055- הדף היומי בתע"ס – חלק יג – א'תה-א'תו

media

שאלות חזרה א'תה-א'תו
1. היכן נמצא התיקון השלישי דשערות דיקנא?
2. לשם מה צריך דרך באמצע שפה עלאה?
3. מדוע מנקב ימין ניתן לקבל חכמה ומנקב שמאל עד ביאת משיח, לא ניתן?
4. לשם מה צריך את האור הבא מהנקב הימני ומה היה קורה בלעדיו?
5. מדוע צריך שביל ולא הארה בקביעות?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

התיקון השלישי
של י"ג תיקוני דיקנא
לאחר שלמדנו את התיקון הראשון והשני
1. שהתיקון הראשון הוא ב' מיצרי הזקן
2. והתיקון השני הוא עלייה לשפה עילאה, שהוא תיקון של מלכות שהתכללה בבינה.

ועתה אנו באים ללמוד את התיקון השלישי, שהוא נשיבת אור החכמה, דרך ב' חותמי האף/חוטם, דרך האורחא הנמצאת בין ב' בחינות השפם באמצע כדי לרדת למטה, שתנשוב רוח ממעלה למטה.
האור חכמה הזה, בא הן מימין והן משמאל.
• משמאל הוא לא יכול להתקבל, כי הוא לא מעורב בחסדים
• ומימין הוא יכול להתקבל במשורה, באיזה שהיא דרך כאשר הוא מעורב גם בחסדים. (1.12)

תיקון ג' הוא האי ארחא( אותו אורחא) פנוי בלתי שער היורד מכנגד תחת אמצע החוטם, ( יורד למטה באמצע השפה) ועובר ומפסיק בתוך השפה העליונה, ויורד עד הפה: ונביא דברי הזוהר שבזה התיקון. (בנשא דף קל"א. ובאד"ר ע"פ הסולם אות ע"ו') וז"ל

"תיקונא תליתאי: פאמצעיתא דתחות חוטמא, (באמצע תחת החוטם ) מתחות תרין נוקבין, (מתחת לב' הנקבים ) נפיק חד אורחא, (יוצא דרך אחת מהחוטם)ושערי אתפסק בההוא אורהא, (ומפסיק בין השערות באותו דרך) ומלי מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא מתיקונא שלים, ( ויש משני הצדדים שערות מהתיקוןה ב' של השפה עילאה) סוחרניה דההוא אורחא"(שהם סביב אותו דרך, אותו נתיב, הנעשה כדי לתת את האור הזה שבא ממעלה למטה ) עכ"ל. (2.57 )

וצריכים לזכור, מ"ש הרב בשער מאמרי רשב"י בדברי הזוהר (באד"ר דק"ל ובאד"ר ע"פ הסולם אות ם"ג) וז"ל "דא מארי דחוטמא, מחד רוחא חיין, ( אלו שני נקבים) ומחד רוחא חיי דחיין, (מצד אחד נותן לנו את ג"ר דחכמה, ומצד אחד נותן לנו רק חכמה, אבל דרך בינה ) האי חוטמא הוא פרדשקא, דביה נשיב רוחא דחיי לז"א, (שממנו מגיע אור חכמה לז"א )וקרינן ליה סליהה. וכו'. חד רוחא נפיק לז"א לאתערא ליה בגנתא דעדן, וחד רוחא דחיי, דביה זמינין לאתערא לזמנא דבריה דדוד, למנדע חכמתא" עכ"ל הזוהר. ( 4.14)

ופירש שם הרב,
שמנקב הימני נמשך רוחא דחיי לז"א, ( מנקב ימני נמשך אור חיים לז"א ) גם בזמן הזה(אור החכמה )

. אבל מנקב שמאלי, אין האור(החכמה ) יוצא רק בסיתום גמור, (מדוע? מכיוון שאין לו חסדים ) וע"כ אין גבורות המלכות יכולים להתבסם עתה, עד לעתיד בזמן מלכא משיחא, כי אז מקבלת המלכות מנקב שמאלי הזה, ולא בשתא אלפי שני, (אבל ב- 60000 שנה, היא לא יכולה לקבל משם )עכ"ל בקיצור לשון. (4.54 )
צריכים להבין שהחוטם נמצא בבחינת הג"ר, בלסת העליונה בגלגלתא, ומשם הוא רוצה לקבל חכמה, אבל הוא לא יכול לקבל את החכמה הזו שהיא כנגד עתיק, אם חכמה הזו לא תהיה מלובשת בל"ב נתיבות החכמה.
• אז החכמה הזו, שבאה דרך הנקב השמאלי, היא לא מלובשת בחסדים,
• והאור שבא דרך הנקב הימני מלובש בחסדים
• אז את האור חכמה שיבוא לז"א, יקבל דרך הנקב הימני
• ודרך הנקב השמאלי יצטרך לחכות עד לביאת משיח צדקנו, עד גמר התיקון לעתיד לבוא (5.35)
זאת אומרת
שכל זמן שיהיה תיקון של צ"ב,
לא יוכל לקבל אור חכמה מהנקב השמאלי (שבחוטם)
פירוש: כי ע"ס דראש א"א, הן קומת ע"ב, המקבלת מבחינה שכנגדה מע"ב דא"ק, והחוטם הוא יסוד דראש, (
• הפה- הוא מלכות,
• והחוטם הוא יסוד)
כמ"ש הרב לעיל.
ונודע, שיסוד דע"ב (הרי מדובר עליו כי א"א הוא בחינת ע"ב )הוא צר ואריך, ( צר בחסדים וארוך בחכמה) שפירושו,
• צר וסתום מאור דחסדים.
• אבל הוא אריך באור החכמה,
כי להיותו בחי' ע"ב אין בו שום מיעוט מאור חכמה לעולם, (אלא
• ,שלעצמו (לא"א) אין לו, אין לו מיעוט
• אבל שצריך (א"א)לבוא לתת לתחתונים, יש בזה חוקים )

אלא שבחינת המסך דיסוד שלו מצמצם (או מצומצם )עם סיתום גדול מאד מחסדים. (למה?
למה יש סיתום גדול של חסדים ביסוד דא"א?
כי הרי אמא, היא "עד הוד התפשטותה", ואז ליסוד(דא"א) לא מגיע חסדים, אז מה הוא יעשה, כדי כן לקבל? חוכמה לא תוכל להתקבל אם לא תבוא בזווג עם אמא)

• ע"ב שלא יבוא בזווג עם ס"ג
• או, אבא שלא יבוא בזווג עם אמא
אז החכמה שתהיה תהיה בלי חסדים, וזה אסור

כמ"ש היטב בחלקים הקודמים(בחלק ה' ובחלקים נוספים" שיסוד דאבא הוא צר ואריך-)
מהו התנאי שא"א ( בחינת ע"ב) יוכל להאיר לתחתונים?
תשובה: זווג עם יסוד דאמא שהוא רחב בחסדים
( שיעשה זווג עם יסוד דאבא שהוא צר ואריך)
. ולפיכך אין ע"ב יכול להאיר לתחתונים זולת ע"י זווג ביסוד דאמא, (מה אמא תתן לו (ליסוד דאבא) ? תתן לו את הרוחב של החסדים )
שבחינתה להיפך ממש מהקצה אל הקצה, שהיא
• בחינת קצר מהחכמה,
• אבל רחב בחסדים מרובים, (כך הוא יסוד דאמא ) (7.40)
עמוד את"ה
ונמצא הטפה היוצאת מבין שניהם( יסוד דאבא עם יסוד דאמא) שהיא בתכלית השלמות, ( למה?) כי מצטרף בה האריך מחכמה דאבא, עם הרחבה דחסדים דאמא, ( ואז יש לנון חסדים , חכמה וחסדים) שז"ס המוחין דגדלות דאו"א ודז"א, (כלומר הם יכולים לקבל חכמה, אבל רק בתנאי שתבוא חכמה שתהיה במסגרת החסדים,

ועכשיו נצטרך לבדוק:
האם אותו אור שיורד מא"א, מהיסוד הזה (דא"א),שהוא בחינת החוטם,
• האם הוא יורד עם חסדים
• או יורד בלי חסדים)
1. אם יש לו צדדים שיורדים בלי חסדים- לא נוכל לקבל אותם
2. ואם יש לו צדדים שיורדים עם חסדים, נוכל לקבל

המקבלים מזווג ע"ב ס"ג העליונים שבראש דא"א,
שאז הם מקבלים ממנו סוד שע"ה נהורין.
• בסו"ה ואל הבל ומנחתו שע"ה( מה זה שע"ה? שקיבל ש"ע אורות). שפירושו, הארת פנים דא"א, (שזה אור חכמה שבא דרך בינה, שזה שע"ה,
• אבל מבחינת קין -לא שע"ה, (למה?כי בא מהנקב השמאלי )

כמ"ש הרב להלן.וז"ש שם בזוהר (דף ק"ל ע"ב. ובאד"ר ע"פ הסולם אות ע"א) אורכא דחוטמא תלת מאה וע"ה עלמין אתמליין מההוא חוטמא וכלהו מתדבקן בז"א. (אומר שהחכמה של החוטם, אורחא שהוא נקרא ארוך, 375 עולמות מתמלאים מאותו חוטם, וכולם מתדבקים בז"א ) עכ"ל פי': (9.41 )
אורך פירושו, חכמה, וז"ש אורכא דהאי חוטמא, כלומר, מתי האי חוטמא, שהוא יסוד דקומת ע"ב, משפיע חכמה. ואומר, תלת מאה וע"ה עלמין וכו' דהיינו רק בבחינת שע"ה נהורין, כנ"ל, שזה יוצא רק ע"י זווג עם בינה, (למה? )כי אז בינה דרדל"א מאירה תוך המצח דא"א, ומתגלים השע"ה נהורין. כמ"ש הרב לעיל (דף א' ש"מ אות צ"ח) ואז נשיב רוחא דחיי לז"א (אז נושב, כלומר ניתן , יורד אור החכמה לז"א, דרך הנקב הימני )דרך נקב הימיני, ואז אתמליין שע"ה עלמין באורכא דהאי חוטמא, (ואז מתמלאים ש"ע- 370 עולמות דז"א באור חכמה שיורד דרך החוטם )
כלומר, אלו השע"ה נהורין היוצאים מבינה, (שכידוע הבל הוא קו ימין )שהם בעיקר אור החסדים, שיוצאים דרך יסודה, שהוא רחב וקצר מחכמה, כנ"ל, נקרא שע"ה עלמין ( 10.48)
מהו עולם? ואיך נעלם ההעלם?

עולם הוא ע"ש העלם חכמה, וע"י קבלת חסדי םנשלמת החכמה נעלם ההעלם

ועלמין, פירושו: העלם, דהיינו על שם העלם חכמה מהם. אמנם כשעוברים דרך אורכא דחוטמא, (אותם ש"ע נהורין אז הם מתמלאים בחכמה )הם מתמלאים באור חכמה שבחוטם, ואז שע"ה עלמין ( השע"ה לא מקבלים רק בינה, לא מקבלים רק חסדים )מתגלים בז"א, (אלא מתגלים בז"א עם החכמה )כי ההעלם עובר מהם, כי עתה הם נשלמים הן מחכמה (שבא מהנקב מהחוטמא ) והן מחסדים ( שבא מהבינה) כנ"ל.
והנה נתבאר היטב,
• בחינת נקב ימין דחוטמא דא"א, שהיא בחינת יסוד דע"ב, (הרי כל החוטם הוא יסוד דע"ב, רק שבתוך החוטם יש חלוקה:
o יש את קו הימין דחוטם
o ויש את קו השמאל דחוטם
מבחינת הזווג עם בינה, שאז נמשכים מבינה שע"ה עלמין בשפע גדולה, והם מתמלאים בהארת חכמה מאורכא דחוטמא עצמו. (עד לפה הסביר את נקב הימין.
ומה קורה עם הנקב השמאלי? שהוא נותן חכמה בלי חסדים,זה נקרא "ויחר אפו"- זה נקרא דינים, אי אפשר לקבל אותם, כי אין בהם חסדים)

וענין נקב השמאל דחוטמא, הוא הארת יסוד דע"ב בלי זווג עם הבינה, שאז מושפע ממנו סיתום גדול וצר מאד, בסו"ה ורוח נשבה בו ואיננו. ( למרות שכאילו הוא משפיע רוחניות –אור חכמה" אבל איננו , כי אפשר לקבל אותו)

וז"ש הרב "אין רוחא דחיי דנקב שמאלי יוצא אל המלכות רק בסיתום גמור" כי זה הרוחא דנקב שמאל, אינו נושב כאן בא"א, כי הוא כולא ( בא"א)
ימינא, אלא הוא אתעורר פעם למטה בז"א, ואז נפיק מניה (יוצא מז"א על המלכות )
אל המלכות סיתום גמור. עד אשר אותם הדבוקים אז במלכות זו, נאמר עליהם ורוח נשבה בו ואיננו. אמנם שורשו הוא מבחינת נקב שמאל דחוטמא דא"א, כנ"ל, ( וכאמור בא"א, אינו נחשב לדין, היות וכל א"א הוא בחינת ימין) אלא שאינו מתגלה שם, ( בא"א)רק למטה במלכות. וז"ש הרב בפירוש הזוהר, שרוחא דא דנקב שמאלי לא יתגלה רק לע"ל ( לעתיד לבוא), ביומי דמלכא משיחא. שאז יתבסמו הדינים ההם. ע"ש. (ואז אז לא יתבסמו הדינים, ואם תבוא הארה כזאת, היא תהיה דין ) ( 14.18)
מה למדנו עד כה?
התיקון השלישי הוא האור הנושב, דרך החוטם שהוא יסוד דעליון לבחינת התחתון, או בא"א או בז"א, תלוי איפה לומדים את התיקונים.
אז יש ימין ושמאל
• מצד (נקב )הימין- יוצא חכמה, עם הארת חסדים ואז זה אור שיכול להתקבל
• מצד (נקב ) שמאל יוצא חכמה בלי חסדים, והוא לא יכול להתקבל.

• בא"א הוא כולו ימין אז לא מורגש בו הדינים
• בז"א שנותן למלכות, כן מורגשים הדינים, בנקב השמאלי (14.57)

וז"ש בזוהר (נשא קל"א.) תיקונא תליתאה ( תיקון השלישי)מאמצעיתא דתחות חוטמא, (נמצא תחת החוטם )מתחות תרין נוקבין, (מתחת ב' הנקבים ) נפיק חד אורחא ושערי אתפסק" (יוצא שביל אחד והשער ניפסק שם )

כי תיקון הג' הזה אינו מבחינת נקב הימיני דחוטמא לבדו, אלא מתחות (מתחת ) תרין נוקבין (שני הנקבים ) ביחד.
• והכוונה היא, כי עדיין לא נגלו כאן השע"ה נהורין, הבאים מרוחא דחיי דנשיב מנקב ימין בלבד, כנ"ל,
• כי הם מתגלים אח"כ בתיקון הששי.
וכאן נגלה בחינת רוחא דנשיב מתחות ב' נקבין ביחד דוקא. להורות: שגם נקב השמאל משמש כאן. (זאת אומרת ,

שהתיקון הזה עדיין לא שלם,
אלא הוא בסיס לתיקון השישי
מה ההבדל בין נקב ימין לנקב שמאל (שבחוטם)

וכבר ידעת ההפרש מנקב ימין לנקב שמאל,
• כי הנקב הימין עיקר הארתו הוא שע"ה עלמין, שפירושו אור חסדים דבינה בהעלם החכמה, (אלא שזה בא מיסוד דאמא ) אלא מקבל גם הארת חכמה מבחינת אורכא דחוטמא עצמו, כנ"ל. (ולכן מאיר בחסים וגם בחכמה )
• משא"כ נקב השמאל הוא אור החוטמא בעצם, ( החוטמא הוא אור דחכמה
o וכאשר עובר דרך הנקב הימני, הוא מעורב בחסדים,
o וכאשר הוא עובר בנקב השמאלי הוא ביטוי לכל מה שהוא חכמה ללא עירוב של חסדים,- חוטמא דחוטמא, ולכן חוטמא הוא עצם)ואין בו מבחינת חסדי הבינה כלום, כי ע"כ הוא צר וסתום מחסדים. כנ"ל. (16.45)

והנה כאן צריכים להורדת ה"ת מעינים, דהיינו לאעברא (להעביר )הני (אלו )שערי ( השערות) מעל גבי השפה עלאה, שהיא בחינת מלכות דבינה שיצאה מראש דא"א, (למה היא יצאה? ) בסבת השערות דתיקון הא'(שהם בחינת א"ל – ב' מצרי הזקן, שיצאו מהשורש שלהם שהם הפאות, שהם יוצאים בצ"א," וצריכים לעלות למעלה לשפה עילאה , ולקבל תיקון של צ"ב
• השפה עילאה היא בינה שמתערבת/מערבת את התיקון הראשון, אליה, כדי לתקן אותה בצ"ב)
שעלו ונכללו בה, ואבדה בחינת ג"ר שבה מחמת השערות האלו, (שיצרו בה בינה מיעוט, שהמלכות הזו שעלתה מלמעלה מצ"א, עושה מיעוט בבינה )
כנ"ל, ולפיכך צריכים לאעברא ( להעביר)הני שערא (את אלו השערות) משפה עלאה, (כי הם מפריעים לאור שבא דרך החוטם להתגלות) ואז יחזור אליה בחינת ג"ר שלה. ( כי השערות הם דוקא הורידו את בחינת הג"ר) ( 17.57)

עמוד את"ו
ולכן היא צריכה בעיקר לנקב השמאל דחוטמא דא"א, ( למה? מה התפקיד שלו? להעביר את השיער) שהרוח שלו הוא אור חכמה בעצם, אלא לפי שבא"א כולא ימינא, ע"כ נבחן שהרוח דמוכרח לצאת מב' הנקבים יחד, ( כי זה לא דין שם) וכיון שרוח הזה נשיב ע"ג השפה, הוא מטהר שם את הבינה, ( מהמיעוט שקיבלה מהמלכות של התיקון הראשון שעלה אליה) ומעביר השערות שנתישבו בה. ( רק באותו מקום שנקרא אורחא, דהיינו המקום שבין מתחת לחוטם, באמצע השפם) וז"ש שם בזוהר " ושערא אתפסק מהאי אורחא" רוחא דא דנשיב שם מתחות ב' נוקבין דא"א מעביר השערות משם. (אותו אור היורד מהחוטם, הוא זה שגורם להפסק השערות, במקום שפנוי בשערות השפה העילאה ) ( 19.15)

אמנם עניין החיבור דנקב ימין בתיקון הזה, גורם שלא יתפסקו השערות כולם מעל גבי שפה עלאה, (כי אם היה הנקב השמאלי, הוא היה מעביר לגמרי את כל השערות )אלא שעושה אורחא באמצעותא בלבד,
• כי אם היה נושב נקב שמאל לבדו, (שהוא דין קשה )הנה ודאי שכל שערות השפה היו עוברים משם.
• אלא משום שנתחבר גם נקב הימין בתיקון הזה הג', דמניה(שממנו ) נשיב (נושב )רוחא דחיין, (רוח חיים ) שעיקרו אור חסדים (שע"ה עלמין )כנ"ל

, ע"כ הוא מחזיק השערות בימין ושמאל השפה עלאה, (כאילו בב' הצדדים ימין ושמאל ) משום שהשערות אלו משמשים למ"ן בשביל החסדים שלו היוצאים דרך הנקב הזה. (לכן הוא צריך אותם, כי הם מושכים בחינת אור חסדי שיבוא מש"ע כדי שהם יוכלו לעשות זווג עם החכמה, כדי לתת חכמה לתחתונים. ואמנם בא"א זה לא כ"כ מורגש, אבל כשנגיע לז"א, נראה שממש צריך את זה.
לשם מה צריך את הנקב הימין?
כדי שהפתח של האורחא יהיה מבוקר, הוא היה כמו מסך, ולא כמו מקום פרוץ,
• ואז כל פעם שיבוא האור, ישימו אותו בתוך איזה שהוא נתיב מאד מאד ברור, איפה הוא יכול להיות, ושלא יתפרץ כל כולו

• ולכן שמו אותו בתוך איזה שהיא מסגרת, לקבל לפי ערכים מאד מאד ברורים, אי אפשר לקבל כל מה שרוצים, אלא לפי ערכים של חסדים. ולכן אומר: (21.03)

וז"ש שם בזוהר "ומלי מהאי גיסא ומהאי גיסא(מצד הזה ומצד הזה ) שערא בתיקונא שלים(שערות בתיקון שלם ), סוחרניה(סובבים ) דהאי אורחא"(מקום פנוי שנקרא אורחא.
… ) (שיש שערות מימין ושמאל, בתיקון שלם מסביב לאותו מקום פנוי שנקרא אורחא ), כי זהו בכח הרוחא דנשיב מנקב ימין, (שמכח הימין הזה, הוא עושה את הנקבים ) שהוא המחזיק שערות אלו סוחרביה(סביב ) דהאי אורחא(אותו אורחא ) שבאמצעיתא, כי העביות שבהם נחוצים לו לזווג החסדים, שמתפקידו להשפיע תמיד בסוד רוחא דחיי, וז"ש "בתיקונא שלים" כי עתה שנגלה האי אורחא שבאמצעיתא, (שהוא המקום הפנוי משערות) בהארת חכמה דנקב השמאל, (, בהארת חכמה בנקב השמאל, שלכאורה היה צריך לנקות את כל השפה עילאה מהשערות))הנה חזרה הבינה בזה לבחינת ג"ר שלה, ומעתה אין שום פגם בהני שערות השפה הנשארים, להיות נחוצים להמשכת חסדים, (אבל, בכל זאת,

בשביל מה צריך את השערות? (בשפה עילאה- בשפם)?
• הרי אם החזרת אותה לג"ר,אז לא צריך שערות!
• אתמול שאלנו, בשביל מה, מה גורם לכך שיהיה שערות בשפה עילאה, הרי זה שייך ללסת עליונה? בלסת עלינה לא צריך להיות שערות,
• אלא, ששערות האלה בשפה עילאה, נובעים מעליית ב' מיצרי ב' מיצרי הזקן,שגרם שם מיעוט,
• ועכשיו בא נקב השמאלי, ונותן ג"ר דחכמה, אז הוא מוריד את המיעוט
• בא הנקב הימני, דהיינו שע"ה נהורין, דהיינו וכן גורם, עוד פעם לבינה, בסוד מיעוט. למה מיעוט? כי זה לא חכמה.
• אז מה התפקיד שלהם שם? למשוך חסדים. הוא ממעט את החכמה, זה לא מיעוט מג"ר ממש, אלא מיעוט מחכמה, ולכן הם צריכים את זה שם, כי הם צריכים חסדים.

כי אז(כשיש חסדים, ואז חכמה תבוא עם חסדים ) יהיה "התיקון שלם"", כי יהיה חכמה עם חסדים, ובלתי חסדים אין התיקון שלם, כי אדרבה היה בסו"ה ורוח עברה בו ואיננו, כנ"ל. (אם היה בא , אז רק מהנקב השמאלי ) וז"ש בתיקונא שלים.
וענין זה מבואר יותר בדברי הזוהר שם (דף קל"ג ע"א. ובאד"ר ע"פ הסולם( 23.32)

אות קכ"/ב) ז"ל מאמצעיתא תחות חוטמא, (מאמצע מתחת החוטם) מתחות תרין נוקבין(מתחת לב' הנקבים ) נפיקחד אורחא( יוצא שביל אחד ) ושעריאתפסק(והשערות ניפסקים ) בההוא אורחא(באותו שביל ). (אמאי אתפסק, (למה נפסקים? ) משום דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה. בכדי שיוכל האור לעבור בו) ובגין כך יתיב תחות נויקבי הוטמא האי ארחא(יושב תחת אותו חוטם, תחת אותם נקבים דחוטם, אותו שביל ). עכ"ל. פי':
כי שואל, אמאי אתפסק(למה ניפסק ?) רק באמצע שערות השפה, (ונהיה כמו שביל? ) ולא עברו משם כל שערות השפה, (כל שערות השפה לא ירדו כתוצאה מהחכמה שיש הרי הוא צריך להעביר את כל המיעוט, את החכמה הזה)

מאחר דנשיב שם רוחא דחוטמא, שהוא בחינת חכמה המחזירה את בינה לבחינת ג"ר שלה. (זה המשך השאלה ) וע"ז(ועל זה ) תירץ, (זה והתירוץ למה כן, היו צריכים לעבור משם השערות

• לאחר שנותנת את בחינת החכמה הזו מהחוטם, אז זה היה צריך להיפסק שם, שהיא מחזירה את בינה לבחינת ג"ר שלה.
• והרי כל מה שהיה לה שערות, היא קיבלה מב' מיצרי הזקן, ועכשיו, משם היא קיבלה שערות, אחרת מצד עצמה לא היה צריך להיות לה שערות, היא שייכת לגלגלתא, היא לא שייכת לדיקנא.
"משום דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה"(

מה התירוץ?
שיתקן האורח הזה, השביל הזה-
, כדי שיעבור בו, ודווקא בו , בצורה מדודה, אור חכמה
כלומר, דלא אתתקן שם החכמה בקביעות, כדרך הרוחא דחיי דנשיב מנקב שמאל דחוטמא, (
• אין שם אור חכמה בקביעות, אלא כשמושכים, אז עושה שביל, כמו תעלה כזו, שדרכה יעבור האור (25.50)

)כי אם היה (אם היה שם אור חכמה באופן קבוע, ולא רק שביל כדי לעבור שם,) כן, היו עוברים משם כל שערות השפה.

אמנם הוא נתקן רק בבחינת דרך בלבד, (דרך לעבור בו) כי אורחא פירושו דרך, דהיינו לא לעמוד שם, אלא רק לעבור בו לבד, כדי שאח"כ יוכלו להתגלות החסדים מבחינת העביות הנשארת שם בשערות השפה בבחינת מ"ן.

כי אז הוי תיקונא שלים. (כי אז יהיה התיקון שלם ) כנ"ל.
וזה שממשיך "ובגין כך יתיב תחות נוקבי חוטמא האי אורחא" (ובשל כך נמצא תחת הנקבים, נקבי החוטם זה השביל )כלומר,
• שהתיקון הזה בא מתחת ב' נוקבין דהיינו גם מנקב הימיני, שדרכו להשפיע חסדים, וע"כ נתפסק רק בבחינת דרך באמצע השערות,
• וכל השערות מהאי גיסא ומהאי גיסא(מצד הזה ומצד הזה ) נשארים כדי שלא יופסק שפע החסדים כנ"ל. ( 26.55)

מה למדנו היום?
למדנו אחרי התיקון השני, בא התיקון השלישי.

מהו התיקון השלישי?
שביל שבו יכול לעבור אור חכמה לתחתונים, אבל בצורה מדודה.\
מאיפה מגיע האור הזה? הוא מגיע, כמובן מהראש, מהלסת העליונה.

החוטם של הלסת העליונה שהוא נקרא יסוד דע"ב, הוא יכול לתת לי אור חכמה, כי היסוד דע"ב, הוא צר ואריך.
האור עובר דרך ב' הנקבים בחוטם, אבל כדי שהוא ירד לתחתונים, לא רוצים שהוא יצא בהתפרצות גדולה, אנו רוצים שהוא יינתן במשורה, לפי מה שצריך, והוא לא ניתן כל הזמן, כי הוא יתן חכמה, רק שהתחתונים יהיו ראויים לחכמה.
ולכן צריך לייצר מציאות, שיש דרך לחכמה, לעבור לתחתונים, כשהם יהיו ראויים.(27.58)

אז בעצם אנו רוצים לפתוח דרך, ולא לתת חכמה בקביעות.

אז מה עושים?
• יוצרים שביל, דרך.
• אבל הבעיה היא שאם רוצים להגיע מהחוטם למטה, לשיבולת הזקן" ולכל שערות הדיקנא, אז הבינה, באמצע מפריעה.- יש שם מיעוט, שעשו ב' מצרי הזקן, בשערות שפה עילאה,
• ואז, אין לנו דרך לתת את האפשרות לאור חכמה לרדת מהעליונים לתחתונים, אין שביל!
• ואז החלטנו לעשות איזה נתיב קבוע, שאם הם יהיו ראויים, אז כבר יהיה נתיב מוכן ,שביל מוכן להעביר את החכמה- [אני אומר נתיב או אומר שביל, כי שביל זה ענין של חכמה, יותר טוב לקרוא לזה פה נתיב, כי זה גם בא דרך הבינה, רק שבגמר תיקון זה יהיה שביל, אז אולי היה יותר טוב היה לקרוא לזה פה, נתיב כל הזמן, בלי להתבלבל, ולהגיד שבגמר תיקון זה יהיה שביל]. (28.58)

אז איך עשו את זה?
• דרך ב' הנקבים (של החוטם), מגיע אור חכמה
• כשמגיע אור חכמה, אז כל מה שיצא שערות בשפה עילאה (השפם), שבעצם עוצרים את האור מלרדת, והם עוצרים את האור, בגלל שהם קיבלו את המיעוט, ממלכות של צ"א, שלא מקבלת אור, אז היא עשתה מיעוט, ואז הבינה קיבלה מיעוט בסוד נושא עוון,שהיא נושאת את העיוות הזה, שהיא צריכה לקבל מיעוט,
• אז אם יש אור ג"ר במדרגה, והנקבים נותנים חכמה, במיוחד הנקב השמאלי, אז אפשר להעביר את השערות עוד פעם, ולא יהיו שערות יותר. אומר: לא!

• אני לא רוצה, כך, זה לא תיקון טוב, למה?
o אני אתן מהנקב הימני גם חסדים, כדי שלא יהיה מצב שאין שערות בכלל,
o יש לי בגדלות זו ב' מצבים:
 יש מצב שלא צריכים לקבל את החכמה
 ויש מצב שכן צריך לקב ל את החכמה
זה תלוי במעשה התחתונים. חכמה זה לא דבר שמקבלים בקביעות, חסדים יכולים לקבל בקביעות, זה זווג תדיר דלא פסיק.

• הזווג הזה לקבל חכמה הוא זווג פסיק, ולכן רק שהם יהיו ראויים, אז מה אני צריך לעשות? אני צריך לבנות שביל, דרך, וזה נקרא אורחא, דרך שדרכו יבוא אור חכמה לכשיוכלו לתת לתחתונים. ואז יגיע גם חכמה, אבל גם בינה, בינה יוצרת בנקב הימני, את השערות חזרה, בב' הצדדים סביב אותה דרך, ואז הן משאירים פה דרך פנויה שהיא מדודה במשורה , וניתנת במשורה לפי מעשה התחתונים.
• איך בדיוק ניתנת החכמה הזו, ומה קורה איתה, ואיך בדיוק בונים אותה, זה עוד לא גמרנו את התיקון השלישי, ונלמד בע"ה מחר. (30.46)

אין תגובות

להגיב