הדף היומי בתע"ס | חלק ג' עמוד קיד | שיעור 13

95

בס"ד

פרק ד שיעור 13

הבינה מעבירה דרך חלון את האור דקומת חכמה, לז"א ומלכות. 

בלי התלבשות שניה באו"ח דמסך דבחינה ב'.

ב) ואמנם, ג כשרצה להאיר מבינה דאצילות ואילך עד סוף כל האצילות, הנה ד ודאי, שהוצרך להתלבש גם בבינה דאצילות, כי ה אין ז"א ונוקבא מקבלים אור רק על ידי הבינה, אך הענין הוא, ו שלא הועילה הבינה רק למעבר לבד אל אור הא"ס המלובש תוך החכמה העליונה הנ"ל ועבר דרך בינה לאצילות, ז ולא נעשית הבינה, מסך ולבוש ב' כדי להאיר לז"א, רק בא האור עצמו ח דרך חלון, כנ"ל, בלתי שום מסך. ונמצא, כי אע"פ שנמשך דרך הבינה, אין זה נקרא התלבשות, כיון שאין שם מסך כלל, וא"כ האור א"ס עצמו המתלבש בחכמה לבד, הוא שמקבל זו"ן דאצילות. להאיר בעולם הבריאה, מתלבש אור העליון באו"ח דקומת בחי"ב שהיא בינה. 

ונמצא שגם החכמה נעלמה. והכתר והחכמה נכללים בתוך הבינה.

ג) אמנם ט בבריאה, מתלבש הא"ס לבוש אחר בבינה דאצילות, וזאת י הבינה נעשית מסך סתום ומלבוש גמור, אשר על ידו מקבלים ע"ס דבריאה כולם, אפילו כתר וחכמה דבריאה.

עמוד קיד – טור ימני

וזכור היטב את ההפרש המבואר, בין ד' בחינות דאו"י לד' בחינות דאו"ח, כדי שלא תתבלבל מחמת הדמיון הקרוב שבשמותיהן, כי כשאנו אומרים חכמה דאו"י, המובן ספירה שניה לכתר דאו"י, שנק' חכמה, אבל כשאנו אומרים חכמה דאו"ח, המובן, שיש כאן זווג דהכאה, וע"ס דאו"ח המלבישות לע"ס דאו"י, דהיינו עשרים ספירות שלימות, וכשנכללות זו מזו, הן מאה ספירות. שאנו קוראים לכולן בשם חכמה דאו"ח, משום שהכונה היא, לציין את מדת קומתו של או"ח, ומתוך שעולה ומלביש עד חכמה, ע"כ אנו מכנים את כל מאה הספירות בשם חכמה. וזכור זה, כי הוא המפתח החשוב ביותר בהחכמה. ועד"ז תבין בינה דאו"ח, שהיא ג"כ עשרים ספירות, אלא כתר וחכמה גנוזים תוך בינה. וכן ז"א דאו"ח, יש לו עשרים ספירות, אלא כתר וחכמה ובינה גנוזים תוך ז"א (כנ"ל פ"ג אות א' ד"ה ושם, באו"פ).

וז"ש הרב "ולא הוצרך להתלבש בבינה שלמעלה מאצילות ולא נתלבש רק בחכמה שלמעלה מאצילות". רוצה לומר, שלצורך הע"ס דאצילות, התלבש בחכמה שלמעלה מאצילות, דהיינו בחכמה דאור חוזר, כנ"ל (או"פ פ"ג אות א' ד"ה ושם) על ידי זווג דהכאה במסך דבחי"ג שבהמלכות, כמ"ש שם עש"ה, אבל לא הוצרך להתלבש בבינה דאו"ח, דהיינו על ידי זווג דהכאה במסך דבחי"ב שבכלי מלכות, כי קומת בינה דאו"ח שייך לע"ס דבריאה, ולא לע"ס דעולם אצילות, ששם מלביש קומת חכמה דאו"ח, כנ"ל באו"פ פ"ג אות א' ד"ה ושם.

ב) כלומר, שמאיר בע"ס דאצילות בקומת חכמה, ולהיות, כתר גנוז כאן תוך חכמה, כנ"ל בדיבור הסמוך, ע"כ, כולל כתר וחכמה כאחד בשיעור הקומה.

ג) היינו מספירת בינה דאו"י, עד מלכות דאו"י.

ד) שלא בדיוק נקט כאן התלבשות, כמו שמסיק הרב תיכף לאחר זה, ואומר: "אע"פ שנמשך דרך הבינה, אין זה נקרא התלבשות, כיון שאין שם מסך", עכ"ל. וכבר נתבאר זה באורך לעיל, בדיבור הסמוך, שמלת התלבשות, מורה שע"ס דאו"י מתלבשים באו"ח, העולה ע"י זווג דהכאה בהמסך, וז"ש הרב, כיון שאין כאן בבינה שום מסך, אין זה נק' התלבשות.

ה) מטעם, שבינה היא העילה והסיבה אל הזו"ן, גם בד' בחינות דאור ישר, וע"כ, כל עלול מוכרח לקבל כל אשר לו מיד עלתו כמבואר בדיבור הסמוך.

סיכום: למדנו בשיעור הקודם בפרק ד, שכל אור שאני רוצה להעביר מעולם לעולם, אז העולם העליון צריך לעשות זיווג דהכאה על העולם התחתון ממנו.

למשל אם א"ק רוצה להעביר לאצילות – צריך לעשות זיווג על בח' ג אפילו שא"ק הוא בח' ד. 

ואם אצילות רוצה להעביר לבריאה – אצילות בח' ג ובריאה ב. אצילות צריך לעשות זיווג על בח' ב לפי המדרגה של התחתון אליו יעביר את האור.

מבחינה נפשית – כל מה שהעליון רוצה להעביר לתחתון הוא צריך להתחשב במה שהתחתון תופש.

אבל כשהתחתון רוצה להתקדם, ההתקדמות שלו היא לפי מסכים הולכים וגדלים. צריך לקנות מסכים כדי לפרש את המציאות בצורה טובה יותר בכל פעם.

מה קורה בכל אחד מהעולמות? יש ספירות כח"ב תו"מ כשכ"א מהן מקבלת את הבניין אליו היא שייכת. מקבלת את המסגרת שבה היא מתקיימת. למשל: אם שמתי על המנורה צלופן בצבע ירוק – כל המציאות נצבעת בירוק. אנחנו יודעים להסתכל דרך הלבוש – נייר הצלופן, הלבוש. הלבוש של בח' ד הוא לבוש שמראה קומת יחידה, אז כ"א מהספירות היא בקומת יחידה. העולם אצילות שהלבוש הוא בקומת חכמה, יש שם גם כתר אבל גם הוא נראה בקומת חכמה. בבריאה, שהלבוש הוא בח' ב אז כל המדרגות הן בח' ב. יש גם כתר וחכמה אבל גם הם נצבעים בלבוש שיש לו – של קומת בח' ב.

כל מעבר מעולם לעולם הוא ע"פי הבחינה של העולם התחתון ממנו. כל עולם כל הספירות שלו הן לפי הלבוש שלו.

נקודה שלישית: כאשר נעשה זיווג דהכאה בעולם העליון לטובת העולם התחתון, המעבר בתוך המדרגות של הראש שעושה זיווג עבור התחתון – עובר דרך הרחקה, חלון ונקב צר, אותו הדבר – כמו שלמדנו שם, שהאור בזיווג דהכאה אינו יכול להיות לפי הלבושים בגוף, כי אין שם לבושים בפועל. מתבצע בהרחקה – חלון ונקב צר, כמו שלמדנו בפרק ב'.

 

אין תגובות

להגיב