הדף היומי בתע"ס | חלק ג' עמוד קיג | שיעור 12

בס"ד

פרק ד  שיעור 12

מבאר, אם התלבשות אור העליון היא באור חוזר דקומת חכמה, תהיינה כל עשר הספירות באור חכמה. ואם בקומת בינה, תהיינה כל עשר הספירות באור בינה. ואם בקומת ז"א, תהיינה כל עשר הספירות באור ז"א. ואם בקומת מלכות, תהיינה כל עשר הספירות באור 

מלכות. ובו ד' ענינים:

א.  כשא"ס מאיר בבינה דאצילות, אינו מאיר דרך התלבשות באו"ח דמסך דבינה, אלא האור דקומת חכמה מאירה גם בבינה. וע"כ אפילו ז"א שמקבל מבינה יש לו ג"כ אור חכמה. ב . אבל להאיר בעולם הבריאה הוא מתלבש באו"ח דמסך דבינה, וע"כ כל עשר הספירות הן אור הבינה, ואפילו כתר וחכמה אשר שם. ג. וכן בעולם היצירה, מתלבש באו"ח דמסך דז"א, וכל עשר הספירות הן מאור ז"א. וכן בעולם עשיה, שמתלבש במסך דקומת מלכות, כל עשר הספירות הן באור מלכות. ואפילו כח"ב ז"א אשר שם. ד. ד' אותיות י"ה ו"ה רומזות על ד' עולמות אבי"ע.

כשא"ק התלבש להאיר באצילות, לא נתלבש אלא באו"ח דקומת חכמה לבד, ולא באו"ח דבחי"ב שהיא קומת 

בינה, וע"כ לא נעלם מקומה זו רק כתר וכתר נתלבש בתוך חכמה.

א) א ואמנם דע, כי כשרצה המאציל להאיר באצילות, נתלבש בחכמה שלמעלה מהאצילות, ועל ידי החכמה המתלבש הוא בתוכה, אז נכנס ומאיר בכתר וחכמה דאצילות, ולא הוצרך להתלבש גם בבינה שלמעלה מאצילות, ולא נתלבש רק בחכמה שלמעלה מן האצילות לבד, ב ועל ידה מאיר בכתר וחכמה דאצילות.

א) כאן טרח הרב והאריך להסביר לנו ההפרש, מבין ד' בחינות דאור ישר, המכונים חכמה בינה ז"א מלכות כנ"ל, ובין ד' בחינות דאור חוזר, המכונים גם כן אותן השמות, חכמה בינה ז"א ומלכות. והנה זה כבר ביאר הרב לעיל (בפרק א' אות ג'), ובאו"פ אות ע' אשר בחינת כלים של אצילות, נעשים ע"י או"ח העולה למעלה למקומו, שבהם מתלבש עצמות אור א"ס, שהן ד' בחינות דאור ישר, עש"ה ובאו"פ, והנך רואה, איך ד' הבחי' חו"ב ז"א ומלכות דאור ישר, מתלבשות באו"ח העולה ע"י זווג דהכאה, בהמסך שיש במלכות דאו"י.

ומכאן תבין, בכ"מ שכתוב מלת התלבשות, המובן הוא, שאור ישר מתלבש באו"ח. וכשאומר התלבש הא"ס בחכמה, פירושו, שד' בחינות, חו"ב תו"מ דאו"י המתפשטים מא"ס, שהמה התלבשו בחכמה של או"ח: דהיינו בשיעור או"ח, שיש לו קומת חכמה דאו"י, אשר באו"ח דקומת חכמה ההוא, מתלבשים כל ד' בחינות דאור ישר, חכמה בינה ז"א ומלכות חוץ מכתר דאור ישר

הנגנז תוך חכמה דאור ישר, כנ"ל, (פ"ג אות א' באו"פ ד"ה ושם).

והנה ודאי, אשר גם ד' בחינות דאור ישר המתפשטות מא"ס, באות ג"כ בדרך עילה ועלול סיבה ומסובב על סדר מדרגה, שהרי הנה יוצאות ונמשכות זו מזו, שחכמה נמשכת מכתר, ובינה נמשכת מחכמה והז"א נמשך מבינה, ומלכות נמשכת מהז"א, כנ"ל (באו"פ ח"א פ"א אות נ' ד"ה עתה ובהסת"פ ח"ב ד"ה ועתה עד ד"ה וכן) אמנם אין זה נקרא התלבשות, כי ד' בחינות דאור ישר אינן מתלבשות זו בזו, שנאמר למשל, שאור העליון מתלבש בבינה כדי להאיר לז"א, כי מתלבש פירושו, בלבוש של או"ח, העולה ע"י זווג דהכאה מן המסך, שנתקן בבחי"ד שהיא מלכות, כנ"ל בדברי הרב (פ"א אות ג' ובאו"פ שם אות ק') וכאן בבינה, לא היה שום צמצום, ומכ"ש שאין שם מסך מוכן להכאת אור העליון לאו"ח, כדי שתאמר, שהתלבש האור בבינה דאור ישר כדי להאיר בז"א דאור ישר, אלא, שזה מכונה "דרך מעבר", כלומר, שאור א"ס השייך לז"א דאור ישר, בהכרח שעובר דרך ספירות בינה דאור ישר, להיותה העילה והסיבה של הז"א דאו"י, ואין הז"א דאו"י הזה יכול להשיג שום אור, אם לא על ידי עילה שלו, דהיינו בינה, אבל אין זה נקרא התלבשות במסך בינה, להיות שאין שם מסך, כמבואר שאין מסך אלא בבחי"ד, דהיינו במלכות, כנ"ל (פ"א אות ק').

וזכור היטב את ההפרש המבואר, בין ד' בחינות דאו"י לד' בחינות דאו"ח, כדי שלא תתבלבל מחמת הדמיון הקרוב שבשמותיהן, כי כשאנו אומרים חכמה דאו"י, המובן ספירה שניה לכתר דאו"י, שנק' חכמה, אבל כשאנו אומרים חכמה דאו"ח, המובן, שיש כאן זווג דהכאה, וע"ס דאו"ח המלבישות לע"ס דאו"י, דהיינו עשרים ספירות שלימות, וכשנכללות זו מזו, הן מאה ספירות. שאנו קוראים לכולן בשם חכמה דאו"ח, משום שהכונה היא, לציין את מדת קומתו של או"ח, ומתוך שעולה ומלביש עד חכמה, ע"כ אנו מכנים את כל מאה הספירות בשם חכמה. וזכור זה, כי הוא המפתח החשוב ביותר בהחכמה. ועד"ז תבין בינה דאו"ח, שהיא ג"כ עשרים ספירות, אלא כתר וחכמה גנוזים תוך בינה. וכן ז"א דאו"ח, יש לו עשרים ספירות, אלא כתר וחכמה ובינה גנוזים תוך ז"א (כנ"ל פ"ג אות א' ד"ה ושם,  

וז"ש הרב "ולא הוצרך להתלבש בבינה שלמעלה מאצילות ולא נתלבש רק בחכמה שלמעלה מאצילות". רוצה לומר, שלצורך הע"ס דאצילות, התלבש בחכמה שלמעלה מאצילות, דהיינו בחכמה דאור חוזר, כנ"ל (או"פ פ"ג אות א' ד"ה ושם) על ידי זווג דהכאה במסך דבחי"ג שבהמלכות, כמ"ש שם עש"ה, אבל לא הוצרך להתלבש בבינה דאו"ח, דהיינו על ידי זווג דהכאה במסך דבחי"ב שבכלי מלכות, כי קומת בינה דאו"ח שייך לע"ס דבריאה, ולא לע"ס דעולם אצילות, ששם מלביש קומת חכמה דאו"ח, כנ"ל באו"פ פ"ג אות א' ד"ה ושם.

סיכום: התחלנו את פרק ד בחלק ג, עמ' קיג. בפרק זה מסביר הרב את נושא ההתלבשות של אור עליון באו"ח והיחס ביניהם,, כדי להסביר אילו אורות מאירים בכ"א מהעולמות. אור המאיר בעולם חייב לעבור בדרך התלבשות, כי אם לא, ורק מתפשט אז אינו לבוש, ולכן מבדיל בין מושג התפשטות ומושג התלבשות.

שני מושגים אלה באים להסביר לנו את ההבדל בין כל אור ואור שיש בכל עולם.

האור שבאצילות הוא אור חכמה המגיע מעולם א"ק וכל האורות מגיעים מא"ס. השאלה היא אם הוא מתפשט או בא בהתלבשות. התשובה היא שכל אור שמגיע לעולם מגיע בהתלבשות – באו"ח.

כשיש מסך, תלוי באיזה עולם אתה נמצא.

אם אתה בהשראה ודביקות והגעת לעולם יצירה אז יש לך מסך, זה נקרא שעלית עולם. אתה יכול לפרש אור דרך לבושו. צריך ללמוד איך לפרק מהלבוש. בלי אפשרות לפרק את המתוק מהשוקולד אז לא תרגיש את הטעם. לא תוכל לפרק את הרעיון מהמאמר. לא תוכל לפרק את החברות מהמעשה שהחבר עשה. לא תוכל לפרש את הקב"ה מהמעשה בו נגלה אליך.

ז"א בא להסביר שכאשר בא האור להאיר בעולם אצילות הוא חייב לעשות לבוש לאור כדי להאיר. לבוש או"ח של קומה ג מעולם אצילות.

אנחנו לומדים שכדי לתת הרגשה צריך להלביש בכלים, באו"ח לפי קומת המקבל, לא לפי קומת הנותן. צריכה להיות התחשבות בקומת המקבל. אם אתה יכול לעורר אותו שבך אז יכול לתת לו הארה.

אם אתה לא יכול להרגיש אותו, את המקום שממנו יכול להבין – אי אפשר להאיר לו.

למשל בעולם א"ק שרוצה לתת לאצילות עושה או"ח כדי להאיר על ג'. מעצמו הוא חושב בד' ולכן צריך לעשות זיווג דהכאה על ג'.

עניין התפשטות ולבוש. כל האו"י שמתפשט מכתר, חכמה והלאה בא בצורת התפשטות וההארה נקראת בחינת מעבר ולא התלבשות. ההתלבשות אפשרית כשיש או"ח. בלי צימצום ומסך אין או"ח. לכן כל הזיווגים הם במלכות שיכולה לעשות צימצום ואו"ח ולבוש.

יש אור המתפשט ואור המתלבש שהוא תמיד בקומת או"ח. 

שיעור 12 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קי"ג, י"ט תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק ד' אנו למדים שהתלבשות האור בכל עולם מצריכה לבוש המתאים לאותו העולם. לפי גובה הקומה שלו.
2. כל התפשטות של אור ישר ממעלה למטה, היא מושג שאין בו לבוש ולכן הוא נקרא התפשטות בדרך מעבר.
3. רק מלכות שעליה היה הצמצום עושה אור חוזר ולכן רק דרכה אפשר לייצר לבושים לאור.
4. כאשר עולם א"ק רוצה לתת הארה לעולם אצילות הוא צריך לייצר לבוש (דהיינו או"ח) בגובה קומה של בחי"ג כדי לתת הארה בדרך התלבשות לעולם אצילות.
5. למרות שהלבוש הניתן לעולם אצילות הוא לבוש דאו"ח של בחי"ג בקומת חכמה, יש שם גם כתר, אבל במסגרת חכמה.
6. כל הרוצה להשפיע לחברו או לתלמידו או לחניכו צריך לייצר לבוש לאור שאותו רוצה להעביר לרעהו. שהוא שונה מהלבוש שיש לו להבנה העצמית שלו. לשם כך צריך להרגיש את זולתו.

אין תגובות

להגיב