הדף היומי בתע"ס | חלק ב' עמוד פא-פב | שיעור 45

190

45 עמוד פא פרק י'

פרק י'

מבאר: ענין זווג דהכאה, הכולל ב' כחות, כח המושך, וכח הדוחה, הפועלים בבת

אחת. זה בעביות, וזה בקשיות שבמסך.

 

הסבר רחב בפירוש המלים זווג דהכאה

קכח) וענין זווג דהכאה הנ"ל צריך ביאור רחב, שלכאורה יש כאן משמעות של חיוב ושלילה ביחד, שהרי זווג, והכאה, משמעותו דחיה והפרדה ושנאה גדולה, ואיך תאמר זווג של הכאה, שהמשמעות היא, אהבה של שנאה, או דביקות של הפרדה, או המשכה של דחיה, המתמיה לכאורה מאד.

קכט) אמנם כן הוא באמת, שהם ב' הפכים בשליטה אחת, אלא, שהשליטה הזאת מורכבת בשני נושאים מיוחדים, דהיינו ב' כחות: כח המושך, וכח הדוחה, שכח המושך שורה בעביות הכלי. וכח הדוחה שורה במסך שבכלי, שהורכבו זה בזה, ושניהם שולטים בבת אחת, בזמן אחד, בב' מקומות.

קל) וכדי לברר היטב כראוי שתתקבל על הדעת, מבלי לעורר שום תמיהות ובלבולים, אאריך קצת. ואמשיל לך משל, ממציאות הגשמי המדומה ובולט לעינינו. למשל, כשאתה רואה אבן או איש, נופל ממקום גבוה על הארץ, הרי לעיניך, שהאיש נמשך מלמעלה למטה בחוזק ובמהירות גדולה, ועכ"ז, כשמגיע ונוגע באדמה, הרי האדמה מכה בו, ודוחה אותו במקצת למעלה.

קלא) ויש כאן ב' סברות, סברה אחת היא שיש לכדור הארץ הכח המושך הגדול,

אל כל דבר המונח באויר השמים, אם אין לו דבר מוצק שיגין עליו. ולפיכך, כשהאדם נעתק למשל מגג הבית אל האויר, תיכף שולט עליו כח המושך של כדור הארץ. ובזה מתבאר להם, דבר הנפילה במהירות גדולה עד הארץ. אמנם יש כאן הרהור, שלפי"ז, היה האדמה צריכה לחבק אותו באהבה רבה, מבלי שיוכל לזוז ממנה אף משהו לרגע. ואנו רואים ההיפך, כי ברגע הראשון שנוגע בה, תיכף היא מדחה אותו במהירות, וחוזר מעט לאחוריו למעלה.

קלב) ולעומת זה יש סברה אחרת, שיש איזה מין כח דוחה מלמעלה מאויר של ארצנו, אשר כח הדוחה פועל על כל דבר הנמצא באויר, שדוחה אותו לארץ שלנו. וגם לארץ שלנו יש כח הדוחה לבד, ולא כלום מכח המושך, ולפיכך כשנעתק האדם מגג הבית, ובא באויר השמים, תיכף פועל עליו כח הדוחה מלמעלה, ומורידהו להארץ. וע"כ כשנוגע בארץ, הרי היא שוב דוחה אותו לאחוריו למעלה.

קלג) אמנם אם נקיש הענף לשורשו אשר בעולמות העליונים, שע"פ רוב הענינים קרובים זה לזה, אנו מוצאים שב' הסברות האלו אינן נכונות, ואפשר לומר גם כאן, שכל כדור וכדור יש לו כח המשכה וכח הדוחה המורכבים זב"ז, דהיינו, שיש שם כח

פב חלק תלמוד עשר הספירות שני

עביות, שהוא כח המשכה, להמשיך בתוכו כל מה שמחוצה לו. וכנגדו יש לו כח קשיות, שהוא דוחה ממנו כל גוף חיצוני מלהכנס לתוכו, ולפיכך, כל המשכה, הוא ודאי מכח הנקודה המרכזית שבפנימיותה, כי שם שורה כח המשכה שבה, כי נקודה המרכזית היא עבה יותר מכל הכדור, ולפיכך מושכת אליה, כל הנמצא בתוך החלל ההקפי המונח תחת כח פעולתה ושליטתה.

קלד) ועכ"ז אינה מושכת הדבר עד לבלוע אותו, כמו שהיה מחויב להיות, מבחינת כח המשכה שלה בלבד, אלא באותו רגע שהדבר הנמשך, נוגע בקליפתה החיצוני, תיכף מתעורר כח הדוחה השורה בקליפתה, שהיא הקשיות, ומדחה אותה בחזרה למעלה.

קלה) ונמצא שהדבר שמשכה אליה, בא לידי קבלה ולא באופן המשכתה, אלא באופן אחר, כי נפסק באמצע הדרך, מחמת כח הקשיות והדוחה המעכבו על דרכו, כמבואר. הרי, שזווג והכאה פועלים כאן יחד. אשר הזווג הוא המושך, והקשיות הוא הדוחה,

שמתוך כך מקבלת אותו עליה ואינה בולעת אותו חיים לבטנה. באופן, שאפשר לומר אשר עיקר כלי קבלה, הוא כח הדוחה שבה, שמקבל אותו ומחזיק אותו כראוי להיות, שלולא כח הדוחה, היה נבלע בתוכה חיים שאולה. 

קלו) גם תראה, שהמושך והדוחה שקולים המה יחד כב' טפות מים, במדת גבורתם: כי אם היה כח המושך מרובה מעט מכח הדוחה, הרי לא היתה שום אפשרות להתנועע עליה, כי היה המתנועע נדבק בה, כמו ברזל באבן השואבת. ואם היה כח הדוחה במרובה משהו, היו כל היקום מרקדים עליה ולא יכלו לנגוע בה, הרי ששקולים המה.

קלז) ועד"ז תבין היטב, ענין זווג דהכאה, הנוהג בהעליונים, אשר אע"פ, שהזווג וההכאה הם ב' הפכים, מ"מ משתתפים: בשליטה אחת, בבת אחת, בזמן אחד, אלא בב' מקומות שהן העביות והקשיות, כנ"ל. וזכור זה לכל ההמשך בחכמה זאת.

סיכום:

למדנו מושג 'זיווג דהכאה'. אומר בעה"ס תרתי דסתרי – מנוגדים זל"ז. כח המושך וכח הדוחה.

המשל הוא: כל דבר שנמצא באוויר מגיע לכדור הארץ אבל לא נבלע בו. יש כאן שתי תיאוריות:

  1. כל גוף שנמצא באוויר בגלל מסתו מושך אליו כל חפץ באוויר שאין לו תמיכה, בגלל כח המשיכה, אבל לא רק. כח המשיכה נוהג במרכזו ולא על כולו. 
  2. אולי כח דחיה משמים דוחים את החפץ, זורקים אותו לארץ ומצד שני הארץ גם דוחה. יש שני כוחות של דחיה ביניהם עומד החפץ. אומר בעה"ס שגם זה לא אפשרי. כי איך יתקבל אם שניהם דוחים. כמו שני אנשים שלא רוצים עיפרון. הוא לא מגיע אל אף אחד מהם. צריך שיהיה כח השתוקקות מצד כלשהו. אחרת אין קבלה. 

אומר ששתי הסברות – או רק כח מושך או רק כח דוחה משני הצדדים – אינו אפשרי.

על דרך הלימוד בעולמות העליונים אומר שיש שני ב הפכים – דחיה ומשיכה שפועלים יחד על אותו עצם בזמנים שונים – קודם כל מושכים – מעוררים השתוקקות. אח"כ כשמגיע הדבר צריך לדחות אותו, זה מה שמאפשר להיות במקום שאתה מצליח לקבל את הדבר. קבלת הדבר היא שילוב בין כוח הדוחה לכוח המושך, וזה נקרא בעולמות העליונים – זיווג דהכאה. זיווג שבא מהכאה והמשכה ביחד.

אור העליון מושך את האור, לאחריו אור הנדחה. שילוב שני הכוחות באופן הנכון אז יכולים לצרפם ביחד. נקרא או"ח המלביש. אז אפשר לקבל. בלי זה אי אפשר לקבל את האור.

יוצא אם כך שמבחינה נפשית לא מקבלים בגלל השתוקקות ולא בגלל דחיה, אלא קבלה כי נוצר דבר חדש מקבלה ודחיה ביחד. 

כששני הכוחות שקולים – בדיוק מתאימים לחומר שיכול לקבל. מים וברזל לא יכולים לקבל. אלא לפי טבעו – היחס בין כוח המושך לכוח המקבל, לכן כל כוח שונה בעניין זה. 

סיכום בנקודות שיעור 45 עמ' פא-פב
1. ישנו חוק שלא ניתן לקבל אלא בכלי דאו"ח שהוא הכלי של היחד.
2. המושג זיווג דהכאה מכיל בתוכו ב' הפכים. נשאלת שאלה איך הם עומדים יחד. שהכאה זה כמו שראה וזיווג זו אהבה.
3. בכל בחי' ובכל חומד ובכל ישות ישנם ב' כוחות שנקראים כוח המושך וכוח הדוחה. השילוב של שניהם יחד והאיזון ביניהם הוא זה שמאפשר לקבל.
4. כדי להבין זה נותן בעה"ס משל על כדוה"א שמקבלת את בני האדם וחפצים עליה. וכדי להבין את דרך הקבלה הראויה מראה לנו במשל ב' אפשרויות שאותן הוא מפריך. סברה ראשונה הקבלה היא בגלל כוח המושך, הפרכתה – היה בולע את הדבר לתוכו. סברה שניה ישנו כוח הדוחה הן מלמעלה והן מטעם כדוה"א מלמטה, הפרכתה – בלי לרצות לקבל לא יהיה מי שיקבל.
5. הדרך הנכונה והראויה לק'בל היא ע"י כך שאנו מיצרים כלי שהוא מאחד את ב' הכוחות הנקראים כוח הדוחה וכוח המושך ולכלי הזה קוראים כלי דאו"ח ורק בו ניתן לקבל אור.
6. המסך שהוא כוח הצמצום – הוא המאפשר ע"י תהליך הנק' זיווג דהכאה לייצר כלי הנקרה אור חוזר המלביש שבו מסוגל ע"י התפשתוטו מלמעלה למטה ניתן לקבל את האור
7. מסקנה נפשית: לא ניתן לאדם לקבל שום ידיע ושום תענוג אם לא יודע לשלב את ב' הכוחות בהתייחסות שלו לאותה המציאות המופיעה מולו. שהם ההשתוקקות לדבר והיכולת לדחות את הדבר. השילוב של ב' הכחות והחיבור שלהם הוא המאפשר לבנות כלי לקבל את התענוג או הידיעה מאותו הדבר.

אין תגובות

להגיב