061- הדף היומי בתע"ס – חלק יג – א'תיז-א'תיח

media

שאלות חזרה חלק יג א'תיז-א'תיח
1. מדוע ב' התפוחין הקדישין שהם פנויים משערות שייכים לתיקונים של שערות דיקנא?
2. מה ההבדל בין הארת הפנים הקבועה להארת בהפנים הנובעת מהעלאת מ"ן בעקבות ו' התיקונים דשערות דיקנא?
3. הסבר את ב' השמות של התיקון השביעי דהיינו "ישוב ירחמנו" ו"אמת". על מה כל אחד מהם מורה?
4. מהי אמיתיות השגחתו של הבורא ית' וכיצד היא מתגלה לתחתונים בתיקון השביעי?
5. מה ההבדל בין ש"ע לשע"ה נהורין? מאיזה פסוק ניתן למוד הבדל זה?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

סוף תיקון השישי
עמוד את"יז
וכן יש חסד חיצון, הנמשך מן ו"ק דבינה, שהם צריכים להארת חכמה, וע"כ המה סובלים מצמצום, והוא בחי' חסד דז"א בעת שאין לו אלא ו"ק, והוא בחינת חיי דגופא, כלומר, שהוא בחינת גוף חסר ראש, והוא הנקרא חסד עולם, (שזה חסד החיצון ) אשר חסד הזה אינו חסד דקשוט, (אינו חסד דאמת) כלומר, שאינו נצחי, אלא הוא מטולטל מרחמים לדין ומדין לרחמים. (כיז ה עדיין חסד של קטנות זה לא חסד של ג"ר דבינה, זה חסד שבינה השפעה לז"א, כמו בינה שמשפיעה לז"א ) וכל זה הוא משום שנמשך מו"ק דבינה הצריכים להארת חכמה, וע"כ בחינת הדין וצמצום שולט בו, כנודע. ( 1.16)

ובזה תבין ההפרש
• מבחינת השערות דתיקון הב' והד',
• לשערות דתיקון הו'.
כי תיקון הב' והד'( שעלו לבחינת שפה עילאה,) נתקנו בבחינת חסד עולם, שנמשכו מו"ק דבינה, וע"כ נחשבו לבחינת חיי דגופא, ובחינת אור הרוח,
משא"כ מרחב השערות שנתקן בתיקון ו' הוא בחינת חיי דנשמתא, דהיינו בחינת ראש ונשמה, אע"פ שהם שערות כמו תיקון הב' והד', שמורים על העלם חכמה מבחינת היציאה מראש, כנ"ל, מ"מ כיון שכבר נשלמו בע"ס מבחינת הכלים, יכלו לעלות למ"ן לבחינת ג"ר דאמא ולקבל משם חיי דנשמתא, שהם ג"ר גמורים. (דהיינו ג"ר דבינה שזה נותן שלמות ) (2.23 )

והשם של התיקון הזה בתורה
הוא ורב חסד,
שמורה, על בחינת חסד הפנימי,המקובל לז"א
ע"י תיקון הזה שהוא חיי דנשמתא,
בסו"ה וחסדי מאתך לא ימוש כנ"ל.
לע"כ נקרא ורב חסד, ( רב זה נקרא גדול) שהוא לשון גדלות דחסדים,
ובמיכה שהשמות מתבארים על בחינת המשפיע, נקרא
"כי חפץ חסד"
הוא," שהוא מדת ג"ר דאמא
, כמ"ש בדברי הרב לעיל בחלק ה', ( היות ומדובר על חסד דראש ולא חסד דגופא, נשמה ולא חסד דז"א, ולכן הוא נקרא "הוא", למה נקרא החסד, "הוא" כי חפץ חסד הוא? למה לא חפץ חסד "היא"- כי הרי זה בינה?! כי מדובר על ג"ר , וג"ר זה זכר, ולכן אומרים חפץ חסד הוא ולא חפץ חסד היא) כי בינה נקרא "הוא" והיא משתוקקת(מצד הטבע שלה- בינה ) תמיד רק אחר החסד. ( אבל מה שהיא משפיעה לז"א, זה חסד שהוא חסד דו"ק, ) וכמ"ש לעיל באורך. ועל שמה נקרא התיקון הזה בשם, כי חפץ חסד הוא. ( במיכה) ( 3.45)

תיקון הז' דדיקנא
אות ר"ט
רט) ז', הוא ב' תפוחין קדישין, הם שני הפנים אשר תחת העינים, משני צדדי החוטם, והם פנויים בלי שער כלל, והם עצמם אינם אלא מי"ג תיקוני גולגלתא כנ"ל, אמנם היותם פנויים מבלי שער הם הנקרא תיקון הז' דדיקנא, כי הפנים בעצמם, הם מכלל י"ג דגולגלתא. ( אז למה אתה מייחס אותם לתיקוני דיקנא? לכאורה היינו צריכים לומר,שהוא בכלל שייך גלגלתא, אבל היות ודרכו נקבל גם חכמה" בסוד "חכמת אדם תאיר פניו" זה חלק מהתיקון חלק ממראה הדיקנא) (4.45)
אות ר"ט- או"פ

רט) תיקון ז': הוא ב' תפותין קדישין, הם שני הפנים אשר תחת העינים משני צדדי החוטם, והם פנוים בלי שער כלל וכו', היותם פנוים בלי שער הם הנקרא תקון הז' דדיקנא, כי הפנים בעצמם הם מי"ג דגלגלתא. ודברים אלו מובאים בזוהר נשא (דף קל"ג ע"ב. ובזהר ע"פ הסולם אות קמ"א קמ"ב) וזה לשונו, תיקונא שביעאה: פסיק שערא ואתחזן ב' תפוחין בתקרובתא דבוסמא, שפירן ויאן למחזי וכו' ותרין תפוחין אלין דאינון תיקונא ז', אינון כללא דכל שיתא מיקונין דאמינא ובגיניהון אתקיים באור פני מלך חיים עכ"ל. ( 5.18)

פירוש: כי אחר שנתקנו השערות דיקנא דמרחב הזקן, (שזה היה התיקון השישי )
מבחינת השלימות דחיי דנשמתא, (חסד של אמת, בינה ולא חסד של ז"א, ר"ל שקיבל כבר מצד עיבור ב', אבל רק של נשמה )בתיקון הו', כנ"ל שנמשך עליהם בחינת הג"ר דבינה בסוד כי חפץ חסד הוא, הנה אז, פסיק שערא, דהיינו שנפסק לגמרי בחינת התפשטותם על הלחי. (למה? כי הוא מתרחב, אבל נפסק כאן (לאורך הלחי)
למה נפסק? )
(שיער מורה על צימצום אור החכמה-ש אי אפשר לקבל ג"ר דחכמה
מה מונע את זה שיהיו שערות? בגלל שיש התפשטות של חסדים ואין צימצום נוהג על אור דחסדים, ולכן אין שיער בלחי כי שם יש התפשטות של חסדים של הבינה,שמבטלת את הופעת השיער, ואזהלחי חלקה ללא שיער)

כי אור הבינה דוחה כל בחינת הצמצום,
(והרי רק מצד הצימצום היו השערות,
שאי אפשר לקבל את אור הג"ר )

להיותם תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא, (אור הבינה )
ואינה מקבלת לתוכה הארת חכמה, כנודע, וכיון שאין צמצום נוהג על אור דחסדים, ע"כ אין עוד מקום להתפשטות השערות דיקנא, וז"ש "דפסיק שערא"(דהיינו מתי נפסק השיער? כאשר יש ג"ר במדרגה )
וזה נמשך מהגמר דתיקון ו' עצמו, כמבואר,

זאת אומרת שבזכות התיקון הו', שהוא מפסיק את התיקון במקום הזה, לכן המקום זה פנוי משערות, ואז ברגע שאור הגבינה הגיע למקום הזה למעלה, שהתרחב מהזקן, והגיע למעלה, אז הוא מפסיק את הצימצום,
ואז "אתחזן ב' תפותין בתקרבותא דבוסמא" דהיינו שנעשה זווג מחדש על בחינת המ"ן דכללות שתא תיקונים הקודמים, (נעשה זווג)

הקרא תקרובתא דבוסמא להיותם עולים דרך החוטם, בסו"ה וירח ה' את ריח הניחוח. שפירושו נייחא דרוחא:
• רוחא הוא חסדים.
• ונייחא דרוחא ה"ס הארת חכמה שבחסדים ואז "ובגיניהון(בגללם ) אתקיים, באור פני מלך חיים"

כי נגלה הארת הג"ר במקומו בפנים, הנקרא חיים

כי הארת הג"ר
• יכולה להיות למטה, כהארת חכמה בז"א
• ויכולה להיות למעלה ,בסוד של ג"ר דחכמה- בסוד "חכמת אדם תאיר פניו")( 7.21)

והנך רואה, איך ב' תיקונים אלו הו' והז' דומים למוחין דגדלות דז"א דהויות,
שבתיקון הו' נתגלו ו"ק דגדלות, ע"י השערות עצמם, שהוא בחינת הארת הג"ר דבינה, ( דהיינו הארת נשמה)
אלא בבחינת הדיקנא, נבחן עוד אור הזה רק לו"ק דגדלות, נ משום שכל הי"ג תיקוני דיקנא המה בחינת חכמה, (אז אפילו שיש לנו נשמה, אז לכאורה אפם יש לי כבר נשמה, אז הייתי אומר, שאין לי ג"ר , יש לי ו"ק. אומר: לא! ביחס לחכמה זה נקרא ו"ק, כי מדובר על שערות דיקנא )להיותם בחינת או"ח וכלים(שערות דקנא ) שהיו צריכים להלביש את הע"ב הגלוי שיצא החוץ בסוד מקיף חוזר, כנ"ל ע"ש.

וכיון שאורות דג"ר דבינה (של תיקון הו' )הם רק בחינת חסדים, (ואפילו שהם ג"ר דחסדים, דהיינו ג"ר דבינה, חסד של אמת, )אינם נחשבים בהתיקוני דיקנא, רק לבחינת ו"ק דגדלות. (למה? ביחס לחכמה, שז ו היא בחינת השערות ) אלא אח"כ, שעלו כללות שתא תיקוני דיקנא למ"ן, בסוד תקרובתא דבוסמא, והמשיכו הארת חכמה בחסדים שלהם, אז השיגו הג"ר שלהם, בסוד באור פני מלך חיים, כמבואר. ( 9.14)

ואע"פ שב' תפוחין קדישין, הם בחינת הפנים דא"א עצמו, (פה מדברים מצד שערות דיקנא ולא מצד פרצוף א"א ) השייך לכלים הפנימים שלו, (א זלמה אתה מחשיב אותם לשערות? איך הם קשורים בכלל לשערות דיקנא? )

מ"מ הם נחשבים לתיקון של הדיקנא, ( למה? )כי אין המדובר מבחינת עצם הפנים של א"א, (שהעצם לא העור החיצון, אלא הפנימיות הוא נחשב לא"א ) אלא מבחינת השערות הסובבים על הפנים ומעלים מ"ן תמיד בסוד תקרובתא דבוסמא, ואלו האורות המגולים בב' תפוחין קדישין, מכח המ"ן האלו, אינם שייכים לכלים הפנימים אלא לשערות דיקנא בלבד, כי הוא נמשך ומתגלה ע"י מ"ן שלהם. (

וזו התשובה למה אנו משייכים את ב' התפוחים הקדישין, לשערות דיקנא, כי האם הגורמים לב' תפוחים קדישין.
כי באמת ב' תפוחים מצד עצמם הם שייכים לפנימיות- מוחין דחכמה
אבל מכיוון שהמ"ן של השערות דיקנא, הוא זה גורם להם, לן הם (ב 'התפוחים) נחשבים ע"ש הדיקנא (10.34)

וז"ש עוד שם, (באות קמ"ו קמ"ז) תא חזי, פנים דלבר אית זמן דנהבין, (יש זמן שהם מאירים ) ואית זמן דלא נהרין, (ויש זמן שלא מאירים )ובגין כך כתיב, יאר ה' פניו אליך, יאר פניו אתנו סלה. מכלל, דלא הוי תדירא אלא כד אתגלין תפוחין דלעילא. תאנא אלין תפוחין דסתימין נהירין וחיורין תדירא, ומנהון נהירין לש"ע עיבר וכל שיתא תיקונין קדמאין דבדיקנא ביה כלילן. הה"ד ישוב ירחמנו. ישוב מכלל דזמנין טמירין וזמנין אתגליין, הכא הוא ישוב ירחמנו. ובהאי דלתתא הוא ואמת. (11.24 )

פירוש: כי כל התיקון הזה הז', הוא רק להאיר למטה לתחתונים, כמ"ש שם "פסיק שערא ןאתחזין ב' תפוחין"( נספק השיער וניראו ב' התפוחים) שפירושו, שמטרם זה התיקון, לא היה מתגלים הפנים(דהיינו חכמה ) לתחתונים,

ועתה ע"י המ"ן דתקרובתא דבוסמא, נתגלה אור הפנים לתחתונים. אבל ענין גילוי הפנים אינו משמש כלום לצורך עצמו, כמובן. (לא לצורך א"א עצמו, אלא לצורך התחתונים )וז"ש "אלין תפוחין דסתימין נהירין וחיורין תדירא, ומנהון נהירין לש"ע עיבר" כלומר, כי הפנים הזה דא"א נהירין וחוזרין תדיר, אפילו מטרם העלאת מ"ן הנ"ל, (12.12 )

אלא שהם סתומים ואינם מתגלים לתחתונים. וע"כ ע"י התקרובתא דבוסמא הם נהירין לתחתונים בש"ע עיבר, פירוש:
• ש"ע בעיבר הימין דפנים,
• וש"ע בעיבר השמאל דפנים,
והם שעשע, מב' הצדדים דפנים, ( צד ימין וצד שמאל) שהוא מלשון שעשועים ושמחה(למה? כי יש הארת חכמה, והארת חכמה היא בחינת שעשועים) "וז"ש ומנהון נהירין לש"ע עיבר" דהיינו ע"י התקרובתא דבוסמא דוקא, מתגלים נהורין דשעשועים לתחתונים,

מה זה שעשוע?
הארת חכמה המאירה מב' תפוחים קדישין לתחתונים )

וזה לא תמיד, אלא בעת העלאת המ"ן.

וע"כ אומר "ומנהון" כלומר שזה לא תמיד. אלא בעת "דכל שיתא תקונין קדמאין כלילין ביה" (שכל שש התיקונים, הקודמים, הם באים לזווג מחדש מבחינת התפוחים) )דהיינו בעת שעולין למ"ן בבחינת תקרובתא דבוסמא. (ואז מאיר האור חכמה,

זאת אומרת שכל התיקונים המתגלים בתיקון השישי,
הם עולים למ"ן ומבקשים חכמה.

וזה שממשיך "הה"ד ישוב ירחמנו ישוב, מכלל דזמנין טמירין וזמנין אתגליין" כלומר(ישוב מכל הזמנים העליונים והזמנים המגולים)כי ע"כ נקרא תיקון הזה בשם ישוב ירחמנו, להורות שאינו נוהג תדיר. כנ"ל. ואומר(13.55)

( עמוד אתי"ט
ובהאי דלתתא הוא ואמת" פירוש: (אז הוא נקרא "ישוב ירחמינו “ובז"א- בתחתונים הו א נקרא "ואמת") כמ"ש לעיל,

• שהשמות דמיכה מתבארים כלפי המשפיע והמתקן, שהוא א"א עצמו,

• והשמות שבתורה מתבארים כלפי המקבל מא"א שהוא ז"א, דהיינו (דהיינו במקום שנמצא הזקן )באתר דדיקנא אשתכח, (כמ"ש שם בזהר דף קל"א ע"ב. ובזהר ע"פ הסולם אות צ"ח) ולפיכך נקרא אצלו( אצל ז"א)

זה התיקון (בז"א נקרא ) בשם "ואמת"
כי בהתגלות אלו ב' תפוחין קדישין למטה, הנה אז מתגלה אמיתיות השגחתו יתברך לתחתונים
(שמהי? שמשתעשע עם התחתונים הראויים לכך, דהיינו לאחר שעשו את ו' התיקונים הקודמים, ודרכם העלו מ"ן לבקשת חכמה )כמ"ש שם (אות קמ"ה) (15.16 )

"תניא, כד אתגליין תרין תפוחין אלין, (אומר: לכן נגלו גילוי השגחתו בשם "ואמת", כי אמיתיות הרצון שלו ית', והמ אמיתיות הרצון? להשפיע נ"ר לתחתונים, אשר כל מיני הסתרות הנמצאים בעולמות, באים רק לגלות אמיתיותו, הזו שבהשגחתו, שמטרת הבריאה היא לתת חכמה לתחתון, למרות כל ההסתרות של השישה תיקונים הקודמים,ש הם בא רק כדי להכין את האפשרות כדי לקבל את החכמה ) אתחזי ז"א בחדוותא, וכל אינון בוצינין דלתתא בחדוותא, וכל אינון דלתתא נהרין, וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא, וכלא חדאן ונהרין, וכל טיבו לא פסיק, כלהו אתמליין בשעתא חדא, כלהו חדאן בשעתא חדא" לכן נקרא גילוי השגחתו בשם ואמת,

כי היא אמיתיות הרצון שלו ית', אשר כל מיני הסתרות (של השישה תיקונים )הנמצאים בהעולמות, שהם בא רק כדי להכין את האפשרות כדי לקבל את החכמה באים רק לגלות אמיתיות הזו שבהשגחתו, שהוא להיטיב לנבראיו. כנודע. ולפיכך נקרא תיקון הזה בז"א בשם, ואמת (15.52)

מה האמת?
שצריך להיות שמח, להשתעשע עם השי"ת, בתנאי שעושים את כל התיקונים הקודמים, דהיינו:
• מעלים את ב' מיצר הזקן
• עולים למעלה עושים זווג של צ"ב
• עושים דרך לאור להתפשט למטה
• מקבלים את כל שאר התיקונים שעוד לא תוקנו בצ"א, שיבולת הזקן,
• מאירים בב' תפוחים קדישין, דהיינו עושים דרך שהם גם יאירו ב' מיצרי הזקן, מקבלים ג"ר דבינה,
• ומפסיקים את השיער דהיינו ב' תפוחים קדישין, דהיינו מעלים מ"ן לבקשת חכמה.
• ואחרי שעושים כל זה, אז אפשר לקבל חכמה 16.29

)
והבן ההפרש
• משע"ה עלמין
• לש"ע עיבר.
כי לעיל אמר "אורכא דחוטמא שע"ה עלמין אתמליין מהאי חוטמא" (נשא ק"ל: ובזהר ע"פ הסולם אות ע"א) וכאן אומר ש"ע עיבר.
כי זה וזה פירושם אחד שהוא מלשון הכתוב,
• וישע ה' אל הבל ואל מנחתו,
• ואל קין ואל מנחתו לא שעה. שהוא מלשון הארת הפנים בסבר פנים יפות.

אלא שם מדבר מבחינת עלמין, שפירושו העלם, ע"כ הוא מכנה אותם שע"ה עלמין, כלומר, שאותן העלמין דחסרים בחינת סבר הפנים העליון הם מתמלאים ע"י אורכא דחוטמא דהיינו שמשיגים הארת הפנים, וכיון שמדבר מבחינת אחורים, ע"כ קורא אותם שע"ה, עם ה' באחרונה, (ולא כותב ש"ע אלא שע"ה )
המורה על בחינת נוקבא ואחורים, כנודע. אבל כאן כשמדבר בבחינת הגילוי של הארת פנים בעצמו, הוא מכנה אותו בשם ש"ע, בלי ה',

וכן תמצא גם בהכתוב הנ"ל,
• כי בבחינת הגילוי כתיב וישע ה' אל הבל וכו', ולא וישעה.
• אבל בבחינת ההסתר כתיב, ואל קין ומנחתו לא שעה, דהיינו עם ה' בסוף. (ר"ל שזה בחינת הסתרה , ולכן נקראת עלמין) (18.39)

למדנו היום
• תיקון הו' שזה ג"ר דבינה,
• ואת תיקון הז' שזה גילוי ב' תפוחים הקדישין לאור חכמה.
עכשיו צריכים לראות איך אור חכמה הזה, משפיע אור לתחתונים. (19.02)

אין תגובות

להגיב