035- הדף היומי בתע"ס – חלק י"ג – עמודים א'שסה-א'שסו

media

שאלות חזרה א'שסה-א'שסו
1. מהו החומר של השיערות ומדוע?
2. מהו מקיף חוזר? כיצד והיכן הוא נעשה?
3. מהם מותרי מוחא ומדוע זה שמם?
4. מדוע או"ח שעשה עתיק לא"א בצ"א יוצא לחוץ מהראש?
5. על מי מלביש המותרי מוחא?
6. מדוע השערות עדיפים ממוחין הפנימיים ומדוע ההיפך?
7. מהו שיש ג' מיני שיערות שהם: קוצין ונימין ושיערות ומי הם? וכיצד הם מתייחסם למל"צ שבראשים?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אנו למדנו שמה שמקבלים הצדיקים לעתיד, הם מקבלים אותו דרך הבינה, ולא ישירות מצד החכמה, ולכןנספר במאות ולא באלפים.
אנו למדנו את כל הענין של מצ"ל במקום צל"ם, ולא הבנו מדוע צ' בא לפני הל'.
לאחר לימוד ראינו, שהצ' זה עליית מ"ן, כדי שאפשר יהיה למשוך אור חכמה ולעבור מקטנות לגדלות, ולכן התחתון הוא זה שגורם. והיות והתחתון הוא זה שגורם, היום אנו נלמד את המשל התשובה, ונראה איך ללמוד את הענין העצום הזה, איך התחתון שנקרא"יפה ענף", הוא מצ"ל הוא גורם לחורש וצל.
• כי קודם צריך לקבל את הדעת שהוא ז"א
• ורק אח"כ לעשות זווג.
הז"א הוא צ' דצלם- מבחינת הגוף, והוא זה שצריך להשפיע את הארת חכמה לבינה,כי הוא מעלה ביקוש, הוא גרום לחיבור בין בינה לחכמה.

ובגלל שהוא הגורם והסיבה לזווג, שהוא גורם לבחינת הדעת, ואילמלא הוא, לא היה בחינת זווג, לכן הוא לפני הל' והוא נקרא מצ"ל.
ולמה זה נקרא, יופי ענף?
• הרי היופי, כמו שלמדנו הוא בחינת חכמה, ר"ל שהצ' הזה המצ"ל,שזה בא בסדר הזה, הוא גורם ליופי,שהחכמה באה מביקוש של הענף.
• ולכן אנו צריכים ללמוד מכך ענין חשוב מאד, שהמצ"ל, דהיינו נותן אמונה, נותן צל, הוא גורם לאהבה, כי כך ,התחתון הוא זה שגורם לדעת העליון, גורם לזווג העליון, ולכן צריך את שיתוף התחתון באהבת העליון. (2.52)
עמוד אשנ"ד טור ב למטה)
ונודע, שענין תיקון זה דמל"צ דצל"ם(שאנו רוצים ללמדו ממנו את הצל"ם את המצ"ל )
אינו נוהג רק בשעת עלית הפרצופים למדרגת העליון, דהיינו בעת שא"א נתחבר
עמוד אשנ"ה
• בעת שא"א נצתבר עם עתיק לפרצוף א', (אז זה נוהג בגדלות, )
• וכן או"א עולים לג"ר דא"א,
• וישסו"ת מתחבר עמהם לפרצוף א',
• וכן ז"א(הז"א שיהיה בעתיד ) לאו"א(הרי כרגע ז"א בכלל לא נולד, מדובר על השורשים בא"א, וכפי שיהי בגדלות של ז"א, כך גם יהיה אצלו)
. דהיינו בשעת הארת ע"ב ס"ג העליונים, שמתבטלים הפרסאות(פרסאות שגורמות לצ"ב ולקטנות במדרגה , ומתבטלים הפרסאות רק בשביל אח"פ דעלייה, כמובן- זה לא גמר תיקו, זה רק גדלות) לשעת הזווג, שאז כל תחתון מתחבר עם העליון שלו כי הצמצום ב' דה"ת בעינים מתבטל אז וכיון שכל תחתון הוא אח"פ דעליון, נמצא אז מתחבר אל העליון, לגו"ע שלו. כנודע(4.26 )
ואז נוהג ענין מל"צ דצל"ם,
המורה, ששינוי הזה דביטול הפרסא וירידת ה"ת מעינים
אינו פועל כלום בם' דצל"ם דכל פרצוף,
אלא בל' שבו,
,ובה נבחן ירידת ה"ת, בסוד יציאת י' מאויר ואשתאר אור.
( מה אומר?
שכשבאה הגדלות, אז זה מגדיר את ההבדל בין ז"ת דבינה לג"ר דבינה
וזה משאיר את הם' דצלם בבחינת אויר ושומר כך על צ"ב ואי קבלת אח"פ במקומם, לכן כל החכמה שתתקבל, תהיה רק ו"ק דחכמה ולא ג"ר.
והיכן היא תתקבל? דוקא בז"ת דבינה ולא בג"ר דבינה-ז ה נקרא אח"פד עלייה ולא אח"פ במקומם, והתקיון הזה ,ה וא נותן לנו את האפשרות הזו.)
( )
הי'
,ובה נבחן ירידת ה"ת, בסוד יציאת י' מאויר ואשתאר אור. (הכי הי' הזו המלכות שעומדת כפרסא.היכן זה קורה? בל' )
משא"כ הם' דצל"ם נשארת בבחינת אוירא כמקודם(מתי קודם? בחסדים כמו שהיתה בקטנות, גם בקטנות האי היתה בבחינת חסדים, נראה במהשך שזה בחינת ס' )
, כלומר, שנשארת( הם' דצלם) בבחינת חסדים מכוסים(אותם ם' אותה גלגלתא, למרות שבאה חכמה למדרגה ) (6.13)
אז מה השינויה גדל שהוא אומר לנו פה?
הוא אמר לנו זאת הרבה פעמים.
פה הוא רוצה להסביר לנו דבר חדש, ואגב, כך שאנו יודעים את הידיעה הזו, הוא רוצה שנראה את ההבדל בין הקטנות לבין הגדלות.
שלכאורה בקטנות גם יש איזה שהוא סוג של תיקון" שנקרא ס' ו-ם', והוא רוצה להראות לנו, איך מתשלב התיקון של מל"צ עם הס' ם', ואגב כך ללמד אותנו מה ה סה מצ"לד (6.42)
בלי שום שינוי. אמנם בבחינת מוחין הקבועים דכל פרצוף. דהיינו כמו שהרב מחלק אותם ע"פ הקומות דמ"ה(
מה זה קומות דמ"ה?
מזכיר לנו מחלק ח' :
שעתיק לקח את כתר דמ"ה- שהם בחינת הרשימות שעלו עם המסך ושעליהם יוצאים הפרצופים דאצילות. ולכן:
• עתיק לקח את כתר מהרשימות ועל זה יוצא פרצופו
• וא"א לקח חכמה דמ"ה
• ואו"א בינה דמ"ה
• וז"א בחינת נ"ר דמ"ה- אפשר לומר שז"א לקח את ז"א דמ"ה
• ומלכות לקחה את מלכות דמ"ה
), שעתיק לקח כתר דמ"ה, וא"א חכמה דמ"ה, ואו"א בינה דמ"ה, וז"א בבחי' נפש רוח דמ"ה.
הנה מצד המוחין אלו(מוחין של הקביעות דעולם אצילות מצד המ"ה ) אינם נבחנים בצל"ם, ( אז איך נבחנים? הרי אמרת לי שיש תיקון. אומר : לא! זה עו דלא תיקון של צל"ם, תיקון של צל"ם זה רק בגדלות) אלא בבחינת ס' ום' סתומה.
( אז איך הם נבחנים בקטנות? ס' ום' סתומה, לא ם' דצלם, אלא ם' סתומה. כמו שלמדנו בחלק י'.) (7.55 )
איך נבחנים בקטנות?
חב"ד חג"ת עד החזה,שהוא בסוד של חפץ חסד, ס' עגולה, שחיצוניים כשבאים לגעת בה, אז אומרים: אני ס' יש בי שלמות של חפץ חסד, ואי אפשר לפגוע בי.
והם' שם זה מקום לקבלת חכמה, רק שאי אפשר בזמן של קטנות.
וכל עולם אצילות מחולק באופן זה: שמחזה ולמעלה, למשל עתיק וא"א:
עתיק וא"א
• מחזה ולמעלה- יהיה ס' ויהיה עתיק
• ומחזה ולמטה-יהיה א"א ויהיה ם'
אותו דבר, או"א וישסו"ת
• או"א מחזה ולמעלה יהיו בבחינת ס'
• ומחזה למטה של בינה יהיה ם' שזה ישסו"ת
אותו דבר: זו"ן הקטנים וזו"ן הגדולים
• זו"ן הגדולים- מחזה ולמעלה יהיו בבחינת ס'
• זו"ן הקטנים ומחזה למטה יהיו בבחינת ם'
כי הראש דא"א בערך עתיק, אינו אלא בינה וזו"ן, (הרי א"א הוא על האח"פ דעתיק, אז כלפי עתיק הוא בחינת בינה וזו"ן)
דהיינו אח"פ שלו, הנקראים מחצית הכתר התחתון(וזה באמת מה שלקח מצד הב"ן לתקן), אשר הבינה מהם, נחלקת רק ע"פ ס' ום' סתומה, ( ולא מה? מה הוא רוצה להוציא? ולא צל"ם, מתחלק ס' ום כפי שלמדנו בחלק י' מצד הקביעות:
שלמדנו
• שאו"א עילאין- בחינת ס'
• וישסו"ת בחינת ם'
מה מורה ם'? רוצה חכמה שאין שם. רצון לחכמה,ש אין להם את האור הזה שם, אז הם סוגרים את עצמם, שלא יאחזו בהם החיצוניים, כמו ברחם.
כי חב"ד חג"ת שלהם הם בחינת ג"ר דבינה, והם נקראים או"א עלאין,
משמע: שיש ב' צורות של שמירה על החפץ חסד שיש מחזה ולמעלה:
צורה 1:
• בקביעות בקטנות- נקרא ס'- חפץ חסד
• ם' סתומה בבחינת ז"ת דבינה- שנשמרת ע"י "ם' דלמרבה המשרה"
צורה '2: בעליית עולמות
ואיך שם השמירה? ע"י הגבהת ראשי ירכין. מעל היסוד דעתיק, שזה גורם שבג"ר דבינה שלמרות שבאה החכמה, לא יצא הי' מהאויר, והיא תשאר בבחינת אויר- וזה חסדים מכוסים., אז היא שומרת שיהיה רק אח"פד עלייה ולא אח"פ במקומם, ותהיה רובצת.
(11.11)
ובחינת ז"ת דבינה נקרא ם' סתומה, מטעם שמז"ת דבינה ולמטה כבר שולט המסך דעליון והם בבחינת ו"ק בלי ראש. וז"ש הרב שהאוירא נקרא מוח סתום שבגלגלתא. דהיינו להיותה
ם' סתומה כנ"ל. (ר"ל שהגלגלתא דאריך היא בחינת עתיק שבאריך והוא בחינת ס' )(11.52)
מה למדנו כאן?
למדנו שהמדרגה מקבלת תיקון הם בקטנות והן בגדלות.
בכל מקרה, בגלל שהיא בצ"ב, ולא רוצים לעבור עו דפעם מה שקרה בשבירת הכלים, ע"כ עשוים תיקון שנקרא ס' ום'.
אבל בגדלות, עושים תיקון אחר שנקרא צל"ם.
בשני המקרים עיקר התיקון הוא, מצד השמירה, הוא שהגלגלתא או הבינה לא תקבל חכמה, אלא דרך הז"ת דבינה, בגדלת ולא דרך הג"ר דבינה- וז הנקרא ם' דצלם. (12.38)
ונמצא שראש דא"א מצד הקביעות, אינו נקרא ג' ראשים, בסוד םל"צ כנ"ל,אלא רק גלגלתא ומ"ס בלבד( ידדדדדדש בקביעות)
אז מי מהם הוא בחינת ם' דצלם? אף לא אחד מהם.
• בגדלות הוא התיקון של ם'
• אז איזה תיקוןשל חפץ חסד יהיה שם? ס'
אז כמובן, גלגלתא היא לא נקרא ם' דצלם, אלא רק בגדלות, בקטנות היא נקרא ס' ..
כי מוחא דאוירא אינו עולה אז( בקביעות) בשם
• , אלא הגלגלתא היא בחינת ס', והיא בחינת חב"ד חג"ת(שזה 6 ספירות ולכן נקרא ס' ) ואו"א עלאין, דהיינו עד הקרומא דאוירא
• , ומקרומא דאוירא ולמטה הוא בחינת ם' סתומה, הנקרא מוחא סתימאה
(עד לפה נתן לנו את היחס בתוך א"א, שאם נחלק את א"א מצב הקביעות יש לו 2 בחינות מוחין:
2 בחינות של א"א הם גלגלאת ומו"ס מצד הקביעות
• וגלגלתא האו בחינת ס'- חפץ חסד
• ומו"ס הוא ם'
אותו דבר או"א:
• או"א בחינת ס'
• \וישסות בחינת ם'
וכן
זון הגדולים- ס'
זו"ן הקטנים- ם'שס' האו חפץ סחד))
• , ועד"ז או"א, המלבישין מגרון דא"א, ולמטה, נבחן או"א לבחינת ס' דהיינו חב"ד חג"ת דבינה, כנ"ל. ומחזה ולמטה נבחן לבחינת ם' סתומה.
אלא בעת שיש הארת הע"ב ס"ג עלאין שטפת ע"ב מבטלת את הפרסאות וג' ראשים דא"א עולים ומתחברים לגו"ע שלהם שברדל"א, הנה אז מתגלה זה התיקון דמל"צ, המורים שענין ביטול הפרסא אינו מגיע לחב"ד דגלגלתא אלא לז"א שלה שנקרא מוחא דאוירא. כנ"ל. ועד"ז באו"א שעולים לג"ר דא"א, מתחלקים ג"כ למל"צ. ע"ד הנ"ל.
והנה אז, אין טפת ע"ב העליונה יכולה לבא לל' דצל"ם, כי היא בחינת בינה כמו הם' דצל"ם, דהיינו ג"כ בחסדים מכוסים כדרך הבינה שמשורשה אינה צריכה לחכמה, כנ"ל. ולפיכך באה תחלה הטפה דע"ב אל צ' דצל"ם שהיא בחינת ז"א והוי"ה דמ"ה, שמצד האו"י הוא נבחן לבחינת או"פ כמ"ש לעיל. ואז עולה הארת חכמה מן ז"א אל הבינה, שהיא ל', ואחר שהל' קבלה הארת חכמה, יורדת הי' מן האויר, ואשתאר אור. באופן, כמו שבבחינת ע"ס דאו"י, נמצא שהענף שהוא ז"א משפיע הארת חכמה אל השורש שלו, כן גם עתה, כשהארת הע"ב רוצה להוריד הי' מאויר מן הל' דצלם, הנקרא מוחא
דאוירא, הוא משפיע מקודם לצ' שהיא מו"ס, ששם המקום דהארת חכמה וההארה עולה ממו"ס אל הל' שהיא מוחא דאוירא, וי' יוצאת מן האויר, ואשתאר אור.
וז"ש הרב בסו"ה יפה ענף וחורש מצ"ל, שמתחילה מקבל הדעת שהוא ז"א וצ' דצל"ם, והוא משפיע הארת החכמה לבינה, שהיא ל' דצל"ם, ונעשה הסדר מצ"ל. כנ"ל כי זה נבחן ליופי הענף, שהוא נעשה משפיע אל השורש שלו, וע"כ קראו הכתוב יפה ענף.
וזהו מעלת החיורתי, כי גם בבחי' סדר ביאת החכמה לא"א, נבחן ג"כ שבינה שהיא ל' דצל"ם קבלה חכמה מצ' דצל"ם, שהיא מ"ה, ומו"ס. ונמצא, בעת ביאת החכמה אל מו"ס, עוד לא נעשה באור החכמה בחינת התלבשות של ם' ל', הדוחה ג"ר מראש דא"א, כי התלבשות זו, היא באה אחר ביאת החכמה אל הבינה מן הז"א, שאז נעשה יציאת הי' מאויר דל' ואשתאר אור, ולא נעשה יציאת הי' מאויר דם', ונשארת בבחי' אויר כמקודם לכן. אמנם מטרם שהגיע החכמה אל הל' דהיינו בעוד החכמה במו"ס, עדיין החכמה היא בגלוי בלי לבושים דמ"ל, והיא מתלבשת בו בכלים הפנימים, ובחינה זו נקראת חיורתי, דהיינו בעוד אור החכמה במו"ס. ואחר שהחכמה עולה ופוגשת בקרומא דאוירא, ששם בחינת ל' דצל"ם, אז מתחיל ההתלבשות במ"ל והג"ר המגולים
מוכרחים תכף להסתלק מן הכלים הפנימים לבחי' מקיף חוזר, והלבושים של אותו חלק החכמה נעשו לשערות הבוקעים ויוצאים לחוץ בבחינת מותרי מוחא. הרי אשר בחינת החיורתי, הם שורש אל השערות, כי החיורתי היא מבחינת מו"ס, שה"ס משפיע אל הבינה, שמבחינה זו היא השורש. כנ"ל. ומכ"ש עתה, כי גם נסתלק האור תכף בפגעו בל' דהיינו בקרומא, כנ"ל, הרי ודאי שזה החלק דמו"ס מטרם שהגיע לבינה, הוא השורש של האור שנסתלק דרך השערות. ולפיכך צריכים השערות תמיד לקבל מן החיורתי.
קכא) גם הענין הוא, כי הרי יש הויה אחת באלו הד' ארחין דאחורי רישא, וזו ההויה היא במילוי יודין דע"ב. ו אחת כלולה מי', ועשר מי' הם ת', ונודע, כי החשבון כל מה שהוא בעולם העליון הוא יותר גדול.
קכב) ולכן בא"א, אלו הת', הם ת' אלפין עלמין, האמנם הצדיקים המושכים ומקבלים להם זו ההארה, אינם יונקים כולה כאשר היא, ולכן ברדתה אליהם מתמעטין. ואינם רק ת' עלמין לבד, ואינן ת' אלפין, כי אין חשבון אלפין אלא בא"א עצמו.
קכג) וז"ש ומנהירו דהאי חוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ת' עלמין, כי החוורא גופיה הוא ת' אלפין עלמין, אך הנהירו דיליה אינו רק ת' עלמין לבד, כי בא"א הם אלפין, ובאו"א הם מאות. וז"ש בעלמא דאתי, כי שם הם מאות, בבינה הנקראת עלמא דאתי. וכבר ידעת, כי כל כתר מסטרא דאימא והאי גולגלתא, הוא בינה המקפת את החכמה, שהוא המוחא סתימאה, נקודה בהיכלה, לזה אמר דירתין להו צדיקיא בעלמא דאתי, שהיא הבינה.
נמצא כי יש בה ד' יודין, וכל

אין תגובות

להגיב