009- הדף היומי בתע"ס – חלק יג – א'שיג-א'שיד

media

שאלות חזרה א'שיג-א'שיד
1. מדוע השוני ב-ג' בחינות העצמות שבגלג' דא"א הוא רק בניקוד ולא באותיות המילוי?
2. כיצד תנוקד ומדוע הבחינה הראשונה שהיא כניסת ה-צ' דצל"ם לבחינת ם' ד-ם' דצל"ם?
3. כיצד תנוקד ומדוע הבחינה ה-שנייה שהיא כניסת ל' ד-ם' דצל"ם?
4. כיצד תנוקד ומדוע הבחינה ה-שלישית שהיא כניסת ם' ד-ם' דצל"ם?

 

 

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אנו הולכים ללמוד את החלקים שיש לנו בראש הא"א, שמחולק לשלושה ראשים.
ראש דא"א מחולק ל- : גלגלתא, מ. דאוירא ומו"ס, וכל אחד מהם כלול מכולם.
אנו הולכים ללמוד קצת את השמות שיש מצד האורות, לבחינות הראשים דא"א.
ואנו נראה שיש ענין מיוחד בנקודות, צורת הנקודות, שאנו ננקד את השם הוי"ה יהיה בצור המיוחדת, ואנו נראה איך אנו מנקדים את שמות ההוי"ה האלה, ונראה דרך הנקודות, כיצד אנו לומדים מהניקוד איזה שהם ערכים יותר רוחניים, יותר לימודיים,ונראה שלכל נקודה ונקודה , לכל סוגד של ניקוד יש משמעות ויש משמעות גם היכן מנקדים אותו.

באות ל"ו הוא מאר שנבאר בהתחלה את בחינת העצמות, ובאות ל"ז אמר שנתחיל בענין ט' בחינות העצמות.
אלה שנמצאים בבחינה הראשונה, וככה יעבור איתנו בחינה בחינה ויראה לנו את כל אחת מהבחינות, שיש בגלגלתא בשלב ראשון. (2.00)

אות מא) והנה ג' בחי' אלו, הנקרא נשמה)מה זאת אומרת נשמה?
• אמרנו שמצד הכלים אין יותר מנשמה, רוח ונפש
• ומצד האורות כמובן שיש שם אור חיה ויחידה.
ולכן הוא במילוי יודין שזה בחינת חיה.

, הנה הם ג' שמות הוי"ה(זה שמות הוי"ה כי מדבר מהעצמות, מהמילוי, מהאור שבא להתלבש בכלים:
• יש את האבחנה של הכלים
• ויש את האבחנה של האורות המתלבשים בכלים.

והיות ומדבר על האורות המתלבשים בכלים, אז מדבר משמות הוי"ה.
והיות ומדבר מבחינת ע"ב,. אז מדבר ממילוי יודין, כי מדבר ממוחין דע"ב:
שלמדנו שיש :
ע"ב ס"ג, שזה כנגד ם', ול' דצלם
ויש את הצ' דצלם שזה אור פנימי- כנגד חיה נשמה ובחינת האור פנימי. ולכן הוא מדבר בשמות הוי"ה במילוי יודין. ( 3.09)

שכל בחי' הנשמה, הוא הוי"ה דיודין. אמנם ההפרש שיש בג' הויות האלו דיודין, הוא בענין הנקודות שבהם.
(אז קודם כל אומר: כולם הוי"ות דיודין, כולם יקו"ק במילוי יודין, אז מה מבדיל בינהם?

הרי אם הם שונים, אני צריך סימן לראות שוני.
ולכן השוני הוא בנקודות.- איך אני מנקד אותם.

והענין הוא, כי גם כלל זה יהיה בידך,
שבא"א כל הויות שבו הם בסוד מילוין, וגם בסוד נקודות, כי כולם מלאים ומנוקדים. אבל ההפרש שבהם הוא, בענין סדר הניקוד איך הוא. (4.12 )

אז מה מורה הניקוד?
הניקוד צריך להצביע לנו:
1. מה ההוראה של האות הזו של האור הזה שנמצא במדרגה
2. האם מדובר מהעצם או מהתכללות, כי אמרנו שאם יש את מו"ס" או את גלגלתא, הרי גלגלתא עצמו כלול מג' בחינות של :
• מו"ס שנמצא בגלגלתא,
• ממוחא דאוירא שנמצא בגלגלתא
• ומגלגלאת שיש בגלגלתא

לכן יש בגלגלתא ג' בחינות:
וכאשר יבוא וידבר איתנו מצד האורות, על איזה אור ידבר איתנו קודם?
על ע"ב, ם' דצלם, זה כנגד או"א, אז ברור שאם זה כנגד או"א שזה מוחין דע"ב אז ידבר איתנו על יקו"ק במילוי יודין.
אבל על מי ידבר קודם? האם על מו"ס, מ. דאוירא או גלגלתא שבתוך גלגלתא?
אם מדברים מצד האורות, איזה אור נכנס תחילה? האור הנמוך נכנס תחילה, ולכן אז ידבר ממו"ס שנכנס לתוך גלגלתא.

אות מ"א

מא) ההפרש שיש באלו ג' הויות דיודין הוא בענין הנקודות שבהם: כי המילוי מורה על שיעור קומה של המדרגה התלוי בבחינת העביות שבמסך, ( כבר למדנו שהמילוי הוא הגימטרייא אלקים, והמילוי מרה על צד הנקבה, על גובה קומה, באיזה קומה נמצאת המדרגה
)
וכיון שכל ג' הבחינות של הגלגלתא, הם קומת חכמה, ( שלמדנו, שגלגלתא הוא כנגד או"א, והם- כנגד ע"ב, וע"כ במילוי יודין.
וכל המוחין שנדבר עכשיו על כל הג' מוחין: גם על המו"ס, גם על המוחא דאוירא, וגם על גלגלתא שנמצאים בגלגלתא, כולם יהיו מבחינת הוי"ה, דע"ב מבחינת מילוי יודין.). (7.24 )

שהיא ע"ב ובחינת או"א עלאין כנ"ל, הרי בהכרח שכל הג' הויות הם במילוי יודין בלי שינוי. ( אבל בכל זאת יש בהם שינוי, בין מי למי?)

שרטוט ב' (7.39)

הסבר שרטוט ב'

מוחא סתימאה- יוֹד הֵי וָיו הֵי

גלגלתא מוחא דאוירא יוֹד הֵיֵ וָיָוָ הֵיֵ
הוי"ה
במילוי יודין גלגלתא יוָדָ הֵיָ וָיָוָ הֵיָ

השפעה של התכללות

מוחא
דאוירא

מוחא
סתימאה

מקרא:

השפעה של התכללות מהראשים האחרים על כל המוחות הפנימיים של גלגלתא

י- אותיות פשוטות של הוי"ה (בצבע אדום)

וָדאותיות המילוי (בצבע כחול)

אם אנו אומרים שיש לנו את גלגלתא, ובגלגלתא הוא מתחלק ל-3:
מצד התלבשות אורות בכלים יש לנו:
• קודם כל מו"ס נכנס.
• לאחר מכן יש את מ. דאוירא
• ואת גלגלתא שבגלגלתא
כולם במילוי יודין
לכן גלגלתא (הכללי) הוא הוי"ה במילוי יודין.
אז מה יהיה ההבדל בינהם? בניקוד

אמנם הניקוד, מורה על המקור של המדרגה, אם הוא בחינתה עצמה, או מהתכללותו בעליון ממנה. או מהתכללותה מן התחתונים ממנה. גם השיעור של התכללות ההוא. וכיון שב' הבחינות התחתונות שבה אינן מבחינת גלגלתא עצמה, אלא ממה שהיא נכללת מן התחתונים ממנה, ע"כ נבהן ההפרש באופן נקודתם. (מהאות הבאה יתחיל להסביר לנו מהם הנקודות ומדוע, אלו הם הנקודות שמנקדים בכל בחינה ובחינה.) (10.04)

אות מ"ב
מב) כי הנה בחי' רישא קדמאה, (מדובר לפי סדר כניסת האורות ולכן מדובר על מו"ס דגלגלתא, שסדר האורות שהקטן נכנס תחילה)
אור הפנימי הוא שם כזה: יוֹד הֵי וָיו הֵי
• הי' הראשונה, עם חולם והי' הראשונה לא מנוקדת, רק המילוי מנוקד)
• אח"כ י"ק- אז הי' מנוקד בחולם
• אחרי זה האות ה', איך היא תיהיה מנוקדת?- בציירה. למה בציירה?
• אחרי זה האות ו'(ויו- כך שו' האחרונה במילה "ויו:" יש מתחתיה קמץ, ולא כמו שכתוב
• ובסוף האות ה, שכתובה "הי" שמתחת לה, יהיה ציריי

לכן:
• רק את האותיות הפשוטות הוא מנקד
• ואת האותיות המילוי, שהם השניות הוא לא מנקד. למה? הוא יסביר

. ואינו מנוקד רק ד' אותיות הפשוטות(
אותיות הפשוטות הם אלה שמראות על עצם הגלגלתא, ואותיות המילוי מראות על תוספות
בהיותן צד הכתר של המדרגה, והניקוד הוא זה שמבטא את המדרגה, ולכן בפשוטות יש את השינוי.

צריך לומר:
שמה שנכנס תחילה, שהוא רק אור הנפש,
• ולכן רק בפשוטות יש ניקוד
• ובמילוי שהוא רק נפש- אין שימוש
• ולכן רק בפשוטות יש מילוי, וגם המילוי מראה לנו שאין שם זווג ממש)

ולכן אומר:

בלבד שבו, כזה: שהם חולם ביו"ד, וצירי בה"י, וקמ"ץ בוי"ו, וציר"י בה"י. וניקוד זה הוא כפי תנועת האותיות, כנודע בספרי המקובלים. (

מה נודע בספרי המקובלים?

חולם
חולם זה תמיד בחינת הארה מעל האותיות, שחולם מראה על מציאות , כמו של קטנות, שאין התפשטות לגוף, שההארה נמצאת ממעל לאות ולא בתוך המדרגה, ואפילו לא נכנסת למדרגה (14.00)

ציירה-
ציירה אומר שיש רק שתי נקודות, ואין נקודה שלישית, כמו שיש רק ב' קוים, רק חכמה ובינה, ואין את קו האמצעי שמאחד בניהם. כי כאשר יש קו אמצעי יש זווג. ואנו רוצים להראות שאין זווג.
ולכן צריי יורה, שיש כבר כלים, אבל אין זווג, – הם לא יכולים לעשות בניהם זווג, ולכן:
• מצד אחד מתחת לאותיות
• ומצד שני זה ציירה- דהיינו רק ב' קוים

מה אני אצטרך בכדי שיהיה את הדעת המזווג?
צריך את הנקודה הסגולית, נראה בהמשך שהיכן שיש זווג ,הציירי הזה יהפך לסגול .

קמץ
הקמץ מקמץ על החכמה. שיש את האות י' על הפתח, כמו ו' שוכבת וי', והי' שנמצאת שם היא מקמצת, היא עושה סגירה על הפתיחו דימין, כלומר על הפתח הזה, ולא נותנת לחכמה להתגלות.

עוד יש להראות מה ההבדל בין הציירי של הבינה לציירה שבמלכות, כי גם בה' הזו וגם בה' הזו יש ציירה.
שדרך התיקון של הה' תהיה קצת שונה. איך תהיה? נלמד בהמשך, במלכות צריך עוד זווג של אחור בפנים כדי לתקן אותה.;
אבל באופן עקרוני שניהם בלי זווג" ולכן שניהן מנוק.דת בציירה. (15.23)

לסיכום:
• חולם- בחינת הארה למעלה האותיות (מצב קטנות, אין התלבשות בכלים כלומר אין התפשטות לגוף)
• ציירה- רק חסדים וגבורות (ב' קוים), אין זווג, בלי קו אמצעי
• סגול- יש את הנקודה הסגולית, יש קו אמצעי, יש זווג
• קמץ- מקמץ על החכמה

וכנגדם:
• כנגד קמץ יהיה פתח
• כנגד ציירה יהיה סגול, ואפשר גם חיריק לפעמים

(15.47)

אות מ"ה
מב) מנוקד רק בד' אותיות הפשוטות לבד כזה: חולם ביוד, וצירי בהי וקמץ בויו, וצירי בהי. וניקוד זה הוא לפי תנועתהאותיות:
נודע שד' אותיות הפשוטות שבהוי"ה, מורות על בחינת שורש המדרגה, שהיא בחינת העביות הדקה דבחינת כתר, שזה מורה שאין בה עביות מספיקה לזווג עם אור העליון, אלא שמקבלת מן המדרגה שלמעלה ממנה. והיא בחינת אור הנפש, כי אור הנפש מתלבש בכלי דכתר. (16.21)

ולכן אם יש לך כתר:
• אז מאיר בה רק נפש,
• מראה שאין בה זווג,
• ומקבלת מלמעלה ממנה

והנה בחינה זו שהיא או"פ, ושורש צ' דצלם, אינה מבחינת גלגלתא עצמה, (למה? כי אמרנו שמדובר על מו"ס שבגלגלתא)
כי בחינתה היא או"מ הגדול, אלא שהיא נמצאת בה ע"י התכללות מו"ס בה, ונתבאר לעיל בדברי הרב שמו"ס היא בחינת נפש, ולפיכך אין בהוי"ה זו שום ניקוד במילוים שלה, (למה? כי ה מילויים שלה הם רק בחינת נפש)
אלא בד' אותיות הפשוטות לבד, להורות שהתכללות הזאת אין בה יותר ממדת אור הנפש. (שגם אם התכלל בה, אז יש בה רק נפש)

וענין הניקוד (למה הניקוד הזה דוקא?) דד' אותיות הפשוטות אין בה הוספה על תנועת האותיות משורשם עצמם, (שעל זה מצד אחד אתה נותן נקודות, והנקודות צריכות לנענע את הכלים, אבל רוצה להגיד שיש פה תנועה, אבל רק בפוטנציה, אבל זה לא תנועה ממש, ואיך מראים את זה באותיות?)

שעל זה מורה ד' הנקודות:
• חולם צירי,
• קמץ צירי.
אשר י"ה מנוקדות בחולם צירי, (הי' בחולם, וה"ר בציירה)

שחולם מורה על נקודה שממעל לאותיות, שהוא בלתי התלבשות בכלים, כי אותיות הן הכלים, כנודע. והיא בחינת יחידה חיה, שאינם מתלבשים בכלים. (ולכן היות וקוצו של י' הראשונה היא יחידה, וי' זה חכמה, והם לא מתלבשים בכלים, אז הנקודה למעלה נקראת חולם, ואיך הוא מנקד אותם, עכשיו? כמו שמנקודים יקו"ק באופן רגיל, אותיות הפשוטות) (18.33)

וצירי מורה על בחינת חו"ג (חסדים וגבורות) דבינה, בזמן שאחוריה כלפי חכמה, (בזמן שאין לה זווג) והחסדים מכוסים מאור החכמה, ע"י אחורים דאמא, וע"ז מורות ב' הנקורות חולם (שזה באות י' שהאור לא נמשך למדרגה, צירי שמתחת י"ה (וציירה שמתחת האות ה' ). כשאנו אומרים שיש ציירה, אז החסדים והגבורות הם ללא זווג, אלא השמאל שהיא בינה היא נפלה אחוריה לחכמה, וגם אם שכבה במדרגה, אומרת: לא! אני לא רוצה לקבל, אני לא עושה זווג. וי' זה חולם מעל האותיות, אז יוצא שי"ק עדיין בלי זווג. (19.38)

. ואז נבחן הו', שהוא ז"א, שיש לו נקודת הקמץ, (מה זה קמץ?)

שפירושו, שהוא מקומץ מהארת חכמה, ואין בו אלא חו"ג לבד. (והי' שנמצאת בפתח, היא זו שעושה עצירה במסך במלכות, ועצרת את אורה החכמה מלהתקבל במדרגה, דומה קצת למה שלמדנו על י' שנמצאת באור ויוצרת אויר

והצירי שתחת ה' תתאה מורה ג"כ על בחינת החו"ג מכוסים שמקבלת מה"י ראשונה, מבחינת אחורים שלה. וע"כ נקודתה כמו ה' ראשונה. והארה זו נבחנת להארת כלים, הנקרא תנועת האותיות עצמן. כי האותיות הם כלים.
יוצא, שכל האור, כשיש שם, זה רק אור הנפש וזה מראה שני דברים:
אותיות המילוי לא עשו כלום, כי נפש, זה עדייןם לא מספיק עוביות ולכן מה שבא מו"ס בגלגלתא, שזה רק אור הנפש, בכלי הזה, אז זה כמו נפש דנפש, אז הוא מנקד רק את הגלגלתא עצמה כדי הלראות בניקוד כזה, שיש שם תנועה רק בפוטנציאל, ואין לה התנועה בפועל ולכן הניקוד הוא של חולם, ציירה קמץ וחולם, כנגד הנקוד הרגיל שיש, שיש לו יקו"ק (21.24)

אות מ"ג
אז סיימנו את הבחינה האשונה, ועכשיו נלמד על הבחינה השנייה

מג) והנה יש אור ב' מקיף עליו, (מוחא דאוירא שבגלגלתא- שאנו מדברים כרגע, רק מגלגלתא- זה ל' שבם'- זה בחינת ישסו"ת, שזה ס"ג שבם'. ( אז ם זה ס"ג, אז למה זה במילוי יודין?)

והוא הוי"ה במילוי יודין ג"כ, (למה מקיף עליו הוי"ה במילוי יודין (אם זה ס"ג?- כי הפרט כפוף לכלל בו הוא נמצא וכולם נמצאים בגלגלתא" והיות וכולם בגלגלתא, וגלגלתא זה בחינת ם', וזה בחינת או"א, ואו"א זה הוי"ה. דיודין, ולכן כולם יהיו בהוי"ה דיודין- זה כבר אמרנו. (22.21)
)

כזה: יוֹד הֵיֵ וָיָוָ הֵיֵ (איך הוא מנקד אותם? הוא מנקד את אותו נקוד שיש בראשוניות, יש בשניות):אז הוא אומר שיש:
• י' בחולם
• ואח"כ הה' היא בציירה, אבל גם האות השנייה ש ל י' היא בציירי
• ואח"כ בו' כולם בקמץ
• ואח"כ ה' אחרונה שהיא בציירה, גם הה' וגם הי' בציירה.

אמנם מנוקדת בכל י' אותיותיה (מה זה י' אותיותיה? בהויה עם מילוי יש י' אותיות) בניקוד הנ"ל,
• כי ג' אותיות יוד יש בו ג' נקודות חולם. (זאת אומרת שינקד אותם כך (על כל אות של ג' אותיות י' יהיה מעל האות ניקוד של חולם- )- לא כותב את זה בספר, אבל כך הוא אומר
• ובב' אותיות ה"י יש בכ"א מהם צירי, (בג' אתיות ו'- ג' קמצים)
• ובג' אותיות וי"ו ג' קמצין תחת כ"א מהם נקוד קמץ,
ובב' אותיות ה"י, יש תחת כ"א מהם צירי. (23.44)
אות מ"ג- או"פ

מג) מנוקדת בכל יוד אותיותיה בניקוד הנ"ל כי ג' אותיות יוד וכו': גם הוי"ה זו אינה מבחינת הגלגלתא עצמה, אלא מהתכללות המוחא דאוירא(וכבר אמרנו שכולה מדבר מגלגלתא, אלא מדבר מגלגלתא שהתכללה ממוחא דאוירא)
שהוא( שהוא שמונה את כל בחינות הצלם דרך הויה במילוי יודין, בגלל שהכל מדובר בגלגלתא)
מקיף קטן, , (צ' זה אור פנימי, ול' זה מקיף קטן, ום' זה מקיף גדול. ולכן זה מקיף קטן שבמקיף הגדול) ושורש הל' דצלם(שבם')

שבעקומה עצמה היא המקבלת להארת חכמה שבגלגלתא, (למה מקבלת הארת כחמה? כי היא חסדים מגולים,)
והחסדים שבה מתגלים, כי מפסקת האחורים שבה, אשר אז נבחנת נקודת הבינה בסוד סגול, (למה עושה פה ציירה שזה בסוד סגול?)
שהיא(מהי סגול?) ב' נקודות מלמעלה ואחת מלמטה המכריע ביניהן, הרומזת על הדעת המזווג חו"ב פב"פ, ומוציא הארת חכמה לחוץ המושפעת לבינה, כנודע. אבל גילוי זו והתהפכות זו של בינה מאחורים לפנים, אי אפשר להיות בכלי דגלגלתא, (כשנדבר על הל' דצלם בפני עצמה, אז באמת נאמר סגול, וכרגע על מי מדברים? על מוחא דאוירא שהיא ל' דצלם שהיא בגלגלתא- ששם אין זווג)
…)
להיותה בבחינת ג"ר דכלי דבינה, (אז לכאורה זה קשה. הרי – בינה ז"א ומלכות, אבל מצד התבלשות אורות בכלים, נקרא ע"ב ס"ג ומ"ה, ולכן להיותה בבחינת ג"ר דכלי דבינה) (מה זה כלי דבינה ר"ל, גלגלתא שהיא נשארת בצד אוירא, חסדים מכוסים בשונה ממוחא דאוירא. שנארת בבחינת אוירא- חסדים מכוסים )

שהיא נשארת תמיד בסוד אוירא. שפירושו, חסדים מכוסים, כמו או"א עלאין, וכמו שפירש הרב בם' דצלם. (26.28)

ולפיכך אין עדיין כאן(בם' דצלם, היות והוא חסדים מכוסים,.שמודבר על אוירא, אלא שמדובר על מואח דאוירא שבתוך גלגלתא)
התהפכות הנקודות מצירי לסגול הראוי להיות בבחינת המקיף קטן, (כי מה מראה סגול? שיש כבר זווג בדעת" שה לא רק חסדים וגבורות שיש כבר זווג)

אלא הההין עוד נשארות בנקודות הצירי מתחתיהן, המורות על חסדים מכוסים באחורים דאמא כנ"ל.
אז מה ההבדל ביו מו"ס דגלגלתא לבין מ. דאוירא דגכלגלתא?
• הרי בכל מקרה אתה אומר לי שאין זווג
• ובכל מקרה הה' מנוקדת ב ציירה
• מה התוספת?
כותב:
אלא כל התוספות שיש כאן, הוא רק בבחינת הניקוד הבא גם תחת אותיות דמילוי, (בשונה ממו"ס דגלגלתא, ששם היה הניקוד רק תחת האותיות הפשוטות, ופה נותן גם מילוי לאותיות המילוי. למה? מסביר:)
כי כאן כבר יש זווג בהמדרגה הזו עצמה, (
כי היא כמו בחי"א כבר,בחינת השורש שזה מו"ס- איון זווג
• אז האותיות המילוי לא נותנות לי זווג, אז אני לא מנקד אותם.
• אבל פה, מוחא דאוירא, כן נותנת זווג, וכמבון זה לא זווג דחכמה" אבל זווג יש, יש כבר עוביות. ולכן האו נותן להם גם ניקוד)

וע"כ גם אותיות המילוי מנוקדות, משא"כ בהוי"ה דאו"פ, (שהוא צ' דצלם) הנכללת כאן(גלגלתא ומ"ס, מה שדברנו באות הקודמת)
ממו"ס, שאין בה זווג מכח עצמה, אין שום ניקוד באותיות המילוי שבה, (שכמו שראינו במו"ס דגלגלתא, רק באותיות הראשונות הפשוטות, יש ניקוד, אבל באותיות המילוי אין ניקוד) כנ"ל. אמנם סדר הניקוד הוא שוה בזה וזה כי עדיין הזווג בבחינת חסדים מכוסים. כמבואר. (אז כל מה שהוסיף במוחא דאוירא שבגלגלתא, שהוא נתן ניקוד כמו שיש באותיות הפשוטות, גם מנקודות אותיות המילוי" אבל אותו ניקוד שמראה על חוסר זווג.
כדי להגיד:
• שמצד אחד כן יש להם עוביות
• ומצד שני- העוביות הזו, לא נותנת זווג על חכמה, כמו שצריך להיות ולכן יהיה ציירה וקמץ וחולםץ (29.04)

אות מ"ד
מד) עוד יש אור ג' המקיף על שניהן, (מקיף הב', גלגלתא שבגלגלתא) והוא ג"כ הוי"ה במילוי יודין(למה? כיה או שייך לגלגלתא), יוָדָ הֵיָ וָיָוָ הֵיָ, אמנם אופן הניקוד הוא: כי בד, אותיות הפשוטות, הם מנוקדים ע"ד התנועות האותיות, חולם, צירי קמץ, צירי, וששה אותיות אחרות של המילוי, כולם מנוקדים בקמץ תחת כל אות מהם. (אז איך הם ינוקדו?) (30.30)

אות מ"ד- או"פ
מד) אותיות הפשוטות הם מנוקדים ע"ד תנועת האוהיות וכו' המילוי כולם מנוקדים בקמץ: הוי"ה זו היא מדרגת גלגלתא עצמה, (עצם ולא התכללות)
וע"כ מנוקדת באותיות המילוי שבה בקמצין בלי שום הבחן ביניהם, והוא, (למה?)
• כי בחינת הקמץ מורה על קמיצה,
• ונקודת הפתח הוא ההפוך ממנה, המורה על פתיחת האורות בהרחבה, (פתיחו דעיניין , דהיינו המשפיע חכמה)

ושיעור הפתיחה של החכמה תלוי במדת הקמיצה שבכתר, כי כתר פירושו ראש, ששם זווג דהכאה על העביות וההכאה, נמדד מדת גדלה של הקומה, כמ"ש בחלקים הקודמים. אשר אח"כ היא מתהפכת(אותה הכאה שממטה למעלה) ממעלה למטה ומתלבשת בכלים. (נהיה זווג בראש ממטה למעלה, אח"כ מתהפך ממעלה למטה ומתקבל בכלים) שה"ס הפתיחה של האורות. (32.00)

• אם יעשה זווג, אבל לא ירד למטה לכלים, נקרא קמץ
• אם יעשה זווג וכן ירד למטה לכלים- נקרא פתח- שנקרא פתיחו דעיניין

כי אין תפיסה באור בלי כלי. כנודע. (לא שאין אור בלי כלי, אלא שאין תפיסה באור בלי כלי)

הרי שהקמץ והפתח, הן ב' תנועות הפכות זו לזו,
ועכ"ז ערך קומתן שוה מזו על זו, (כי לפי הדחייה של האור, כך אפשר אח"כ לקבל)
• כי לפי גודלה של הקמיצה
• , כן גודלה של ההתלבשות, שהיא הפתיחה.

ולפיכך
• כל אותיות המילוי שבהוי"ה זו דבחינת גלגלתא עצמה, הן בקמצין,

אבל אותיות הפשוטות, שאינן מורות על מדת עביות של המסך, אלא על בחינת הכלי עצמה, אין שינוי בניקוד שלהן, וגם כאן הן מנוקדות על פי תנועת האותיות, שמשמעותן בחינת חסדים מכוסים, ע"ד שנתבאר לעיל בד"ה מנוקד. ע"ש

. (דהיינו כפי שבאר לנו, בהתחלה של מו"ס, ששמה הוא סיפר לנו, מהו הניקוד הרגיל:

• הי' מנוקדת בחולם, וחולם נקרא, למעלה מהאותיות, שאין התפשטות למדרגה
• ציירה- אומר שיש חסדים וגבורות, שאין בניהם זווג, ולכן זה ציירה , בלי נקודה סגולית
• קמץ- מורה שמקמץ על החכמה, ולא לחכמה להתפשט.

ובזאת באנו לביאור היטב, מה ההבדל, בין גלגלתא , מוחא דאוירא ומו"ס דגלגלתא, שהם מהוים, ואנו רואים שינוי בהם רק מפאת הניקוד. למה?
• כי כולם יקו"ק במילוי יודין, כי כולם שייכים לגלגלתא,
• וגלגלאת הוא בחינת ם' דצלם
• וגלגלאת הוא בחינת או"א
• ואו"א זה בחינת הוי"ה דיודין
ולכן כולם הוי"ה דיודין, מצד השם- השוני יהיה בניקוד.

סיכום- ראה בעמוד הבא
ג' האבחנות של גלגלתא

בחינה 1- במו"ס דגלגלתא
במו"ס דגלגלתא- אותיות המילוי בכלל לא מנוקדות, והאותיות הפשוטות מנוקדות בנקוד הרגיל. איזה ניקוד רגיל יש להוי"ה? יקו"ק
• י' בחולם
• ה' ראשונה- הפשוטה- בציירה (כי רק הפשוטות מנקודות)
• ו' בקמץ- (האות השלישית)
• ה' אחרונה בציירה
זו הבחינה הראשונה.

הבחינה 2 – מוחא דאוירא דגלגלתא)
מנוקדות כמו הבחינה 1- אבל גם האות המילוי מנוקדת כדי להגיד שיש כבר מילוי, ולמרות שאין זווג, אז תנוקד בדיוק כמו האות הראשונה. דהיינו:
• אם היה חולם בי' (באות הראשונה- הפשוטה), אז גם ( אות המילוי של י') הד' תקבל חולם
• ואם היה בה' ראשונה ציירה, אז גם באות י' (אות המילוי של ה') יהיה ציירה, מה שבהתחלה זה לא נוקד
.

בחינה3 – גלגלתא של גלגלתא
רוצה להראות שמצד אחד יש את הזווג המלא,ש הוא מודד את גובה הקומה, ורוצה להראות זווג שלם, רק שלא יכול לתת אותו לתחתון.
לכן
• מצד השם הפשוט, כולם – כל האותיות הפשוטות- ינוקדו כמו שהיה קודם עד עכשיו, דהיינו:
o י' בחולם
o ה' ראשונה בציירה
o ו' בקמץ
o ה' אחרונה בציירה
o
וזה מצד האותיות הפשוטות של גלגלתא דגלגלתא

לאחר מכן: כל אותיות המילוי- בקמצין, שגובה הקומה שם, נקבע ע"י הקמץ,
ואח"כ הפתיחו דעיניi יהיה לפי מה שמדדו לחכמה בקמץ- כי לPי הקמץ, ככה יתנו פתיחו דעיניים

ובזה בארנו את ג' אבחנותיה רק של הגלגלתא.
וצריך כמובן לברר, מה היהו הבחינות הבאות שזה נעשה בשעורים הבאים.

אין תגובות

להגיב