059- הדף היומי בתע"ס – חלק יג – א'תיג-א'תיד

media

שאלות חזרה חלק יג א'תיג-א'תיד
1. במה דומה תיקון ה-ג' לתיקון ה-ה'?
2. מדוע ענין גילוי של אורחה בשפה תתאה נבחן לעצה עמוקה מצד המאציל? כיצד זה עושה טוב לכולם, גם למלכות?
3. כיצד נעשה תיקון כך שיתאפשר גם נשמות הבאות מצ"א להיתקן?
4. מדוע נקרא התיקון "לא החזיק לעד אפו" וכן "עובר על פשע" היכן כל אחד ומדוע?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

תיקון ד' וה'

אנו עוסקים כרגע בתיקון הד' ותיקון הה'
בשיעור שעבר ענינו על שתי שאלות עיקריות:
שאלה 1
• מדוע התיקון הד' והה' הם נקראים בשם אחד "ארך אפיים", כפי הכתוב בתורה, והתורה מצביעה על ז"א
• ואילו במיכה כתוב זאת בשתי שמות:
o "לשארית נחלתו"
o ולא יחזיק לעד אפו

שאלה2 :
• מדוע "אפו" בלשון יחיד במיכה
• ובתורה זה כתוב בלשון "אפיים" בלשון רבים

אלו הם שתי ההבנות שלמדנו בשיעור הקודם, ועוד שלושה דברים אחרים קטנים שהם גם חשובים. (1.34)

תשובות לגבי שאלה 1:
למדנו שבא"א יש שם אחד והיות ואם היה שם פרטי לתיקון הד':
מהו תיקון הד'? ירידת שערות של צ"א לבחינת שיבולת הזקן.
שיבולת הזקן, אם היא עומדת לבד, היא לא יכולה להיקרא תיקון, מכיוון שהיא נמצאת בלסת תחתונה, בשפה תתאה, ושפה תתאה, זה בחינת חוטם פה, זה כנגד מו"ס דראש ולכן שורים עליה דינים, ולכן היא לא יכול להיות רק שערות של צ":א בלי התיקון של העירוב עם צ"ב.

מהו התיקון של הדרך כדי לתת את האור? האורחא.
למעלה (לסת עליונה)- היה האורחא בשפם שהוא תיקון הג'.
ולמטה_(שפה תתאה) יש לנו את האורחא מסביב השיבולת שזה המקום הפנוי משיער" שזה כמו השביל שיש למעלה, שנותן אפשרות לקבל את האור לעשות זווג, גם על צ"א.

ולכן בז"א אנו קוראים לזה בשם אחד, ואי אפשר להגיד רק על תיקון הד' לבדו, בשם תיקון" כי הוא דין, אבל כאשר הו א מצטרף לתיקון הה'- לארך אפיים, אז יחד שניהם נקראים תיקון. (3.05)

ולמה יש 2 שמות בא"א?
א"א הוא רחמים כולו.
א"א הוא נקרא זקן (ק' בניקוד ציריי), הוא למעלה, הוא כנגד גלגלתא, שגלגלתא היא מתוקנת בתיקון של ם' דצלם , דהיינו חסדים מכוסים, שלא חל עליה דינים.
ולכן כאשר השערות עלו ממיצר הזקן, תיקון הא' למעלה לתיקון הב', אז אני לא צריך לפחד שיש שלי עכשיו תיקון הא',ו אני לא יכול לקרוא לזה לבד, כי זה שייך לא"א.
ברגע שזה עלה למעלה לא"א_ אז אני יכול לקורא לו לבד לתיקון הב'. ותיקון הג' יבוא אחרי.

סליחה- לא כך. נחזור עוד פעם:
• בא"א אני יכול לקרוא לזה בשתי שמות, כי אפילו בא"א שזה יורד לשיבולת הזקן, אז הכל זה רחמים.
• שיבולת הזקן, בבחינת א"א,זה גם רחמים, אבל כשזה בא לז"א זה דין, ואני לא יכול לקרוא לזה לבד, ולכן אני קורא לתיקון הרביעי והחמישי יחד, ואני קורא להם ארך אפיים.- וזו התשובה לשאלה הראשונה : למה בז"א שם אחד, לתקיון ד' וה', ובא"א שמות. (4.29)

שאלה שניה ששאלנו:
מדוע זה נקרא בלשון רבים בז"א? ובא"א בלשון יחיד?

אמרנו שא"א נקרא משפיע
ז"א נקרא המקבל
זה שהמקבל יקבל הוא חייב לעלות ביקוש לעליון.
ביקוש נקרא מ"ן- עליית מ"ן

מ"ן בצ"ב זה בא ע"י ב' נוקבות:
• נקבה שנקראת מלכות
• ובינה
רות ונעמי.
והיות וז"א נחשב לתחתון שמעלה מ"ן, וא"א לעליון ד שנותן אור, ואפילו שהאור ניתן בשביל שתי הנקבות, האור שמגיע למעלה הוא אחדותי, וזה מה שלמדנו: שאין טיפה יורדת מלמעלהד אם אין ב' טיפיים עולות מלמטה, ולכן צריך ב' טיפיים שיעלו מלמטה שזה נקרא עליית מ"ן.

כאשר בא הביקוש הוא בא ע"י ב' רצונות, הוא לא בא רק על רצון אחד.
רצון שמעורב משניים.איזה שתי רצונות?
• הרצון העצמי שלי הפרטי
• והרצון להתחבר לה'
מלכות ובינה.

• אם אני פועל רק עם הרצון של בינה- אז אני לא שותף לעניין
• אם אני פועל רק עם הרצון העצמי שלי" אז אני הופך להיות אדם אנוכי, אני עושה את כל המצוות בשבילי עצמי.
ולכן לכל עליית מ"ן בקדושה, יש עליית מ"ן שיש שם שתי חסרונות

אלו שתי הדברים העיקריים שלמדנו בשיעור הקודם. (6.13)

עוד למדנו,
שאלנו מדוע השערות שבאו ממיצר הזקן, עלו למעלה להתערב בבינה, ולאחר מכן אתה עוד פעם אומר שיש לי שערות שהם ירדו מלמעלה לשיבולת הזקן? בשביל הם עושים את כל הדרך הזה, אם ממילא יש לי בשיבולת הזקן שערות של צ"א, אז מה יועילו חכמים בתקנתם?
בשביל מה עלו השערות של מיצר הזקן לשפה עילאה?
וענינו: שמה שהם ירדו למטה, זה לא צ"א גמור, אלא היתה התכללות?
• למעלה היתה התכללות של בינה עם המלכות -לכן יצאו שערות- כי אחרת אין שערות רק בבינה, אלא רק בדים של מלכות יש.
• ומה שירד למטה זה התכללות של המלכות מבינה- זה לא מלכות לבד כמו שהיה במיצר הזקן.
• ולכן היה טעם שהם יעלו קודם למעלה ולא יעברו ממיצר הזקן ישר לשיבולת הזקן, כי בדרך הם קיבלו תיקון ועכשיו כשהם בא דרך הבינה, יש להם עכשיו אפשרות לשערות דיקנא לתקן את שיבולת הזקן, אם האורחא שיש למטה.
• אלו הדברים העיקריים שלמדנו, וממשיך לדבר איתנו על התיקון הזה.(7.24

המשך או"פ אות ר"ז
ונתבאר היטב, כי בחינת התיקון דאורחא זו, אי אפשר שתתגלה בבחי' השערות דמצר הזקן, (מדוע? מי זה תקיון האורחא? צד של בינה שנותן מידת השפעה לשערות שיבולת הזקן. אז למה לא התגלה התיקון זה כבר במיצר הזקן? משם שאין זווג במלכות בצ"א כנ"ל, שהם תיקון הא' משום שאין זווג במלכות דצמצום א' כנ"ל. אבל אמרת לי שגם השערות האלה של שיבולת הזקן הם של צ"א, אז מה ההבדל בינהם? היות והם עלו לשפה עילאה, התכללו בבינה, אז עכשיו הם אל כמו מיצר הזקן, לא כמו תיקון הא',, כי אותם כבר אפשר לתקן. ) (8.11)
אלא רק השפה תתאה, אע"פ שהיא ג"כ מבחינת השערות דמצר הזקן, ( דהיינו שערות של צ"א) אמנם הם כבר עלו ונתמתקו פעם בשפה עלאה במדת הרחמים, (בבינה ) כנ"ל, וע"כ גם בירידתם למטה בשפה תתאה הם ג"כ כלולים בה"ר, וע"כ יתכן בהם זווג, שתתגלה בהם האי אורחא. (כי אם לא, אסור היה לעשות זווג על צ"א.

מדוע אסור לעשות זווג על צ"א?
מלכות של צ"א נגנזא ברדל"א- זה התיקון
מה זה אומר? שאי אפשר להתשמש בפרטיות.
מלכות של צ"א זה הפרטיות של האדם – תן לי!
בגמר תיקון היה מותר להגיד: תן לי! למה? כי כל המש אני ארצה לקבל יהי בשביל לעשות נ"ר לבורא.
בתיקון של צ"ב, אי אפשר להתשמש במושג "תן לי"ד, כי אני רוצה להשפיע נ"ר לבורא).
איפה זה נזכר קצת? בשבת שמותר לקבל כדי להשפיע נ"ר לבורא" כי זה מציאות מעין של גמר תיקון. באופן רגיל אסור לקבל. צריך להשפיע. להשפיע בע"מ להשפיע, ולא לקבל בע"מ להשפיע. אפשר להגיע להשפיע בע"מ להשפיע ולא לקבל בע"מ להשפיע.
מלכות נגנזה ברדל"א- המושגים צריכים להיות לנו ברורים. (9.30 )

עמוד אתי"ג
וז"ש שם בזוהר (דף קל"ג ע"ב ובזהר ע"פ הסולם אד"ר אות קל"ה) תנא בכל אתר דבהאי עתיקא טמירא דכלא אורחא אתגלייא, טב לכלהו דלתתא, דהא אתחזי עיטא למעבד טב לכלא. מאן דסתים ולא אתגליא לית עיטא, ולית מאן דידע ליה, אלא הוא בלחודוי, כמא דעדן עלאה, לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיקי. ועל האי כתיב, מה גדלו מעשיך ה'. (10.12)

עכ"ל, פירוש: כי ענין הגילוי של אורחא בשפה תתאה, (שהאורחא זה גילוי הבינה בשפה תתאה, דומה לאורחא שיש בשפה עילאה , זה יותר מאשר בינה..זה השביל , האמצעות שדרכה אפשר לתת חכמה למדרגה) נבחן לעצה עמוקה מצד המאציל, כדי להעביר בחינת הדינים גם מבחינת הנשמות הנמשכות ממלכות דצמצום א', (אם מגיעים מאצילות נשמות כאלה, אז לכאורה הם ישר ימותו, והרי נולדים גם נשמות ממלכות של צ"א. אז יש עצה ) אשר אין שום זווג נוהג עליה באצילות, כנ"ל.

כי ע"כ נמשכו מארי דיבבא ויללה מהתיקון הא',
(מה קרה בתיקון הא'?
• כשהיה רק מיצר הזקן,והיה רק צ"א, ולא היה זווג רק על צ"א
• אז כל מי שנמצא בעולם יצירה ועשייה, ילל ובכה, מארי דיללה ומארי דיבבה
• כי הנשמות לא יכלו לקבל לא אור דחסדים ולא אור חכמה

כנ"ל, אמנם המאציל העליון המציא עצה בעדם,
• , והוא כי העלה השערות דמצר הזקן על השפה עלאה, בתיקון הב',

• ואח"כ בתיקון הג' שנתמתקו בהאי אורחא(בדרך ) דתחות חוטמא, (עד לפה עשה תיקון למעלה- (לסת עליונה )

• ואח"כ בתיקון הד', שירדו לשפה תתאה, וקבלו מיתוקם בתיקון הא', (או שצריך להיות כתוב בתיקון הה', שאומר ששערות של תיקון הא, שעברו דרך הב' קיבלו עכשיו עוד תיקון בשפה תתאה ) ׁאשר אז(כשקיבלו את התיקון ) נשתתקו גם מארי דיבבה ויללה הנאחזים בנשמות דצמצום א'. כנ"ל( 12.39)

. וז"ש "אורחא אתגלייא( שהאורח הזה התגלה ) טב לכלהו דלתתא( טוב לכולם למטה)
, דהא אתחזי עטא למעבד טב לכלא",(כי עכשיו הוא בא לתת הטבה לכולם, כולל הנשמות של צ"א ) כלומר, כי עתה נתגלה עצה למעבד(לעשות) טב, ( טוב) ( נתגלה עצה לעשות טוב, להיטיב) גם עם אותם הנשמות הבאות ממלכות דצמצום א', וז"ש למעבד טב לכלא(לעשות טוב לכולם)
. כי לולא האי עיטא, (
כי לולא זו העצה-מה העצה? לעלות למידת בינה, כדי להתכלל במידת ההשפעה)

• לא היה שום תיקון לאותן הנשמות,

• משום שבחי' מלכות דצמצום א' שהיא שורשם, (דהיינו מפאות הזקן שירד למיצרי הזקן- שזה שורשם של נשמות של צ"א )
• אינה באה לעולם לכלל זווג, (כי מלכות של צ"א נגנזא ברדל"א )והיו הנשמות ההן נידחות ח"ו( והרי לא נידח ממנו נידח, והרי אלה נשמות גבוהות מאד)

אמנם עתה אחר שנתמתקו פעם בשפה עלאה תוך ה"ר, (שזה תיקון הב' )
ואח"כ באו למקומם בשפה תתאה(באו לשיבולת הזקן בתיקון הד' )
הנה נעשה המלכות דצמצום א'(שבאה עוד מהפאות דרך מיצרי הזקן ) ראויה שיהיה עליה זווג, מחמת השתתפותה בה"ר, ( בבינה)כנ"ל. וקבלו הנשמות הנ"ל תקונם השלם. (14.30 )

נסכם מה שאמר:
זו עצה טובה שניתנה מלמעלה, שמלכות תתכלל בבינה
וע"י זה אפשר יהיה לעבוד גם עם המלכות, גם עם נשמות של צ"א.

וזה שממשיכים שם, "מאן דסתים ולא אתגלייא לית עיטא( כי ניסתם ולא התגלה, כי לא היה שם זווג)
" כלומר, בבחינת מצר הזקן, שהוא תיקון א', דסתים ולא אתגלייא, כי לא היה שם זווג, (איפה שם? בב' מיצרי הזקן- שזה צ"א לא יכול להיות זווג שם, ולכן היה בחינת מארי דיללה ומארי דיבבה ) רק שקבלו מהזווג הגדול דפה דעתיק דרך מו"ס כנ"ל, ( דהיינו עתיק קיבל, אבל התחתונים לא קיבלו שום דבר)
לית עיטא שם(אין עצה שם ) , כי הזווג הזה לא הועיל(הזווג הזה לא הועיל אלא לעולם הבריאה ) אלא לעלמא קדמאה הנמשך מבינה
, אבל לב' עלמין תתאין( דהיינו ליצירה ועשייה) לא היה שום עצה, כי נעשו( עולם יצירה למארי דיבבה, ועולם עשיה למארי דיללה) אז למארי דיבבא ויללה, כנ"ל.

וזה שממשיכים "ולית מאן דידע ליה אלא הוא בלחודוי"( ואין מי שעשה זווג שם, אל ארק עתיק יכול לעשות שם זווג, אבל אי אפשר היה לעשות שם זווג לנשמות הצדיקים) כלומר שאין שם ידיעה, שפירושו זווג, אלא רק לעתיק בלבד,
כי מלכות דצמצום א' אינה משמשת רק בעתיק,

למה בעתיק אפשר לעשות זווג על צ"א, לאחר שהיתה שבירת הכלים?

זה דבר קשה.
למדנו את זה בחלק ח' בתע"ס, שם הרב"ש מביא הערה ואומר: שהיות שזה שורש דשורש, אין פחד שיקבל, כי שורש דשורש הוא מספיק זך, כדי שלא יקבל לעצמו. לכן עתיק היה יכול לעשות זווג על צ"א (16.36)

כנ"ל, וז"ש "כמא דעדן עלאה לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיק( רק פרצוף עתיק)י" כי ע"כ נגנזו או"א הפנימים בעדן עלאה, (עדן זו בחינת חכמה ) שהוא מו"ס, ולית דידע ליה(אין מי שעשה זווג. על החכמה הזו ) אלא עתיקא דעתיקין, כי ע"כ נקרא המו"ס אלף(אלף מלשון חכמה" אאלפך חכמה )
עלמין דחתימין בעזקא דכיא. משום שאין ידיעה וזווג בהמלכות הזו, רק בעתיקא(חוזר על מה שאמר, רק הביא כדי להסביר איך זה כתוב בזוהר ). כנ"ל. (17.32 )

ועכשיו מסכם את מה שאמר קודם )
אמנם ע"י עברם דרך שפה עלאה נעשה עצה למעבד טב לכלא. (נעשתה עצה לעשות טוב לכולם- גם לנשמות מצ"א)
• כי נעשה עליה זווג(על המלכות הזו, אבל איך? )
• מבחינת השתתפותה במדת הרחמים, שהוא ה"ר. כנ"ל. (18.02 )

מה למדנו פה?
זה שהשערות של מיצר הזקן שהם צ"א, עברו דרך שפה עילאה, ובאו לאחר מכן לשיבולת הזקן" זה היתה עצה טובה לבוא למקום הזה, מדוע?
• כי זה נתן אפשרות לעשות זווג על מלכות של צ"א, כי התכללה בבינה
• מה שאין כן, כאשר הם היו במיצר הזקן, אי אפשר לעשות עליהם זווג, ולכן לא היה אפשר לתת אור לנשמות הצדיקים שנמצאים ביצירה ועשייה. (18.38)

מה זה אומר לנו? מה זה שערות הזקן האלה?
צריך לומר, שזה גם נוהג באדם אחד, באדם אחד- הרי הכל זה נקרא פה מחשבה
• כל העולם בא"א ובז"א זה עולם המחשבה, זה הכל נוהג באצילות, רק שברגע שזו"ן עושים זווג, זה כמו המחשבה שמתפשטת לתחתונים.
• והזווגים שנעשים בא"א- זה כמו מחשבה מופשטת שלא מתפשטת לתחתונים

– כך באדם-
o יש מחשבות מופשטות
o ויש מחשבות פרקטיות-

מחשבה פרקטית- לא הכוונה לעשות ברזלים ואבנים, אלא פרקטיות הכוונה לאיזה סוג עבודה אני הולך לעשות, מה מתפשט אלי לנפש,

ומה לא קשור אלי- לומד את זה כתורה מחוצה לי- זה יכול להיות מחשבה מופשטת.

ולכן אני נראה את כל השינויים, בין א"א לז"א לפי העניין הזה.
כי מחשבה פרקטית צריכה כבר לקחת בחשבון, את המעשה ממשד.
ולכן כאשר אנו באים לידי מעשה, למשל להניח תפילין-
• אנו הולכים לראות מה קרה בז"א דאצילות, אז רואים שלז"א דאצילות הי התפילים של ראש, איזה אור מקיף קיבל מקוצי דשערי דא"א, ולא יכול לקבל אותו בפנימיות ולכן זה יצא אצלו בבחינה חיצונית\
• ובשבת היות והוא עולה לראש דא"א ולאו"א ומקבל חכמה, אז הוא לא צריך להניח תפילין.
ואנו יודעים כי ז"א מתנהג כך בעולם אצילות, אז ככה אנו מתנהגים בעולם הזה.
אז ההתנהגות שלנו, היא תהיה השלכה של זו"ן דאצילות.

אז מאיפה אנו נדע מאיפה ז"א דאצילות קיבלו את המקור הזה?
• ולכן אנו לומדים את כל י"ג תיקוני דינקנא דא"א.
• אנו רואים מה השורש- שאין שם דינים- זה כמו מחשבה מופשטת, והיא נותנת לנו להבין איך מתקיימים י"ג תיקוני דיקנא בז"א- כפי הכתוב בתורה, ולפי זה גם נלמד איך זה משפיע על הנשמות.

מה זה הנשמות האלה?
נשמה זו ההרגשה של האדם
התלבושת אור בכלי- זו הנשמה
נשמה זה לא אור שנמצא שם, שבא אור, מאי שם ונכנס לגוף ומתחיל לזוז- כך ילדים קטנים לומדים.
נשמה זה התלבשות של אור בבכלי ולכל אחד יש משהו מהנשמה הזו.
כל תענוג זה נקרא נשמה.
כמובן שהנשמה הזו זה שם כללי. ויש הרבה מדרגות קטנות.
אז הוא בא ואומר לנו:
יש נשמה,דהיינו יש אור שיכול להתלבש ברצונו האלה בצ"א של האדם.

הרצונות האלה לא יוכלו לעולם להתקיים, אם לא במחשבה, נערב את הרצון העצמי שלנו, עם הרצון לעשות נ"ר לבורא- שזה בינה
אומר- זו עצה טובה.
אז זה גם קשור אלינו. זה לא משהו באויר. זה קשור לכל אחד ואחד מאיתנו.
כל דרכי העבודה.
בחסידות ובכלל בתורה בנויים על זה.- על החלק הזה- י"ג.
22.07

שאלה תלמיד: למדנו בשער הכוונות שיש חילוק בין נשמות הגויים העושים מצ"א, מנשמות ישראל שעשויים ממלכות שהתכללה בבינה.
מלכות של צ"א אין לה תיקון בשיתא אלפי שנא- ולכן גוי לא יכול להגיע לאהבה
אומר רבי שמעון: אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם. למה? כי הם לא יכולים להגיע לבחינת אהבה אמיתית לה', ולכן הם גם לא יכלו לקבל תורה.

אז א"כ, האם נשמות מצ""א שמדבר שלמדנו כאן, האם הם נשמות הגויים ?
הרב: ודאי שלא. פה מדבר רק על נשמות היהודים, שעדיין לא היה פה עניי של אדה"ר שנשבר, ולא היו עוד נשמות של אדם בלייעל, אלא מדובר על ניצצות של אדה"ר לפני החטא, שהם קשורות לצ"א שהתכלל מבינה. זה כמו אח"פ דעלייה, זה לא צ"א ממש.
אחרת, הם גם לא היו מסתפקים גם במלכות שלעתה לבינה.
אתה צודק שהלשון פ הקצת קשה, ואפשר היה לחשוב שזה נשמות הגויים. אבאל אין עניים כרגע לתת לנשמות הגויים, כי בינתיים הם צריכים להיות באמת ביללה ובייבבה, כי הם לא יכולים באמת לקבל. כל האפשרות שלהם באמת לקבל, זה רק להיות בסיוע ליהודים, ואח"כ לאחר שהיהודים יעשו צעד משמעותי קדימה, אז יוכלו גם הגויים להסתפח לה'.
לכן כל העבודה שלה גוי זה רק ביראה ולא באהבה.
והעבודה שלה יהודי צריכה להיות ביראה ואהבה. (24.00)

• והנה כל הנאמר לעיל(כל מה שנאמר בתיקון הג' ) בהאי אורחא שבשפה עלאה, ( בשפה העילאה ששם היה האורחא)
• נוהג ג"כ בשפה תתאה,
בלי שום הפרש כל שהוא.

כמ"ש שם בזוהר (אות קל"ד) "דתניא אורחא עלאה דדיקנא קדישא, דאיהו נחית תחות נוקבי דחוטמא דעתיקא, והאי אורחא דלתתא שקילן אינון בכלא, דא לעילא ודא לתתא, (התכונות של התיקונים האלה הם שקולים, הם זהים הן בשפה עליונה והן בשפה התחתונה )לעילא עובר על פשע, לתתא לא החזיק לעד אפו. ותנינן, לא החזיק, דלא אית אתר למיתב, כמא דלעילא יהיב אתרא לאעברא, כך לתתא יהיב אתר לאעברא"(ולמדנו- "שלא החזיק" שאין לו מקום לשבת, דהיינו שעשה בו שביל לעבור בו, אבל לא להתיישב בו" כי תיכף נבין:
• שכל אור חכמה שעובר, עובר דרך מעבר ולא דרך זווג )
• (כמו שיש דרך לעבור בו למעלה, כך יש דרך לעבור בו למטה .
(26.00)

מה שרוצה להסביר לנו:
שאנו רצינו שינתן אור חכמה לתחתונים.
אין אפשרות שינתן אור חכמה באופן ישיר לתחתונים, שבא מנקב שמאל, כי זה ג"ר דחכמה, ואסור לקבל ג"ר דחכמה במדרגה, כי זה בא משבירת הכלים.

אבל יש כן דרך שיתקבל אור הזה, אם נערב את האור הזה עם בינה, ואז אפשר יהיה לעשות זווג על בחינת בינה, ואז החכמה תסתפח להבינה ותלך יחד עם הבינה, כמו בקופסה סגורה, בדרך מעבר זה נקרא.- ואז יש אפשרות שגם מהחוטם השמאלי לא יהיה חרון אף, כי אם רק בנקב השמאלי בלי עירוב בינה, נהיה חרון אף, ונהיה כעס ודינים, אבל אם זה בא בעירוב עם בינה, אז זה כבר לא דין, שבא רק כדרך אגב ההטבה.

שאם רוצים להיטב לאדם, אז דרך ההטבה, אומרים לו תקפוץ, אבל קודם תתכופף, כדי לקפוץ. אז נותנים לו את הדין בדרך של הטבה.
או לפעמים את ההטבה נותנים עם דין, כדי שאדם יוכל לעשות עבודה מצד עצמו.
אבל אם לא כך:
• רק דין לבד, לא נותנים
• אין דין שעובד רק לבד בעולם
ואם אנו גורמים לכך, שיהיה דין לבד בעולם, אז מבחינתנו זה דין, אבל מצד העליון זה לא דין,אבל מבחינתנו יכול להיות מצב כזה, שכשאנו חוטאים אז מגיע הדין לבד.

אז הוא רוצה להגיד לנו שהתיקון הזה שנעשה-
• שכשאור חכמה יורד למטה, הוא לא יושב שם, הוא לא עושה שם זווג על חכמה ממש,
• אלא החכמה היא רק בדרך מעבר, ולכן האורחא באה רק כדרך מעבר ולא כמקום שיכול להתקיים שם. (27.39)

פירוש: דהאי אורחא דלתתא, ( האורח הזה שלמטה) מקבל ג"כ מהרוחא דחיי (מקבל מאור חכמה )דנשיב מתחות ב' נוקבי דחוטמא דא"א( שיורד מתחת לב' הנקבים של החוטם דא"א) כמו האורחא עלאה, (ומה גם שהוא מקבל אותו דרך האורחא עלאה, כנ"ל), וע"כ הם שקילין כחדא, (והם שקולים כאחד )

וכל מה שנתבאר לעיל בתיקון הג'
• באורחא עלאה,
• נוהג הכל גם בהאי אורחא תתאה.
וכמו דאורחא עלאה אתתקן(כמו שאורחא עילאה יתתקן ) רק בבחינת דרך לעבור בו, ( שאין החכמה נמשכת ממעלה למטה, ולכן אינו מחזיק באותו אורח לשבת שם, אלא רק לגלות שם ג"ר, שילך בדרך מעבר ממעלה למטה) ולא בבחינת עמידה, כמ"ש לעיל בתיקון ג' עש"ה. כן האי אורחא דלתתא נתקן רק בבחינת דרך לעבור בו 29.09)

(למה זה כ"כ חשוב? מה זה משנה אם (החכמה באה) זה עמידה או מעבר?
• החשיבות היא שאתה לא מכוון לקבל את החכמה, אלא אתה מכוון לעשות את ההטבה, ואז במיילא מתקבלת החכמה
• זה אומר שהחכמה, או התענוג, בא כלוואי ולא כעצם.
o אתה לא הולך לקבל את התענוג
o אלא אתה הולך לעשות את מה שאמת, והתענוג מתקבל כדרך אגב.
זה הבדל גדול מאד.
אתה לא עושה אתה פעולה כי אתה נהנה ממנה, אלא אתה עושה אתה פעולה כי זו האמת, והתענוג בא כלוואי. התענוג מהווה רק סימן אם זה נכון לא לא נכון, אבל אל בא לפעולה, כי אם אני לא אקבל את התענוג אני אצטרך לעשות את פעולה.
• אבל אם אני עושה את הפעולה לפי התיקונים הנכונים, אחד הסימנים שאני גם אהנה מזה,
• אבל אם אני סובל לעשות מצוות, וקשה לי, זה אומר שאני לא עושה את זה באהבה לבורא, לא עושה זאת מטעם הטבה (30.16)
וז"ש "ותנינן לא החזיק, דלא אית אתר למיתב" פי': כי המקום הזה נתקן רק בבחינת דרך להעביר החסדים שמה, והחסדים מקבלים הארת חכמה דרך העברה,

מהי דרך העברה?
(העברה זה אומר- לא זווג.
• כמו מישהו שלקח קופסה סגורה והעביר לחבר שלו, בלי לאכול הוא את העוגה,
• לא הוא (המעביר) הבין את הידיעה והעביר הלאה, לא הוא עושה את הזווג על זה

שה"ס הזווג דב' נוקבי חוטמא בא"א, כנ"ל באורך, אבל לא נתקן למיתב(לא ניתקן לשבתשם ) שמה, שהוא בחינת נקב שמאל בלבד, שמשם נמשך בנקב שמאל דחוטמא דז"א, בסו"ה ורוח נשבה בו ואיננו, כנ"ל. (

• אם היה בה רק חכמה, אז לא היה שערות שם, והיתה מתפרצת כל החכמה למטה, כמו התפרצות אחת שלמה, זה דומה למה שלמדנו בנר
• זה דומה למה שלמדנו בנר- שחייב פתילה שתכוון את ההארה" כמו בחנוכה. אותו דבר פה: (31.30)

ולכן, הרוח דנקב שמאל עצמו, לא יהיב אתר למיתב שם(הרוח של נקב שמאל לא מוצא מקום לשבת שם, לעשות שם זווג ), כי בזה היו המקבלים מתבטלים לגמרי, (היתה שבירת הכלים אם היו מקבלים ממעלה למטה את האור חכמה ) ורוח נשבה בהם ואינם. וז"ש שם (אות קל"א) "כד"א וחמת המלך שככה, שכיך מרוגזיה. דבר אחר, שכיך ברוגזיה" פי': כי הני דלתתא בבי"ע, שרצו לקבל מהאי אורחא בבחינת עמידה, הנמשך מנקב שמאל בלבד, נאמר עליהם ויחר אף ה' מאד. (דהיינו בא"א לא נוהג שרוצים לקבל חכמה ממעלה למטה כי הכל קדושה, אבל למטה, בעולמות בי"ע, שמונחים בתוך קליפות, בתוך רצונות של לקבל לעצמם, אז היות ויש שם שליטה שלה קליפות, אז גורמים להם כן לרצות לקבל את אור החכמה בבחינת תענוג, במובן הכי פשוט.
זה כמו הדת של החילוניים: למה אני ע ושה את זה? כי אני נהנה מזה
וזה שאני נהנה מזה- זה הסיבה לקבלה
כשאני עושה מזהו, כי אני נהנה ממנו -זה טומאה, זו האבחנה.

• האם המחשבה שלי זה אמת, ובגלל זה אני עושה זו ,,
• או אני עושה זאת כי אני נהנה מזה
אז יש דברים שהם רשמות שזה אולי מותר, אבל בדברים של תענוג שבא על קדושה, וקדושה זה דברים שבערווה, שאני עושה זאת, כי אני נהנה מזה, אז זה דבר אסור. (33.20)

) שאז אמר משה, הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי, שהוא דיני דדינא, שאין עוד במציאות דין יותר קשה בהעולמות, כמ"ש שם בזוהר, (אות קל"ב) ע"ש. וכל זה נמשך מהרוחא דחיי( כל זה נמשך מאור החכמה ) דחיין דנקב שמאל( שמאיר מהנקב השמאלי), כנ"ל. ועי"ז נשתתקו כל מארי דדינא, שלא יתאחזו שם, כי לא יוכלו לסבול הדין הקשה הנ"ל, דנשיב מנקב שמאל(
• מי שרוצה ללכת בקדושה, ומי שלא רוצה, סובל בלי לדעת למה הוא סובל.
• מי שרוה ללכת בקדושה, ובכל זאת יש לו רצונות כאלה, אז הוא סובל, כי ידוע שאסור לו והוא רוצה)
. וז"ש שם
• , "לעילא עובר על פשע( בא"א התיקון בשפה עילאה נקרא עובר על פשע, אבל),
• לתתא ( ובשפה תתאה נקרא) לא החזיק לעד אפו,
ותנינן, ( ולמדנו)
• לא החזיק( למה לא החזיק? כי אין לו מקום לשבת שם) דלא אית אתר למיתב, כמא דלעילא יהיב אתרא לאעברא, (כמו שלמעלה יש דרך או מקום לעבור כך למטה יש לו למטה מקום למעבר )
• כך לתתא יהיב אתר לאעברא
" כי ע"י הרוגז הגדול המגלה לכל הני ( אלה)הרוצים להתאחז שם בבחינת ישיבה ועמידה, משתתקים כל מארי דדינא, והנשמות שבבי"ע יכולות לקבל חסדים מגולים בהארת חכמה אפילו אותן הנשמות מבחי' מלכות דצמצום א', כי הדינים מתפרשים מהן, משום שלא יוכלו לקבל משם ולהאחז שם, כי הרוחא דנקב שמאל נושב עליהם ומכלה אותם (35.25 )

. וז"ש "שכיך ברוגזיה" כלומר, שהרוגז הגדול עצמו הוא משכך כל הדינים. (אבל זה בא בדינים קשים" שאדם יכול להתקדם, או דרך תורה או דרך יסורים, אפשר להתקדם גם בדרך יסורים.
כי הרי בב' מוסרות מנהיג את האדם
• או בבריחה מהמכאוב
• או ברדיפה אחר התענוג
אבל אם רודף אחר תענוג שיביא לו מכאוב, אז המכאוב יוביל אותו. ולכן צריך לרוץ רק אחרי תענוג שלא מביא מכאוב (36.06)

)וז"ש "לא החזיק דלא אית אתר למיתב" כי אין מקום לדינים להתאחז שם, משום הרוגז הגדול המכלה אותם, כנ"ל. וז"ש "כמא דלעילא יהיב אתרא לאעברא, כן לתתא יהיב אתר לאעברא" כי ע"י זה נעשה שם מקום לחסדים לעבור דרך שם ולקבל חכמה בדרך העברה, (
הרעיון פה הוא קצת רעיון קשה, אבל הוא אומר:
• שאם הוא מגלה דין קשה, אז בגלל שאורים שהדין הוא כ"כ קשה, אז לא מבלים כלום
• האור הגדול פתאום עושה חושך

למה זה דומה בעולם אצילות?
דומה למנעולא. שנועלת את שערי החכמה. למה?
• לא כי לא נותן, להיפך,
• אתה רוצה לקבל? קח! קח הכל! אבל תהיה אחראי למה שקורה
ואז הוא רואה שהוא לא יכול לקחת כלום!ר ואה שהוא לא יכול לקחת את האחריות הזו.
ככה התיקון בעולם אצילות, שנקרא מנעולא.

איך עושים את המסך דחיריק?שהוא מסך של קו אמצעי?
• קודם מגלים את הרצון של צ"א
• ואז שרואה קו שמאל שהוא לא יכול לעשות צ"א,אז הוא מסכים, להתפשר עם קו הימין ולבוא לקו אמצעי" כי אחרת הוא רוצה ג"ר ג"ר דחכמה, הוא לא מסתפק בו"ק דחכמה.
ולכן אחד מהתיקונים שמישהו אומר אני רוצה חופש 37.29.
דוגמא:
ילד בא לאבא שלו ואומר: אני רוצה חופש, אני רוצה לעשות מה שאני רוצה.
האבא עונה: אין בעיה, מהיום אתה תעשה מה שאתה רוצה, אל ת שאל אותי כלום, ואל תבקש ממני יותר כלום.
ופתאום אחרי 10 דקות הילד כבר צריך את אביו. למה? מכיוון שהילד לא יכול בלעדי האב. הילד לא יכול לשלם חשבונות חשמל לבד, לא יכול לכבס, לגהץ לא יכול להביא לבית אוכל וכו',…אז אם אתה רוצה לבד..אז הכל לבד.
• קח הכל לבד, אתה עצמאי לגמרי, ובילש קורה שהוא תלוי ב 90 אחוז מהדברים שלו באבא, ואם נהיה יותר חכמים, נראה שאנו תלויים ב 100 אחוז בקב"ה, ואנו כל הזמן רוצים לבד,
• כשמתגלה האור הגדול הזה, שמראה לנו: אתה רוצה לבד? קח הכל לבד! (38.23)
)
והחסדים המגולים ההם מושפעים גם לנשמות הנמשכות ממלכות דצמצום א'. (אחרי שעשה את התיקון הזה ) ואין שום פחד שיתקרבו אליהן הדינים לינק מהן(למה? ), כי כבר נתרחקו מכל בחי' הרוחא דחיי ההוא( מכל אור החכמה) , ופחד ה' עליהם שלא יתמו ויגוועו לגמרי, מפאת רוחא דנשיב עליהם מנקב השמאל

למה נתקן האורחא (מעבר ) תחת נקבי החוטם
. ועם זה תבין ביותר, למה נתקן האורחא דא, מתחות ב' נוקבי דוקא, ( למה?) כי שניהם באים בתיקון האורחא ההוא( שניהם גם תיקון הג' וגם תיקון הה')

, מנקב שמאלא הנכלל בימינא, נעשה האורחא להפסיק השערות משם,
ובחינת נקב השמאלי מכלה כל מארי דדינא משם
(

דהיינו אם אני רוצה מעבר, אז אני צריך להפסיק את הדין, את השערות, לכן:
• הנקב השמאלי הוא גורם להפסק השערות, לעשות את הדרך,
• והנקב הימני עושה דוקא את ההפסק שיכול להיות רק דרך לעבור)

עד לפה למדנו תיקון הה',
שעיקר מה שהוא לימד אותנו בתיקון הה',
• התיקון בא כדי שתהיה אפשרות להעביר את אור החכמה לתחתונים,
• ועיקר התיקון הוא עירוב של מלכות בבינה, ורק ע"י זה אפשר לתת את האור לתחתונים

ובתוך זה למדנו כמה וכמה דברים. אבל זה עיקר הענין.
טוב לדעת גם את הפרטים האחרים:
• שהאור מגיע מב' נקבי החוטם,
o שיש שם אור חכמה מנקב שמאל-שהוא דין קשה
o ואור חסדים מנקב הימין
כל האור שעובר הוא רק אור בדרך מעבר ולא אור של זווג כי אסור לעשות זווג על צ"א.

מה עוזר שהוא במעבר?
שהוא בא רק בדרך של חסדים ולא בדרך של חכמה
ולמה צריך את החכמה? כדי שתוכל לעשות את המעבר, והיא ע"י הדין יוצרת את המעבר והיא נותנת את האפשרות שיתקבל החסדים ואגב כך, יורדת עם החסדים לתת גם לנשמות של מלכות של צ"א, גם לרצונות שיש לאדם לקבל כי הוא לא יכול להתעלם מהם לגמרי, למרות שלא מקבלים בצורה מלאה, אבל הם כבר מקבלים על ההכרח. (40.56)
.

אין תגובות

להגיב