029- הדף היומי בתע"ס – חלק י"ג – עמודים א'שנג-א'שנד

media

שאלות חזרה א'שנג-א'שנד
1. מדוע נבחן האור שמקבלים הצדיקים בעולם הבא בבחינת מאוד ולא בבחי' אלפים?
2. הסבר את השאלה ששואל בעה"ס בעמ' א'שנ"ג טור א' למטה.
3. על מה מצביע בחינת "מצ"ל" במקום צל"ם ומה הקושיא בכך?
4. אלו ב' בחי' ההפוכות זו לזו נמצאים בבינה?
5. כיצד ההסבר על בינה קשור ומסביר את צ"ב? הסבר ונמק.
6. הבא דוגמאות מחייך מדוע היה צריך להפריד בין ג"ר דבינה לבין ז"ת דבינה בבחינת המוחין של א"א שהם שורש של ז"א שהם שורש לאדם?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

או"פ אות קכ"ג
וזה אמרו באות (קכ"ג) החיורא גופיה הוא ת' אלפין עלמין אך הנהירו דיליה אינו רק ת' עלמין לבד,
• כי בא"א הם אלפין
• ובאו"א הם מאות

וז"ש בעלמא דאתי( בעולם הבא), כי שם(בעולם הבא) הם מאות וכו', וכבר ידעת שכל כתר הוא מסטרא דאמא, והאי גלגלתא הוא בחינת בינה המקפת את החכמה וכו' "(1.15 )
פירוש: כי אור חכמה, מכונה תמיד בשם אלפים, בסוד ואאלפך חכמה, (ואאלפך הוא מסוד אלף ומשם בא בחינת החכמה) ולפיכך החיורתא גופה שהיא בחינת ע"ב באור החכמה, כי היא לא קבלה המעטת האור מקרומא באוירא, כנ"ל, וע"כ הוא עצמה בחינת ת' מאה אלף עלמין. (יש פה קושי, כי צריך לומר פה ת' אלפין- כך אומר גם הרב"ש, [ולא מה שכתוב מאה אלף, כי כתוב גם למעלה ת' אלפין)

אבל צדיקיא נוטלים אותה מבחינת הגלגלתא במה שהיא בחינת בינה המקפת את החכמה, (
• כי הרי החכמה לא יכולה להיות גלויה שם, כי יש הרי תיקון בגלגלתא של ם' דצלם, שהם' לא נותנת אפשרות לחכמה להתגלות,
• גם אם תגיד שהיא עצם חכמה, ויכולה להיות שם חכמה, כי הקרומא דאוירא לא משפיעה עליה, אבל סוף כל סוף יש שם תיקון של ם' דצלם )

כלומר, ממה שהיא בבחינת תיקון הם', שהוא בחינת התיקון דג"ר דבינה שאינה משנית דרכה, (גם אם יש חכמה במדרגה ) והיא תמיד בחסדים מכוסים, כנ"ל,
וכיון שצדיקים אינם יכולים לקבל החיורתי אלא באמצעות ג"ר דבינה, כנ"ל, ע"כ מתמעט האור הזה(של ג"ר ) להם, ואינו נבחן בבחינת אלפים, אלא בבחי' מאות,
למה הוא (האור) נבחן בבחינת מאות?
• כי האור מתקבל רק דרך הבינה, הוא מתקבל רק בבחינת ם' דצלם,
• אז לא יכול להתקבל אליהם אור של חכמה, כמו בצ"א שזה סוד אלפים)
כי בינה בערך חכמה נבחנת בשם מאות. (3.36 )
וזה שמדייק הזוהר, "דירתין לה צדיקיא בעלמא דאתי". שהוא בינה, כלומר באמצעות בינה. ( זאת אומרת, שהצדיקים יורשים בעולם הבא רק בחינת מאות,שהוא בינה, כלומר באמצעות בינה- גם אם יזכו שם לחכמה, זה באמצעות בינה.
הרעיון הכללי של חלק י"ג

ויש לזה תיקון גדול מאד שצריך להבין את הרעיון:
אולי זה רעיון כללי, לכל הענין של חלק י"ג, וכדאי לשים לב לענין הזה, שזה ענין טיפה עמוק, אבל אפשר להבין אותו . (4.10)
אי אפשר לקבל חכמה, אלא במסגרת חסדים,
אבל רק בו"ק ולא בג"ר.
כלומר:
• בג"ר אפשר לקבל חכמה, ולא צריך לבוש חסדים בשביל זה
• אבל בז"ת צריך לבוש חסדים
למה בז"ת צריך לבוש של חסדים? כי יש חוסר שלמות, מצד הבריאה
היות ואנו צריכים לחבר את צד הבריאה שזה חוסר שלמות, לצד הבורא, לצד המאציל, אז צריך בחינה מקשרת.
והבחינה המקשרת, היא בחינת האור חסדים שמקשר.
אבל ה"גר הוא צד הוא צד המאציל.- כי צד המאציל לא צריך קשר למאציל.
ופה נשאלת שאלה:
למה, עכשיו בינה, צריכה שדרכה תתגלה החכמה?
למה החכמה בג"ר, בעולם אצילות, שזה בחינת ג"ר עולם אצילות, לא יכולה להתגלות באופן ישיר ? כמו שהיה בגלגלתא? בג"ר בלי לבוש חסדים, הרי א"א או"א זה בחינות של ג"ר, רק זו"ן הם בחינות של ו"ק.
אז אם היית רוצה לומר לי שבזו"ן דאצילות, אני צריךד קבל את החכמה דרך חסדים, הייתי מבין, אבל להגיד לי שגם אפילו או"א, ואפילו א"א עצמו, לא יכול לקבל חכמה, שלא במסגרת החסדים, אז למה?
תשובה (5.33)
• מסדר של צ"ב שמלכות עלתה לבינה, גם בבינה היא עשתה חסרון כזה, כמו של המלכת של חוסר שלמות.
• ומכיוון שבכל מקום שיש חוסר שלמות, חייב לעשות קישור בין עצם האור, עצם החכמה, ג"ר דחכמה לבין המקבל" אז מפה צריך לעשות את הקישור הזה.

אבל, בכל אופן, פה הוא אומר לנו:
שאפילו הם' דצלם, אפילו הגלגלתא, שהיא בחינה גבוהה מאד, גם היא צריכה לקבל דרך הבינה, ולכן היא לא נספרת בסוד אלפים אלא בסוד מאות (6.07)
)
אמנם עדיין לא יצאנו ידי חובת הביאור במ"ש הרב
שהחיורתא הם שורש להארת חכמה שבשערות,
כמ"ש הרב (דף א' שס"ח אות קנ"ו)
הוא שואל: למה הם (החיוורתא) צריכים להיות שורש, להאת חכמה שבשערות? הרי הם לא מקבלים את החכמה?
ואם הייתי רוצה לומר,…עו ד שאלנו למה הם מתחלקים לי"ג? כי הם שורש לשערות, אז בשורש יש גם את הבחינה של מה שיש לאחר מכן בשערות. (6.32)
• השערות מתחלקים לי"ג
• והנימים מתחלקים לי"ג
• והשערות דיקנא מתחלקים לי"ג
מי זה החיוורתא?
חיוורתא זה אותו או"ח, שלא משתמשים בו במדרגה, מבחינת הגלגלתא.
למה הוא חייוורתא, במה הוא לבן כ"כ? כשאין בו דינים?
כי זה או"ח מטרם שהגיע לקרומא דאוירא!,
שלא משתמשים בו עתה, אז הוא יצא בסוד מותרא מוחא, ולכן הוא משמש כחיווארתא.

שאלנו בשיעור קודם:
אם הוא(האו"ח) לא הגיע לקרומא דאוירא, אז מדוע הוא מתחלק לי"ג?
וענינו על זה, מכיוון שהוא שורש למי שכן מתחלק,
אז גם בו יש חלוקה, חוץ מזה שהוא נובע מתוך מסדרת של צ"ב. (7.36)
"ובהיות עת רצון
אז מאירים י"ג החיורתי בי"ג הנימין
למי שייכים י"ג החיוורתא? לבחינת גלגלתא
למי שייכים י"ג הנימין? למוחא דאוירא)
, ואז מסתלקין הנימין מע"ג המצח והפנים וכו'
כי בגדלות למדנו,שהנימין מסתלקים מהמצח והפנים, בכדי שיהיה גילוי של רצון,
ואח"כ גם גילוי של חכמה
ויאירו אור נפלא
בי"ג ' תיקונא דיקנא" עש"ה.
הרי, כי החיורתא הם שורש להארת חכמה של שערות רישא ודיקנא,
שע"י(שעל ידם ) מתגלה אור הפנים של א"א.
וע"כ צריכים להבין ענין החיורתי בעמקות יתירה. (8.42 )
נשאלת השאלה:
כי מצד אחד אתה אומר לי:
• שהחיוורתא הם סוד ם' דצלם, שלא מגלה חכמה
• ומצד שני אתה אומר לי שהם שורש, לב' בחינות כאלה, שהם המצח והפנים, שהם באים ומאירים אור נפלא
אז איך יכול להיות, שורש להארת חכמה, אם אין אור חכמה, אם הוא עצמו ם' דצלם?
(9.14)
נחזור ונסביר את השאלה:
כתוב שהחיוורתא הוא שורש להארת חכמה של שערות רישא ודיקנא
ומצד שני כתוב: ש חיוורתא יש לו תיקון של ם' דצלם שלא יתגלה בו חכמה.
איך יש נותן את מה שאין בו?
איך הוא יתן גילוי, איך הוא יהיה שורש להארת חכמה, אם אין בו הארת חכמה?
ומתחלה צריכים להבין היטב דברי הרב לעיל (דף א' ע"ו אות קל"ט) בסוד חורש מצ"ל. ( וזה דבר נפלא- החורש מצ"ל, זה תענוג צרוף ללמוד את החורש מצ"ל.)
וז"ל. ( 10.02)
והנה תחלה באה
• החכמה,
• ואח"כ הדעת, ( צ' צדלם, כי רק הוא מתפשט מבחינת קו אמצעי)
• ואח"כ הבינה
, שהם ג' אותיות צל"ם הנזכר

, א"כ יהיה הסדר מצ"ל, שהם
: חכמה, דעת, בינה.
והוא נקרא ביחזקאל, יפה ענף וחורש מצל
, שהוא ז"א(יפה ענף ) הנקרא ארז הלבנון" ע"ש.

מה יוצא?
• שהסדר הוא קודם ם', אבל היא לא יכולה להתגלות
• אח"כ הדעת שגורמת לגילוי, שדעת זה ז"א שבאה מלמטה מהגוף- ולכן זה צ' דצלם
• ואח"כ ל'_ שהם חכמה דעת בינה)

ובד"כ צריך להיות" חכמה בינה ודעת.
איך יכול להיות? חכמה,דעת ובינה, כאילו הדעת גורמת לבינה?

והוא תמוה לכאורה,
שז"א שהוא ענף של בינה ישפיע הארת חכמה אל השורש שלו שהוא בינה, ולמה נתהפך כאן הסדר.
מה תהיה התשובה?
בינה שמתפקדת כל' דצלם, מקבלת חכמה רק לאחר ביקוש מז"א,
כפי שקרה באור ישר.
• וכן כאן. שבינה מצד עצמה היא לא רוצה חכמה
• אבל מי זו בינה,שכן מקבלת חכמה? ל' דצלם
אז הם' הוא לא גורם לם' לקבל חכמה, אז הם' נשאר בהתחלה, אבל הוא לא גורם לו קבל חכמה, וחוץ מזה שעולה ביקוש מז"א מלמטה, יוצא שהל' כן מקבלת חכמה.
אבל,איך זה קשור? הרי אמרנו שהחיוורתא היא השורש?
אז קודם נבין את המצ"ל, נחזור לחייורתא ונראה למה הוא השורש (12.34)
והענין הוא, כי יש כאן הבחנה רבה וגדולה, הנמשכת מע"ס דאו"י, וצריך שתזכור היטב המתבאר לעיל בביאור ע"ס אלו (בדף ה' ד"ה וטעם) ע"ש כל ההמשך.

מהי השאלה
• למה יש קודם ז"א, ואח"כ בינה?
• איך ז"א שהוא ענף, הוא יהיה גורם, הוא יהיה סיבה לבינה )
ונתבאר שם, (באור ישר )
• כי בחינת המשכת החסדים מן המאציל נקרא ספירת בינה דאו"י(מהי בינה? שאמרה שהיא רוצה להשפיע ונמשכו חסדים ),
• ואחר שנאצלה בינה, המשיכה הארת חכמה לאור החסדים, שהמשכה הזאת נקראת ספירת ז"א דאו"י(שימו לב, שזה אחד הנקודות השורשיות שיש בתע"ס שיש להבין אותם טוב )
• כי השינוי הזה שבאור החסדים, שקבל הארת חכמה, (דהיינו רצון להארת חכמה ) מבדיל את החסדים מן הבינה, והוא נק' ז"א. ע"ש

כלומר, איך יצא ז"א?
• מה שונה ז"א מבינה? למה צריך לגלות בו רצון להארת חכמה?
• מכיוון שבלי זה זה יהיה רק חסדים, אז הוא לא שונה
• ובגלל ההכרח הוא חייב הארת חכמה, ובזה הוא שונה מבינה
• . הרי שספירת בינה בעצם היא אור חסדים בלבד, בלי חכמה,
• וחסדים עם הארת חכמה, הוא ז"א
. אמנם לאחר שנאצל ז"א, הנה הכרח הוא שבינה קבלה לתוכה גם הארת חכמה(מאיפה? ) מספירת ז"א ממטה למעלה, (למה? כי הרי החכמה צריכה לעבור דרכה )
הגם שאין לה ענין בהארת חכמה הזאת, בהיותה בסוד כי חפץ חסד הוא. ונמצא שמבחינה זו דהארת חכמה, נהפך הענף להיות שורש,
(אחרי שכבר,בינה האצילה את ז"א, ז"א חוזר ומבקש חכמה ) (15.18)

כי מקום הארת חכמה הוא בז"א דאו"י,
וז"א מאיר אל הבינה ממטה למעלה, מבחינת הארת חכמה שלו.
וזה נקרא בהמשך מסך דחיריק

וזכור זה תמיד,כי זהו
מפתח לכל המוחין של אצילות.

(15.38 )
מהרעיון הזה, אפשר להבין מה קרה בנקודות דס"ג.
ועם זה תבין
• מה שפעם אומר הרב שאור הבינה הוא רחמים גמורים, ואין שום דינים נוהגים בה( מתי זה יהיה? לפני שז"א העלה ביקוש)

• , ובכל מקום שאור הבינה מתפשט, בורחים החיצונים משם. (למה בורחים? כי הוא בחינת חסדים וזה דוחה את כל החיצוניים, כל נגיעה שלהם, כי עליו לא היה צימצום, ולחיצוניים, לקליפות, אין מגע עם בינה זה רק רצון להשפיע, ולכן שהחיצוניים בורחים משם, הכוונה היא שאין להם מה לינוק משם, אין להם מה לעשות שם ) (16.31)

ופעם אומר שדינין מתערים מינה(ופעם דוקא ממנה באים הדינים!

כלומר אומר:
• פעם אין בבינה דינים בכלל ולכן, החיצוניים לא יכולים לגעת בה.
• ופעם אומר דינים מתעוררים ממנה

אז, מה נכון? האם יש בבינה דינים או אין בה דינים?

, כמ"ש בזוהר. ועם הנ"ל תבין זה היטב,
כי מצדה עצמה, שהיא בחי' חסדים בלי חכמה, אין שום דינים מתערים מינה, ואדרבה בכל מקדם שאורה הגדול מתפשט בורחים משם החיצונים. (

ואיך זה היה בנקודות דס"ג?
ההתפשטות ראשונה של נקודות דס"ג למטה מטבור היתה בבחינת ג"ר דבינה ששום חיצונייים לא יכולים לגעת בה שם, ולכן הרשתה לעצמה לרדת למטה מטבור דא"ק)
אמנם מבחינת הארת חכמה שקבלה מז"א ממטה למעלה,
כנ"ל, הנה מבחינה זו דינים מתערים מינה, והבן זה היטב.

וזה השורש, ובהמשך ההשתלשלות, כמו שכותב בטור ב',
דינים מתערים מינה, בכח החיבור של ה"ת בבינה.

ומזה צריכים לזכור:
שכל ההתערבות של ה"ת בבינה, היא רק בז"ת דבינה, ולא בג"ר דבינה, מכח הארת חכמה, או הצורך להארת חכמה, שקיבלה ממטה למעלה מז"א, מב/א שעשתה שם זווג). (18.23)

ורוצה להסביר לנו, ולתת סטייה קלה ,לעולם הנקודים ולהסביר לנו מה קרה בעולם הנקודים:
ואח"כ נחזור ונסביר למה זה מצ"ל ולא צל"ם רגיל. ( 18.37)

גם תבין עם הנ"ל ענין ירידת הנקודות דס"ג למטה מטבור דא"ק, שע"י ירידה זו נתחבר בה בחינת ה"ת דא"ק, (באיזה סדר? 4 שלבים:
1. ירידה למטה מטבור דא"ק
2. התכללות
3. התעורררות
4. התערבות של ב/א עם ד/ג
5. צימצום
6. עליית מלכות דסיום רגלין של נקודות דס"ג לבינה דגופא. (19.56
אז אלו היו השלבים (19.58
שע"כ נעשה צמצום חדש בסוד עלית ה"ת לעינים, שהוציאה את האח"פ דכל המדרגות לחוץ, כנודע. וז"ס ותלכנה שתיהן, כי ב' ההין נתחברו זו בזו, (איזה ב' ההין? מלכות דסיום רגלין ובינה דגופא ) כמ"ש בחלק ז', ע"ש. (20.13 )

ובאמת יש להקשות איך אפשר שנקודות דס"ג יתחברו עם ה"ת דא"ק ויתמעטו משום זה, אחר שהם בחינת אור דחסדים(הרי למדנו שבבינה אין לה דינים, מה למדנו עליה? שבורחים ממנה החיצוניים,היא כולה ג"ר דחסדים!, היא כולה ג"ר דבינה" כולה בחינת חסדים אי אפשר שיהיו בה חיצוניים, א איך קרה זה? )
, כי הטעמים דס"ג לא ירדו למטה מטבור, משום שיש בהם בחינת ע"ב, ( דהיינו ג' דהתלבשות)
אלא הנקודות דס"ג להיותם מבחינת אור חסדים בלבד, ( ג"ר דבינה) ע"כ יכלו לירד למטה מטבור, כמ"ש (בדף ש"צ ד"ה וס"ג) ע"ש. וא"כ למה נתמעטו משום זה, ( למה צריכים לעשות צ"ב?) הלא ידוע שאין שום דין ועביות יכולים לשלוט באור חסדים. שהרי עליהם לא היה צמצום כלל. ( אז איך יכול עכשיו שהם ירדו, רק עם ג"ר דבינה, ושי להם רק אור דחסדים, שזה אומר שגם הרצון שלהם הוא כזה, רצון רק של השפעה, איך הם יכולים להתערב עם ד/ג?) (21.19 )

ועם הנ"ל תבין זה היטב. כי בחי' ה"ת שנתחברה בה"ר, דהיינו בנקודות דס"ג, לא היה זה בעצם בחינתה, אלא בבחי' ההארת חכמה שיש שם בהכרח( ויך נקראת הבחינה הזו? ז"ת דבינה) מבחי' ז"א דאו"י, שהארה זו נמצאת בה בהכרח, אלא שאינה עולית בה בשם, ( מתי? בהתחלה כשהיא התפשטה למטה)
מחמת שאינה מבחינתה, ואין לה ענין בה, (מה זה אין לה ענין זה? כשמיהוא בא להשפיע, הוא בכלל לא חשוב על זה שאח"כ לא תהיה לא ברירה אלא גם לקבל, כשהוא בא להשפיע, הוא נותן את כל כולו, כמו או"ח הנדחה,שהוא דוחה, הוא דוחה את כל האור, ולא רק את אותו אור שלא לא יקבל בע"מ להשפיע, הכל הוא דוחה. שהוא מסרב לאכול, הוא מסרב להכל!) כנ"ל.

אמנם כיון שהיא נמצאת בה, ( כשורש) נעשתה הארה זו למקום אחיזה אל ה"ת דנה"י דא"ק שתוכל להתחבר שמה, (ר"ל עם ד/ג, ואח"כ היתה מלכות שעתה לבינה) בסוד ותלכנה שתיהן, ומשם ואילך, דינין מתערין מינה, דהיינו מכח החיבור דה"ת בה. כמבואר. (22.43 )

זאת אומרת, שהיינו צריכים, כמה בחינות:
• גם התכללות
• וגם התערבות,
ולא מספיק רק התערבות, צריך גם התכללות.

ופה זה באמת, אחד המקומות בתע"ס היחידים שיש הסבר ממש נפלא על צ"ב.
וזה מאד חשוב המקום הזה פה, אתם צריכים לזכור, צריך להיות חרות בראש.(עמוד אשנ"ד טור א' ( ומתחיל מעמוד אשנ"ג טור ב' למטה- ונגמר בעמוד אשנ"ד טור א'
זה מקום מאד מרכזי של הרעיון של צ"ב, ומפה אנו לומדים אותו גם בפתיחה. (23.30 )

ועם זה תבין ביותר( מה נבין? שלבינה יש שני צדדים
1. יד צד של "דינים מתערים מינה-" כלומר שיש בה צד של דינים, של ז"ת דבינה
2. ויש צד שהחיצוניים בורחים ממנה-שהיא ג"ר דבינה
ענין התיקון של ם' דצל"ם מכח הקרומא דאוירא, שנתבאר לעיל, כי המסך שבפה דעתיק(שנקרא קורמא דאוירא- המסך שבפה דעתיק ) הבדיל ג"ר דבינה מז"ת דבינה עם הקרום הזה, כי העמיד המסך(כדי לדייק ,היינו אומרים לא העמיד המסך אלא השפעת המסך, כי המסך באמת עומד למעלה מג"ר דבינה, והשפעתו היא למטה מג"ר דבינה,
• בין הם' לל'
• בין ג"ר דבינה לז"ת דבינה

שלו תחת הג"ר דבינה בסוד רקיע המבדיל בין מים למים, שג"ר דבינה נתקנו בבחי' מים עליונים מתוך הם' המגבילם שלא יקבלו בתוכם הארת חכמה, , אפילו בעת גדלות, (גם אם יגיע החכמה, הם ידחו את החכמה) שבזה הגביה את הם' הזו למעלה מיסוד, שפירושו שאינה מקבלת כלום מיסוד, לא מקטנותו ולא מבחי' גדלותו כמ"ש (בדף א' של"ט ד"ה בינה ע"ש. (שמה הסביר לנו שם? סוד הגבהת ירכין, מעל יסוד דעתיק, מה שלא היה בנקודים, ובג"ר דבינה, גם יצא הי' מהאויר שלה, וקיבל ג"ר דחכמה, איפה? בנקודים, וזה גרם לשבירה, ופה היה תיקון שלה גבהת ראשי ירכין, של א יקבלו ג"ר דחכמה, גם אם יבוא חכמה, הם ידחו אותה, )

כי כל התיקון הזה הוא להבדיל את ג"ר דבינה
שלא יהיה לה שום חיבור עם ז"א דאו"י
, ולא תקבל עוד שום הארת חכמה ממנו.
והבן היטב. ( 25.47)

תראו, איזה תיקון נפלא נעשה:
היה צורך שתהיה איזה שהיא בחינה שיכולה לקבל חכמה, והיא חייבת להיות בינה. אבל הבינה הזו אם היא תקבל חכמה, היא עלולה לגרום לשבירה
מה עשו?
עשו בחינה מיוחדת, הפרידו את הבינה לשניים:
• לבינה ששייכת לאיזה שהיא שלמות, שלא נוגעת למציאות של האדם, למציאות של המקבל
• ובינה ,שכן קשורה למציאות של המקבל
והכל סובב סביב הבינה, זה הרי האני של האדם , שם מתגלה האני של האדם, זה מקום התודעה שלה אדם.
עכשיו, הכל צריך לקבל בתוך התודעה.
התודעה הזו צריכה להתחלק:
• לתודעה ששייכת להכרה
• ותודעה ששייכת לגוף
אז יש דעת הנעלם ששייכת להכרה, ואז הג"ר דבינה,כמקום ההכרה שלה אדם, ואז האדם בתוך התודעה שלו היא נקראת בינה, התחלק ל-2:
• למעין תודעה שהיא מחוצה לו, שזה נקרא השופט- הג"ר דבינה הוא כמו השופט
• והתודעה השנייה- היא תודעה שמשוייכת לגוף

למה זו נקודה כ"כ חשובה?
כי בהרבה תורות, איך הם אומרים את זה?
• תראה איך אתה מרגיש את זה"
• איך אתה מתחבר לזה
• תראה מה זה עושה לך
• תראה אם זה מרגיש לך
ופה אומרים לך: אסור ככהֱ
אם ככה אתה תפעל, עוד פעם תהיה שבירה!
עוד פעם הכל יכנס לנקודה אנוכית. ולכן זה תיקון נפלא, שבא ועשה הפרדה:
וגם ההפרדה הזו היא זמנית.
כי בסוף ההכרה והתודעה או המודעות הגוף, צריכה להתחבר. (27.45)
אבל מה כל הטעויות של כל העולם תמיד?
שרוצים להקדים את מטרת הבריאה לתיקון הבריאה
מה תיקון הבריאה?
• שכן נעשה את ההפרדה,
• שכן תהיה הפרדה בין השכל הישר הברור החותך המבין, לבין הנפש שמרגישה

למה זה כ"כ חשוב?
כי אם לא, מיד נרצה לקבל ג"ר דחכמה, אפילו תהיה לנו הבנה גדולה ונתפוס את האמת, מיד נקח אותה לעצמינו ונשבור הכל, ונקבל באנוכיות גדולה.
ולכן עשו לנו הפרדה כזו. ולמה זה גורם?
שבנאדם אומר: טוב, אני מבין הכל בשכל, אני עושה הכל מבחינה טכנית, הכל טוב, אבל זה לא מגיע ללב!

• אז מה יחבר בינהם?
• מה יחבר בין ההכרה הזו ללב?
• הרי הוא פה נותן לנו איזה שהוא סדר, שאנו צריכים עכשיו לחזור על מה שאמרנו בתחילת השיעור.
הוא שואל אותנו: איך יכול להיות שהם' דצלם שהיא בחינת ההכרה העליונה, כבר לא קשורה אלי?
איך היא יכול להיות שורש להארת חכמה אלי, איך ההכרה הגבוהה הזו, שיש משהו שמפריע באמצע! מה מחבר בינהם? הרי זה גרון מחבר בינהם!
אבל הגרון הזה, איך יחבר בינהם?
• ופה אנו רוצים לראות סדר מיוחד: איך אנוע ושים והשיבות אל לבבך בלב של הראש
• איך מביאים מהכרה לתודעה
זה דבר נפלא! זה שמחה ללמוד את זה! וזה נלמד בשיעור הבא (29:15)

אין תגובות

להגיב