הדף היומי בתע"ס | חלק ג' עמוד קנד-קנה | שיעור 46

76

בס"ד

חלק ג שיעור 46 עמוד קנד

פרק י"ב

מבאר זווג דהסתכלות א' דעינים באח"פ שממנו נתהוו כלים דראש. וזווג דהסתכלות ב' שממנו נתהוו כלים דגוף. ובו ח' ענינים:

א. מאור הסתכלות בהבלים דנפש רוח נשמה שהם בחי"ד ובחי"ג ובחי"ב נתהוו הכלים. ב. וירא אלקים: ה"ס הסתכלות. את: הוא נפש. האור: הוא רוח ונשמה. ויבדל: עשה הכלים. שה"ס הבדלה וגבול. ג. בהסתכלות יש או"י ואו"ח, כי כשנתפשט האו"י עד המסך שעל המלכות, החזיר המסך את האור למעלה, והאור שחזר הלביש את האו"י ממטה למעלה. ד. בתחילת התפשטות האו"י לזווג דהכאה על המסך שבמלכות עשה רק בחינת שרשי כלים לראש. ה. לעשות כלים דגוף צריכים להסתכלות ב' על המסך שבפה, שהוא מלכות. ו. בע"ס דהסתכלות שהן או"י יצא השורש שהוא הכתר סמוך לעין. וחו"ב תו"מ מתפשטים מעין ולמטה עד היסוד הסמוך לפה. ז. באו"ח יצא השורש, שהוא הכתר, סמוך לפה שהוא מלכות. שהיא השורש של האו"ח. וחו"ב ותו"מ מתפשטים ועולים מפה ולמעלה, עד מלכות דאו"ח הבאה סמוך לעין, ומלבישים הע"ס דאו"י.  ח.  הע"ס דאו"ח כשנכללות בע"ס דאו"י עושות קומת כל הכלים שוה.

מאור הסתכלות בהבלים דנפש רוח נשמה שהם בחי"ד ובחי"ג ובחי"ב נתהוו הכלים

א) וצריך להבין, מה ענין הראיה וההסתכלות הזו של עינים. דע כי ראיית העינים א המשיכה ממנה הסתכלות בנפש רוח נשמה הנ"ז, ומחמת הסתכלותה בהם, נתהוו הכלים. וז"ס וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל וכו'. כי ב הרוח והנשמה נקראים אור, והנפש נקרא "את", כנודע, כי הנפש היא מלכות ונקראת "את".

וירא אלקים: ה"ס הסתכלות. את: הוא נפש. האור: הוא רוח ונשמה. 

ויבדל: עשה הכלים, שה"ס הבדלה וגבול

ב) ונמצא כי בהסתכלות ראיתו יתברך ב"את" "האור", שהוא הנפש הנקראת ג את, והרוח והנשמה הנקראים אור, אז יצאו הכלים, שהם המבדילים ועושים הבדלה וגבול ומדה באורות כנודע, וזהו "ויבדל".

בהסתכלות יש או"י ואו"ח, כי כשנתפשט האו"י עד המסך שעל המלכות, החזיר 

המסך את האור למעלה, והאור שחזר הלביש את האו"י ממטה למעלה

ג) ד ודע, כי בהסתכלות הזה יש שני בחינות, והם אור ישר מלמעלה למטה, ואור חוזר ממטה למעלה, כי בתחילה נמשכה הראיה מלמעלה, עד סוף בחינה העשירית התחתונה של הנפש, ואח"כ כאשר חזר האור ממטה למעלה, אז היו הכלים המבדילים נעשים ומתהוים ומלבישים את הנפש בכל חלקיה, ממטה למעלה. ועי' לעיל בדרוש הקודם (שמובא כאן לקמן בסמוך באות ו') כי שם נתבאר היטב, ענין הסתכלות הזה, ואיך נעשו הכלים מתתא לעילא, ועי"ש היטב.

בתחילת התפשטות האו"י לזווג דהכאה על המסך שבמלכות 

עשה רק בחינת שרשי כלים לראש

ד) ודע, כי זה האור הישר, היה בו כח לעשות ה כלים לבחינת הראש, אבל עם כל זה לא היה ניכר ענינו עד שיפגע ההסתכלות הזה באור הנפש של הפה, כנזכר, ו ועל ידי כן ניכר בחינת הכלים של הראש.

לעשות כלים דגוף צריכים להסתכלות ב' על המסך שבפה, שהוא מלכות

ה) אבל ז בחינת הכלים של הגוף, שהם ז' תחתוניות, לא היו יכולת באור היושר של ההסתכלות הנזכר לעשותם הוא לבדו, אלא עד שיסתכל ויפגע ההסתכלות באור הנפש של הפה, ח ועל ידי שניהם, היה האור חוזר ממטה למעלה ועושה כלים, ומלביש את הז' תחתוניות הנקראים גוף.

אור פנימי

א) והיינו הנקרא, התפשטות אור א"ס בזווג דהכאה לעשות כלים, כי אור א"ס ה"ס אור חכמה, שרק בו נוהג סוד ההכאה כנ"ל.

ב) היינו בחי' רוח ונשמה דאו"י בעצמן, בטרם עליות המסך והזדככותו מבחי"ד לבחינות שלהן, כי אז אין בהן מבחינת כלי ולא כלום, משום שאין כלי אלא מבחי"ד, אבל ג' בחינות הראשונות דאו"י נחשבות רק לגורמות לגילוי כלי, דהיינו בחי"ד, כמ"ש (בהסת"פ ח"ב אות ט"ו ד"ה ובכדי) עש"ה. וז"ש הרב "שהרוח והנשמה", דהיינו בחי"ב ובחי"ג "נקראים אור", כי הן אינן נחשבות לכלים, כמבואר שם.

ג) "את", מרמז על כללות כ"ב אותיות מן א' עד ת', ומתוך, שמלכות בלבדה מעלית או"ח, אשר כל השינויים והאותיות וצירופי אותיות שבעולמות אינם מתהוים, אלא רק בסיבת האו"ח, כמ"ש לעיל, ע"כ נקראת "את", להורות, שממנה באים כל ההבדלות ומדות וגבולים.

ד) פירוש, כי אותו חלק אור המקובל בהפרצוף, דהיינו עד המלכות, הוא נקרא אור ישר מלמעלה למטה. ואותו חלק אור שאינו מקובל בהפרצוף, דהיינו כל אותו שיעור אור העליון, השייך למלכות, ומסך שבה דוחה אותו ומחזירו למקומו, הנה זה החלק נק' אור חוזר ממטה למעלה באופן, שאור ישר ואו"ח שניהם בחי' אור עליון ממש בשוה, אלא כל ההבחן הוא שזה האו"י הוא המקובל בהפרצוף, וזה האו"ח הוא רק בחינת אור הסתלקות מכלי מלכות, והבן זה.

ה) כמ"ש לעיל, אשר אין תפישא באור ישר בלי התלבשותו באו"ח, כי ע"כ אין ניכר בהפרצוף אותן הספירות דאור ישר שהן למעלה מהאו"ח, אע"פ שנמצאות שם. למשל, באו"ח המגיע לקומת בינה, אין כתר וחכמה ניכרים בהפרצוף ההוא, אע"פ שהם מתלבשים בפנימיות הבינה, והבן. (עי' באו"פ לעיל פ"ג אות ו').

ו) כלומר, על ידי התלבשות הע"ס דאו"י בהאו"ח העולה מהמסך ממטה למעלה, המה מספיקים לבחינת כלים של ראש, שפירושו רק שרשים לכלים, ולא כלים גמורים. (כנ"ל באו"פ פ"ה אות כ').

ז) כלומר, אחר שהאו"ח מתהפך ויורד ממסך ולמטה, שאז המלכות, שהוא "הפה", מתרחבת ומתפשטת לעשר ספירות מינה ובה, (כנ"ל באו"פ פ"ב אות ג') עד למלכות שבה, שנקרא "נפש של הפה", אז נעשים כלים גמורים, המכונים "גוף" או ע"ס של הגוף.

ח) פירוש, ע"י אור ההסתכלות שה"ס התפשטות אור א"ס ועל ידי מלכות, שה"ס המסך המכה ומחזיר האור לאחוריו, הנה ב' אלו משתתפים בעשית הכלים כמבואר.

סיכום: למדנו בפרק יב', אומר שרוצה ללמד איך נעשים כלים דגוף. גוף לא נעשה כשיש קודם ראש. ראש זה זיווג דהכאה שקוראים לו גם הסתכלות א'. על מה נעשית הסתכלות זו? על אור העיניים שנקרא אור חכמה. מספר לנו שכדי לעשות כלים צריך לעשות קודם תודעה – כלים של ראש. באיזו תודעה מקבלים את האור, הנפגש עם המציאות, לפי זה אפשר להבין את הדבר בראש. התודעה האוטומטית – אני רוצה וצריך לקבל, זאת תודעת הבהמה. התודעה של א"ק, שורש לאדם – אומר 'אני רוצה אידאה. יש לי אידאה של יתר דבקות, אני רוצה להיות אדם ערכי'. זה אומר שרוצה יתר דבקות ואהבה. לא את אור האהבה אלא את כלי האהבה שאותו צריך לייצר. אחרת אין איפה לקבל. כולם רוצים את אור האהבה אבל צריך לייצר כלי, לוותר על האגו כדי לבוא ליחד. לא מספיק לרצות, צריך שיהיה גם או"ח. או"ח ואו"י ביחד נקראה הסתכלות ומחשבה לייצר כלים שנקראים כלים דראש. ההסתכלות יוצרת את ההסתכלות הזו, וזה פירוש 'וירא אלוקים'. זו ההתפשטות מלמטה. 'את' זו הנפש. אומר שעכשיו האור הזה צריך להתפשט מלמטה למעלה, כי אם יהיה רק בראש בלי הלב, אז לא תתקיים התכלית הרצויה שהיא 'והשיבות אל לבבך'. אני רוצה לקבל את ההארה כדי לבטא את האהבה שלי עם נותן המתנה, אז צריכה להתפשט גם לגוף. ההתפשטות מאפשרת יצור הכלים דגוף. 

אם לא יהיה או"ח הנדחה אז לא אוכל לייצר כלים דראש, רק מהאור העליון, מהמפגש עם המציאות והרצון להתענג אי אפשר לבנות כלים דראש. 

המילה 'את' מספר לנו שמרמזת על כללות הכלים, החסרונות, האותיות – אות זה כמו שחור על לבן – מביעה את החיסרון. 'את' זה מא' עד ת'. מה מאפשר שיהיו כלים – או"ח, בלעדיו אין כלים ואין או"ח. בלי אפשרות להיות בעל תגובה שלא נוצרת אוטומטית – אין לך כלים. לכן צריך או"ח כדי שיהיו כלים. לכן אנחנו מבדילים – יש כלים של ראש שהם ממטה למעלה, 'אני מטה בחשיבות. הקשר לעליון הוא מעלה בחשיבות'. לכן מלמטה למעלה זה רק ראש. כח הדין של הרצון לקבל אינו פועל ממקום הימצאו ולמעלה ולכן נקראים רק שורשי כלים. אחרי שמתפשט ממעלה למטה אז נקראים כלים בפועל. אנחנו צריכים עוד ללמוד כלים בפועל, שהם רק כלי אחד, וצריכים להיות עוד כלים. 

שיעור 46 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
חלק ג' עמ' קנ"ד-ה – א אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בפרק יב אנו למדים כיצד מכינים כלים המאפשרים לקבל את האור בדרך של אהבה. של יתר דבקות.
2. הסתכלות היא נקראת זיווג דהכאה. הסתכלות א' – זיווג דהכאה בבח' ראש, שממנה יש התפשטות לגוף בפעם הראשונה. הסתכלות ב' – זיווג דהכאה בבחי' הגוף, שנבאר אותו בהמשך.
3. רק עם אור העיניים שהוא אור חכמה, ניתן לעשות זיווג דהכאה כי הוא בא על בחי' רצון לקבל. שרק עליו היה צמצום ורק בו שיכת מחשבה.
4. הסתכלות א' שהיא זיווג דהכאה בראש ממנה נתהוו כלים ראש, שהם כלים בכח ולא בפועל
5. המילה את מרמזת על כ"ב אותיות מא' עד ת'. ואין שום אפשרות לאות שהיא כלי וחסרון ללא או"ח – אותיות עבריות, אותיות אמתיות.
6. רק ע"י שילוב של או"י ואו"ח נתהווים כלים בראש בהתפשטות ממעלה למטה מתהווה כלי דגוף, שהוא כלי בפועל. אולם פירוט הכלי הזה צריך להסתכלות ב', שאותה נלמד בהמשך.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

אין תגובות

להגיב