הדף היומי בתע"ס | חלק ג' עמוד קנב-קנג | שיעור 45

חלק ג' שיעור 45 עמוד קנ"ב

התפשטות האור לעשות כלים שה"ס הסתכלות, באה מן העינים, 

שה"ס אור חכמה, ולא מאח"פ 

ז) ז ולפי שהראיה הזאת נמשכה מן העינים, שהם יותר עליונים, מן האזן והחוטם והפה, לכן בראיה זאת לבדה, היה כח לברוא ולעשות הכלים, ולא הוצרך גם ההבל עצמו שלהם. מה שאין כן באזן וחוטם ופה, שהם יותר תחתונים, כי הוצרך שההבל עצמו ממש שלהם יתפשט, כדי לעשות ולהאציל הבחינות הנזכרות, ולא נעשה מהם שום מציאות, אלא בכח ההבל עצמו.

אור פנימי

ז) צריך שתדע, שדבר הצמצום והמסך הנעשה, אינו, רק כלפי אור חכמה לבדה, ולא כלפי אור דחסדים (עי' לה"ת חלק א' אות ו'). ולפיכך דבר התפשטות א"ס לעשות כלים, (האמור לעיל בדברי הרב ח"ג פ"א אות ג') ע"י זווג דהכאה בהמסך הנה זווג דהכאה זה, הוא רק מבחינת אור חכמה שנקרא ראיה והסתכלות, כי רק אותו אור איננו מקובל בבחי"ד מחמת המסך והצמצום, משא"כ בחי"ב ובינה שה"ס אור דחסדים, אין בחינת מסך מעכב עליה.

וז"ש הרב "לכן בראיה זאת לבדה היה כח לברוא ולעשות הכלים ולא מההבל עצמו שלו, משא"כ באח"פ". דהיינו כמבואר, שרק אור עינים שנק' ראיה, שעליה היה הצמצום, ע"כ יש בו הכאה ואו"ח, בדומה כמ"ש בספירת המלכות בהסתכלות פנימית (ח"ב אות ק"ט ד"ה והנצח)דבחי"ד המכונה כאן פה, איננה מקבלת מאור ישר כלום, מחמת המסך שבה, אלא אחר שמעלית או"ח ממנה ולמעלה, חזר האו"ח הזה ויורד מהמסך ולמטה ומרחיב את מלכות לע"ס מינה ובה (כנ"ל ח"ג פ"ב אות ג') ומקבלת בתוכם. את כל שיעור קומת ע"ס, שאו"ח הלביש ממלכות ולמעלה, עש"ה.

וממש על דרך זה, אין הכלים של אזן וחוטם מקבלים כלום מההבל דהיינו או"ח העולה ממנם ולמעלה, כי מתוך שהמסך נזדכך מבחי"ד לבחי"ג, נבחן שמלכות עלתה למקום ז"א, דהיינו לחוטם, שמתוך כך המסך מעכב על כלי חוטם, שלא מקבל מאור ישר כלום, ומחזיר ע"כ אותו האור למעלה, שזה נקרא זווג דהכאה בבחי"ג כנ"ל. א"כ, אין הכלי דחוטם מקבל כלום מהאור ישר, להיותו מסתלק ממנו, אלא אח"כ, אחר שאו"ח מתפשט ויורד מהחוטם ולמטה, כנ"ל במלכות שבמקום בחי"ד דהיינו הפה. ועד"ז הכלי שנק' אזן, אינה מקבלת כלום מאור ישר מטעם הנ"ל, אלא ע"י האו"ח היורד מהאזן ולמטה ע"ד הנ"ל.

וז"ש הרב "משא"כ באח"פ, שהם יותר שהם סוד הכלים, משא"כ באח"פ, שעיקר אור שלהם הוא אור דחסדים, כנ"ל, שאין מצדם שום הכאה, וכל מה שנוהג זווג דהכאה גם באח"פ, הוא רק מכח אור החכמה המאיר בהם, שזהו מכונה הסתכלות עינים באח"פ, כי מחמת הארת אור החכמה שבהם, נמצא המסך מעכב גם על אורות שבאח"פ, וזכור זה.

ח) היינו מהבלים אשר מתפשטים מהם ולמטה, כנ"ל בסמוך באו"פ פרק זה אות ד' עש"ה, שהוא או"ח היורד ממעלה למטה. בדומה כמ"ש בספירת המלכות בהסתכלות פנימית (ח"ב אות ק"ט ד"ה והנצח)דבחי"ד המכונה כאן פה, איננה מקבלת מאור ישר כלום, מחמת המסך שבה, אלא אחר שמעלית או"ח ממנה ולמעלה, חזר האו"ח הזה ויורד מהמסך ולמטה ומרחיב את מלכות לע"ס מינה ובה (כנ"ל ח"ג פ"ב אות ג') ומקבלת בתוכם. את כל שיעור קומת ע"ס, שאו"ח הלביש ממלכות ולמעלה, עש"ה.

וממש על דרך זה, אין הכלים של אזן וחוטם מקבלים כלום מההבל דהיינו או"ח העולה ממנם ולמעלה, כי מתוך שהמסך נזדכך מבחי"ד לבחי"ג, נבחן שמלכות עלתה למקום ז"א, דהיינו לחוטם, שמתוך כך המסך מעכב על כלי חוטם, שלא מקבל מאור ישר כלום, ומחזיר ע"כ אותו האור למעלה, שזה נקרא זווג דהכאה בבחי"ג כנ"ל. א"כ, אין הכלי דחוטם מקבל כלום מהאור ישר, להיותו מסתלק ממנו, אלא אח"כ, אחר שאו"ח מתפשט ויורד מהחוטם ולמטה, כנ"ל במלכות שבמקום בחי"ד דהיינו הפה. ועד"ז הכלי שנק' אזן, אינה מקבלת כלום מאור ישר מטעם הנ"ל, אלא ע"י האו"ח היורד מהאזן ולמטה ע"ד הנ"ל.

וז"ש הרב "משא"כ באח"פ, שהם יותר תחתונים, הוצרך, שהבל עצמו ממש שלהם יתפשט". כלומר, אחר שההבל עצמו, דהיינו או"ח, יורד ומתפשט ממעלה למטה, שאז מתפשטים לע"ס ונעשים כלים לקבל את האור. וזה אמרו, "ולא נעשה מהם שום מציאות, אלא בכח ההבל עצמו". כלומר, בכח או"ח שלהם המכונה הבל, המתהפך ויורד ממעלה למטה, ע"ד המבואר.

ג' הבלי אח"פ נעשו בחינת כלים לנפש רוח נשמה

ח) אמנם לפי ט שבחינת העין לא היתה הבל ממש, רק ראיה בלבד, לכן י לא נעשו ממנה רק בחינת הכלים בלבד, מה שאין כן באזן חוטם ופה, שאפילו בחינת כלים לא היו יכולים לעשות, מבלי הבל עצמו ממשי, אלא כ להיותו הבל ממש, לכן היו נפש רוח נשמה.

אור פנימי

ט) כמ"ש לעיל, שבחי"א אינה מעלה הבל שהוא או"ח, משום שעביותה קלושה מאד. ואינה עושה זווג דהכאה. וז"ש הרב, "לא היתה הבל ממש רק ראיה בלבד". כלומר, שאין שם או"ח, אלא אור ישר בלבד, שהוא אור חכמה, שנקרא "ראיה", כמבואר.

י) כלומר, שמבחינת העין עצמה לא נעשה שום כלי, משום שאין שם הבל, אמנם בחינת ההכאה שלה, היא עושית את הכלים, באזן חוטם פה: כי לולא אור חכמה שנקרא ראיה, לא היה שם זווג דהכאה כנ"ל, ולא היה שום כלי גם באח"פ, כמבואר.

כ) כי הבל דבחי"ד המתפשט מפה ולמטה, נעשה כלי לנפש, והבל דבחי"ג לרוח, והבל דבחי"ב לנשמה, כנ"ל. ותזכור כאן את הערך ההפכי שבין השפעת האור לקבלת האור, כמ"ש באו"פ (לעיל פרק זה אות ג').

סיכום: בשיעור קודם למדנו שבעיניים אין בח' או"ח כי הוא עביות קלושה. לעומת זאת באח"פ יש או"ח כי יש רצון לקבל, שם עושים כלים. אז נוצרה בעיה – קושיה: איך אפשר לעשות כלים אם אין לנו או"ח? איך בראיה יש כלי ואין שם או"ח? אומר שצריך שילוב של שני הדברים, וכאן רוצה להרחיב הידיעה בין האור שמגיע מלמעלה, ובין ההשתוקקות שיש לתחתון.

רוצה לעשות סדר, אומר – השתוקקות יש רק לתחתון, הינו לביטוי של התחתון. ואור שייך לעליון, אז מי מייצג את התחתון ומי את העליון. אם מסתכלים על קרן הבריאה שבאה ככתר, חכמה, בינה, ת"ת ומלכות. נחלק כך (ציור): בנאצל יש גילוי של הרצון לקבל. במאציל אין גילוי של רצון לקבל. לכן הוא נקרא מאציל ושם אין או"ח, אז מי נותן את האור? יש מקום עם אור ובנאצל יש גילוי הרצון לקבל. רואים חלוקה. אומר מצד האור צריך אור חכמה, עכשיו רוצה לעשות שילוב ביניהם, אז זה יהיה בבח' עין רואה ולב חומד. ז"א ראיית האור תבוא מצד המאציל שבאדם שנקרא עיניים. ומצד ההשתוקקות יהיה הלב. אבל אומר גם כשאתה רוצה שיתקבל בלב ויהיה שילוב בין עיניים ללב, אז צריך לעשות שני דברים. א: תמיד את האור לקבל מלמעלה, מצד המאציל. כלומר תפישת העליון ולא שלך, לפי הרגש. 

לעומת זאת, ב.: בהשתוקקות, אתה חייב להפגיש את עצמך עם מה שאתה מרגיש. אז האור מקבלים מלמעלה וההשתוקקות מלמעלה. זה תנאי אחד. התנאי השני הוא שאתה רוצה מלמטה – אתה חייב לראות שאת ההשתוקקות אתה משלב עם מסך. בלי מסך – יש חמדה פנימית, אז האור שתראה חייב להיות כזה שצריך לעשות עליו או"ח אחרת בלי מסך לא תוכל לקבל ללב חומד. ללב חומד יש תנאי – חייב להיות לו כלי של או"ח. וחייב להיות מסך כי בלי מסך לא יכול להיות לך לב חומד, כי החמדה תהיה שלילית. עין רואה רק ידע עליון, אמיתי. כי אחרת אתה תעשה זיווג דהכאה על דבר לא אמיתי. אז צריך את שני התנאים. אנחנו לומדים חכמה עליונה שבאה מהבורא ית' ולא חכמות של בני אדם שמביאים את הצד הדימיוני שנוח להם ללב. כאן מייצרים ידע אלוקי מצד אחד. פוגשים כמו שאמרו רבותינו, מצד שני צריכים להפעים את נפשנו מבח' או"ח. 

אז אומר, מצד העין, מצד האור שבה היא מאתגרת אותנו לייצר את הכלים. דהינו זה שאני לומד תורה, זה שאני יודע שז"א דאצילות מניח תפילין, זה שיודע שיש זיווג בין ז"א לנוקבא רק כשהם עולים להיכל או"א, זה שאני יודע שהמחשבה עובדת לפי 7 תיקונים שעשה עתיק בז"א, בשורשי המחשבה וכד', אלה הדברים שאני לומד ועושה עליהם זיווגים וחומד אותם בכך שאני רוצה קשר, לא רק לעצמי. זה הסדר הנכון והנפלא שנותן לנו כאן. תמיד נדע – עין רואה ולב חומד וביחד זה יצור לב חכם בע"ה לכולם. 

אין תגובות

להגיב