054- הדף היומי בתע"ס – חלק יג – א'תג-א'תד

media

שאלות חזרה בתע"ס א'תג-א'תד
1. מדוע עולה תיקון הא' דהיינו ב' מיצרי הזקן לשפה עילאה? מדוע שלא ישפיע מאורות הגדלות שקיבל מב' פאתי הראש? והרי זה אור גדול.
2. מדוע אומר שעליה של המלכות למקום הבינה היא הגורם לכל המוחין בגדלות דזו"ן?
3. הסבר את משל הנשר בקשר לתיקון הב'.
4. מה ההבדל בין השמות דתיקון הב' נושא עון ורחום? ומה ההוראה של כל אחד מהם והיכן הם נוהגים?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

דיברנו בשיעור הקודם על התיקון השני שהוא התיקון של השערות, שירדו מב' מיצרי הזקן, שהם שערות בצ"א, וצריכים לתקן את הדין הקשה הזה של צ"א,שהוא בחינת א"ל, תקיף וצריכים להעלות אותו לבינה.
הבינה שמסכימה לשאת את העוות הזה, שהיא תקבל את האור, באופן הזה שהיא תפגם, לכן המלכות הזו שהיא מקבלת ויוצרת בה פגם, ולכן היא מסכימה שיהיה בה עיוות, עיוות כזה, שהבינה תשאר בשפה עילאה, שהיא שייכת בכלל ללסת העליונה, ובבחינת גלגלתא מוכנה לקבל עליה מיעוט, לא בשביל עצמה, היא לא צריכה את זה, אלא כדי לתת אפשרות שהמלכות הזו של צ"א תתוקן, ודרכה ינתן אור לתחתונים. ( 1.18)
ומביא לנו את לשון הזוהר הקדוש, שבזוהר הקדוש הוא גם מדבר איתנו מהתיקון הזה
( אמר רבי שמעון לרבי חזקיה, קום רבי חזקיה ועמוד על עומדך ובעיקר יקר תיקון, זה של הדיקנא הקדושה.
ורבי חזקיה קם ואמר: אני לדודי ועלי תשוקתו מי גרם לכך שאני לדודי?.
איך יכול להיות שאני יהיה לדודי? מכיוון שעלי תשוקתו. (2.10)

אומר: מסתכל הייתי והנה ראיתי, אור יקר של נר העליון.
o נר העליון זה בינה, ולמדנו שבינה יושבת בשפה עילאה.
o והיה מאיר ועלה לשכ"ה צדדים, ולמדנו שנערה זה שכ"ה
o וחשוך אחד היה מתרחץ באור ההוא, כמי שמתרחץ באותו נהר העמוק.
מי זה הנהר העמוק? זה בינה.
o ואפשר כבר לנחש,ש אותו חשוך זה אותו ק"ל של ב' מצרי הזקן ששייכים לצ"א, שעולה לבינה וטובל בנהר העמוק הזה.
o שמימין מתחלקים ומאירים ונמשכים לכל צד ממה שעבר עליו.

וענין זה נתבאר שם בזוהר (אות קי"ז קי"ח וקי"ט וז"ל, קם רבי חזקיה וכו' מסתכל הוינא, וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה נהיר אומר: מסתכל הייתי והנה ראיתי, אור יקר של נר העליון. נר העליון זה בינה, ולמדנו שבינה יושבת בשפה עילאה) וסליק לשכ"ה עיבר, (והיה מאיר ועלה לשכ"ה צדדים, ולמדנו שנערה זה שכ"ה)וחד חשוך הוה אתסחי בההוא נהורא, (וחשוך אחד היה מתרחץ באור ההוא) כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא, (כמי שמתרחץ באותו נהר העמוק.
מי זה הנהר העמוק? זה בינה. ואפשר כבר לנחש,שאותו חשוך זה אותו ק"ל של ב' מצרי הזקן ששייכים לצ"א, שעולה לבינה וטובל בנהר העמוק הזה) דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר, ממה דעלוי. (שמימין מתחלקים ומאירים ונמשכים לכל צד ממה שעבר עליו.) כלומר שברגע שהוא עולה למעלה, אז הוא מאיר ומתקן את המלכות הזו, כמו רוחץ אותה) וסליק ההוא נהורא (עלה האור ההוא )בשפתא דימא(בשפת הים) עלאה עמיקא, (העליון העמוק) דכל פתחין טבין ויקירין (כל הפתחים היקרים והטובים נפתחים בפתחה הוא )בההוא פתחא אתפתחן, אנא שאיל (אני שאלתי, ככה הוא מספר על עצמו )מהם מהו פשרא דחמית, (מה פשר הדבר הזה שראיתי )פתחו ואמרו, נושא עון חמיתא, ( אמרו לו: נושא עוון ראית) אמר, דא הוא תקונא תנינא. ע"כ. ( ואז אמר- זהו התיקון השני)
אז אנו רואים ,שהוא ראה משהו שאותו בעה"ס, רוצה לבאר לנו לאט לאט.

מה זה נושא עוון?
ב' מצרי הזקן, שעולים לשפה עילאה, ומקבלים תיקון של בינה,
כמו שהדין מתכלל ברחמים,
כמו הענין של צ"ב.(4.42)
פירוש הדברים: כי ראה נהורא יקירא(ראה אור יקר ) דבוצינא עלאה, ( של הנר העליון)היינו האי נהורא דרחמי דרחמי, (האור ההוא של רחמים ) שנתגלה עם יציאת תיקון הא' כנ"ל, וכיון שנמשך מעתיק, ע"כ נקרא בוצינא עלאה. (וזה אור גדול מאד מצד אחד )נהיר וסליק לשכ"ה עיבר, פירוש: שהיה מאיר ועולה לשכה ולאכפיא הדינים ולהפכם לרחמים. כנ"ל ועם כל דא, האי א"ל, אתכפיא לרחמי, דרחמי דעתיק יומין אתכליל ואתפשט ביה. כמ"ש לעיל, ע"ש. וע"כ אומר לשכ"ה עיבר, כי שכ"ה, מלשון וחמת המלך שככה,

מדוע עולה תיקון הא' דהיינו ב' מיצרי הזקן לשפה עילאה?
למה מיצרי הזקן עולים לשפה עילאה?
כדי לשכך את הדינים. הדינים הקשים של צ"א אי אפשר לתת לתחתונים, כי הרי כל העולמות יוצאים בצ"ב.
• והרי המקור של שערות הזקן, הוא מב' הפאות, ולמדנו מתיקון הא', שב' הפאות הם מלכות של ראש, שהוא שייך לצ"א, אומנם בראש הוא לא פועל כי הוא ממטה למעלה,
• אבל בשערות הזקן הוא בא ממעלה למטה, ואז עלול לתת רק דינים, ובוודאי שדינים אנו לא רוצים, לתת לתחתון, כי העולמות יוצאים בצ"ב, ולכן הוא עולה לשפה עילאה כדי להיתקן.) ( 6.30)
דהיינו לשכך הדינים ולאכפיא לון. "וחד חשוך אתסחי בהאי נהורא( וחשוך אחד היה מתרחץ באור) כמאן דאתסחי ( כמי שמתרחץ באותו הנהר הגדול /העמוק)
וכו' " פירושו: כי בחינת העביות דמלכות דצמצום א' הנקראת חד חשוך, (שזה מה שהוא ראה חשוך אחד ) כי צמצום הא' רכיב עלה, רוחץ עצמו (מה זה רוחץ את עצמו? רחיצה זה אומר שמסיר מעצמו את בעל מנת לקבל- זה נקרא רחיצה. יש כאלה שלא אוהבים להתרחץ, למה? עצלנים, קמצנים- לא רוצים לתת מעצמם כלום. דבר לא טוב. -אז אותו תיקון הא' שבא בצ"א, מתרחץ בבינה שבשפה עילאה) בהאור הגדול הזה שנגלה עם הופעתו כנ"ל, כלומר, שנסתלקו ממנו כל הדינים ( דינים הכוונה לסיגים שהם בעל מנת לקבל)מכח האור הגדול שנתגלה עם הופעתו, שזה דומה לרחיצה במים, כי אור חסדים נקרא מים. כנודע. (הבינה נקראת חסדים. ולכן נקרא כמו שהתרחץ בבינה) (8.04)

"וסליק האי נהורא בשפתא דימה עלאה עמיקא. (ועלה אורו בשפת הים העליון העמוק ) דכל פתחין טבין ויקירין בהאי פתחא אתפתחן" (שכל פתחים טובים ויקרים ניפתחים בפתח ההוא )היינו
ענין עלית השערות דתיקון הא', ממקום לחי התחתון, אל מקום השפה עלאה שבלחי העליון, שהוא מקום בינה, כנ"ל,
(
• שימו לב שהלחי העליון בכלל לא שייך לדיקנא, לכאורה, ובכל זאת הוא מסכים לקבל לעצמו, את העיוות הזה )
"בשפתא דימא עלאה עמיקא"( בשפה ההיא העליונה של הבחינה שהיא הבינה שנקראת עמוקה)
• כי בינה נקראת ים העליון,
• ושפת הים הזה, פירושו, מלכות דבינה,
כי השפה עלאה עומדת בסיום הלחי העליון. (שכל הלחי העליון הוא בינה, בבחינת אוזן, כי כתר בא מאוזן ).
עליית מלכות לבינה
כגורם למוחין דגדלות של זו"ן
וכבר ידעת, שעליה זו של המלכות במקום בינה, היא הגורם לכלהו מוחין דגדלות של זו"ן, שזולת זה, (זולת עליית המלכות לבינה ) לא היה מציאות מוחין דגדלות בשבילו, (בשביל הזו"ן ).
וע"כ נבחן עליה זו דמלכות דצמצום א' למקום בינה,
לבחינת פתח לכל האורות אשר בהעולמות, המקבלים מזו"ן.
(כי אם לזו"ן לא היה גדלות, הוא לא היה יכול לתת לעולמות שלמטה ממנו .
ובהיותו קטן יש לו רק את האורות של גוף שלו, ואם יש לו מוחין הוא יכול לתת לתחתונים
יוצא, שכל העולמות, ניזונים מאותו תיקון שנקרא "נושא עוון", שמלכות עולה למעלה (9.45)
וז"ש "דכל פתחין טבין ויקירין בהאי פתחא אתפתחן"(שכל הפתחים הטובים והיקרים ניפתחים בפתח ההוא )
כלומר, שע"י עליה זו לשפתא דימא עלאה, ( לשפת הים העליון) נעשה הפתח המקורי, (הראשוני )שעל ידו נפתחים הפתחים טבין ויקירין בשביל זו"ן, שיוכל לקבל (מהעליון מבינה )המוחין דגדלות דרך שם. וזה כמ"ש הרב,
שלולא יצאה הבינה לחוץ,
לא היה מציאות לז"א להשיג שום מוח ( שום גדלות) (כנ"ל דף תתפ"ג אות ל"ג)
וענין המשכת השערות דתיקון א', לתיקון ב' ע"ג השפה עלאה שהיא בינה, הוציא זה החלק מן הבינה, לחוץ מן בחינת הראש, (יוצא שבינה הסכימה לקבל משהו מעצמה, מחוץ לראשה, כדי לתת אפשרות לזו"ן לתת גדלות )מחמת שקבלה לתוכה בחינת כח הצמצום שיש במלכות והשערות דתיקון הא', כנ"ל באורך. (זה (שבינה) הסכימה לקבל לתוכה את בחינת המלכות של צ"א, אז היא עשתה בעצמה מיעוט, ולכן היא היתה צריכה לצאת החוצה. ומה המקור של כל זה? )(11.20
וז"ש "אנא שאיל מהם מהו פשרא דחמית, אני שאלתי מה פשר הדבר שראיתי? ) פתחו ואמרו, נושא עון חמיתא" כבר ידעת,
• שהשמות שבתורה, מתבארים כלפי ז"א המקבל אותם התיקונים מא"א,
• והשמות שבמיכה מתבארים כלפי א"א עצמו איך הוא נתתקן בעצמו כדי להשפיע לז"א.
אנו רואים את י"ג מידות הרחמים, בשתי מקומות:
1. ספר נביאים- במיכה
2. בתורה , -בויקרא
אז אנו צריכים לראות, מה שכתוב בתורה, זה שייך לז"א
מה שכתוב במיכה שייך לא"א. 12.19

התיקון הב' בתורה- בחינת ז"א –"רחום"
והקבלתו לנשר
וע"כ השם של התיקון הב' הזה בתורה הוא השם רחום ( ולא נושא עוון, אלא רחום)שהארתו, (או הוראתו ) שז"א מקבל מהתיקון הזה רחמים מרובים, והוא מתבאר בפירוש חז"ל על הפסוק,
כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וכו' שפירושו, שהנשר ( שהוא מידה של קו אמצעי, שהוא בחינת בינה)הזה רחמני הוא על בניו,
וכיצד רואים שהנשר רחמן לבניו?
• ואינו נושא אותם ברגליו (כמו שאר הציפורים הטורפות )
• אלא על גבי כנפיו, (מדוע? ) כי ( שהציידים יורים את החץ מלמטה)
• אומר מוטב שיכנס החץ בי (של הציידים ) ואל יכנס בבני, ע"ש בפירש"י.
כלומר:
• מוטב חציית המדרגה (החץ) תהיה בי, בחינת צ"ב ולא בבני (הזו"ן)
• מסכימה הבינה, לצאת מגדלות הראש, ולקבל מיעוט בכדי שהבנים יהיו מוגנים בצ"ב
איך מתקשר משל הנשר לצ"ב, ולתיקון הב'?
ודברים אלו רומזים לעליה זו של מלכות במקום בינה, שבסבתה(של מלכות ) יצא חלק מבינה לבר מראש, (ז"ת דבינה ) ונעשה כמו מלכות, שה"ס מה שאמרה, מוטב שיכנס החץ בי ואל יכנס בבני,

• כי בהיות המלכות במקומה בלחי התחתון במקום תיקון א', (שתיקון הא', זה נקרא א"ל, שהוא דין תקיף, בבחינת צ"א )ובחינת כח הדין וצמצום היה רכיב על הבנים, שהם זו"ן בני הבינה
• ( אם היו מאירים דרך המלכות הזו) צ"א), אז הבנים, הזו"ן שהיו מקבלים את התיקון/ההארה הזו מהמלכות, היו מקבלים דין תקיף ביותר, ולא היו יכולים לעמוד בו,),
• אז לא היה שום מציאות מוחין לז"א
• משום שעל מלכות דצמצום א' אין שום זווג באצילות (ולא היו יכולים לקבל אור)
. ואור הזה שנתגלה שם מהזווג דעתיק עצמו, (
• שהרי תגיד, הרי הם מקבלים ממקור גבוה, הם מקבלים מהפאות- תיקון הא', אז מה הבעיה? יש להם אור מאד גבוה!,
• אומר: לא! האור הזה בא להתקין אותם, אבל לא בא לתת להם הארה)

אינו ראוי להתפשט למוחין לזו"ן אלא לבינה, (רק לראש)בסוד אלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין, כנ"ל, אבל העולמות המתפשטים מן זו"ן, ( דהיינו יצירה ועשייה), שלמדנו:
• שיצירה- זה מארי דיבבה, שלא מקבלים חסדים, ובוכים ע"כ שלא מקבלים חסדים
• עשייה- מארי דיללה, לא מקבלים חכמה ולא מקבלים חסדים

לא קבלו כלום מאור הגדול הזה, (ולכן הם בוכים )כי ע"כ נתפשטו מהם מארי דיבבה ומארי דיללה, כנ"ל. (אז אם היה נשאר במצב הזה, אז היו נשארים ככה,
שמארי דיללה ומארי דייבבה,
שכל מי שלא מקבל תיקון של צ"ב, ורוצה לקבל מהמלכות העליונה,
לא יכול לקבל אם לא דרך שערות הזקן,
ושערות הזקן צריכים תיקון של שפה עילאה
כיצד ע"י תיקון הב' תשפיע בינה לזו"ן את המוחין דגדלות
ענין "רחום"
וע"כ עתה כשהשערות דתיקון א'
• שינוי מקומם
• ועלו בשפה עלאה במקום בינה,
הוכן בזה הפתח לכל פתחין טבין ויקירין, שיוכל ז"א לקבל דרכיהם כל המוחין דגדלות שלו, אשר אז נכפין( כלומר שכופה אותם, דהיינו שנותן להם תיקון מלשון:
• "וחמת המלך שככה", מלשון לשכך את הדינים
• וע"י כך שהוא נותן להם את הכח של עלייה לבינה, אז נכפפים
• מה זה נכפפים? לשכך את הדינים
) כל אלו מארי דיבבא ויללא, כמ"ש להלן.
וע"כ נבחנת יציאה זו של הבינה לחוץ,
מכח שקבלה לתוכה את המלכות, בבחינת רחמים על הבנים, (שזה דומה לאותו נשר, שמרחם על בניו )
• כי קבלה לתוכה את החץ, ( את חציית המדרגה)שהוא כח הצמצום והדין, כדי שלא יכנס בהבנים העביות דמלכות דצמצום א', הנקראת חד חשוך, (שזה מה שראה רבי חזקיה, ראה חד חשוך,שהוא מלכות דצ"א, שעולה ומתרחצת בנהר ) כי הצמצום הא' רכיב עלה, ( 17.30)

עמוד את"ד
היה עצמם, כי אז (כאשר מלכות מיתתקנת בבינה, ע"י עלייתה לשפה עילאה )
תוכל הבינה להאירם (לזו"ן ולעולמות יצירה ועשייה), ולהעביר מהם מארי דיבבה ויללה( איך תעביר מהם? דהיינו ע"י שתוכל להשפיע להם אורות ) ולהשפיע בהם כל המוחין הגדולים. ( שהרי כל עוד, שהמלכות היא בבחינת צ"א, כמו בתיקון הראשון, היא לא יכולה להאיר לתחתונים ליצירה ועשייה, וכל שכן לנשמות שם )
הרי שז"א מקבל רחמים מרובים, מכח התיקון הזה,(הב')
שלולא זה היו העולמות התחתונים מתבטלים לגמרי,

כמ"ש שם בזוהר, (אות קי"ב) ( 19.20)
"אי עתיק דעתיקין קרישא דקדישין, לא אתתקן באלין תקונין, לא אשכחו עלאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי" (אם לא היה התיקון הזה, ועתיק לא היה מיתתקן באלה התיקונים, לא היו נמצאים עליונים ותחתונים, וכולם היו כמו שלא היו בכלל, כי חייב את התיקונים הללו ) ( 20.02)
כי לא היה פתח להשפיע לזו"ן, ומכ"ש לבי"ע. כנ"ל.
וע"כ נקרא התיקון הזה בשם רחום.
כי הוא שורש כל הרחמים

איפה הוא נקרא רחום?
• בתורה או שבמיכה?
• כלומר, האם בז"א או בא"א?
(תשובה: בז"א, בתורה. כי הוא שורש כל הרחמים. ( ולכן הוא נקרא רחום)
התיקון הב' במיכה (ספר נביאים)- בחינת א"א
הנקרא בשם "נושא עוון"
אבל במיכה, שהשמות הם מבחינת א"א עצמו, דהיינו מצד המתקן, (כי הרי א"א הוא מתקן את הז"א ) הוא נקרא בשם "נושא עון"( כמו שראינו בזוהר הקדוש)
• שזה סובב על בחינת שפה עלאה גופה, שהיא בחינת בינה, ואין לה שום ענין עם הצמצום, (מצד עצמה, כי הצימצום הוא על הזו"ן ולא על הבינה), לבינה יש חסדים מכוסים ם' דצלם, היא תוקנה בם' דצלם,
• הצימצום שהיה בעתיק,שהיא קרומא דאוריא, היה ממנה ומטה, היא שייכת לשפה עילאה)
• ומ"מ קבלה ( בינה)לתוכה מלכות המצומצמת ובחינת הדינים שבה, הנחשב לבחינת עון וקלקול, ( מה פתאום היא עושה עוון? כי עוון הוא מלשון מעוות
תיקון הב'-נושא עוון"
כי עון הוא מלשון מעוות, המורה שהיה ישר ונעשה למעוות.
כן הבינה היא ישרה מצד עצמה,
ומחמת נשיאתה כח הדין של המלכות, נעשתה למעוות,
וז"ס נושא עון,
(היא מוכנה להתעוות, כמו הנשר, בשביל התחתונים )
תיקון הב'- "רחום"
התיקון הב' הזה בתורה הוא השם רחום ו
הוא עשתה זה בשביל הרחמים על הבנים שהם זו"ן, כנ"ל, ע"ש

מצד הז"א, נקרא התיקון, רחום.
למה מצד ז"א זה נקרא רחום?
כי מה ששייך לשערות הזקן שייך לז"א, לחוטם פה,
"נושא עוון"
ומה ששיך לבינה זה השפה עילאה, וזה שייך למתקן , ולכן הוא נקרא נושא עוון)
ומצד הבינה נקרא התיקון, נושא עון.
( כי בינה מייצגת את א"א, כי משם בא התיקון)
מה ההבדל בין פשע לעוון?
o ודע, שהפגמים של התחתונים, הנמשכים ממלכות דצמצום א' מטרם מיתוקה במדת הרחמים, נקראים בשם פשעים, (ולא עוונות ) להיותם פשע אמיתי, כי עליה היה הצמצום האמיתי, כנודע. (פשע הוא קבלת חכמה ללא חסדים )
o אבל הפגמים הנמשכים ממלכות הנמתקת במדת הרחמים, (דהיינו מבחינת צ"ב ) דהיינו מבחינת בינה שיצאה לחוץ וקבלה לצורת המלכות הזאת, הם מכונים בשם עוונות, המורה, שמשורשם הם ישרים, אלא שנתעוותו, כנ"ל.
מה ההבדל בין פשע לעוון?
o פשע משורשו הוא מקולקל, משורשו-אסור לקבל בע"מ לקבל
o אבל עוון, שלא רוצה לקבל את האור, ויש לו פגם, מטעם צ"ב, שיש לו עיוות, זה נקרא עוון, ולא פשע זה נקרא כמו "שלא לשמה", כדי להגיע ללשמה.
תלמיד: מה הסיבה לתיקון הזה (הב")?
הרב:
o יש את התכלית לתיקון הזה, והתכלית לתיקון הזה, שאי אפשר היה לתת לתחתונים אור, אלמלא היו מעלים את המלכות לבינה, כי אחרת היו צריכים לתת את כל האורות, את כל ההשפעה מצד מלכות, שלא התכללה בבינה, ואז היו דינים קשים, ואז אי אפשר היה לתת את אורות האלה לתחתונים, כי אז זה היה רק דינים קשים לתחתונים.
o לכן כדי לתת לתחתונים אפשרות לקבל אורות, אז חייב היה להעלות את המלכות לבינה, כמו שאמר שאם היה נותן מצד המלכות, כשהיה רק מלכות לפני שהיה תיקון הב', אז היה מוות דייבבה ומוות דייללה,דהיינו שהיו בוכים,

o התחתון אומר: אני לא מקבל אור!, למה? ושואל: למה אתה לא נותן?:

o אומר :אני דין, אם אני אתך לך אור, אני אהרוג אותך, אז אני לא נותן בכלל! אומרת המלכות!, אם היא תתן זה יהיה פשע, אז לא נותנת בכלל, אז אם אין לה חסדים, אז אין ל החכמה

o זה כמו שאמרנו, שאי אפשר לתת למלכות אור, למטה מטבור, אם לא ע"י צ"ב,
 כי בצ"א , אי אפשר לתת שם אור, כי אין כח לקבל בע"מ להשפיע על בחי"ד,
 אבל יש אפשרות בצ"ב לתת למלכות להשפיע בע"מ להשפיע, ולכן חייב לעשות צ"ב כדי לתת לתחתונים (25.17)

שאלה תלמיד: האם היו שם שערות? (בשפה עילאה- בשפם)
הרב: מאיפה הגיעו השערות? בשפה עלאה,הרי לא היו שערות בשפה עילאה.
אבל עכשיו לאחר שהמלכות עלתה ועשתה שם מיעוט, אז נוצרו שערות:
שערות משולבות משניים, ב 'מיני שערות:
1. שערות של צ"א
2. ושערות של צ"ב
אבל באמת זה שערות משולבות מצ"א ומצ"ב.
ואחד הסימנים לכך:
o שמצד אחד הם גדלים לרוחב (הרוחב של השפם)
o ומצד שני הם גם מושפלים למטה. (כוון השערות של השפם כלפי מטה)
זה שהם גדלים לרוחב, זה מראה שהם באו משערות של צ"ב אבל יש בהם מיעוט , אחרתלא היו יוצאים עם שערות.(26.00)

אין תגובות

להגיב