056- הדף היומי בתע"ס – חלק יג – א'תז-א'תח

media

שאלות חזרה הדף היומי א'תז-א'תח
1. איזה ב' מיני שערות ישנם בשפה עלאה?
2. אם שפה עלאה ישרה מצד עצמה, לשם מה קיבלה את העוון דהיינו מיעוט שנובע מב' מיצרי הזקן?
3. כיצד משמשים ב' התיקונים הראשונים כאמצעי והכנה לתיקון הג'?
4. מדוע תיקון הג' נקרא "עובר על פשע"?
5. מהו כל עיקר תיקון הדיקנא ומדוע?
6. מה ההבדל בין תיקון הג' בעניין חרון אף בין א"א לז"א, ומדוע?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

תיקון הג'- "עובר על פשע"
אנו נמצאים באמצע של הסדר של תיקון הג'.
מהו תיקון הג'?
אורחא זה המקום הפנוי משערות, באמצע השפה העילאה- (השפם), שדרכו צריך לנשב הרוח, דהיינו להוריד אור חכמה לנבראים בזמן שהם ראויים- זה התיקון
ודאי שהתיקון (הג') הזה הוא בא כהשלמה לתיקון הא' ולתיקון הב'
תיקון הא': הוא החומר שאיתו אנו עובדים,
• והחומר הוא מלכות של צ"א, כי המקור של התיקון הראשון של ב' מצרי הזקן, הם החומר שבא מהפאות.
• הפאות הוא מלכות של ראש, מלכות של צ"א, מלכות של שערות ריישא
על הראש זה לא פועלת המלכות הזאת, כי זה "ממטה למעלה", אבל הזקן שזה "ממעלה למטה" המלכות הזו עלולה לפעול.
• מצד אחד המלכות הזו היא דין קשה, אסור לפעול עם מלכות של צ"א
• מצד שני, אם אני לא אפעל עם מלכות של צ"א, אז אני לא אתקן" את המלכות שאיתה אני צריך לעבוד.
איך עוברים לתיקון הב'? ולמה הוא נצרך.?
אז מצד אחד אני מקבל את החומר של צ"א, ואיפה אני מקבל את החומר הזה? בתיקון הא'
• , יחד עם זאת אני חייב לעשות לה תיקון (לתיקון הא')
• , כי אני צריך להשתמש עם מלכות של צ"א, אבל אני לא יכול להשתמש איתה באופן רגיל, אני חייב לערב אותה עם בינה, כדי שאני אשתמש איתה, ולצורך זה, בא צ"ב
שימו לב! איזה יופי תיקנו לנו את עולם אצילות, לפי איך שהיה צ"ב בהתחלה.
שכשבאנו להשתמש בלמטה מטבור דא"ק אז הינו צריכים צ"ב, ואז נקודות דס"ג ירד למטה מטבור, ועשה צ"ב, עשה התערבות עם ד/ג, ועשה צ"ב (2.32)
אותו הרעיון יש פה:
כי הרי אנחנו צריכים לסדר את א"א:
• שמצד אחד ישפיע בדרך של צ"ב
• ומצד שני לא לוותר על מטרת הבריאה

אז אנו כן הולכים לתקן את צ"א, אבל צריכים לערב אותו עם בינה.
ולכן בא התיקון הב'
• שב' מצרי הזקן שזה תיקון הא', שנקרא א"ל, שנקרא תקיף, שנקרא חומר של צ"א, עולה לבינה.
• ועכשיו הוא עלה לבינה והוא יותקן בבינה בשערות לרוחב שהם שערות השפה עילאה (השפם),שהיא מוכנה לשאת עוון, להוריד את עצמה מגדלות של ג"ר ולקבל לעצמה את אותו פשע, של הרצון של צ"א, ולהסכים למעט את עצמה.
• ו יחד עם זאת, צריך לקבל אור חכמה
איך עוברים לתיקון הג'? ולמה הוא נצרך?
ויחד עם זאת, צריך לקבל אור חכמה
מתי הם כן ראויים לאור חכמה?:
• בימים טובים, ב
• שבתות,
• במצוות מיוחדות שהאדם עושה,
• שכן ראויים לקבל חכמה.
אז אמרו: ניתן להם חכמה.
אז רצו לתת להם חכמה בנקודה פנימית, מפנימיות המוח, דרך המוח, שלוקחים את הנשמה, אבל משם גם נותנים את הנשמה.
כמו שכתוב על האדם, שכאשר רוצים לקחת את נשמתו, לתת לו נשמה, נותנים לו דרך אפו, אז דרך נחירי האף, ב' הנחיריים, ב' הנקבים שבאף, נותנים עכשיו את אור החכמה אבל יש בנהם הבדל : (4.12)

יש הבדל בין הנקב הימני לנקב השמאלי:
• הנקב השמאלי הוא חכמה בלי חסדים
• הנקב הימני הוא חכמה עם חסדים
כאשר ניתן אור חכמה למדרגה, אז האור הזה שמגיע היה צריך לבטל לגמרי את השפה עילאה" להוריד את השיער, כי השיער מראה על מיעוט, שאי אפשר לקבל את האור שם
למה אי אפשר? כי הוא נושא עוון, לקח את העוון של הפשע, שבא מלמטה מב' מיצרי הזקן, וגרם לשיער.
השיער בשפה עילאה, דוקא מראה על מיעוט האור, כי שפה עילאה שייכת ללסת העליונה שייכת לגלגלתא, שייכת לג"ר שייכת לאוזן, ואם זה שייך לג"ר, אז השיער לכאורה מפריע,. ( 5.03)
אז כשבא אור חכמה לב' הנקבים, הוא היה צריך להוריד לגמרי את השיער מהשפה עילאה, אבל לא הוריד לגמרי. למה?
• כי אמר: חכמה באופן קבוע אי אפשר לקבל!
• אז מה כן אפשר לעשות? אפשר לתת שביל, אורחא,דרך- לבנות דרך שדרכו יכול להתקבל האור, כמו שבונה איזה מעבר , שכאשר שיהיו ראויים (לקבל אור חכמה), יהיה כבר דרך מוכנה לתת את האור.כמו שבונה נחל,
o אבל מתי יעבור בנחל הזה אור? כאשר יהיו ראויים
o וכאשר לא יהיו ראויים לא יעבור האור בנחל

• ולכן זה נקרא האורחא שעובר בשערות,
ועל זה עוד רוצה להרחיב את הדיבור.(5.50)
עמוד אט"ו- טור ב'
וז"ש עוד שם "ושערא (השיער )לא אתרבי בהאי אורחא, (לא גדל באותה דרך שעשינו ) משום דכתיב ועובר על פשע, למיהב מעברא על פומא קדישא, (להיות מעבר עד הפה הקדוש ) דיימא סלחתי" ( שתהיה בו הסליחה- כי אם תהיה סליחה ויצטרך לעבור אור חכמה, שיהיה מקום לעבור בו)
פירוש: כי אין צורך להגלות כאן, אלא בחינת סליחת עון בלבד, שפירושו, להעביר הקטנות מעל בחינת המלכות דבינה, שיצאה לחוץ מחמת נשיאת השערות בסוד נושא עון, כנ"ל. ( 6.49)
איך תיקון הא' והב' מהוים אמצעי לתיקון הג'
בתיקון הב' ששערות המלכות של תיקון הא', עלתה לבינה, שפה עילאה, והיתה צריכה ל"שאת את העוון"
ועכשיו (תיקון הג') צריך לתקן את (תיקון הב')- ה"נושא עוון"- לא צריך לתקן את הפשע.
• מי זה נושא עוון? צ"ב שבא לתקן את צ"א,
• ועכשיו רוצה (תיקון ג') לתקן את צ"ב
אז שימו לב!
שכשרוצים לתקן את צ"ב, מה נעשה?
• אז האם נחזור לצ"א? לא!
• האם יש דרך אחרת?
o כן, אח"פ דעלייה
o כלומר: יקבל חכמה אבל בדרך מיוחדת (7.27)
ולזה מספיק בחי' אורחא באמצעיתא דשערי, ( מספיק דרך באמצע השיער) כנ"ל, וז"ש למיהב (להיות )מעברא(מעבר ) על פומא(פה ) קדישא דיימא סלחתי (שזה מבטא את הסליחה על העוון של העליון לתחתון), כי ע"י העברה בלבד, נגלה סליחת עון. וז"ש מקודם, "ושערא (השיער )לא אתרבי (לא גדל )בהאי אורחא, (באותה דרך משום שכתיב (שכתוב )ועובר על פשע" כי נתבאר (8.14 )
( עמוד את"ז)

אם שפה עלאה ישרה מצד עצמה,
לשם מה קיבלה את העוון דהיינו מיעוט שנובע מב' מיצרי הזקן?
לעיל, שבחינת הפגם דצמצום א' נקרא פשע, (מלשון שפע, כי פשע אותיות שפע_ לקבל את אור החכמה שנקרא שפע בע"מ לקבל- זה נקרא שפע- אז זה הפגם בצ"א )
ובחינת המיעוט דבינה מחמת שנעשתה לנושא להמלכות הזו, נקרא עון, (איך היא מתקנת את הפשע? ע"י עוון ) ולא פשע.
o למה זה נקרא עוון? כי אם אפשר לקבל את החכמה, ואתה אומר : אני לא אקבל את החכמה , אז אתה הולך נגד הקב"ה.איך יכול להיות?
o הבורא ית' אומר: אני רוצה להיטיב לנבראי ואתה תגיד, אני לא רוצה לקבל? כמו בצ"ב? זה נקרא נושא עוון.
o כשאתה אומר, אני חותך את המדרגה ולא מקבל באח"פ, איך אפשר? הרי נתתי לך את הרצון כדי להשתמש בו- זה נקרא נושא עוון, זה גם נקרא שלא לשמה, כדי להגיע ללשמה. _(9.18))

אמנם עתה, אשר
בחינת מלכות דצמצום א',דהיינו התיקון הא',
עלה ונתחבר בבינה,
נמצא שעם סליחת העון דבינה,
נתכפר ג"כ בחינת הפשע אשר עלה שם.
וז"ש "ושערא לא אתרבי בהאי אורחא" (השיער לא גדול באותה דרך, באורחא (10.03)
כי יש שם ב' מיני שערות: ( שערה זה סערת נפש)
• הא' הבאים מחומר דתיקון א' עצמו שעלה שם, (שנקרא פשע, דהיינו חומר של צ"א )
• וב' השערות שיצאו מכח הבינה שיצאה לחוץ ואבדה הג"ר שלה, (
o אז יש גם סערת נפש,שאיבדתי את הג"ר דבינה,
o השערות של צ"א וצ"ב מעורבים בשערות של השפה עילאה- שזה היה תיקון הב') כנ"ל ע"ש.(10.30)

וא"כ יש לשאול אמאי(למה? ) לא אתרבי(גדלו ) השערות, שבאו מתיקון הא', גם בהאי אורחא,
o למה ומדוע לא גדלו השערות שבאו בתיקון הא'? )
o (למה לא גדלו השערות של הפשע? במקום הזה של האורחא:

כי לא היה כאן אלא בחינת סליחת העון, הנוגע רק לשערות דבינה עצמה, ולא לבחינת פשע. (
• אם כך, אז שיגדל שם שערות דפשע
• אם באת ותיקנת את הבינה, את הנושא עוון ע" האורחא, אז לפחות צריך עדיין להשאיר שערות של בינה א'):
היה ב' מיני שערות בשפה עילאה:
• שערות דצ"א- שזה נקרא עובר על פשע
• ושערות של צ"ב- שנקרא נושא עוון
אז אם האורחא, שזה נתינת אור החכמה, באה לתקן את הנושא עוון, אז זה לא בא לתקן את הפשע, כלומר את השערות של צ"א!
אז זה שאתה אומר לי שלא גדלות שערות באורחא, שהם שערות של צ"ב, אז שואל, מדוע לא גדלים שם שערות של צ"א?
איזה ב' מיני שערות יש לשפה עילאה?
ממה בנויות השערות של השפה עילאה? הם בנויות מב' מיני שערות
• שערות של צ"א שרוצה חכמה, והוא בסערה שלא מקבל חכמה
• ושערות של צ"ב, שגם ג"ר דבינה שקיבל, גם על זה מוותר

אז יש סערות שגרם לו לוותר על האור של הבינה. ב' מיני שערות
יש ב' מיני שערות:
א. אור חכמה- זה נקרא שפע
ב. ואור נשמה- של בינה
i. אור חכמה זה נקרא שפע, כשאומר בצ"א שלא יקבל את האור הזה, אז גדלים שערות, יש סערת נפש למה לא מקבל את האור של צ"א- וזה השערות של צ"א

ii. אור נשמה- בינה מקבלת אור נשמה, גם היא יוצאת מג"ר, גם עליה אי אפשר לקבל! למה? כי עלה אליה הפשע (מלכות של צ"א), עשה עליה צ"ב, אז גם בינה יצאה מחוץ לראש, אז יש גם סערות, (שערות) למה לא מקבל אור נשמה.

השערות שפה עילאה, כוללים ב' מינ שערות
א. למה לא מקבל אור נשמה (בעקבות צ"ב, נושא עוון, בינה לא יכולה לקבל ג"ר שהוא אור נשמה )
ב. למה אני לא מקבל אור חכמה (ממלכות של צ"א) (13.13)
עכשיו, זה המציאות, מה השאלה?
עכשיו, דרך ב' הנקבים מגיע אור חכמה, אשר עשה פה שביל באמצע,
אז מה עשה האור חכמה הזה? על מה הוא התגבר? למה לא מקבלים חכמה, אם הוא יתגבר?
• אז השערות של בינה שאמרה לא לקבל, עכשו אפשר לקבל
• למה אומר ששערות של חכמה עדיין לא מתקבלים, כי הרי ג"ר דחכמה אי אפשר לקבל! (13.46)
וע"ז( ועל זה) אומר "משום דכתיב ועובר על פשע" כלומר, כיון שלא נתקן אלא בבחינת אורחא למעברא ביה, ( דהיינו,
• אתה אומר שמקבלים חכמה?
• אז אומר: לא,! אין חכמה בקביעות!
• יש רק דרך לקבל חכמה אם התחתונים יהיו ראויים)

ע"כ בשעה שעובר דרך שם לפומא, לומר סלחתי לעון דבינה, (שאמר שלא לקבל שום אור )נמצא גם הפשע נעלם משם,
וע"כ גם השערות דבחינת פשע ג"כ אינם גדילים שם בהאי אורחא. (אומר:
אתה אומר: שהתגברת רק על הבינה?
• אז אומר: לא! גם על החכמה התגברתי
• לא רק שאפשר לקבל אור, אלא אפשר לקבל אור חכמה!

באופן שנמתקים (ע"י התיקון הזה של האורחא,של אור שבא דרך הנקבים, ניתקנים שם שני דברים)שניהם ביחד, כי זהו כל כח של תיקון הב', שה"ס נושא עון, דהיינו שקבלה בחינת הפשע לתוכה, (
• למה היא (בינה) קיבלה פשע?
• מי זה פשע? צ"א, ב' מצרי הזקן עלו לשפה עילאה, קיבלו את הפשע, ולכן גם הם יתמעטו)
ונתמעטה גם היא, (בינה ) כדי שאח"ז כשיגיע לה התיקון הג' שהיא האורחא לאעברא ביה, ( דרך שיעבור בו אור חכמה)יגיע התיקון הזה גם לבחינת פשע, הנמשך מתיקון א'. (15.29)
שימו לב, איזה דרך יפה, מה הוא עושה פה:
אומר:
• לבוא לתקן ישר את צ"א, אני לא יכול
• לתקן את צ"ב, להתגבר על הבינה, שלא תגרום לי לקבל חכמה, אני יכול!

אז מה אני אעשה?
אני אקח את המלכות, את צ"א, יערב אותה עם בינה, ואז כשאני אבוא לתת תיקון לבינה, אז אני אתן בדרך אגב תיקון לחכמה.
דוגמא:
: אני רוצה לתת תיקון לרות המואביה
• אבל איך אני אתן תיקון למואב? הם רשעים!
• אז אומר: אני יודע מה אני אעשה:אני אקח את נעמי, אני אוריד אותה למואב, אני אצרף אליה את רות
• רות שזה בחינת צ"א, תתחבר עם נעמי, תתחבר עם בינה,
• וכשאני אבוא לתת תיקון לנעמי- שהיא תחזור לבית לחם, אז אני אתן תיקון גם כך לרות שתתחתן עם בועז.
אומר: אני רוצה לתת תיקון לרצון לקבל של האדם
למשל אני רוצה לתת תיקון לרצון שלו לאכול.
דוגמאות:
אז למשל רוצים לתקן אצל האדם את הרצון לאכול:
• אומרים לו תערב את הרצון לאכול, עם הרצון שלך לקיים תורה ומצוות.
• עכשיו אומרים לך: בשבת אתה צריך לאכול.
• אז אתה הולך לעשות מצווה, ובזה אתה מתקן אתה רצון שלך של אכילה, שיהיה מטעם מצווה .
או אומרים לך תאכל כשר
תתקן את הרצון שלך לאכול, אגב כך שאתה אוכל כשר. (17.22)
אומר:
אתה הולך לתקן את הרצון של צ"א,
אגב זה שבאת לתקן את הרצון של צ"ב.
אבל אם באופן ישיר הייתי אומר לך בוא תתקן את הפשע של צ"א,
לא היית יכול!
וע"כ נקרא במיכה התיקון הזה ועובר על פשע, (למה? כי גם את הפשע הוא תיקן אגב התיקון הזה )
כי ענין סליחת עון אין בו משום רבותא, ( אין בו שום תוספת, אין בזה שום גדולה, כי זה לא מגיע למטרה בריאה)
כי הוא ישר משורשו, (
• הרי הבינה היא ממילא ישרה,
• קילקלת ותיקנת את מה שקילקלת?
• אומר: לא! שתיקנתי את הבינה, זה לא כמו לתקן חזרה את הבינה.
יש לנו כלל ברוחניות בעבודת ה':
שכשאתה מקלקל משהו, אז אתה חייב לתקן יותר ממה שקילקלת!
, אסור לך לחזור לאותו מקום שיקלקלת. (18.19)

למשל , בנאדם, מחנך את ילדו:
אז באופן רגיל הוא חי עם הילד שלו" ויש יחסים סבירים עם הילד.
לאחר מכן האו מקלקל את היחסים האלה עם הילד, למה? מכיוון שהילד התנהג לא יפה .
ואז הוא בא לילד ואומר לו:
אני עכשיו לא מוכן לתת לך את המ שאתה קיבלת ממני כל יום,
כל יום הייתי משחק איתך שעה ומלמד אותך שעה,
עכשיו אני רק חצי שעה אשחק איתך, אני לא רוצה לשחק איתך בכלל, אלא אני רק יושב איתך ולומד איתך, ואתה אוהב גם לשחק איתי, אבל אני גם ממעט ממך גם את המשחק איתי.- ובזה מיעטנו את הבינה.
למה? כי אני רואה שכשאתה משחק אתה מתפרע. (19.20)

ועכשיו אני רוצה לבוא ולתת לו תענוג:
כשאני בא לתת לו תענוג, לא די שאני רק אבוא ואשחק איתו את אותה שעה, ששיחקתי איתו קודם.
אלא אני צריך לתת לו יותר ממה שנתתי לו קודם, מצידי. כלומר אני צריךל לבוא והלגיד לעצמי: אני בא לשחק איתו? אני לא בא ר קלשחק איתו, אלא הרבה יותר מזה (19.44)

או למשל כאשר אדם עושה מצווה:
אומר: לא יכול עלשות מצווה מסויימת.
אבל כאשר נאי בא לעשות אותה, אני אעה אותה גם עם כוונה, לא די שאניא עשה אותה כמו שעיתי אותה קודם.
אבל פעם לאיכולתי, ראיתי שאי מתרחק מהבורא כאשר אני עושה אותה
ועכשיו כשאני אעשה את המצווה,\ אני אעשה אותה יותר עם כוונה ממה שעשיתי קודם. (20.05)
ולכן כאשר אתה מקלקל, כשאתה הולך בדרך,

וזה ממש סדר מפה מהמקום הזה
שכל צ"ב בא בצורה כזאת, שאם אני מתקדם בדרך השם, ואני נמצא פה (0), ואני עולה (1א), ואני יורד אח"כ.
וכאן כשאני עולה חזרה (1ב), לאן אני מכוון לעלות? אני לא מכוון לעלות בחזרה לנקודה 1ב,, אלא חייב לכוון לעלות לנקודה 2א, וגם אני ארד אח"כ,ד ועני עולה אני לא מכוון לעלות בחזרה למקום נקודה השיא האחרונה שלי (2ב), למרות שירדתי ממנה, אלא מכוון לעלות לנקודת השיא של המדרגה הבאה(3א)…וכן הלאה
כי אם אני אכוון לעלות לכאן(לנקודה 2ב), אני אפול יותר נמוך.
אני חייב לכוון לעלות לנקודת השיא של המדרגה הבאה. (20.54)

דוגמא נוספת:
למשל אדם שמן שוקל 80 ק"ג.
וראה שהעלה את המשקל ל- 90 ק"ג. 90
לאן הוא צריך להביא את עצמו בדיאטה?
אם ירצה לרדת ל80 ק"ג, אז יעלה ל- 120 ק"ג
מה הוא צריך לעשות? להוריד את עצמו ל- 70 ק"ג. 80
70
צריך ללמוד שכל המריבה שבאה לנו עם הבורא, באה בכדי שנתקדם תמיד הלאה
שנתן לנו ריב, יגיעה, סיכיסוך עם הבורא, גלות, כדי שנבוא לגאולה יותר גדולה
הבורא לא נותן גלות, בכדי שנבוא לאותו מקום שהיינו בו קודם

זאת אומרת :

הנושא עוון לא בא בשביל עצמו, אלא הוא בא בשביל לתקן את הפשע
צ"ב זה מיעוט, אבל לא בא רק כדי שנבטל את צ"ב, הוא בא כדי שנתקן את צ"א,
איזה דבר עצום!

זה יכול לתת לנו התייחסות אחרת לגמרי לחיים
לכן, מי שמתקן נכון תמיד מתקדם, אבל אם זה בא מקילקול.
לכן אומר לנו: נקרא שוב: ( 22.15)
ענין המשמעות של תיקון הג'-
"עובר על פשע" (תיקון לצ"א וצ"ב)
( שבאמצעות התיקון של נושא עוון (שהוא_צ"ב) הוא תוך כדי זה יתקן את צ"א(עובר על פשע)
כי אין מה לתקן את נושא עוון מצד עצמו, כי נושא עוון לא בא בשביל עצמו, אלא למען תיקון עקיף של צ"א
וע"כ נקרא במיכה התיקון הזה ועובר על פשע, ( למה רק עובר על פשע? על מה צריך להיות? עובר על עוון! ולא עובר על פשע!)
כי ענין סליחת עון אין בו משום רבותא, ( אין בו משום תוספת, למה?) כי הוא ישר משורשו, (הרי מה עשית? באת לתקן את מה שכבר קלקלת? מה שממילא היה מתוקן מלכתחילה?
אלא עיקר רבותא היא, ( עיקר התוספת היא) שעבר ג"כ על הפשע. (דהיינו שמתקן גם את הפשע גם את צ"א )כמבואר. (23.03 )
וז"ש שם (אות קכו-א) ותאנא, תיקונא קדמאה דדיקנא ותנינא, לאתכא לתליתאה" פירוש: כי כל עיקר הדיקנא הוא, (למה באות שערות הזקן? ) לתיקון הבוצד"ק דגניז במו"ס, (לתקן את הצ"א שיש במו"ס, הרי בשביל זה באו שעורת דיקנא
למה באו שערות דיקנא?
לתקן את הבוצינא דקרדינותא שיש במו"ס
ולא כדי לתקן צ"ב
)שה"ס אלף עלמין דהתימין בעזקא דכיא, (לתקן את אלף העולמות את מדרגת החכמה,ש העזקא דכיא, עצרה אותם כדי שלא יתגלו ) שהוא בחינת העביות דצמצום א', שעליה יצאו או"א דנקודים, (את זה רוצים לתקן, אז המ שעשינו מיעוט ועשינו חיזוק הפרסא בצ"ב, בא כדי לתקן את צ"א, לא כדי לחזור לצ"ב, לא רק כדי לא להשבר, לכאורה נשברנו בעולם הנקודים,
• לא באנו עכשיו לעשות את העזקא דכיא"
• את כל התיקונים, את הגבהת ראשי ירכין,
• את ם דצלם
לא באנו רק כדי שלא נקלקל, אלא באנו כדי לתקן, את מה שקודם לא הצלחנו לתקן נשברנו בגללו.) (24.17 )

• וכיון שהיא גנוזה שם, (מלכות של צ"א )אין בה זווג,
• וע"כ נגנזו עמה גם קומת או"א הפנימים, (אז אם היא נגנזה איך אני אתקן אותה?)
הנקרא אלף עלמין, ( ג"ר דחכמה)להיותם בחינת ע"ב הגלוי כנ"ל באורך.

ונודע דעיקר כל התיקונים הוא, רק לתקן המלכות דצמצום א', בסוד דא"ס לא נחית יחודיה עליה, ( לא נותן אתה זווג עליה)
עד דיהבינן ליה בת זוגיה, ( לא יתן את האור שעד שלא תהיה בת זוג ראוייה להתקשר אליה )
והנה היא נגנזה (המלכות הזו )לגמרי בעולם האצילות, (ואם היא נגנזה? אז איך יעשה עליה את הזווג? ויתן לה את ג"ר דחכמה? איך יהיה בה תיקון, בעת שאין בה שום זווג?, הרי היא נגנזא ברדל"א, והיא גנוזה במו"ס, הבוצינא דקרדינותא, נמצאת שם,לא בשביל זווג" אלא בשבילזווג, אלא בשביל עצירת האור.) (25.14 )
ואיך יהיה בה תיקון בעת שאין בה שום זווג, והיא גנוזה במו"ס.
וז"ס שערות דיקנא, (איזה סוד? למה הם באו? כדי לתקן את הצ"א )

אשר כל שורשה הוא תיקון א' דדיקנא, ששם נגלה בחינת המלכות דגניז במו"ס, (דהיינו המכלות שגזנוזה במו"ס הופכת להיות חומר גלם לתיקון, לא מקבלים בה, אבל ממנה יוצרים את הכלים החדשים של צ"ב, ואגב התיקון של צ"ב, נתקן גם אותה) (25.41 )

כנ"ל באורך, והיא שהצמיחה והולידה לכל השערות דיקנא, כמ"ש לפנינו. אמנם בה בעצמותה גם כאן בדיקנא, אי אפשר שתהיה, בה זווג, כי אם בדרך התכללותה וביאתה בהתכללות הבינה, (אני יכול לתקן אותה רק בהתכללות ולא בעצם )שהיא מדת הרחמים,

דהיינו בחינת תיקון הב' שנקרא ורחום, כנ"ל
• שמכח השערות דתיקון א' שעלו לשם, יצאו ונצמחו שערות גם מבחינת בינה הנקרא שפה עלאה, (תיקון הב' )
• וגם השערות של תיקון א' עצמו עלו ונתערבו עמהם,
o (בבחינת א"ל- ב' מיצרי הזקן, גם עלו לשפה עילאה,
o וכשיבוא לתקן את השערות של הבינה, הוא יתקן גם את השערות של צ"א. ) כנ"ל.
אמנם עדיין לא נגלה שום המתקה בזה התיקון הב', (למה לא נקרא המתקה? כי זה רק המיעוט של צ"ב שעשה עצירה שעשה פרסא ) ואדרבה, כי נגלה מיעוט נוסף על מיעוט הא',
• (מיעוט הא' – לא היה לקבל חכמה
• ועכשיו יש גם מיעוט לא לקבל ג"ר דבינה )

אלא אח"ז שנגלה התיקון הג', שהוא האורחא דאתפני משערא, (הדרך שהיא פנויה משערות )הנמשך לפומא בסוד סליחת העון, שפירושו שהעון דבינה חזר ונתיישר והשיגה את ג"ר שלה, אשר עי"ז נעשה גם בחי' (דהיינו תיקן גם את הפשע, גם את צ"א לא לגמרי, מעט ) ( 27.35)

• כי גם בחי' השערות השייכים לתיקון א" קבלו ג"כ אותם המוחין,

• ואז נתגלה כל התיקון, של יציאת המלכות דצמצום א' לחוץ בבחינת שערות דיקנא,

• כי עתה בתיקון ג' הזה, נתקנה בחינת המלכות דצמצום א'. ( יוצא שהתיקון הא' והב' הוא רק הכנה לתיקון , כי הם רק יצרו את המיעוטים, כדי ש"עובר על פשע" יבוא ויעשה את המיעוט, אומנם גם עובר על פשע, נראה את זה בתיקון השישי כהכנה לתיקון הגדול, אבל הוא הרמה הראויה להתחיל לתקן את ב' המיעוטים של:
o ב' מיצרי הזקן הזק,שזה מיעוט של צ"א
o ונושא עוון שזה מיעוט של צ"ב

. והגיע בחינת תיקון להבוצד"ק(דהיינו מוחא דצ"א ) דגניז במוחא סתימאה, והאלף עלמין דחתימין שמה, ( ג"ר דכחמה) התחילו להתידע באיזה שיעור. (התחילו קצת לקבל עליהם אור, לבוא בזווג באיזה שיעור, בהתכללות ) וז"ש בזוהר "דתיקונא קדמאה ותנינא דדיקנא, לא היו אלא לאתבא לתליתאה" כמבואר. (שהתיקון הראשון והתיקון השני, לא היו , אלא כדי לבוא לשלישי )

כי עד עתה לא היו אלא רק צמצומים נוספים, אלא עתה שחזרו הג"ר לבינה, התחיל התיקון דמלכות זו דצמצום א', שזה כל הנרצה. (שכל הנרצה זה תיקון של צ"א )

מהו כל עיקר תיקון הדיקנא ומדוע?

והבן כי משום זה נקראים
י"ג תיקוני דיקנא בשם י"ג מדות הרחמים,
כי כל עיקרם הוא להמתיק המלכות דצמצום א',
שהיא מדת הדין, בבינה, שהיא מדת הרחמים
וזכור זה בכל ההמשך.
וזה באמת סדר נפלא:
כל התיקון של צ"ב בא כדי לתקן את הצ"א.
מה שעשינו את צ"ב זה כדי לתקן את הלמטה מטבור.

וז"ש עוד שם (באות קכו-ג) תאנא בצניעותא דספרא, ( למדנו בספר דצניעותא)( )
מהו דכתיב פשע: זכו עובר, לא זכו, פשע" פירוש:

• אם זככו את עצמם, יהיה בבחינת עובר על פשע
• אם לא זכו, לא זככו את עצמם- אז יהיה פשע

כמ"ש לעיל, ד"ה וענין זה. על דברי הזוהר, דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה,
שלא נתקן שם החכמה בקביעות, שהיא בחינת הרוחא דנשיב מנקב שמאל דחוטמא, אלא בבחינת דרך לעבור בו, ולא לעמוד שם. ע"ש.
וז"ש כאן, זכו עובר:
כלומר, שהצדיקים הזוכים, הם מקבלים ( מקבלים את האור חכמה, רוחא דחיי, מבחינת ב' הנוקבין דחוטמא, גם מהימין אבל גם מהשמאל- ג"ר חכמה- אלף עלמין, שאז היה בבחינת עובר על פשע, שהוא תיקון שלם) הרותא דחיי מבחינת ב' הנוקבין דחוטמא, שאז היא בבחינת עובר על פשע, כמ"ש שם, שהוא תיקונא שלים, שיש להם חכמה וחסדים, (גם נקב שמאל- חכמה, וגם נקב ימין – חסדים ) (31.26 )

• חכמה מכח העברת הרוחא דחיי בהאי אורחא, (חכמה מכח העברת האור חכמה בשביל , בדרך הזו שפעל )

• וחסדים מכח הני שערין דאשארו ( מכח השערות שנשארו שם)שמה סוחרני דהאי אורחא(סביב אותו השביל, אותו דרך שנעשה)

. אבל אם "לא זכו" דהיינו אם הם עומדים בהאי אורחא דהיינו שמקבלים הרוחא (אור החכמה ) דחיי דנשיב מנקב שמאל, המאיר בקביעות, אז מתגלה להם "פשע" כלומר, שהשערות שנתערבו שם מהחומר דתיקון א' הנקרא פשע, כנ"ל המה מראים כח הצמצום שבהם. ואז גם הארת חכמה מסתלקת מהם, כי אין חכמה מתקבלת בפרצוף מבלי התלבשות באור חסדים. כנודע.)( כלומר:

• אם לא יקבל מנקב הימין, ואם לא יהיה התיקון של השפה עילאה, שזה בינה, והיא לא תייצר שביל כזה, כי אם הכל היה פנוי משערות היה מתקבל כל ג"ר דחכמה מנקב שמאל-
• ואומר: אי אפשר כך! כי צריך לקבל את זה במסגרת חסדים) (33.09 )
וז"ש "זכו עובר, לא זכו, פשע" אכן אין זה אמור אלא בהצדיקים המקבלים מאורחא דתחות חוטמא דז"א, ולא באורחא דא"א, (שבהם אפשרי שתהיה מציאות,ש הם עוברי על פשע, אבל אצל עתיק מקבלים ב' נקבים) כי לית שמאלא בהאי עתיקא, כנ"ל. (אין שמאל בעתיק ולכן בראש, אין את המיעוט הזה של השמאל בא"א, אבל זה משהו צדדי פה.

העיקר מה שנלמד: תיקון הג'
בא לתקן גם את צ"ב וגם את צ"א,
אבל הוא לא עושה את זה בפעם אחת,
לכן צריך להמשיך לשמור על צ"ב כל הזמן, וזה השפם העליון,
כדי שיהיה אפשר לקבל לאט לאט את אור החכמה הזה, ולאט לאט לתקן צ"א ) (34.38)

וזה שממשיך שם (אות קכ"ז) "האי בז"א, מאי בין האי להאי, (מה בין זה לבין זה )
בז"א כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמוי, כתיב ויחר אף ה' בם
וילך. (

• איך יכול להיות, שאם אתה אומר לי שזה תיקון, אז איך יחר אף ה'?
• למה אף ה'? הרי משם בא התיקון)

מאי וילך, דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי, ומאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, (לאחר שנמצא בו הולך ולא נמצא, דהיינו אותו כעס עובר ממנו ) הה"ד כי רוח ה' נשבה בו ואיננו. (למרות שבא מנקב שמאל חכמה, זה חרון אף, ולכן זה נעלם ממנו )באריך אנפין כתיב, ועובר על פשע, וכתיב, ורוח עברה ותטהרם": פי': כי הדברים האלו, סובבים על הצניעותא דספרא המובא לעיל, שאומר,
• אם זכו (זככו עצמם )עובר
• אם לא זכו פשע
. דהיינו אם התחתונים אינם מקבלים משם בבחינת העברה, מתגלה להם פשע. כנ"ל. ( מה זאת מרת לא זכו מבחינת העברה? לא הצליח אור החכמה לעבור דרך האורחא, למה לא יצליח? כי בא לקבל רק את הג"ר דחכמה, ושכחו שיש צ"ב, שכחו שזה רק בעת גדלות אפשר לקבל, שזה לא דבר קבוע, ולא צועקים אני רוצה את זה אם לא עשית את התיקון המתאים) (36.47 )

וע"ז פרשו בזוהר, דהאי בז"א דוקא, ולא בא"א. ורק בז"א אפשר להתחתונים להתאחז בהאי אורחא בבחינת עמידה, דהיינו לקבל מבחינת נקב שמאל לבד דנשיב בהאי אורחא. ( למה? לקבל מבחינת נקב שמאל לבד זה אומר, דינים דכעס מהעליון- זה אפשרי רק בז"א ולא בא"א)
ואז נאמר בהם, ויחר אף ה' בם וילך, ( למה ה' כועס עליהם? )
• כי אז מתגלה להם בחינת השערות דצמצום א' המעורבים שם, שהם נקראים פשע,

ואור העליון המלובש בנשמות ההם, מסתלק מהם, שז"ס וילך, "דמאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, (הולך ולא נמצא )כי רוח ה' נשבה בו ואיננו"( בא אור חכמה, אבל איננו). כשבא אור חכמה ואיננו , זה אומר:אש שורף ולא כמו אש מבשל

כשבא אור חכמה ואיננו ,
זה אומר:
אש שורף ולא כמו אש מבשל

שבכדי שיהיה אש מבשל, מה צריך? מה הסימן בחלום לשלום?
• סיר, למה סיר? כי מחבר בין מים לבין אש, בין ב' הפכים,שהם לא מתחברים
• הרי מים מכבים את האש
• ואש שורפת את המים_ הן לא יכולים לעבוד יחד, והסיר מחבר בניהם
כי החיות נסתלק מהם לגמרי, כי הסיתום דאור חסדים גורם הסתלקות אור חכמה ג"כ, כי אין אור חכמה מתלבש אלא בחסדים, כנ"ל. (39.03 )
מה ההבדל בין תיקון הג' בעניין חרון אף בין א"א לז"א מדוע?
מדוע אין בא"א את הדין הקשה הזה, של הנקב השמאלי?

מה שאין כן "באריך אנפין, כתיב, ועובר על פשע. (מדוע אין בא"א את הדין הקשה הזה, של הנקבה שמאלי? כבר אמרתי:
• שבא"א- אין שמאל, (לית שמאל בהאי עתיקא"- זה הזמן שהוא מתחבר עם עתיק לבחינה אחת
• ימין ושמאל מתחיל מאו"א.

)וכתיב ורוח עברה בהם ותטהרם" דהיינו כנזכר לעיל, דלית שמאלא בהאי עתיקא, (אתה מדבר איתי על א"א, אז למה אתה מדבר על עתיק? כי הם מתאחדים לאחד

• אין שמאל בעתיק, גם בא"א יש רק פב"א,
• בעתיק אין פב"א, ואין ימין ושמאל
• בא"א יש פב"א, אבל אין ימין ושמאל

• באו"א יש ימין ושמאל
• בז"א יש גם ימין שמאל, וגם פב"א בזו"ן, כך למדנו בחלק ח'( 40.18

ושם (בא"א )נשבין רוחא דחיי מכללות ב' הנקבים, אשר הרוחא דחיי הנושב מהם, הוא רק בבחי' ועובר על פשע, שאין הפשע, מתגלה, (למה? )
אלא אדרבה הוא מתכפר שם, כי נכלל לגמרי במדת הרחמים, (כי כל כולו רחמים זה ראש, ממטה למעלה- אין שמאל שם, אין דינים שם,שיער לבן שם, הכל רחמים
)
וגם הוא מקבל מהאי אורחא כמו השערות דבינה עצמם. כנ"ל באורך.
וז"ש "ורוח עברה בם ותטהרם"(זאת אומרת,

שאם בא דין,
השאלה, איך אתה מקבל אותו?
• אם אתה מקבל אותו באמונה , בעתיקא קדישא- אז אין שמאל בעתיק, לית שמאל בהאי עתיקא)

• אם אתה מקבל את הדין זה, רק מבחינת ז"א, מצד נקודת ההעלם, מצד המיעוט, אז הדין הזה הופך להיות דין קשה (41.20 )
כי אפילו השערות דבחינת פשע, נטהרו ג"כ. כמ"ש לעיל דשערא לא אתרבאי בהאי אורחא. ע"ש. ( והשערות לא גדלו בשביל הזה) (41.36)

לסיכום מה למדנו היום? (41.38

למדנו שכל התיקונים הא' והב' באו, כהכנה לתיקון הג'.
• תיקון הא', הוא החומר לעבודה של צ"א
• תיקון הב', הוא מיעוט, של צ"א, כדי שנתקן את צ"ב, נתקן אגב כך, את צ"א
• תיקון הג', הוא יצירת אפשרות לקבל אור חכמה, כדי לתקן את צ"ב, ואגב כך, כדי לתקן את צ"א.
ובזה אומר שיש הבדל: וזה היה נושא אחד חשוב מאד.

נושא שני
קשר כמובן לכך, התיקון הזה (הג') שבא, יכול להיות גם קילקול גדול, (חרון אף) אם לא ניזהר
• כי כאשר מגיע או חכמה, מהנקב השמאלי, הוא יכול לגלות את השערות של הפשע שיש שם של צ"א, ויהיה חרון אף גדול.
;

ואומר יש פה הבדלה:
• אם "זכו"- זה יהיה דבר טוב מאד, זה יהיה תיקון
• אבל אם "לא זכו", זה בדיוק יהיה הפשע

ויש פה הבדל בין א"א לז"א:.
• בא"א- לא יהיה קילקול- כי כולו רחמים, אין שמאל שם- "לית שמאלה בהאי עתיקא"
אבל:
• בז"א-שהוא גם זה שאחראי על נשמות הצדיקים, אז יכול להיות "יחר אף ה'", אז צריך להיזהר שם, ששם צריך את הזיכוך, שם יש את המיעוט, כי זו"ן הוא עיקר אצילות
• ולכן התיקון הוא יהיה בזו"ן,
• ולכן בא"א, במיכה, זה יהיה בבחינת "עובר על פשע".

איך עוברים לתיקון הד'?
ועוד נשאר לנו קצת לברר בתיקון הג' את המעבר מהשפה עילאה לשפה תתאה, כדי לעבור לתיקון הד'.
כדי לעבור לשיבולת הזקן איך נעשה את המעבר מהאוחרא ולעבור על בחינת הפה לשיבולת הזקן- זה נלמד בע"ה בשיעור הבא. (44.22)

אין תגובות

להגיב