרצופים ובעולמות הם כולם, רק מפאת המסכים ואור חוזר שבהם, שאין מסך שבזה דומה למסך שבחבירו.

סיכום: ראשית חזרנו על השיעור הקודם וראינו שאנחנו מתעסקים בחלוקת העולמות ע"פי ד בח' דאו"י – כתר כנגד א"ק. חכמה כנגד אצילות, בריאה כנגד בינה, יצירה כנגד ז"א ויצירה כנגד מלכות. ראינו שהאור שמתפשט עד תחתית עולם אצילות הוא בלי מסכים. בכל זאת יש מסכים אבל הם לא בפועל, אלא רק כשרטוט.

עוד למדנו שההבדל בין עולם לעולם או המעבר בין עולם לעולם הוא ע"י התנוצצות של או"ח שנעשה ע"י המסך של כל עולם. כדי שיעבור אור

מעולם אצילות לעולם הבריאה עוברים גם כלים וגם אורות.

הכלים עוברים ע"י האו"ח המתנוצץ והאור מתפשט ביחד עם כלי האו"ח, וכשהוא מתפשט אז הוא מועט יותר וגם הכלים שלמטה הם התנוצצות של או"ח, כמו חותם ונחתם. מה שבעליון כך בתחתון. ההבדל הוא במסכים.

בין אצילות לבריאה יש מסך אחד, בין בריאה ליצירה יש שני מסכים, בין יצירה לעשיה שלושה מסכים.

לכן המסכים גורמים להתמעטות האור, ממילא המסך הדרוש הוא יותר קטן.

בעולם העשיה מסך דשורש, בעולם יצירה מסך א, בעולם הבינה מסך ב, בעולם החכמה מסך ג ובעולם א"ק מסך ד'. זה מראה את גובה הקומה של כל הפרצופים באותו עולם.

גובה הקומה מראה עולם וגם פרצופים פרטיים, שגובה הקומה של כל אחד מהם מתחלק ע"פי ד בח' דאו"י. החלוקה היא של כח"ב תו"מ.

כמו שהתחלק בעולמות לפי שמות עולמות, כך הפרצופים מתחלקים לפי שמות: א"א, או"א, ז"א ונוקבא.

כל שאר העולמות נקראים בשמות אחרים אבל כולם נחתמים כחותם ונחתם – אותם י.ה.ו.ה, אותה התפשטות בין אור לכלי, אותן ע"ס.

אותו המבנה בכל עולם והשונות היא במסך – בדרך לקבל את האור.

החלון והנקב מתארים את ד בח' דאו"י. הן לא התכללות של אור וכלי.

גובה קומה של מסך מראה על עצמתו. כמות המסכים מראה על ההתרחקות מהא"ס וההשפעה של ההפרדות.