031- הדף היומי בתע"ס – חלק י"ג – עמודים א'שנז-א'שנח

media

שאלות חזרה א'שנז-א'שנח
1. מיהו תיקון הי"ג שאומר שכולל את כל הי"ב האחרים?
2. מהיכן מקבל ז"א ומדוע?
3. מהיכן מקבלים הצדיקים וכיצד זה קשור לנה"י דז"א?
4. מה הקשר בין החיוורתא לתפילין של ראש לבין צדיקים, ומדוע לא מניחים תפילין בשבת?
5. מתי השיערות גדולים מהחיוורתא ומתי החיוורתא גדולים מהשיערות?
6. מהם ב' התירוצים המסבירים שז"א מקבל גם מי"ב אורחין ולא רק מחד אורחא דכלל להון?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אות קכ"א
קכא) גם הענין הוא, כי הרי יש הויה אחת באלו הד' ארחין דאחורי רישא, וזו ההויה היא במילוי יודין דע"ב. ונמצא כי יש בה ד' יודין, וכל אחת כלולה מי', ועשר מי' הם ת', (דהינו 4- פעמים י', ו-10 פעמים 40= ת'=400 ) ונודע, כי החשבון כל מה שהוא בעולם העליון הוא יותר גדול. ( רק שהתחתון מסתכל עליו)
אות קכ"ב
קכב) ולכן בא"א, אלו הת', הם ת' אלפין עלמין, (4000 עולמות) האמנם הצדיקים המושכים ומקבלים להם זו ההארה, אינם יונקים כולה כאשר היא, ולכן ברדתה אליהם מתמעטין. ואינם(אלא ) רק ת' עלמין לבד, ואינן ת' אלפין, כי אין חשבון אלפין אלא בא"א עצמו. (שהוא בחינת חכמה דמ"ה דעולם אצילות ) ( 1.40)

אות קכ"ג
קכג) וז"ש ומנהירו דהאי חוורא(מאלה האורות של החיוורתא ) ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ת' עלמין, (יורים הצדיקים לעולם הבא ת' עלמין ) כי החוורא גופיה(החיוורא בעצמו ) הוא ת' אלפין עלמין, (אבל איפה הוא עצמו? כשהוא נמצא בגלגלתא ) אך הנהירו דיליה(ההארה שלו ) אינו רק ת' עלמין לבד, (אלא רק ת' עלמין כפי שמתבטאת אצל התחתונים ) כי בא"א הם אלפין, ( שא"א שהיא מדרגת חכמה באצילות שהם אלפים) ובאו"א הם מאות.
וז"ש בעלמא דאתי, (בעולם הבא שהם או"א ) כי שם הם מאות, בבינה הנקראת עלמא דאתי. וכבר ידעת, כי כל כתר מסטרא דאימא(כל כתר הוא מצד אמא),,והאי גולגלתא(וזה הגלגלתא המדוברת בא"א ), הוא בינה המקפת את החכמה(את חכמה סתימאה שהיא באה על חוטם פה, מדוע? כי היא בחינת אוזן דעתיק, כי כלכלתא באה לבחינת אוזן דעתיק ) שהוא המוחא סתימאה, נקודה בהיכלה, לזה אמר דירתין (יורשים )להו צדיקיא(לאלו הצדיקים ) בעלמא דאתי, (בעולם העליון, בעולם הבא ) שהיא הבינה
דהיינו, ר"ל, שהיות והצדיקים יורשים בעולם הבא ממדרגת או"א, אז הם יורשים את מה שנותן להם א"א, שהוא ת' אלפין, הם יורשים רק בבחינת מאות, ולא בבחינת אלפין, כי הם יושבים במקום או"א, ואו"א הם בסוד מאות ולא בסוד אלפים. ( 3.50)

אות קכ"ד
קכד) וז"ש הה"ד ת' שקל כסף עובר לסוחר( זה שכתוב "400 שקל כסף עובר לסוחר" מה שאמר אברהם לעפרון החיתי), כי היו ת' לסבה הנזכרת, (למה ת'? ) כי הם ד' יודין שבהוי"ה דאחורי הראש
(שלמדנו שיש צד הויה:
• צד ימין צוד שמאל
• ויש הויה מאחורי הראש
וגם הם מכסף, ( למה כסף? כי כסף היא מדרגת בינה) כי הויה זו היא דע"ב דיודין, וחסד בגימטריא ע"ב, והכסף הוא חסד. ולכן היו שקלי כסף ולא זהב. (כי אם זה היה זהב זה היה מצד א"א ) וגם כי הם בחי' החוורתי שהוא לבנונית הראש, (דהיינו )לבן ככסף, ואינם בחינת שערות שהם שחורות או אדומות. (5.11 )

אות קכ"ה
קכה) ואמנם היותם שקלים הוא ג"כ כנזכר, כי שק"ל בגימטריא ת"ל( = 430)
• הת' הם הד' יודין,
• והל' הם השם בעצמן פשוט, (מי זה השם הפשוט? שם הויה= 26 יקו"ק, ואם נצרף את ארבעת האותיות שלו, אז יהיה שווה ל' = 30) שהוא בגימטריא כ"ו, וד' אותיות הרי שלשים.

ולהיות, כי אין בשם רק היוד ראשונה לבד, כי שאר השלשה יודין באים בסוד תוספת המילוי, (כי הי' הראשונה ביקו"ק היא הי' של י', ואיפה באים שאר השלושה של היודין? בה' הראשונה שי י' של מילוי וגם בה' אחרונה גם יש י ' של מילוי ) ולכן התחיל החשבון מתתא לעילא, כסדרן כנ"ל, כי המילוי גרוע מהפשוט, ולכן
"המילוי גרוע מהפשוט". למה?
• המילוי גרוע מהפשוט
• אבל שאי אפשר לבטא את הפשוט, אז ודאי שהמילוי גדול מהפשוט, כך למדנו בחלק י"א
התחיל בש' דשק"ל, שהם הג' יודין של המילוי, (ש' הוא בחינת ג' יודין, או ג' ווין לפעמים ) כל אחת כלולה מי' שהם ש', ואחר כך היוד עצמה הראשונה, של שרש הו"'ה כלולה מי', הרי ק' דשק"ל. ואחר כך כללות השם בעצמו, שהוא כ"ו, וד' אותיות(שהם ל' ) הרי שק"ל. והבן זה. ( 7.25)
אות קכ"ו
קכו) ונודע כי בהמשך הד' אורחין חוורין לבדם אחורי רישא עד רישא דזעיר אנפין, ( משם מתפשט השיער מצד אחורי הראש עד ראש דז"א, ושם מקבלת הארה ולא מצד הפנים)
גם נמשכין עמהם הד' נימין דשערי, ( ששייכים למוחא דאוירא) כי הי"ג נימין דשערי נחלקים ג"כ ע"ד התחלקות הי"ג חוורתי. ונמצא שאחורי רישא, נמשכין ד' נימין דשערי וד' חוורתי, והם הת' עלמין הנזכרים בגימטריא ש"ק דשק"ל. כי הש"ק הוא שערות הנארגים, ובתוכם נקבים, שהם הלבנונית והחוורתא, ולכן נרמז במלת ש"ק. וז"ס וישם שק במתניו והבן זה. וז"ש עובר לסוחר בסוד ודר וסוחרת, היא גולגלתא דסחרה למוחא, (דהיינו שהיא נתנה למוחא את ההארה ) ודרך בה עוברין השערות למעלה, וזהו עובר לסוחר(מי זה הסוחר? מוחא ) והבן זה, ושאר ט' חוורתי נמשכין בצדדי הפנים. ( שמשם לא מקבלים את הארה לתחתונים) ( 9.07)
אות קכ"ז
קכז) ודע, כי עיקר מה שמאיר א"א בז"א, הוא מן ההוא ארחא חדא אחרא דאזיל בפלגותא דשערי דא"א, (אותה אורח (שביל) אחר שהולך באמצע/במחצית השיער של א"א ) כנזכר באדרת נשא דף קכ"ט ע"א וקל"ו ע"א, וזה, לבדו נמשך בהתמדה לרישא דז"א, בחד ארחא אחרא דיליה דבפלגותא דשערוי דז"א (למה אין לו מהי"ג חיוותרא? כי הם שייכים לם' דצלם )
ג"כ, ואין לו יניקה בי"ג חוורתי הנזכר רק מהי"ג נימין דשערי מהד' דאחורי רישא דא"א(שהם באים מבחינת הל' דצלם ), כנזכר בפרק שאחרי זה, אך הצדיקים, ירתי נהירו דילהון(יורשים את האור שלהם ) מהני ד' חוורתי הנמשכין אחורי רישא דא"א. (אבל הם עוברים כמובן דרך הד' נימין ). (10.32 )
אות קכ"ז- או"פ
קכז) עיקר מה שמאיר א"א בז"א הוא מן ההוא ארחא חדא אחרא דאזיל בפלגותא דשערא דא"א, וזה לבדו נמשך בהתמדה לרישא דז"א:
פירוש, כי י"ג תיקונין הם: י"ב הם, מג' הויות, שהם י"ב אותיות
, כמ"ש לעיל, וחד ארחא דכליל לכולהו, (שהאו בחינת הי"ג המאחד את כולם )
שהוא האי ארחא חדא דאזיל בפלגותא דשערי(שהוא אורח האחד שהולך במחצית/באמצע השיער )
, שפירושם דג' הויות, הם הט"ס דנה"י דעתיק( דהיינו לבושי מוחין שעתיק עושה לטובת א"א)
, שבהם המוחין דג' רישין דא"א, שהם חב"ד חג"ת נה"י(שבתוך הנה"י האלה (נשמה רוח נפש) מצויים המוחין לא"א ), כמ"ש לעיל בבחינת מל"צ דצל"ם. וחד ארחא דכליל להון, (אחד שכולל את כולם ) הוא בחינת המלכות(שהוא כתר דאו"ח) שבנה"י אלו, שעל המסך המתוקן בה, יצאו אלו הט"ס דנה"י דעתיק המלבישים המוחין אלו, ששם הג' הויות הנ"ל, ממטה למעלה. ולפיכך( אותו חד אורח) הוא כליל לכלהו ארחין, כי היא(המלכות ) נושאת המסך, שעליה יוצאים כל אלו הט"ס, שהם ג' הויות העושים י"ב ארחין. (י"ב שבילים שבין השערות )
אמנם גם בה עצמה נבחן שהיא מתפשטת בעצמה לי"ב אורחין (בחלק ה' למדנו באות א' וב' שיש ענין :
שבמלכות, של ראש, יש י' שורשים שמושפעים בפועל לגוף, למרות שהם נמצאים גם בט"ר של הראש, אבל כולם מתבטאים במלכות, והמלכות משפיעה את כל השורשים. ולכן אומר שגם בה עצמה נבחם שהיא מתפשטת בעצמה לי"ב אורחין:
כי אם היא הכתר, שממנה גם מתפשט הגוף, אז היא מכילה את כל מה שיש בראש
כמו הי"ב שממטה למעלה, להיותה בחינת המלכות שבהם, המתפשטת ממעלה למטה בכל אותו השיעור שהאו"ח שלה התפשט ממטה למעלה כנודע. ( כמו שהסביר באר היטב באות א, ב') (13.26 )
ונודע, שז"א הוא בחינת גופא דאצילות, (אם מסתכלים כל אצילות כפרצוף אחד אז:
• גלגלתא ואו"א הם ראש,
• ישסו"ת הוא בחינת גרון
• וזו"ן בחינת גוף
יוצא , א"כ ז"א הוא בחינת גופא דאצילות, ואו"א הם רישא דיליה. ) ואו"א הוא ראש שלו (13.52)
ולפיכך נבחן שעיקר אחיזתו של ז"א אינו בבחינת הי"ב אורחין שהם ממטה למעלה, ( למה? כי זה שייך לראש) אלא רק בהאי ארחא דאזיל בפלגותא דשערי, (רק אותו אורח שכולל את כולם שהוא בחינת המלכות שהיא זו שמתפשטת לגוף, והוא לא יכול שתיהיה לו אחיזה בראש) שהוא בחינת גוף שמתפשט ממעלה למטה" ר"ל שהוא בחינת מלכות המתפשטת ממעל ממעלה למטה רק בזה, יש לא"א אחיזה ) וז"ש "עיקר מה ממאיר א"א בז"א הוא מן האי ארחא חדא דאזיל (מאותו שביל אחד שהולך במחצית/אמצע השיער )
בפלגותא דשערי.( 14.38 )

מה רצה להגיד לנו?
הוא לא מקבל מכל השערות מכל הקרקפת, מכל החיוורתא, אלא רק אמותו שביל באמצע שהוא נקרא מלכות, שכולל את כולם וממנו הוא משפיע
אות קכ"ח
קכח) וטעם הדבר כי השערות הם ווין, (למה? ) להיות שרשם, ע"י שעוברים דרך הקרומא(קרומא דאוירא דעתיק ) שהוא מהת"ת דעתיק(שהוא המסך דצ"ב )
כנ"ל, ולכן משפיעין בז"א. ( מי? אותו קרומא דאוירא- מקבל השפעתו מהשערות שהם יצאו, לא הם ממש, אלא שהאור יצא,שהם יצאו למקיף חוזר, ולכן יקבל את הזה כמו מקיפים לראש' והם יהיו כמו תפילין של ראש. ואם נדייק יותר: :: : נאמר שהם בחינת או"ח שיצא מהמדרגה)
אך החוורתי הם מנ"ה עצמם, שהם העינים והאזנים, במקום שאין שם שערות, (דהיינו שטרם שנפגשו מממטה למעלה עם הקרומא דאוירא, ולכן אין בהם את המיעוט של המסך" אז אין להם את השערות האלה, אבל בכל זאת הם מתחקלים לי"ג כי הם השורש של מה שיצא אח"כ בשערות ) ולכן הצדיקים שהם מיסוד, יונקים מחוורתי דנ"ה שע"ג היסוד, והבן זה. (מה להבין?
שהצדיקים יורשים מהנקודה הפנימית
ופנימיות הצדיק היא כנגד תפילין של ראש של הז"א,
ואולי אפילו יותר מכך
(17.00 )
אות קכ"ח- או"פ
קכח) השערות הם ווין וכו'. לכן משפיעים בז"א אך החיורתא הם מנ"ה עצמם וכו', לכן הצדיקים שהם מיסוד יונקים מחיורתי דנ"ה שע"ג היסוד:
פירוש, כל המקובל מחיורתי יש בו ענין של התלבשות מעט, כמו חיורתי דא"א שהוא מלובש בעור של הגלגלתא כמ"ש לעיל. אבל המקובל משערות, (שהם בחינת או"ח שיצא מהראש, ולכן משמש בראש ולא יכול להתפשט לגוף, כי הוא יצא מהראש, כי או"ח שייך לצ"א ולא משמש במדרגה)
אינו יכול להתלבש בהמקבל אלא בבחינת מקיפים, ולא כלום בבחינת פנימים. (למה? כי לא משמש כפנימיים ) ולפיכך ז"א שעיקרו הוא בחינת חג"ת שדרכו בחסדים מכוסים כנודע, אינו יכול לקבל מן החיורתי שהוא התלבשות מעט בעור, (כי יש לו קצת תפיסה בעור, לא כמו השערות שהם יצאו ממש לחוץ וכבר נגעו בבחינת הקרומא דאוירא )
אלא מהשערות, כי הקוצי דשערי דא"א המגיעים בשעת גדלות ז"א, למקום העורף שלו, כנגד מוח הדעת, הם בוטשים במוחין שלו, דהיינו שהם משפיעים בו הארת חכמה, שהיא בחי' הפכית למוחין הפנימים שלו, ( למה? כי המוחין שלו שהם פנימיים הם חסדים מכוסים, והםב אים כהארת חכמה, והםפ רוצים להאיר בפנימיות ז"א בחסדים מכוסים)
ואז הארה זו אינה יכולה להשאר תוך המוחין שלו בפנימית, אלא יוצאת לחוץ ממצח בבחינת או"מ, הנקרא תפילין של ראש. הרי שהארות השערות דא"א המגיעים לז"א, אינם מאירים בו אלא בבחינת או"מ על המצח שלו. אבל הצדיקים, שהם בחינת נה"י דז"א, הם מקבלים מן החיורתי, (דהיינו מהפנימיות שהם לא נבחניןם לחוץ לראש, מבחינת שערות ובחינת מקיפים ) שהם מתלבשים גם בפנימית היסוד באיזה שיעור, (למה?) והוא מפאת היותם נה"י, ששם מקום גילוי של החסדים, כנודע(דהיינו שהם מקבלים את החכמה הזו לגילוי החסדים ובחג"ת הם רק חסדים מכוסים, ולכן הצדיקים שהן בבחינת הנה"י דהיינו היסוד, אז הם יכולים לקבל גם את הנקודה הפנימית ), וזהר שמפרש הרב, שבחינת הצדיקים סובב על בחינת יסוד דז"א עצמו הכלול מנו"ה.

בנה"י יש גילוי לחסדים,
לא כמו בחג"ת ששם יש רק חסדים מכוסים,
כי אין כח לקבל שם בבחינת חסדים מגולים
ואם כן יהיה שם אור חכמה לגלות את החסדים, אז עלולה להיות שבירה
אבל אצל הצדיק שיש לו חכמה, אז זה מגלה אצלו את החסדים, ולכן הם יכולים לינוק גםמהמקום הזה, וזה לא עושה ביטוש שמוציא את האור החוצה (21.09)
מאיפה מקבל ז"א את ההארה:
האם מהחיורתי או מהשערות?
הוא רוצה לדון איתנו מאיפה ז"א מקבל את ההארה.
האם הוא מקבל את ההארה מהחיוותרא או מהשערות?
1. אם יקבל מהחיוותרא, אז זה ממקום שעדיין לא נפגש עם צ"ב, עדיין לא נפגש עם הקורמא דאוירא, ואומר שז"א לא יכול לקבל משם, אז מקבל רק מהשערות.
2. אומר לצדיקים,שהם כן יכולים לקבל מהחיוורתא הזה. למה? אז קודם כל צריך לראות את הקשר :
שכל הנשמות ,ההשלכה שלהם, באה מז"א. אז, בעצם, השאלה היא על הז"א עצמו. ואומר שיש צד בז"א, שכן יכול לקבל מהחיוורתא. מי הוא? צד הנה"י בתנאי שהוא מתוקן.
מי יכול לתקן את הנה"י דז"א?
• רק מי שגורם לו לגדלות,
• כי באופן רגיל ז"א נמצא במצב קטנות.
• במצב חב"ד חג"ת דכלים ובמצב של חג"ת נה"י דאורות.
• אבל אם הוא רוצה שגם הנה"י דכלים ישמשו, אז הוא צריך מישהו שיעלה מ"ן, מישהו שיעלה ביקוש, בכדי שהוא יעבור מקטנות לגדלות,
• ובמצב הגדלות, ז"א יכול לקבל גם בנה"י שלו, ואז יוכל לקבל גם מהחיוורתא.
ומי העושה את התיקון הזה ?(של הנה"י)
רק הצדיקים, שהם מעלים מ"ן, בבחינת תפילה בבחינת ביקוש, ואז הצדיק נקרא בחינת יסוד, כי הוא נותן את בחינת היסוד לז"א שיעבור מקטנות לגדלות ולכן הוא גם זוכה בזה הצדיק, לינוק מאותה חיוורתא.
מה שאין כן, כל השאר, שהם מקבלים רק ממצב הקביעות של ז"א, שהוא נמצא רק במצב של חב"ד חג"ת ולא יכול לקבל מהנה"י, כי הוא לא בגדלות, אלא בקטנות ובקביעות, והם מקבלים רק אור חסדים שזה האור שמאיר בקביעות לנשמות למטה, ולכן רק הצדיקים יכולים לקבל את האור הזה, ואותם רגילים, לא רשעים, מקבלים רק את אור של החסדים מהשערות. ( 23.13)

אות קכ"ט
"ראשי נמלא טל"
קכט) וז"ש באדרת נשא דף קכ"ח, ומהאי גולגלתא נטיף טלא לההוא דאיהו לבר, הה"ד שראשי נמלא טל כו' ( ר"ל יש על זה מאמר יפה בשמעתי ג' משפטים, תש"ג
אמר הרב"ש:
ענין שערה זה אומר שיש גומה מתחתיו
והוא ענין אך בשערה ישופה.
וזה סוד ויען ה' אלא איוב מן השערה, זה פירוש יתנו כל ה עובר על הפקודין מחצית השקל הקודש וזה סוד בקע על הגולגולת לכפר על נפשותכים.
להבין ענין השערות, הוא סוד חרית ודין.
בזמן שאדם ירגיש התרחקות מה', ע"י שיש לו מחשבות זרות זה נקרא שערות, שיש לו סערות נפש,
וחיוורותא נקרא לבנונית, דהיינו הוא שמשפיע עליו הבורא ית', הוא נקרא לבן. וע"י זה הוא מתקרב לה'. וע"" שניהם יחד יש אור וכלי .(25.41)
למה מחשבות זרות נקרא כלי?
אם זה כואב לו שיש לו סערת נפש, למה הוא לא מקבל את האור בגלל שהוא רחוק מה'?
וסדר העבודה צריך להיות כזה:
כשאדם מתעורר לעבדות ה', האו ע"י זה שהאו זכוה לאיזה שהאי הארה מלמעלה, שנקרא חייורתא.
שכאשר הוא עושה את עבודת ה', הוא מרגיש הארה, תענוג, התחברות, קשר לה'.
ואח"כ קורה לאדם, בגלל תנאים כאלה או אחרים, שהוא מרגיש התרחקות מה', ונופלות לו מחשבות זרות בראש, והוא נופל ממדרגתו והו א מתרחק מהעבודה, ותחת כל סערת נפש כזו, יש גומה.
מה זה גומה? גומה זה כמו נקב בקע לגולגולת, שמרגיש חסרון גדול, למה אני רחוק מה' ית'? הרי הייתי כ"כ קרוב לה' וזה כואב לי.
ןואומר: מטרם שבאו לי המחשבות הזרות האלה לראש, הייתי קרוב לה'.
וע"י המחשבות הזרות אני מתרחק מה'.\
אם לא הייתי קרוב קודם לה', אז לא הייתי מרגיש שאני רחוק.
עכשיו שהייתי קודם קרוב, ועכשיו אני מתרחק, אז אני מרגיש רחוק.(27.07)

וע"י זה שהוא מצטער, הוא ממשיך מבוע של חיות מזה שהוא מצטער על זה שהוא רחוק, ודוקא מהסערת נפש הזו, נעשה כלי כמו צינור להעברת השפע. ואז האו עאוד פעם זוכה לחיוותרתא, זאתאומרת שהשערה מחברת אותו, כלומר שסערת הנפש מחברת אותו כשהוא רחוק, מחברת אותו עו ד פעם לאותו חיוותרא.
ואח"כ פעם אחד פעם. עוד פעם באה לו מחשבה זרה, שמסיתה אותו מדרך ה', ואז הוא נעשה מרוחק מה', וגם הפעם נעשית גומה, שזה נקב חסרון, איפה נעשה החסרון? בגולגולת.
וא הוא עו דפעם מצטער ועוד פעם ממשיך את האור מלמעלה, וכל פעם הסדר הזה חוזר בעולה ויורד, עד שהסערות המפש שלו יתרבו בשיעור שלם.
כלומר שאם יש לו כל פעם סערת נפש, והוא כל פעם בא ומתקן אותה, אז ראשו מתמלא בשיער. והשפע הזה נקרא טלא דבדולחא, וזה סוד שכתובש ראשי נמלא טל.
מה זה טל?
צינורות להעברת השפע מהעליון לתחתון.
כתוצאה מזה שתיקנתי את סערות הנפש שלי להיות עבודת ה', הצטערתי מהריחוק שלי מה'
אבל שאדם מצטער הוא צריך לבטא את הצער הזה במעשים ולהראות שהוא מצטער,
לא רק לעשות פנים שהוא מצטער, כי זה לא נקרא שהוא מצטער.
29.20
וזה נקרא שמתרבים השערות ומגיעים לחשבון שלם, אז הוא נבחן שמהטל הזה שעל ראשוהוא יכול להחיות מתים וזה סוד בקע.
היכן שהשערות נפש עושים בקיעות בראש,וזה גם מחצית השקל. (30.00

ועל זה אפשר לומר, שהיכן שעומדים בעלי תשובה אינם עומדים אפילו צדיקים גמורים, זאת אומרת שכשאר לאדם יש סערת נפש, זה דבר כמעט מחוייב בצ"ב.
אבל סערת הנפש זה חסרון גדול שאדם מרגיש, שהאו רואה שהאו מרוחק מה', וזה סדיוק נקודה קריטית, והשאלה עם הסערה הזו הופכת , יוצרת איזה שהיא גומה או חסרון והופכת את זה למבוע, כדי להתחבר לה' חזרה, או שאומר: נו, מה לעשות, כולם כאלה, כולם לא צדיקים, אז גם אני קצת לא צדיק.
לא חייב להיו כזה צדיק, אני לא מלאך.
אז פה מלמד אותנו את סערות הנפש, וגם הרב"ש מלדמ אותנו שאת סערות הנפש, צריךלהפוך דוקא למבוע של אהבת ה'. לכלים לאהבת ה'.- וזה נקרא "שראשי נמלא טל".(31.15)
, והוא, ז"א המלביש לא"א, ונמצא כי לפעמים בבחי' א', השערות גדולים ומעולים מן החוורתי. ובבחי אחרת הוא להפך.
מתי השערות גדולים מהחיוותרא?
• כי הם מאירים לראש ז "א,
• מה שאין כן החיוותרא, הם לא מאירים לראש דז"א באופן רגיל. למי הם כן מאירים?) לצדיקים, לנה"י
מצד שני :
השערות הם פחות חשובות, למה?
כי הם מאירות רק אור מקיף, והחייוורתא מאיר בפנימיות, ואור המתלבש במדרגה, יותר חשוב, מהאור הנמצא מחוץ לה, אבל עדיף אור שנמצא מחוץ לה (שערות) , מאשר אור שיכול להאיר בפנים (החיוותרא) אבל לא מאיר בכלל, לא מאיר בפנים.
ולכן לפעמים שהשערות גדולות, הם מעולות מהחיוורתא, דהיינו שיש לך סערת נפש, ואתה רחוק, שזה נקרא יראה, ופעמים היראה גדולה מאהבה, שאי אפשר לקיים את האהבה, אז אתה חייב לקיים את היראה, שהסערות (שערות) זה בחינת היראה ( 32.35)
אות קכ"ט- או"פ

קכט) בבחינה א' השערות גדולים ומעולים מן החיורתי ובבחינה אחרת הוא להיפך: כמ"ש לעיל,

• שהשערות דא"א משפיעים לרישא דז"א, ומוציאים בו בחינת תפילין של ראש.
• אבל החיורתי אינם מאירים אלא לנה"י שלו, שהם הצדיקים
.
אז לכאורה, מי יותר גדול במצב הזה?
השערות
, כי הם משפיעים לרישא דז"א, רק בבחינת יראה

מתי החיוורתי מעולים מן השערות?
אמנם מבחינה אחרת החיורתי מעולים מן השערות, ( למה?)
• כי מה שנמשך מן החיורתי נמצא (אם הוא נמשך ויכול להתקבל) מתלבש מעט גם בפנימיות הכלים,
• אבל הנמשך מן השערות אינו מאיר רק בבחינת מקיפים( רק בחסדים מכוסים) , כנ"ל בדיבור הסמוך.
• והבא בבחינת התלבשות (אבל בתנאי שהוא יבוא ) הוא יותר חשוב, מן הבא בבחינת מקיפים המאיר בבחינת הארה מרחוק. ( 33.51)

יוצא, מה יותר חשוב? אהבה או יראה?
• אהבה, אבל בתנאי שהיא קיימת.
• אז אם לא, אז היראה יותר טובה מאהבה שלא קיימת.
ובעולם הזה, העיקר הוא היראה.

אם יש סערות נפש, ואנו הופכים אותם לעבודת ה', זה עיקר העבודה שלנו:
ואשרי אדם מפחד תמיד,
• ועובד בבחינת יראה
• ועובד בבחינת סערות נפש,
• ויש לו התלהבות
ה', וכל פעם שהוא רחוק הוא מתקרב, וזה יוצא בו את המבוע העצום בקשר לה'.
ולכן כל הזמן שאנו בעולם הזה, זאת עיקר העבודה שלנו. (34.37 )
אות ק"ל
קל) האמנם אע"פ, שהוא(ז"א ) עיקר יניקתו מההוא ארחא דבפלגותא כנזכר, (דהיינו מבחינת המלכות,שרק היא מתפשטת לתחתון וכל הי"ב האחרים הם מבחינת ראש) ג"כ מאירין הי"ג חוורתי בז"א, (למה? איך? אומר עיקר זה ארחא דפלגותא)
• כי הט' חוורתי הנמשכין דרך פנים דא"א, עד דיקנא דז"א, ומכחם נעשו לז"א ט' תיקוני דיקנא, כמ"ש במקומו.
• ומהד' חוורתי דאחור נמשכין עד רישא דזעיר אנפין, ומאירים ברישיה ממש, ולמעלה ולא בדיקנא. (זה מוקדם להסביר את זה פה, אבל כנגיע לז"א נראה איך הם משפיעים ) (35.50 )

אות קל"א
קלא) אמנם אחר שהאירה ברישיה( מי?אותה אורחא דפלגותא, אותהאחורי הראש שמאיר בראש דז"א) , נמשכת אחר כך הארתה ג"כ ויוצאה לחוץ, ומשלמת לו י"ג תיקוני דיקנא לז"א,
• כי עוברת ובוקעת גולגלתיה מאחורוי, ומאירה בו, ועוברת אחר כך עד הפנים דיליה ג"כ,
• להשלים לו י"ג תיקוני דיקנא, כמ"ש במקומו. (36.21)
אות ק"ל- או"פ
קל) ג"כ מאירים הי"ג חיורתא בז"א וכו' ומשלמת לו י"ג תיקוני דיקנא לז"א:. כלומר,
• כשנחשוב מבחינת שורשו של ז"א, שהוא בחינת גופא(שז"א הוא בחינת גוף דאצילות ,אם נסתכל על כל אצילות כפרצוף אחד) כנ"ל

• , נמצא שאינו מקבל אלא מחד ארחא דכליל להון(שמקבל ממלכות שהיא בחינת הי"ג' שעומדת במרכז ומשלים את הי"ב לי"ג) , שהוא ג"כ בחינת גופא. כנ"ל.
o וכל שאר הי"ב הם כמו ט"ר , או רק צד הפנים בראש,
o והמלכות היא כמו הגוף של הראש
o והז"א שהוא הגוף של אצילות, מקבל רק מהמלכות בעיקר, מתי? כאשר אני מסתכל על כל עולם אצילות כבפרצוף אחד)

• אמנם נודע, שאע"פ שז"א הוא בחינת גופא לאו"א( וגופא לאו"א הוא מתכוון לאצילות, שהם ראש דנקבה שלו), מ"מ מתפשט בעצמו ג"כ לראש וגוף בשעת גדלותו, והנה אז(מה זה אז? כאשר נסתכל על ז"א כפרצוף שלם, ולא כגוף דאצילות, אז נאמר שמקבל גם בחינת ראש דאריך דהיינו מי"ב אורחין.

• ודאי שמקבל ג"כ מי"ב ארחין שממטה למעלה, כי כל בחינה מקבלת תמיד מבחינה שכנגדה בעליון, (ואם יש לו ראש אז יקבל מהבחינה שכנגדו בראש )
• וע"כ בחינת הראש שלו(כשיש לו ראש) מקבלת מתיקונים שממטה למעלה בהכרח(שהם הי"ב ). ועוד כי כל י"ב חיורתי כלולים בהאי אורחא כנ"ל. (38.48)

2 תירוצים הוא נותן פה:
1. כי כולם (ארחין) נמצאים גם במלכות, ואז הוא (ז"א) מקבל גם מהמלכות, כי היא כוללת גם את הי"ב
2. מכיוון שהוא (ז"א) מקבל מהבחינה שכנגדו מהראש, כי יש לו בחינת ראש (39.05)

מה למדנו היום?
למדנו את דרך ההשפעה של א"א לז"א
עיקר ההשפעה של א"א לז"א, היא דרך אחורי הראש של א"א

• אחורי הראש נקרא בחינת המלכות של החיוורתא, שמשם הוא משפיע, לז"א.
• ז"א מקבל באופן רגיל, רק את האורות האלה, רק כאורות מקיפים, כי הוא לא יכול לקבל בפנימיותו, כי הוא רק חסדים מכוסים, והאור הזה שמתקבל הוא מתקבל כהארה, ולכן הוא מקבל את זה רק בסוד אורות מקיפים, והאורות המקיפים האלה נבחנים, כמו בחינת תפילין של ראש.
אבל, כאשר ז"א הוא גדול, או בחינת הצדיקים, או בבחינת שבת, או שיש לו כתר, בראש חודש שיש לו כתר,אז הוא כבר עולה לדרגה, שיש לו ראש עצמאי, וכשיש לו ראש עצמאי אז הוא, כבר יכול לקבל מהראש ישירות, וזה אור שיכול להיכנס בפנימיותו.
לכן הוא (ז"א)יכול לקבל לא רק מבחינת המלכות, -אלא יכול לקבל גם מאחורי הראש שזה בבחינת המלכות, אז הוא יכול לקבל עכשיו גם מי"ב אורחין, כי הוא כבר בבחינת צדיק בשבת, ולכן הוא לא צריךלהניח תפילין בשבת.(40.40)

אין תגובות

להגיב