הסולם | תלמוד עשר הספירות | פרק א' עמוד ד | שיעור 4

סיכום השיעור

מה למדנו עד כה הבורא ברא את הבריאה יש מאין. למה אנחנו קוראים לו בורא ואיך אנחנו יודעים שאנחנו תוצר של יש מאין? התשובה היא שאנחנו מרגישים שאנחנו רוצים לקבל ובבורא הרי אין רצון לקבל ואם זה כך, אנחנו קוראים לזה יש מאין.

עוד כתוב שמטרם…. היה אור עליון פשוט- כל מה שלמדנו עד כה בא לתאר את מציאות אינסוף. לאחר האינסוף הזה. הבחינה שאחרי הוא הצמצום, מציאות בהבחנה הב'. איך זה קרה ומה זה קרה, נדע בהמשך. היתה מציאות שלמה שהכל היה בה שלם כעת מתחילים לתאר את השלמות שם, יש שם רצון, היה ממולא באור עליון פשוט- האור והכלי באים כאחד ועדיין לא התגלה הרצון.

לא היה מקום פנוי לתיקונים- לא היה בחינת רצון להשפיע שהתמלא באור ולא היה גם רצון לקבל פנוי מאור. הבריאה בנויה משני צדדים- צד הבורא שבבריאה- רצון להשפיע- אור של חסדים- התכללות

וצד הבריאה שבבריאה שהיא רצון לקבל- אור חכמה- עצם. לא היתה מציאות של אויר ריקני וחלל.

אלא היה הכל ממולא אור אינסוף פשוט. אלא הכל היה אור פשוט שווה בהשוואה אחת. עד פה למדנו בשני השיעורים הראשונים. למדנו בדרך עבודה שטוב לפעול מטעם המטרה ולא החיסרון. כואב לי במטרה, במקום שאליו רוצה להגיע.

רוב בני האדם הפועלים בדרך הזו, הולכים ונסוגים ועובדים על ההכרח. רק לפני מבחנים למשל לומדים. כי חייבים. אומר בעל הסולם- כשאדם פועל מנקודת ההעדר, קצת מרים את הראש ושוב שוקע. זו פעולה מנקודה סיבתית. כשאדם פועל מנקודת השובע- מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות. פועל מטרתית. אומר בעל הסולם רצון בלי חיסרון- רצון באינסוף. מה עלה ברצון האינסוף- לברוא הנבראים ולהוציא לאור וכו' איך יוכלו הנבראים להיות שותפים? היות והבורא רצה להיטיב לנבראיו לכן ברא בריאות כדי להיטיב להם. אנחנו לא יכולים לתפוס את רצונו של הבורא שאינו חיסרון. שאלנו על המושג אינסוף, מהו? שהכלי לא עושה סוף. שאלנו איך, ענה שאין לנו תפיסה בזה. כדי להבין זה, הגדיר מושג פשוט- קרבה וריחוק ברוחניות- השוואה ושינוי צורה. הרצון לקבל שונה, אבל למרות השוני, אין פירוד ביניהם באינסוף. עד כה למדנו על האינסוף. עכשיו לומדים על התנועה הראשונית. עוד דברים חשובים למדנו.

1. אין שאלה בעצמותו 2. מהו קירוב וריחוק ברוחני 3. זמן הוא מספר שינויי צורה.

הנושא היום- הצמצום מסביבות הנקודה האמצעית מה זה צמצם עצמו- האם האור או הרצון? הבורא או הנברא?

אין לנו אפשרות לדבר ממנו, ממילא צריכים לומר שמי שעשה את הצמצום הוא הנברא אבל בא"ס יש רצון שצמצם עצמו בנק' האמצעית.

מה זה באמצע? בזה הוא מתעכב ומסביר בהרחבה. גם אם מדברים מצד האור, תמיד אנחנו תופסים מצד הרצון.

מהי נקודה? אם אני לוקח דף ואני אומר שאני עושה נקודה, (הרב מצייר נקודות בגדלים שונים), שואל מהי נקודה? ששואפת כאילו אין חומר בכלל, זו נקודה. לא יכול להגיד שלא קיימת.

תארנו אותה וכתוב וצמצם האור ההוא- מצמצם את הרצון שלי. איך? . האור מסתלק.

התפשטות והסתלקות האור תלויה ברצון. אות מ' אור פנימי "כבר ידעת סוד הוא ושמו אחד, שאע"פ שיש שינוי צורה בבחינת הרצון לקבל הכלול בא"ס ב"ה, מ"מ אין זה עושה שם שום הבדל בינו ובין אור העליון, אלא הם באחדות הפשוטה"

איך יש אחדות פשוטה בא"ס למרות שיש שינוי צורה? "ועם כל זה, נעשה ענין הצורה הזו האמורה לסיבה ולגורם לבריאת העולמות" – רצון פשוט.

כשיש אור בכלי, נקרא הוצאה לאור. להרגיש משהו, נקרא הוצאה לאור. כשיש התלבשות אור בכלי, זה מה שרצה הבורא. צריכים להרגיש שני דברים:

הארת כלים- שארגיש רעב. פעם שניה שארגיש את השובע. אבל אם לא מרגיש את הרצון, לא ארגיש את מילויו. כמו לתת סקרנות ואז לתת את האור בסקרנות. עוה"ז- פרטיות , גשמיות (לא חושים גשמיים) ההשתוקקות הגדולה ביותר האפשרית. עולמות מלשון העלם. שארגיש הכי רחוק מהבורא.

אם אדם אינו מרגיש את הרצון לקבל, את הריחוק מה' אין לו מה לקרוא לבורא. כתוב השיבנו אבינו לתורתך- אם אתה משיב את הפנים לתורה ואתה רואה את הדרך אז אתה בבח' קרבנו אבינו לעבודתך. רוצה שנהיה שותפים לבריאה, כדי שהתחתון יוכל להשלים עצמו בקשר של אהבה. נתינת מקום. כדי לעשות נחת רוח לבורא. לא כתוב לשנות את הרצון אלא את צורת הרצון. עובדים על איך לקבל. לא משנה מה יתנו לך , זו שאלה חומרית , זה לא מה שמתקנים. צריך לתקן את הצורה. איך לקבל. לא מה לקבל. איך תתייחס למה שאתה ממילא חי- את זה אתה צריך לתקן. כשאתה מאשים- אתה מאשים את החומר.

רק את הצורה אתה צריך לתקן. באנו לתקן את הצורה ולא את החומר. כתוב- הנה אז מסוגלות הנשמות להפך את להפך צורת הרצון לקבל שבהן המפרידן מן המאציל, לצורת רצון להשפיע,

למה הרצון מפריד? כי זה אחרי הצמצום.

שימו לב, הוא מדייק. לא צריך להפך את הרצון לקבל לעומת הרצון להשפיע. צריך להפך את צורת הרצון. מותר לרצות להנות. לא חטא. רק את הצורה אתה צריך לשנות, איך להנות.

כלומר לקבל מהמאציל, כדי להשפיע נחת רוח לו. בגלל שלא צריך כלום, אין לו נחת רוח מבחינת התפיסה שלנו. כלומר אנחנו לא יודעים מהי נחת הרוח אצלו. מהי נחת רוח אצל הבורא? אנחנו לא יודעים. רק אנחנו צריכים לכוון להשפיע לו נחת רוח. אם אני מקבל את שפעו כי אני רוצה לעשות לו נחת רוח, אני מבחינתי פועל לעשות לו נחת רוח. מבלי לדעת כמובן אם אני

עושה לו נחת רוח.

כשאני רוצה לתת נחת רוח לבורא- שלא נטעה שאני מקבל ואז נותן. זה לא שאני כמו צינור. צינור הוא רק משל. כשאני עושה נחת רוח לנותן לי, זה נקרא מקבל בע"מ להשפיע.

כבר למדנו שמהי דבקות, השוואת צורה. אם לבורא יש צורה כזו- גם אני רוצה צורה כזו. הבורא נותן לי ממשלה על צורת הרצון- הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים- מוכן לותר על הרצון ולפעול כלפיו…. בעל הסולם מדייק שנתן לנו אפשרות לפעול כדי לשנות את הצורה. כל תפקיד עשייתנו- ליצר צורה. צריך להיות מרוכז במה התפקיד שלך. איך אדם יודע מה נכון ומה לא נכון בחיים? מה שמקרב אותי למטרה זה דבר נכון, מה שמרחיק אותי מהמטרה לא נכון.

למה באים אלינו המקרים- כדי לאמן אותנו לשנות צורה.

למה אני עושה את הפעולות? באופן רגיל כדי לקבל תענוג אבל הוא בא כלוואי. כל מה שצמצמת עצמך בא רק כדי לקבל באופן נכון ולא כדי לקבל. כלומר כדי לייצר צורה של בעל מנת משפיע.

פרבולה עולמות אביע חלק א

אם אני מייצר את הצורה שלי, אני משמעותי, אני משפיע. "לקדמותם"- הוא אחד ושמו אחד. לא הכוונה שחוזרים לאינסוף. אלא אחרי ששיפצנו, שינינו את הצורה. כל התהליך הוא כמו פרבולה. מנקודת העולם הזה צריך חזרה לעלות. לפי הציור. כל פעם שמגיע לנקודה תחתונה, אתה צריך לעלות מקו ימין. שאלה- מה זה להשפיע נכון אם זה לא להיות צינור? תשובה- איך אתה מקבל סוכריה אתה אומר אני לא רוצה את הסוכריה, אני לא רוצה לקבל אותה בשבילי. אני נהנה כי אתה רוצה לתת לי אותה. אם צמצת עצמך בגלל האידאה, פתאום אתה רואה שאתה יותר זך.

שמו בגימטריה רצון – הוא ושמו אחד, הם באחדות. קישט את עצמו להשוות צורתו לאור העליון. אחת הטעויות הגדולות שלומדים שבגלל לחם בזיון היה צמצום. לא היתה בושה באינסוף. למה? קישוט. הרי למדנו שא"ס שלם ולא חסר לו כלום. מהסיבת הצמצום- עלה ברצונו הפשוט- הצמצום היה בגלל רצון מטרתי. לא היה חסר לו. מהו הקישוט? נלמד. קישוט דבר מחוץ למה שאני חייב. בחרתי בזה.

מהי בחינה ד'- רוצה להסתלק מהאגו שלו. המטרה לא להיות צודק- המטרה להגיע ליחד. זה נקרא יתר דבקות. זוהי השוואת צורה . אני חייב לותר על הצורה שבעל מנת לקבל.

קירוב הצורה עושה דבקות.

אם ממעט את הנקודה הזו של הפרבולה- הגעת אליה ואתה ממעט אותה, אז מיעוט האגו הגדול, הוא כאילו אתה הולך לעקוד אותו לגמרי.

אם אני מקטין את הרצון- אז יסתלק האור. לא שהאויר יצא לבד, אלא שצמצמתי. למה? קישוט. וזה עניין הצמצום. בשיעור הבא נלמד מהם חמשת השלבים של הצמצום. כי זהו הדבר המרכזי ביותר ביהדות. על זה היא בנויה.

סיכום

1. ראינו שהא"ס דבר שלם ואין דבר המוריד משלמותו. אין בו שום אויר ריקני ואור, גוף, סוף . דבר שלם שאי אפשר להוסיף על שלמותו כלום.

2. כשעלה ברצונו הפשוט- רצון מטרתי ולא סיבתי. לא היה חסר לו כלום.

3. לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים- אז מהי סיבת בריאת העולמות- כדי להוציא שמותיו בצורה אקטיבית ולא פאסיבית.

4. מה עשה הנברא- הנה צמצם עצמו א"ס.

5. כלל- איך אדם יודע מה נכון ומה לא נכון בחיים? מה שמקרב אותי למטרה נכון ומה שמרחיק אותי, לא.

6. לשנות את הצורה – כל דבר שאתה עושה בחייים יש לך מטרה בו- לשנות את הצורה, המיקוד הוא לא לקבל תענוג-המיקוד לשנות את הצורה. הבורא רוצה להעניק לך תענוג. אין גבול לתענוג שאתה רוצה לקבל. אני מוציא את האור כדי לשפץ את הרצון – איך? כדי לעשות לו צורה חדשה. אז אני רוצה לקיים השוואת צורה. לכן כל מה שאני עובד זה כדי לעשות השוואת צורה.

7. עוד נקודה – הצמצום לא היה מטעם בושה או חיסרון אלא רצה יתר דבקות- קישוט. אני רוצה להיות שותף . אני לא חייב ואני מתנדב.

אין תגובות

להגיב